זכות העיון בעל מניות


לפני המרצת פתיחה בבקשה לתת צו עשה המורה למשיבים למסור למבקש את המסמכים הבאים:

  1. כל הפרוטוקולים של האסיפה הכללית של משיבה מספר 1 (להלן: "החברה"), מיום היווסדה;
  2. כל הדוחות הכספיים וחוות דעת רואה החשבון המבקר של החברה, מיום היווסדה;
  3. העתקים של פנקס השעבודים ואגרות החוב של החברה;
  4. תיאור מלא של כל העסקאות והפעולות שנעשו בין החברה ובין מנהליה ובעלי המניות בה, וכן קרוביהם ותאגידים הקשורים אליהם, לרבות משיב מספר 2 (להלן: "המשיב") וקרוביו, וכל טובות ההנאה שקיבלו אנשים אלה מן החברה, במישרין או בעקיפין, בצירוף כל המסמכים הנוגעים לאותן עסקאות, ולרבות מסמכי הנהלת חשבונות המתעדים את אותן עסקאות ופעולות, ממועד היווסדות החברה.



רקע כללי
1. החברה רשומה בישראל כחברה פרטית, והיא עוסקת בתחום הפרסום. המשיב הוא המנהל הכללי של החברה, מכהן בה כדירקטור ומחזיק, במישרין ובאמצעות חברה בשליטתו, המשיבה מספר 3 (להלן: "המשיבה"), למעלה מ-75% מהון המניות של החברה (מבלי שנלקחות בחשבון מניות רדומות, או מניות הנהלה המקנות זכות למינוי מנהלים; 3 מניות ההנהלה של החברה מוחזקות על ידי המשיבה). המבקש הועסק על ידי החברה משנת 1999, בה נוסדה החברה, ועד שנת 2005. במסגרת חוזה ההעסקה של המבקש הובטחו לו זכויות במניות החברה. זכויות אלו לא נרשמו לטובת המבקש בתקופת העסקתו. בשנת 2005, עם סיום העסקתו של המבקש, נתגלע סכסוך בין הצדדים והוגשו תביעות הדדיות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק עב' 9346/05) (להלן: "התביעה בבית הדין לעבודה").

2. במסגרת כתב התביעה שכנגד שהגיש המבקש בתביעה בבית הדין לעבודה (נספח א' לכתב התשובה מטעם המשיבים), תבע המבקש, בין היתר, לקבל מהחברה ומהמשיב מספר מסמכים. חלק מהמסמכים הנ"ל נדרשים על ידיו שוב בתובענה דנא. ביום 19.10.2009 ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה פסק דין, מכוח הסכמת הצדדים בדרך של פשרה. שם נקבע שהמבקש זכאי ל-12% מהמניות הרגילות של החברה. כמו כן, מינה בית הדין מומחה מטעמו לצורך ביצוע הערכת שווי של מניות החברה. פסק הדין הנ"ל נהפך לפסק דין חלוט וסופי ביום 5.11.2010 עם מתן פסק דין משלים.

3. ביום 26.5.2010 שלח בא כוח המבקש מכתב לבא כוח החברה, בו דרש להעביר לידי המבקש העתקים של המסמכים הבאים:
א. פרוטוקולים של האסיפה הכללית, מיום היווסדה של החברה;
ב. דוחות כספיים שנתיים מיום היווסדה של החברה, וחוות דעת רואה-חשבון על הדוחות;
ג. פנקס שעבודים ואגרות חוב של החברה;
ד. פרטים מלאים אודות משיכת משכורות, טובות הנאה וכל הטבה אחרת שניתנו על ידי החברה למנהלים ולבעלי המניות, וכן לקרוביהם.
הדרישה נעשתה על רקע רצון המבקש לברר את מצב החברה, ועל רקע תחושתו כי המשיבים מסכלים את הערכת השווי, כך לפי המבקש.

4. בעקבות מכתבו של בא כוח המבקש, התבצעו חילופי תכתובות בין הצדדים. החברה הסכימה להעביר לידי המבקש דוחות כספיים של שלוש השנים האחרונות, אך סירבה להעביר דוחות כספיים מיום היווסדה, וכן סירבה להעביר את יתרת המסמכים המבוקשים. לאור זאת, הגיש המבקש תובענה זו, בה הוא מבקש מבית המשפט צו עשה המורה למשיבים למסור לידיו את המסמכים הנ"ל. במהלך ההליכים כאן הועבר התיק לגישור, אשר לא צלח, בפני המגשר עו"ד עמוס גבריאלי.

טענות המערער
5. לטענת המבקש, זכותו לעיין דוחותיה הכספיים של החברה ופרוטוקולים של האסיפה הכללית קבועה בסעיפים 184, 185 ו-173(ד) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות או "החוק"); זכותו לעיין בפנקס השעבודים ואגרות החוב של החברה היא מתוקף סעיפים 173 – 174 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות); זכותו לעיין במסמכים הנוספים הקשורים לעסקאות החברה קבועה בסעיף 185 לחוק, אשר מאפשר לבעל מניות בחברה לעיין בכל מסמך הנוגע לפעולה או עסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית על פי הוראות סעיפים 258 ו-268 עד 275 לחוק.

6. לפי המבקש, מהדיונים שהתקיימו במסגרת הליך זה עלתה תמונה עגומה כי המשיב עושה בחברה כבשלו ומנשל אותו מזכויותיו כבעל מניות. לטענתו, החברה מבצעת עסקאות עם המשיב, המשמש כנושא משרה בה, וכן עסקאות עם אנשים אחרים שלמשיב עניין בהן. עסקאות אלו הן עסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית על פי חוק החברות, ולפיכך, לגרסת המבקש, קמה לו הזכות לעיין בכל מסמך הנוגע להן על פי סעיף 185 לחוק. בסיכומיו פירט המבקש את המסמכים המבוקשים, הנוגעים לעסקאות הנטענות שביצעה החברה עם המשיבה והמשיב ובני משפחתו, ובכלל זה: הסכמי שכר וניהול של המשיב ובני משפחתו; הסכם הגירושין בין המשיב לבין הגב' אורית אליקים, אשר לכאורה לפיו החברה שילמה כספים לגב' אליקים ורכשה עבורה רכב; הסכמי השכירות הנוגעים לנכס בו מצויים משרדי החברה, אשר מושכר לחברה בשכירות משנה מידי המשיבה; הדוחות הכספיים של המשיבה, בכדי שניתן יהיה לעמוד על השקעתה בנכס המושכר לחברה; כל מסמכי הנהלת החשבונות המתעדים פעולות ועסקאות בין החברה לבין המשיבה והמשיב ובני משפחתו.

תשובת המשיבים
7. המשיבים מעלים מספר טענות מקדמיות וכלליות השוללות את דרישות המבקש. ראשית, טוענים המשיבים כי נעשה מעשה בית דין מסוג השתק עילה במסגרת התביעה בבית הדין לעבודה. בהליך הנ"ל ביקש המבקש מבית הדין לחייב את המשיבים להעביר לידיו חלק מהמסמכים שנדרשים בתובענה זו, אך בית הדין לא חייב את המשיבים בגילוי המסמכים במסגרת פסק הדין הסופי. לחילופין, טוענים המשיבים כי יש למחוק את התובענה כנגד המשיבים 2-3 בהיעדר עילה. על פי המשיבים, הסעד היחיד שמבוקש בהליך זה, מבוקש מתוקף הוראות חוק החברות ופקודת החברות המתירות לבעל מניות את הזכות לעיין במסמכי החברה. העילה של המבקש לפיכך היא כלפי החברה, ולא כלפי בעלי מניותיה, המשיבים 2 ו-3. המשיבים טוענים עוד כי בהמרצת הפתיחה דרש המבקש "למסור" לידיו את המסמכים, בעוד סעיפים 184 – 185 לחוק החברותעוסקים בזכות "עיון" של בעל המניות. עוד טוענים המשיבים כי אין למבקש זכות לקבלת מסמכים מיום היווסדה של החברה. לפי המבקש, יש לכל היותר להתיר למבקש לעיין במסמכי החברה מיום זכאותו למניות החברה, כלומר יום מתן פסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה ביום 19.10.2009. זאת ועוד, על פי המשיבים, הזכות לעיין במסמכי החברה נועדה לשם קבלת החלטות שוטפות על ידי בעל המניות, ולא על מנת לערוך בדיקות היסטוריות של החברה. על פי המשיבים, אפילו אם קיימת למבקש זכות לעיון במסמכים בתקופה טרם הפך לבעל מניות, יש להפעילה בתום לב, ולפיכך אין מקום לדרישה לעיון במסמכים מיום היווסדה של החברה. המשיבים מוסיפים עוד כי הזכות לעיין במסמכי החברה שנוצרו בתקופה לפני שבע שנים ויותר מיום הגשת תובענה זו התיישנה ממילא.


8. המשיבים חוזרים על טענותיהם הכלליות בנוגע לכל אחד מהמסמכים המבוקשים, בהתאם לעניין, וטוענים טענות פרטניות בנוגע לכל מסמך ומסמך. בנוע לפרוטוקולים של האסיפה הכללית, טוענים המשיבים כי לא קיימת בחוק חובת קיום פרוטוקולים. באשר לדוחות הכספיים של החברה, טוענים המשיבים כי החוק מקנה לבעל מניות הזכות לקבלת העתק מדוח כספי העומד למתן החלטה של האסיפה הכללית. בנוגע לפנקס השעבודים ואגרות החוב של החברה, המשיבים עומדים על כך שמדובר במרשם פתוח לציבור בידיי רשם החברות, וכל מטרת הפנייה היא להכביד ולהציק. באשר לסעד לקבלת מסמכים בקשר לעסקאות החברה עם המשיבים וקרוביהם, טוענים המשיבים כי המבקש כלל לא בא בשעריו של סעיף 185 לחוק, מאשר שלא פירט את "מטרת הדרישה", כפי שנדרש בסעיף. המשיבים טוענים עוד כי הסעיף נועד לאפשר לבעל מניות לעיין במסמכים בנוגע לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית, כלומר העיון במסמך נועד לשמש ככלי לקבלת החלטה בעניין העומד על הפרק בלבד. המשיבים מסתמכים גם על כך שלאור סעיף 185(ב) לפקודה, רשאית החברה לסרב לפנייה לעיון במסמכים "אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה". המשיבים טוענים כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב לאור ניסוחה הגורף לטעמם, לאור טענתם כי המבקש פועל עם דורשי רעתה של החברה, לאור טענתם כי המבקש עובד אצל עסקים מתחרים לחברה בשוק הפרסום וכן לאור העובדה כי המבקש מתעתד לפעול בהליכים משפטיים כנגד החברה, גם על פי הצהרתו שלו. זאת ועוד, לפי המשיבים חשיפת המסמכים עשויה לחשוף סודות מסחריים אודות רווחיות וגובה העמלות של החברה.

תגובת המבקש לטענות המשיבים
9. המבקש טוען כי לא מתקיים במקרה זה מעשה בית דין, שכן בבית הדין לעבודה נידונו זכויותיו של המבקש בתור עובד, בעוד בהליך זה תובע המבקש את זכויותיו בתור בעל מניות בחברה. מדובר אם כך בעילות שונות בתכלית, ולא חל במקרה זה השתק עילה. באשר לבקשת המשיבים למחוק את התובענה כנגד המשיבים 2-3 על הסף, טוען המבקש כי מדובר בבעלי דין נדרשים להליך זה, לאור טענתו בנוגע למשיכת כספים ונכסים מהחברה על ידי משיבים אלו. בנוגע לטענת ההתיישנות, טוען המבקש כי על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". המשיב טוען כי היה זכאי למניות החברה כבר מיום היווסדה, ולכן עילת התובענה לעיון במסמכים נוצרה דאז. לחילופין, טוען המשיב כי עילתו נוצרה עם פסיקת בית הדין לעבודה ביום 19.10.2009 המורה על רישום 12% ממניות החברה על שמו.

10. המבקש דוחה את הטענות כי הוא פועל בחוסר תום לב, וטוען כי מטרתו דווקא להגן על החברה מפני הברחת נכסיה על ידי המשיב. המבקש טוען גם כי המשיבים לא הצביעו על שום סוד מסחרי הראוי להגנה. המבקש מלין כי טענת המשיבים שהמבקש לא הציג "מטרת הדרישה" לוקה בהיתממות, מאחר שברור לכל כי המבקש פועל "לחשיפת מעללי המשיב", כהגדרת המבקש. המבקש טוען כי סעיף 185(א)(1) מעניק לבעל מניות את הזכות לעיין במסמכים בנוגע לפעולה או לעסקה "הטעונה אישור", ולא כזו העומדת לאישור בפני האסיפה הכללית. במקרה שבו קיימת עסקה הטעונה אישור, אך לא הובאה לאישור האסיפה הכללית, הרי שזכות העיון לא נחלשת, אלא אף מתחזקת. המבקש עומד על ההבדל בין סעיף 185(א)(1) לבין סעיף 185(א)(2), שם נקבע כי זכות עיון במסמכי חברה פרטית תינתן "אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה". מניסוח זה למד המבקש כי כאשר ביקש המחוקק להגביל את זכות העיון רק לעניינים הנמצאים בסדר יומה של האסיפה כללית, עשה זאת במפורש.

דיון והכרעה

הטענות המקדמיות
11. המשיבים טוענים כי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 19.10.2009 יוצר מעשה בית דין בקשר לתובענה שלפנינו. לגישתם, משלא נדרש בית הדין לבקשת המבקש לחשוף לפניו את המסמכים, מנוע הוא מלדרוש חשיפתם בתובענה דנן. איני יכול להסכים עם טענה זו. בצדק מציין המבקש כי תביעתו בפניי בית הדין לעבודה הייתה מתוקף מעמדו כעובד החברה, ולצורך הגשמת חוזה ההעסקה שלו מול החברה. התובענה דנן נעשית מתוקף מעמדו של המבקש כבעל מניות, אשר מבקש לשמור על זכויותיו הקנייניות בחברה. אמנם, הסעד שנדרש בשני המקרים דומה, מאחר שחלק מהמסמכים נשוא הליך זה נזכרו גם בכתב התביעה שכנגד בתביעה בבית הדין לעבודה, אך נקבע כבר כי השתק העילה ייבחן לאור מבחן זהות העילה ולא לאור מבחן זהות הסעד (ראו: ע"א 246/66, קלוזנר נ' שמעוני, פד"י כב(2) 561, 585).

12. זכותו של בעל המניות להיחשף למסמכים שבידיי החברה קשורה לצורך של בעל המניות לעמוד על שווי נכסיו, היינו מניות החברה, ולרצון לאפשר לבעל המניות לפקח על הנהלת החברה (על תכלית כפולה זו של חובת גילוי מסמכי החברה בחברה ציבורית, ראו: ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 831; ראו גם: צפורה כהן, בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות, כרך ב' (מהדורה שנייה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, התשס"ח-2008), 42 - 44 להלן: "כהן"). עילה זו שונה בתכלית מהעילה בגינה תבע המבקש בבית הדין לעבודה, באשר לגילוי מסמכים שיאפשרו לקבוע את גובה הפיצוי המגיע למבקש כעובד לשעבר. קשה להלום את הטענה כי תישלל מהמבקש האפשרות לעמוד על שווי הנכס שבבעלותו, מניות החברה, וכי לעולם לא יוכל עוד לעיין בדוחותיה הכספיים או בפרוטוקולים של האסיפה הכללית של החברה.

13. המשיבים מוסיפים וטוענים כי יש למחוק על הסף את התובענה כנגד המשיב 2 והמשיבה 3 מחמת היעדר עילה. לטענת המשיבים, התובענה דנן נסמכת על זכות העיון של בעל המניות במסמכי החברה, ולפיכך העילה מוגבלת לחברה. בעלי מניות החברה אינן צד להליכים אלו. דעתי כדעת המשיבים כי יש למחוק על הסף את התובענה כנגד המשיב 2 והמשיבה 3. המבקש טוען כי המשיבים הנ"ל הם בעלי דין נדרשים בהליך זה, מאחר שהטעם לתובענה נעוץ בהברחת נכסים, לכאורה, שמבצע המשיב מהחברה. בכך נקלע המבקש לכדי טעות. לו היה מדובר בהליך גילוי מסמכים במסגרת תביעה של המבקש כנגד המשיב, הרי שניתן היה לטעון שמדובר בבעל דין נדרש לעניין. התובענה דנן עוסקת במימוש זכותו של בעל מניות לעיין במסמכי החברה ותו לא. זכות זו קמה לבעל המניות מול החברה, מתוקף סעיפים 184 – 185 לחוק החברות, ואינה יוצרת זכות לבעל המניות לעיון במסמכים אשר נמצאים בידי בעל מניות אחר.

14. יתכן כי מוטלת על בעל השליטה בחברה חובה לספק מסמכים ומידע מסוים לבעלי מניות המיעוט, מתוקף חובת ההגינות וחובת תום הלב, חובות הקבועות בסעיפים 192 – 193 לחוק. עם זאת, התובענה דנן עוסקת בזכויותיו של בעל המניות לעיין במסמכי החברה, מתוקף היותו בעל המניות, ולא בחובות שחב בעל השליטה לבעל מניות מיעוט. המבקש לא עסק כלל בשאלה האם מוטלת גם על המשיב במקרה זה החובה להמציא לו את המסמכים המדוברים, ואילו מסמכים נדרש בעל השליטה להמציא, אלא הסתפק רק בציון העובדה שסעיפים 191 – 193 לחוק מקנים לו, לכאורה, עילה כנגד המשיב. אין די באזכור אגבי זה של סעיפי החוק בכדי להכשיר את התובענה כנגד המשיב 2 והמשיבה 3, ולאור זאת אני מורה על מחיקת התובענה כנגדם על הסף.

הדוחות הכספיים
15. המבקש דורש כי יועברו לעיונו העתקים של דוחותיה הכספיים של החברה. בתחילה דרש המבקש לעיין בדוחותיה הכספיים של החברה מיום היווסדה, אך המבקש ציין בסיכומיו כי חלק מהדוחות הכספיים כבר בידיו, ולכן בקשתו מצטמצמת כעת לדוחות הכספיים לשנים 2002 – 2006 ו-2010 ואילך, וכן חוות דעת רואה החשבון המבקר בגין דוחות שנת 2003. לטענת המשיבים, החוק מקנה לבעל המניות זכות לעיין רק בדוחות הכספיים העומדים לפני אישור האסיפה הכללית. נראה כי המשיבים נסמכים בכך על סעיף 173(א) לחוק, שם נקבע: "דירקטוריון חברה שאינה תאגיד מדווח יביא בפני האסיפה השנתית את הדוחות שאושרו על ידיו...". טענת המשיבים אינה מסתדרת עם תכלית החוק או עם לשונו. זכות העיון בסעיף 173 לא מוגבלת רק לקיום חובות בעל המניות לאישור הדוחות הכספיים, אלא מדובר בזכות רחבה יותר שנועדה כאמור לאפשר לבעל המניות לעמוד על שווי הנכס שברשותו. סעיף 173(ג) לחוק קובע כי: "הדוחות יוחזקו במשרדה הרשום של החברה שבע שנים לפחות ממועד עריכתם, לעיונם של הדירקטורים בחברה ובעלי המניות". קשה ליישב את עמדת המשיבים, כי זכות העיון בדוחות הכספיים מוקנית לבעלי מניות רק בקשר לאישור הדוחות באסיפה הכללית, עם ההוראה המחייבת לשמור את הדוחות למשך 7 שנים לפחות לעיונם של בעלי המניות. לאור כך, על החברה לאפשר למבקש לעיין בדוחותיה הכספיים כמבוקש.

16. הצדדים חלוקים האם יש לאפשר למבקש לעיין בדוחות הכספיים מיום היווסדה של החברה, או שמא הזכות קמה רק מהמועד בו נהפך המבקש לבעל המניות בחברה. מסיכומי המשיבים עולים שני טעמים להגבלת זכות העיון- מניעת הכבדה מיותרת על החברה והעובדה כי מטרת העיון במסמכים מסוימים היא רק לשם קבלת החלטות שוטפות על ידי בעל המניות. כאמור, סעיף 173 מקנה זכות עיון נרחבת לבעל המניות בדוחות הכספיים, למשך 7 שנים ממועד עריכתם. אין מדובר בזכות המוקנית בקשר לאישור הדוחות הכספיים בלבד, ולכן אין טעם למנוע מהמבקש לעיין בכל הדוחות הכספיים כמבוקש. אציין עוד כי משצמצם המבקש את בקשתו לעיון בדוחות הכספיים רק החל משנת 2002, הרי שגם אין מדובר בהכבדה מיותרת על החברה, אשר נדרשת על פי חוק לשמור את דוחותיה הכספיים למשך 7 שנים לפחות ממועד עריכתם. מאחר שהתובענה דנן הוגשה בשנת 2010, הרי שכל הדוחות הכספיים המבוקשים עדיין נשמרו בידיי החברה במועד הגשת התובענה.

פרוטוקולים של האסיפה הכללית
17. סעיף 184(1) לחוק מעניק לבעל המניות זכות לעיון בפרוטוקולים של האסיפה הכללית, כאמור בסעיף 90. בניגוד לטענת המשיבים, חוק החברות מחיל בסעיף 90(א) חובה על החברה לערוך פרוטוקולים של ההליכים באסיפה הכללית, בקובעו כי "חברה תערוך פרוטוקולים של ההליכים באסיפה הכללית, ותשמור אותם במשרדה הרשום, לתקופה של שבע שנים ממועד האסיפה". גם בעניין זה, בדומה לדוחות הכספיים של החברה, בחר המחוקק לחייב את החברה לשמור את הפרוטוקולים למשך תקופה של 7 שנים. בסעיף 90(ג) נקבע כי "מרשם הפרוטוקולים של האסיפות הכלליות יישמר במשרדה הרשום של החברה, ויהיה פתוח לעיון לבעלי מניותיה, והעתק ממנו יישלח לכל בעל מניה שביקש זאת". לשון החוק ברורה וחד משמעית, ומתירה לכל בעל מניות לעיין במרשם הפרוטוקולים שחובה על החברה לנהל.

18. המבקש דורש לעיין בכל הפרוטוקולים מאז היווסדה של החברה, בעוד על פי המשיבים הוא זכאי לעיין רק בפרוטוקולים מיום קבלת המניות. המחוקק לא ראה לנכון להגביל את זכות העיון בפרוטוקולים לפי המועד בו קיבל בעל המניות את מניותיו, אלא קבע כי מרשם הפרוטוקלים, שבו נרשמים הפרוטוקולים למשך 7 שנים, יהיה זמין לכל בעל מניות. ברי כי לא ניתן לקיים מרשם פתוח, כאשר לחלק מבעלי המניות זכות לעיין בפרוטוקולים מסוימים בלבד. קביעת המחוקק מתיישבת עם תכלית זכות העיון לאפשר לבעל המניות לבחון את התנהלות החברה לאורך השנים. לאפשר לו לגבש עמדתו בעצמו באסיפות בעלי המניות בהווה ובעתיד. ללמוד על התנהלות שאר בעלי המניות וכיוצא באילו. בעל מניות רשאי לבחון אם החלטות עבר אינן מעלות קשיים אוחשיפה לתביעות או טענות רגולטרויות וכיוצא בכך וזאת רק למנות מקצת הטעמים שבזכות העיון. המשיבים לא הציגו אף טעם להגבלת זכות העיון בניגוד לציווי המפורש של המחוקק. כמו כן, לא ניתן לראות בדרישת המבקש כדרישה מכבידה, שעה שחוק החברות ממילא מחייב לנהל מרשם פרוטוקולים. מאידך, לא ניתן גם להיעתר לבקשת המבקש לקבל את הפרוטוקולים של החברה מיום היווסדה. המחוקק מורה על שמירת הפרוטוקולים למשך 7 שנים בלבד, ואין להורות על החברה לספק למבקש מסמכים אשר על פי חוק אינה נדרשת לשמור. אני מורה שעל החברה לספק למבקש העתק מהפרוטוקולים של האסיפה הכללית, כאמור בסעיף 90(ג), החל מ-7 שנים טרם מועד הגשת התובענה.

פנקס השעבודים ואיגרות החוב של החברה
19. החובה לנהל פנקס שיעבודים מוטלת על החברה מתוקף סעיף 173 לפקודת החברות. סעיף זה גם קובע את זכות העיון בפנקס השיעבודים. זכות העיון בפנקס בעלי איגרות החוב, ככל שבחרה החברה לנהלו, מוסדרת במסגרת סעיף 174 לפקודת החברות. על פי המשיבים, עתירה לבית המשפט להמציא חומר המצוי במרשם פומבי אצל רשם החברות לוקה בחוסר תום לב, שעה שהמבקש לא פנה לפני כן לרשם החברות כדי לקבל את המידע. איני יכול לקבל טענה זו. יכולים להיות מספר טעמים להעדפת המבקש לפנות דווקא לחברה ולא לרשם החברות. כהן עומדת על טעמים אלו בעמוד 82 כדלקמן:
"הגם שהשעבודים של החברה נרשמים גם במשרד רשם החברות, ואלה פתוחים לעיון לכל אדם, יכול בעל מניות להיות מעוניין לאכוף את זכות העיון המוקנית לו בפקנס השעבודים, המצוי במשרדי החברה, מנימוקים מספר:
א. שימוש בזכות העיון בפנקס השעבודים במשרד הרשם כרוכה בתשלום אגרה, לעומת עיון בפנקס השעבודים שבמשרד החברה, שפטור מתשלום זה.
ב. כאשר בעל מניות נמצא במשרדי החברה, הוא עשוי להעדיף – מטעמי נוחות – עיון בפנקס השעבודים המצוי שם.
ג. אין זהות בשעבודים החייבים ברישום אצל רשם החברות לאלה החייםב ברישום בפנקס השעבודים המצוי במשרדי החברה..."
מאחר שהמשיבים לא הציגו בפניי כל טעם של ממש לשלול מהמבקש את זכות העיון, כפי שנקבעה בסעיפים 173 – 174 לפקודת החברות, אני קובע לפיכך כי יש להתיר למבקש לעיין בפנקס השעבודים של החברה ופנקס בעלי איגרות חוב, ככל שניהלה החברה פנקס מעין זה.

מסמכים בקשר לעסקאות עם נושאי משרה
20. המבקש מבקש שיימסרו לידיו שורה של מסמכים, מכוח סעיף 185(א)(1), אשר קובע כי:
"185. (א) בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה:
(1) המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו-268 עד 275;
(2) בחברה פרטית - אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה.
(ב) החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה"
על פי המשיבים, סעיף 185(א)(1) מתיר לבעל המניות לקבל מסמכים הנוגעים לפעולות או עסקאות העומדות לפני אישורה של האסיפה הכללית. כוונת המחוקק בסעיף זה הייתה לספק לבעל המניות את הכלים המתאימים לביצוע תפקידו, ולא לאפשר לו לבחון באופן היסטורי את פעולות החברה. המשיבים מסתמכים לעניין זה על פסק דינו של השופט פרופ' גרוסקופף בה"פ 3816-05-08 דבורה אילן נ' מיכאל אילן (ניתן ביום 25.7.2010, ) (להלן: "פסק דין אילן"), שם דן השופט בתכלית סעיף 185(א)(2), וקבע כי:
"התכלית שמאחורי סעיף 185(א)(1) (צריך להיות: 185(א)(2), מ.א.) היא, אם כך, ברורה - לספק לבעל מניות בחברה פרטית את המידע הדרוש לו לצורך קבלת החלטה בדבר דרך הצבעתו בנושא המובא להכרעת האסיפה הכללית..."

21. מנגד, טוען המבקש כי אין ללמוד גזירה שווה מעניין סעיף 185(א)(2) לעניין סעיף 185(א)(1). על פי המבקש, המחוקק הקפיד במילותיו וקבע כי קיימת זכות עיון בכל מסמך הנוגע לפעולה "הטעונה אישור האסיפה הכללית", בניגוד ללשון בס"ק (2), שם בחר במינוח: "אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה". בכך ביטא המחוקק עמדתו כי יש לאפשר לבעל המניות לעיין במסמכי החברה, גם אם העניין לא הועלה בפועל לאישור האסיפה הכללית, אך היה ראוי שיועלה. בעניין זה, דעתי כדעת המשיבים שתכלית סעיף 185 כולו היא לאפשר לבעל המניות לעיין במסמכים בנושאים שמובאים לפני האסיפה הכללית.

22. בסעיף 185 דחה המחוקק את המודל האמריקאי של זכות עיון רחבה יחסית, וביכר מודל מצומצם יותר. מודל זה מעניק את זכות העיון רק במקרים מסוימים, כאשר המידע נדרש לבעל המניות לשם הגשמת תפקידו כמשתתף באסיפה הכללית. בכך שונה זכות העיון בסעיף 185 מזכות העיון שנקבעה בסעיף 184, שתכליתה כאמור לספק לבעל המניות מידע היסטורי אודות החברה, לצורך הערכת שווי הנכס שבידיו. בית המשפט עמד על תכלית זו של סעיף 185 בפסק דין אילן ועל ההגיונות שבבסיס התכלית:
"מדוע הועדף מודל הזכות הממוקדת על פני מודל הזכות הגורפת? נראה כי התשובה על כך טמונה בקושי להגן על האינטרסים הלגיטימיים של החברה הפרטית תחת מודל הזכות הגורפת. קושי זה נובע ממספר טעמים:
ראשית, מודל הזכות הגורפת מטיל נטל ראייתי כבד על החברה, במובן זה שקיימת לכאורה זכות לבעל המניות לקבל את המידע (בכפוף להצבעה על מטרת הדרישה), והחברה היא זו שצריכה להצביע על התקיימות נסיבות המצדיקות שלילתה של זכות זו (ראו דנציגר, הזכות למידע, בע' 32). כתוצאה מכך הסדר זה עלול שלא להקנות הגנה מספקת לאינטרסים של החברה, לא מבחינה מהותית (החשש כי מידע יזלוג באופן שיפגע בחברה) ולא מבחינה פרוצדוראלית (החשש כי עלות הטיפול בבקשות תהיה גבוהה).
שנית, מודל הזכות הגורפת אינו נותן משקל מספיק להיקף האחזקות של בעל המניה בחברה, אלא מעניק, לכאורה, לבעל מניות המחזיק באחוזים נכבדים מהון המניות של החברה אותה זכות לקבל מידע כמו לבעל מניות המחזיק בשבריר אחוז ממנו. די שבעל המניות יכול להצביע על קיומה של מטרה הקשורה לזכויותיו, על מנת שיהיה זכאי למידע, וזאת בין אם אחוז אחזקותיו גבוה ובין אם הוא זעום. מצב דברים זה אינו רצוי, ואף בו טמון הסיכון הכפול של הכבדה טורדנית מחד, ודליפת מידע סודי מאידך.
שלישית, מודל הזכות הגורפת כופה על חברה פרטית חובת גילוי רחבה, וזאת ללא ההצדקות הקיימות לכך ביחס לחברות ציבוריות (המאפיין הראשון הנזכר לעיל) ותוך פגיעה בחופש לעצב את אופי היחסים שבין החברה הפרטית לבעלי מניותיה (המאפיין השני הנזכר לעיל). במילים אחרות, מודל זה קובע באופן כופה סף גילוי גבוה, וזאת ללא התייחסות לאופייה הייחודי של החברה בה מדובר, ולטיב היחסים שביקשו בעלי המניות לעצב במסמכי היסוד של החברה."
כאמור, פסק דין עוסק בסעיף 185(א)(2), אך טעמים אלו יפים לדעתי גם לעניין סעיף 185(א)(1) לחוק. ד"ר יורם דנצינגר עמד גם הוא על תכלית סעיף 185 בספרו הזכות למידע אודות החברה (הוצאת בורסי, התש"ח-2000) בעמודים 269 – 270:
"סעיף 185 לחוק מסדיר, למעשה, את זכותו של בעל מניות לקבל מידע אודות כל ענין שאמור להיות מובא להכרעתה של האסיפה הכללית של החברה, על מנת שהוא יוכל לקבל החלטה מושכלת, על בסיס מידע מלא ומדוייק, כיצד להצביע באסיפה הכללית"

22. המבקש מסתמך בבקשתו על המצג שעולה לכאורה מהתנהלות החברה, המלמד לטענתו על כך שהמשיב עושה בחברה כבשלו ופוגע בקופת החברה ובמבקש עצמו כבעל מניות. כאמור, תכלית זכות העיון של בעל המניות היא אכן הגנה על זכויותיו הקנייניות בחברה והגברת יכולת הפיקוח של בעל המניות על הנעשה על ידי הנהלת החברה. אמנם, לאור תכלית זו מן הראוי להעניק לבעל המניות את הזכות לעיין במסמכי החברה גם במקרים בהם בעל השליטה מועל, לכאורה, בנכסי החברה. עם זאת, את עניין זה בחר המחוקק להסדיר בדרכים אחרות. כך למשל, נקבע בסעיף 198א כי מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת, רשאי לבקש מבית המשפט גילוי מסמכים על ידי החברה. הזכות בסעיף 198א מוגבלת להצגת "תשתית ראייתית ראשונית" לפני בית המשפט. זהו האיזון שבחר המחוקק בין הזכות של בעל המניות לעיין במסמכי החברה לשם הגנה על קניינו, לבין הטלת חובה מכבידה מידי על החברה לגלות מסמכים שברשותה. אין מקום לעקוף איזון זה על ידי שימוש בסעיף 185 לחוק, שתכליתו להקנות את זכות העיון במקרים מסוימים בלבד- כאשר הדבר נדרש לשם קבלת הכרעה באסיפה הכללית.

אחרית דבר
התובענה מתקבלת בחלקה. אני מורה על החברה להעביר לעיון המבקש העתקים מדוחותיה הכספיים, פרוטוקולים מהאסיפה הכללית של החברה ומרשם השעבודים ואיגרות החוב של החברה, הכל לתקופה של 7 השנים שקדמו למועד הגשת התובענה. החברה תעמיד מכאן ואילך את דוחותיה הכספיים, מרשם הפרוטוקולים ומרשם השעבודים ואיגרות החוב לעיון כלל בעלי המניות, בהתאם להוראות החוק ופקודת החברות.

בנסיבות אני מוצא לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפקעת מניות

  2. ביטול קניית מניות

  3. ביטול הקצאת מניות

  4. ביטול העברת מניות

  5. בוררות בעלי מניות

  6. חוזה הקצאת מניות

  7. אישור מכירת מניות

  8. זכות קדימה מניות

  9. הקצאת מניות בחברה

  10. בעלות משותפת במניה

  11. ביצוע עסקאות מתואמות

  12. איסור על איסוף מניות

  13. זכות העיון בעל מניות

  14. התיישנות העברת מניות

  15. זכות עיון לבעל מניות

  16. הפרת הסכם רכישת מניות

  17. פרשנות הסכם בעלי מניות

  18. אכיפת הסכם העברת מניות

  19. היטל השבחה העברת מניות

  20. הקצאת מניות ביטול עסקה

  21. אופציות על מניות לעובדים

  22. זכות קדימה מכירת מניות

  23. פרשנות הסכם רכישת מניות

  24. זכות העיון של בעל מניות

  25. התפטרות בעל מניות בחברה

  26. חובת תום הלב בעלי מניות

  27. ביטול הסכם אופציות מניות

  28. אסיפה כללית של בעלי מניות

  29. הסכם אופציה לרכישת מניות

  30. הקצאת מניות בחברה משפחתית

  31. העברת תיק מניות מבנק לבנק

  32. הקצאת מניות חלוקת דיבידנד

  33. חובת הגילוי כלפי בעל מניות

  34. ביטול הסכם העברת שליטה במניות

  35. אי גילוי במשא ומתן לרכישת מניות

  36. זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות

  37. התיישנות תביעה לביטול הקצאת מניות

  38. אחריות בעל מניות בחברה לחובות ארנונה

  39. חייב מוגבל באמצעים בעל מניות בחברה

  40. פרסום פרטים במהלך הנפקה ולאחריה של אגרות חוב

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון