זכות העיון במסמכים


השופט מ' חשין

נושא של בוררות. בית-משפט קמא דחה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן בסכסוך שבין בעלות-הדין, ועל החלטה זו הגישה המבקשת בקשה כי תינתן לה רשות ערעור. במהלך הדיון לפנינו החלטנו, בהסכמת באי-כוחן של בעלות-הדין, ליתן רשות ערעור ולהוסיף ולדון בבקשה כבערעור שהוגש לאחר מתן רשות לערער.

עיקרי העובדות שלעניין וההליכים שהיו עד-כה

2. המבקשת, טטיאנה כץ (טטיאנה), והמשיבה, ברטה מילמן (ברטה), היו הבעלים (בשווה) והמנהלות של חברה אשר הוקמה לניהולה של מסעדה. בשל מחלתו הקשה של בעלה נעדרה טטיאנה מן המסעדה תקופה ממושכת, ולסופם של דברים פסקה פעילותה של המסעדה. בשל מחלוקות שנתגלעו ביניהן הסכימו טטיאנה וברטה להידרש להליך של בוררות להכרעה בשאלה מה סכומי כסף השקיעה כל אחת מהן במסעדה ובניהולה השוטף. כבורר נבחר עורך-דין יואב חייק, מי שטיפל בענייניה של החברה, ולהכרעה בבוררות נעזר הבורר באחיו, מר אליהו חייק, אשר היה רואה-החשבון של החברה.

3. ביום 20.2.2000 פָּסַק הבורר פסק בוררות, ולפיו חויבה טטיאנה לשלם לברטה סכום של 103,171 ש"ח. טטיאנה עתרה לבית-משפט לביטול פסק הבוררות. במהלך הדיון בבית-המשפט הסתבר כי בהכרעתו כפי שהכריע הסתמך הבורר על חוות-דעת שכתב רואה-החשבון, אלא שבניגוד להוראת סעיף יב לתוספת שלחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, לא ניתן לבעלות-הדין לעיין באותה חוות-דעת. בית-המשפט החליט אפוא להחזיר את העניין אל הבורר כדי שתינתן לבעלות-הדין אפשרות לעיין בחוות-הדעת ובמסמכים שחוות-הדעת נסמכה אליהם. ובלשון בית-המשפט (מפי השופטת ר' שטרנברג-אליעז):

הטענה הראשונה והראשה מתייחסת לחוות דעת של רואה חשבון אליהו חייק שהוזמנה על ידי הבורר הנכבד ולא נמסרה לעיון הצדדים לפני מתן פסק הבוררות. רואה החשבון אליהו חייק הוא אחיו של הבורר יואב חייק. הבורר מציין כי בדק את הדו"ח הכספי שערך רואה החשבון חייק ופסק על פיו. בא כוחה של המבקשת טוען כי לא עלה בידו עד היום לעיין בדו"ח הכספי וכי הבורר הנכבד לא נהג עם המבקשת על פי סעיף יב לתוספת לחוק הבוררות.

המשיבה סבורה כי אין מקום לביטול הפסק: הצדדים לא היו מיוצגים. המבקשת היא אשר ביקשה לסיים את המחלוקת באמצעות הבורר שהיה עורך דין של הצדדים ובעזרת רואה החשבון של המסעדה. לאחר "שהתאכזבה" מתוצאות הבוררות, העלתה את טיעוניה כנגד חוות הדעת של רואה חשבון אליהו חייק.

...לא נטען כי המבקשת שלא הייתה מיוצגת בבוררות, ויתרה על זכות זו [העיון בחוות-הדעת של המומחה – מ' ח'] וספק אם ידעה עליה כלל. לא יהא זה מיותר לציין כי המבקשת נעדרה מהמסעדה במשך תקופה לא קצרה ומכאן חשיבות יתרה לעיון בהנהלת החשבונות ובדו"ח הכספי שהכין רואה החשבון חייק.

...

... פסק הבוררות חוזר אל הבורר הנכבד.

שני הצדדים יעיינו בדו"ח הכספי של רואה החשבון ויהיו רשאים לעיין בספרי החשבונות של החברה, במשרדיו של רואה החשבון. כל צד יודיע לבורר תוך 30 יום ממועד הדיון אם ברצונו לחקור את רואה החשבון, או להגיש חוות דעת מטעמו.

תקבע ישיבה נוספת לצורך זה. הצדדים יסכמו טענותיהם לאחר השלמת הבאת הראיות בעקבות העיון בדו"ח הכספי ויינתן פסק בוררות מתוקן (ההדגשה שלי – מ' ח').


כפי שנוסיף ונראה עוד להלן, החלק המודגש במובאה, בו עיקר לענייננו.

4. בעקבות החלטה זו עלה עניינן של בעלות-הדין שוב לפני הבורר, אלא שזו הפעם צצה מהמורה חדשה על דרכה של טטיאנה. הסתבר כי בניגוד להחלטתו של בית-המשפט, לא התיר רואה-החשבון לטטיאנה ולבא-כוחה לעיין במסמכים שבמשרדו (או לצלמם). הנה-כי-כן, בא-כוחה של טטיאנה כתב אל רואה-החשבון וביקש כי יותַן לו לעיין במסמכים שבמשרדו של רואה-החשבון לצורך גיבושה של חוות-דעת מומחה מטעמה של מרשתו, ועל כך השיב רואה-החשבון כך:

בתשובה למכתבכם מיום 31.5.01 אינני מוכן להרשות לגב' כץ לקבל המסמכים הדרושים לכם כל עוד לא סדרה את החוב הפרטי שלה.

ביום ראשון אני נמצא בעבודה משעה 8 עד 12 ובמדה והיא מוכנה להסדיר החוב אעזור לה בקבלת המסמכים...

אותו "חוב פרטי" שרואה-החשבון תלה בו את זכות העיון במסמכים אין ולא-כלום בינו לבין העניין נושא הדיון שלפנינו.

5. תוכן מכתבו של רואה-החשבון עמד בסתירה בוטה להחלטתו של בית-המשפט, ואין פלא בדבר שטטיאנה פנתה לבית-המשפט בסדרת הליכים שעיקרם נסב על בקשתה כי בית-המשפט יחייב את רואה-החשבון להישמע להחלטה על אודות זכותה לעיין במסמכים. בהליכים אלה ביקשה טטיאנה כי תינתן לה ארכה להגשת חוות-דעת מטעמה ולחקירת רואה-החשבון. כן פנתה טטיאנה לבורר בבקשה כי זכות הטיעון שלה לא תיפגע, ובבקשה נוספת לפסול את חוות-דעתו של רואה-החשבון ולמינוי רואה-חשבון אחר. בקשה זו האחרונה נדחתה. בקשה נוספת של טטיאנה לבורר הייתה כי יחייב את רואה-החשבון ליתן למערערת לעיין במסמכים, ולאחר שבקשה זו נדחתה, ביקשה טטיאנה מבית-המשפט כי יעביר את הבורר מתפקידו. עוד בקשה זו לפסילת הבורר הייתה תלויה ועומדת לפני בית-המשפט, והבורר החליט על קיומה של ישיבת בוררות נוספת. בא-כוחה של טטיאנה ביקש את הבורר כי כל עוד לא ניתנה לו זכות עיון – זכות שהיא כה חיונית להגשמת זכות הטיעון – לא תקוים ישיבת בוררות. הבורר לא נענה לבקשה, ולישיבה זו לא התייצבו לדיון לא טטיאנה ולא בא-כוחה. לאחר אותה ישיבה פסק הבורר את פסק הבוררות השני, הוא פסק הבוררות הנתקף בהליך שלפנינו.

6. בפסק הבוררות השני דחה הבורר את טענותיו של בא-כוחה של טטיאנה על כי הוא, הבורר, לא עשה לשמירת זכויותיה של טטיאנה בנושא העיון במסמכים. ואשר לישיבת הבוררות האחרונה מסביר הבורר כי החליט להמשיך בהליכים ולהכריע בהם הואיל ו"גב' כץ ובא כוחה לא התייצבו לישיבה של המשך הבוררות... ללא כל סיבה מוצדקת לאי-התייצבותם... בייחוד שישיבה זו נקבכה [כך במקור – מ' ח'] לצורך חקירתו של העד המומחה רו"ח אליהו חייק, שאכן התייצב לחקירה". בפסק הבוררות תוקן סכום החיוב של טטיאנה לברטה על-פי מסמכים אשר לטענת רואה-החשבון לא היו בידיו לעת כתיבתה של חוות-הדעת הראשונה. עתה נקבע כי על טטיאנה לשלם לברטה סך של למעלה מ-200,000 ש"ח.

7. טטיאנה הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות. טענתה הייתה כי ניהול ההליכים על-ידי הבורר היה בדרך של משוא פנים ועיוות דין, ולעניין זה הצביעה על עילות הביטול האמורות בסעיפים 24(4) ו-24(10) לחוק הבוררות. הבורר ידע ידוע-היטב על סירובו של רואה-החשבון לאפשר לה לעיין במסמכים שלעניין, כך טענה טטיאנה, אך המשיך בהליכים חרף ידיעתו כי החלטתו של בית-המשפט (בפסק הראשון) לא קוימה. כן הלינה טטיאנה על כך שהבורר העניק לברטה זכות לחקור את רואה-החשבון, בעוד אשר ממנה נשללה זכות לקבל את חומר הראיות שהיה בבסיס חוות-הדעת. כן הצביעה טטיאנה על כך שפסק הבוררות ניתן חרף זאת שהייתה תלויה ועומדת לפני בית-המשפט בקשה להעברת הבורר מתפקידו.


8. בית-המשפט (זו הפעם מפי השופטת ש' דותן) דחה את בקשתה של טטיאנה לביטול פסק הבוררות. אשר לשלילת זכות העיון במסמכים שהיו במשרדו של רואה-החשבון, קבע בית-המשפט כי זכות זו נשללה בשל מעשיה ומחדליה של טטיאנה. לפי קביעת בית-המשפט, דרשה טטיאנה כי המסמכים יצולמו עבורה בידי רואה-החשבון, בעוד אשר זכותה הייתה אך לעיין במסמכים בלבד. ובלשון בית-המשפט:

אין ממש בטענת המבקשת כי הבורר התעלם מהנחיות בית המשפט, באופן שהיה בו פגם מהותי ובשל כך נשללה ממנה זכות הטיעון [כך במקור – מ' ח'] נראה כי מחדליה של המבקשת [טטיאנה] הם שהובילו למצב אליו נקלעה, זאת ניתן ללמוד ממסכת האירועים שקדמו למתן הפסק.

בפסק הדין שניתן ב-25.2.00 ע"י כב' השופטת אליעז נקבע כי:

"שני הצדדים יעיינו בדו"ח הכספי של רואה החשבון ויהיו רשאים לעיין בספרי החשבונות של החברה במשרדיו של רואה החשבון (ההדגשה שלי ש.ד.)"

כן הוסדר בפסק דין זה אופן העיון במשרדו של רואה החשבון חייק. לכן, אין מקום לטענותיה של המבקשת בדבר סירובו של רואה החשבון חייק לדרישותיה כי המסמכים יימסרו לעיונה. במילים אחרות, בין המבקשת לרואה החשבון נוהלה התכתבות בה טענה המבקשת כי רואה החשבון אינו פועל על פי החלטות בית המשפט ואילו רואה החשבון טען כי אינו מעכב כלל את העיון אלא שאין לחייבו לצלם עבור המבקשת את החומר ולמסרו לה. נראה כי ה"מניעה" לעיון במסמכים הנה תוצאה של מעשי המבקשת אשר ניסתה לפרוץ את גדרי ההיתר שקיבלה בהחלטות בית המשפט.

וכך, משלא הסתפקה בזכות שהוענקה לה ואף לא התייצבה לישיבת הבוררות, חיבלה טטיאנה במו-ידיה ביכולתה לממש את זכויותיה. האשם אפוא לא לפתחו של הבורר רובץ הוא. בית-המשפט הוסיף ותיקן טעות סופר שנפלה בפסק הבורר, ובכפיפות לכך אישר את החיוב שהטיל הבורר על טטיאנה.



לעילת הביטול של פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי

9. עיקר טיעונה של טטיאנה לביטול פסק הבורר היה – והינו – זה שבהליכי הבוררות נפגעה זכותה להציג את עניינה כהילכתו, הואיל ולא ניתן לה לעיין במסמכים ששימשו יסוד לחוות-הדעת של רואה-החשבון. וכלשון סעיף 24(4) לחוק הבוררות:

ביטול פסק בוררות 24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת
בעל-דין... לבטל פסק בוררות,
כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו
או להחזירו לבורר, מאחת
העילות האלה:

...

(4) לא ניתנה לבעל-דין
הזדמנות נאותה לטעון טענותיו
או להביא ראיותיו;

...

יתר-על-כן, כך מוסיפה טטיאנה וטוענת: פסק-הדין הראשון (מפי השופטת שטרנברג-אליעז) קיבל את הטענה כי בהליכי הבוררות הראשונים לא ניתנה לה אפשרות ראויה לעיין בחוות-הדעת של רואה-החשבון, ועל-כן הוחלט להחזיר את הדיון לבורר תוך שבית-המשפט מדגיש כי זכותה עומדת לה לעיין גם בחוות-הדעת גם "בסיפרי החשבונות של החברה, במשרדיו של רואה החשבון". והנה עתה שוב חיבל הבורר בזכותה לעיין בספרי החשבונות.

10. על נכונותה של טענה זו לא ארחיב דברים. כללי הצדק הטבעי מחייבים בהליכי בוררות, ופירוש הדברים הוא כי חובה היא המוטלת על בורר ליתן הזדמנות לבעלי-הדין לעיין בחומר הראיות המצוי לפניו, לחקור עדים ולהוסיף ולטעון טענותיהם במלואן. וכך, אין לשמוע עדים בלי ליתן לצד האחר הזדמנות ראויה לחוקרם, ואין לקבל מסמכים בלי שיוצגו לפני בעלי-הדין כדי שאֵלֶּה יוכלו להגיב עליהם. ראו למשל פרופ' ס' אוטולנגי בוררות – דין ונוהל [3], בעמ' 440.

בענייננו-שלנו הוחזר הדיון לבורר כדי לאפשר לטטיאנה לטעון לפניו לעניין חוות-הדעת של רואה-החשבון ולעניין ספרי החשבונות של החברה ולהוסיף ולחקור את רואה-החשבון או להמציא חוות-דעת עצמאית מטעמה, והכול כדי להגן על זכותה להשמיע כל אשר יש בפיה להשמיע. כך כנדרש מהחלטתו של בית-המשפט, וכך כנדרש, בעקיפין, מהוראתו של סעיף יב לתוספת לחוק הבוררות, המשמיעתנו וזו לשונה:

יב. היתה הכרעת הסכסוך כרוכה בענין הטעון מומחיות, רשאי הבורר, בכל שלב משלבי הדיון ולאחר שנתן לבעלי-הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, להורות על מסירת הענין לחוות-דעתו של מומחה שימנה; עותק מחוות-הדעת של המומחה יימסר לבעלי-הדין והם רשאים להתנגד לה ולדרוש את חקירת המומחה כאילו היה עד מטעם הבורר; הבורר רשאי שלא לשמוע עדויות של מומחים אחרים לענין שהוא מסר למומחה, אם הודיע על כך מראש לבעלי-הדין ולא התנגדו.

ואולם משלא ניתן לה לעיין במסמכים שבידי רואה-החשבון, נחסמה דרכה של טטיאנה אל זכותה, ומכאן שזכותה נפגעה.

11. משיבה ברטה וטוענת כי עילת הביטול שבהוראת סעיף 24(4) לחוק הבוררות לא תעמוד ליריבתה, הואיל ו"ברור, כי לא יוכל בעל הדין ליהנות מעילת ביטול זאת, אם חוסר ההזדמנות נובע לא מהתנהגות הבורר, אלא מהתנהגותו שלו עצמו" (אוטולנגי שם [3], בעמ' 442). כיצד כך?

לטענת ברטה, לא ביקשה טטיאנה לעיין במסמכים שבידי רואה-החשבון. טטיאנה אף לא ביקשה כי יצולמו לה העתקים מן המסמכים. בקשתה הייתה כי המסמכים יימסרו לידיה ובכך פרצה את גדרי זכות העיון שהוענקה לה בבית-המשפט. טטיאנה משיבה לכך כי כל מבוקשה היה אך לעיין במסמכים ולצלמם כדי להעבירם לידי מומחה מטעמה להכנתה של חוות-דעת נגדית. לדבריה, בתחילה התיר רואה-החשבון עיון במסמכים וצילומם עד ליום שבו הועברה אליו רשימת מסמכים הדרושים למומחה מטעם המערערת. או-אז התנה רואה-החשבון את מתן הזכות לעיין במסמכים בתשלום חובה האישי של טטיאנה. מאז לא הצליחה טטיאנה לצלם – או למצער לעיין – במסמכים, וכך הפך המומחה מטעמו של הבורר למומחה חד-צדדי.

12. בית-משפט קמא ציין בפסק-דינו כי הוענקה לטטיאנה זכות לעיין במסמכים, אך לא הוקנתה לה זכות כי המסמכים יימסרו לידה – כדרישתה – והייתה זו דווקא טטיאנה שביקשה לפרוץ את גדרי ההיתר שניתן לה. זכות העיון שהוקנתה לה נפגעה אפוא באשמתה.

13. עיינתי בכל חומר הראיות שלעניין, ולא נמצא לי שטטיאנה חרגה מגדרי הזכות שהוענקה לה בדין ובפסק-הדין הראשון, קרא, הזכות לעיון במסמכים המצויים במשרדו של רואה-החשבון. בניגוד לקביעתו של בית-משפט קמא, לא ביקשה טטיאנה כי המסמכים יימסרו (פיזית) לידיה כדי שתישא אותם עמה למקומה. כל בקשתה לא הייתה אלא לצלם את המסמכים כדי שתוכל למוסרם לרואה-החשבון מטעמה לכתיבתה של חוות-דעת. וזכות זו עמדה לה – ובמלואה. יתר-על-כן, מסמכים אלה היו מסמכי החברה שטטיאנה הייתה מבעליה. מה זכות הייתה לו לרואה-החשבון למנוע מבעלים (חלקי) של החברה לעיין במסמכי החברה ולצלמם?

גם לא נמצא לי שטטיאנה דרשה מרואה-החשבון כי יצלם את המסמכים על חשבונו. זאת-ועוד, בהקשר הדברים גם אינני מקבל את ההבחנה בין הזכות לעיין במסמכים לבין הזכות לצלמם. הבחנה זו לאו הבחנה היא בנסיבות העניין. התכלית שלשמה הוענקה למערערת זכות לעיין במסמכים – למיצוי זכות הטיעון הוענקה, שהרי בלא לעיין באותם מסמכים לא הייתה טטיאנה יכולה לא לחקור את רואה-החשבון, אף לא להציג חוות-דעת נוגדת מטעמה. אכן, לאיתור ליקויים בחוות-הדעת של רואה-החשבון – ולכתיבת חוות-דעת של מומחה מטעמה – שומה היה על טטיאנה למסור את העתקי המסמכים לעיונו של איש-מקצוע. בנסיבות אלו פירוש לזכות העיון כזכות שאינה פורשת עצמה על זכות לצלם את המסמכים, יש בו כדי למנוע מן המערערת זכות טיעון כנדרש. לו דבקנו בפרשנות המצרה של בית-משפט קמא, הרי שרק לטטיאנה ולברטה הותר לעיין במסמכים, להן ולא לאחר זולתן, והזכות הייתה אך לעיין במסמכים – לא להעתיקם ולא לצלמם. שומה היה עליה, על טטיאנה, אפוא לשנן את המסמכים על-פה כדי למסור את תוכנם למומחה מטעמה. האומנם?

14. ועל כל אלה: ראינו וקראנו את מכתבו של רואה-החשבון, שבו מביע הוא התנגדות לאפשר לטטיאנה לעיין בחומר שברשותו. גם במכתב זה לא מצאנו כי רואה-החשבון היה נכון, כביכול, לאפשר עיון במסמכים. נהפוך הוא: לשונו של המכתב הצביע על כך שרואה-החשבון לא הבחין בין עיון לבין נטילת המסמכים או צילומם. הבחנה זו מצאה מקומה לראשונה בכתבי-הטענות של באי-כוחה של המשיבה. נזכור כי כך כתב רואה-החשבון במכתבו:

בתשובה למכתבכם מיום 31.5.01 אינני מוכן להרשות לגב' כץ לקבל המסמכים הדרושים לכם כל עוד לא סדרה את החוב הפרטי שלה.

ביום ראשון אני נמצא בעבודה משעה 8 עד 12 ובמדה והיא מוכנה להסדיר החוב אעזור לה בקבלת המסמכים...


ניתן דעתנו על כי סירובו של רואה-החשבון להעמיד את המסמכים לרשות טטיאנה מסמיך עצמו אך לטעם אחד בלבד: כל עוד לא תסדיר טטיאנה "את החוב הפרטי שלה".

15. מסקנתנו היא אפוא זו: נמנע מטטיאנה לעיין במסמכים שזכותה עמדה לה לעיין בהם, ומשידענו כך נוסיף ונדע כי נפגמה זכותה להציג את עניינה כהלכה לפני הבורר.

16. מוסיפה ברטה וטוענת כי משלא התייצבה לישיבת הבוררות האחרונה קיפחה טטיאנה את זכותה. טענה זו אין בה ממש. אכן, אין זה מן הסדר הטוב והראוי שבעל-דין יחליט על דעת עצמו שלא להתייצב לישיבת בוררות אך באשר קופח, לסברתו, מטעם זה או אחר. כך על דרך הכלל. בענייננו – שאני. משלא הוענקה לה זכות לעיין במסמכים שבידי רואה-החשבון – בייחוד על רקע האירועים שהיו עד אותה שעה – לא היה טעם בהתייצבותה של טטיאנה לישיבה, שהרי לא הייתה יכולה ממילא לחקור באורח ראוי את רואה-החשבון, וודאי שלא היה באפשרותה להציג חוות-דעת מטעמה. וכפי שנאמר במקום אחר: "בלעדי זכות העיון זכות הטיעון לעולם לא תהא שלמה": בג"ץ 7805/00 אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים נ' מבקרת עיריית ירושלים [1], בעמ' 600, מפי השופטת פרוקצ'יה. ואנו נוסיף ונאמר: בלעדי זכות העיון זכות הטיעון הייתה כלא הייתה. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן שהבורר לא היה לטטיאנה לעזר – אם ננקוט לשון המעטה-שבהמעטה – לאפשר לה לקיים את זכותה לעיין במסמכים.

אכן, משהובהר לו כי לא היה ניתן לממש כהלכה את זכות העיון, שומה היה עליו, על הבורר, להבטיח כי תקוים הזכות בטרם ייערך הדיון. על הבורר היה להיענות לבקשתה של טטיאנה לדחות את הדיון, ומשהובהר לו כי לא ניתנה לה זכות עיון במסמכים הדרושים לה לצורך גיבוש טענותיה, הוטל עליו הנטל להימנע מקיים את הישיבה.

ביטול או החזרה לבורר?

17. בהליכי הבוררות נפל פגם מהותי, ומן הנמנע הוא להותיר את פסק הבורר על כנו. השאלה הנשאלת אינה אלא אם נחליט על ביטול הפסק או אך על החזרת העניין אל הבורר להמשך ההליכים. בע"א 318/85 כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ [2], אימץ בורר אל פסק הבוררות חוות-דעת של רואה-חשבון בלא שניתנה לבעלי-הדין אפשרות נאותה לטעון טענותיהם ולחקור את רואה-החשבון על אודות חוות-דעתו.

בית-המשפט החליט להחזיר את הדיון להמשך הבוררות כדי שתינתן לבעלי-הדין הזדמנות לטעון טענות ולחקור את המומחה בעניינה של חוות-דעתו. ובלשון בית-המשפט, מפי המשנה לנשיא השופטת בן-פורת (שם, בעמ' 282):

...אין להתעלם מאותו הפגם שבהחלטת הבורר, אשר הפך את חוות-דעתו של רואה החשבון לחלק בלתי נפרד מהחלטתו הסופית, בלי שתינתן לצדדים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולחקור את רואה החשבון אודות הערכתו החשבונאית. בכך, אכן, פעל הבורר בניגוד להוראת סעיף יב שבתוספת לחוק, החלה על המקרה שלפנינו מכוח סעיף 2 לחוק, באין "כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם". אביא את הוראת סעיף יב במלואה:

"הייתה הכרעת הסכסוך כרוכה בעניין הטעון מומחיות, רשאי הבורר, בכל שלב משלבי הדיון ולאחר שנתן לבעלי-הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, להורות על מסירת העניין לחוות-דעתו של מומחה שימנה; עותק מחוות-הדעת של המומחה יימסר לבעלי-הדין, והם רשאים להתנגד לה ולדרוש את חקירת המומחה כאילו היה עד מטעם הבורר...".

מובן, כי אין בפגם זה, כשלעצמו, כדי להצדיק ביטול פסק הבורר, אך מן הראוי כי יתאפשר לצדדים לטעון טענותיהם ולחקור את רואה החשבון בקשר עם חוות הדעת שהגיש, ובהתאם יוכל הבורר להורות, בפסק מסכם מתוקן, מהו גובה הסכום שחב כוכבי לגזית כתמורה לדירה (ראה סעיף 24(7) לחוק).

האומנם כך נפסוק גם אנו? תשובתי לשאלה היא בשלילה נחרצת. בית-המשפט המחוזי כבר הורה בעבר על החזרת העניין לבורר – כהנחייתה של השופטת בן-פורת – וחרף זאת לא העניק הבורר לטטיאנה זכות טיעון כנדרש. ניתנה לו הזדמנות לבורר לתקן קלקול שנפל בהליכי הבוררות, אך מאומה לא נעשה; נהפוך הוא. בנסיבות אלו אין מקום להחזרת העניין אל הבורר. פסק הבוררות ראוי הוא אך לביטול.

18. משנמצא לנו כי העילה האמורה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות די בה כדי להביא לביטול פסק הבוררות, שוב אין צורך כי נידרש לעילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק.


סוף דבר

19. אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, נבטל את פסק-דינו של בית-משפט קמא ונורה על ביטולו של פסק הבוררות שכתב הבורר עורך-דין יואב חייק בימים 4.2.2001 ו-12.12.2001 בסכסוך שבין בעלות-הדין שלפנינו. למותר לומר כי פסק הבוררות הראשון – הפסק שמיום 20.2.2000 – אין לו קיום לאחר פסק-דינו הראשון של בית-המשפט המחוזי מיום 25.2.2001. המשיבה תשלם למערערת שכר טרחת עורך-דין בסך 30,000 ש"ח.

נ"ב

20. ברטה וטטיאנה, השתיים נשים עובדות הן. הגו השתיים רעיון, יצרו הן שותפות, רשמו חברה, הקימו מסעדה והחלו עובדות לפרנסתן. אלא שמן השמים נלחמו בהן. בעלה של טטיאנה חלה במחלה קשה, טטיאנה נאלצה להיעדר מן המסעדה, וכך הקיץ הקץ על החברוּת בין השתיים. לו לעצתי שמעו, היו ברטה וטטיאנה מנסות לשחזר ימים שהיו, ובתחילה היו נדרשות לגישור ביניהן. ניתן לנסות. כדאי לנסות. ואילו אם לא יעלה הגישור יפה, ראוי להן לטטיאנה ולברטה כי ינסו להידרש להליך חדש של בוררות; לפני בורר אחר, כמובן.

השופטת א' פרוקצ'יה

אני מסכימה.

השופט ס' ג'ובראן

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון