ועדה רפואית לעררים נכות כללית


הנשיא (גולדברג)

1. לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות, על פסק-דינו של בית-הדין האזורי, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 14.8.1989. הוועדה קבעה למערער נכות צמיתה של 24%.

2. על שניים אלה נסב הערעור: האחד - על אחוז הנכות שנקבע למערער בגין
הפגיעה באצבע IV, והשני - לעניין תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשי"ד-1954 (להלן - התקנות):

3. לעניין אחוז הנכות באצבע IV של המערער:
המערער מסתמך בערעורו על כי בגין אותה פגיעה קבעה ועדה רפואית לעניין נכות כללית אחוז נכות שונה (גבוה יותר).


4. ככלל אין קביעות של ועדה רפואית הפועלת מכוח אחד הפרקים של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1969 (להלן - החוק), מחייבת ועדה רפואית הפועלת מכוח פרק אחר של אותו חוק. מכאן, שככלל אין קביעה רפואית לעניין נכות כללית מחייבת ועדה רפואית לעניין נכות בעבודה;
בענייננו, נראה כי מן הראוי לחרוג מן הכלל, מה עוד שהעניין הוחזר לוועדה לצורך דיון בתקנה 15, וזאת משום שבדיקת הוועדה הרפואית לנכות כללית נעשתה במועד סמוך ביותר לבדיקת הוועדה הרפואית לעניין נכות בעבודה.
הוועדה לעניין נכות כללית קבעה את ממצאיה ביום 14.8.1989. כמו-כן אין ספק כי הנכות באיבר שבו מדובר אינה נובעת ממצב הקודם לתאונה.

5. ומכאן לעניין הפעלתה של תקנה 15.
א) וזו לשונה של תקנה 15:
"(א) הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה קטנה או גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים. או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו, לגילו או למינו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו יכול מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
(ג) הוועדה לא תתחשב בגילו, במינו ובכושר העבודה של הנפגע אם הם כבר הובאו בחשבון במבחנים";
ב) הוועדה הרפואית נשוא הערעור קבעה כי "אין מקום להפעלת תקנה 15, הנבדק יכול לחזור לעבודתו הקודמת".
טענת המערער היא כי בעבודתו ובמקצועו אינו יכול לחזור לעבודתו הקודמת;
ג) במהלך הדיון התברר כי עניינו של המערער לא הובא בפני ועדת רשות הפועלת מכוח תקנה 18א.
תקנה 16א' לתקנות האמורות קובעת:
"16א.לא תקטין הוועדה דרגת נכות על פי תקנה 15, לא תגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי אותה תקנה ולא תגדיל דרגת נכות לפי תקנה 16, אלא לאחר התייעצות עם הרשות האמורה בתקנה 18א:
ד) לשונה של התקנה מחייבת היוועצות עם וועדת רשות כל אימת שנקבעת נכות רפואית העולה על 20%, בין אם דעתה של הוועדה היא כי יש להגדיל את הנכות ובין אם לאו.
דעתנו זאת מעוגנת באמור בדב"ע לו/59 - 01 [1], בע' 109, שם נאמר:
"ועדה רפואית איננה ממליצה בפני הרשות על הגדלת דרגת הנכות. בהיותה הגוף המחליט, אשר חלה עליו חובת התייעצות, היא מעבירה לרשות עמדה או הצעה, כדי לקבל עליה חוות דעת מן הרשות".

העולה מהאמור הוא כי על הוועדה להעביר את הצעתה.
החובה להתייעץ עם הרשות מעוגנת בתקנה 16 א' הנ"ל (ראה דב"ע מג/790 - 01 [2]).
ההתייעצות צריך שתהא, לדעתנו כפי שנאמר לעיל, בכל מקרה שבו עולה נכותו של המבוטח על 20%. ייתכנו מצבים שבהם תהא הוועדה בדעה כי אין להגדיל את הנכות על פי תקנה 15, בעוד שועדת הרשות תמצא כי הנסיבות (הירידה בהכנסות, הסיכוי לחזור לעבודה וכו') מצדיקות העלאה, ונימוקיה ישכנעו את הוועדה הרפואית.

6. העולה מהאמור הוא כי הערעור מתקבל, ועניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית, כדי שתתייחס לדו"ח הוועדה הרפואית במלואו לעניין נכות מעבודה, ותתייעץ עם ועדת הרשות, לעניין הפעלת תקנה 15.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון