ועדת ערר לגמלת ניידות


1. זהו ערעור על החלטת ועדת עררים לניידות מיום 25.7.06 (להלן – הועדה).

2. במקרה שבפנינו מדובר בערעור החוזר לדיון בפני בית הדין בשלישית וזאת לאחר שניתן פסק דין ע"י השופטת יהלום בתיק ב"ל 6075/05 (להלן- פסק הדין).

3. משבחינתו של בית הדין את החלטת הועדה מוגבלת לבחינת טעויותיה המשפטיות בלבד, השאלה המשפטית המתעוררת במקרה דנן הינה האם פעלה הועדה כמתחייב מפסק הדין לפיו הוחזר התיק לועדת העררים.

4. לפי פסק הדין הוחזר התיק לועדה "על מנת שתנמק , על בסיס הממצא של (18-) מעלות, מדוע לא תוענק הזכות לפי א' ו' 3 לאור העובדה שמדובר בהפרש של שתי מעלות בלבד מהגדרת הסעיף". בית הדין בפסיקתו נסמך על ההלכה שהותוותה בדב"ע מד/590-01 חיים תשובה – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 227 בה נפסק, בין היתר, "תוצאה שלפיה סטיה קלה מהמידות הנקובות בתוספת תמנע זכאות, לא תעמוד במבחן הסבירות".

5.ב"כ המערער, בנימוקיו, טוען כי –

א. שגתה הועדה עת בחרה להתעלם הן מהפסיקה והן מההנחיה שבפסק הדין והעדיפה לקבוע קביעות מנוגדות לאלו.

ב. טעתה הועדה בקבעה שמשהמחוקק נתן בסעיפי הליקוי מידות ברורות הרי משנקבע גבול יש להתייחס אליו כאל נקודה וסימן ברורים ובהתאם לכך קבעה כי המערער אינו מוגבל בניידות ואיננו זכאי לגמלת ניידות.

ג. שגתה הועדה בקבלה החלטה המנוגדת לפסיקה מפורשת שהוצגה בפניה ולפיה "תוצאה שלפיה סטיה קלה מהמידות הנקובות בתוספת תימנע זכאות, לא תעמוד במבחן הסבירות...".


ד. טעתה הועדה בהתעלמה כליל מפסק הדין בכלל ומהאמור בסעיף 10 רישא בפרט לפיו "זהו המקרה שהיה על הועדה לבצע התאמה".

ה. משמדובר בפרשנות משפטית גרידא, לפי נתונים רפואיים שקבעה הועדה, יש לבית הדין הסמכות לקבוע מהי הפרשנות המשפטית הנכונה כיצד ליישם את הפסיקה על מקרה זה ואין מקום להחזיר שוב את העניין לועדה.

6.מנגד טען המשיב כי –

א. לא נפל כל פגם משפטי המצדיק התערבותו של בית הדין.

ב. הועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין הן בכך שהביעה עמדתה הרפואית והן בכך שמבהירה כי בדיקת הועדה משנת 2000 אינה מפורטת באותה מידה כפי שבוצעה בדיקתה שלה מיום 12.7.05. הועדה אף הוסיפה עמדתה הרפואית כי המדידה השניה עדיפה על פני הראשונה (ועדת ערר משנת 2000). כמו כן הבהירה הועדה, בצורה חד משמעית, כי משקבע המחוקק את סעיפי הליקוי בניידות ונתן בהן מידות ברורות הרי שיש להתייחס להן במפורש ובמדויק.

ג. בהתאם להלכה הפסוקה בענייני ניידות, כל עוד קבע המחוקק את סעיפי הליקוי בניידות ונתן בהן מידות ברורות אין מקום לשקול הענקת סעיף מותאם.

ד. קביעת מצב הניידות של המערער הינה קביעה עובדתית שבית הדין לא יתערב בה. הועדה בלבד היא זו המוסמכת לקבוע אחוז מוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים בהסכם הניידות ובית הדין לא יתערב בשקול דעתה פרט למקרים
חריגים.

7. הועדה עיינה בפסק הדין ובכל החומר הרפואי שהיה בפניה, לרבות חוות דעת רפואיות, ומנמקת את הכרעתה בין היתר כך:


"הועדה התכנסה לדיון ללא נוכחות המערער. הועדה הוסמכה בפסק הדין להתייחס למדידות שביצעה (חסר יישור של 18 מעלות בברך שמאל) כאל ממצא תקף. להלן תשובות הועדה לפסק הדין:

  1. בדיקת הועדה את התובע נעשית באופן מדויק ומפורט וברישום מלא. בדיקת הועדה משנת 2000 אינה מפורטת באותה מידה (לא אוזכרה שיטת הבדיקה במעלות עם מד זווית).
  2. מסיבה זאת הועדה מעדיפה את המדידה השנייה על פני הראשונה.


הועדה בדעה שמשקבע המחוקק את סעיפי הליקוי בניידות ונתן בהם מידות ברורות . הרי שיש להתייחס להן במפורש ובמדויק שהרי משנקבע גבול יש להתייחס אליו כאל נקודה וסימן ברורים. הועדה בשנת 2000 אף היא לא מצאה לנכון ליישם את הסעיף הדן במגבלת התנועה בברך במלואו ופסקה נכות חלקית לפי אותו סעיף. הועדה הנוכחית מבקשת לפעול לפי מידת הדיוק ובהתאם לסעיפים מבלי להתאימם. קריטריון שנקבע בסעיפי הליקוי הינו ברור וניתן למדידה ומכיוון שכך יש להתייחס אליו וליישמו".

8. פסיקת בתי הדין דנה רבות בשאלת סמכות ועדה הפועלת מכח הסכם ניידות להפעיל סעיף ליקוי מותאם. בעב"ל 389/99 המוסד לביטוח לאומי-מאיר כהן (מיום 28.5.00) היתווה בית הדין את ההלכה הבאה ביחס לסמכותה של הועדה הרפואית בענייני ניידות והיקף שיקול דעתה.

"7. סמכותה של הועדה הרפואית בענייני ניידות והיקף שיקול דעתה ס' 2 לתוספת ב' בהסכם הניידות קובע:

"2. (א) הועדה הרפואית תקבע
1) את אחוז מוגבלותו בניידות של הנבדק בהתאם לאמור בהסכם זה ובהתאם לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם זה בלבד (להלן: המוגבלות בניידות)"

המלה "בלבד" הוספה בסעיף זה בתיקון ההסכם משנת 77' (לעומת ההסכם שהיה קיים משנת 75'), ובאה להדגיש כי אין לועדה הרפואית כל סמכות לקבוע אחוזי נכות אלא בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים בתוספת א' להסכם.

8. עם זאת, היתה הפסיקה ערה לכך כי מדובר בהסכם שלטוני אשר נתון לביקורת שיפוטית של בית הדין, ועל כן נפסק כי "אין מקום להתאמה, מקום שליקוי מסוים לא נקבע ברשימת הליקויים אשר בתוספת א'... אף כי, לעיתים, בית הדין "הכשיר" התאמה כזו בהעדר ערעור מטעם המוסד אולם יתכן וסטיה קלה מהמידות לקביעת זכאות, לא תפגע בכלל, מאחר ולועדות ולבית הדין, שיקול דעת רחב אימתי ניתן, חרף האמור, לקבוע דרגת מוגבלות מותאמת (דב"ע נה/23-01 המוסד - חיה פיק פד"ע כט 546).

לעומת זאת, סטיה משמעותית מהמבחנים לא תעמוד במבחן הסבירות (דב"ע מד/590-01 חיים תשובה - המוסד פד"ע טז 227).

9. היקף שיקול דעתה של הועדה הרפואית לעררים בעניני ניידות מצומצם יותר מזה המסור על פי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו לועדה הרפואית בנפגעי עבודה.

בענף נפגעי עבודה קיימת הוראה מפורשת המתירה התאמת סעיפי ליקוי (ראה ת' 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 הקובעת במפורש אפשרות של "התאמה", והתקנה אף נושאת כותרת שוליים בשם זה.

מחוקק המשנה העניק במפורש לועדה הרפואית בביטוח נפגעי עבודה שיקול דעת לקבוע אחוזי נכות גם בגין "פגימה דומה" לליקוי בו לקה הנפגע, אם אין ליקוי זה מצוי ברשימת המבחנים, וכן-לקבוע את אחוזי הנכות תוך התאמה לפגימה אחרת שנקבעה לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע.

אין הדבר כך באשר לועדות רפואיות הפועלות מכח הסכם הניידות.

כאמור בס' 2 בתוספת ב' אשר צוטט לעיל מוסמכת הועדה לקבוע את אחוז המוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים שבתוספת א' בלבד.

התאמת סעיפי הליקוי נעשית על ידי הועדה מכח פרשנות תכליתית שניתנה להסכם על ידי הפסיקה". (ההדגשות
הוספו – א.ס.)

9. מששמעה הועדה את תלונות המערער, משהוסיפה ונימקה מדוע אין לשנות מהחלטת הועדה מושא פסק הדין למעשה בכך החליטה הועדה מחדש באשר לקביעת נכותו של המערער. הועדה בחנה והתייחסה באופן מפורט לכל המגבלות של המערער ובהסתמך על בדיקותיה, לרבות מסמכים רפואיים, קבעה את החלטתה בצורה מנומקת על פי פסק הדין וכקבוע בדין. הועדה נימקה החלטתה מתאריך 12.7.05 וכן התייחסה להחלטה קודמת של ועדת ערר מתאריך 25.5.00 ולהבדלים ביניהם.

10. בהתאם להוראות פסק הדין נדרשה הועדה לנמק מדוע, על בסיס הממצא של (18-) מעלות, לא תוענק הזכות לפי א' ו' 3. הועדה נימקה בהרחבה החלטתה - נימוק שאף עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה.

11. על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1995, החלטה של ועדה רפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני ביה"ד האזורי לעבודה, ואין בית הדין בוחן טענות עובדתיות נגד הוועדה.

12. משבחינתו של בית הדין את החלטת הועדה מוגבלת לבחינת טעויותיה המשפטיות בלבד, ומשבמקרה דנן עיון בדו"ח הועדה מעלה שהיא פעלה כמתחייב מפסק הדין לרבות מתן החלטה מנומקת לשאלות שהועלו בפסק הדין, הרי שאין טעות משפטית ודין הערעור להדחות.

13. אין צו להוצאות.

14. הצדדים זכאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא ביה"ד הארצי לעבודה או לסגנו או שופט של ביה"ד הארצי שנתמנה לכך ע"י הנשיא בתוך 30 יום מהיום בו יומצא פסה"ד לצדדים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת ערר ניידות

  2. ביטול קצבת ניידות

  3. פרשנות הסכם ניידות

  4. הגדרת מוגבל בניידות

  5. ועדה רפואית ניידות

  6. ועדת עררים לניידות

  7. אחוז נכות מותאם ניידות

  8. ועדת ערר לגמלת ניידות

  9. ועדה רפואית לגודל רכב

  10. בקשה לקביעת מוגבלות בניידות

  11. ועדה רפואית לעררים ניידות רכב

  12. ועדת עררים היחידה לגמלת ניידות

  13. ועדה רפואית של משרד הבריאות ניידות

  14. ועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות

  15. תוספת לקצבת ניידות מכוח סעיף 14(א) להסכם בדבר גמלת ניידות

  16. תביעה כנגד החלטת ביטוח לאומי אשר דחתה את בקשה לקצבת ניידות

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון