ועדת חריגים לרכב רפואי


א. מושא הערעור ועיקר עמדות בעלי הדין

1. למערערת נקבעה דרגת נכות כוללת בשיעור של 30% אשר נקבעה על בסיס שש פגיעות שונות שהוכרו כאלו שנגרמו לה תוך כדי ועקב שרותה הצבאי.

2. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים עניינה בשאלה האם קמה למערערת, על פי דרגת הנכות שנקבעה לה, זכאות לרכב רפואי בהתאם להוראות נוהל 56.02 של אגף השיקום (להלן: "הנוהל") אשר בנוסחו הרלבנטי קבע כי הזכאות לרכב רפואי קמה ל-:

"נפגע רגל שדרגת נכותו 30-49 אחוז - רכב עד 1600 סמ"ק".

3. מכוח של הוראת הנוהל האמור נקבעו סדרי דין, גורמים מחליטים, ומסגרות ערעור והשגה.

4. המערערת טוענת כי היא זכאית לקבלת רכב רפואי, הילוך טענותיה של המערערת לעניין זה הינו בקליפת אגוז כדלקמן:

4.1 סה"כ אחוזי הנכות שנקבעו לה בגין פגיעות בגפיה התחתונות מסתכם ל-23%.

4.2 למערערת נקבע בנוסף 10% נכות בשל צלקות מרובות ומפושטות.

4.3 אשר לצלקות: אלו אובחנו בקו האמצעי של הבטן הקדמית (להלן: "צלקת הבטן) בקדמת פרק הברך ובאזור צדדי ואמצעי של כף רגל שמאל (להלן יחדיו: "גפיים תחתונות").

4.4 לטענת המערערת רק בצלקות הגפיים התחתונות מתקיים המבחן שהיה בתוקף ביום קביעת דרגת נכותה כמזכה בקביעת דרגת נכות דהיינו היותן "צלקות מכאיבות או מכערות" מכאן שלשיטתה של המערערת צלקות הגפיים התחתונות ורק הן, מצדיקות לכשעצמן נכות בשיעור של 10% בעוד שצלקת הבטן לו נבדקה לכשעצמה לא הייתה מזכה אותה בדרגת נכות כלל ועיקר.

5. בנתון לאמור עד כאן גורסת המערערת כי כל 30% הנכות שנקבעו לה – ניתנו בגין פגיעה בגפיים התחתונות עובדה המזכה אותה בקבלת רכב רפואי.

6. הממונה על רכב רפואי באגף השיקום (להלן: "הממונה") חלק על עמדתה של המערערת ובמכתבו אליה מיום 11.2.99 טען כי המערערת אינה זכאית לרכב רפואי מאחר ואחוזי נכותה ברגליים אינה מ-30% ומעלה.

ב. דיון וממצאים


1. על פי החומר שבידנו, זמן קצר לאחר שהועדה הרפואית קבעה את דרגת הנכות של המערערת (ביום 11.5.98) הפנה הרופא המרחבי של אגף השיקום (ד"ר זנדבנק) את המערערת לועדה להערכת נכות בלתי מחייבת (להלן: "ועדת הערכה") "לצורך חלוקת האחוזים שניתנו על הצלקות בגוף והגדרת החלק מהם הקשור ברגליים" (הפניה מיום 5.11.98).


2. הועדה האמורה שמורכבת ממספר רופאים בעלי התמחויות רלבנטיות בדקה את המערערת ביום 28.12.98 ולאחר שבחנה את הצלקות בחלקי גופה השונים קבעה בין היתר:

"מתוך כלל הצלקות מעריכה הועדה את הנכות בגין הצלקות בברך ימין וכף רגל שמאל ב-50% סה"כ.

אין חולק כי משמעות קביעה זו הינה כי המערערת אינה זכאית לרכב רפואי.

3. בצומת זו של הדיון נטעים כי לא הועלתה בפנינו השגה באשר להפנייתה של המערערת לועדת ההערכה. נראה הדבר כי שני בעלי הדין גם יחד סברו כי הוע"ר הייתה מוסמכת, על פי תקנות הנכים להתייחס לפגיעת הצלקות כמיקשה אחת ללא ייחוס שיעור נכות באחוזים בגין של צלקת בנפרד (ראו פסקאות 5,12; 5,16 לסיכומי המערערת וסעיף 12 לסיכומי המשיב).

4. לגירסת המערערת חזר והודיע לה ד"ר דולפין הרופא הראשי המוסמך (להלן: "הרופא המוסמך") במכתבו מיום 14.11.99 כי "אפילו אם רק 2 וחצי אחוזים הם על צלקת בבטן אין לה 30% על פגיעה ברגליים" כמו כן הודיע ד"ר דולפין למערערת, לגרסתה כי אין ערכאת ערעור על החלטתו זו זולת בפני בית משפט אזרחי.

5. הוראות הנוהל

5.1 הוראות הנוהל קובעות מנגנון לבחינת הזכות לקבלת רכב רפואי המתבססת על הגדרת פגימתו הרפואית של הנכה ודרגת הנכות שנקבעה לו.

5.2 כמו כן נקבעו בנוהל ועדת ערעורים וצוות חריגים.
אשר לועדת הערעורים נקבע כי הרופא המוסמך יכהן כיו"ר ולצידו מכהנים בה שלושה חברים נוספים. לועדת הערעורים יוחדה הסמכות לדון בבקשות שיש להן "היבט רפואי" (סעיף 60 לנוהל) בעוד שצוות החריגים הוסמך לדון בבקשות שאין להן היבט רפואי (סעיף 61 לנוהל).

5.3 על סמכויות הועדות הנ"ל חולשת הוראת סעיף 59 לנוהל לפיה:


"ועדת הערעורים וצוות החריגים אינם זכאים להעניק או ליצור זכאות בסיסית לרכב למי שאינו זכאי לכך בהתאם להוראה זו".

5.4 המערערת טוענת כי הוראות הנוהל הופרו כלפיה: לענין זה הצביעה על מכתבו של הרופא המוסמך מיום 6.5.99 כי תיקה יישלח לבחינה של ועדה מיוחדת אשר הוקמה לייעץ לרופא המוסמך הראשי.

5.5 אין חולק בפנינו כי ועדה מיוחדת זו לא נזכרת כלל בהוראות הנוהל. יתר על כן מסיכום דו"ח מבקר המדינה אשר הוגש לנו במצורף לסיכומי המערערת למדנו כי בפועל קיימת ועדת חריגים בלבד אשר סמכויותיה אוחדו עם זו של ועדת הערעורים. גילוי זה התחייב בביקורתו של מבקר המדינה אשר הטעים כי יש להקפיד על ישיבות הועדה בהרכב אשר נקבעה בהוראה (עמ' 71 לדו"ח מבקר המדינה 35א לשנת 2002).
המערערת מוסיפה וטוענת כי ממילא לא זומנה לדיון בפני הועדה המיוחדת ולא ניתנה לה הזדמנות לשטוח בפניה את טענותיה.

6. המשיב לעומת זאת גורס כי הדרך של היוועצות בה נקט הרופא המוסמך הינה ראויה ונכונה.
לא רק שלא מצאנו טעם לפגם בעובדה שהרופא המוסמך נועץ עם גורם מקצועי (ועדת הערכה) אנו סבורים שיש לברך על כך, אלא שהטענה שבפי המערערת שונה היא: לטעמה אין להשלים עם קיפוח זכות הערעור שנתונה לה על פי הוראות הנוהל ובאותה מידה אין לקבל את העמדה לפיה ניתן להמיר את סמכות ועדת הערעורים בקיום התייעצות של הרופא המוסמך עם ועדה מיוחדת כלשהיא יהא מעמדה אשר יהא.

7. תשובתו של המשיב בסוגיה זו נוסחה כדלקמן: ועדת הערעורים וועדת החריגים אינן מוסמכות לדון בזכאות לרכב רפואי למי שאינו זכאי לכך על פי הנוהל ולכן אינן מהוות ערכאת ערעור על החלטה לאי קיומה של זכאות לרכב רפואי ומשכך – לא היה מקום מלכתחילה להעביר את בקשתה של המערערת לדיון בפני ועדות אלו לאחר שהיא נדחתה על ידי הממונה או על ידי הרופא המוסמך (פיסקה 11.3 לסיכומי המשיב).

8. עמדה זו אינה מניחה את הדעת במספר היבטים:

8.1 מושכל ראשון גלום בה היגד לפיו החלטת הרופא המוסמך הינה בבחינת סוף פסוק וללא ערעור וזאת בניגוד מפורש להוראת הנוהל.

8.2 לא זו אף זו: גלומה בה הנחה לפי עמדתו הרפואית של הרופא המוסמך (המכהן כיו"ר ועדת הערעורים) הינה מקובעת וכי לא ניתן יהיה לשכנעו באמצעות ראיות ו/או טענות רפואיות החולקות על עמדתו.


8.3 על כך נוסיף המסקנה המתגבשת מעמדת המשיב הינה למעשה ריקונה מתוכן של זכות ערעור שהוקנתה למערערת על פי הוראות הנוהל וסגירת הדלת בפניה לשכנע את ועדת הערעורים (אשר בנוסיף לרופא המוסמך – מכהנים בה שלושה חברים נוספים בעלי זכות הכרעה שווה) בצידקת טעוניה. גישה זו חותרת תחת אשיות חובת ההגינות המנהלית.

9. בספרו שיקול דעת שיפוטי גורס הנשיא ברק כי "הגינות ההליך המנהלי מחייבת מתן זכות שמיעה בלא קשר לשאלה מה מבקש האזרח לומר" (שם בעמ' 487).

אנו פוסקים איפוא כי משקבע הרופא המוסמך כי אין להשיג על החלטתו אלא בפני בית המשפט – נגועה החלטתו בטעות במקרה הטוב ובחוסר הגינות מנהלית במקרה הפחות טוב; מכל מקום לדעתנו אין בטענות המשיב כדי להצדיק את נקיטת ההליכים שקיפדו את זכות הערעור של המערערת.

10. בנפרד ובמובחן טענה המערערת כי החלטת הרופא המוסמך מוטעית גם לגופא ובפרק 5 לסיכום טענותיה האריכה המערערת מעניתה בהשגות על קביעותיו הרפואיות.

אנו פוסקים כי לא השתכנענו מטענות המערערת בענין זה: כאמור גיבה הרופא המוסמך את החלטתו הרפואית בחוו"ד של ועדת הערכה בעוד שהמערערת לא הביאה לפי שעה – עמדה רפואית של מומחה לדבר שיש בה כדי להזים את הקביעה הרפואית שגרס הרופא המוסמך.

אשר לסעדים שהתבקשו על ידי המערערת

11.1 המערערת טענה בפנינו כי פרוטוקול הוע"ר שדנה בעניינה ברור ונהיר וכי ניתן להסיק ממנו את זכאותה (פיסקה 7.4 לסיכומי המערערת) ובנתון לכך ביקשה כי נורה למשיב להקצות לה רכב רפואי לאלתר ועוד נוסיף על כך סעד כספי המשקף את השווי הכספי של הזכות שנגרעה ממנה מאז יום הגשת הבקשה.

11.2 אין בידנו להעתר לסעדים שלו:

חרף טענות המערערת לא השתכנענו כי החלטת הוע"ר כשהיא לעצמה קובעת מניה וביה כי סה"כ אחוזי הנכות המצרפיים בגין הגפיים התחתונות מסתכמים לכדי 30% נכות ויותר נהפוך הוא: מסקנות ועדת ההערכה קובעות ההיפך מכך, על כך הרחבנו לעיל ולא נוסיף.

11.3 טענה של המערערת לפיה משלא הגיש המשיב ערעור על החלטת הוע"ר הפכה זו לחלוטה הינה נכונה לכשעצמה אך אין בה כדי לסייע למערערת.

11.4 אנו סבורים כי בנסיבות הענין הסעד היחיד שנוכל להושיט למערערת הוא סעד מתקן, במובן זה שנאפשר למערערת למצות את זכות הערעור שלה על פי הוראות הנוהל.

בענין זה הנחינו עצמנו על פי דבריו המאלפים של הנשיא ברק בספרו הנ"ל, הגורס חיסון בהפעלת התרופות:

"לעיתים בודק בית המשפט ומוצא כי הרשות המנהלית הפעילה את שיקול דעתה באופן לא סביר... מגוון התרופות העומד לרשות בית המשפט הוא מצומצם. שופט אינו מנהל את המינהל,שופט מפקח על פעולות הניהול של המינהל. הוא רשאי ליתן סעדים הצהרתיים ותרופתיים ... על בית המשפט להזהר בגיבוש סעדים נוספים..." (שם בעמ' 491).

12. סוף דבר

12.1 אנו מצהירים כי החלטת הרופא המוסמך לפיה לא ניתן לערער על קביעותיו הינה בטלה ומבוטלת וכי המערערת רשאית להשיג על קביעתו בפני ועדת הערעורים על פי הנוהל.

במסגרת ערעור זה רשאית המערערת להביא חוו"ד רפואית משלה להיות מיוצגת על ידי פרקליט ולטעון את טענותיה ללא הגבלה.

12.2 אנו סבורים כי מושכלות יסודיים מובנים בעצם מהותה של זכות הערעור מחייבים כי ד"ר דולפין – לא יכהן כחבר ועדת הערעורים ופוסקים כי רופא אחר של אגף השיקום יכהן במקומו.

12.3 אנו מורים לרופא המוסמך לכנס את ועדת הערעורים לצורך דיון בערעורה של המערערת מוקדם ככל הניתן ולא יאוחר מאשר עד יום 30.11.04.


12.4 הרופא המוסמך יודיע מבעוד מועד למערערת על תאריך הדיון ומקומו וזאת כדי לאפשר לה להצטייד בחוו"ד רפואית להיוועץ ולהיות מיוצגת כראות עיניה.

המשיב ישא בהוצאות המערערת בסכום של 2,000 ₪.

הודעה זכות הערעור.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת חריגים רכב רפואי

  2. ועדת ערר משרד הביטחון

  3. התיישנות משרד הביטחון

  4. ועדת חריגים לרכב רפואי

  5. ועדה רפואית אגף השיקום

  6. חוב ארנונה משרד הביטחון

  7. הסכם קיבוצי משרד הביטחון

  8. ועדה רפואית של משרד הביטחון

  9. זכות העיון במכרז משרד הביטחון

  10. ועדה רפואית חוזרת משרד הביטחון

  11. איחור בתשלום קצבה ממשרד הביטחון

  12. ועדה רפואית עליונה משרד הביטחון

  13. התיישנות בתביעות נגד משרד הביטחון

  14. בחירה בין ביטוח לאומי לבין משרד הביטחון

  15. תביעה בגין מכרז למכירת רכב משרד הביטחון לשימוש נכים

  16. אחוזי נכות על צלקות ערעור על ועדה רפואית משרד הביטחון

  17. צמצום שעות ליווי בהחלטת היחידה הארצית לשירותי שיקום באגף השיקום

  18. תביעה נגד משרד הביטחון בגין פציעת חייל במהלך מבצע "עופרת יצוקה"

  19. ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות)

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון