אובדן עובר מוקפא


1. תיק זה עניינו תביעת נזיקין שהגישו התובעים כנגד הנתבעת בגין אובדן עובר מוקפא אחד מתוך תשעה עוברים מוקפאים.

עוברים אלה התהוו כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית שעברו התובעים, אשר במהלכם נולד להם ילד משמונת העוברים הנותרים.

2. העובדות:

א. התובעים 1 ו-2 (להלן: "התובעים") הינם בעל ואשה אשר נישאו זה לזו ביום 3.4.1984.

התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") היא ילידת 1955 והתובע מס' 2 (להלן: "התובע") הוא יליד 1953.

ב. התובעים ביקשו להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, אולם למגינת ליבם חלפו 11 שנים והדבר לא צלח בידם.

ג. התובעים טופלו בארץ אצל מומחים רפואיים ועברו בדיקות וטיפולים רבים שכללו למעלה מ- 15 טיפולי הפריה חוץ-גופית, (I.V.F - In Vitro Fertilzation)

ד. במסגרת טיפולי ההפריה החוץ גופית שעברו התובעים, הוצאו מגופה של התובעת ביציות אשר 9 מהן הופרו בהצלחה בזרע הבעל, והוקפאו לצורך השתלתם העתידית ברחמה של התובעת.

שמונה מהעוברים המוקפאים היו תוצאה של טיפולים שעברו התובעים בבית החולים "אסותא" בתל אביב, אצל פרופ' משיח.

העובר הנוסף היה תוצאה של טיפולים שעברו התובעים אצל הנתבעת, אצל פרופסור בן-רפאל.

ה. לאחר שכל הטיפולים הרפואיים בארץ נכשלו החליטו התובעים לאמץ את המלצת רופאיהם ולפנות לאישה אשר תשמש להם אם פונדקאית.

ו. התובעים פנו למכון פונדקאות בקליפורניה, ארה"ב, ובעקבות זאת נמצאה אישה אשר תיאות לשמש כאם פונדקאית לעובריהם המוקפאים.

לצורך כך נעשו כל הסידורים הדרושים להעברת העוברים המוקפאים לארה"ב.

העברת עוברים מוקפאים מתבצעת באמצעות מיכל חנקן נוזלי, בו מאוחסנים העוברים המוקפאים עד הגיעם למקום אחסונם החדש, שם ימתינו לביצוע השתלתם ברחם.

ז. התובעים פנו אל בית חולים "אסותא" ואל הנתבעת בבקשה לערוך את כל הסידורים הדרושים לצורך העברת העוברים לארה"ב.

בית חולים "אסותא" והנתבעת נעתרו לבקשתם והודיעו כי במועד המתוכנן, עת יביאו התובעים מיכל חנקן, יעביר בית החולים את המבחנות בהן נמצאו העוברים המוקפאים למיכלים, לצורך העברת העוברים המוקפאים לארה"ב.


ח. ביום 17.1.95, היום המיועד לנסיעה לארה"ב, הגיעו התובעים אל הנתבעת כדי לקבל את העובר המוקפא ולהעבירו למיכל חנקן.

לתדהמת התובעים נמסר להם כי המבחנה שבה היה מצוי העובר המוקפא נשברה והתובעים נאלצו לעזוב את המקום בדרכם לבית חולים "אסותא" לקבלת שמונת העוברים הנוספים, אשר היו מצויים בבית חולים "אסותא".

ט. בבית חולים "אסותא" קיבלו התובעים את שמונת העוברים המוקפאים ונסעו לארה"ב לצורך ההפריה.

י. כתוצאה מטיפולי ההפריה ולמרבה השמחה, נולד לתובעים ילד, ביום 14.4.96.

יא. בגין הארועים אותם נאלצו התובעים לעבור, כמפורט לעיל וכפי שיפורט בהמשך, הגישו התובעים כתב תביעה כנגד הנתבעת בה עתרו לפצותם בסכום של 1,500,000 ש,ח בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממעשיה של הנתבעת.

יב. ביום 11.7.1996, לאחר הגשת כתב התביעה וכתב ההגנה שינתה הנתבעת את גירסתה והודיעה כי: "הקשית ובה הביצית המופרית נשוא התביעה נמצאה בימים אלה בבנק העוברים ביחידה להפרייה חוץ גופית".

יג. מספר ימים לאחר הודעת הנתבעת על מציאת הביצית המופרית, ביום 29.7.96, מינה שר הבריאות ועדת בדיקה מיוחדת לבחינת נסיבות המקרה.

ממצאי הועדה התייחסו לארועים המפורטים בכתב התביעה נשוא תיק זה וסוכמו בדו"ח שפורסם בתחילת 1997, אשר הועבר לטיפול במשרד הבריאות וצורף לכתב התביעה.

הועדה בחנה את שתי גרסאותיה של הנתבעת באשר לגורל עוברם המוקפא של התובעים אולם לא הצליחה להגיע לחקר האמת באשר לגירסה הנכונה מבין השתיים.

בין שאר מסקנות הועדה קובע הדו"ח כי הוצגה לתובעת קשית שלא היתה של התובעים, תוך ידיעה שהקשית איננה של התובעים.

עוד קובע הדו"ח כי אין לועדה כלים לפסוק אם הקשית שנמצאה בקיץ 1996 שייכת לתובעים, אם לאו.

יד. ביום 31.8.97 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן אשר גם בו עותרים התובעים לפצותם בסכום של 1,500,000 ש,ח בגין הנזקים שנגרמו להם בגין אובדן הסיכוי להוליד ילד ועוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה ממעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת.

טו. ביום 6.7.99 הודיעו ב"כ הצדדים כי הנתבעת מודה בחבותה ובאחריותה ומשום כך מתייתר הצורך לדון בשאלת חבות הנתבעת וכל שנותר לדיון היא שאלת הנזק (ר' ע' 2 לפרוטוקול מיום 6.7.99).

טז. ביום 17.1.00 הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני כדלקמן:

"2.1 הנתבעת מסכימה בהסכמה דיונית לקבל את חוות הדעת, שהגישו התובעים בתיק זה. (חוו"ד של פרופ' שנקר, נספח י"ג לתובענה – ש.ג.).

2.2 הנתבעת לא תטען טענה כלשהי, לעניין הסיכוי מהמבחנה המסויימת הנוגעת לתובעים, היא המבחנה נשוא כתב התביעה, וזאת מבלי לגרוע מזכותה להעלות טענות כי אובדן הסיכוי הנטען הינו תאורטי, ככל שמדובר במבחנות בכלל מבלי להתייחס למבחנה המסויימת נשוא התביעה.

2.3 הדיון יתמקד בנושא הנזק בלבד: עגמת הנפש, טענות התובעים בדבר אובדן הסיכוי להוליד ילד, והוצאות אשר נגרמו להם כתוצאה מהתנהגותה של הנתבעת.

2.4 התובעים יהיו רשאים להגיש תצהירי עדות ראשית חדשים לעניין עגמת הנפש וההוצאות בלבד.

....

2.5 הודאתה של הנתבעת בחבותה, כאמור בפרוטוקול הדיון בתיק זה מיום 6.7.99, תעמוד בעינה. ..."

ההסדר הדיוני אושר ביום 20.1.00 וניתן לו תוקף של החלטה.


יז. ביום 4.2.01 הודיעו הצדדים כי הנתבעת ויתרה על זכותה לחקור את התובעים על תצהיריהם והצדדים מבקשים להגיש סיכומים אשר על בסיסם ועל בסיס שאר כתבי הטענות וחוות הדעת של המומחה יינתן פסק-דין.

יח. ראוי לציין כי במקור הגישה הנתבעת הודעת צד ג', אולם על פי החלטה מיום 13.7.99 נמחקה הודעת צד ג'.

יט. לאור האמור לעיל דן פסק דין זה בנזק שנגרם לתובעים בגין אובדן הסיכוי להוליד ילד, בגין עוגמת הנפש ובהוצאות שנגרמו להם כתוצאה ממעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת.

3. דיון:

תצהירה המשלים של התובעת הוא תצהיר מרגש המתאר את הכאב והסבל שעברו התובעים לאורך השנים בהן עברו טיפולי הפריה אצל מיטב הרופאים.

התצהיר פותח צוהר למחשבותיהם ורגשותיהם העמוקים והאינטימיים ביותר של התובעים בכמיהתם לילד, ולדאגות ולחרדות שליוו את ניסיונותיהם הקשים להביא ילד לעולם.

מן הראוי להביא מקצת מתצהירה של רונית ארמה אשר משקף נאמנה, לטעמי, את הרגשתה בכל אותם זמנים:


"14. בכל פעם מחדש נכנסו איתנו לחדר הניתוח כל החלומות, התקוות, התפילות, הכמיהות, השליטה העצמית, הניסיון לשלוט בפחדים, הרצון 'להיות אחרי', הניסיון שלא לחשוב מה יהיה אם גם עכשיו לא יצליח ההליך.

15. בכל פעם מחדש ראיתי את עיניו הדאוגות של בעלי, את הניסיונות להצחיק אותי, את הניסיונות הבלתי נלאים, לעודד את עצמו ואותי, לשמור על אופטימיות זהירה, ואת המשפט האלמותי: 'אם לא עכשיו אז בפעם הבאה זה יצליח'.

......

23. ראיתי את בעלי, באותם ימים, מתוח דרוך ודאוג. מפנה אלי מבטים חטופים, מנסה 'לקרוא אותי', ללמוד על המתרחש אצלי מעבר למעטה החיצוני, לדעת אם נשברתי לרסיסים, אם אני ממשיכה לתפקד בכוח ההרגל.

ראיתי אותו מנסה לעשות הכל על מנת להראות לי את הדברים היפים בחיים, את חצי הכוס המלאה...

.....

30. פעם אחר פעם, משך כעשור שלם מחיינו, הוכרענו מכה אחת אפיים, עת ניתנה לנו התשובה הלאקונית, הפוצעת, לפיה: צר לנו, אך התשובה שלילית.

שוב ושוב נכשלו כל ניסיונותינו להביא ילדים לעולם!

....

31. אבל תמיד, בכל הפעמים, אספנו כוחות להמשיך הלאה...

....

67. זיו (בנם של התובעים – ש.ג.) אמנם הסב לנו, ומסב לנו, אושר רב, ויש לקוות, כי סהדנו במרומים יחוס על האושר שנכנס את מפתן ביתנו ולא יגדע אותו חלילה, בשום צורה שהיא.

68. אלא שעם האושר המבורך, שמכניס זיו לחיינו, אנו חשים תחושת החמצה נוראה, תחושה שיכולים היו להיות לנו שני ילדים... ואולי, אולי, העובר הזה היה הופך לילד נוסף, בן נוסף ואח נוסף ?!?!...

או שמא היתה זו בת ?!?!."

אינני מוצאת שלא לקבל את תצהיר התובעים ואת תצהירה המשלים של התובעת לעניין רגשותיהם, כאבם, סבלם
ועוגמת הנפש שנגרמו להם במהלך שנים רבות של טיפולי הפריה.

יחד עם זה אין משפט זה דן בכאבם הכולל של התובעים, סבלם ועוגמת הנפש שנגרמה להם בעקבות הקשיים שנערמו בפניהם בדרכם להביא ילד לעולם.

משפט זה דן בזכאותם של התובעים לפיצוי בגין אי היכולת לעשות שימוש בעובר המוקפא היחיד שהיה בחזקת הנתבעת.

בסעיף 5 ו- 6 לסיכומים טוענת הנתבעת כדלקמן:

"5. ...

תיק זה אינו עוסק בבעיות הרפואיות של התובעים ו/או בגורמים לאלו....

6. השאלה היחידה העומדת לדיון בתביעה זו, הינה זכאותם של התובעים לפיצוי בגין אי היכולת לעשות שימוש במבחנה ובה ביצית מופרית מוקפאת אחת. זו 'התוצאה' היחידה וזהו הנזק היחיד, אם כלל קיים כזה, שניתן לייחס לנתבעת ואשר בהתייחס לכך בלבד על בית המשפט להכריע בשאלה שהובאה בפניו."

משום כך, וככל שיהיו הדברים מרגשים וככל שמובן סבלם המתמשך של בני הזוג ארמה, לא הנתבעת היא שגרמה לסבל הרב שעברו התובעים במהלך השנים הרבות בהן עברו טיפולי הפריה.

פסק דין זה דן, אם כן, בגובה הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה ממעשיה של הנתבעת אשר בגינם נמנע מהתובעים שימוש בעובר המוקפא האחד שהיה בידי הנתבעת.

4. אובדן הסיכוי להוליד:

על פי ההלכה והפסיקה אובדן הסיכוי להקים משפחה הינו רכיב בפסיקת כאב וסבל, ואין לראות בו ראש נזק נפרד. ראה ד' קציר/ "פיצויים בשל נזקי גוף" (מהד' רביעית, עמ' 650); ראה גם ת.א. (ירושלים) 622/91, רות חבושה נ' ד"ר נסימוב ואח', תק מח 93(2) 1307, ס' 13(ו) לפסק הדין.

לכך גם מסכימים התובעים (ס' ה – 4 לסיכומיהם) והנתבעת (ס' ג.2. לסיכומים).


אי לכך יש לדון בתביעה זו של התובעים לפצותם בגין אובדן הסיכוי להוליד ילד במסגרת ראש נזק של כאב וסבל, ביחד עם עתירתם לפיצוי בגין עוגמת נפש.

5. כאב וסבל ועוגמת נפש:

א. קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני היא קשה.

בעניין זה ראה א' ברק/ הערכת פיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי, עיוני משפט ט', התשמ"ג-1983, 243, בעמ' 263:

"כיצד מעריכים כאב וסבל או אובדן תוחלת חיים? היש מחיר שוק להנאות החיים? כחוט השני עוברת בפסיקה הגישה כי 'שום כסף שבעולם אינו מפצה על יסורי גוף ונפש, על הפחתת הסיכויים להקים קן משפחתי או על אובדן הנאות חיים נורמליים'."

וראה גם ע"א 2055/99, 3023/99, 6452/99, פלוני ואח' נ' הרבנות הראשית לישראל, דינים עליון כרך נט 951, בעמ' 16 לפסק הדין מפי כב' הנשיא א. ברק:

"קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא.

כך, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה (ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם))....

... אין מגבלה פורמלית על שיעור הפיצוי אותו ניתן לפסוק בגין כאב וסבל ...

על כן, המבחן אינו של גבול אלא של מהות; הפיצוי צריך לשקף את מורכבות הנזק לניזוק האינדבידואלי ואת השלכותיו עליו.


שיעור הפיצוי שיש לפסוק בגין ראש הנזק של כאב וסבל עומד לדיון לא פעם, בייחוד נוכח הקושי לכמתו ולהעריכו.

לאחרונה, הושמעו דעות לא מעטות באשר לצורך בהעלאת רף הפיצוי בגין כאב וסבל, באותם המקרים והנסיבות בהן נגרם כאב וסבל של ממש, כך שהפיצוי יהלום את חומרת הפגיעה.

השופט אור ציין בהקשר זה כי 'הגיעה השעה לבדוק אם אותם סכומים שנפסקו בפרט נזק זה [נזק לא ממנוי, א.ב.] עונים על הנזק אותו הם באים לפצות' (ע"א 6987/96 הנ"ל).

בפסקי דין של בית משפט זה נפסקו סכומים גבוהים משנפסקו בעבר, בראש הנזק הלא ממוני (ע"א 298/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' לאה דיין (לא פורסם); ע"א 4022/98 הטכניון מכון טכנולוגי נ' צביה טויסטר (טרם פורסם); ע"א 2517/93 שרה בוים נ' אברהם קטהין ואח' (טרם פורסם)). גם באנגליה התעורר דיון בשאלה זו.

דו"ח של ה- Law Commission שפורסם ב- 20.4.99 קבע כי יש להעלות את שיעור הפיצוי בראש הנזק של פיצוי לא ממוני.

מרבית המלצותיה של הועדה, לרבות הצורך להעלות את שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני במקרים של נזקים חמורים, אומצו בפסיקת בית המשפט לערעורים (ראו: Heil v. Rankin, [2000] 3 All E.R. 138).

ראה גם ע"א נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 776:

"שיעור הנזק הלא ממוני צריך להיקבע בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, הכאבים והסבל של התובע במקרה הנדון."

הפיצוי צריך, אם כן, ליתן ביטוי לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, תוך התייחסות לכאב ולסבל הממשי שנגרם באופן שהפיצוי יהלום את חומרת הפגיעה.

6. לענייננו - הן בגרסה הראשונה והן לפי הגרסה השניה, מודה הנתבעת כי כיום לא קיימת מבחנה המכילה עובר לצורך החזרתו לרחם ומשום כך ניתן לקבוע כי התובעים איבדו את עוברם המוקפא שהוחזק ע"י הנתבעת.

ביום 12.8.98 עברה התובעת בבית החולים תל השומר ניתוח לכריתת הרחם והשחלות, וזאת נוכח מצבה הבריאותי הקשה והדימומים הקשים מהם סבלה התובעת.

העובר שאבד היה עוברם האחרון של התובעים, ובשל גילם המבוגר יחסית ועברם הרפואי אבדו סיכוייהם של התובעים להצליח בהפריית מבחנה נוספת והבאת ילד לעולם.

7. אין חולק כי קיימת אי וודאות אם עוברם המוקפא של התובעים היה עובר את התהליך הארוך והקשה ומלא הסיכונים, עד התפתחות הריון תקין ולידת ילד.

יחד עם זה – אין באי ודאות זו כדי לשלול פיצוי מהתובעים.

במאמרו "פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי" עיוני משפט כג, התש"ס-2000, 605, מציע המחבר אריאל פורת שתי דרכים בהן ניתן לנקוט במקרה כגון זה שבפנינו.

על פי הדרך האחת, לא יפסק לתובעים כל פיצוי בגין אובדן הסיכוי להביא ילד לעולם מאותו עובר שאבד, מאחר ולא הצליחו להרים את נטל השכנוע הרובץ עליהם, כי מאותו עובר בודד היה נולד ילד.

על פי הדרך השניה יפסק לתובעים פיצוי בגין הפגיעה בסיכוי להביא ילד לעולם.

גובה הפיצוי יהיה בגובה הסיכוי להביא ילד לעולם מעובר בודד.

הפסיקה הישראלית נוטה לפסוק פיצויים על פי הסיכוי, כך לדברי המחבר בעמ' 630.

בעניין זה ראה גם: ע"א 591/80 + 644/80 חיו ואח' נ' ונטורה, פ"ד לח (4) 393, 399:

"כאשר המדובר בטענה, המתייחסת לסיכוי שאירוע מסויים עשוי להתרחש בעתיד, דבר שמטבע הדברים לא ניתן להוכיחו בוודאות, מן הדין הוא שבית המשפט יעריך סיכוי זה וייתן לו ביטוי בפסיקתו, אף אם נופל הוא בהערכתו משכנוע של 50%...


כאשר משתכנע בית המשפט כי היה לניזוק סיכוי של 33% לזכות בעתיד בטובת הנאה מסויימת וסיכוי זה נמנע ממנו בשל מעשי הנתבעים, הרי מן הדין הוא כי בית המשפט יתן ביטוי לסיכול סיכוי זה בפסיקתו, ובלבד שמשתכנע הוא, כי אין המדובר בסיכוי שולי, רחוק וספקולאטיבי."

ראה גם ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש ואח' פ"ד לו (1) 281, בעמ' 299 מפי כב' השופט א' ברק (כתוארו אז): "כמובן, מכיון שהעתיד אינו ידוע ... הערכתו של סיכוי זה מטילה על הרשות השופטת משימה קשה ביותר.

בענין זה יש להדגיש כי מידת הודאות הנחוצה אינה זו הנדרשת לקביעת עובדה שהתרחשה במשפט אזרחי, דהיינו, נטיה של מאזן ההסתברות. ענין לנו בהערכת סיכוי, ולא בקביעת עובדה. על כן, יש להתחשב גם בסיכוי שהוא פחות מחמשים אחוזים תוך ששיעור הסיכוי יתבטא בשיעור הפיצויים".

וראה גם: ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח, פ"ד מב(3) 312, 319, מפי כב' השופט ש' לוין:

"יכול מי שיאמר, שקביעת הסיכון כמוה כקביעת עובדה שאירעה בעבר, ולעניינה לא יכול להיקבע מימצא אלא על יסוד כלל עודף הסתברויות... לדעתי, אין מדובר פה בתהליך של קביעת עובדות במובן המקובל, שמגמתו לקבוע מה אירע או לא אירע בפועל; אלא התהליך הוא של אומדן לגבי "מה היה קורה אילו".

8. גובה הנזק:

א. הנתבעת הסכימה לקבל את חוות הדעת של פרופ' שנקר שקבע כדלקמן:

"1. הסיכוי שלה (של התובעת – ש.ג.) להיכנס להיריון בעזרת פונדקאית מהעובר שהוקפא ב- 1991 ו"הלך לאיבוד" כפי שנמסר לה, יש סיכוי של 10% להשיג הריון וילד.

2. העובר המוקפא בתנאי מבחנה מבחינה מוסרית וחוקית נחשב כבן אנוש בפוטנציה. ..."

משום כך הסכימה הנתבעת כי לצורך הדיון, הסיכוי התאורטי לפיו יתפתח מהעובר המוקפא הריון וילד הינו 10%.

על כן יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין אובדן סיכוי זה שהיה להם ואיננו עוד, עקב מעשיה של הנתבעת, בגובה של 10% מהסכום הראוי להיפסק על אובדן ילד.

התובעים איבדו סיכוי בשיעור של 10% להיות הורים לילד או ילדה.

ב. על ההורות ומשמעותה מן הראוי להפנות לדנ"א 2401/95, רותי נחמני נ' דניאל נחמני ואח' פ"ד נ(4), 661:

כב' הש' ט' שטרסברג –כהן, בעמ' 680:

"דומה כי אין מי שיחלוק על מעמדה וחשיבותה המרכזית של ההורות בחיי הפרט והחברה. אלה הם מושכלות ראשונים בתרבות האנושית לדורותיה. החברה האנושית קיימת בזכות ההולדה."

כב' השופט צ' טל, בעמ' 701:

"האינטרס להיות הורה הוא מן השאיפות הבסיסיות ביותר של האדם, ואין הדבר צריך לפנים".

כב' הש' טירקל, בעמ' 736:

"בצדה של הזכות לחיים - שהיא הזכות לחיים שלמים ומשמעותיים - או כחלק ממנה, ראויה גם הזכות להיות הורה להכרה כזכות יסוד אנושית עצמאית ולא רק כנגזרת של אוטונומיית הרצון."

9. ב"כ התובעים הציגו פסיקה התומכת, לטענתם, בסכום הפיצויים הנתבע על ידם, המבוססת בעיקר על פסיקה של בתי משפט מחוץ לישראל.

הנתבעת מצידה מצביעה על פסקי דין אחרים המוכיחים, לטענתה, כי גובה הפיצוי הראוי לפסוק במקרים כגון אלה הוא בסכומים אשר אינם עולים, במקרים חמורים, על 150,000 ש,ח.


לשיטתי, פסק הדין ממנו ניתן להשליך, במידה מסויימת, על התובענה נשוא תיק זה הוא ע"א 398/99 קופ"ח של ההסתדרות הכללית ואח' נ' לאה ומשה דיין, פ"ד נה(1) 765.

בפסק דין זה נידונה רשלנות הרופאים המערערים שגרמה למשיבה 1 להפלה מיותרת, גרמה צער, כאב וסבל למשיבים, וסתמה את הגולל על האפשרות שיוולד להם ילד משותף (למשיבה 1 בן מנישואים קודמים).

בית המשפט פסק פיצוי בסך 400,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים, סה"כ 800,000 ש"ח.

נסיבותיו של פסק-דין זה קשות מהמקרה שבפנינו שכן לבני הזוג ארמה יש ילד משותף ואילו מבני הזוג דיין נשללה האפשרות לילד משותף כאשר למשיב 1 אין ילדים כלל.

לו היתה ודאות ברורה כי מהעובר המוקפא של התובעים היה מתפתח הריון וילד, כי אז ראוי היה לפסוק לתובעים פיצויים בדומה לאלה שנפסקו בעניין לאה דיין, בהתאם למגמה החדשה המסתמנת בבתי המשפט, לפיה יש לפסוק פיצויים בשל נזקים לא ממוניים בסכומים גבוהים במידה ניכרת מכפי שנפסקו בעבר, תוך הבחנה בין נסיבות הארועים של בני הזוג דיין לבין נסיבות הארועים של התובעים.

אלא, שאין בפנינו זכות לפיצוי בגין אובדן ילד אלא פיצוי בגין אובדן סיכוי של 10% להולדת ילד וזה הוא הבסיס הראוי לפיצוי התובעים בגין הכאב והסבל שנגרמו להם עם אובדן הסיכוי להוליד ילד.

10. בנוסף לפיצוי בגין כאב וסבל לו זכאים התובעים בגין אובדן הסיכוי להולדת ילד נוסף זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מהתנהגות הנתבעת.

יודגש כי אין התובעים זכאים לפיצוי בגין הכאב, הסבל ועגמת הנפש שנגרמו להם כתוצאה מטיפולי ההפריה שעברו לאורך השנים, שכן, אין הנתבעת חבה בפיצוי בגין אלה.

הנתבעת גם אינה חבה במלוא הפיצוי בגין כאב וסבל ועגמת נפש עקב טיפולי ההפריה שעברו התובעים ביצירת העובר המוקפא נשוא תיק זה.

מחוות דעתו של פרופ' שנקר (סעיף 7 עמ' 5 לחוות הדעת) עולה כי התובעת עברה שאיבת זקיקים ביום 11.8.91 ונמצאו 8 ביציות בהן בוצעה הפריה ע"י זרע הבעל. מביציות מופרות אלה הוחזרו 3 עוברים לרחם התובעת ועובר אחד הוקפא (הוא העובר נשוא התביעה).

משום כך – העובר המוקפא נשוא תיק זה הוא רק עובר אחד מתוך ארבעה עוברים שנוצרו כתוצאה מטיפולי הפריה שהביאו לשאיבת זקיקים ביום 11.8.91, הפרית 8 ביציות ע"י זרע הבעל וקבלת 4 עוברים אשר מתוכם 3 הוחזרו לרחם התובעת ואחד הוקפא.

עובדות אלה יהוו משקל בקביעת סכום הפיצוי לו זכאים התובעים בגין עגמת נפש.

11. התנהגות הנתבעת כלפי התובעים במסירת שתי הגרסאות לתובעים בעניין העובר המוקפא מזכה אף היא את התובעים בפיצוי בגין עגמת נפש.

אין מדובר בענישה של הנתבעת אלא בשקלול הסבל ועגמת הנפש שנגרמו לתובעים.

איש לא יחלוק על העובדה לפיה מדובר בנושא רגיש אשר דורש מצד כל המעורבים בו רגישות, אמינות ואחריות.

אין ספק כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה כשנודע להם, לתדהמתם, בערב נסיעתם לארה"ב, כי המבחנה ובה העובר המוקפא נשברו.

עגמת נפשם התעצמה ביתר שאת לאחר שהנתבעת מסרה גרסה אחרת, לאחר הגשת התביעה, לפיה נמצאה המבחנה.

עוגמת הנפש נגרמה להם גם בשל העובדה כי איש לא יודע עד היום בודאות מהי הגרסה הנכונה מבין הגרסאות שמסרה הנתבעת והאם המבחנה שנמצאה הכילה, אכן, את העובר של התובעים.

עוגמת נפש גם נגרמה לתובעים עם קריאת מסקנות דו"ח ועדת הבדיקה לפיהן הציגה הנתבעת לתובעים מבחנה, אף שידעו כי אין מדובר במבחנה שלהם.

אין ספק בעיני כי התנהגות הנתבעת, כמתואר לעיל, גרמה לתובעים עוגמת נפש המזכה אותם בפיצוי בגין מעשים אלה.


12. בבוא בית המשפט לפסוק את הפיצוי שבו תחוייב הנתבעת, עליו לשקול את הפסיקה הרלוואנטית במקרים דומים אף כי רשאי הוא ללכת בכיוון של העלאת שיעור הפיצוי, עפ"י הנטיה המוצאת ביטוי בע"א 2055/99, פלוני נ' הרבנות הראשית, וכך אני עושה.

יחד עם זה, לאור חוות דעתו של פרופ' שנקר והסכמת הצדדים לקבל את מסקנותיו, אינני רואה כי יהא זה נכון לפסוק פיצוי בנושא כאב וסבל בשל אובדן הסיכוי לילד מעבר ל- 10% משיעור הפיצוי המלא שהיה נפסק בגין אובדן סיכוי מלא להוליד ילד.

13. אשר על כן אני מחליטה כי התובעים זכאים לפיצוי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש בסכום כולל של 150,000 ש,ח.

14. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 150,000 ש,ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש,ח + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

15.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אובדן עובר מוקפא

  2. אי גילוי מום גנטי

  3. אי הפניה לייעוץ גנטי

  4. התיישנות רשלנות רפואית

  5. אינטובציה רשלנות רפואית

  6. הסכם פשרה רשלנות רפואית

  7. העברת דיון רשלנות רפואית

  8. חובת הגילוי רשלנות רפואית

  9. עיכוב בלתי סביר באבחון מחלה

  10. חובת הזהירות ברשלנות רפואית

  11. אשם תורם בתביעת רשלנות רפואית

  12. אזהרה בדבר סיכונים במשככי כאבים

  13. רשלנות רפואית באבחון סיבת הדימום

  14. אולטרסאונד פרטי - תביעת רשלנות רפואית

  15. אי צירוף חוות דעת לתביעת רשלנות רפואית

  16. כלל הדבר מדבר בעד עצמו - רשלנות רפואית

  17. בקשה למינוי מומחה בתביעת רשלנות רפואית

  18. בקשה לדחייה על הסף של תביעת רשלנות רפואית

  19. אפשרויות טיפול חלופיות בתביעות רשלנות רפואית

  20. אוסטאוגנזיס אימפרפקטה בישראל - תביעת רשלנות רפואית

  21. טענות בדבר רשלנות שנפלה בניהול ההיריון והלידה של בתם

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון