חובת דיווח בעל עניין


אני מזכה את הנאשמת 4 מ-21 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) ביחד עם סעיף 36 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 ותקנה 33 לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים) תש"ל-1970.

אני מזכה את הנאשמת 4 מ-47 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) וסעיף 37 לחוק הנ"ל.

אני מזכה את הנאשמת 4 מ-19 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) ביחד עם סעיף 36 לחוק ותקנה 33 לתקנות הנ"ל וכן מ-19 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) ביחד עם סעיף 37 לחוק הנ"ל.

אני מזכה את הנאשמת 1 מ-10 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) ביחד עם סעיף 36 לחוק ותקנה 33 לתקנות הנ"ל.

1. כתב האישום

א. הנאשמת 1 (להלן: "טריידקל") הינה חברה ציבורית אשר מניותיה נסחרות בבורסה והנאשמת 4 (להלן: "הנאשמת") הייתה דירקטורית בטריידקל ובעלת עניין בה.

כתב האישום מייחס לנאשמות עבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש"ל – 1970 (להלן: "תקנות ניירות ערך") ותקנות ניירות ערך (הקצאת ניירות ערך בחברה רשומה שהוצעו שלא לציבור), תשנ"ב – 1992 (להלן: "תקנות הקצאת ניירות ערך").

במקור, הוגש כתב האישום כנגד שני נאשמים נוספים: נאשם 2 – רונן רשל (להלן: "רשל"), מי שהיה מנהל ובעל מניות בטריידקל, אשר ברח מן הארץ במהלך הדיונים וההליכים נגדו הותלו. נאשם 3 – אמיר אטינגר, שימש מנכ"ל של חברת שיא-רם שוקי הון בע"מ, הגיע להסדר טיעון עם התביעה, הודה, הורשע בעבירות שעניין סיוע לרשל לביצוע תרמית בקשר לניירות ערך ודינו נגזר.

ההליכים בתיק נמשכו כנגד הנאשמות והעבירות המיוחסות להן מקובצות ב-3 פרטי אישום.

ב. על-פי העובדות הנמסרות במבוא לכתב האישום בקש רשל לרכוש את השליטה בטריידקל והוא עשה זאת באמצעות אחרים.

במהלך שנת 1998 כהן רשל כמנכ"ל בטריידקל בפועל, היה המושך בחוטים בה ומיום 17.5.98 מונה לדירקטור בחברה.

רשל היה מסובך כלכלית, חשש מנושים ובקש להסתיר את פעילותו בטריידקל. לפיכך, ביצע את פעילותו האישית במניות טריידקל באמצעות הנאשמת, מי שהייתה בת-זוגו באותה עת. הנאשמת העמידה לרשותו של רשל את חשבונות הבנק שלה ולבקשתו, אף נתנה יד להקמת חברת אלונים, השקעות ושיווק בטכנולוגיה גבוהה בע"מ (להלן: "אלונים"), בה שמשה כמנהלת וכבעלים. אלונים היתה, עבור רשל, מקלט ובאמצעותה ביצע פעילות אישית במניות טריידקל.

ג. האישום הראשון אינו רלבנטי לענייננו בשל בריחתו של רשל מהארץ.

האישום השני מייחס לנאשמת דיווחים מטעים אותם בצעה עם רשל כשמטרתם המשותפת היא למנוע מציבור
המשקיעים את הידיעה כי רשל הינו בעל עניין במניות טריידקל, את היקף ההחזקות באותן מניות ואת השינויים שביצע, מעת לעת, בהיקף ההחזקות.

על מנת להשיג את מטרתם פעלו השניים כך שהדיווחים על ההחזקות במניות טריידקל יצביעו על הנאשמת כבעלת עניין בטריידקל ויסתירו מהציבור את העובדה כי, הלכה למעשה, רשל הינו בעל העניין האמיתי בחברה וכי מניותיו בה הוחזקו באמצעות הנאשמת.

כך, מיום 25.1.98 ועד ליום 8.11.98 דיווחה הנאשמת לרשות ניירות ערך 25 פעמים על שינויים בהחזקותיה (נספח א' לכתב האישום) כשהיא מסתירה כי רשל הוא המחזיק האמיתי במניות, ומי שעומד מאחורי כל הפעילות במניות והשינוי בהיקף האחזקות בהן.

ביום 8.11.98 העבירה הנאשמת את מניות טריידקל שהוחזקו על ידה לאלונים, ללא תמורה, וממועד זה ועד ליום 18.1.99 שונו החזקות אלונים באותן מניות 22 פעמים (נספח א' לכתב האישום).

גם לגבי מהלכים אלה יצאו דיווחים שעניינם השינוי בהחזקות, אולם הדיווחים לא נתנו ביטוי לעובדה כי רשל ולא אלונים שבבעלות הנאשמת הם העומדים מאחורי השינויים.

בשל כך הואשמו הנאשמות באי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ביחד עם תקנה 33 לתקנות - הפרת חובות דיווח של תאגיד כדי להטעות משקיע סביר - 47 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) לחוק. הנאשמת הואשמה בשל היותה בעלת עניין גם בעבירות על סעיף 37 לחוק, הפרת חובות הודעה של בעל עניין כדי להטעות משקיע סביר, 47 עבירות לפי סעיף 53 (א)(4).

אישום שלישי- אישום זה עניינו העדר דיווח על החזקה ועל שינויים בהחזקה במניות טריידקל בחשבונה של מירב דרבסקי (להלן: "מירב").

מירב הינה אחותה של הנאשמת, אשר פתחה לבקשת הנאשמת חשבון בבנק המזרחי והעמידה אותו לרשותה של הנאשמת, לאחר שזו האחרונה הסבירה לה כי חשבון זה נחוץ לה לשם הפקדת כספים שהגיעו ממכירת רכבו של רשל, כספים אותם יש להסתיר מפני נושים פוטנציאליים.

הלכה למעשה העמידה הנאשמת חשבון זה לשימושו של רשל אשר רכש והחזיק מניות טריידקל בחשבון זה.

ביום 10/2/98 הגיעו ההחזקות במניות טריידקל בחשבונה של מירב לכדי החזקת בעל עניין, החייב דיווח על פי התקנות. החזקה זו לא דווחה לטריידקל ולא לרשות ניירות ערך.

בין התאריכים 11/2/98 ועד 9/11/98 שונו ההחזקות בחשבונה של מירב 9 פעמים (נספח ג' לכתב האישום) ושינויים אלו, כאמור, לא דווחו כנדרש.

בגין אישום זה הואשמו הנאשמות באי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ותקנה 33 לתקנות, הפרת חובות דיווח של תאגיד כדי להטעות משקיע סביר, 9 עבירות לפי סע' 53(א)(4) לחוק.

הנאשמת הואשמה, בנוסף, גם בהפרתה של חובת ההודעה של בעל עניין כדי להטעות משקיע סביר, 9 עבירות לפי סעיף 53(א)(4) ביחד עם סעיף 37 לחוק.

האישום השלישי כלל אישום נוסף ממנו חזרה ב"כ המאשימה, בהגינותה, בסיכומיה.

האישום הרביעי- על פי הקבוע בתקנות הקצאת ניירות ערך, משהחליט דירקטוריון של חברה רשומה על הקצאת ניירות ערך בדרך של הקצאה פרטית, חלה על החברה חובת פרסום פרטים בדרך הקבועה בתקנות.

במהלך שנת 1998 קיבלה טריידקל שלוש החלטות לבצע הקצאה פרטית של מניותיה. בשלושת ההקצאות הללו דווח על הקצאה לגורמים שונים כאשר בפועל רשל היה הניצע האמיתי בכל שלושת ההקצאות. פרט זה הוסתר מציבור המשקיעים בניגוד לקבוע בתקנות הקצאת ניירות ערך.

ביום 19/3/98 החליטה טריידקל על ביצועה של הקצאה פרטית לא.ד.ר.ר.י ו-א.ס.מ.ג.מ, שתי חברות בבעלותה של הנאשמת. בדיווח שנמסר לציבור המשקיעים ולמחזיקים האחרים במניית טריידקל פורסמו חברות הבת כניצעות בהקצאה, למרות שרשל הוא מי שעמד מאחורי חברות בת אלו והיה הניצע האמיתי בהקצאה. הקצאה זו בוטלה בשלב מאוחר יותר.

ביום 18/6/98 החליטה טריידקל, פעם נוספת, לבצע הקצאה פרטית לאותן חברות, כאשר בדיווח על ההקצאה שוב הוסתרה מעורבותו של רשל כמבצע וכמי שעומד מאחורי החברות. גם הקצאה זו לא יצאה לפועל.

ביום 1/12/98 החליטה טריידקל בשלישית על ביצוע הקצאה פרטית. בהקצאה זו הניצעת הייתה ישירות הנאשמת,
אשר מי שעמד מאחוריה ומאחורי הקצאה זו היה רשל עובדה זו לא דווחה לציבור המשקיעים כנדרש.

הקצאה זו בוטלה כתוצאה מפתיחת החקירה ע"י רשות ניירות ערך ביום 28/1/99.

בגין אישום זה הואשמו הנאשמות בהפרת חובות דיווח של תאגיד כדי להטעות משקיע סביר, 3 עבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ביחד עם תקנות 4, 5, 6 ה' לתקנות הקצאת ניירות ערך.

2. תשתית עובדתית:

הנאשמת הנה רופאת שיניים ורשל היה מנהל תיקים בעיסוקו. השניים הכירו בשנת 1993 ומאז ידעו היחסים ביניהם שנים טובות ושנים רעות. משנת 1997 ועד סוף שנת 1998 חיו הנאשמת ורשל כבני זוג לכל דבר ועניין ואף חלקו משק בית משותף. בסוף שנת 1998 נפרדו ולאחר מכן חזרו לחיות כבני זוג, מאוגוסט 2000 עד ספטמבר 2002 ונולדה להם בת משותפת.

בכתב האישום נושא רשל תפקיד מרכזי ובעת שמיעתו ישב, לצידה של הנאשמת, על ספסל הנאשמים. כנגד רשל תלוי ועומד, בשלב זה, צו עיכוב יציאה מהארץ.

כאמור, במהלך הדיונים בתיק זה יצא רשל את הארץ עם מי שהייתה סניגוריתו בתיק זה, עו"ד שני מלכין, ולא שב אליה עד למועד כתיבת שורות אלו וזאת, תוך הפרת תנאי שחרור בערובה.

הנאשמת נשארה לבדה על ספסל הנאשמים כשטריידקל נישאת על כתפיה.

באוגוסט 1997 יזם רשל מהלך לרכישת השליטה בטריידקל אשר הייתה אותה עת חברת שלד בורסאי, במטרה להפיח בה חיים באמצעות פעילות עסקית בה. את הרכישה ביצע עם שלמה ומרגלית נשר, אלה ארנון ואחרים.

הנאשמת כיהנה כדירקטורית בטריידקל החל מיום 28/4/98 ורשל כיהן כדירקטור בטריידקל החל מיום 17/5/98 ואולם, אין מחלוקת כי רשל הוא ה"המוח", המוציא והמביא, מי שהיה הרוח החיה מאחורי כל מהלכיה של טריידקל, מי שמשך בחוטיה ממועד רכישת השליטה בה ועד בכלל.

באותה עת הוגש נגד רשל כתב אישום בנוגע לפעילות בלתי חוקית במניות קיש קרור (להלן: "פרשיית קיש קרור"). בשל הסתבכותו בפרשיה זו וחששו מפני נושים ומעקלים אשר איימו על רכושו, בחר רשל לא להחזיק את מניות טריידקל באופן ישיר על שמו בחשבונותיו והנאשמת העמידה לרשותו את חשבונותיה ואת שמה כמחזיקה במניות אלו.

בכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום ביצע רשל את פעילותו במניות טריידקל באמצעות הנאשמת, באמצעות חשבונות שבשליטתה ובאמצעות חברת אלונים.

3. המצב המשפטי:

האישום השני והשלישי עניינם נושא הדיווחים של בעל עניין בתאגיד.

סעיף 36 לחוק ניירות ערך מטיל על תאגידים הנסחרים בבורסה חובת דיווח, חובה להגיש לרשות ניירות ערך דיווחים או הודעות על-פי הקבוע בתקנות .

סעיף 37 לחוק ניירות ערך מקים את חובת הדיווח של בעל העניין לתאגיד וחובת הדיווח של התאגיד, על-פי הודעות בעל עניין, בזו הלשון:

37. (א) מקום שתקנות לפי סעיף 36 מחייבות תאגיד לגלות בדו"חותיו פרטים על ניירות ערך שלו המוחזקים בידי בעל ענין בתאגיד או פרטים אחרים הנוגעים לבעל ענין בתאגיד, לרבות שינויים בהחזקות כאמור, חייב בעל הענין להגיש לתאגיד הודעה לפי הפרטים ובמועדים הדרושים לתאגיד למלא את חובותיו האמורות …"

"בעל עניין" בתאגיד, על-פי סעיף 1 לחוק ניירות ערך, הינו –

"מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד…מי שמכהן כדירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי…"

תקנה 33 לתקנות קובעת את הפרטים ואת דרך הדיווח, הן של התאגיד והן של בעל העניין:

33. (א) חל שינוי במספר המניות או ניירות הערך ההמירים לסוגיהם שבעל ענין בתאגיד מחזיק בתאגיד או בכל חברה בת שלו או בכל חברה קשורה שלו או נכרת חוזה שביצועו יגרום שינוי כאמור (לכל אלה ייקרא בתקנה זו להלן - שינוי) - יובא השינוי, לפי מיטב
ידיעת התאגיד, לפי פירוט זה:

(1) שם בעל העניין;



(ב) נעשה אדם בעל ענין בתאגיד, יצויינו שמו, מענו ומספר המניות או ניירות הערך ההמירים לסוגיהם שהוא מחזיק, לפי מיטב ידיעת התאגיד, בתאגיד או בכל חברה-בת שלו או בכל חברה קשורה שלו וכן הפרטים האמורים בתקנת משנה (א) המתייחסים לפעולה שבעקבותיה נעשה האדם בעל ענין בתאגיד.

האישום הרביעי עניינו תקנות הקצאת ניירות ערך אשר סעיפים 4, 5 ו-6ה לאותן תקנות מקימים לתאגיד חובת פרסום, עובר לשלב היציאה להקצאה פרטית.

תקנות אלה עוסקות, בין היתר, בפרטי המודעה בעיתונות, בפרטי ההודעה שיש ליתן למחזיקי המניות ובנושא הדו"ח המיידי המוגש ע"י התאגיד ביום פרסום המודעה בעיתונות עוד קובעות התקנות כי הדו"ח המיידי חייב לכלול את הפרטים שיש לכלול בהודעה למחזיקי המניות על-פי תקנות 5 עד 6ד דהינו, לפרט כל פרט הנוגע להצעה ולהקצאה המבוצעת על-פיה, אשר יכול ויהא בו חשיבות למחזיק מניות סביר.

סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך הוא הסעיף העונשי המתייחס לענייננו כאשר הסיפא בס"ק 4 לו עוסק בנושא הפרט המטעה בדו"ח.

53. (א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מן הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין)

(4) לא קיים הוראה מהוראות סעיף 36, הוראה של הרשות לפי סעיף 36א, הוראה החלה עליו מכוח סעיף 36ב או הוראה מהוראות סעיף 37, או תקנות לפי הסעיפים האמורים, או גרם לכך שבדו"ח או בהודעה לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה יהיה פרט מטעה, והכל כדי להטעות משקיע סביר;

נושא הדיווח המטעה הינו מעיקרי כתב האישום.

הפרט המטעה אותו מייחס כתב האישום לנאשמות הינו כי, למעשה, רשל הינו המחזיק האמיתי במניות טריידקל ולא הנאשמת כפי שדווח ע"י טריידקל בכל הדיווחים שיצאו מטעמה.

פרט מטעה על-פי סעיף 1 לחוק הנו גם ה"יש" בדיווח וגם ה"אין" בו. ה"יש" הוא ציון פרט העלול להטעות משקיע סביר וה"אין" הוא חסרונו של "כל דבר... שהעדרו עלול להטעות משקיע סביר".

מלשון הסעיף נלמד כי היעדר דיווח על פרט מהותי אשר טמונה בו אפשרות להטעות את המשקיע הסביר נכלל בגדר ההגדרה הרחבה של פרט מטעה.

זאת ועוד. דיווח לרשות יכול שיכלול פרט מטעה, גם אם כל הנתונים שמובאים בו הם נתונים נכונים כשלעצמם, במידה ודרך הצגתם עלולה להוביל להטעיה של משקיע סביר.

"פרט הוא מטעה אם משקיע סביר עשוי לטעות בו (ראה ע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גיבור סברינה מפעלי טקסטיל, פ"ד מט(3) 177). ההטעיה עשוי שתהא על ידי גילוי פרט מטעה; ההטעיה עשוי שתהיה על ידי אי גילוי פרט, שיש בו כדי להביא לידי הטעיה (ראה גרוס, "היקף חובת הגילוי בתשקיף החברה", עיוני משפט ב 1972) 684 ,683). אכן, לעתים אי גילוי של פרט מהותי שקול כנגד גילויו של פרט מטעה.".

(ראה ברע"פ 4827/95 ה.ג.פולק בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י נד (2) 97 בעמ' 107, להלן: "פרשת פולק" ההדגשות אינן במקור ז.ה.)

4. עמדות הצדדים:

הצדדים מסכימים כי, למעט נושא הדיווח על החזקות מירב (האישום השלישי), טריידקל הוציאה דיווחים שוטפים לרשות ניירות ערך ולציבור וכללה באותם דיווחים את השינויים שבוצעו בפועל בהחזקות בעל עניין.

עיקר המחלוקת בין הצדדים עניינה נושא ההחזקה האמיתית במניות טריידקל וחובת הדיווח על פרט זה. קרי, מי למעשה היה בעל המניות האמיתי, מה הייתה זיקתו האמיתית של רשל למניות טריידקל, האם פרט זה חייב היה בדיווח על פי התקנות, האם הדיווחים שהוציאה טריידקל כללו פרט מטעה ועל מי למעשה חלה חובת הדיווח.


5. ממצאים ומסקנות:

המחזיק במניות טריידקל -

א. על-פי הדיווחים של טריידקל, הנאשמת הינה המחזיקה במניות מיום 25.1.98 ועד 8.11.98 ובמועדים אלה היא, לפרקים, בעלת עניין בה. ביום 8.11.98 מעבירה הנאשמת את המניות לאלונים ואלונים הופכת לבעלת עניין בטריידקל.

על פני הדברים הכל כשר וישר:

טריידקל מדווחת על הנאשמת כבעלת עניין כאשר על-פי הרישומים אכן הנאשמת/אלונים מחזיקות במניות. ולא היא, כפי שעוד יובהר.

ב. לעניין הבעלות במניות, לנאשמת שתי גרסאות. האחת, בחקירה והאחרת, בעדותה ובסיכומים.

בחקירתה מסבירה הנאשמת בלשון ברורה וחד משמעית:

היא יוצאת לעזרתו של רשל אשר אינו יכול לבצע פעילות עסקית בשמו, מפאת חששו מפני אותם נושים ומעקלים הדולקים בעקבותיו, בשל מעלליו בקיש קירור, ומבקשים לשים ידם על רכושו. היא מעמידה לרשותו את החשבונות שלה בבנק ומשאילה לו את שמה כמחזיקת מניות טריידקל. (ראה, בין היתר, ת/75, 2 א' עמ' 33 ש' 23-8, ת/75, 2 ב' עמ' 7 ש' 10-9).

בהמשך, היא רושמת על שמה את חברת אלונים ומאפשרת לרשל לבצע, במסגרת אלונים, את פעילותו בטריידקל.

"… המשמעות הייתה שפתחתי את החברה על שמי, שכל עסקה נעשתה על שמי ובשמי…" (ת/75, 2 א' עמ'12 ש' 12-10)

והיא מודה,בחקירתה, בפה מלא: חשבונה הפרטי וחשבון אלונים שמשו חשבונות כיסוי לפעילותו של רשל.

ג. רשל משקיע כספים באלונים, מממן את פעילותה ומשמש מורשה חתימה בה.

הנאשמת סומכת על רשל, בערבון מוגבל: היא מוכנה ליתן גג לפעילותו אך אינה מוכנה לתת לו כסף או להשקיע כספים בעסקותיו.

"… רציתי לתת לו צ'אנס שיעבוד בגלל הנושים. … פתחתי חשבון כדי שיעבירו לשם מניות או שיקנו לשם מניות". (שם, עמ' 807 ש' 16, עמ' 806 ש' 7-6).

"יום אחד הוא אמר לי תשמעי, הכנסתי לשם כסף לחשבון ואני רוצה להתחיל לעבוד מהחשבון הזה. לא היה לו שום חשבון על שמו. אמרתי לו בסדר להכניס כסף זה בסדר להוציא קצת פחות. אבל אם אתה רוצה להכניס כסף זה בסדר."

(שם, עמ' 724-723 ש' 29-28, 2-1)

"ש. עד כמה סמכת על רונן?

ת. בשלב שלקחתי את המניות על שמי זה מה שהייתי מוכנה לקחת. לא הייתי מוכנה לתת לו כסף או..."

(שם, עמ' 731 ש' 23-20)

כך, פועלת הנאשמת בעצה אחת עם רשל: היא מספקת את הכלים לפעילות ואת המסגרת לה ואילו את התוכן לאותה פעילות דהיינו, את רכישת המניות ומכירתן מבצע רשל, באמצעים המגוייסים על ידו כשברור לשניהם, בזמן אמת, כי המניות הם רכושו ואם יפרדו ילכו עמו.

ד. הנאשמת שותפה למהלכים שמבצע רשל במניות. היא יודעת על רכישת המניות של רשל מלביא, באוגוסט 1997, מועד בו עוברות אותן מניות לחשבונה, היא יודעת על כוונתו להפיח חיים בשלד הבורסאי הנקרא טריידקל והיא מי שעומדת אחורי מינויו של ידידה, עו"ד ללקין, כדירקטור לחברה, כבר ביום 27.8.97.

ה. ביום 28.4.98 מונתה הנאשמת בעצמה כדירקטורית בטריידקל (נ/6, נ/7) והיא לוקחת חלק בישיבות הדירקטוריון,
חותמת על החלטות הדירקטוריון ומשתתפת באסיפות ובישיבות של בעלי המניות (ת/ 153 עד ת/157, ת/159 עד ת/246, ת/165, ת/166).

מעורבותה של הנאשמת בנעשה היא ממשית והיא מתחילה כבר בשלב הרכישה של המניות מלביא, כאמור. מעת הרכישה מלביא ניטשים מאבקי שליטה בטריידקל והנאשמת נחלצת, פעם נוספת, לעזרתו של רשל: היא מגישה תצהיר לבית-משפט מחוזי ומעידה על עצמה כבעלת המניות בטריידקל, כרופאת שיניים "החפצה לשלוח ידה גם בעסקים" (ת/177). תצהיר זה הוא כוזב בעליל וכל מטרתו להפריך טענת לביא בתצהירו כי רשל הוא בעל המניות הגם שאינו רשום כך. (ת/86)

ו. בעדותה ובסיכומים יש שינוי בגרסתה של הנאשמת ויש ניסיון לבנות מצג על-פיו המניות היו מעין נכסים שהיו רשומים על שמה והיו אותה "נדוניה" האמורה להיות בסיס לעתיד משותף ולרכוש משותף.

"המניות האלה, כל עוד היינו ביחד, הן היו שלו אבל מהיותנו בני זוג הם היו חלק מחיינו." (שם, עמ' 818 ש' 19-18).

"המניות היו חלק מהעתיד המשותף…" ( שם, עמ' 728 ש' 19).

הנאמר בסיכומים מצעיד את הנאשמת, כ"בעלים", צעד נוסף קדימה: אין טענה כי היא הבעלים של המניות ולא רשל אך "… היה בכך כדי ליצור מבחינתה תמונה שיש לה קשר למניות המחייב דיווח" (עמ' 35 לסיכומי הנאשמת).

גירסה כבושה זו יש לדחות מכל וכל.

הראיות מלמדות כי לרשל שליטה מלאה במניות: הוא המוציא והמביא בכל נושא ועניין הקשור בהן, הוא המקבל החלטות ומחתימה עליהן ולעיתים, לבקשתו, היא חותמת "בלנקו" על מסמכים האמורים ללוות את פעילותו במניות.

אין ספק כי עצם פעילותה כחותמת על מסמכי טריידקל מקדמת את מטרתה לעזור לו בכל דרך, מוסיפה נדבך לידיעתה את הקורה בחברה אך אינה מקדמת את מצבה כבעלים באותן מניות, כפי שלה עצמה ברור ומובן. (שם, עמ' 818 ש' 5, 15-14, 21-18).

רשל עצמו, בדיווח המיידי שהוא מעביר לעורכי הדין המטפלים בענייניו ובענייני הנאשמות, עו"ד שרמן ועו"ד מיכאל, כותב:

"איילת דרבסקי היא זוגתי וכספי מונח בחשבונה.

לנו חשבון משותף ואת רכישת המניות יזמתי בעצמי.

אבקש לבדוק את העניין !" (ת/10)

עו"ד שרמן מעיד כי שאל את רשל, באותו מעמד, "של מי המניות האלה והוא אמר של אילת. שאלתי אותו ואם אתם נפרדים? וזה אני זוכר בפרוש. מה קורה אם אתם נפרדים? אמר לי המניות הם שלה וישארו שלה." (שם, עמ', 466, ש' 12-1).

לגרסתו של עו"ד שרמן אין תימוכין, ועל כך אעמוד בהמשך.

ז. המסקנות המתחייבות מן האמור במקובץ לעיל ברורות.

רשל הוא הבעלים של המניות, הוא מחזיק אותן אצל הנאשמת הנותנת לו יד וכתף. הנאשמת מבינה ויודעת כי המניות שלו אך בהכרה וביודעין עוזרת לו לפעול באמצעותה ולהציגה, בחזית, כבעלת עניין בטריידקל.

העובדה כי רשל המחזיק האמיתי במניות הינו פרט החייב דיווח. עובדה זו, פרט חשוב זה, הוסתר מידיעת ציבור המשקיעים וזאת, בניגוד לתקנות.

בכל זמן נתון, כמעט לאורך כל משך חייה של טריידקל מוצגת בפני ציבור המשקיעים תמונה לפיה מאחורי טריידקל עומדת אשת עסקים מכובדת, רופאת שיניים מוסמכת במקצועה, ואילו רשל, המסובך באותה עת בפרשיית קיש קירור, מוכר בקרב שותפיו אך מוסתר מעין כל ציבור המשקיעים.

"…כאשר התחילו לטפל בענין זוהר לביא היה שהוצגתי כרופאת שינים כבעלת הון שחפצה ידה בעסקים.

ש. מי הציג את זה כך?


ת. אני מניחה שרונן. אך כך גם הופעתי בכל הדיווחים שהועברו לבורסה ולכל מי שהיה צריך לקבל דיווח.

מעולם לא מצאתי את עצמי אומרת אני איילת דרבסקי רופאת שינים במקצועי בעלת הון החפצה להשקיע בעסקים.


ש. מעולם גם לא ניסית להתנגד לתיאורך ככזו ולראיה אפילו בתצהיר לבית המשפט בענין ההתנגדות של זוהר לביא את מתוארת ככזו - למה?

ת. נכון. מה רצית שאני אעשה שאציג את עצמי כאשת הקש של רונן שנתנה לו רק את השם והוא בעצם הפועל העיקרי והיחיד?"

(ת/75, הודעה 2ג/ 11-10/ 33-23, 2-1, ההדגשות אינן במקור, ז.ה.).

חובת הגילוי עומדת בבסיס חוק ניירות ערך והתקנות שהותקנו מכוחו וכל האמור בחוק ובפסיקה, הצועדת בעקבותיו, מתגבש לכלל מטרה ברורה אחת: ליידע את ציבור המשקיעים בכל נושא ועניין בחברה הציבורית, על-מנת לאפשר לכל אחד ואחד מציבור המשקיעים לשקול את מהלכיו, לכלכלם בתבונה על-פי מצג הנסמך על שקיפות מלאה ומידע נכון ואמין. אם לא תאמר כן, יאבד הציבור אמונו בשוק ההון ואנו, אנא אנו באים.

"ביסודה של הוראה זו [ס' 53(א)(4)] עומד עיקרון הגילוי הנאות. חובת גילוי זו מבוססת בעיקרה על ההכרה בחשיבותה של זרימת מידע מלאה בין המשתתפים בשוק ההון. היא באה להבטיח, כי ההשקעה בשוק ההון תהיה על בסיס נתונים אמיתיים ומהימנים ככל האפשר. היא באה למנוע קבלת החלטות על בסיס מידע שגוי. היא באה למנוע מעשי מרמה. היא באה לשמור על אמון הציבור." (ראה עניין פולק, עמ' 105)

לסיכום נקודה זו יאמר – העובדה כי רשל עמד מאחורי המניות הינה פרט מהותי שהוסתר, ע"י רשל, מציבור המשקיעים והוא עשה זאת באמצעות הנאשמת ובעצה אחת אתה.

העדר דיווח נכון הינו "פרט מטעה", על דרך המחדל, חסר דיווח העולה כדי עבירה על הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך.

ח. עסקינן בעבירת מטרה לה נדרש יסוד נפשי של כוונה מיוחדת המתמצית במילים "כדי להטעות משקיע סביר".

עם זאת, אין צורך להוכיח כי הנאשמת התכוונה להשיג את המטרה של הטעיית המשקיע הסביר ודי שמטרה זו תעמוד אל מול עיניה, ר"ל, התיבה "כדי להטעות…" אינה מתייחסת למניעיה של הנאשמת אלא למטרה הניצבת בפניה.

העבירה אינה עבירה תוצאתית ועל כן, אין עלינו לרדת לרחובות השוק ולברר אם הוטעה מי מן המשקיעים ואין צורך להוכיח כי מאן דהוא השקיע ואף הוטעה בפועל בשל הדיווח הלקוי (ראה עניין פולק דלעיל, ע"פ 5640/97 רייך נ' מ"י, פד"י נג (2) 433, ע"פ 5174/97 קרן נ' מ"י, פד"י נב (2) 177).

הילכת הצפיות, על-פי סעיף 20 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, היא הכלי המשפטי אשר המחוקק והפסיקה מעמידים לרשותנו ומאפשרים, באמצעותה, לבחון את הלך הרוח שבבסיס הכוונה לביצוע עבירה זו. על-פי הילכת הצפיות די בעצם המודעות כי יכול ויוטעה המשקיע הסביר.

התוצאה היא כי אפשרות כזו, כשהיא קרובה לוודאי, שקולה כנגד המטרה להטעות משקיע סביר. אין נפקא מינה מה המניע להכללת הפרט המטעה בדו"ח, כאשר הנאשם צופה, כאפשרות קרובה לוודאי וברמה גבוהה של סבירות, את התממשות ההטעיה של משקיע סביר.

דמותו של המשקיע הסביר קורמת עור וגידים בפסיקה אשר רואה בו מי שבוחן, בודק ומכלכל מהלכיו על פי מצב עובדתי נתון, מי שמסתמך בפעילותו במניות על מידע שנמסר לו ע"י מי שחובת הדיווח חלה עליו.

כל דיווח מטעה, ואין זה מעלה או מוריד מה מקורו, כל דיווח גם אם בבסיסו מטרות נוספות ולאו דווקא רצון ספציפי להטעות את המשקיע עלום השם, מקים עליו את ההוראות העונשיות שקבע המחוקק אשר שם לו לנגד עיניו מטרה – להגן על המשקיע הסביר ועל המסחר בשוק ניירות הערך.

"המניע שהביא להכללת הפרט המטעה – כגון הרצון להביא לעליית ערך המניות או למנוע השתלטות גורם חיצוני על החברה – אינו מעלה ואינו מוריד. מניעת המטרה של הטעיית המשקיע הסביר היא המונחת ביסוד האיסור על הכללת פרט מטעה. היא המגשימה בצורה הראויה ביותר את התכלית המונחת ביסוד הסעיף" (ראה עניין פולק, עמ' 109).


ומן הכלל אל הפרט:

הנאשמת פועלת על-מנת לעזור לרשל, למלטו מידי נושיו. זו הייתה מטרתה ולצורך זה העמידה לו חשבונות כיסוי – חשבונותיה בבנק וחשבון אלונים. אין מדובר בפעולה אקראית, חד פעמית הנעשית בשל אי ידיעת חוק או מצב משפטי אלא במערכת פעולות ופעילויות, במשך תקופה ממושכת, בה עוצמת הנאשמת עיניה במתכוון ובמודע על-מנת לאפשר לרשל להשיג מטרותיו.

ב"כ הנאשמת טוען, להגנתה, כי לא הייתה מצויה ברזי שוק ההון ועל כן לא ניתן לייחס לה עבירה.

גם אם נקבל טענה זו הרי שלעניין הנאשמת אין מדובר באדם בור, חסר דעת ולא ניתן לייחס לה תמימות ותום לב. ההיפך הוא הנכון. מדובר במי שעומדת על רגליה ויודעת את הניצב בפניה, נותנת לרשל לפעול בחשבונותיה על-מנת "לפתור את הבעיות שלו", יודעת על קיומן של בעיות באישיותו ובפועלו ובכל זאת "סומכת עליו", כמאמרה. (ת/75/2 ג' עמ' 12).

המטרה לעזור לרשל, כשלעצמה, אינה שוללת את האפשרות כי הנאשמת ידעה, או לפחות יכולה הייתה לצפות כי במעשיה תגרום להטעיית כלל ציבור המשקיעים ולא רק הטעיית הנושים של רשל.

בפועל, הסתירה הנאשמת מידע חשוב ביותר למשקיע הסביר: המידע כי רשל, מי שהסתבך בפרשת מניות אחרת, מחזיק במניות טריידקל וייתכן ויש להיזהר מפניו. הסתרת מידע חיוני זה מנע מציבור המשקיעים לעמוד על התמונה המלאה, לדעת את זהותם האמיתית של בעלי המניות ובעלי השליטה בטריידקל וכך, נפגע כלל ציבור המשקיעים אשר לא כלכל צעדיו על-פי נתוני אמת.

6. חובת הדיווח

א. חובת הדיווח על-פי החוק והתקנות מוטלת על טריידקל, כחברה, ועל הנאשמת כבעלת עניין בה. בענייננו, לנאשמת כובע נוסף, כפי שמיטיבה לציין ב"כ המאשימה: הנאשמת היא גם דירקטורית בטריידקל ומכח מעמדה זה חלה עליה חובת דיווח נוספת, כמנהלת טריידקל.

ב. אדון, ראשית, בחובת הדיווח של הנאשמת כבעלת עניין בחברה.

רשל מתחיל להזרים לחשבונה של הנאשמת מניות כבר ביום 28.8.97, וביום 13.1.98 הופכת הנאשמת לראשונה לבעלת עניין בטריידקל, תחילה כמחזיקת מניות בחשבונותיה ולאחר מכן כמחזיקת מניות באלונים שבבעלותה.

כאמור, היא "אשת קש" לרשל העומד מאחוריה ומנווט צעדיה, הוא הקונה, המוכר והדואג להיקף "החזקותיה" במניות ועובדה זו הייתה חייבת בדיווח לרשות ניירות ערך ולבורסה.

אין חולק כי הנאשמות לא דיווחו לרשויות על המצב העובדתי הנכון והשאלה הנשאלת היא מי משתיהן חייב בדיווח זה.

על-פי תקנה 33 לתקנות ניירות ערך משחל שינוי במספר המניות שמחזיק בעל עניין, על התאגיד להוציא דיווח על השינוי, על-פי הידוע לו, כאשר בראש וראשונה על התאגיד לדווח על שם בעל העניין. (תקנה 33 (א) (1) לתקנות ניירות ערך).

הווה אומר, התאגיד נדרש לדווח לרשות על-פי דיווח שהוא מקבל מבעל העניין כאשר, בעל העניין אינו הגוף המדווח לרשות.

נמצא כי הנאשמת מלאה חלקה בחובת הדיווח: היא מדווחת לטריידקל על המצב לאשורו והיא עושה זאת באמצעות היועצים המשפטיים של טריידקל, עו"ד שרמן ועו"ד מיכאל, כפי שיפורט להלן.

ת/9, ת/10 ות/14 הינם מכתבים שכותבים רשל והנאשמת ליועצים המשפטיים של החברה והם בבחינת דיווחים על מצבם המיוחד כמחזיקי מניות בטריידקל (להלן: "הדיווחים"). הדיווחים נתפסו במשרדו של עו"ד שרמן כשהם מתוייקים בקלסר במשרד (ראה ת/14 אשר זכה ל"קישוט צבעוני" על דף הפקס) ותכנם מדבר בעד עצמו.

ת/9 הוא מכתב מרשל לעו"ד שרמן ולעו"ד מיכאל מיום 2.2.98 והכותרת לו היא "הנדון: רונן רשל – טריידקל".

בהמשך, מבקש רשל ליידע את עוה"ד בפרטים והכל "מפאת המצב "המיוחד" בו אני נמצא ורצוני שדברים יתנהלו כשורה…".

בהמשך לאותו מצב אותו מגדיר רשל "מיוחד" הוא מתייחס במכתבו לעובדה שהוא משמש יועץ קרוב לבעלי השליטה (נשר וארנון), שרוב ענייני טריידקל עוברים דרכו, החלטותיו בעלות משקל מכריע, הוא יזם את העסקה של רכישת
טריידקל מלביא, הוא מציג עצמו בציבור כשותף בחברה המקדם ענייניה ועיקר העיקרים – הוא "מחזיק בעקיפין מניות טריידקל (אצל ד"ר איילת דרבסקי)."

ת/14 נכתב ע"י הנאשמת במועד בו נכתב ת/19 והוא מהווה לו המשך והשלמה.

הכותרת לת/14 היא "טריידקל – החזקות" והוא פותח במילים: "בהמשך למכתבך ברצוני להבהיר…" ההבהרות עוסקות בכל אותם פרטים הצריכים לעניין, אותם פרטים שיש להעביר לטריידקל וממנה לרשויות.

על פי ת/14 ב-1/98 העביר נשר לאלונים 32,000 מניות, אלונים מכרה אותן לארנון ורכשה "… מניות אחרות אצל גב' ד"ר דרבסקי ע"י רונן רשל במקום אלו שנמכרו… ולכן יש להוסיף את מכירת 32,000 המניות לרשימותיך."

אם בכך לא די מוסיף המכתב, מבהיר ומבאר, ברחל בתך הקטנה: העסקאות מבוצעות בחשבונות אלונים כדי לחסוך בעמלות ובשל העובדה ש"רונן רשל אינו יכול להשתמש בח"ן הבנק שלו מחשש לעיקולים שיוטלו על חשבונו ולכן משתמש בח"ן חברת אלונים ובחשבונה של איילת דרבסקי.".

ת/10 הוא המכתב השלישי בסדרה והוא חתום ע"י רשל והנאשמת.

בכותרת לו נכתב "דיווח מיידי", הוא ממוען ל-2 עורכי הדין של טריידקל והנדון בו הוא "הבהרות בקשר לייעוץ משפטי שקיבלתי".

להלן הדיווח, ככתבו וכלשונו:

...

בהמשך למכתב קודם ששלחתי לחברה:

א. למען הסר ספק, ולמען הסדר הטוב אבקשך לבדוק האם פעילותי בחברת טריידקל והשפעתי המכרעת על הדירקטורים אינה הופכת אותי לדירקטור בעצמי.

במידה וכן, יש למנות אותי מיידית לדירקטור.

ב. איילת דרבסקי היא זוגתי וכספי מונח בחשבונה.

לנו חשבון משותף ואת רכישת המניות יזמתי בעצמי.

אבקש לבדוק את העניין !

ג. לפי הסכם ביני לבין שלמה נשר החזקתי בעבורו 60,000 מניות אשר מתוכן מכרתי ב-1/12/97 32,000 מניות במחיר 5.6 שקלים לגברת אלה ארנון. הנני מחזיק בנאמנות עדיין את יתרת המניות כאשר התחייבתי להודיע בגינן עבור עו"ד שלמה נשר.

ד. לידיעתכם.

* עדכנתי את איילת דרבסקי במכתב זה.

על החתום: רונן רשל

איילת דרבסקי

עורכי הדין מיכאל ושרמן הם עדי תביעה ושניהם כאחד מנסים, בעדותם, לנער חוצנם משלושת המכתבים.

עו"ד מיכאל מעידה כי את ת/10 "... כמות שהוא אני לא זוכרת" (שם, עמ' 12 ש' 22) ועו"ד שרמן מעיד כי את ת/9 "אני לא זוכר את המכתב כמות שהוא" (שם, עמ' 484 ש' 11).

עו"ד שרמן נחקר ברשות ניירות ערך תחת אזהרה ונראה כי אותה "אזהרה" גורמת לו להתרחק מת/9 ומן העובדות הכלולות בו:

"אני חוזר שלא ראיתי את המכתב הזה לא היה שום מכתב של רונן שאמר שהמניות הן שלו" (ת/95 א' עמ'2 ש' 21-20, ההדגשה אינה במקור, ז.ה.).

באשר לת/10, שרמן מאשר כי המכתב הופנה למשרדו והוא מוסיף:


"...התעורר בי הספק של מי המניות ולכן שאלתי אותו של מי המניות באמת ותשובתו הייתה שהמניות הם של איילת דרבסקי" (נ/8 ש' 23-20).

בעדותו משתכללת הגרסה:

"שאלתי את רונן, מפני שאז ידעתי שהם בני זוג שחיים יחד, חברים, שאלתי אותו של מי המניות האלה והוא אמר של איילת. שאלתי אותו ואם אתם נפרדים? וזה אני זוכר בפרוש. מה קורה אם אתם נפרדים? אמר לי המניות הם שלה וישארו שלה" (שם, עמ' 466 ש' 12-8).

העדרו של רשל אינו מאפשר בדיקתה של גרסה זו, כפי שכבר ציינתי לעיל.


ב"כ המאשימה, בסיכומיה, מבקשת להגן על עדותם של עורכי הדין על המשתמע ממנה וטוענת כי הדיווחים של רשל והנאשמת הביאו את עו"ד שרמן להבין כי רשל הינו מחזיק בעקיפין במניות, מכוח מערכת היחסים הזוגית ביניהם.

לטובת עורכי הדין רוצה הייתי לקבל טענה זו, אך איני מוצאת לה בסיס לאור המצע הראייתי.

מעדויותיהם של מיכאל ושרמן עולה, בברור, כי הם "ליוו" את בני הזוג והיו יועצים להם, בכל עניין ודבר. עו"ד מיכאל הייתה ביחסי קרבה עם הנאשמת וידעה על מערכת יחסיה עם רשל ועו"ד שרמן ליווה את רשל בכל המהלכים.

רוצה אני להאמין כי רשל תעתע גם בעורכי הדין אך הרושם המתקבל הוא שעו"ד שרמן עזר לו, לא מעט, להלך על החבל הדק של בין מותר ואסור כשהוא רואה את המתרחש, מבין את המצב לאשורו ולמרות זאת אינו עוצר בעדו לחצות את גבול המותר.

בהמשך, עוה"ד שרמן ומיכאל המשמשים יועציה המשפטיים של טריידקל הם עורכים את הסכם ההצבעה, ת/16, ביום 17.5.98, אשר הפירוש היחיד לו הוא כי רשל הינו בעל מניות בטריידקל.

עו"ד שרמן מנסה להתחמק מהמידע העולה גם מהכתוב בהסכם אשר נוסח במשרדו והוא אומר על כך, בחקירתו:

"הסכם ההצבעה נולד בגלל רצון של רונן לבטא את העובדה שיש לו מערכת יחסים הדוקה עם בעלי מניות אחרים." (נ/9 עמ' 2 ש' 15-13).

בעדותו מרחיק עצמו עו"ד שרמן מהכתוב בהסכם ומסביר כי מי שכתב את ת/16 היא עו"ד מיכאל אשר הכלילה את שמו של רשל באותו הסכם, על-פי בקשתו של רשל.

על כך אומרת עוד מיכאל:

"... לא ידעתי שרשל בעל מניות ולכן לא רשמתי אותו בהסכם ההצבעה, אך נתבקשתי על ידי שרמן להוסיף, לא ידעתי באותה עת אם זה שקרי או לא שקרי, חוקי לא חוקי נתבקשתי וביצעתי." (שם, עמ' 124 ש' 5-4, ההדגשה אינה במקור ז.ה.).

היא ביקשה הבהרות מעו"ד שרמן, אך הלה פטר אותה בתשובה "לא ברורה". (שם, עמ' 63 ש' 5-3).

מתברר כי בעוד עו"ד שרמן מעביר את הכדור למגרשה של עו"ד מיכאל, העובדת עמו ומשמשת זרועו הארוכה, מחזירה עו"ד מיכאל את הכדור אל עו"ד שרמן:

"אני יודעת שהיו כמה גרסאות ואז הנאשם 2 לא נכלל על ידי כבעל מניות.

מי שרשמתי זה היה אלה, שלמה נשר. את הנאשם 2 אני כמעט בטוחה שלא הוספתי ונתבקשתי לעשות זאת על ידי עו"ד שרמן. בקשתי הבהרות מעו"ד שרמן אך קבלתי תשובה לא ברורה." (שם, עמ' 129 ש' 5-4).

"אני זוכרת שלא קבלתי תשובה מפורשת ולא הבנתי את התשובה" (שם, עמ' 152 ש' 25).

"... כשת/16 הגיע לידי באחת הגרסאות שלו, התבקשתי להוסיף את רשל והוספתי, זה היה על-פי הנחית שרמן." (שם, עמ' 123 ש' 5-4).

כשנשאל עו"ד שרמן, ישירות, אם נתבקש ע"י הנאשמת או רשל להבהיר להם כיצד עליהם לדווח במצב הנתון בו הם נמצאים הוא עונה:


"ת. הנקודה הזו מעולם לא עלתה. כלומר, מעולם לא הציגו בפנינו סיטואציה שיש מניות של רונן, שנמצאות בידי איילת או לאיילת יש מניות שהן בבעלות רונן." (שם, עמ' 467 ש' 4-1).

תופעת "הראש הקטן" מאפיינת את עדות שני עורכי הדין הנכבדים והם מנסים, בכל דרך אך ללא הצלחה יתירה, לפטור עצמם מאחריות לגבי ידיעתם את הנעשה בטריידקל.

עדות השניים אינה מעוררת אמון והן ההתרשמות והן העובדות מלמדות כי שניהם גם יחד ידעו את כל המתרחש בטריידקל ובעזרת ייעוץ משפטי ובעצה אחת עם רשל בחרו לדווח באופן מגמתי, סלקטיבי החוטא לאמת ומטעה את הציבור.

אכן, עו"ד שרמן אשר, כאמור, נחקר תחת אזהרה לא הועמד לדין, אך עובדה זו אינה מוסיפה משקל לעדותו. עו"ד שרמן אינו ממלא תפקידו, אינו פועל על-סמך המידע המלא המועבר לו בכתובים, אינו מברר את המצב לאשורו עם כל הנוגעים בדבר לרבות, הנאשמת, ומסתפק בגרסתו של רשל לעניין עתיד המניות, אם הייתה גרסה כזו.

אל מול עדותו של עו"ד שרמן, בכובעו כיועץ משפטי לטריידקל, עומדת הנאשמת אשר גרסתה בדבר הדיווח ליועץ המשפטי של החברה על המצב לאשורו לא נסתרה ואף נתמכת בכתובים. הדיווח היוצא ממנה מעמיד בספק את כוונתה לעבור את העבירה ועל פני הדברים, התוצאה היא כי הנאשמת מילאה את המוטל עליה בחוק לגבי חובת הדיווח: היא דיווחה לטריידקל, התאגיד, באמצעות היועצים המשפטיים, שלה ושל טריידקל. העובדה כי היועצים המשפטיים לא פעלו כמתחייב על סמך המידע שהגיע לרשותם ולידיעתם ולא דיווחו כמתחייב מהעובדות לאשורן אינה אמורה לעמוד לחובתה ותפעל לזיכויה.

אשר על כן, אני מזכה את הנאשמת מעבירות הדיווח המיוחסות לה כבעלת עניין בטריידקל, 47 עבירות על סעיף 53 (א) (4) וסעיף 37 לחוק ניירות ערך.

ג. שונה הדין לגבי הנאשמת בכובעה כדירקטורית של טריידקל, ובפרק זה יידון נושא אחריות הנאשמת כדירקטורית בחברה ציבורית, היא טריידקל ואחריותה של טריידקל כחברה ציבורית.

נושא הדיווח המטעה שיוצא מעם טריידקל לציבור, על-פי האישומים השני והרביעי, מתבצע ע"י הנאשמת ורשל כאורגנים של טריידקל, היא כדירקטורית והוא כמנכ"ל ודירקטור.

תורת האורגנים בתאגיד נדונה ונבחנה, בהרחבה יתירה, בפסיקה ולכן, לא ארחיב בה ואסתפק באזכור אותם עיקרים שנקבעו בפסיקה ויש בהם לשמש מורי דרך לעניינן של הנאשמות.

תורת האורגנים מייחסת את מחשבותיו ואת פעולותיו של האורגן לתאגיד ומטילה על התאגיד אחריות אישית בשל מעשה או מחדל המתבצע ע"י מי מהעומדים בראשו ומשמשים כאורגנים שלו.

כך, האורגן נתפס כמגלם בחובו את רצון התאגיד ובאמצעותו ודרכו של האורגן משתכלל היסוד הנפשי של העבירה המתבצעת ע"י התאגיד.

".. היסוד הנפשי שמתקיים אצל האורגן נתפס כיסוד הנפשי של התאגיד. בדומה, הרכיב ההתנהגותי האקטיבי שמתקיים אצל האורגן נתפס כרכיב ההתנהגותי האקטיבי של התאגיד… באמצעות תורה זו, ניתן לייחס לתאגיד – חרף העדר תכונות אנושיות מחשבה ומעשה האורגן, ובכך ניתן לקיים את הוראותיו של כל דין (או חוזה) , המתנה תוצאות משפטיות בקיום תכונות אנושיות אלה". (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(4) 379).

סעיף 23 לחוק העונשין קובע אימתי ישא תאגיד באחריות פלילית:

בעבירות שעניינן אחריות קפידה – חייב התאגיד בשל עבירה שנעברה ע"י אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד.

בעבירה המצריכה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות יש לבחון את מעמדו של האדם בתאגיד, מעמד הנבחן על-פי סמכותו ואחריותו בניהול התאגיד ואז ובאמצעותו - יש לראות את המעשה, המחשבה או הרשלנות של התאגיד.

ס"ק ב' לסעיף 23 עוסק בעבירה שנעברה במחדל:

23 (ב), "בעבירה שנעברה במחדל, כאשר חובת העשייה מוטלת במישרין על התאגיד, אין נפקה מינה אם ניתן לייחס את העבירה גם לבעל תפקיד פלוני בתאגיד, אם לאו".


על-פי החוק, חובת הדיווח היא מחובות היסוד של התאגיד והיא כרוכה בחובת הגילוי המוטלת על חברה ציבורית, במטרה לשמור על עניינו של ציבור המשקיעים.

אין חולק כי טריידקל מוציאה דיווחים כוזבים לרשויות ולציבור, דיווחים המבוססים על המידע הכוזב המגיע אליה. מידע מטעה זה מאפשר לטריידקל לצבור נקודות בשוק ניירות הערך: בראשה עומדת בעלת עניין מכובדת, אשת עסקים ורופאת שיניים ולא מי שממלט רכושו מפני נושים, מי שהסתבך בעבירות פליליות בתחום ניירות הערך.

בשל מידע מטעה זה טריידקל אחראית על-פי שתי חלופות:

האחת, בשל פועלו של רשל האורגן, הדירקטור, המנכ"ל, היזם המפיח רוח בפעילותה של הנאשמת ועומד מאחורי כל מהלך ממהלכיה ופועל באמצעותה. רשל אינו מדווח על עצמו כבעל עניין, טריידקל באמצעות מנהליה האחרים האמורים לפעול על-פי החוק אינה עושה די לפקח ולברר את מעשי החברה ומנהליה ובכך, פועלת כנגד בעלי המניות הזוכים לקבל ממנה דיווחים מטעים.

החלופה השניה, טריידקל אחראית באופן עצמאי מכוח הוראות סעיף 23 (ב) העוסק במחדל.

לענייננו, המחדל הוא אותו דיווח מטעה שהוא גם דיווח חסר – חסר את הפרט המהותי בדבר מי עומד בחזית טריידקל, כבעל עניין.

המסקנה היא כי ניתן להרשיע את רשל ואת טריידקל, ביחד ולחוד, בעבירות הדיווח של התאגיד-טריידקל.

משכך קבעתי, אני מרשיעה את טריידקל בכל העבירות המיוחסות לה באישומים שני והרביעי לכתב האישום.

לגבי מספר העבירות קיימת מחלוקת בין הצדדים אשר תוכרע בהמשך.

ומכאן, לאחריותה של הנאשמת לגבי הדיווחים.

לשיטתו של ב"כ הנאשמת על רשל והיועצים המשפטיים של טריידקל לשאת בעול: הם פעלו בעצה אחת, הם ידעו את המצב ונמנעו מלדווח על רשל כבעל עניין.

עוד מוסיף ב"כ הנאשמת, בסיכומים, היפותיזה המחייבת התייחסות. לדעתו, אם היו היועצים המשפטיים מדווחים על רשל אזי אין עבירה שכן הנאשמת, מצידה, לא עשתה דבר לסכל דיווח כזה ועל-כן אין לראותה כנושאת באחריות למחדל דיווח.

דעתי באשר לחובת הדיווח של הנאשמת הביאה לזיכויה בגין עבירות הדיווח הנובעות מחובות בעל עניין.

ברם, הנאשמת, כזכור, חובשת כובע נוסף – היא משמשת דירקטורית בחברה ונוטלת חלק פעיל למדי בניהולה.

העובדה כי דיווחה על מעמדה ליועצים המשפטיים של החברה אינה יכולה לעמוד לה ולהועיל לה בכובעה כדירקטורית בחברה.

חובות האמון של דירקטור ונושא משרה בחברה הינן רבות ואין להשוותן, ולו במעט, לחובות "בעל עניין", מי אשר רכש למעלה מ-5 אחוזים מהונה המונפק של החברה.

לגבי בעל עניין ניתן להסתפק בכך שעדכן את החברה במצב לאשורו. מבחינתו, ה-INPUT יצא ממנו, הועבר לחברה ובכך, יצא ידי חובתו. דירקטור בחברה חייב לבדוק את התוצאה, ה-OUTPUT דהיינו, איך המידע שנאצר בידי החברה דווח ע"י החברה, בסופו של תהליך, לציבור המשקיעים ובעיקר לבעלי המניות של החברה להם הוא חב חובת נאמנות וזהירות מירבית.

על אחת כמה וכמה יפים הדברים לענייננו, כשהדיווחים נוגעים לנאשמת עצמה.

ייתכן ואין להרחיב את החובות המוטלות על דירקטורים ולחייבם לבדוק, אישית, כל דיווח היוצא מעם החברה. ייתכן וזו גזירה אשר אין הציבור יכול לעמוד בה.

אולם, דירקטור אשר הדיווח נוגע אליו, למעמדו בחברה ולמעמד הסובבים אותו חייב לבדוק את הדיווחים בשבע עיניים, לבחון אותם ולדאוג כי כל הדרוש על-פי החוק מדווח. הוא אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים ולקוות לטוב.

"סמכתי" על רונן, אין בכך די.

כדירקטורית, שומה על הנאשמת, לכל הפחות, לעמוד בקשר מתמיד עם היועצים המשפטיים של החברה ולבדוק
עמהם את אופן הדיווח, לחקור ולדרוש מדוע בחרו לדווח כפי שדיווחו ולעמוד על הצורך להוציא דו"ח מתקן ומבהיר.

הנאשמת הכירה היטב את היועצים המשפטיים של טריידקל, היא חוברת לרשל לאחר שהסתבך בפרשיית קיש קירור וכמנהלת, עליה לפקוח עיניה על כל תנועה מתנועותיו ולעמוד בפרץ כנגד כל תנועה חריגה.

העובדה כי פעילותו או פעילותה מלווה בייעוץ משפטי אינה מהווה לה מגן, אינה מאפשרת לה לטעון טענת הסתמכות על אנשי מקצוע ואינה פוטרת אותה, אישית, מחובותיה כדירקטורית לחברה ולציבור.

הנאשמת חתמה על מרבית הדיווחים ועל כן, ידעה שטריידקל אינה מציגה בפני הציבור תמונה מלאה ונכונה.

כך הדבר לגבי הדיווחים המיידיים ועל אחת כמה וכמה לגבי שלב ההקצאות הפרטיות, השלב בו חובת הדיווח ורמת הפירוט הנדרשת רחבה ומקיפה הרבה יותר.

"אני לא יודעת איך התמונה נראית כלפי חוץ. במקצועי אני רופאת שיניים, זה מה שמעניין אותי עד היום, אני לא מתעסקת בדבר חוץ מזה. זה לא שחשבתי שיש שקר שמוציאים אותו. מכיוון שזה היה עניין של רונן והוא ניהל את זה מול עורכי דין, זה לא עניין אותי. לי היה אנטרס אחד עם רונן, רציתי שהוא יוכל להמשיך בחייו. מאחר שכך, הנחתי שהדברים מתבצעים כמו שצריך." (שם, עמ' 809, ש' 21-18, ההדגשה אינה במקור ז.ה.)

אכן, ענייניה הפרטיים חשובים אך חשוב שגם תפקידה כדירקטור בחברה ציבורית "יעניין אותה" והיא אינה יכולה לפטור עצמה בהנחה כי "... הדברים מתבצעים כמו שצריך".

ציינתי לעיל כי הדברים מקבלים משנה תוקף בשלב ההקצאות הפרטיות. משלב זה, על פי עדותה שלה, הייתה נוכחת במרבית ישיבות הדירקטוריון, ידעה על ההקצאות וידעה כי היא אינה הניצעת האמיתית בהן גם משום שלה לא היה את ההון לכך.

"ש. של מי אמורות להיות המניות לאחר ההקצאה הפרטית?

ת. של שתי החברות שבבעלותי.

ש. ואת חופשית לעשות בהן כרצונך?

ת. חוקית כן

ש. ובפועל של מי המניות, מי עומד מאחורי התוכנית

ת. רונן יזם את התוכנית. אני לא הייתי הולכת ונפגשת עם מאן דהוא ויוזמת עסקה במניות. רונן הוא זה שמביא את הפעילות העסקית והכל, זה נכון גם לגבי ההקצאה הזו."

(ת/75/הודעה 2א, עמ' 11, ש' 33-25).

"אבל רציתי שיהיה ברור לחברה שעל אף שאני מופיעה כבעלת הענין והניצעת באמצעות החברות ובאופן ישיר אני לא זו שמחזיקה במניות והכל נעשה ביוזמת רונן."

(ת/75 2א, עמ' 27 ש' 4-2, ההדגשה אינה במקור, ז.ה.).

"הסכמתי מתוך הנחה שכולם יודעים שאני לא מזרימה את ההון ואני לא מבינה בעניינים האלה."

(ת/75 2ג, עמ' 10 ש' 18-17).

"רציתי", "הסכמתי", "לא מבינה" – מילים שאינן פוטרות מעבירה.

הנאשמת ידעה כי הן הדיווחים (ת/1, ת/2, ת/3 – ההודעות למחזיקים והדו"ח המיידי) והן המודעות שפורסמו בעיתונים, עובר לשלב ההקצאות (ת/90 א-ד, ת/91 א-ד, ת/92 א-ד) אינם משקפים אמת, ולמרות שהיא לוקחת חלק פעיל בניהול החברה באותה עת היא אינה ממלאת את חובותיה כדירקטורית.

"ש. למה זה ברור לך, זה מה ששאלתי, שזה היה מוצג לציבור העובדה הזאת, שאת ניצעת ושהחברות בבעלותך אמורות להכניס כסף.


ת. כי היו הודעות בעיתונים למיטב זכרוני, שבהם ככה זה הופיע. שאת ההודעות למיטב ידיעתי גם הוציא משרדו של עו"ד שרמן." (שם, עמ' 759 ש' 5-1).

ברור לנאשמת כי רשל הוא הניצע האמיתי, לא היא ולא החברות שבבעלותה ולמרות זאת אינה עוצרת את המידע המטעה המועבר לציבור, לבורסה ולרשות ניירות ערך, בדיווחים ובהודעות לעיתון.

התוצאה – הנאשמת הפרה את חובות הזהירות שלה כדירקטורית ובכך עברה את העבירות שמייחס לה כתב האישום בנושא זה.

7. מספר העבירות שיש לייחס לנאשמות

כתב האישום מייחס לנאשמות מספר עבירות דיווח כמספר התנועות במניות אשר בחשבונותיה של הנאשמת ואלונים. החישוב מסתמך על מספר אותן תנועות הכלולות בדוחות שהוגשו לרשות ניירות ערך. (נספח א' לכתב האישום).

עדת התביעה, דנה מרום, אחראית לעריכת הנספחים לכתב האישום ומסבירה, בעדותה, את אפן עריכתם:

"ש. הנספח בכתב האישום מדבר על תנועות יכול להיות שאין בכלל דיווח.

ת. יכול להיות

ש. הרשימה בנספח מפרטת תנועות ולא דיווחים, יכול להיות שזה דווח בבת אחת אז יש לנו דיווח עם עשרות תנועות.

ת. אני ארגנתי את התנועות ולא את הדיווחים." (שם, עמ' 383, ש' 5-1)

נמצא כי חישוב מספרן של העבירות, בטעות יסודו.

סעיף 36 לחוק ניירות ערך עוסק בחובת הדיווח, העבירה על פיו אינה משתכללת עם כל קניה או מכירה של מניה אלא רק בשלב המוצר הסופי הוא הדו"ח.

אין זהות בין דיווחים לתנועות ויכול דיווח להכיל מספר תנועות והדיווח כולו דהיינו, הדו"ח, הופך לנשוא חובת הדיווח.

לפיכך, יש לערוך חישוב מחדש ויש להרשיע את הנאשמות בעבירות שמספרן כמספר הדיווחים שהועברו לרשויות.

על הנאשמת חלה חובת דיווח בשם החברה ממועד מינויה לדירקטורית בטריידקל – 28.4.98.

את טריידקל, כחברה, יש להרשיע בכל עבירות הדיווח על-פי מספרם של הדוחות שהוציאה.

תיק הדיווחים של טריידקל (ת/80) מכיל את הדיווחים הבאים:

דיווחים מיום 30.12.98, 23.12.98, 15.12.98, 13.12.98, 7.12.98, 6.12.98, 22.11.98 (2 דיווחים), 16.11.98, 18.11.98, 15.11.98, 9.11.98 מטעם חברת טריידקל בשם אלונים, סך הכל 12 דיווחים.

דיווחים מיום 9.11.98, 25.10.98 (2 דיווחים), 13.10.98, 14.9.98, 3.9.98, 24.8.98, 15.7.98, 11.6.98, 1.6.98, 26.5.98, 12.5.98, 10.5.98, 22.4.98, 19.4.98, 14.4.98, 18.2.98 מטעם חברת טריידקל בשם איילת דרבסקי, סך הכל 18 דיווחים, מתוכם 4 דיווחים עובר למינויה של הנאשמת לדירקטורית בטריידקל.

על סמך האמור במקובץ לעיל, אני מרשיעה את הנאשמות בכל העבירות המיוחסות להן באישום הרביעי – 3 עבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ביחד עם תקנות 4,5,6 ה' לתקנות הקצאת ניירות ערך.

אני מרשיעה את הנאשמת 1 בכל העבירות המיוחסות לה באישום השני – אי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ביחד עם תקנה 33 לתקנות – הפרת חובות דיווח של תאגיד כדי להטעות משקיע סביר – 30 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) לחוק.

אני מרשיעה את הנאשמת 4 באי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ביחד עם תקנה 33 לתקנות – הפרת חובות דיווח של תאגיד כדי להטעות משקיע סביר – 26 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) לחוק.

8. אישום שלישי

אישום זה כלל, במקור, אישום נוסף ממנו חזרה בה התביעה ולכן הדיון בפרק זה מתייחס ל-9 העבירות המפורטות
בנספח ג' לכתב האישום.

א. אחריות הנאשמת לגבי חשבון מירב

על פי אישום זה פתחה מירב, לבקשת הנאשמת, חשבון בבנק המזרחי והעמידה אותו לרשותה. הנאשמת הסבירה לאחותה כי חשבון זה נחוץ לה לשם הסתרת כספים מפני נושיו של רשל אך, בפועל, נעשה שימוש בחשבון זה על ידי רשל והנאשמת לשם רכישת מניות טריידקל.

ביום 10/2/98 הפכה מירב לבעלת עניין בטריידקל. ממועד זה ועד ליום 9/11/98 שונו ההחזקות בחשבון זה 9 פעמים (כמפורט בנספח ג' לכתב האישום), אולם נושא החזקת המניות בחשבון זה נשאר חסוי ולא הובא לידיעת המשקיעים.

לטענת המאשימה, הנאשמת היא זו שנושאת בעול הדיווח על השינויים בהחזקות ועל העובדה כי רשל עומד מאחורי ההחזקות והסתרתו של נושא זה הינו עבירה.

הנאשמת מספרת על נסיבות פתיחת החשבון:

"בקיץ 97' רונן רצה למכור אוטו שאני השתמשתי בו אבל הוא היה שייך לו. זה היה ניסן טרנו. אני לא הייתי מוכנה להכניס את הכסף לחשבון שלי, כי לי יש חשבון בנק של עצמאית. לא רציתי שישאלו מאיפה, מה. לבקשתו, פניתי לאחותי מירב אם היא מוכנה לפתוח חשבון בנק ואנחנו נכניס לשם את הכסף של הג'יפ. היא אמרה שאין בעיה. אנחנו, הלכתי איתה ביחד, פתחנו חשבון בבנק המזרחי סניף רמת אביב, באותו סניף." (שם, עמ' 728 ש' 28-23).

מירב, בחקירתה, מאשרת גירסה זו:

"לפני כשנה, כמה חודשים אחרי שהתפוצצה פרשת קיש באה אלי אחותי, אילת דרבסקי, וביקשה טובה. אציין שאינני בטוחה בתאריך אך אני זוכרת שהיה קיץ. אחותי אמרה שהיא מוכרת את הג'יפ טראנו (ניסן טראנו) שזה רכב יקר ערך. לא ידוע לי מדוע היא רצתה למכור את הרכב. אולי היא אמרה לי שהמכירה היא כדי שלא יקחו ממנה את רכב או שהיא ורונן רשל היו צריכים את הכסף. הטובה היתה לפתוח חשבון על שמי, בבנק המזרחי, כדי שהיא תפקיד את הכסף של תמורת מכירת הרכב וזאת כדי שלא יעקלו את הכסף. ידעתי שרונן היה מצוי בחובות אדירים לכן לא התפלאתי כאשר אחותי בקשה ממני להפקיד כסף בחשבון על שמי." (ת/139 עמ' 2 ש' 17-8).

לכאורה, מיועד חשבונה של מירב להסתרת כספים מפני נושים ואולם, אין חולק כי בחשבון זה מתנהלת פעילות ובחשבון זה נעשה שימוש לרכישת מניות טריידקל על ידי רשל.

המחלוקת בי הצדדים עניינה הידיעה של הנאשמת בדבר השימוש שעושה רשל בחשבון כשהטענה הנטענת, לחובת הנאשמת, היא כי פעלה בחשבון זה וידעה כל העת על הנעשה בחשבון.

לטענת הנאשמת, השימוש החורג שעשה רשל בחשבון אחותה נודע לה אך בדיעבד. אחותה, כאמור, פתחה את החשבון לבקשתה, רשל הפקיד בו כסף, היא אינה יודעת כמה ומה נעשה באותו חשבון.

"אני בדיעבד גיליתי שיש שם מניות טריידקל. אני לא יודעת כמה, אבל אני בשלב מסוים אמרתי לו שאני רוצה שאחותי תסגור את החשבון, ותחסל את הפעילות" (ת/75, הודעה 2א, עמ' 119, ש' 28-19, ההדגשה אינה במקור ז.ה.).

מנגד, ב"כ המאשימה מבקשת לקבוע כי מן הראיות עולה, באופן חד משמעי, כי מעת פתיחתו של החשבון על שם מירב, ידעה הנאשמת כי רשל מתעתד לפעול בחשבון זה במניות וכי הייתה מודעת לפעילותו בחשבון, מכוח היותם מבצעים בצוותא.

אין בידי לקבל מסקנה זו.

על-פי גרסת הנאשמת, באחד הימים, מספר חדשים לאחר פתיחת החשבון צלצלה אליה אחותה, הודיעה לה כי קבלה את תדפיסי הבנק והתברר לה כי "... מאוטו זה הפך הרבה יותר."

"... אז באתי לרונן ואמרתי לו שמירב לחוצה מהחשבון הזה ובקשתי שישחרר אותה ותוך שבוע הוא סגר את החשבון.

ש. למה היא היתה לחוצה מהחשבון? מה היה בו?


ת. אני יודעת שהיו שם מניות טריידקל אך אין לי מושג מה בדיוק יש שם."

(ת/75, הודעה 2א, עמ' 24 ש' 9-4)

המאשימה מוצאת סתירות בגרסת הנאשמת באשר למועד בו נודע לה על המניות בחשבון של מירב, לאחר שבחקירתה הנגדית הודתה כי יתכן וידעה על המניות יום או יומיים עובר לשיחת הטלפון.

"ש: או קיי. הבנתי. אז את מכחישה שידעת על פעילות במניות. בטח במניות טריידקל.

ת: בשלב מסוים ידעתי.

ש: עד שאחותך התקשרה.

ת: עד שאחותי התקשרה ואמרה,

ש: עד שאחותך התקשרה, מאד ברור.

ת: כן. בגדול, אם ידעתי יומיים קודם או יומיים אחר כך אני לא יודעת, אבל בשלב הראשוני לא ידעתי שיש מניות בחשבון הזה.

...

ת: זה לא שונה. אני אמרתי בדיוק לפני דקה שיכול להיות שידעתי כמה ימים לפני השיחת טלפון." (שם, עמ' 843, ש' 21-1, ההדגשות אינן במקור ז.ה.).

גם אם ניקח כעובדה כי הנאשמת ידעה על המניות ימים מספר לפני הודעת אחותה הרי, שלטענתה, ידיעה זו והודעת אחותה הביאו לכך כי תדרוש מרשל לסגור את החשבון, מייד, כפי שאכן נעשה.

כך או כך, לא הוכחה כוונה מוקדמת של הנאשמת עת ביקשה מאחותה לפתוח את החשבון ולא הוכחה ידיעתה בדבר מצב המניות באותו חשבון.

הודעתה של מירב הוגשה בהסכמה אך אין בה ממצאים עובדתיים, לכאן או לכאן. עדותו של השחקן הראשי, רשל, נמנעה מאחר וגרסתו המלאה אינה בפני.

המסקנות שמבקשת ב"כ המאשימה מבית המשפט להסיק הינן מרחיקות לכת ביחס לחומר הראיות המונח בפני בית משפט גם אם בעבירה של "אחריות קפידה" עסקינן, ובית המשפט אינו יכול להגיע לממצאים חד משמעיים ביחס למועד ידיעתה של הנאשמת על הימצאות המניות בחשבון, ביחס למודעותה לטיב המניות ולבעלות עליהן.

משכך נותר בלבי ספק עובדתי, ספק זה אינו מעביר את נטל ההוכחה בדבר המצב הנפשי לנאשמת, הספק יפעל תמיד לטובת הנאשמת ובשלו אני מזכה את הנאשמת מכל העובדות המיוחסות לה על פי האישום השלישי.

ב. אחריות טריידקל לאישום השלישי

בין התאריכים 11.2.98 ועד 9.11.98 שונו ההחזקות בחשבונה של מירב 9 פעמים, השינויים לא דווחו ע"י טריידקל הגם שמדובר בהחזקות של בעל עניין אשר החזקתו הגיעה, בפרקי זמן שונים, עד כדי 20% מהון החברה.

משזוכתה הנאשמת אני משאירה בצריך עיון את השאלה אם באמצעותה ניתן להרשיע את טריידקל, כאשר היא עצמה ספק אם ידעה על המניות בחשבון מירב.

עם זאת, ניתן להרשיע את טריידקל מכוח פעילותו של רשל כאורגן, כדירקטור בחברה, גם אם ברח, ההליכים נגדו הותלו והוא טרם הורשע (ראה ח.פ. ח"ח 1789/97 מד"י נ. מנצורה ואח' לא פורסם).

החובה לדווח מוטלת ישירות על התאגיד ועל-כן, גם בהעדר האורגן לא ניתק החוט המקשר את החברה לעבירות המבוצעות מטעמה ועל-כן, ניתן לייחס לטריידקל את המחדלים על-פי אישום זה.

אשר על-כן, אני מרשיעה את טריידקל ב-9 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) לחוק ביחד עם סעיף 36 לחוק ותקנה 33 לתקנות ניירות ערך ומזכה אותה מ-10 עבירות לפי אותם סעיפים מהם חזרה התביעה בסיכומיה.

9. טענות ההגנה:


את סיכומי ההגנה חותמות מספר טענות בהן אדון, בקצרה, להלן.

א. ב"כ הנאשמת מבקש להחיל על העבירות את הדוקטרינה בדבר "עבירה רבת פרטים". בקשה זו יש לדחות, מכל וכל.

אין בפני עבירה רבת פרטים אלא רצף של עבירות, כל אחת בפני עצמה, כל עבירה מורכבת מסידרה של מעשים אשר כל אחד ואחד מהם מלווה במעשה פלילי ובמחשבה תחילה.

כל אירוע מן הארועים שבכתב האישום הינו תוצאה של מהלכים הנוגעים למספר רב של משקיעים בשוק המניות, כאשר האינטרס הציבורי הבא להגן על ציבור המשקיעים מחייב התייחסות נפרדת לגבי כל מעשה או מחדל של הנאשמות.

ת/75, הודעותיה של הנאשמת, הן אבן הראשה, בהן מניחה הנאשמת את היסודות לכל מקבץ הארועים המתוארים בכתב האישום ומהם ניתן ללמוד על מעשיה של הנאשמת והלך רוחה בזמן אמת.

מחומר הראיות עולה דמותה של אשה עמלה והגונה אשר הולכת אחר צו לבה והרצון לעזור לבן זוגה גורם לה לסטות מדרך הישר ולבצע סידרה שלמה של מהלכים גם אם אינם כשירים. הנאשמת יכולה הייתה לעצור, אך לא עשתה כן בתקווה לראות עתיד ורוד, גם אם על חשבון ציבור שלם של משקיעים "סבירים", ציבור קבוע או מתחלף אשר מעשיה גורמים להטעייתו.

עזרתה של הנאשמת לרשל גורמת לנפילתה בפח אך את הדרך אל הנפילה היא עושה בעיניים פקוחות ובידיעה מלאה.

ב. הגנה מן הצדק -

הבסיס לטענה זו, על-פי ב"כ המאשימה נסמך על מספר אדנים אך, למצער, אף לא אחד מהם יכול להועיל לנאשמת ולשמש לה מגן מפני הרשעה.

אכן, אין חולק כי רשל היה מנכ"ל, ובפועל "היה הכל", כנטען.

לכן, מצאה המאשימה לנכון להעמידו לדין ועמו את המעוולים אשר, על-פי חמר הראיות, עברו יחד עמו את העבירות:

הנאשם 3 אשר הורשע ודינו נגזר והנאשמת אשר נתנה לו יד וכתף בכל שלב, בכל נושא ועניין.

בריחתו של רשל מליתן את הדין אינה פוטרת את הנאשמת מהדין אם די בראיות כדי להצביע אל אחריותה למעשי העבירה.

באשר לעורכי-הדין ולשאר הדירקטורים בחברה – נמצא כי חלקם אינו מגיע כדי חלקה של הנאשמת לפחות לפי השקפת התביעה אשר לא מצאה מקום להעמידם לדין. הטענה כי התביעה התעלמה מעבירות דומות אצל אחרים לא הוכחה ואינה מבוססת.

כך או כך, איני מוצאת את האפליה המשמשת הגנה לנאשמת אם כי יכול ויהיה בטענה זו כדי להקל בענשה, בבוא העת.

ג. אי אזהרה בחקירות –

אכן, הנאשמת לא הוזהרה בחשד לעבירות שבגינן, בסופו של יום, הואשמה. היא הוזהרה בעבירות חמורות מאלה – עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער ועבירות תרמית דהיינו, "הרצת מניות".

גם הטענה כי בשל כך יש לבטל את כתב האישום, דינה להידחות.

אי קבלת אזהרה אינה זכות יסוד חוקתית של נאשם, זכות אשר בהעדרה נפסלת קבילותה של הודעה. על אחת כמה וכמה במקרה דנן, כאשר ההודעות נתקבלו בהסכמה ועיון בהם מראה כי הנאשמת מרצה משנתה, בכל נושא ועניין בו היא נשאלת ואין בדרך גבייתה של ההודעה נסיון לפתות אותה להודות בעובדות.

העובדה כי לא שמרה על זכות השתיקה בשל נושא האזהרה אינה מקנה לה חסיון מפני הרשעה, אחריותה של הנאשמת נובעת מעצם מעורבותה הישירה בביצוע העבירות בהן הורשעה ועל כך, אין לה להלין אך כנגד עצמה.

ד. טענת ההסתמכות על יעוץ משפטי–


טענה זו יכולה להישמע כאשר מתמלאים מספר תנאים העומדים בבסיסה והם – הסתמכות בתום לב על ייעוץ, יעוץ המתקבל מידי יועץ מוסמך בתחום בו מתבקש הייעוץ, היועץ מקבל מן המתייעץ את כל העובדות הצריכות לעניין באפן ברור ומבואר והוא יודע כי חוות דעתו תשמש את המייעץ בנושא בו הוא מתייעץ ועשויה להוות בסיס לפעילותו של המתייעץ. (ראה ע.פ. 1182/99 הורוביץ ואח' נ. מד"י תק/על – 2000 (3), עמ' 1010).

הנאשמת אינה עומדת בתנאים. היא יוצאת מתוך נקודת הנחה כי המצב ידוע ליועצים המשפטיים ועל רקע זה היא שולחת את המכתב ת/14.

קבעתי כי יש בכך כדי לזכותה מעבירות דיווח משום שמצאתי בצעדים שנקטה דיווח לחברה. עם זאת, אין לומר כי פעלה על-סמך ייעוץ משפטי שקבלה וכי נקטה בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה כדי לברר את הדין ואך טעות בלתי נמנעת גרמה לה לעבור את העבירות המיוחסות לה.

הנאשמת אינה עושה כל מאמץ לבדוק את תקינות הדיווחים, מאפשרת הגשתם של דיווחים כוזבים והלכה למעשה גורמת להטעיית הציבור.

בנסיבות אלה – גם דינה של טענה זו להידחות.

ה. המעצר וידיעת הרשות לניירות ערך –

נראה כי מדובר בשתי טענות הנטענות בעלמא. אין ספק כי שלב המעצר הינו שלב קשה ביותר לכל אדם ובפרט לאשה במעמדה של הנאשמת.

עם זאת איני רואה במעצר סיבה לפטור מאחריות ואין בכך עילת הגנה על פי סעיף 34 יט לחוק העונשין.

באשר לידיעת המאשימה אודות המידע שהיה בידי רשות ניירות ערך כי רשל הינו בעל המניות.-

מן הראיות נלמד כי ידיעה זו, בראשית, הייתה בבחינת חשד, החשד הביא לפתיחת חקירה אשר ממצאיה העלו כי לנאשמת יד במעשי העבירה.

ממצאים אלה גובשו לכתב אישום, על כך נותנת הנאשמת את הדין, כמתחייב.

10. סוף דבר

נאשמת 1

אני מרשיעה את טריידקל בעבירות על-פי האישום השני – אי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך ביחד עם תקנה 33 לתקנות ניירות ערך – 30 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) לחוק ניירות ערך.

אני מרשיעה את טריידקל ב-9 עבירות על-פי האישום השלישי, עבירות על-פי סעיף 53 (א) (4) ביחד עם סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנה 33 לתקנות ניירות ערך ומזכה אותה מ-10 עבירות נוספות על-פי אותם סעיפים.

אני מרשיעה את טריידקל בכל העבירות המיוחסות לה באישום הרביעי – 3 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) לחוק ניירות ערך ביחד עם תקנות 4, 5, 6 ה' לתקנות הקצאת ניירות ערך.

נאשמת 4

אני מזכה את הנאשמת מכל העובדות המיוחסות לה על פי האישום השלישי.

אני מזכה את הנאשמת מ-21 עבירות נשוא האישום השני ומרשיעה אותה באי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך ביחד עם תקנה 33 לתקנות ניירות ערך – 26 עבירות לפי סעיף 53(א) (4) לחוק ניירות ערך.

אני מזכה את הנאשמת מ-47 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) וסעיף 37 לחוק ניירות ערך.

אני מרשיעה את הנאשמת בכל העבירות המיוחסות לה באישום הרביעי – 3 עבירות לפי סעיף 53 (א) (4) לחוק ניירות ערך ביחד עם תקנות 4, 5, 6 ה' לתקנות הקצאת ניירות ערך.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון