זכות העיון במס הכנסה


1. דיון בטענות מקדמיות שהעלתה המשיבה המצדיקות לטענתה סילוקה על הסף של המרצת הפתיחה שהגיש המבקש.

רקע
2. המבקש, עורך דין במקצועו. נולד בישראל וחי כאן עד שנת 1980 עת יצא לחו"ל. בשנים 1997-1983 ניהל המבקש, כך לגרסתו, עסקים שונים בארצות הברית. בשנת 1998 שב המבקש להתגורר בישראל. מאז שובו לישראל עוסק המבקש בעיסוקים שונים, לטענתו בהתנדבות, ובין היתר נותן שירותים משפטיים ללא שכר. לטענת המבקש הכנסותיו כולן מגיעות מרווחי הון, מהכנסות מריבית ודיבידנדים על ניירות ערך שבהחזקתו.

מאז שובו לישראל ועד הגשת הבקשה לא הגיש המבקש לשלטונות המס בישראל דו"חות כלשהם ולא הצהיר מעולם על הכנסות חייבות בישראל או מחוצה לה.

3. למבקש מספר חשבונות בנק בישראל (כ-10 חשבונות), באמצעותם הוא מבצע עסקאות שונות בניירות ערך. כמו כן מחזיק המבקש חשבונות שונים מחוץ לישראל.

4. בשנת 2003, על פי מידע שהגיע לידיו בדבר הכנסות המבקש ובדבר תשלומים ששילם כתרומה למערכת הבחירות בישראל, החליט פקיד השומה לבדוק את מקורות הכנסתו של המבקש. ביום 11/9/03 נדרש המבקש להגיע לבירור אצל פקיד השומה ולהמציא מסמכים שונים. ביום 14/9/03 חתם המבקש על "דו"ח פרטים אישיים והצהרה על מקורות הכנסה" (נספח "א" לתשובת המשיבה), בו ציין כי אינו עובד וכי אין לו כל הכנסה חייבת בישראל. המבקש הצהיר כי הינו עובד בהתנדבות בשתי עמותות. כן הצהיר כי רוב כספו מוחזק בחשבונות בנקים בישראל וכי נשארה לו פעילות מועטה בלבד בעסקי הנדל"ן מהם התקיים בארצות הברית.

5. ביום 4/7/04 זומן המבקש למשרדי פקיד השומה לבירור ביחס לשנות המס 2003-2000. המבקש לא התייצב אלא ניהל התכתבות ענפה עם פקיד השומה בגדרה נמנע מלספק מסמכים שנדרש, או ליתן פרטים. המבקש הסתפק בהעלאת טענות כנגד סמכות פקיד השומה לדרוש ממנו את הפרטים.

6. בשים לב להעדר התשובות החליט פקיד השומה ביום 31/10/04 לפתוח למבקש תיק פעיל והודיע לו כי עליו להגיש דו"חות על הכנסותיו. פקיד השומה דרש את הגשת הדו"חות מכוח סמכותו על פי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן "הפקודה"). למבקש נשלחה גם דרישה להגיש הצהרת הון ליום 31/12/02.

7. המבקש לא הגיש את הצהרת ההון כפי שנדרש ואף לא הגיש דו"חות על הכנסותיו. ביום 7/3/05 ביקש המבקש ארכה להגשת הצהרת ההון בה ציין כי חלק מהמסמכים מצויים בחו"ל וכי עליו לנסוע ולאתרם (נספח "א" להמרצת הפתיחה). למבקש ניתנה ארכה כמבוקש, אולם הצהרת ההון לא הוגשה מעולם.

8. ביום 31/5/05 ביקש המבקש ארכה להגשת הדו"ח השנתי על הכנסותיו בשנת 2004 (נספח "ט" לתשובה). בבקשתו הבהיר כי הוא ממתין לקבלת מסמכים מהבנקים. פקיד השומה נענה לבקשה והעניק למבקש ארכה עד ליום 31/8/05. למרות הארכה לא הוגש הדו"ח מעולם.

9. בחודש 2/06 החליט פקיד השומה להשית על המבקש קנס בגין אי הגשת הצהרת ההון. הקנס הוטל על פי הוראות סעיף 188(ז) לפקודה.

ביום 22/3/06 ביקש המבקש לבטל את הקנס (נספח "ג" להמרצת הפתיחה). המבקש טען בבקשתו כי בקשתו זו לביטול הקנס מהווה השגה על הטלת קנס, בהתאם לסעיף 150 לפקודה. בבקשתו טען גם כי מסר את כל המידע הדרוש בשיחותיו בעל פה ובטלפון וסבר כי יש בכך כדי למלא את הדרישה להגשת דו"ח. לחילופין ביקש את הקטנת הקנס.

בקשת המבקש נדחתה.

10. המבקש המשיך במשלוח בקשות לביטול הקנס, אולם כל בקשותיו נדחו. עם זאת המבקש לא טרח להגיש את הצהרת ההון כנדרש ואף לא הגיש דו"חות על הכנסותיו.

11. ביום 21/6/07 הוציא פקיד השומה למבקש שומות לפי מיטב השפיטה בהעדר דו"ח לשנים 2004, 2005. השומות הוצאו על פי סעיף 145(ב) לפקודה. פקיד השומה קבע את הכנסתו החייבת של המבקש מעסק לשנת 2004 בסך של 200,000 ₪ ואת הכנסתו החייבת מעסק לשנת 2005 בסך של 250,000 ₪. על שומות אלו הגיש המבקש מכתבי השגה ביום 26/7/07 (נספחים "טז/1", "טז/2" להמרצת הפתיחה). במכתביו טען כי אין לו ולא היו לו כל הכנסות חייבות.

על מכתבי השגה אלו השיב פקיד השומה ביום 7/8/07 והבהיר כי לא תרשמנה כל השגות כל עוד לא יוגשו דו"חות שנתיים, ולו גם דו"חות אפס.

12. מבלי להלאות בכל הפרטים אציין כי המבקש המשיך להגיש מכתבי השגה ובקשות, אולם לא הגיש דו"ח כלשהו על הכנסותיו ואף לא הגיש את הצהרות ההון כפי שנדרש (לרבות ליום 31/12/07).

13. בחודש 10/09 החליט פקיד השומה להטיל על המבקש קנס מנהלי על פי סעיף 8 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985, בגין אי הגשת הדו"חות לשנים 2005-2004 ובגין אי הגשת הצהרת ההון שנדרש להגיש ליום 31/12/02 ו-31/12/07.

המבקש לא שילם את הקנסות ובקשותיו לביטולם נדחו. רק לאחר שהוגשה בקשה לבית המשפט למאסרו של המבקש בגין אי תשלום הקנסות, הוא נאות ושילם את הקנסות. עם זאת המבקש המשיך במחדליו ולא הגיש את הצהרות ההון או את הדו"חות השנתיים.

14. חשוב לציין כי בשנת 2007 פתח המבקש תיק עוסק במס ערך מוסף ותיק עצמאים במס הכנסה ובחודש מרץ 2008 ביקש לפתוח תיק ניכויים במס הכנסה.

ביום 22/9/11 הוציא פקיד השומה למבקש שומות בהעדר דו"ח גם לשנים 2010-2006.

המרצת הפתיחה
15. ביום 14/7/11 הגיש המבקש בקשה בדרך של המרצת פתיחה בה עתר ל-4 סעדים שונים; הראשון, מתן צו למשיבה למסור לידיו "את כל המידע הפיננסי הנמצא אצלה לגביו אישית בכלל, ובקשה לחיובים, ניכויים וזיכוי מס הכנסה שהתקבלו אצלה עבורו בשנים 2004 -2010". כן ביקש לדחות את המועד להגשת הדו"חות השנתיים לשנים 2010-2004 עד לקבלת המידע; השני, להצהיר כי אינו חייב בהגשת הצהרת הון ליום 31/12/07; השלישי, להצהיר כי אינו חייב מאום בגין השומות שהוצאו לו לשנים 2005-2004; הרביעי, להורות על ביטול כל הקנסות, הריביות והחיובים שהושתו עליו.


16. בעניין המסמכים טוען המבקש כי אצל המשיבה מתנהל מעין "חשבון בנק" (סעיף 10 להמרצת הפתיחה), בו רשומים החיובים והזיכויים של כל נישום. על כן מבקש הוא לעיין באותו "דף חשבון". המבקש הבהיר כי אינו מחזיק בכל הנתונים הרלבנטיים ואין ביכולתו לחשב את חובות המס שלו ואת החזרי המס המגיעים לו ללא המסמכים.

המבקש מפנה להלכות בית המשפט בעניין חובת הגילוי של המידע שעמד בפני הרשות ובדבר זכותו של הפרט לעיין במידע המצוי בעניינו אצל הרשות. לטענתו כל עוד לא ימסרו לו הנתונים, לא יוכל להגיש דו"חות. על כן מבקש הוא שהות סבירה, לאחר קבלת המידע, להגשת הדו"חות.

17. בנוגע להצהרת ההון אותה הוא נדרש להגיש ליום 31/12/02, טוען המבקש כי התייצבותו בפני פקיד השומה בשנת 2005 ומסירת מידע על ידו מהווה מילוי הדרישה. עוד טען כי הגיש השגה על פי סעיף 150 לפקודת מס הכנסה על ההחלטה להטיל עליו קנס. הואיל ובהשגה זו לא ניתנה החלטה, הרי שעל פי סעיף 152 לפקודה יש לראות את השגתו כאילו התקבלה. לגופה של הדרישה המבקש טוען כי על פי סעיף 135(1)(ב) לפקודה, הרי שבשל היותו תושב חוזר הוא אינו צריך להגיש דין וחשבון על נכסיו שמחוץ לישראל.

18. המבקש מוסיף כי סבר כי בשל היקף הכנסותיו הינו פטור מהגשת דו"חות ועל כן נמנע מהגשה. לטענתו, הדרישה שנשלחה אליו להגשת הדו"חות לא הייתה של פקיד השומה.

המבקש מוסיף וטוען כי לא היה לו כל עסק ולא היו לו הכנסות מעסק בשנים הרלבנטיות לשומות. על כן הגיש השגה על השומות שהוצאו לו. השגות אלו לא נדונו ובחלוף המועד יש לראותן כאילו התקבלו.

19. ב"כ המשיבה העלה טענות מקדמיות רבות, חלקן טכניות וחלקן מהותיות. לטענת המשיבה המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר ערוך כדין ומחדל זה מצדיק את דחיית בקשתו. המבקש בא לבית המשפט בחוסר תום לב וכשידיו אינן נקיות לאחר שלא מילא את דרישות פקיד השומה ולא הגיש דו"חות במשך שנים רבות. המשיבה טוענת כי דין הבקשות להידחות גם לגופן. המידע ביחס לניכויים מצוי, או צריך להיות מצוי, אצל המבקש עצמו. לפקיד השומה, כך נטען, אין כל מידע בנוגע לניכויים שנוכו מתקבולים שקיבל המערער ומכל מקום המידע הנטען לא שימש להוצאת השומות. השומות עוסקות בהכנסה מעסק ולא ברווחים מהחזקת ניירות הערך, מריביות או מדיבידנדים על ניירות ערך.

20. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין להאריך למבקש את המועד להגשת הדו"חות ולבטל את הקנסות. כן נטען כי מכתבי המבקש לביטול הקנסות אינם מהווים השגה ואין כל הליך של השגה על הדרישה. גם "ההשגות" שהוגשו על השומות, כך נטען, אינן השגות, שכן המבקש כלל לא הגיש דו"חות וללא הגשת דו"ח לא ניתן להשיג על השומות.

המשיבה טוענת כי אין כל בסיס לביטול הדרישה להגשת הצהרת הון ואין כל בסיס לביטול הדרישה לתשלום הקנסות, הפרשי ההצמדה והריבית.

ההליכים
21. חשוב לציין כי בעקבות קבלת תשובת המשיבה להמרצת הפתיחה הגיש המבקש תגובה מפורטת. בתגובתו מפרט המבקש אישורים שונים שקיבל מהבנק לגבי ניכוי מס במקור בחלק משנות המס (נספחים "ה" – "ח/18" לתגובה). לטענתו ניתן ללמוד כי ניכה מהכנסותיו מס במקור בסך של מאות אלפי שקלים. סך זה לא מצא כל ביטוי בשומות המס שהוצאו על ידי המשיבה.

המבקש מבהיר כי לא הצליח לאתר את כל הדיווחים. מכל מקום, כך לטענתו, הצגת אישור הבנקים מלמדת כי פקיד השומה התעלם כליל מתשלומי מס ששולמו.

22. הדיון בהמרצת הפתיחה הועבר בפני כב' סגנית הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג. לאחר דיון מקדמי שנוהל בפניה, ולמרות שבקשה לפסילת שופט נדחתה, הועבר התיק לטיפולי על פי ההחלטה מיום 11/1/12.

בקדם המשפט שנערך בפני הבהיר המבקש כי טענותיו, בשלב זה, הינן [...] "במישור של גביית המס ולא בנושא של חבות במס" (עמ' 8 שורה 8). ובהמשך הוסיף כי "[...] אין גם עניין של הגשת דו"חות כיוון שיצאו דו"חות לפי מיטב השפיטה, השומות סופיות וכל השאלה היא שאלת גבייה" (שם שורה 12).

המבקש מיקד טענותיו בניכוי המס במקור שהועבר למשיבה, וטען כי המשיבה "העלימה" את התשלומים שקבלה.

ב"כ המשיבה טען בתגובה כי אם טענות המבקש הינן במישור הגביה בלבד, הרי שאין לבית משפט זה סמכות לדון בהן בהליך הנוכחי, אלא על המבקש להגיש תובענה כספית לערכאה המתאימה. כן טען כי אפילו נוכה מס במקור מתשלומים ששולמו למבקש הרי שהיה על המבקש להגיש דו"חות מס שנתיים ולצרף אישורים בדבר ניכוי המס (טופס 867). בהעדר הגשת דו"חות ובלי הגשת הטפסים, אין לפקיד השומה אפשרות להתייחס לטענות. עוד הבהיר כי אצל פקיד השומה רשום רק סכום זניח שנוכה במקור מהכנסותיו של המבקש (עמ' 10 שורה 4). סכום זה הוזכר לטענתו בשומות שהוצאו למבקש.

דיון והכרעה
23. אקדים ואציין כי הגעתי למסקנה כי דין המרצת הפתיחה להימחק ברובה וכי אין מקום לדון בתובענה לגופה. אפרט טעמי ותחילה אתייחס למסגרת הדיונית.

24. המבקש הגיש כאמור בקשה בדרך של המרצת פתיחה בה כלל סעיפים שונים. לאחר מכן הגיש תגובה לתשובת המשיבה שבה הרחיב טענותיו והוסיף טענות, לרבות טענות לגבי פירעון החוב וזכותו להחזר. בדיון מיום 13/2/12 הודיע כי הוא ממקד טענותיו בטענת הפירעון, טענה שכאמור לא פורטה בבקשה המקורית.

25. כפי שפורט לעיל המבקש לא הגיש מאז שנת 2004 ועד 2010 כל דו"ח שנתי לפקיד השומה, ורק בשנת 2011 פתח תיק עצמאי. המבקש לא נקט, כפי שעוד יפורט בהמשך, כל הליך כדין לתקיפת הדרישות שנשלחו אליו, ההודעות בדבר קנסות שהוטלו עליו או לתקיפת השומות שהוצאו לו.

לאחרונה דן בית המשפט העליון בהרחבה בדרכים הדיוניות העומדות בפני אדם המבקש לתקוף חוב מס שנדרש ממנו ולטעון כנגדו (ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל (ניתן ביום 7/8/12). באותו פסק דין מבהיר בית המשפט (פסקה 12):


שאלת הדרך הדיונית המתאימה לבירור טענות שיש לנישום כנגד חובות מס שהוא נדרש לשלם על-ידי הרשויות מעמתת כמה ערכים חשובים לניהולה של מערכת מיסוי שלטונית. מחד גיסא, ניהולה של מערכת המס חייב להיות יעיל. מכאן, נגזר שהדרך היעילה והנוחה, במקרה הרגיל, לבירור חילוקי דעות בין נישומים לרשויות היא הגשת השגה לרשויות המס, הנבחנת על-ידי אנשי המקצוע של הרשות הנוגעת בדבר. במקרים שבהם הנישום חולק על ההחלטה בהשגה, פתוחה בפניו הדרך לפנות לערעור על ההשגה לבית המשפט המחוזי (סעיף 153(א) לפקודת מס הכנסה) או לוועדת ערר ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי (סעיפים 27 ו-29(א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים),וכל זאת בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בחקיקה.

עם זאת בית המשפט מוסיף כי יתכנו מקרים בהם יבקש הנישום להעלות טענות שלא ניתן להעלותן בדרך של השגה ולאחריה ערעור. לפיכך יש להכיר גם בדרכי תקיפה נוספות שייוחדו רק לאותם מקרים בהם ההליכים על פי דיני המס אינם מספקים תשובה.

26. בית המשפט קבע גם כי מקומן של טענות בדבר פירעון חוב הינו בהליכי הוצאה לפועל:

"אכן, ככל שיש לנישום טענות מסוג "פרעתי" הן יכולות להתברר בהוצאה לפועל. אולם, טענת "פרעתי" היא בדרך כלל טענת הודאה והדחה (רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן (לא פורסם, 23.2.2012), פסקה 17; עא 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני, פ"מ כז(1) 741, 744 (1973)), במסגרתה החייב מודה בקיומו של החוב אולם טוען כי פרע את אותו חוב

ביחס לטענות בדבר רישום לא תקין אצל רשויות המס ואי מתן מידע מבהיר בית המשפט כי אלו טענות שניתן להעלותן בהליך של תובענה, אולם רק בנסיבות מיוחדות בהן "לנישום ראיה לכאורה שיש בה לסתור את חזקת תקינות המינהל".

כב' השופט א' רובינשטיין מוסיף באותו מקרה ומסביר:

סוף דבר, דרך המלך היא הליכי המס והגביה על-ידי ההוצאה לפועל. דלתם של בתי המשפט האזרחיים ובית משפט זה צריכה להיות מוגנת ככל הניתן; שאם לא כן, נוכח ה"חיבה" הרבה הנודעת אצל חלק ניכר מן הבריות - בלא שאפגע באיש - לתשלום מסים, לא יהא חלילה לדבר סוף, במדינה מרובת התדיינויות. האפשרות האחרת של מסלול "אזרחי" היא בחינת "מציץ מן החרכים", לשימוש נדיר, ומוטב לו שיימנע ככל הניתן.

27. בשים לב לדברים אלו דומה כי לאחר שהמבקש הודיע כי הוא ממקד טענותיו בשאלת פירעון החובות בלבד, הרי שדין המרצת הפתיחה להימחק. את טענותיו לעניין הפירעון על המבקש להעלות בגדרם של הליכי ההוצאה לפועל.

עם זאת, לא אפטור עצמי בקביעה זו ואתייחס גם לטענות המבקש לגופן. אעיר כי טיעוני המבקש אינם סדורים, אינם ברורים, הוא מערב בין עניינים שונים וקשה להבין ולאתר את העיקר. להלן אנסה להתייחס לטענות כסדרן, גם אם יש בהן חריגה מכתבי הטענות או מהטיעון בעל פה. בטענות אלו אדון לאו דווקא לפי סדר הטיעון בהמרצת הפתיחה ואתחיל בדיון בנוגע להגשת הצהרת ההון, לאחר מכן אדון בטענות ביחס לשומות לשנים 2004 - 2005 ולבסוף אדון בטענות בעניין גילוי המידע והשומות לשנים 2006 - 2010.

הצהרות ההון
28. כפי שפורט לעיל, בשנת 2004 נשלחה למבקש דרישה להגיש הצהרת הון, כלומר דו"ח בדבר זכויות, התחייבויות ונכסים, ליום 31/12/02. הדרישה נשלחה למבקש על ידי פקיד השומה מכוח סמכותו כקבוע בסעיף 135 לפקודה. סעיף 135(א) קובע:

כדי להגיע לידיעה מלאה בדבר הכנסתו של אדם – רשאי פקיד השומה לדרוש ממנו – בהודעה בכתב למסור לו – כל דו"ח שיצוין בהודעה ובכלל זה דו"ח על הונם ונכסיהם של אותו אדם, או של בן זוגו ושל ילדיהם [...]

המבקש לא הגיש את הצהרת ההון. בשנת 2010 נדרש המבקש להגיש הצהרת הון נוספת ליום 31/12/07. גם הצהרת הון זו לא הוגשה.

29. המבקש מעלה שתי טענות כנגד הדרישה להגשת הצהרת ההון; האחת, כי על פי סעיף 135(ב) לפקודה, הינו פטור מהגשת הצהרה בהיותו תושב חוזר; השנייה, כי הגיש השגה על הדרישה על פי סעיף 150 לפקודה ומאחר וההשגה לא נדונה במועד, יש לראותה כאילו התקבלה.

דין שתי הטענות להדחות.

30. סעיף 135(ב) לפקודה אליו מפנה המבקש, נחקק במסגרת תיקון מס' 168 לפקודה מיום 16/9/08. על פי הוראת המעבר שנקבעה בחוק המתקן, יחול התיקון רק על מי "[...]שהיה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק ביום התחולה ואילך". יום התחולה נקבע ל-1/1/07. משמע, ההוראה הפוטרת תושב חוזר מהגשת דו"חות לא חלה ואינה רלבנטית למבקש, שנעשה לתושב חוזר כבר בשנת 1998.

ודוק, כשהמבקש קיבל את הדרישה הוא לא טען לפטור אלא רק ביקש ארכה להגשת הדו"ח. ארכה כאמור ניתנה לו וגם במועד המוארך לא טרח המבקש להגיש כל דו"ח על נכסיו.

31. המבקש הוסיף וטען כי הגיש השגה על הדרישה וכי יש לראותה כהשגה שהתקבלה. סעיף 152(ג) לפקודה, עליו סומך המבקש קובע:

אם בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדוח לפי סעיף 131, ובאישור המנהל - בתוך ארבע שנים מתום שנת המס כאמור, או בתום שנה מיום שהוגשה השגה, לפי המאוחר מביניהם, לא הושג הסכם כאמור בסעיף קטן (א) ולא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו לפי סעיף קטן (ב), יראו את ההשגה כאילו התקבלה; ואולם השגה שהוגשה על שומה שנערכה לפי סעיף 145(ב), יראו אותה כאילו התקבלה רק אם לא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו כאמור בסעיף זה, בתוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה הוגשה, ובאישור המנהל - בתוך חמש שנים מתום שנת המס כאמור.

עניינו של הסעיף הינו השגה על שומה. הדרישה להגשת הצהרת הון על פי סעיף 135 לפקודה, והטלת הקנס בשל אי מילוי הדרישה (על פי סעיף 188(ז) לפקודה) אינם בגדר שומה. לפיכך סעיף 152 אינו יכול לשמש בסיס למבקש לתקוף את דרישת פקיד השומה. ממילא ברור שהוראות סעיף 152 בדבר קבלת ההשגה, עם חלוף המועד, אינן ישימות על בקשה לביטול קנסות.

32. ונזכיר, המבקש טען בבקשותיו להארכת מועד להגשת הצהרות ההון כי חלק מהמסמכים הדרושים להכנת הדו"ח מצויים בחו"ל (נספח "א" להמרצת הפתיחה). המבקש לא נתן כל הסבר מדוע לא מצא את המסמכים, או מדוע לא קיבל את המסמכים הדרושים לו, ואפילו לא טרח לפרט אילו מסמכים היו חסרים לו לצורך הגשת הצהרת ההון.

במכתבי "ההשגה", כלומר הבקשות לביטול הקנס, כתב כי השלים את כל המידע החסר בשומות בעל פה (למשל סעיף 4 למכתב שסומן "ג" להמרצת הפתיחה), כלומר ניתן להבין שהמבקש החזיק בידיו את כל המידע הרלבנטי. אין כל הסבר מדוע לא הגיש את הצהרת ההון.

אין גם פירוט מהו אותו "מידע" שנמסר בעל-פה, למי נמסר, והאם יש בו כדי למלא את הפרטים הנדרשים להגשת הצהרת ההון.

33. אין זאת אלא שהמבקש, מסיבותיו שלו, התעלם מחובתו להגשת הצהרות ההון. לפיכך ברי כי אין למבקש כל עילה לעתירתו לביטול הקנסות שהוטלו עליו כדין בגין אי הגשת הצהרות ההון.

שומות 2004-2005
34. המבקש עותר בהמרצת הפתיחה למתן סעד המצהיר כי אינו חייב דבר בגין השומות שהוצאו לו לשנים 2004 - 2005. לטענתו הוא הגיש השגות על השומות שהוצאו לו. משחלף המועד הקבוע בסעיף 152 לפקודה למתן החלטה בהשגותיו, יש לראותן כאילו התקבלו.

כאמור המבקש נדרש להגיש דו"חות שנתיים על הכנסותיו אולם לא עשה כן. לפיכך הוציא לו המשיב שומות על פי סמכותו בסעיף 145(ב) לפקודה. סעיף זה קובע:

לא מסר אדם דו"ח ופקיד השומה סבור שאותו אדם חייב לשלם מס, רשאי הוא לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו החייבת של אותו אדם ולשום אותו לפי זה, אלא ששומה זו אינה משפעת על כל אחריות אחרת של אותו אדם על שלא מסר דו"ח או שהזניח למסרו.
סעיף 150 לפקודה דן בזכותו של נישום להשיג על שומה שהוצאה לו. סעיף 150(ב) עוסק בהשגה על שומה שהוצאה לפי סעיף 145(ב) לפקודה, כלומר השגה על שומה לפי מיטב השפיטה בהעדר דו"ח. וכך מורה הסעיף:

לא הגיש הנישום דוח לשנת מס מסוימת והוצאה לו שומה לפי סעיף 145(ב) לגבי אותה שנה, יראו כהשגה על אותה שומה רק דוח שהגיש לגביה, אלא אם כן הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה כי הנישום לא היה חייב בהגשת הדוח או שלא ניתן היה להגישו.

רואים אנו כי סעיף 150(ב) מסייג את זכותו של נישום להשיג על שומה ומתנה את הגשת ההשגה בהגשת דו"ח. רק במקרים חריגים, בהם חולק הנישום על חובתו להגיש דו"ח על הכנסותיו, יכול הוא להגיש השגה ללא הגשת דו"ח.

35. המבקש לא טען כי אינו חייב בהגשת דו"ח על הכנסותיו. עיון ב"מכתבי ההשגה" (נספחים "טז/1", "טז/2" להמרצת הפתיחה) מגלה כי המבקש טען כי לא היו לו הכנסות חייבות, אולם ברי כי העדר הכנסה חייבת אינו פוטר מהחובה להגשת דו"ח.

למעשה המבקש אפילו אינו טוען כי לא היו לו הכנסות חייבות, שכן ראינו כי טענתו העיקרית הינה טענת פירעון. לגרסתו הוא קיבל תקבולים מהם נוכה מס במקור. משמע, המבקש מודה בקבלת הכנסות עליהן היה עליו להצהיר. מכאן ברי כי טענותיו של המבקש בדבר קבלת השגותיו לשנים 2004 - 2005 דינן להימחק על הסף מחמת העדר כל עילה.

גילוי המידע
36. המבקש טען כי לא הגיש דו"חות על הכנסותיו בכל השנים מ-2004 ועד 2010, ואף לא הגיש את הצהרות ההון שנדרש, בשל העדר מידע מספיק. לטענתו, כל הכנסותיו היו מרווחי הון, דיבידנדים וריביות על ניירות ערך שהוא מחזיק בבנקים שונים. כל אלו, כך לטענתו, ניכו על פי דין מס במקור מהתקבולים שקיבל. הואיל ואין בידו אישורים על כל סכומי הניכויים, עותר הוא לחייב את המשיבה למסור לו את המידע על הסכומים שהתקבלו ולהאריך לו את המועד להגשת השומות לשנים 2006 - 2010, עד לזמן סביר לאחר קבלת המידע.

37. טענותיו של המבקש מכוונות לשני עניינים; קבלת מידע מחד, ודחיית מועד להגשת דו"חות לשנים 2006 -2010. כבר בתחילה אציין כי אין כל בסיס לבקשה למתן הארכה.

הגשת דו"חות על הכנסותיו של כל נישום נדרשת כדי לאפשר לפקיד השומה לבקר את הכנסותיו של הנישום ולאמוד את המס שעליו לשלם (ראו א' רפאל מס הכנסה כרך רביעי 122 (2005)). מערכת המס מבוססת בעיקרה על מידע ונתונים שמוסרים הנישומים. על כן נדרשת הקפדה יתרה על מילוי חובת הדיווח במועד וכנדרש על פי דין. לעיתים יראו אפילו בהגשת דיווח חסר כאילו כלל לא הוגש דו"ח (ראו למשל דברי השופט ריבלין בע"א 8244/98 פקיד שומה חדרה נ' שבי, פ"ד נז(4) 241 (2003)).

חובת הגשת הדו"חות אינה מותנית בכך שלנישום הכנסה חייבת בכלל או בסכום כלשהו, (למעט לעניין הסייג לפטור מהגשת דו"חות ביחס לשכירים שהכנסתם גבוהה). ההכנסות הנכללות בדו"חותיו של כל נישום הינן הכנסות ממקורות שונים, בין אם מדובר בהכנסות מיגיעה אישית, מעסק, הכנסות פאסיביות כגון רווחי הון וכדומה.

38. המבקש נדרש להגיש דו"חות על הכנסותיו. לבקשתו אף ניתנה לו ארכה להגשת הדו"חות. המבקש לא הגיש כל דו"ח. הארכה שניתנה למבקש נועדה לאפשר לו הגשת המסמכים החסרים. המבקש לא הצביע על פעולות שעשה, במועדים הרלבנטיים להגשת הדו"חות, לצורך קבלת מידע על הכנסותיו. המכתבים היחידים שהציג בדבר פניות לבנקים נשלחו על ידו רק בשנת 2011.

יתרה מזו, ככל שהמבקש פעל בהתנדבות ושימש כמנהל עמותות שונות (כפי שהצהיר בדו"ח פרטים אישיים והצהרה על מקורות הכנסה – נספח "א" לתשובה), הרי שייתכן כי קיבל תקבולים כלשהם עבור פעילותו. כך גם ביחס לעבודתו כעורך דין. לא ברור האם המבקש קיבל תקבולים כלשהם עבור פעילותו ואם כן אילו תקבולים. על כן היה עליו להגיש דו"ח ולפרט את התקבולים אם התקבלו ולאפשר בדיקת חבותו במס. גם אם לא היו לו כל הכנסות חייבות הוא נדרש להגיש דו"ח. לשם כך הוא לא נזקק לכל מידע נוסף.

גם הטענה כי הכנסותיו באו ברובן מניירות ערך אותם החזיק בבנקים, אינה מצדיקה להאריך לו את המועד עד לקבלת מידע מרשויות המס. את המידע היה אמור המבקש לקבל מהבנקים השונים בהם החזיק את נכסיו וכספו. פקיד השומה אינו צריך לשמש המקור להכנת הדו"חות אלא המבקש הוא שצריך היה להציג את המידע ולבסס את הדו"חות שיגיש. ככל שהוא נדרש למידע מצדדים שלישיים, מוטל עליו הנטל להשיג את אותו מידע. כך יכול היה המבקש לפנות לבנקים מבעוד מועד (ולא בשנת 2011), ולקבל את האישורים הנדרשים על תקבולים שקיבל ועל המס שנוכה במקור, אם נוכה.

39. זאת ועוד, המבקש מכוון טענותיו בעיקר למידע על מס שנוכה במקור על ידי הבנקים מהכנסותיו. מדובר לכאורה במידע ביחס לחלק מהכנסותיו של המבקש ולא ביחס לכלל הכנסותיו. ודוק, הדו"חות אמורים לכלול גם הכנסות של בת זוגו של המבקש. מכל מקום, המס שהועבר על ידי הבנקים לפקיד השומה עניינו בגביית המס ולא בדיווח על ההכנסות.

נוסיף ונבהיר כי נישום זכאי לקבל את כל המידע ואת כל המסמכים ששימשו בסיס להוצאת השומה על ידי פקיד השומה. ברע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221 (2004), דן בית המשפט בסוגית חשיפת חומר חקירה ומידע המצוי בידי שלטונות המס בפני הנישום. בית המשפט מבהיר כי לנישום זכות לעיין במסמכים ששימשו את רשויות המס למתן החלטה בעניינו. וכך נאמר:

זכותו של הפרט לעיין במסמכים, המוחזקים בידי הרשות המנהלית ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו, היא ממושכלות היסוד של המשטר הדמוקרטי. זוהי "זכות העיון הפרטית", הנגזרת בעיקר מזכות הטיעון ומחובת המינהל לפעול בשקיפות (ראו זמיר, שם, בעמ' 875- 886). אכן, "הכלל העולה מן הפסיקה הוא, כי מסמכים שנתקבלו על-ידי רשות ציבורית תוך כדי שימוש בסמכות שהוענקה לה על פי דין, צריכים להיות גלויים ופתוחים בפני הצד הנוגע בדבר" (רע"א 4999/95 ALBERICI INTERNATIONAL נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 39, 44; להלן – "פרשת ALBERICI"). בוודאי כך כאשר הנוגע בדבר מבקש לערער על החלטת המינהל בעניינו (בג"ץ 337/66 פיטל נ' ועדת השומה העירונית שליד עיריית חולון, פ"ד כא (1) 69 (להלן – "פרשת פיטל")). במצב כזה, זכותו של הפרט לדעת את הבסיס לאותה החלטה. רק ידיעה כזו תבטיח, שהשגתו על החלטת הרשות תהא עניינית וממוקדת. רק השגה שנעשית מתוך מידע מלא תהיה השגה אפקטיבית, הממצה את זכותו של המשיג לטעון את טענותיו ולתקוף באופן ישיר את המידע ששימש נגדו. משום כך נהוג לראות בזכות העיון היבט של זכות הטיעון (ראו: בג"ץ 7805/00 אלוני נ' מבקרת עיריית ירושלים, פ"ד נז (4) 577, 599- 600). זכות העיון מהווה גם אמצעי ביקורת על הרשות, שנדרשת לבסס את החלטותיה כראוי, בחומר ראיות סביר ומשכנע. לו הותר לרשות לקבל החלטות, הפוגעות באינטרסים של פרטים, מבלי לחשוף את הבסיס להן, היה גובר החשש מפני שרירות. בכך מצטרפת זכות העיון לחובת ההנמקה, כהיבט נוסף של עקרון שקיפות המינהל (ראו באופן כללי ע"א 3213/97 נקר נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, פ"ד נג (4) 625, 648).

עם זאת, מוסיף בית המשפט כי משמעות כלל הגילוי אינה כי "כל מידע שמצוי בידי המנהל יהיה זמין ונגיש בכל עת לעיונו של הנישום". בדרך כלל יהיה הנישום זכאי לעיין במידע ששימש בסיס להחלטה בעניינו רק בשלב ההשגה. וכך נאמר:

אכן: קביעת כלל גילוי בשלב ההשגה יקנה להליך זה את התוקף והמעמד להם הוא ראוי – כשלב המרכזי בו מתדיינים המנהל והנישום על גובה החבות במס ערך מוסף (השוו: פרשת פיטל, בעמ' 71). הליך ההשגה הוא ההליך המקצועי-טכני המתאים ביותר להשלמת הבירור ולהגעה לשומה נכונה, וככל הניתן אף מוסכמת (ראו סעיף 82(ב) רישא לחוק, הקובע את ההסכמה כתכלית הראשונה של הליך ההשגה).

40. הלכה זו אינה רלבנטית לענייננו, שהרי המבקש אינו עותר לקבל מידע ששימש בסיס להחלטות בעניינו אלא מבקש מידע שלטענתו הגיע לשלטונות המס, בדבר פירעון חובותיו בדרך של ניכוי מס במקור, כל זאת בטרם הגיש דו"ח כלשהו לשלטונות המס. המבקש מעוניין במידע שאצל שלטונות המס כדי להכין את דו"חות ולא היא. עליו להגיש את הדו"חות ולפרט את הכנסותיו על פי המידע שבידו. מידע זה ייבדק על ידי פקיד השומה, בין על בסיס הדו"ח והמסמכים שיצורפו לו ובין על פי מידע שישיג פקיד השומה באמצעיו שלו. ככל שפקיד השומה יקבע למבקש שומה השונה מהשומה העצמית, תפתח דרכו של המבקש לקבל לעיונו את המידע ששימש בסיס לאותה שומה.

41. כאן אציין כי ככל שהמבקש יגיש דו"חות על הכנסותיו ויבקש לשכנע כי המס המתחייב מהכנסותיו שולם כדין באמצעות ניכוי מס במקור, הרי שבמסגרת הליכי ההוצאה לפועל יהיה זכאי לקבל כל מידע על תשלומים שהועברו לפקיד השומה על ידי המשלמים השונים. דומה גם שעל כך אין כל מחלוקת, אלא שלא זה השלב בו אנו מצויים. המבקש עותר לקבלת המידע טרם הגשת הדו"חות וברי כי לא עומדת לו על פי דין כל עילה לכך. על כן גם העתירה לקבלת מידע וגם העתירה למתן ארכה להגשת דו"חות 2006 - 2010, דינן להימחק מחמת העדר עילה.

טענת הפירעון
42. כאמור, המבקש הודיע בדיון כי הוא ממקד טענותיו בעניין פירעון החובות. עם זאת, המבקש לא חזר בו משאר טענותיו. כפי שציינתי לעיל טענות הפירעון צריכות להתברר במסגרת נפרדת ולא בהליך הנוכחי.

עוד נזכיר כי על מנת שניתן יהיה לדון בטענת הפירעון, על המבקש לשכנע כי התשלומים ששולמו לו בדרך של ניכוי מס במקור מהווים פירעון של השומות שהוצאו לו.

כזכור, השומות הוצאו למבקש בהעדר דו"חות בגין הכנסה מעסק. הנחת המבקש כי "העסק" המדובר הינו העיסוק בניירות ערך אינה מתחייבת, שהרי המבקש מנהל משרד עורכי דין מזה שנים רבות, לטענתו בלא הכנסות, אולם בהעדר דו"ח אין לדעת האם אכן כך הדבר. לכאורה המס שנוכה במקור על ידי הבנקים, כפי שפורט במסמכים שצורפו לתגובה שהגיש, מעידים על ניכוי מס מרווחי הון מניירות ערך, מריביות ומדיבידנדים שחולקו למחזיקים בניירות הערך. ככל שניתן ללמוד מכך הרי שלא מדובר בהכנסות מעסק, הכנסות שבגינן הוצאו למבקש השומות, ועל כן אין בהן להצביע על פירעון החובות (ראו גם סעיף 165 לפקודה).

כדי שהמבקש יוכל לשכנע כי תשלומי המס שנוכו במקור על ידי הבנקים נועדו לפרוע את חובות המס על הכנסותיו, עליו לשכנע כי הכנסותיו החייבות בשנות המס הרלבנטיות באו מניירות הערך בלבד, לשכנע בשיעור המס, בסך כל החובות ולאחר מכן לשכנע כי החובות נפרעו. המבקש לא הצהיר בשום מקום כי ניהל עסק של מסחר בניירות ערך, לא הגיש דו"ח על הכנסותיו מאותו עסק, לא הודה ולא אישר את סך הכנסותיו ואת המס שהוא חב בו ועל כן טרם נפתחה הדלת לדון בפירעון אותם חובות.

סיכום
43. מכל האמור עולה כי במשך שנים ארוכות, מאז שובו של המבקש לישראל, הוא מתעלם כליל מכל חובותיו לשלטונות המס, נמנע מהגשת דו"חות, נמנע מהגשת הצהרות הון ומונע בכל דרך מעקב אחר הכנסותיו, נכסיו וחובותיו לשלטונות המס. לכאורה כל מטרתה של המרצת הפתיחה להמשיך ולעכב את הליכי הגבייה שנוקטים כנגדו.

המבקש לא הצביע על כל עילה ראויה לקבלת הסעדים שהתבקשו על ידו. דומה כי מוטב למבקש כי יגיש דו"חות שנתיים, לגבי אותן שנות מס שבהן עדיין ניתן להגיש דו"חות, יפרט את מקורות הכנסותיו ואת נכסיו, ויאפשר לפקיד השומה לאמוד את הכנסותיו ואת המס שבו הינו חייב. ככל שלאחר מכן יוותרו מחלוקות, בין לעניין השומות ובין לעניין הפירעון, יוכל המבקש לנקוט בהליכים מתאימים על פי הדין כדי להכריע במחלוקות אלו. לא ניתן לאפשר למבקש לעקוף את הדין, להימנע מהגשת דו"חות ולמנוע בירור אמיתי של חובותיו, במסגרת ההליך הנוכחי.

44. על כן אני מורה על מחיקת המרצת הפתיחה על כל חלקיה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 10,000 ₪.

הצווים הארעיים שניתנו לעיכוב הליכי הגבייה יבוטלו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפקעה מס הכנסה

  2. חובת דיווח כללי

  3. ביטול צו מס הכנסה

  4. אישור לגבות מיסים

  5. ביטול קנס מס הכנסה

  6. התיישנות מס הכנסה

  7. ביטול הסכם מס הכנסה

  8. אי הגשת דוח סעיף 188

  9. בדיקת סבירות ההכנסה

  10. אי הגשת דוחות ניכויים

  11. חובת דיווח מס הכנסה

  12. איחור בהגשת דוח שנתי

  13. הסכם קיבוצי מס הכנסה

  14. ועדת חריגים מס הכנסה

  15. זכות העיון במס הכנסה

  16. ביקורת ספרים מס הכנסה

  17. אי הגשת דוחות תקופתיים

  18. סעיף 2 לפקודת מס הכנסה

  19. התיישנות חוב מס הכנסה

  20. הארכת מועד הגשת דוחות

  21. אי הגשת דוחות למס הכנסה

  22. השגה על שומת מס הכנסה

  23. אחוזי ריווח בלתי סבירים

  24. אופציות לעובדים מס הכנסה

  25. התיישנות שומה מס הכנסה

  26. ביטול כתב אישום מס הכנסה

  27. סעיף 2 1 לפקודת מס הכנסה

  28. ועדה רפואית של מס הכנסה

  29. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד

  30. איחור בהגשת דוח למס הכנסה

  31. אי הגשת דוחות מס הכנסה בזמן

  32. התיישנות מס הכנסה ניכויים

  33. בקשה לתיקון שומה מס הכנסה

  34. ביקורת ניהול ספרים מס הכנסה

  35. אם חד הורית עצמאית מס הכנסה

  36. ועדה רפואית פקודת מס הכנסה

  37. אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד

  38. התיישנות הגשת דוחות למס הכנסה

  39. התיישנות תיקון שומות מס הכנסה

  40. סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה

  41. בקשה לקביעת נכות לצרכי מס הכנסה

  42. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד כתב אישום

  43. השגה על שומת מס הכנסה ושומת ניכויים

  44. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מס הכנסה

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון