ועדת ערעורים קרנות הפנסיה


1. התובע, יליד 1938, ומ-16/5/74 החל להפליג כקצין מכונה ראשון בספינות צי הסוחר והיה מבוטח בפנסיה מקיפה בנתבעת – מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ, מאז שנת 1975.

2. התובע נפגע ביום 19/4/88 בתאונה שהוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, וזאת על סיפון האנייה נתנאל שבבעלות חב' ישקונט ספנות בע"מ.

3. בעקבות הפגיעה אושפז התובע בבי"ח במונטראול, והוטס ארצה ביום 16/5/88.

4. מיום 17/5/88 ועד ליום 14/9/88 שולמו לתובע דמי פגיעה וממועד זה ועד ליום 7/12/88 ניצל התובע את יתרת ימי המחלה והחופש שנצברו לזכותו.

5. ועדה רפואית של המל"ל אשרה לו שיעורים נכות זמניים כדלקמן: -

א) מיום 1/9/88 ועד ליום 30/11/88 – 20%.
ב) מיום 1/12/88 ועד ליום 31/12/88 – 10%.
ג) מ-1/1/99 ואילך – 0%.

6. התובע הגיש תביעה למבטחים כי תכיר בו כ"נכה",וביום 28/3/89, הועמד לבדיקה בפני ועדה רפואית לימאים שדחתה את תביעתו בקביעה "שאין סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודה. מסוגל להמשיך בה".

7. התובע, באמצעות באת כוחו דאז, ערער על החלטתה של הועדה הרפואית לועדה הרפואית העליונה, וזו בדקה את המערער שהתייצב בפניה ללא ייצוג, ביום 12/2/90, ומסקנתה: -

"הועדה לא מצאה סיבה לפסול אותו מעבודתו על כלי שיט.
הועדה סבורה שאין לו נכות תפקודית".

8. על סמך קביעתה של הועדה הרפואית העליונה קבעה ועדת הערעורים לענייני קרן מבטחים, ביום 22/4/90 כי: -

"בהסתמך על מסקנות הועדה הרפואית העליונה וכן על קביעת הביטוח הלאומי – אנו מחליטים לדחות את ערעורו של החבר בנקוביץ זכר".

9. החלטה זו היא נושא התביעה שבפנינו, והתובע מעלה בתביעתו, שורה ארוכה של טענות – שעיקרן אי התחשבות של הועדה הרפואית העליונה בקביעות רפואיות שונות בעניינו, ובהן: -

א) קביעתו של הרופא התעסוקתי פרופ' א. שפר הקובע שאין הוא מסוגל להפליג.

ב) חוות דעת של ד"ר א. ברנדס – הקובע לתובע 15% נכות וממליץ על הפעלת תקנה 15 בשיעור של 7.5% נוספים, וחוו"ד מאוחרת יותר המעניקה לתובע 60% נכות.

ג) הפחתת הפרופיל הרפואי הצבאי של התובע מ-97 ל-45.

ד) קביעתו של פרופ' ארגוב בדבר מגבלות ניכרות לעובדה במאמצים גופניים קשים.


ה) החלטות הועדה הרפואית וועדת הערעורים של המל"ל.

10. לטענת התובע, לא היתה התייחסות יסודית לחומר הרפואי שהונח בפני הועדה ולא ניתן להם המשקל הראוי.

11. טענה נוספת שבפני התובע היו שהנתבע לא לקח בחשבון את גילו, מקצועו וסיכויי השתכרותו העתידיים, כמו גם אי התייחסות לנזק הנפשי שנגרם לו "כתוצאה ממעבר חד מקצין מכונה ראשון (דרגה שניה בחשיבותה בחדר מכונות) למובטל ללא מקצוע המקביל בחוף שהוא מסוגל לעבוד בו...." (סע' 14 לתביעה).

12. התובע עותר שבית הדין יחייב את מבטחים לשלם לו פנסיית נכות מעבודה "לפי הכנסתו האמיתית בכל שנות חברותו של התובע בקרן פנסיה מבטחים" (סע' 16 (א) לתביעה).

ההגנה

13. לטענת הנתבעת – התובע עמד בפני ועדה רפואית, וכן בפני ועדה רפואית לערעורים של קרנות הפנסיה, אשר קבעה כי אין לפסול את התובע מלהפליג בים.

14. הנתבעת מסתמכת על תקנותיה – ולפיהן החלטת הועדה הרפואית העליונה היא סופית מחייבת.

15. כן טוענת הנתבעת, כי התובע הסכים לעמוד בפני הועדה הרפואית העליונה – בידעו כי קביעותיה בכל הקשור למצבו הרפואי הן סופיות, וכי אין בחומר הרפואי שהוגש על ידיו – כדי לחייב את הועדה.

16. הנתבעת גם מסתמכת על "כתב הסכמה" שנחתם בידי התובע, עובר לבדיקתו בפני הועדה הרפואית העליונה ולפיה מקבל הוא על עצמו כי ממצאיה של הועדה הרפואית בעניינים רפואיים יהיו סופיים ובלתי ניתנים לערעור ע"י מי מהצדדים.

כתב התשובה

17. לטענת התובע – אין ההחלטה של הועדה הרפואית העליונה סופית, ומכל מקום טוען התובע שלא ויתר על זכויותיו ו"כל מסמך אשר נחתם על ידיו לא יפורש בניגוד לחוק ובניגוד לרצונו..."

18. מוסיף התובע שעל הועדה הרפואית היה להעדיף את חוות דעתם של הרופאים המטפלים בו, ולא את זו של הועדה הרפואית של המל"ל – שבדקה אותו בדיקה קצרה של 5 דקות ושמסקנותיה אינן משקפות את מצבו הרפואי לאשורו.

19. לטענת התובע די בעובדה שנפסל להפלגה ע"י הועדה הרפואית לענייני הימאים מטעם משרד התחבורה די כדי שהועדה היתה מחוייבת להכיר בנכותו.

20. כב' הש' הראשי מייבלום ז"ל איחד תיק זה יחד עם שתי תביעות נוספות שהוגשו ע"י התובע נגד מעסיקות שונות שלו (ישקונט בע"מ וגדות ים בע"מ).

21. בהחלטה מיום 4/9/2003 – הוחלט, בהסכמת הצדדים, על ביטל ההחלטה בנושא איחוד הדיון, ולפיכך – נותרה לדיון טענת הסף של מבטחים ולפיה "הן על פי התקנות והן מכוחה של חתימתו של התובע על הסכמתו להיבדק בפני הועדה הרפואית העליונה, יש למעשה לדחות את תביעתו על הסף".

22. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב תחילה הנתבעת – בהיותה למעשה מבקשת המחיקה על הסף, והתובע השיב.

סיכומי מבטחים

23. מבטחים כאמור, סומכת ידיה על החלטת הועדה העליונה, שאישרה את החלטת הועדה הרפואית הראשונה ולפיה אין סיבה לפסילתו של התובע להפסקת עבודתו.

24. לטענתה – התובע נתן הסכמתו להיבדק בפני הועדה בפני הועדה הרפואית העליונה. הסכמה המעוגנת בתקנותיה כתנאי "לפתיחת שעריה" של הועדה לדון בערעור.

25. לדעת מבטחים – בית הדין יתערב בהחלטתה של הועדה רק בשעה שנמצאה טעות גלויה על פני ההחלטה או שדרך פעולת של הועדה פגומה או מוטעת.



26. הועדה העליונה בחנה את מצבו של התובע בזיקה להגדרת "נכה" בתקנות הקרן – המחייבות את התובעת והנתבעת גם יחד, ולא נפל פגם כלשהו בדרך עבודתה המצדיק התערבות בהחלטתה.

27. תקנות מבטחים אינן בוחנות את שאלת הנכות הרפואית אלא נותנות מענה לשאלה האם יכול החבר להמשיך ולעבוד בעבודתו – או בעבודה מתאימה אחרת.

סיכומי התובע

28. התובע מעלה בסיכומיו טענות רבות, מהן שזיכרן לא בא בכתבי הטענות, אולם מאחר וגם לגופן אין להן בסיס משפטי – נדון בהן, ולו כדי להביא לידי סיום הליך ממושך זה.

29. להלן איפוא תמצית טענות התובע בסיכומיו: -

א) לועדה הרפואית אין סמכות עניינית לקבוע כשירות של ימאים לשרת בכלי שיט, וסמכות זו נתונה לרופא מורשה מכח חוק הספנות והתקנות על פיו.

ב) הועדה היתה מנועה מלקבוע שהתובע יכול לשוב לעבודתה כימאי לאור פסילתו, כמו גם מכח פסיקתו של בית הדין הארצי בעניינו של התובע (דב"ע נא/85-0) שלטעמו של התובע קובע כי פסילתו מלהפליג מחייבת גם את המל"ל – ולכן – גם את הועדה.

ג) כתב ההסכמה עליו חתם עובר לבדיקתו בפני הועדה הרפואית העליונה, בטל – מחמת חוסר סמכות, קיפוח והיותו מנוגד לתקנת הציבור.

ד) יש לראות בהחלטות הועדה הרפואית פסקי בוררות, ומשכך הדבר – יש לבטלן מכח הוראת סע' 24 לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968, שכן ההחלטה לוקה בטעות גלויה על פניה.

ה) הרכב הועדה לא תואם את ההרכב שנקבע בהסכם המקיפה לימאים מיום 6/6/68.

ו) יש לראות בו נכה מכח תקנות מבטחים – במיוחד מכוח קביעות המל"ל בעניינו.

ז) הבקשה לסילוק על הסף – לוקה בחוסר תום לב – וכי יש לתת לתובע את יומו בבית המשפט. התובע אף מצטט את ספרו של י. לובוצקי כי מחיקה על הסף בבית דין זה, תעשה ביד קמוצה ובמשורה.

סיכומי הנתבעת

30. הנתבעת שבה על טענותיה שבכתב ההגנה ומציינת כי קרן הפנסיה מנוהלת מכוחן של תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964, ובהתאם לתקנותיה, שאושרו ע"י אגף שוק ההון באוצר.

31. התובע צבר זכויות כחבר בקרן מ-2/75 ועד 12/88 – מעבודתו כימאי, וזכויותיו בה נקבעו על פי התקנות, והסכם ההצטרפות לימאים.

32. הקרן לטענתה, בשונה מחברת ביטוח, נועדה להבטיח את הביטחון הסוציאלי של חבריה תוך שמירה על השוויוניות וההדדיות.

33. הנתבעת טוענת לסופיות ההחלטה של הועדה הרפואית העליונה כפי שהדבר מתבטא בתק' 60(ג)(2) לתקנותיה (הרלבנטיות למועד פרישתו של התובע), וכן בהסתמך על הסכמתו המפורשת של התובע לקבל על עצמו את קביעותיה של הועדה ללא ערעור.

34. טענה נוספת שבפי הנתבעת היא שבית הדין ייטה שלא להתערב בהחלטותיה הועדה הרפואית העליונה – אלא אם כן נפלה בהחלטתה טעות גלויה, או שחרגה מסמכותה או שפגעה בכללי הצדק הטבעי.

35. מוסיפה הנתבעת, כי לא נפל פגם כלשהו בעבודת הועדה העליונה, וכי הועדה בדקה את התאמתו של התובע להגדרת "נכה" שבתקנותיה, ואין היא מחוייבת להתריע עפ"י חוק הספנות והתקנות על פיו.

36. לא נפל פגם בהרכב הועדה שחבריה היו רופא פנימי, רופא תעסוקה ואורטופד.

37. מסכמת הנתבעת – כי שעה שהועדה הרפואית העליונה לא הכירה בתובע כ"נכה", יש לדחות את תביעתו.
הכרעה

38. לאחרונה ניתן בבית הדין הארצי פסק דין המסכם הלכה רבת שנים בנוגע למעמד התקנות בקרנות
הפנסיה, וזאת בענין מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ נ. מרק פיורסט ואח' (ע"ע 600026/97) אומר כב' הש' צור את הדברים הבאים: -


"קרנות הפנסיה ובכללן קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים, פועלות על בסיס שיתופי. המאפיין את קרנות הפנסיה הוא פעולתן על יסוד עקרון של שוויון, ערבות הדדיות ומטרה סוציאלית. עקרון ההדדיות בין חברי כל קרן מתבטא בכך שכל מבוטח יקבל, בעת קרות האירוע הבטוחי, את המגיע לו מן הקרן לפי תקנות הקרן, בלי קשר לסכומים אותם הפריש משכרו ולסכומים שהפריש מעסיקו (בג"צ 2010/90 התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ נגד ממשלת ישראל, פ"ד מה(1) 405, 413; מנחם גולדברג, שם, בעמוד 103; דב"ע לד/46-3 אברהם פלצנר - "הסנה" וקרן הגמלאות המרכזית, פד"ע ה, 477 בעמ' 487). אכן, מעמדן המיוחד של קרנות הפנסיה וחשיבותן נגזרות מן המטרה הסוציאלית לשמה הוקמה והיא - קיום רווחת העובד ושאיריו (ע"א 233/98 כץ נגד קרן מקפת, פ"ד נד 493, 502).

בעניין זה נפסק:

"שיטת הפנסיה הצוברת, שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות, מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם: עקרון ההדדיות ועקרון הביטוח הקבוצתי - שיתופי שאושיותיו עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה, תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן. הקרנות החברתיות נחשבות ל"נאמן" בתחום הביטחון הסוציאלי במובן זה, שעליהן לנהוג בכספי העמיתים לטובתם. לאמור, הקרן גובה כספים במטרה לממן תכנית פנסיה שיתופית לטובת כלל עמיתיה, והיא אינה ביטוח מסחרי המיועד לבטח את הפרט".

(עע' 600029/97 אליאב - קרן מקפת, בעמ' 774). (סע' 25 לפסה"ד).
ולהלן: -

"המקור והמפתח לקיומו של שוויון בקרן פנסיה הוא תקנות הקרן. לתקנות אלה מעמד של חוזה מחייב בין הקרן לבין כל אחד מחבריה. זכויות החבר נגזרות מהוראות התקנות ומכוחן בלבד וכל סטייה מהוראות התקנות היא לא רק בבחינת הפרת חוזה אלא גם - ובעיקר - מהווה פגיעה בעקרון השוויון המונח בבסיס השיטה. על רקע עקרונות אלה, קבע בית הדין הארצי בפרשת אליאב האמורה כי הסדר חוזי שמכוחו מעניקה קרן פנסיה זכויות יתר לקבוצה מסוימת, נוגד את תקנת הציבור ואת עקרונות היסוד של קרן הפנסיה, הוא נערך בחוסר סמכות לפיכך הוא בטל:

"הצדק החברתי, שאף הוא בין היסודות המכוננים את תקנות הציבור, אינו סובל מצב בו קרן הפנסיה חברתית מאפשרת לקבוצות עובדים חזקות ליהנות מזכויות עדיפות על פני אלה המוענקים לקבוצות עובדים חלשות".

(פסק דין אליאב, שם, בעמ' 803).

"אמור מעתה, קרן פנסיה אינה מוסמכת להעניק לעובד או לקבוצת עובדים זכויות שמקורן בהסכם חיצוני, אשר אינן עולות בקנה אחד עם הוראות תקנותיה. כך פסק בית הדין האזורי, וכך נפסק בפרשת אליאב שלאחריו:

"...רשאית הקרן לחתום על הסכמים "לבר תקנוניים" כל עוד אין בהם משום חריגה מתקנות הקרן. כך, לדוגמה, רשאית קרן פנסיה חברתית לחתום על הסכם אישי עם עובד אשר עוזב את מקום עבודתו ואינו ממשיך לעבוד במקום עבודה הקשור לקרן מקפת..."

(פסק דין אליאב, בעמוד 802).

הלכה זו נכונה מבחינה משפטית ומבחינת מדיניות נורמטיבית ואף אנו נלך בתלם זה. " (סע' 45 לפסה"ד).

39. המסקנה מכאן היא – כי חבר בקרן הפנסיה, מקבל על עצמו מכח הצטרפותו אליה את התקנות כהתחייבות חוזית – תוך שהוא ער ומודע לעובדה כי זהו החוזה המחייב שבינו לבין הקרן.

40. מסקנה אחרת היא – שאין בכוחו של חבר, או של הקרן לסטות מהאמור בתקנות בכל הקשור בקביעת
הזכויות להן זכאי החבר.

41. על רקע פסיקה זו – נבחן את תקנות הקרן הנוגעות לעניינו של התובע, ואת יישומן במקרה שבפנינו.

42. תק' 60 לתקנות (בתקופה הרלבנטית) עוסקת ביישוב סכסוכים, ותק' 60 ב' ואילך, מתווה את הדרך בה יש לפעול כל אימת שמתגלעת מחלוקת בין החבר לקרן: -

"ב. הקמת ועדות הערעורים והרכבן.

1. סכסוך יתברר בפני ועדת הערעורים לענייני מבטחים למעט סכסוךשעניינו ברציפות זכויות עם קרן פנסיה הסתדרותית אחרת שיתברר בפני ועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות.

2. תוקמנה ועדת ערעורים לענייני מבטחים וועדת ערעורים לעניין רציפות זכויות (שכל אחת מהן תיקרא להלן "ועדת הערעורים") יו"ר ועדת הערעורים וחבריה ימונו על ידי האגף לביטחון סוציאלי של ההסתדרות הכללית, שיהיה מוסמך לסיים כהונת כל אחד מהם ולמנות אחר תחתיו.
בוועדת הערעורים לא יכהן מי שמשמש חבר בהנהלת הקרן או עובד של הקרן.

3. ועדת הערעורים תהא בהרכב בלתי זוגי של לא פחות מ-3 חברים.

ג. בירור סכסוכים בערכאה ראשונה

1. המניין החוקי בדיוני ועדת הערעורים יהא רוב חברי הוועדה ובהם היו"ר שלה; אם יהא נוכח מספר זוגי של חברים תהיה ליו"ר הוועדה זכות הדעה המכרעת.

2. בדונה בסכסוך בעניין רפואי מוסמכת ועדת הערעורים להפנות תובע לבדיקה בפני הוועדה הרפואית העליונה לענייני קרנות הפנסיה אשר ליד בית החולים בילינסון (להלן: "הועדה הרפואית העליונה") ממצאי הוועדה הרפואית העליונה הם סופיים בשאלות הרפואיות.

3. לפני הפנייתו של תובע לבדיקה כאמור לעיל תבהיר ועדת הערעורים לתובע את סופיות ממצאיה של הוועדה הרפואית העליונה לענין מצבו הרפואי ותקבל את הסכמתו לכך בכתב; לא נתנה הסכמה כאמור, תפסיק ועדת הערעורים לדון בסכסוך.

4. הפסיקה ועדת הערעורים לדון בסכסוך בעניין רפואי מפאת העדר הסכמת תובע כאמור בסעיף 3 לעיל, זכאי כל צד להגיש תובענה בסכסוך לבית דין לעבודה תוך 45 יום מיום הפסקת הדיון בפני הוועדה.

5. ועדת הערעורים תקבע את סדרי עבודתה ודיוניה; היא לא תהיה קשורה בדיני הראיות ובסדרי הדין הנהוגים בבתי משפט ובבתי דין לעבודה, ותפסוק בהתאם לתקנות מבטחים ולתקנות הקרן.

6. ועדת הערעורים תסיים דיוניה תוך שלושה חודשים מיום הגשת התביעה לברור הסכסוך ותמציא החלטתה לצדדים בדואר רשום.

ד.בירור סכסוכים בפני רשות השיפוט וביה"ד לעבודה

1. על החלטת ועדת הערעורים (למעט ממצאיה של הוועדה הרפואית העליונה), זכאי כל צד לערער בפני רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות (להלן "רשות השיפוט") או להעביר הסכסוך לביה"ד לעבודה ע"י הגשת תובענה.

2.....

3.....

4....."

43. התובע כאמור, בחר במסלול הועדה הרפואית העליונה.


44. לפיכך, וכמצוות תק' 60(ג)(3) התבקש התובע לחתום על ההסכמה כי קביעותיה הרפואיות של הועדה העליונה הן סופיות ואמנם, ביום 13/12/89 חתם התובע על כתב ההסכמה שבו נאמר בין היתר: -

"הריני מצהיר על ידיעתי והסכמתי, כי ממצאיה של הועדה הרפואית בעניינים רפואיים יהיו סופיים ובלתי ניתנים לערעור על ידי מי מן הצדדים לתביעה וחליפיהם"(סע' 3).

45. בתחתית המסמך מופיע "אישר המותב" עליו חתומים כל חברי הועדה כי חתימתו של התובע על האמור נעשתה "לאחר שהוסבר לו תכנו של כתב זה על ידינו, חתם עליו בפנינו".

46. מכאן – שיש לדחות את טענותיו של התובע כלפי תקפו של כתב הויתור – שכן המדובר ביישום התקנות – ובמסמך שלמעשה הוא המקנה לועדה העליונה סמכות עניינית לדון בערעור.

47. קבלת טענה מסוג הטעייה או היות המסמך מנוגד לתקנת הציבור, פירושה מתן עדיפות לתובע על פני חברים אחרים בקרן – ופגיעה בשיוויון שהוא עקרון יסוד בפעילותה.

48. לטענות כלפי תקפו של כתב הויתור אין בסיס משפטי גם מהטעם שאין הוא מחוייב – על פי התקנות לפנות לועדה רפואית עליונה, ואם הוא מסרב לחתום על ההסכמה – רשאי הוא להגיש תובענה לבית הדין לעבודה {תק' 60(ג)(3)}.

49. התובע בחר איפוא להביא את דברו בפני הועדה הרפואית העליונה – ורק משתוצאותיה אינן מקובלות עליו – עולות טענותיו כלפי כתב הויתור.

50. לא למותר לציין כי בשלב הגשת הערעור היה התובע מיוצג ע"י עו"ד עילית איסק-פארי, וגם התובע עצמו הגיב במכתב מיום 29/4/90 להחלטת הועדה. במכתב האמור, מעלה התובע טענות שונות כלפי החלטת הועדה העליונה, אולם אין בפיו טענה כלשהי כלפי כתב ההסכמה עליו חתם.

51. יתר על כך, את המכתב האמור מסכם התובע: -

"לפי תק' מס' 60 אני רשאי לפנות בתובענה לבית הדין לעבודה תוך 45 ימים מתאריך משלוח ההחלטה של ועדת העררים.
אודה על תשובתכם הדחופה ואהיה מוכן לכל מו'מ בנין יישוב סכסוך או אי הבנה בינינו..."

52. המסקנה החד משמעית היא, שהטענות כלפי כתב ההסכמה (לבד מכך שאינן עומדות מבחינה משפטית כפי שפורט לעיל), ניעורו לחיים רק בכתב התביעה, ויש לדחותם כבר בשלב ראשוני זה.

53. נותרה לבדיקה דרך פעולתה של הועדה הרפואית העליונה, והאם התנהלותה מצדיקה את התערבותנו.

54.בדב"ע נא/8-6 אשכנזי נ. מבטחים (פד"ע כ"ג 440) נקבע מפי כב' הש' אליאסוף (כתוארו אז): -

"13. כפי שפורט בפסקה 9 לעיל, כוללת הסמכות לקבוע את "אי הכושר לעבודה", הן את קיום הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכושר העבודה לבין "אי הכושר לעבודה".

לגבי הקביעה הראשונה, שהיא רפואית ביסודה, לא יתערב בית הדין לעבודה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל שבהם טעות הוועדה גלויה על פני החלטתה (השווה להתערבות בין הדין בהחלטת ועדה רפואית לעררים לפי חוק הביטוח הלאומי – דב"ע לה/345-01 מועלם – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 353,
365)".

(וכן ראו: דב"ע נב/9-6 משולם נ. קרן הגימלאות המרכזית בו נקבע כי "תפקידו של בית הדין לעבודה אינו לקבוע זכאותו של החבר לפנסית נכות, אלא לפקח על ההיבטים המשפטיים של ביצוע הילכות הגימלאות").

55. מפרוטוקול הועדה הרפואית העליונה עולה שנשמעו טענותיו של המערער, הוא עבר בדיקה קלינית והועדה עיינה בחומר רפואי שהיה בפניה, והגיעה לתוצאה ולפיה: -

"הועדה לא מצאה סיבה לפסול אותו מעבודתו על כלי שיט. הועדה סבורה שאין לו נכון תפקודית".


56. יצויין כי גם עפ"י סע' 15ג. להסכם הצטרפות הקביעה אם התובע כשיר לשרת בים היא בסמכות הועדה, ומכאן, שאין לטעות גם לטענותיו בנושא זה.

57. בקביעות אלו הועדה לא חרגה מסמכותה שבתקנות ועמדה במטלות שנקבעו לה בתק' 43 לתקנות להגדיר את שאלת הנכות ושיעורה: -

"נכה – פירושו – אדם שנפגע כושרו לעבוד לתקופה של שלושה חודשים לפחות, ואשר כתוצאה מכך אין הוא מסוגל מחמת מצב בריאותו הגופני או הנפשי להמשיך ולעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו הכל כפי שיקבע ע"י הועדה הרפואית".

58. פסילתו של התובע מלהפליג עפ"י חוק הספנות, אינה סותרת בהכרח את קביעתה של הועדה הרפואית, שכן מערכות שיקולים שונות ומבחנים נפרדים עומדים ביסודם של שני ההליכים, ואולם גם אם טעתה הועדה בענין זה, הרי שמרכז הכובד שבהחלטתה, מתייחס כמובן לחלופה שבתקנה 43 – "עבודה מתאימה אחרת".

59. הועדה הרפואית העליונה קבעה שאין לתובע נכות תפקודית, ומכאן שודאי שיכול הוא לעסוק "בעבודה מתאימה אחרת", ועל כך, גם התובע אינו יכול לחלוק.

60. התובע עצמו פעל בשני מסלולים מנוגדים – הסותרים את טענותיו בפנינו מיניה וביה.
בעוד שכאן – טוען התובע לנכות – הרי שכלפי המוסד לביטוח לאומי הוא פעל בדרך הפוכה.

61. חרף העובדה שנקבעה לתובע נכות צמיתה של 0%, ע"י המל"ל, הוגשה על ידיו תביעה לשיקום מקצועי – אשר נדחתה בבית דין זה.

62. התובע ערער לבית הדין הארצי על פסק הדין האמור, ובית הדין הארצי בקבלו את הערעור קבע כי יש לבחון את זכאותו לשיקום מקצועי חרף העובדה שנקבעו לו פחות מ-10% נכות.

63. אין להתעלם מנוסח תק' 3(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשל"ז-1956, ושניתן לומר שהגדרה "נכה" שבתקנות מבטחים, למעשה נגזרת ממנה: -

"עקב הפגיעה בעבודה, אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע...".

64. לטעמנו – לא יתכן מצב שבו ביד אחת יטען אדם לנכות כלפי מבטחים ובידו האחרת יתבע שיקום מקצועי מהמל"ל, בהיותו כשיר לעבודה מתאימה אחרת, שעה שהוא תובע על פי תקנה 3(ב) לתקנות השיקום, העוסקת במצב בו המשך העבודה הקודמת – עלולה לסכן במיוחד את מצב בריאותו של הנפגע – ואין מדובר כלל בנכות.

65. התנהלותו של התובע מול מבטחים – רק מחזקת את מסקנותיה של הועדה הרפואית העליונה, ולפיה אין לתובע נכות תפקודית כלשהי, והסתמכותה על קביעות המל"ל ביחס לסוגיית הנכות – בדין יסודה, והיא חלק מקביעותיה הרפואיות

66. כאמור – התובע תוקף את קביעותיה הרפואיות של הועדה העליונה – קביעות שהוא הסכים לסופיותן, ומכאן, שדין התביעה להידחות כבר בשלב זה.

67. התלבטנו בשאלת ההוצאות – ואולם בסופו של דבר נטתה הכף לזכות העובדה שהמדובר בתחום הפנסיוני, ובהיות התובע גמלאי – ולכן החלטנו שלא להשית עליו הוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות קרן פנסיה

  2. התיישנות קרן פנסיה

  3. פרשנות תקנון קרן פנסיה

  4. הסכם קיבוצי קרן פנסיה

  5. ועדה רפואית קרן פנסיה

  6. אלמנת פנסיונר קרן פנסיה

  7. חובת המעסיק לקרן פנסיה

  8. אי העברת כספים לקרן פנסיה

  9. ועדת ערעורים קרנות הפנסיה

  10. התיישנות הפרשות לקרן פנסיה

  11. אי הפרשה לקרן פנסיה של עובד זר

  12. חובת המעביד להפריש לקרן פנסיה

  13. אי הפרשות לקרן פנסיה לעובדי שמירה

  14. אי הפרשת כספים לקרן מבטחים הותיקה

  15. בעיות רפואיות הצטרפות לקרן פנסיה

  16. הגדרת ידועה בציבור - תקנון קרן פנסיה

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון