איסור לכלוך והשלכת פסולת

רקע
הנאשמים 1-2 (להלן: "הנאשמים") הורשעו בהכרעת דין מנומקת בעבירות הבאות:
א. איסור לכלוך והשלכת פסולת, עבירה לפי סעיפים 2 ו- 13(ב)(1) לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון") יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
ב. סילוק פסולת וגרוטאות רכב, עבירה לפי סעיפים 7(ד) ו- 13(ב)(4א) לחוק שמירת הניקיון, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
כמו-כן, הורשע הנאשם 1 בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") יחד עם סעיף 1 בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה-1995 (להלן: "צו רישוי עסקים") ופריט 5.1 בתוספת לצו רישוי עסקים.
הנאשמת 3 זוכתה מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום ועניינה הסתיים.
על-פי המתואר בעובדות כתב האישום וכפי שעולה מהכרעת הדין, הנאשם 1 הינו בעלים ומנהל של עסק המבצע עבודות הובלה ופינוי באמצעות משאיות (להלן: "העסק"). הנאשם 2 מועסק על-ידי הנאשם 1 כנהג. משאית וולבו בעלת מ.ר. 64-350-15 הייתה במועד הרלוונטי בבעלותה של הנאשמת 3.
ביום 22.6.11, לפי הנחית הנאשם 1 שצפה במתרחש, השליך הנאשם 2 פסולת בניין מהמשאית, בשטח פתוח הנמצא ברשות הרבים ממזרח לדרך זבולון המר בפתח תקווה. פסולת הבנייה שהושלכה כללה קרשים, אבנים, פלסטיק, צינורות, קרטונים ועפר. פינוי והובלה של פסולת בניין הינו עיסוק הטעון רישיון על-פי חוק ובמועד האמור לא אחזו הנאשמים 1 ו- 3 ברישיון עסק לכך.
טיעוני הצדדים
לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד אמיר ברק, מדובר בעבירה אשר נעשית לצורך גריפת רווח כלכלי ותו לא, וזאת תוך התעלמות מהפגיעה בנוף ובמרחב הציבורי. יש לקחת בחשבון בתוך מתחם הענישה ההולם את ההגנה על הסביבה ואת הקושי באיתור המשליכים, מאחר שההסתברות לתפוס את המבצעים עבירה זו הינה נמוכה. המחוקק, בחוק השמירה על הניקיון, קבע עונש קנס ייחודי לעבירה זו, דבר שמעיד על חומרת העבירה. המאשימה טענה כי במקרה דנן קדם תכנון לביצוע העבירה, הנאשם לא הגיע למקום במקרה. אמנם לא ניתן לאמוד את הנזק שנגרם כמותית, אך יש ליתן משקל לכך שמדובר במכת מדינה, ולכן על העונש להרתיע אף את הרבים. המאשימה טענה כי מתחם הענישה ההולם נע בין קנס של 40,000 ₪ ל- 70,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים. אין הבדל בין שני הנאשמים, הנהג, קרי הנאשם 2, הוא שהחזיק את "כלי הנשק הסביבתי" והמנהל, קרי הנאשם 1, הוא ששלח אותו לבצע את העבירה. לחילופין, אם ישנו הבדל בין השניים, הנאשם 1 הינו הדמות הדומיננטית, ולכן הקנס שיוטל עליו צריך להיות חמור יותר. הנאשמים לא נטלו אחריות למעשיהם. המאשימה עתרה להטלת קנס ברף העליון של המתחם.
לטענת ב"כ הנאשמים, עו"ד בן בן יהודה, מדובר בהשלכה אחת של פסולת ממשאית אחת. כמו כן, עובר להשלכת הפסולת על ידי הנאשמים, כבר היו מושלכות במקום ערימות פסולת רבות אחרות, ולכן הפגיעה בערך המוגן אינה כה גדולה. לא הנאשמים יצרו את המפגע הסביבתי והוא היה קיים עוד קודם להשלכת הפסולת על ידם. חלקו של הנאשם 2 קטן מחלקו של הנאשם 1 בביצוע העבירות מאחר שהנאשם 1 היה שכיר שרק ביצע את הוראותיו של הנאשם 1 ולא הפיק טובת הנאה מביצוע העבירה. ב"כ הנאשמים טען כי העבירה לא בוצעה בסתר ולא היה קושי בגילוייה הואיל ובוצעה בשטח נרחב ופתוח. לעבירה לא קדם תכנון. השיקולים של מכת מדינה ושל הרתעת הרבים אינם נכללים בשיקולים של מתחם העונש ההולם. לטענת ב"כ הנאשמים, מצבו של הנאשם 1 קשה מאוד, הוא נכה, חולה לב, סובל משבר ברגל ימין ועמד לפני ניתוח ברגל, סובל מסוכרת, נוטל כדורי הרגעה, מצבו הכלכלי קשה (נע/1). מצבו הכלכלי של הנהג אף הוא קשה. לטענת ב"כ הנאשמים, מתחם הענישה ההולם נע בין קנס של 10,000 ל- 20,000 ₪ לנאשם 1 ובין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪ לנאשם 2. ב"כ הנאשמים עתר להטלת קנס של 10,000 ₪ על הנאשם 1 ולהטלת קנס של 6,000 ₪ על הנאשם 2.
הנאשם 1 טען כי הוא נמצא במצב בריאותי וכלכלי שאינו טוב.
דיון
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשמים עונש של קנס משמעותי, כאשר על הקנס שיוטל על הנאשם 1 להיות גבוה יותר באופן ממשי מזה שיוטל על הנאשם 2.
קביעת מתחם העונש ההולם
קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, שהינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו ההגנה על הסביבה. השלכת פסולת פוגעת בסביבה ובנוף הארץ. מדובר בערך מוגן מקדמת דנא, כדברי קהלת: "רְאֵה, אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים: כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן, אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ" (קהלת, ז 11).
לעניין ההגנה על ערך ההגנה על איכות הסביבה, יפים דבריו של כב' הנשיא א' ברק בבג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503, 512-513 (2004):
"האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האוויר הם היסודות לקיום האנושי. במסגרתם מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם. הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה – לכל פרט ופרט ולחברה ככלל – בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו".
בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה ממשית. מדובר בהשלכת פסולת ממשאית, כאשר הפסולת הינה פסולת בנייה אשר כוללת קרשים, אבנים, פלסטיק, צינורות, קרטונים ועפר.
סעיף 14 (א) לחוק רישוי עסקים קובע כדלקמן:
"אדם שעסק ללא רשיון או היתר זמני בעסק טעון רישוי או שלא קיים תנאי מתנאי רשיון או היתר זמני או שלא קיים הוראת תקנה לפי סעיפים 9 עד 11ב דינו – מאסר שמונה עשר חודשים ואולם אם לא קיים תנאי כאמור בסעיף 2ו(א) ו-(ג), דינו – הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה – חוק העונשין)...".
סעיף 13(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון קובע כדלקמן:
"(ב) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור:
(1) משליך פסולת או מלכלך את רשות הרבים בניגוד להוראות סעיף 2, למעט השלכת פסולת כאמור בסעיף קטן (ג)".
...
(4א) מפנה פסולת בניגוד להוראות סעיף 7(ד)";
סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין קובע את שיעור הקנס המירבי כדלקמן:
"(4) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משלוש שנים - קנס עד 226,000 שקלים חדשים".
כלומר, המחוקק קבע לצד עבירה של השלכת פסולת עונש מירבי של שנת מאסר, אך בנוגע לקנס, החמיר המחוקק וקבע את שיעור הקנס המירבי בהתאם לעבירות פשע שדינן למעלה משלוש שנות מאסר, קרי: קנס מירבי של 226,000 ש"ח. בכך ביקש המחוקק להחמיר בענישה הכלכלית אשר מוטלת בעבירות של השלכת פסולת.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים קנסות בשיעור של עשרות אלפי ₪, כמפורט להלן:


בעפ"ג (מח' מרכז-לוד) 35313-07-12 צארצור נ' מדינת ישראל (30.12.12), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בכך שבהיותו הבעלים והנהג של משאית, שפך פסולת ופסולת בניין בשטח פתוח ברשות הרבים. בית-המשפט המחוזי הקל בעונשו, כך שנגזר עליו קנס כספי בסך של 55,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 100,000 ₪, וזאת חלף קנס בסך של 80,000 ₪.
בעפ"ג (מח' מרכז-לוד) 6288-05-13 חדיגה נ' מדינת ישראל (1.12.13), נדחה ערעורם של הנאשמים באשר לגובה הקנס שהוטל עליהם. הנאשמים הורשעו בביצוע שתי עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת והנאשם 1 הורשע אף בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון. על הנאשם 1 הוטל קנס בסך של 50,000 ₪ ועל הנאשם 2 הוטל קנס בסך של 15,000 ₪ וכן התחייבות בסך של 10,000 ₪.
בע"פ (מח' י-ם) 8491-02-12 דויאת נ' מדינת ישראל (1.5.12), נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע בביצוע עבירה של השלכת פסולת בניין, ונגזר עליו קנס בסך של 20,000 ₪, וכן התחייבות בסך של 20,000 ₪.
בעפ"א (מח' מרכז-לוד) 3482-04-08 וילנר נ' עירית נתניה (29.12.10), התקבל ערעורה של המדינה, באשר לגובה הקנס, על קולת העונש בעניינם של הנאשמים, אשר הורשעו בביצוע עבירה שעניינה איסור לכלוך והשלכת פסולת. הנאשם 1 הורשע אף בעבירה שעניינה ניהול עסק ללא רישיון. בית המשפט המחוזי העמיד את שיעור הקנס שבו חויב כל אחד מהנאשמים על סך של 20,000 ₪, והותיר את ההתחייבות לכל אחד מהנאשמים על סך של 25,000 ₪.
בת"פ (פ"ת) 3753-01-10 מדינת ישראל נ' שתיווי (26.1.12), הורשע הנאשם 1 בשלושה אישומים של השלכת פסולת ממשאית, ונדון לקנס בסך של 110,000 ₪ ולהתחייבות בסך של 75,000 ₪.
בת"פ (כ"ס) 27655-11-09 מדינת ישראל נ' חאג' יחיא (11.9.13), הורשע הנאשם 3 בביצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים והנאשם 4 הורשע בביצוע עבירת ניסיון להשלכת פסולת ברשות הרבים. על הנאשם 3 הוטל קנס בסך של 75,000 ₪ וכן התחייבות באותו סכום ועל הנאשם 4 הוטל קנס בסך של 50,000 ש"ח וכן התחייבות באותו סכום. ערעור בעניינם של הנאשמים תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד.
בת"פ (רמ') 11847-08-11 מדינת ישראל נ' גיען (2.6.13), הורשע הנאשם 1 בביצוע עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת ובניהול עסק ללא רישיון, ונדון לקנס בסך של 50,000 ₪ ולהתחייבות בסך של 60,000 ₪.
בת"פ (ראשל"צ) 1311-10-11 מדינת ישראל נ' אליקים בן ארי בע"מ (15.4.12) הורשעו הנאשמים 2 ו-3 בעבירות של השלכת פסולת ונדונו, בהתאם להסדר הטיעון, לקנסות בסך של 40,000 ₪ ו- 20,000 ₪ ולהתחייבויות בסך של 80,000 ₪ ו- 40,000 ₪ בהתאמה.
בת"פ (פ"ת) 37759-11-11 מדינת ישראל נ' סרסור (30.1.12) הוטלו על נאשמים שהורשעו, במסגרת הסדר טיעון, בהשלכת פסולת ממשאית ברשות הרבים, קנסות בסך של 40,000 ₪ ו- 10,000 ₪, וכן התחייבויות בסך של 60,000 ₪ ו- 20,000 ₪ בהתאמה.
בת"פ (כ"ס) 2215/09 מדינת ישראל נ' עבד אל חי (12.5.13), הורשע הנאשם 2, בשני כתבי אישום, בביצוע עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת ובניהול עסק ללא רישיון, ונגזר עליו קנס בסך של 40,000 ₪. הנאשם 2 שימש כקבלן העבודות בשטח, מזמין העבודה ונותן ההנחיות, ואילו הנאשם 3 עבד כשכיר, ולכן הוטל עליו, בגזר דין נפרד, קנס בסך של 16,000 ₪.
בת"פ (פ"ת) 26740-09-10 מדינת ישראל נ' טאהא (28.2.13), הורשע הנאשם בביצוע עבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת, והוטל עליו קנס בסך של 30,000 ₪, וכן התחייבות בסך של 60,000 ₪.
בת"פ (עכו) 40225-02-11 מדינת ישראל נ' פוליגרין ישראל בע"מ (12.11.13), הורשעו הנאשמים בביצוע עבירות של ניהול עסק ללא רישיון. על הנאשמת 1 הוטל קנס בסך של 30,000 ₪ וכן התחייבות בסך של 30,000 ₪ ועל הנאשמים 2 ו-3 הוטל קנס בסך של 7,000 ₪ וכן התחייבות בסך של 9,000 ₪ לכל אחד.

במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:


חלקם היחסי של הנאשמים בביצוע העבירה; סבורני כי הנאשם 1 הינו הדומיננטי מבין שני הנאשמים בביצוע העבירה וחלקו חמור באופן משמעותי מזה של הנאשם 2. הנאשם 1 הינו הבעלים והמנהל של העסק, ואילו הנאשם 2 הועסק כשכיר על ידו. הואיל והנאשם 1 נכח במקום בעת ביצוע העבירה (כאשר תועד עם רכבו במקום, ת/1), הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי חלקו של הנאשם 1 בהחלטה בדבר שפיכת הפסולת במקום הינו העיקרי. כפי שטען ב"כ הנאשמים, הנאשם 2 היה שכיר, אשר ביצע את הוראותיו של הנאשם 1, ואף לא הפיק טובת הנאה מביצוע העבירה. כמו-כן, הנאשם 1 הורשע אף בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, ואילו הנאשם 2 כלל לא הואשם בעבירה זו.
הנזק שנגרם מביצוע העבירה; הנזק שנגרם מביצוע העבירה הינו פגיעה באיכות הסביבה. אמנם, כפי שטען ב"כ הנאשמים, במקום היו ערימות פסולות נוספות והנאשמים רק צירפו את ערימתם לערימות הקיימות, ואולם לא ניתן למעט מן התוספת האמורה, אשר מוסיפה לפגיעה שהייתה קיימת עוד קודם לכן בסביבה.
הסיבות שהביאו את הנאשמים לבצע את העבירה; הנאשם 2 ביצע את העבירה בהיותו עובד שכיר של הנאשם 1. הנאשם 1 ביצע את העבירה בשל מניעים כלכליים.

יש לציין כי מדובר בעבירה כלכלית, אשר מתבצעת למען בצע כסף, כאשר משליכי הפסולת חוסכים את העלויות הכרוכות בפינוי הפסולת לאתרים מורשים. בעבירות כלכליות, מן הראוי שאף הענישה תישא פן כלכלי משמעותי, אשר יהלום את ביצוע העבירה ואת חומרתה.
במסגרת קביעת מתחם הקנס ההולם, על בית-המשפט להתחשב אף במצבם הכלכלי של הנאשמים. בעניין זה נתתי דעתי לטיעוני ב"כ הנאשמים, לפיהם מצבו הכלכלי של הנאשם 1 בכי רע, הנאשם סובל ממחלות רבות והינו נמצא בהליכי פשיטת רגל. אם כי, האסמכתאות שהוגשו התייחסו בעיקר למצבו הבריאותי ולא למצבו הכלכלי של הנאשם 1. מאידך גיסא, סבורני כי לא ניתן להתעלם מכך שבמועד ביצוע העבירה היה הנאשם 1 הבעלים ומנהל של עסק אשר כלל שתי משאיות (ת/5, ש' 38-39) והוא עצמו נהג באותה תקופה ברכב שטח יוקרתי (ת/5, ש' 43-46).
בכל הנוגע לנאשם 2, נתתי דעתי לכך שעבד כנהג שכיר אצל הנאשם 1.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם עבור הנאשם 1 הינו החל מקנס בסך של 20,000 ₪ ל- 70,000 ₪. מתחם העונש ההולם עבור הנאשם 2 הינו החל מקנס בסך של 5,000 ₪ ל- 30,000 ₪. לא קיימת עילה לסטות מהמתחמים.
גזירת העונש המתאים לנאשמים
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:


הפגיעה של העונש בנאשמים; מובן כי הטלת קנס תפגע בנאשמים. הנאשם 1 מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי וסובל מבעיות בריאותיות (נע/1).
מובן כי כפירה באשמה וניהול המשפט על ידי הנאשמים לא ייזקפו לחובתם;
חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה. העבירה בוצעה ביום 22.6.11, קרי חלפו כשנתיים וחצי ממועד ביצוע העבירה.

עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם. כן יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לשכיחותה של העבירה ולקושי באכיפתה.
לפיכך, סבורני כי יש לגזור על הנאשם 1 קנס חמור באופן משמעותי מזה שיוטל על הנאשם 2.
סוף דבר
אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1:


קנס כספי בסך של 40,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.2.14. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
התחייבות בסך של 80,000 ₪, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מהיום כל עבירה מן העבירות בהן הורשע. ההתחייבות תיחתם עוד היום, וככל שלא תיחתם, ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.נאשם 2:
קנס כספי בסך של 7,500 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.2.14. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
התחייבות בסך של 15,000 ₪, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מהיום את העבירה שבה הורשע. ההתחייבות תיחתם עוד היום, וככל שלא תיחתם, ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון