ועדת ערר משרד החינוך


1. בפניי בקשה שהגישה המבקשת למתן צו ארעי לעיכוב ו/או התליית צו לסגירת בית הספר "ביחד" של המבקשת, הפועל ברח' הגליל בשכונת נווה שאנן חיפה (להלן: "בית הספר").

2. המבקשת הינה עמותה רשומה אשר על פי טענתה הוקמה על מנת לגשר בין דתיים לחילוניים תוך הטמעת ערכים של אהבת הזולת, סובלנות, כיבוד אב ואם, כיבוד המסורת היהודית ועוד.

לפני כ-6 שנים הקימה העמותה גני ילדים הפועלים על פי רישיון משרד החינוך. ביום 1.9.04 פתחה המבקשת כיתת לימוד לילדי כיתה א' שהיוותה כיתת המשך לילדים שלמדו בגנים. כיתת הלימוד הוקמה במסגרת בית הספר בלא שהמבקשת הגישה בקשה לקבלת רישיון ממשרד החינוך וכמובן מבלי שקיבלה כל רישיון.

3. יצויין כבר כעת כי על פי סעיף 3 לחוק הפיקוח על בתי-ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח") נקבע כי:

"לא יפתח אדם בית ספר ולא יקיימו אלא אם יש בידו רישיון לפי חוק זה בהתאם לתנאיו ולא יפרסם אדם פתיחת בית-ספר אם אין עליו רישיון כאמור".

4. בחודש 4/05 הגישה המבקשת לראשונה את בקשתה לקבלת רישיון להפעלת בית-הספר בשנת הלימודים תשס"ו.

כבר ביום 5.5.05 הודיע משרד החינוך למבקשת כי הבקשה מוחזרת. בבקשה הוסבר למבקשת כי "עם אימוצו ואישורו של דו"ח כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל (דו"ח ועדת דברת) והשינויים שיחולו במערכת החינוך בעקבותיו, החליט משרד החינוך לא לאשר בקשות לפתיחת מוסדות חדשים בשנה"ל תשס"ו, עד למיפוי בתי-הספר הקיימים אל מול צרכי האוכלוסיה" (להלן: "הודעת הסירוב").

5. בעקבות הודעה זו של משרד החינוך נפתחה מסכת של התכתבויות בין הצדדים כאשר המבקשת מנסה לשכנע את משרד החינוך לאשר את פתיחת בית הספר. אזכיר כי על פי סעיף 13 לחוק הפיקוח רשאי מבקש רישיון אשר סורב להגיש ערר תוך 21 יום מהיום שבו נודע לו על הסירוב. הערר מוגש בפני ועדת ערר שפועלת על פי סעיף 14 לחוק הפיקוח. למרות שהודעת הסירוב נשלחה למבקשת כבר ביום 5.5.05, לא הוגש הערר אלא בחודש 9/05 כפי שאפרט להלן.

6. במסגרת תשובות משרד החינוך למכתבי המבקשת הוסיף משרד החינוך נימוקים נוספים לסירוב. בין היתר מציין משרד החינוך כי הגיעו אליו תלונות של הורים כי בניגוד למוצהר בית-הספר פועל כמסגרת דתית חרדית, כי מנהל בית-הספר עליו הוצהר, מר פריינד, אינו בעל ההשכלה וההכשרה כנדרש, כי לבית הספר נרשמו רק 34 תלמידים ל-2 כיתות (א' ו-ב') בעוד שלפי הוראות משרד החינוך לא יפתח בית-ספר אלא אם ישנן 3 כיתות (כלומר א' – ג') ולומדים בו לפחות 66 תלמידים, וכי קיימת התנגדות של עיריית חיפה ושל מנהל המחוז. במכתבי משרד החינוך צויין גם כי לא נבדק האם בית-הספר עומד בדרישת הבטיחות השונות.

7. ביום 1.9.05 נשלח למבקשת צו סגירה חתום על ידי המנהלת הכללילת של משרד החינוך (להלן: "צו הסגירה). צו הסגירה הוצא על פי סעיף 32(א)(1) לחוק הפיקוח מחמת שבית-הספר מתנהל ללא רישיון. על פי האמור בצו ובהתאם לסעיף הנ"ל נכנס הצו לתוקפו תוך 30 יום מיום מסירתו למי שמנהל את בית-הספר.

8. לטענת המבקשת צו הסגירה התקבל בידיה ביום 19.9.05. לפיכך הזדרזה והגישה את עתירתה לבית משפט זה כבר ביום 2.10.05 ביחד עם הבקשה לצו הארעי.


9. המבקשת טוענת בעתירתה ובבקשה כי ביום 12.9.05 הגישה ערר לועדת הערר על סירובה של המנהלת הכללית משרד החינוך (להלן גם : "המנכ"לית") להעניק לה את הרישיון להפעלת בית-הספר. בכתב הערר (שרק חלקו צורף לעיוני) טוענת המבקשת כי הינו מוגש על החלטת המנכ"לית מיום 4.8.05.

בהערת אגב אציין כי ביום 4.8.05 נשלח למבקשת מכתב שבו נאמר כי "האמור במכתבי שבסימוכין (מכתב מיום 5.5.05 – ר.ס.) בעינו עומד...", דהיינו ברור כי החלטת הסירוב אינה מיום 4.8.05 אלא החלטת הסירוב הינה מיום 5.5.05.

10. בבקשתה בפניי ובעתירה שהוגשה, לא טוענת המבקשת טענות על פגמים בהוצאת צו הסגירה. למעשה מרכזת המבקשת את טענותיה כולן כנגד סבירות החלטתה של המנכ"לית וסירובה להעניק למבקשת את הרישיון להפעלת בית-הספר.

11. אף שהטענה לא נטענה באופן ברור דומה שטענת המבקשת הינה כי החלטת המנכ"לית להוציא את צו הסגירה בטרם התברר עררה של המבקשת לוקה בחוסר סבירות. לשם כך מפרטת המבקשת את סיכויי ההצלחה בערר שהוגש על החלטת הסירוב. כמו כן טוענת המבקשת כי הותרת צו הסגירה על כנו וסגירת בית הספר, בטרם בירור הערר, יגרמו לנזקים נפשיים קשים לילדים. לשם כך צירפה המבקשת חוות דעת של הפסיכולוגית יפה ברנט. כן טוענת היא כי סגירת בית-הספר עלולה לגרום לה להפסדים כספיים נכבדים וכי השקעתה בבית-הספר תרד לטימיון.


אציין כי בקשתה של המבקשת הובאה לעיוני ביום 2.10.05 והדיון בה נקבע ליום 6.10.05. ביום 6.10.05 לא התייצבה המשיבה וניתן צו זמני כמבוקש בעתירה במעמד צד אחד.

בעקבות הצו הזמני הגישה המשיבה בקשה לביטול הצו הזמני (בש"א 31663/05) וביום 31.10.05 נעתרתי לבקשה וביטלתי את הצו הזמני. לפיכך חזר הדיון לבקשתה המקורית של המבקשת.

12. בטרם אתייחס לטענות לגופן אעיר מספר הערות לגבי הטענות המקדמיות שנטענו.

הטענה הראשונה שהעלתה המשיבה הינה כי הסמכות המקומית לדון בעתירה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים (להלן: "בית המשפט המינהלי") בירושלים. טענה זו מבוססת על הוראות תקנה 2(א) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, הקובע כי:

"עתירה מינהלית (להלן – עתירה) תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר כנגדה מוגשת העתירה...".

הואיל והחלטת מנכ"ל משרד החינוך ניתנה בירושלים נטען כי הסמכות נתונה לבית המשפט המינהלי בירושלים.

במהלך הדיון הפנה ב"כ המבקשת לסעיף 32(ד) לחוק הפיקוח אשר על פיו נקבע כי "מי שמבקש לבטל צו סגירה רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצא בית הספר"
ולכן טען כי הסמכות נתונה לבית המשפט בחיפה.

בסופו של דבר ומטעמים פרקטיים חזרה ב"כ המשיבה מטענתה בדבר הסמכות המקומית. למרות זאת אעיר כי סעיף 32(ד) הנ"ל אשר לכאורה הסמיך את בית המשפט המחוזי בחיפה, ולא את בית המשפט המינהלי, בוטל בתיקון מס' 15 לחוק בית המשפט לעניינים מינהליים, תשס"א-2000. לפיכך ברור היום כי הסמכות העניינית לדון בעתירה כנגד צו סגירה נתונה לבית המשפט המינהלי והסמכות המקומית נתונה לפי תקנה 2(א) האמורה, לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה ההחלטה. עם זאת הואיל ובסמכות מקומית עסקינן, די בהסכמת המשיבה כדי שניתן להמשיך בדיון בבית משפט זה.

13. המשיבה טענה גם כי דין העתירה להדחות מחמת שיהוי. טענה זו דינה להדחות שכן המבקשת טענה, וטענה זו לא נסתרה, כי קיבלה את צו הסגירה רק ביום 19.9.05. העתירה הוגשה כבר ביום 2.10.05 ובטרם חלפו 30 הימים לסגירת בית-הספר. לפיכך דין טענות השיהוי להדחות.

14. ולגופם של דברים.

בחוק הפיקוח נקבעו הוראות בדבר מתן רישיון ונקבעו מסלולי תקיפה על סירוב ליתן רישיון. כן נקבעו הוראות בדבר התנאים למתן צו סגירה. לאחר ביטול סעיף 32 (ד) לחוק הפיקוח מתחייבת המסקנה כי על החלטה למתן צו סגירה ניתן לעתור לבית המשפט המינהלי.

הליך התקיפה של החלטה המסרבת ליתן רישיון מורכב מערר לועדת הערר המוקמת לפי סעיף 14 לחוק הפיקוח, תוך מתן אפשרות להגשת ערעור מינהלי לבית המשפט המינהלי על החלטת ועדת הערר (סעיף 14א' לחוק הפיקוח).



הליך התקיפה של צו הסגירה נותר הליך של עתירה מינהלית לבית המשפט המינהלי (על השינוי בין הליכי התקיפה ראה ע"א 6575/95, קדמה עמותה לחינוך עיוני נ' המנהל הכללי, תקדין עליון 95(3), 623; וכן עת"מ 2624/04, חברת אלמנאהל בע"מ נ' משרד החינוך והתרבות, דינים מחוזי לד(6), 868).

15. הדין בעניינו מצוי במסלול התקיפה של החלטת המנכ"לית להוצאת צו הסגירה. אין מקום לפיכך לבחון את טענות הערר שהגישה המבקשת אלא ככל שהן רלוונטיות לתקיפת צו הסגירה.

16. כפי שציינתי לעיל אין למבקשת טענות על פגם כלשהו שנפל בהחלטת המנכ"לית להוצאת צו הסגירה. כפי שראינו לעיל הטעם להוצאת הצו הינו כאמור בעל פי סעיף 32(א)(1)- בית הספר מתנהל ללא רישיון. אין כל טענה לגבי חוקיות הוצאת הצו שהרי אין חולק כי לבית הספר לא ניתן רישיון.

השאלה היחידה שניתן לבחון הינה האם החלטת המנהלת להוצאת צו הסגירה, בטרם הסתיימו הליכי הערר, הינה סבירה.

דיון בטענה זו, כך עולה מטעינוי המבקשת, מחייב לכאורה את בירור סיכויי ההצלחה בערר ולכן הרחיבה המבקשת בטענותיה לעניין החלטת הסירוב.

17. דומה כי ישנן נסיבות בהן תיבחן סבירות החלטת המנהל להוצאת צו הסגירה גם בשים לב לסיכויי ההצלחה בערר, אך לא במקרה שבפניי.

כפי שראינו החלטת הסירוב נשלחה למבקשת כבר ביום 5.5.05. עד למועד הוצאת צו הסגירה לא טרחה המבקשת להגיש ערר וזאת על אף שבסעיף 13 לחוק הפיקוח נקבע כי ערר יוגש תוך 21 יום מהמועד שבו נימסרה ההודעה על החלטת הסירוב.

ניסיון המבקשת בערר לטעון כי החלטת הסירוב ניתנה רק ביום 4.8.05 אינו משכנע שהרי כבר במכתבו של מנהל המבקשת מיום 11.5.05 הוא מציין כי "קיבלתי את מכתבכם בו מצויין שבקשתי לפתיחת בי"ס בשנה"ל תשס"ו נדחית", מכאן שכבר במועד זה ידעה המבקשת כי בקשתה לקבלת רישיון לניהול בית הספר נדחתה.

איחורה של המבקשת בהגשת הערר עשוי לשמש עילה לדחייתו על הסף אם כי ברור שעניין זה יידון אם יהיה צורך על ידי ועדת הערר.

18. עוד עולה מהאמור כי ביום הוצאת צו הסגירה, 1.9.05, לא היה מקום לשקול המתנה להשלמת הליכי הערר שכן אלו טרם החלו. יתירה מזו, בכל ההתכתבויות שבין הצדדים לא טעתה המבקשת כי בכוונתה להגיש ערר אלא רק ביקשה שהמשרד יבחן בשנית את בקשתה. מכאן ברי כי ביום הוצאת צו הסגירה לא יכלה המשיבה לצפות את הגשת הערר כ-10 ימים מאוחר יותר.

19. הואיל והערר הוגש לאחר מועד מתן צו הסגירה שומה היה על המבקשת לפנות לרשות שהוציאה את הצו על מנת שתשקול האם שינוי נסיבות זה מצדיק את שינוי ההחלטה למתן צו סגירה, אך במקום לפנות לרשות הזדרזה המבקשת לפנות לבית המשפט.

כידוע בית המשפט לא נוהג להתערב בהחלטת רשות מינהלית בטרם מיצה העותר את ההליכים בפניה. עותר הטוען כי השתנו נסיבות לאחר מועד מתן ההחלטה, אך אינו טורח להביא את הנסיבות החדשות בפני הרשות, לא יזכה בדרך כלל לסעד מבית המשפט (ראה לעניין החובה למיצוי ההליכים בג"ץ 2421/94 אל-טללגה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 94(2), 1823; בג"ץ 4793/95 ששון נ' ראש הממשלה ושר הביטחון ואח', תק-על 95(2),917 בג"צ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2) 986).

20. ניתן היה לסיים את הדיון כבר בשלב זה, אך אוסיף מספר הערות לעניין הטענות לגופן.

חוק הפיקוח נועד להסדיר את הרישוי והפיקוח על בתי-הספר. החוק קובע כללים שנועדו לאזן בין אינטרסים שונים, מחד; קיים אינטרס ציבורי חברתי, להבטיח חינוך נאות לכל ילד בישראל. חינוך נאות שכזה מחייב הקפדה על רמה פדגוגית נאותה, על טיבם של התכנים והערכים המוענקים לילדים, על תנאי הלימודים לרבות תנאים סניטריים, בטיחות המבנים, על רמתם והכשרתם של המורים והמחנכים וכו'. חינוך נאות כולל בחובו גם את האינטרס לחנך את בני הנוער לשיוויון, לכיבוד האחר והשונה, כיבוד ערכי העם והמדינה וכו'. לאינטרסים אלו יש להוסיף שיקוליים תכנוניים ותקציביים שהרי הקמת מערכת חינוך ארצית דורשת תכנון והקצאת אמצעים, משאבים וכוח אדם מתאימים לכל הציבור. (ראה לעניין שיקולי החינוך בג"צ 421/77 ניר נ' המועצה המקומית באר יעקב, פד"י לב(2) 253, 265 בג"צ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש נ' שר החינוך, פד"י נד(3) 69).

מנגד עומד אינטרס הפרט לאוטונמיה וזכותם של הורים ושל קבוצות חברתיות שונות לגדל ולחנך את ילדיהם כרצונם תוך הטמעת ערכים הנראים בעיניהם כחשובים (ראה למשל עת"מ 1320/03 (י-ם), מנחם מענדל אלקסלי נ' עיריית
בית"ר עילית, דינים מחוזי לד(4), 963; עת"מ 1294/01 (ת"א), בית הספר עתיד ו-32 אח' נ' משד החינוך, דינים מחוזי לג(1), 865, ואסמכתאות שם).

21. מורכבות זו של האינטרסים המנוגדים צריכה לעמוד בפני הרשות המינהלית בבואה להחליט בענייני חינוך, לרבות בעניין מתן רישיון. כפי שראינו לעיל הטעם העיקרי בגינו נדחתה בקשת המבקשת הינו טעם של מדיניות המבוסס על מסקנות דו"ח ועדת דוברת. מדובר בועדה שמונתה לבדיקת מערכת החינוך ואשר בין המלצותיה, כך נטען, נכללה ההמלצה להמנע מפתיחת בתי-ספר חדשים עד למיפוי בתי-הספר הקיימים מול צרכי האוכלוסיה. לכאורה אין בפנינו החלטה מפורשת אלא החלטה המבוססת על מדיניות שנבחנה על ידי ועדת מומחים. כידוע התערבות בית המשפט בשיקולי מדיניות של הרשות הינה מצומצמת, לא כל שכן כאשר עסקינן במדיניות שגובשה על סמך התייעצות בועדות מומחים ואשר על פניה אינה חורגת מהסביר. בבג"צ 1554/95, עמותת שוחרי גילת באמצעות מנהלת התוכנית נ' שר החינוך, פד"י נ (3) 2, עמ' 20-19, אומר השופט אור:

"זאת יש לזכור: מדובר בהחלטת מדיניות. החלטה זו עוסקת בתחום חינוכם של ילדים ופעוטות רכים בשנים. היא נוגעת למתכונת הראויה בה יש להתמודד עם בעית חינוכם של אותם ילדים, הגדלים בתנאי מצוקה קשים. המדובר בסוגיה מורכבת. עניינים שבמדיניות חינוך מעוררים בעיות סבוכות, מקשת של תחומים: כלכלי, חברתי ופילוסופי. בעיות אלה מעוררות, מעצם טיבן, מחלוקות, גם בין המומחים לתחום. במצב דברים זה, טוב יעשה בית המשפט אם יתן לרשות המוסמכת מרחב תימרון, על מנת שזו תוכל להגיע לפתרונות, ולו חלקיים, למצבים הלא פשוטים בהם היא נתקלת."

22. למבקשת אין כל נימוק, בין הנימוקים הרבים שפירטה, המתייחס לסוגיה זו של מדיניות משרד החינוך. על פניו מדיניות זו המבקשת לברר לא רק את הרצון לפתיחת בתי ספר פרטיים, והמבקשת להביא בחשבון את צרכי כלל הקהילה בטרם יינתן אישור לפתיחת בתי ספר נוספים אינה בלתי סבירה.

אוסיף כי על פי חוק הפיקוח חובה על הרשות להתייעץ גם עם רשות החינוך המקומית. על פי המסמכים עולה כי רשות החינוך המקומית מתנגדת לפתיחת בית-הספר. אומנם לא מדובר בהתנגדות המחייבת את מנכ"ל משרד החינוך אך יש בה כדי לחזק את ההחלטה המבוססת על המדיניות הכללית האמורה לעיל.

23. גם כאשר בוחנים את טיעוני המבקשת לגופן אין לומר שסיכוי הצלחתה בערר הינם ברורים. כמובן שבשלב זה אין מקום להבעת דעה מוצקה, שהרי טיעונים אלו להם זכו למענה וטרם התלבנו בפני ועדת הערר ולכן הערותי כאן אינן אלא הערות לכאוריות.

24. על פניו בית-הספר אינו עומד במדיניות משרד החינוך שלא לאשר פתיחת בתי-ספר שבהם לומדים פחות מ-66 תלמידים ב-3 כיתות. מדיניות זו פורסמה במסגרת "נוהל הגשת בקשה לרישוי מוסדות חינוך" ( הנוהל שפורסם לשנת תשס"ה, צורף לעיוני על ידי המשיבות). מדובר בדרישת סף. גם דרישה זו נועדה ליצור איזון בין האינטרסים השונים ואף היא עשויה להמצא בגדר מדיניותו הסבירה של משרד החינוך.

25. אזכיר גם כי למבקשת אין אישור של משרד הבריאות כנדרש על פי סעיף 6 לחוק הפיקוח. גם עניין קבלת היתרי הבנייה מהועדה המקומית טרם הוברר שכן כנגד המבקשת הוצא צו סגירה בבית המשפט לעניינים מקומיים. הערעור על הצו התקבל, באופן חלקי, שכן הדיון הוחזר לערכאה הראשונה לבחון האם ניתן לאשר הקמת בית-הספר על פי ההיתר הרלוונטי או שמא על המבקשת לנקוט בהליכים לשינוי הייעוד. בין כה ובין כה ברי שלמבקשת טרם ניתן היתר כדין על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה.

26. טענות נוספות שהועלו על ידי הבקשת כמו לעניין זהותו של מנהל בית הספר והכשרתו, היקף ההשקעות, הבדיקות הבטיחותיות וכו' מחייבות בירור עובדתי ואלו יתבררו ככל הנראה בפני ועדת הערר לפיכך איני מוצא מקום להתייחס אליהן בהחלטתי זו.

27. מכל האמור עולה כי המבקשת לא השכילה להצביע על כל פגם שנפל בהוצאת צו הסגירה.

יתירה מזאת, על פניו המדיניות להורות על סגירת כל בית-ספר שנפתח טרם קבלת רישיון עונה על האינטרס הציבורי. צריך לזכור כי מתן רשות לבית-הספר להמשיך ולפעול בטרם ניתן לו רישיון משמעו מתן הכשר לביצוע עבירה על חוק הפיקוח. אין לי אלא להצטרף לדברי השופט פוגלמן בעת"מ 2624/04 הנ"ל שציין כי:

"אין להפוך את היוצרות ולפתוח את בית-הספר קודם שנסתיים התהליך במתן הרישיון".

איני מתעלם ממספר החלטות שניתנו בבית משפט זה, לרבות על ידי, בהן אושר לעותרים לנהל גני ילדים אף בטרם ניתן להם רשיון בפועל אלא שבמקרים אלו היתה הסכמה של משרד החינוך כי הרישיון מתעכב מסיבות טכניות או אישור כי העותרים עמדו בכל הדרישות לקבלת הרשיון אף שזה טרם ניתן. כמו כן אושרו מקרים בהם הדיון נסב על חידוש רשיון שהיה תקף תקופה ארוכה ולא חודש בנסיבות שבהן ניתן היה להניח כי האישור צפוי בהקדם (ראה החלטתי בבש"א 31473/05 עת"מ1301/05 העמותה לרווחת נחף וקידומה נ. המועצה המקומית נחף (טרם פורסם ) .לא זה המקרה בפני שכן ברי שלא עומדת כל הנחה כי הרשיון יתקבל בהקדם .


28. לכאורה ניתן היה לסיים בדברים אלו ולדחות את הבקשה אלא שבדיון הוברר כי הערר על החלטת הסירוב צפוי להשמע ביום 22.11.05 (אף כי יתכן שדיון אחד לא יספיק) ומדובר בתקופה קצרה ביותר. עניין זה של הזמן הקצר עד לדיון לא נבחן כלל על ידי המשיבות, שכן צו הסגירה הוגש קודם להגשת הערר.

לפיכך בנסיבות מיוחדות אלו נראה לי ראוי שהמנכ"לית תבחן תוך זמן קצר האם יש בקביעת המועד לדיון בערר כדי לשנות מעמדתה לעניין צו הסגירה.

לפיכך הנני דוחה את הבקשה לצו זמני. עם זאת; הנני מורה כי תוקפו של צו הסגירה יותלה למשך 5 ימים על מנת לאפשר למבקשת לפנות שוב למנהלת הכללית של משרד החינוך שתשקול האם יש בהגשת הערר וקביעת המועד לדיון בו כדי להביא לשינוי החלטה.

ציינתי בפני גם את התחייבותן של המשיבות לפעול על מנת שכל ילדי בית הספר ישובצו יחדיו בכתות החדשות אליהן יועברו כך שבמידה והערר יתקבל ובית הספר יקבל את הרישיון יוכלו לשוב כקבוצה אחת .

בנסיבות העניין ובשים לב לעובדה כי לדיון שנקבע ליום 6.10.05, לא התייצבו המשיבות איני נותן צו להוצאות בבקשה זו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת ערר חינוך

  2. החזר אגרת חינוך

  3. ארנונה מוסד חינוך

  4. היטל השבחה חינוך

  5. התיישנות חוב חינוך

  6. התפטרות משרד החינוך

  7. אכיפת חוק חינוך חובה

  8. התפטרות ממשרד החינוך

  9. ועדת ערר משרד החינוך

  10. ועדת ערר חינוך מיוחד

  11. חובת דיווח אנשי חינוך

  12. חוזה אישי משרד החינוך

  13. אישור העסקה משרד החינוך

  14. הסכם קיבוצי חינוך משלים

  15. פטור מארנונה למוסד חינוך

  16. ועדת חריגים משרד החינוך

  17. הסכם קיבוצי משרד החינוך

  18. ועדת חריגים חינוך מיוחד

  19. ועדה רפואית משרד החינוך

  20. הקצאת מבנים למוסדות חינוך

  21. ועדה רפואית של משרד החינוך

  22. ועדה רפואית מטעם משרד החינוך

  23. אישור לעבודה נוספת משרד החינוך

  24. אישור שקילות לתואר במשרד החינוך

  25. הסכם קיבוצי מנהלי מחלקות חינוך

  26. ועדת חריגים עליונה משרד החינוך

  27. הסכם קיבוצי סייעות בחינוך המיוחד

  28. העדר תקני בטיחות למבני חינוך גבוהים

  29. פטור מארנונה למוסד חינוכי ללא כוונת רווח

  30. סעיף 19(ב)(4) קובע פטור מהיטל השבחה לגבי השבחה במקרקעין של מוסד לחינוך או תרבות

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון