ועדת עררים לניידות


1. לפניי ערעור נגד החלטת ועדת עררים לניידות מיום 12.8.08.
הועדה החליטה לדחות את הערר ולהותיר את קביעת הוועדה המחוזית על כנה.
בועדה המחוזית נקבע:
"סעיף א-6 דו צדדי חלקי 40% משקף נאמנה את מצבו באשר להסכם הניידות."

2. המערער, חולה במחלת Myotonia Congenita.
מדובר במחלה גנטית של ניוון שרירים מתמשך.
המערער אינו נעזר בכסא גלגלים.

3. המערער הגיש תביעה לגמלת ניידות בשנת 2001, תביעתו נדחתה.
ועדת עררים לניידות קיבלה את ערר המערער וקבעה לו ביום 23.4.01 הגבלת ניידות בשיעור של 40% לפי סעיף א-6 דו- צדדי חלקי.

4. בשנת 2007 פנה המערער פעם נוספת לוועדה המחוזית, אשר קבעה בהחלטה מיום 13.7.08, כי לא חל שינוי במצבו של המערער.
הועדה קבעה - 40% לפי סעיף א-6 דו צדדי חלקי.


5. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה.
ועדת עררים לניידות דחתה את הערר בהחלטתה מיום 12.8.08 והשאירה את קביעת הועדה המחוזית על כנה.
על החלטתה זו נסב הערעור שלפניי.

6. התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת דגית ויסמן ביום 17.12.08 במסגרתו העלו הצדדים טיעוניהם.

7. להלן טענות המערער:

א. מדובר במחלה חשוכת מרפא ללא אפשרות לשיפור המצב.
ב. בועדת עררים לניידות מיום 23.4.01 נאמר למערער שאם תומצא בדיקה שתאשר בוודאות כי הינו חולה במחלה הנ"ל, יאושר לו באופן קבע אחוז מוגבלות של בשיעור של 85%.
המערער המציא בדיקה וודאית ממכון בבלגיה המאשרת את דבר מחלתו, אך הוועדה התעלמה מכך.
ג. הועדה לא נימקה קביעותיה ומדוע היא סוטה מקביעות ועדת עררים לניידות מיום 23.4.01.
ד. קיימת סתירה בין ממצאי הועדה נושא הערעור ובין ממצאי הועדה לעררים מיום 23.4.01.
ה. אין הצדקה שלא להגדיל את אחוז המוגבלות שנפסק למערער אך בשל העובדה שאינו משתמש בכסא גלגלים.


8. להלן טענות המשיב:

א. לא נפל פגם בהחלטת ועדת העררים לניידות מיום 12.8.08.
ב. הועדה המחוזית ערכה למערער בדיקה ומצאה כי למערער "מסת שרירים תקינה".
ג. החלטת הועדה מנומקת ומובנת לכל קורא.
ד. אין כל תיעוד רפואי לפיו הגבלתו של המערער היא 15% מהנורמה.
ה. טענת המערער בענין הבטחה שניתנה לו, אינה נתמכת במסמך בכתב ועל כן לא הוכחה.

9. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובמסמכים שבתיק בית הדין, להלן פסק הדין.

10. מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 12.8.08 עולה כי הועדה ערכה למערער בדיקה ורשמה ממצאיה בפרוטוקול.

11. החלטת הוועדה מיום 12.8.08 היא כדלקמן:


"הוועדה הקשיבה לטענות החולה אשר מוסר כי סובל מחולשה כתוצאה מהתעייפות לאחר פרקי זמן של 15-20 דק' וכן אירועים ספורדיים בתדירות של פעם-פעמיים לשנה של חולשת שרירי הגב.
הנבדק סובל ממחלת שרירים תורשתית שגורמת להגבלה תפקודית אך אינה מתבטאת בכלל בחולשת שרירים בת קימה. ההגבלות התפקודיות נובעות מקושי בהרפיית שרירים והתעייפות מהירה אך לא ממש מחולשה משמעותית. בפרוטוקולים שונים של וועדות ובמכתבי ערר מצוין 'כוח שרירים הוא 15 אחוז מהנורמה'. לא ברור מקור מספר זה. ברור רק שלא ניתן להגיע לדיוק כזה בהערכת כוח שרירים וברור גם שאינו מתאים למציאות. אך משנאמר פעם אחת. עובר לפרוטוקולים השונים והפך כמעט למציאות. ברצוננו להדגיש שמספר זה אינו משקף כל מציאות שהיא. לנבדק יש הגבלה קלה ולסירוגין. בעיקר בשרירים הפרוקסימליים עם חולשה קלה. ולכן סעיף א-6 דו צדדי חלקי משקף נאמנה את מצבו באשר להסכם הניידות." (ההדגשות לא במקור)

12. החלטת הועדה מנומקת כדין באופן שגם מי שאינו רופא יכול להבין את הלך מחשבתה ובאופן המאפשר ביקורת שיפוטית נאותה.

13. הוועדה מתייחסת בהחלטתה לסטייה מהחלטות וועדות קודמות בענייננו של המערער ומציינת כי מצבו התפקודי שונה מהמצב שתואר בהחלטות וועדות קודמות, בהן החלטת וועדת עררים לניידות מיום 23.4.01.

14. כבר נפסק כי מטרת גמלת הניידות הניתנת מכח הסכם הניידות, איננה בגדר פיצויי המוגבל בשל מצבו הרפואי-ביולוגי, אלא מטרתו לסייע במימון "תחליף לרגליים" שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל.
מכאן שאין כל רלוונטיות למצבו "ההיסטורי" של הנכה, אלא הקובע הוא מצבו בעת הבדיקה בפני הועדה הבוחנת אם הוא זקוק לסיוע כאמור.
אין כל רלוונטיות לסיבה להטבה במצבו של הנכה, ככל שהיתה כזו.
דב"ע נד/20-01 כץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 330; מ. גולדברג, ר. הורן "עוקדן הביטחון הסוציאלי" שער 2 בעמ' 2.7.

15. בענייננו, המערער אינו טוען שחלה החמרה במצבו התפקודי המחייבת את הגדלת אחוזי המוגבלות.
לא הוצגו בפנינו או בפני הועדה מסמכים רפואיים עדכניים המצביעים על החמרת מצבו של המערער מאז שנת 2001 ועד להחלטת הוועדה.
קיומו של אבחון רפואי, ללא כל החמרה בתפקוד, אינו מצדיק הגדלת אחוזי המוגבלות.
טענת המערער לפיה מצבו אינו יכול להישאר סטטי בהתאם לספרות המקצועית, אינה מעוגנת בממצאים תפקודיים במסגרת הבדיקה שנערכה לו על ידי הוועדה.
בנסיבות העניין, אין הצדקה להתערב בשיקול דעת הוועדה בנקודה זו.

16. באשר לטענה לענין הבטחה שניתנה למערער, ההבטחה הנטענת לא עוגנה בפרוטוקול הוועדה מיום 13.4.01.
יתרה מכך, טענת המערער עומדת בסתירה לקביעה בפרוטוקול מיום 23.4.01 לפיו "בירור גנטי העלה כי הוא חולה במחלה זו, ובני משפחה אחרים נשאים לגן החולני".
קביעה זו אינה מצביעה על צורך בבדיקה נוספת "וודאית" כטענת המערער. משכך, טענת המערער נדחית.

17. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה מיום 12.8.08 המצדיק התערבות של בית הדין.

הערעור נדחה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת ערר ניידות

  2. ביטול קצבת ניידות

  3. פרשנות הסכם ניידות

  4. הגדרת מוגבל בניידות

  5. ועדה רפואית ניידות

  6. ועדת עררים לניידות

  7. אחוז נכות מותאם ניידות

  8. ועדת ערר לגמלת ניידות

  9. ועדה רפואית לגודל רכב

  10. בקשה לקביעת מוגבלות בניידות

  11. ועדה רפואית לעררים ניידות רכב

  12. ועדת עררים היחידה לגמלת ניידות

  13. ועדה רפואית של משרד הבריאות ניידות

  14. ועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות

  15. תוספת לקצבת ניידות מכוח סעיף 14(א) להסכם בדבר גמלת ניידות

  16. תביעה כנגד החלטת ביטוח לאומי אשר דחתה את בקשה לקצבת ניידות

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון