ועדה רפואית מורים


רקע כללי
1. השאלה המרכזית שהובאה לפתחנו הינה – האם היתה התובעת זכאית לתשלום הפרשי שכר בעבור החודשים 9/09-3/10 (כולל) על אף שלא עבדה במהלכם בפועל.
לצורך הכרעה בשאלה זו יש להשיב תחילה לשאלות מקדמיות נוספות והן – האם במהלך תקופה זו היתה הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או משרד החינוך") מחויבת להציב את התובעת כעובדת הוראה בקבוצות קטנות עקב מגבלותיה הרפואיות של התובעת והאם היתה התובעת זכאית לשכר עבודה על אף שסירבה ללמד ב"כיתות מלאות", להבדיל מקבוצות קטנות. מתן מענה לשאלות אלה צריך שיעשה בהתאם למתווה הנורמטיבי של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק השוויון").

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה
התשתית העובדתית במקרה דנן חושפת לצערנו נתיב קפקאי שניתן היה למנוע אותו, לו רק הייתה הנתבעת מאמצת בראשיתה של הדרך את הפתרון המוסכם לו הייתה נכונה בסופה:

2. התובעת החלה לעבוד כמורה לערבית וכמחנכת בנתבעת ביום 16.9.90.
למרבה הצער, במהלך שנת 1994 חלתה התובעת במחלת עיניים קשה בעטיה איבדה את ראייתה בעינה הימנית. משמחלתה התפשטה גם לעינה השמאלית, נאלצה התובעת לעבור שני ניתוחי עיניים בחו"ל שהצילו את ראייתה בעינה השמאלית, אולם ראייתה גם בעין זו - נותרה פגומה.

3. עם שובה של התובעת לעבודתה היא הופנתה ביום 3.5.98 לוועדה רפואית מחוזית לעובדי מדינה של משרד הבריאות על מנת שתקבע את כשירותה להמשיך ולעבוד בנתבעת.

4. בעקבות הפנייה זו קבעה הוועדה הרפואית המחוזית ביום 28.5.98 כי ישנן סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתה של התובעת בשירות המדינה בתפקידה התקני. לתובעת נקבעה דרגת נכות לצרכי גמלאות בשיעור של 30%.
בהתאם לכך נשלחה לתובעת ביום 26.7.98 הודעה על הפסקת עבודתה וזאת החל מיום 31.8.98 (ראה – נספחים א'-ב' לתצהיר הנתבעת, כפי שנערך ע"י הגב' דינה הרוש, מנהלת בית הספר בו הועסקה התובעת (להלן: "הגב' הרוש" או: "המנהלת")).

5. התובעת ערערה על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית בפני הוועדה הרפואית המרכזית במשרד הבריאות וערעורה התקבל. וועדה זו החליטה בישיבתה מיום 25.1.99 כי אין סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתה התקנית של התובעת והמליצה לשבצה ב"מסגרות קטנות". עוד נקבע בהחלטה כי יש לזמן את התובעת לוועדה רפואית מחוזית בעוד כשנה (ראה – נספח ג' לתצהיר הגב' הרוש).

6. בעקבות החלטת הוועדה הרפואית המרכזית בערעורה של התובעת, הודע לתובעת על ביטול ההודעה בדבר הפסקת עבודתה והיא הופנתה לשיבוץ לעבודה. מהראיות עולה כי תחילה נמנעה הנתבעת מלשבץ את התובעת בעבודה בקבוצות קטנות, תוך שהיא מודיעה לתובעת כי אין היא מקבלת את המלצות הועדה הרפואית המרכזית. רק בשלב מאוחר יותר - ולאחר התערבותו של שר החינוך דאז מר יוסי שריד - שבאה בעקבות פנייתה של התובעת - שובצה התובעת לעבודה בקבוצות קטנות, כפי המלצת הוועדה הרפואית (ראה - תגובת התובעת לתצהיר הנתבעת). במתכונת זו הועסקה התובעת משך שנים - עד לפרוץ הסכסוך שהוביל להגשתה של התביעה שבפנינו בשנת 2007.

7. לטענת הנתבעת, שיבוצה של התובעת לעבודה בקבוצות קטנות נעשה בהתאם להקצאת שעות אשר הועמדו לרשות בית הספר בו לימדה לצורך הוראה של קבוצות עולים (להלן: "בית הספר") (ראה – סע' 12 לתצהיר גב' הרוש).

8. בסוף שנת 2005, עם מינויה של מנהלת חדשה לבית-הספר, פנתה מנהלת זו למפקחת הממונה במשרד החינוך והעלתה בפניה את הקושי הצפוי בהמשך שיבוצה של התובעת לעבודה עם קבוצות קטנות בשים לב לכך שהקצאת "שעות עולים" אינה קבועה ועשויה להצטמצם בשנים הקרובות.

9. ביום 26.6.07 שבה ופנתה המנהלת אל המפקח מטעם משרד החינוך בעניינה של התובעת, כדלקמן:
"בהמשך לשיחתנו מאמש לגבי שעות עבודה למורה [התובעת].
המורה עובדת בחטיבת הביניים מיכה רייסר מזה 14 שנים, וותק במשרד - 17 שנים.
לדבריה, לפני 10 שנים, חלתה במחלת עיניים נדירה ונאלצה לעבור מספר ניתוחים כולל ניתוחים בחו"ל.
בעקבות מצבה הרפואי, לא יכולה לעבוד בכיתות מלאות ועל פי טענתה המשרד מחויב להעביר לבית הספר 20 שעות שבועיות עבורה.
מאז כניסתי לבית הספר, לפני שנתיים, שעות אלה לא הועברו ומשרתה של אפרת נבנתה מהקצאת שעות עולים.
הקצאה זו הצטמצמה בשנה קודמת ובשנה זו עתידה להצטמצם לחלוטין.
תקן בית הספר אינו מאפשר לי לבנות לה משרה. יחד עם זאת, אציין כי במהלך שנתיים של הכרותי עם אפרת, תרמה וקידמה ילדים במסגרת עבודתה בקבוצות קטנות.
אודה לך מאד אם שעות אלה יועברו לטובתה.
אזכיר שוב כי אפרת טוענת שבתיקה האישי מצוינים כל הפרטים, כולל העובדה שעבודתה צריכה להמשך אך ורק בחטיבת הבינים מיכה רייסר."
(ראה – נספח ה' לתצהיר הגב' הרוש).

10. בנסיבות אלה נמצא לתובעת פתרון אחר על-ידי הנתבעת שאיפשר את המשך הוראתה בקבוצות קטנות כבעבר בדמות "שעות פרופסיונליות" (ראה – סע' 15 לתצהיר הגב' הרוש), הסדר שנועד לטענת הנתבעת לפתור בעיות זמניות, כגון העסקת מורה שיוצא לפרישה עד שתהליך הפרישה יסתיים או העסקת מורה קבוע שטרם נמצא לו פתרון של קבע התואם את הכשרתו (ראה – נספח כב' לתצהיר המנהלת עמ' 3 באמצע; כן ראה – סעיף ב' לנספח כד' לתצהיר הגב' הרוש).

11. ביום 14.8.07, כחודשיים לאחר פנייתה השנייה של המנהלת למפקח, פנה המפקח מטעם הנתבעת אל גף כח אדם במשרד החינוך בבקשה לזמן את התובעת לוועדה רפואית לצורך בדיקת מצבה הרפואי העדכני. לפנייתו כאמור צירף המפקח את מכתבה של המנהלת (ראה – נספח ו' לתצהיר הגב' הרוש). זה המקום להדגיש כי בעת פניה זו לא הייתה כל אינדיקציה לשינוי במצבה הרפואי של התובעת.


12. ביום 15.8.07 הגיב גף כח אדם בהוראה במשרד החינוך לפנייתו של המפקח להזמנת התובעת לוועדה רפואית. במכתב זה צוין כי יש להציג נימוקים משכנעים מדוע יש להפנות את התובעת לוועדה רפואית לבדיקת כושרה. כן נכתב שם לאמור:
"הנך מתבקש לדאוג לשיבוצה על פי צרכי המערכת ובמקביל נפעל לזמנה לוועדה הרפואית רק לאחר שתמציא בכתובים נימוקים משכנעים המצדיקים בקשתך. במזכרך לא מצאנו נימוקים."
(ראה – נספח ז' לתצהיר הגב' הרוש)

13. בתגובה למכתב זה של גף כח אדם בהוראה פנתה המנהלת ישירות לגף כח אדם במכתב נוסף מיום 3.9.07, בו שבה וחזרה למעשה על הדברים כפי שהוצגו מלכתחילה בפני מפקח המחוז של הנתבעת. משמע – המנהלת הבהירה כי בשנת הלימודים הקודמת התובעת עבדה עם קבוצות קטנות בהיקף משרה של 20 שעות שבועיות, מתוכן 18 שעות לפי תקן לעולים ושעתיים של ריכוז ליקויי למידה. אולם בשנת הלימודים הנוכחית (2007-2008) אין תלמידים הזכאים ל"שעות עולים" וכן אין אפשרות לתת שעות לריכוז ליקויי למידה. משכך אין לבית הספר מאגר שעות לעבודה בקבוצות קטנות.
אי לכך - נכתב שם – כי מאחר והתובעת טוענת כי מצבה הרפואי אינו מאפשר לה ללמד בכיתה תקנית, יש להפנותה לוועדה רפואית לשם בדיקת כשירותה הרפואית. זאת, בשים לב לכך שהתובעת מסרבת ללמד בכיתות תקניות ודורשת לאור מצבה הרפואי להמשיך ולעבוד אך ורק בבית הספר בקבוצות קטנות (ראה – נספח ח' לתצהיר הגב' הרוש).

זה המקום לציין כי התובעת מצידה כפרה מכל וכול בטענה כי היא סירבה לעבור לבית ספר אחר בו תוכל להשתלב בהוראה בקבוצות קטנות ולדבריה לא הוצעה לה כלל אפשרות שכזו. הנתבעת מצידה, לא הציגה בפני בית הדין ראיות משכנעות לסתירת גירסה זו (ראה - עמ' 2 לתגובת התובעת לתצהיר הנתבעת באמצע וכן עמ' 4 שם).

14. בעקבות מכתב זה וביום 4.9.07 נשלח לתובעת מכתב המפנה אותה לוועדה רפואית לבדיקת כושרה לעבוד. זאת, בהתאם לפניית המנהלת ולפניית המפקח.
התובעת התבקשה לשלוח מסמכים רפואיים וסיכומי מחלה מעודכנים על מנת שאלה יופנו לוועדה הרפואית לשם בדיקת כשירותה (ראה – נספח ט' לתצהיר הגב' הרוש).

15. ביום 24.9.07 נשלח לתובעת מכתב נוסף, במסגרתו התבקשה בשנית להציג לנתבעת מסמכים רפואיים על מנת שניתן יהיה להפנותה לוועדה רפואית.

16. ביום 10.7.07 פנתה התובעת למנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך, ד"ר סולי נתן, במכתב במסגרתו השיגה על הכוונה להפנותה לוועדה רפואית ועיקר טענותיה במכתבה האמור היו אלה:


הפנייתה לוועדה רפואית נבעה משיקולים זרים.
תלמידים רבים בבית הספר זקוקים לשעות לימוד בקבוצות קטנות לצורך שילובם בכיתת האם ולכן התנהלות הנתבעת שנמנעת מהקצאת שעות לתגבור תלמידים אלה – פסולה היא.
אי הקצאת השעות כאמור מהווה ניסיון "לטרטרה ולנשלה" מעבודתה.
קיימת בביה"ס דרישה, הן מצד מורים והן מצד תלמידים, לתגבר תלמידים בקבוצות קטנות כפי שהדבר נעשה בשנים קודמות.

(ראה – נספח יא' לתצהיר הגב' הרוש).

17. ביום 24.10.07 פנתה התובעת במכתב גם לגף כח אדם בהוראה בנתבעת, במסגרתו יידעה את הגף בפנייתה למנהלת המחוז לביטול ההליכים בנושא הוועדה הרפואית.
התובעת קיבלה מענה לפנייתה במכתב של מנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך, ד"ר נתן מיום 15.10.07, במסגרתו נכתב, בין היתר, כי ניתן היה להעסיקה בהוראה בקבוצות קטנות כל עת שניתן היה להקצות שעות לכיתות עולים. אולם מאחר ובשנת הלימודים הנוכחית אין אפשרות להקצאה שכזו, הרי שאין אפשרות להמשיך ולהעסיקה בקבוצות קטנות אלא בכתה מלאה.
אי לכך ומאחר ומצבה הבריאותי הנטען (של התובעת) אינו מאפשר לה הוראה בכיתות מלאות, הרי שהיא הופנתה לוועדה רפואית, בהתאם למתחייב לגבי עובדי הוראה שאינם כשירים מסיבה רפואית להשתלב בהוראה בכיתת האם (ראה – נספח יג' לתצהיר הגב' הרוש). בהתאם לאמור אף נשלח לתובעת ביום 1.11.07 מכתב המודיע לה על הפניית בקשה לבדיקת כושרה לוועדה רפואית בלשכת הבריאות (ראה – נספח טו' לתצהיר הגב' הרוש).

18. התובעת לא השלימה עם עמדת הנתבעת כאמור ועם הפנייתה לוועדה רפואית ובהתאם לכך, פנתה פעם נוספת לגף כח אדם בהוראה ביום 6.11.07 בבקשה לביטול הוועדה הרפואית. זאת, תוך שהיא שבה ומציינת כי ההליכים מיותרים וכי הם מנוגדים לחוק או לסדרי מנהל תקינים (ראה – נספח טז' לתצהיר הגב' הרוש).
התובעת אף פנתה ביום 27.11.07 במכתב למחלקה הרפואית לעובדי מדינה במשרד הבריאות, תוך שהיא שבה על עמדתה לפיה הפנייתה לוועדה רפואית נובעת משיקולים זרים ומנוגדת לחוק (ראה – נספח יז לתצהיר הגב' הרוש).
עמדת התובעת, כפי שהיא באה לידי ביטוי לעיל, הוצגה גם כן בפני הוועדה הרפואית (ראה – נספח יח' לתצהיר הגב' הרוש).

19. אין חולק כי התובעת לא התייצבה בפני הוועדה הרפואית חרף ההזמנות שקיבלה. זאת, כעולה ממסמך הנתבעת מיום 25.2.08 (ראה – נספחים יט' ו-כב' לתצהיר הגב' הרוש, עמ' 2 באמצע). מהראיות עולה עוד כי התובעת הוזמנה לוועדות רפואיות נוספות, שגם אליהן לא התיצבה (ראה – נספחים כ', כו' ו-כז' לתצהיר הגב' הרוש).

20. נוכח האמור וביום 22.1.09 התקיים לתובעת שימוע בנוכחות סגנית מנהלת מחוז מרכז, הממונה על הטיפול בפרט במשרד החינוך, נציגת גף כח אדם, מפקח משרד החינוך בעיר ראשל"צ, מנהלת בית הספר, התובעת, אביה ואחיה.

במהלך דיון זה הוסבר לתובעת כי אין ניתן להמשיך ולשבצה בכיתות קטנות בהעדר תקנים לכך. כמו כן, נאמר לה כי תערך עבורה תכנית עבודה בכיתות קטנות של עד 8 תלמידים עד לסוף שנת הלימודים תשס"ט בלבד, במסגרת "שעות פרופסיונליות".
לתובעת הוצעה אפשרות לעבור הסבה לחינוך מיוחד באופן שיאפשר לה להמשיך וללמד בקבוצות קטנות; ולחילופין הוצע לה ללמד בכיתות רגילות על מנת למנוע את פיטוריה.
התובעת התבקשה להגיב להצעות אלה (ראה – נספח כב' לתצהיר הגב' הרוש).


21. ביום 27.1.09 נשלח לתובעת מכתב נוסף מהממונה על טיפול בפרט, בתנאי שירות ומשמעת של משרד החינוך, אשר חזר על תוכן הדברים שנאמרו בישיבת השימוע, תוך ציון תאריכי יעד:
במכתב זה נכתב כי על התובעת להודיע עד ליום 31.3.09 – האם בכוונתה להורות בכיתות מלאות ותקניות על פי צרכי בית הספר, או לחילופין - להודיע על פרישתה, שאם לא כן, תופסק עבודתה ביום 31.8.09. כן נכתב שם, כי ככל שהתובעת תחליט על הסבה מקצועית כמורה בחינוך המיוחד במהלך שנת הלימודים, יומלץ על החזר שכר לימוד (ראה – נספח כג' לתצהיר הגב' הרוש). עם זאת, הנתבעת לא פירטה "ברחל ביתך הקטנה" באיזה אופן ינהגו הצדדים עד שהתובעת תשלים הכשרתה והאם תשובץ במהלך תקופה זו להוראה בקבוצות קטנות אם לאו והיא אף לא ציידה את התובעת בהתחייבות להמשיך ולהעסיקה במסגרת החינוך המיוחד לאחר שתשלים הכשרתה בתחום זה.

ביום 12.2.09 נשלח לתובעת מכתב נוסף מהממונה על טיפול בפרט, בתנאי שירות ומשמעת של משרד החינוך, במסגרתו נכתב כי במידה ולא תתחיל התובעת את הכשרתה בחינוך מיוחד במהלך שנת הלימודים ובהמשך גם בשנת השבתון - אזי שהנתבעת תאלץ להתחיל בהליך פיטורים (ראה - נספח כד' לתצהיר הגב' הרוש).

22. ביום 5.7.09 נשלח לתובעת מכתב נוסף מהממונה על טיפול בפרט, בתנאי שירות ומשמעת של משרד החינוך, בו התייחס למכתב של התובעת מיום 1.7.09, בו ביקשה לבטל זימונה להופיע בפני ועדות רפואיות, וצוין כי במידה והיא (התובעת) לא תופיע בפני ועדה רפואית היא תשובץ בשנת הלימודים הקרובה על פי צרכי המערכת וכי במידה והיא לא תתייצב שוב בפני הוועדה הקבועה ליום 22.7.09 – היא תאלץ "לשאת בהוצאות" (ראה – נספח כה' לתצהיר הגב' הרוש).

23. ביום 1.9.09 נשלחה לתובעת הזמנה נוספת להתיצב בפני וועדה רפואית ביום 4.11.09 על-ידי משרד הבריאות ועל פי פניית משרד החינוך, אולם התובעת המשיכה לעמוד בסירובה להתיצב בפני וועדה רפואית, תוך שהיא חוזרת וטוענת כי הפנייה נעשתה משיקולים זרים ובניגוד לחוק ולסדרי מנהל תקין (ראה – נספחים כו'-כז' לתצהיר הגב' הרוש וכן ראה - סעיף 2 לנספח כט' לתצהיר הגב' הרוש).

24. משהתובעת עמדה בסירובה להתיצב בפני וועדה הרפואית על בסיס הטענות בדבר שיקולים זרים והתנהלות שלא כחוק של הנתבעת ומאידך סירבה להורות בכיתות רגילות בהתאם להנחיות הממונים עליה, נכתב לה ביום 3.9.09 מכתב על-ידי המנהלת, בו צוין כי במידה והיא תסרב להורות בכיתות על פי המערכת המתפרסמת בחדר המורים, אזי שיהיה עליה (על המנהלת) לדווח להנהלת מחוז מרכז על סירוב זה של התובעת (ראה – נספח כח' לתצהיר הגב' הרוש).
יצוין כי בשנת לימודים זו שובצה התובעת להוראה בקבוצות קטנות ב-8 שעות שבועיות מתוך 20 שעות שבועיות שהיוו את היקף משרתה הרגיל, ובשאר השעות היא נדרשה ללמד בכיתות תקניות.

25. בנסיבות אלה "נכנסה לתמונה" המחלקה המשפטית של הנתבעת ובהתאם לכך נשלח לתובעת מכתב מיום 10.11.09 על-ידי מנהלת המחלקה המשפטית, במסגרתו נכתב כי הנתבעת שוקלת לנקוט באמצעים משמעתיים ולהפחית את היקף משרתה של התובעת ל-8 שעות ולפיכך מוזמנת התובעת להשמיע את טענותיה עד ליום 23.11.09 בפני סגנית מנהלת המחוז, המפקח העירוני, הממונה לטיפול בפרט ובפני מנהלת המחלקה המשפטית של מחוזות ת"א והמרכז.

26. בהתאם לכך וביום 23.11.09 נערכה לתובעת ישיבת שימוע כאמור.
במהלך ישיבה זו הודיעה התובעת על הסכמתה להתייצב בפני ועדה רפואית וכן על נכונותה להרחיב השכלתה ולהכשיר עצמה להוראה בחינוך המיוחד. זאת באופן שיאפשר לה העסקה בקבוצות קטנות. התובעת באמצעות באי כוחה חזרה על טענות התנכלות, טענה לניסיון להשפיע על החלטת הוועדה הרפואית ועל שיקול דעתה על מנת לפגוע בה, וכן טענה כי על אף שהיקף משרתה צומצם, הרי שבה בעת נקלטו לבית הספר מורים אחרים לצורך תגבור והוראה בקבוצות קטנות.
במסגרת אותה ישיבה הוסבר לתובעת כי המורים שלימדו במסגרת שעות התגבור לא היו עובדי הנתבעת אלא עובדי עירייה וכי הם הועסקו על פי תקציב שהעמידה העירייה לרשות בית הספר וכי לנתבעת אין תקציב להקצות כדי לתגבר תלמידים מעבר לשעות התקניות שהוקצו.
בסוף הישיבה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה - התובעת תתייצב בפני ועדה רפואית אשר בפניה יוצגו מסמכים רפואיים בלבד. עם זאת, נקדים את המאוחר ונציין כבר כאן כי חרף הסכמה זו הוצגו פני הועדה הרפואית מטעם הנתבעת מסמכים הנוגעים למגבלותיה התקציביות הנטענות שאין בינם לבין מסמכים רפואיים ולו דבר.

27. ביום 4.3.10 נכתב לתובעת כי מאחר והיא סירבה ללמד בכיתות תקניות החל מ-1.9.09 בהיקף של 12 שעות שבועיות (מתוך היקף משרה של 20 שעות), הרי שדווח על היעדרותה בהיקף של 12 שעות שבועיות וכן כי החל מיום 22.11.09 היא שובצה להוראה בקבוצות קטנות בהיקף של 16 שעות שבועיות וכי מאחר וסירבה ללמד בשאר השעות בכיתות תקניות, דווח על היעדרותה בהיקף של 4 שעות שבועיות החל ממועד זה (22.11.09).

28. בעקבות ההתייצבות המוסכמת של התובעת בפני הוועדה הרפואית המחוזית קבעה ועדה זו בהחלטתה מיום 4.8.10 כי ישנן סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתה של התובעת בנתבעת בתפקידה התקני ובכל תפקיד אחר בשירות המדינה.
דרגת הנכות שנקבעה לתובעת לצורך גמלאות הועמדה על 30%. התובעת השיגה גם על קביעה זו, שכן לטענתה בניגוד להסכמת הצדדים הוצגו בפני הועדה הנ"ל מסמכים שאינם רפואיים המתייחסים למגבלות התקציביות הנטענות של הנתבעת ואלו השפיעו על שיקול דעתה של הועדה בבואה ליתן החלטתה.
מהראיות עולה עוד כי נוכח השגותיה של התובעת כאמור ובהמשך לדין ודברים שהיה בין הצדדים הגיעו הצדדים בסופו של יום לסיכום קונקרטי לפיו התובעת תשלים את לימודיה בתחום החינוך המיוחד, באופן שיאפשר לה להשתלב בהוראה בקבוצות קטנות.
בהתאם לסיכום זה נמצא בסופו של יום הסדר שאפשר את המשך עבודתה של התובעת כמורה בקבוצות קטנות בחינוך המיוחד.

29. במסגרת התביעה שבפנינו עותרת למעשה התובעת לתשלום שכר עבודה בגין השעות שדווחו כשעות היעדרות, כפועל יוצא מסירובה ללמד בכיתות תקניות וטרם שמומש ההסדר המוסכם.

הכרעה
30. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את חומר הראיות הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. לצורך פרישת הטעמים כאמור, נסקור תחילה את המתווה הנורמטיבי לאורו יש להכריע בתביעה שבפנינו. בהקשר זה מכוונים אנו בראש ובראשונה להוראות חוק השוויון.

31. במסגרת חוק זה מצא המחוקק לנכון לומר את דברו באופן מפורש, בגוף החוק, באשר למטרותיו ולתכליתו כדלהלן:
"זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות; על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות.
חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".

יצוין כי לצורך קידום התכלית הנ"ל מצא המחוקק לעגן במסגרת החוק גם את עיקרון ההעדפה המתקנת ביחס לאנשים עם מוגבלות (ראה - סעיף 3 לחוק השוויון).

32. החוק הגדיר "אדם עם מוגבלות" באופן רחב כ"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". בהקשר להגדרה זו נציין, כי בהחלטות הועדות הרפואיות השונות בקביעת אחוזי הנכות של התובעת ובמסמכים הרפואיים שהציגה יש ללמד על כך שהתובעת עונה להגדרה של "אדם עם מוגבלות" כהגדרתה בחוק. מה גם שהמשיבה בסיכומיה אף לא חלקה על עובדה זו.

סעיף 8 לחוק השוויון, שכותרתו "איסור הפליה בתעסוקה", קובע לאמור:
"8(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה לרבות מבדקי קבלה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורין או פיצויי פיטורין;
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה.
(ב) לענין סעיף קטן (א), רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין.
(ג) אין רואים כהפליה לפי סעיף זה, פעולה או הימנעות מפעולה, המתחייבת מהדרישות המהותיות של התפקיד או של המשרה."

סעיף 8 לחוק מגדיר את המונח "הפליה" – והוא קובע כי ההפליה טומנת בחובה גם "אי-ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו".

כן נקבע בסעיף 8 לחוק השוויון לאמור:
"'התאמה', 'התאמות' - לרבות התאמת מקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה, והכל מבלי שהדבר יטיל על המעביד נטל כבד מדי;
"נטל כבד מדי" - נטל בלתי סביר בנסיבות הענין, בהתחשב, בין היתר, בעלות ההתאמה וטיבה, בגודל העסק ובמבנהו, בהיקף הפעילות, במספר העובדים, בהרכב כוח האדם, ובקיומם של מקורות מימון חיצוניים או ממלכתיים לביצוע ההתאמה".

סעיף 13 לחוק השוויון, שכותרתו "החלת הוראות חוק שוויון הזדמנות בעבודה" קובע תחולתם של סעיפים שונים בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") על הוראות הפרק העוסק בשוויון זכויות של אנשים עם מוגבלות בתחום התעסוקה בשינויים המחויבים לפי הענין, ביניהם סעיף 9(א) לחוק הנ"ל, הדן בחובת ההוכחה והוא קובע לאמור:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2 [הוא הסעיף האוסר על התנהגות מפלה האסורה על פי החוק], תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 [לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה]".

33. כסיכום ניתן לומר כי המסקנות העולות מן המקובץ והרלוונטיות למקרה שבפנינו הן אלה:
התובעת הינה אדם עם מוגבלות כמשמעו בחוק שוויון זכויות.
בהתאם לסעיף 13 לחוק השוויון חובת ההוכחה כי הנתבעת לא הפלתה את התובעת שעה שדרשה ממנה לחזור וללמד בכתה רגילה על רקע מוגבלותה הפיזית מוטלת על הנתבעת.
בהתאם לסעיף 8 לחוק השוויון, על הנתבעת להוכיח כי היא ביצעה את ההתאמות הנדרשות, מבלי שהדבר יטיל עליה "נטל כבד מדי", על מנת לאפשר את המשך העסקתה של התובעת.

מן הכלל אל הפרט
תחילה יובהר כי במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בתיק זה הודיעו הצדדים כי אין הם מבקשים לקיים חקירות נגדיות של המצהירים. משכך קביעותיו העובדתיות של בית הדין תתבססנה על העקרונות בדבר נטלי ההוכחה ועל מסמכים כפי שנכתבו בזמן אמת.

34. השאלה הראשונה אותה עלינו לבחון הינה אפוא האם הנתבעת פעלה כדין עת שדרשה מן התובעת לעמוד בפני ועדה רפואית?

מחומר הראיות עולה כי בעת שהתובעת נדרשה לראשונה לעמוד בפני ועדה רפואית לא הייתה כל אינדיקציה רפואית לכך שחל שינוי במצבה הרפואי. נהפוך הוא גרסת התובעת לפיה לא היה כל שינוי במצבה מאז שנת 1999 לא נסתרה.
מכאן עולה כי הכוונה להעמיד את התובעת לבדיקתה של ועדה רפואית היתה נעוצה כל כולה בשינויים שחלו לשיטתה של הנתבעת במדיניותה בכל הנוגע להקצאת שעות הוראה בכיתות קטנות במסגרת בית הספר מחד ובהנחה שלתובעת לא הייתה זכות קנויה לעבוד עם קבוצות קטנות על-פי החלטתה של הועדה הרפואית משנת 1999 - מאידך.
דא עקא, שלעניות דעתנו המלצתה של הועדה הרפואית משנת 1999, בדבר הוראה בקבוצות קטנות, הפכה מכוח התנהגות הצדדים ועם השנים להסכמה שעל יסודה פעלו הצדדים משך שנים ארוכות וזאת, בלא שהנתבעת רומזת לכך שביום מן הימים יחול שינוי בהסכמה זו או כי מדובר בהסכמה לזמן מוגבל בלבד. נהפוך הוא: העובדה שהנתבעת התעלמה מההמלצה הנוספת שהייתה טמונה בהחלטת הוועדה הרפואית דאז להעמיד את התובעת בשנית בפני ועדה רפואית (כעבור שנה) מלמדת על כך שהנתבעת מצידה לא ראתה בהסדר שנהג בין הצדדים בדבר העסקת התובעת בקבוצות קטנות - הסדר זמני.

נראה כי אין צורך בוועדה רפואית על מנת לקבוע כי בדרישה שהתובעת תחדל לעבוד כמורה בקבוצות קטנות ותחל לפתע - לאחר כ-9 שנות העסקה - לשמש כמורה בכתה של 30 ו-40 תלמידים יש משום שינוי בתנאי העבודה וזאת אף אם לא נביא בחשבון את הליקוי החמור בראיה ממנה סובלת התובעת.

35. זאת ועוד, בנסיבות שפורטו ועל רקע העובדה שמדובר בעובדת וותיקה עם מוגבלויות הרי שקל וחומר שהיה מוטל על הנתבעת למצות כל פתרון אלטרנטיבי אפשרי וסביר על מנת למנוע פגיעה בתנאי ההעסקה של התובעת וזאת טרם שתדרוש מן התובעת לעמוד בפני ועדה רפואית. מה גם שוועדה זו התבקשה להציג את מסקנותיה בדבר כשירותה של התובעת להמשיך בעבודה על בסיס ההנחה שהציגה לה הנתבעת לפיה אין עוד אפשרות להעסיק את התובעת בקבוצות קטנות. זאת כאמור על אף שלא הוכח כי מוצו כל האפשרויות להעסקת התובעת בהוראה בקבוצות קטנות הן בבית הספר ובעיקר מחוצה לו.

נוכח כל אלה סבורים אנו כי עצם ההחלטה של הנתבעת להעמיד את התובעת בפני ועדה רפואית וזאת בלא שנבחנו ומוצו אפשרויות תעסוקה חלופיות, הן במסגרת בית הספר והן מחוץ לו, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק השוויון ועם החובה שהוא מטיל על הנתבעת לביצוע התאמות סבירות.
בהקשר זה אין לנו אלא לחזור על הדברים שכותבת המלומדת שגית מור במאמרה "שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בתעסוקה - מתיקון הפרט לתיקון החברה", עיוני משפט לה (2012) עמ' 97-150:
"חובת ההתאמות היא לטענתי לב-ליבו של חוק השוויון. זהו מרכז-הכובד הן של השינוי התפיסתי והן של גיבוש הדוקטרינה. מרכזיותו של המושג 'התאמות' ניכרת הן בחלק התיאורטי של המאמר והן בסקירת הפסיקה. בחלק התיאורטי של המאמר הצגתי את המושג 'התאמות' ואת הפוטנציאל הטרנספורמטיבי הטמון בו, בהיותו השלב שבו גבולות הדמיון ביחס לתעסוקתם של אנשים עם מוגבלויות מתרחבים: מה שנראה בעבר כחוסר מזל וכטרגדיה אישית, ותורגם לאי התאמה לתפקיד או להעדר כשירות, נהפך למקרה של הפליה, אשר חובת ההתאמות מסייעת בחשיפתה ובתיקונה".
(ראה - שם בעמ' 146).

36. לא זו אף זו אלא שבמקרה דנן עולה - כי תעסוקה חלופית המביאה בחשבון את מגבלותיה של התובעת ואת ההסכם שנהג בין הצדדים לא הייתה בגדר אפשרות תיאורטית בלבד אלא אפשרות סבירה ומעשית. ובהקשר זה סופו של המעשה הוא שמעיד גם על ראשיתו:

מחומר הראיות עולה - כי ההוראה בקבוצות קטנות הינה מתכונת העבודה המקובלת בחינוך המיוחד ומשכך לאחר דין ודברים בין הצדדים במהלך שנת 2009 הוסכם כי התובעת תשלים את לימודיה בתחום זה בסיוע הנתבעת, תוך התחייבות של הנתבעת להציבה כמורה בחינוך המיוחד בקבוצות קטנות. יש להצר על כך שהצעה קונקרטית בעניין זה, לרבות התחייבות לשיבוץ התובעת בעבודה בתחום זה בקבוצות קטנות ואפשרויות המימון או השתתפות בהוצאות שכר לימוד, לא הקדימה לבוא מצד הנתבעת מיד במועד בו התעוררה בעיית השיבוץ ולפני שהחלו הצדדים ללכת בדרך החתחתים הקפקאית עליה עמדנו לעיל. זאת, כפי שמתחייב למעשה מן החובה המוטלת על הנתבעת - מכוחו של חוק השוויון - לביצוע ההתאמות הנדרשות.

37. לאור כל האמור אנו קובעים אפוא כי עצם הדרישה מן התובעת לעמוד לבחינתה של ועדה רפואית שלא הסתמכה על אינדיקציות לשינוי במצבה הרפואי של התובעת ובטרם מוצו חלופות שיאפשרו את המשך העסקתה במתכונת של הוראה בקבוצות קטנות - הייתה שלא כדין. בנסיבות אלה, אף אין לזקוף את אי התייצבותה של התובעת לוועדות אלו לחובתה כהצדקה לשלילת שכרה במהלך התקופה בה נמנעה הנתבעת מלשבצה לעבודה בקבוצות קטנות.

38. לצד דברינו אלה יש לומר כי לא שוכנענו בטענותיה של התובעת לפיהם הנתבעת שקלה לגביה שיקולים זרים או ביקשה להתנכל לה. זאת להבדיל מפגמים אחרים שנפלו בהתנהלות הנתבעת שנבעו להתרשמותנו ממחדל שמקורו ברשלנות או בחוסר מודעות להיקף החובות המוטלות עליה על-פי חוק השוויון.

סוף דבר
39. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבודה בגין התקופה מושא המחלוקת, וזאת בתוך 60 יום ממועד קבלת פסק דין זה וכן, הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח.

30. לנוכח המחלוקת המשפטית, הרי שאין מקום לחייב בפיצויי הלנה מעבר להפרשי הצמדה בלבד, החל מיום 1.1.10 ועד למועד התשלום בפועל.

41.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות מורה

  2. התפטרות מורים

  3. חוזה אישי מורה

  4. חוזה דירה שכורה

  5. הסכם פרישה מורה

  6. ביטול פיטורי מורה

  7. שעות נוספות מורים

  8. חובת דיווח מורים

  9. הסכם קיבוצי מורים

  10. ועדה רפואית מורים

  11. בוררות ועדה פריטטית

  12. בחירות בארגון המורים

  13. ביטול פיטורים של מורה

  14. הפרת הסכם פנסיה מורה

  15. הסכם קיבוצי מורי דרך

  16. ארגון המורים שיפוט פנימי

  17. התפטרות מורה באמצע השנה

  18. אכיפת החלטה ועדה פריטטית

  19. הסכם קיבוצי מורים פנסיה

  20. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  21. הסכם קיבוצי ארגון המורים

  22. ביטול מכתב פיטורים למורים

  23. ביטול עסקה הסתדרות המורים

  24. התפטרות מורה במשרד החינוך

  25. בית דין חברים ארגון המורים

  26. הסכם קיבוצי הסתדרות המורים

  27. אי שיבוץ מורה לשנת הלימודים

  28. ועדת חריגים הסתדרות המורים

  29. הסכם קיבוצי אגודת מורי הדרך

  30. ביטול העברת מורה לבית ספר אחר

  31. בסיס השכר לתוספת תשלום למורים

  32. חזרה לעבודה פרישה מוקדמת מורה

  33. אחריות המורה על אלימות בבית הספר

  34. הסכם קיבוצי ארגון המורים העל יסודיים

  35. ביטול פיטורים עובד משרד החינוך ועדה פריטטית

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון