חובת דיווח מיידי בורסה


בקשה לאישור תביעה, הנסבה על טענות לקיפוח קיצוני ומתמשך של בעלי מניות המיעוט בחברה, אשר נגרם על-ידי בעלי השליטה בחברה ונושאי משרה בה שמונו מטעמם, והסב לבעלי מניות המיעוט נזקים כספיים כבדים, כתביעה ייצוגית.

א. פתח דבר

הליכים קודמים
1. התביעה נשוא תיק זה (להלן: "התביעה") הוגשה ביום 2.11.99 בצירוף בקשה לאישורה כתביעה ייצוגית על-פי הוראות פרק ט1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), בשם כל מי שהחזיקו במניות אלסינט בע"מ (המשיבה 1, להלן "אלסינט") ביום 6.9.99 והוסיפו להחזיק בהן במועד הגשת התביעה (למעט הנתבעים). לחלופין התבקש אישור התובענה כתובענה ייצוגית על-פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנה 29"). ביום 1.2.00 נכנס לתוקף חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), על הוראותיו לעניין הגשת תובענה ייצוגית, אשר החליפו את פרק ט1 לחוק ניירות ערך. הבקשה נדונה בפני הנשיא (כתוארו אז) מ' לינדנשטראוס, אשר הורה על מחיקתה. זאת משלושה טעמים. ראשית, נפסק כי פרק ט1 לחוק ניירות ערך אינו חל על המקרה, משום שניירות הערך של אלסינט נסחרים בבורסה של ניו-יורק ולא בישראל. שנית, נפסק כי תקנה 29 אינה חלה, בין היתר עקב היעדר זהות בסעד הנתבע. שלישית, נפסק כי אין תחולה במקרה הנדון להסדר של הגשת תובענה ייצוגית לפי חוק החברות, מהטעם שהוראות החוק העוסקות בכך הינן הוראות חוק מהותיות. ככאלו, אין להן תחולה אקטיבית על מעשים שבוצעו לפני כניסתו של חוק החברות לתוקף. משקבע הנשיא לינדנשטראוס, כי הסדרי התובענה הייצוגית השונים אינם חלים בנסיבות העניין הוא נמנע מלדון בתנאי הסף לאישור תביעה כתביעה ייצוגית על פי כל אחד מהם. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7028/00). בין לבין הוחלף ההסדר הפרטני בחוק החברות בהסדר כללי ואחיד להגשת תובענות ייצוגית עם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק
תובענות ייצוגיות"). בהחלטה בבקשת רשות ערעור מיום 14.12.06 (פורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת –
) נקבע, כי ההסדר האחרון הינו בעל תחולה אקטיבית, היינו הוא חל גם על עילות תביעה שנוצרו טרם חקיקתו ועודן תלויות ועומדות, לרבות בשלב הערעור, וכך גם ההסדר שקדם לו בחוק החברות. כתוצאה מכך, פסק הדין הנ"ל של בית המשפט המחוזי בוטל והדיון בבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית הוחזר אל בית משפט זה "על-מנת שזה ידון בה על-פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות". השאלה העומדת, איפוא, בפניי הינה האם מתקיימים התנאים לאישור התביעה כתביעה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות.
בהחלטתי מיום 11.4.07, הוריתי על הגשת כתבי טענות מעודכנים מטעם כל בעלי הדין, בהתאם לשינוי שחל בהוראות הדין לעניין תובענות ייצוגיות וגם על מנת שבפני בית המשפט תוצג התמונה העובדתית המעודכנת. ביום 10.6.07 הגישו המבקשות בקשה מעודכנת לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, בצירוף כתב תביעה מעודכן. עדכון כתב התביעה כלל שינוי ברשימת הסעדים המבוקשים עקב חלוף הזמן. המבקשות 1 – 11 נכללו גם ברשימת המבקשות המקורית יחד עם תובעת נוספת, גמול סהר שרותי בורסה בע"מ, שבינתיים החליטה לסגת מתביעתה. המבקשת 12 הצטרפה לבקשה במסגרת עדכונה.

ביום 14.1.08 הגישו התובעות, על פי הוראתי, פירוט כתוב ביחס לכל נתבע, בקשר לכל אירוע נשוא התביעה, בדבר הכשירות בה הוא נתבע (כאשר מדובר בנתבע שהיה או היננו נושא משרה ו/או בעל מניות ביותר מחברה אחת ריליבנטית) ועילת התביעה (להלן: "כתב הפירוט").

בעלי הדין

2. התביעה מבוססת על שישה אירועים בתולדות אלסינט (כאשר חמישה מהם ריליבנטים לבקשה הנדונה), שראשיתם בשנת 1998. אותה עת היתה אלסינט חברה ציבורית, הרשומה בישראל, שמניותיה נסחרו בבורסה של ניו-יורק. כ-55% מהון מניותיה הוחזקו על ידי אלביט החזקות רפואיות בע"מ, חברה פרטית שהייתה מצויה בבעלות מלאה של אלביט הדמיה רפואית בע"מ (המשיבה 2, להלן: "אלביט הדמיה"). יתרת המניות התחלקה בין משקיעים מהציבור (לרבות באמצעות משקיעים מוסדיים), עובדים ונושאי משרה באלסינט. אלביט הדמיה נשלטה על ידי אלרון תעשיה אלקטרונית בע"מ (המשיבה 6, להלן: "אלרון"), שהחזיקה ב-40% ממניותיה. שאר המניות הוחזקו על ידי משקיעים מהציבור, עובדים ונושאי משרה באלביט הדמיה.

להלן תרשים ההחזקות, כפי שתואר לעיל:



3. ביום 25.2.99 חתמה אלרון על הסכם למכירת מניותיה באלביט הדמיה לאירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ (המשיבה 3, להלן: "אירופה ישראל"). ההסכם נכנס לתוקף במאי 1999. אירופה ישראל הינה חברה ציבורית, הרשומה בישראל, שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. כ-83% ממניותיה מוחזקות בידי מרכזי שליטה בע"מ (המשיבה 4, להלן: "מרכזי שליטה"). 0.18% מהמניות מוחזקות בידי מרינה הרצליה, שותפות מוגבלת 1988 (המשיבה 31, להלן: "מרינה הרצליה"), שבשליטת מרכזי שליטה. מניות בשיעור זהה מוחזקות בידי שמעון יצחקי (המשיב 10), שהינו, בין היתר, נושא משרה באירופה ישראל ובמרכזי שליטה והיתרה בידי הציבור. מרכזי שליטה היא חברה פרטית הרשומה בישראל בשליטת מוטי זיסר (המשיב 5, להלן: "זיסר"), שהינו גם, בין היתר, נושא משרה בה ובאירופה ישראל.

להלן תרשים ההחזקות באלסינט לאחר העברת השליטה באלביט הדמיה:


ביום 22.8.2005 נחתם הסכם מיזוג בין אלסינט לבין אלביט הדמיה לפי סעיפים 350 ו-351 לחוק החברות. על פי הסכם זה, הומרה כל מניית אלסינט ב-0.53 מניית אלביט הדמיה.

4. המבקשות (12 מתוך 31 התובעים) הן משקיעות מוסדיות, אשר כל אחת מהן החזיקה במועד הגשת התביעה בין 6,265 ל- 222,131 מניות אלסינט, אותן רכשה לכל המאוחר ביום 6.9.99. ביחד הן החזיקו ב-305,666 מניות, שהיוו כ-4% מהונה המונפק והנפרע של אלסינט וכ-9.4% מכלל החזקות הציבור במניותיה.
המשיבים (כלל הנתבעים) הם אלסינט, בעלי השליטה בה במישרין ובעקיפין בתקופות השונות ונושאי משרה בה ובחברות שהיו או הינן בעלות השליטה בה.
כתב התביעה מייחס לנתבעים שורה ארוכה של מעשים, אשר על פי הנטען מקימים אחריות לנזק שנגרם בעטיים לתובעים, תוך אבחנה ביניהם כדלקמן (חלק מהנתבעים נמנים על יותר מקבוצה אחת):

א. אלסינט
ב. אלביט הדמיה
ג. אירופה ישראל
ד. בעלי שליטה ו/או נושאי משרה באלסינט ו/או באלביט הדמיה ו/או באלרון לפני מכירת השליטה
ה. דורון בירגר (המשיב 30) – סמנכ"ל הכספים ומזכיר החברה באלרון בתקופה הריליבנטית.
ו. בעלי שליטה ו/או נושאי משרה באלסינט לאחר העברת השליטה
ז. בעלי שליטה ו/או נושאי משרה באלביט הדמיה לאחר העברת השליטה בה
ח. בעלי שליטה ו/או נושא משרה באירופה ישראל


5. עמנואל גיל כיהן כיו"ר דירקטוריון אלסינט, נשיאה ומנהל העסקים הראשי שלה בתקופה הריליבנטית לתביעה, עד לפני חילופי השליטה באלביט הדמיה. בה בעת הוא כיהן גם כיו"ר דירקטוריון אלביט הדמיה ומנהל העסקים הראשי שלה. הוא המשיך לכהן כדירקטור באלביט הדמיה לאחר חילופי השליטה ועד ליום 15.6.1999, וכן היה בתקופה הריליבנטית לתביעה וגם כיום דירקטור באלרון.
עוזיה גליל, פרופ' ארנסטו לובין, עמוס חורב, דב תדמור, ד"ר מיכה אנגל ויגאל ברוכי כיהנו כדירקטורים באלסינט בתקופה הרלבנטית לתביעה ועד לחילופי השליטה. חורב ולובין כיהנו כדירקטורים חיצוניים. אנגל היה גם דירקטור באלביט הדמיה עד לחילופי השליטה בה. גליל היה גם דירקטור באלביט הדמיה עד לחילופי השליטה בה וכן היה בתקופה הריליבנטית לתביעה והינו גם כיום יו"ר הדירקטוריון באלרון ונשיאה. גם תדמור כיהן במקביל כדירקטור באלביט הדמיה עד לחילופי השליטה בה.
פרופ' רפאל ביאר, ד"ר יעקב וורטמן, ד"ר יורם טורבוביץ, פרופ' משה מני ופרופ' יצחק קרונזון כיהנו כדירקטורים באלביט הדמיה בתקופה הריליבנטית לתביעה ועד חילופי השליטה בה. ד"ר וורטמן כהן גם כנשיא אלביט הדמיה. במהלך הרבעון השני לשנת 1999 מונה שמעון יצחקי כנשיא החברה. ד"ר טורבוביץ היה בתקופה הריליבנטית לתביעה ועודנו דירקטור באלרון.

ב. האירועים (הריליבנטים לבקשה הנדונה) ותמצית טענות הצדדים בגינם
אירוע א: מכירת עיקר נכסיה של אלסינט (שנת 1998)
6. פעילותן של אלסינט ושל חברת האם שלה, אלביט הדמיה, התרכזה עד לשנת 1998 בתחום ההדמיה הרפואית, וכללה פיתוח ייצור ושיווק של מערכות ממוחשבות ומוצרים אלקטרונים. במהלך 1998 מכרו החברות (אלביט הדמיה בחודש מארס ואלסינט בחודש נובמבר) את מרבית אחזקותיהן בתחום האמור "משיקולים אסטרטגיים ועסקיים" (דו"ח הדירקטוריון שצורף לדו"חות הכספיים של אלביט הדמיה ליום 31.12.98, נספח כא לבקשה). בהסכמי המכירה שכרתה אלסינט נקבעה תמורה כוללת של כ-370 מיליון דולר ארה"ב, בכפוף לזכותן של הרוכשות לקבל חלק מהתמורה בחזרה בהתאם להערכות שווי שתבוצענה לאחר מועד החתימה. באחד מההסכמים נקבע, בנוסף, כי לאחר חלוף שנה ממועד סגירת העסקה, רשאית הרוכשת לחייב את אלסינט לרכוש ממנה התחייבויות לקוחות שלא יעלה בידיה לגבות, בשווי הנע בין 50% ל-75% מגובה ההתחייבות ובמקרים מסוימים אף 100% משווי ההתחייבות, בהתאם למדרג שנקבע בהסכם. מעבר לכך, אלסינט התחייבה להמשיך ולהבטיח את היכולת הכלכלית שלה, הואיל ופעילות הייצור של החטיבות הנמכרות נותרה בידיה. כספי התמורה שקיבלה אלסינט הופקדו בבנקים בתשואה של 4% לשנה. כפועל יוצא, אלסינט היתה בעיקרה קופת מזומנים עת נמכרה השליטה בה מאלרון לאירופה ישראל במסגרת מכירת המניות באלביט הדמיה.

7. לטענת התובעים, משנוצרה באלסינט קופת מזומנים גדולה, אשר לא יועדה על ידי מנהליה לכל פעילות נושאת ריווחים, היה עליה לחלקם לכלל בעלי המניות בחברה. בפועל, מנהלי אלסינט ובעלות השליטה בה, כך הטענה, הכשירו אותה למכירה על ידי אלרון ברווח מרבי, תוך הטעיית המשקיעים לגבי המניע למהלך של מימוש הנכסים. בזאת, לפי כתב התביעה המעודכן וכתב הפירוט, היפרו אלרון, אלביט הדמיה ונושאי המשרה בחברות אלה חובות אמון וזהירות כלפי אלסינט וגרמו לקיפוח בעלי מניות המיעוט בה. בכל הנוגע לחובות הדיווח החלות עליהם הם היפרו חובה חקוקה, ביצעו תרמית בניירות ערך ותרמית לפי פקודת הנזיקין או נהגו ברשלנות. כנגד אלסינט נטען, כי היפרה החובה לפעול לטובת בעלי מניותיה, תוך קיפוח בעלי מניות המיעוט.
לטענת הנתבעים, מכירת עיקר פעילותן של אלביט הדמיה ואלסינט היה צעד הכרחי על רקע השפעת המיתון בכלכלה העולמית על שוק ההדמיה הרפואית ועל יכולתן להמשיך ולהתחרות בו. לגבי הפקדת כספי התמורה בבנקים נטען, כי בנסיבות העניין לא קמה לבעלי המניות באלסינט זכות לקבלת דיבידנד ואי החלוקה אינה עולה כדי קיפוח. מנגנוני התמורה הגמישים שנקבעו במסגרת הסכמי המכירה של נכסי אלסינט הציבו סימני שאלה למשך תקופה ארוכה על גובה התמורה שתיוותר בידיה בסופו של דבר. החברה נמנעה מלחלק דיבידנד כלשהו על מנת שלא לחסום בפניה את האפשרות להמשיך לפעול ולהתפתח.

אירוע ב: מכירת מניות אלרון באלביט הדמיה (25.2.99)
8. כאמור לעיל, ביום 25.2.99 חתמה אלרון על הסכם למכירת מניותיה באלביט הדמיה לאירופה ישראל. פעילותה של האחרונה מתרכזת בתחום הנדל"ן. ההסכם נכנס לתוקף ביום 4.5.99. אף אחת מהחברות, שהינן חברות ציבוריות, לא פרסמה בשלב ניהול המשא ומתן דו"ח מיידי בעניין. אלרון ואירופה ישראל פירסמו דו"חות מידיים לגבי הסכם המכירה ביום בו נחתם. אלביט הדמיה דיווחה על כך רק ביום 3.3.99. אלסינט לא מסרה כל הודעה על שינוי השליטה.

9. לטענת התובעים, קיומה של פעילות למכירת השליטה באלביט הדמיה וזהות הקונה הפוטנציאלי הם בגדר מידע מהותי החייב בדיווח מיידי. לפיכך, כך הטענה, נדרש היה לדווח בזמן אמת על התנהלותו של המשא ומתן בין אלרון לאירופה ישראל ואף על אלסינט היה לדווח אודות המכירה. לפי כתב התביעה המעודכן וכתב הפירוט, משלא נעשה כן, היפרו אלרון, אלביט הדמיה, אלסינט ונושאי המשרה בחברות אלה חובה חקוקה, ביצעו תרמית בניירות ערך, תרמית לפי פקודת הנזיקין או נהגו ברשלנות. לגבי חלקם נטען בנוסף בכתב הפירוט לאחריות בגין פרט מטעה בדו"ח.
לגבי אירופה ישראל, בעלי השליטה ו/או נושאי המשרה בה נטען, כי היפרו חובה חקוקה וביצעו תרמית בניירות ערך. לגבי בעלי השליטה ו/או נושאי המשרה נטען מעבר לכך בכתב הפירוט לאחריות בגין פרט מטעה בדו"ח ותרמית לפי פקודת הנזיקין, או רשלנות.
בנוסף טוענים התובעים, כי עצם המכירה לאירופה ישראל נגועה בקיפוח בעלי מניות המיעוט באלסינט, נוכח התמוטטות שתי חברות, בעיקר בשל "שאיבת סכום אדיר מקופת החברה לכיסיהם של ארבעה יזמים" שאחד משני
היזמים והרוח החיה מאחוריהן היה זיסר, בעל השליטה באירופה ישראל (הציטוט הינו מהחלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופט צ' א' טל) מיום 18.3.1992 בהמ' 2168/91, 2305 (ת"א 68/86, 69) בעניין חלקה של המדינה בהסדר הנושים, כפי שהובא בפסק הדין בערעור על החלטה זו כרקע לדיון, ע"א 2019/92 משרד הבינוי והשיכון נ' מרדכי זיסר, פ"ד נב(3) 208, 212). לפי כתב התביעה המעודכן, במכירת השליטה באלביט הדמיה לאירופה ישראל היפרו אלרון, אלביט הדמיה ונושאי המשרה בחברות אלה חובות אמון וזהירות כלפי אלסינט.
לטענת הנתבעים, לא נפל כל פגם בהתנהלותם בקשר לעסקת המכירה. מטבע הדברים, עיקר הטענות בהקשר זה נטענו על ידי קבוצת אלרון. בתמצית נטען, כי לא קמה חובת דיווח בנוגע להתנהלות המשא ומתן, בהתחשב בחוסר הוודאות המאפיינת מגעים מאין אלה. דיווח היה עלול לסכן את המשך המגעים והשלמתם.
באשר לזהות הרוכש נטען, כי אירופה ישראל הייתה חברה ציבורית מכובדת, אשר במועד רכישת השליטה באלביט הדמיה ועוד קודם לכן נסחרה בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ולכן גם נתונה תחת פיקוח הדוק. זיסר נחשב לאחד המנהלים המובילים במשק הישראלי ומכל מקום אירופה ישראל היא אישיות משפטית נפרדת. בזמן אמת אף אחת מהמבקשות לא פנתה אל אלרון או לערכאות המשפטיות לשם מניעת העברת השליטה לאירופה ישראל או בטענה כלשהי באשר לטיבו של זיסר. לא רק זאת: חלקן, על פי הודאתן, החזיקו במועד הגשת התביעה במניות אירופה ישראל, עדות לאמונן בחברה ובבעלי השליטה בה.

אירוע ג': רכישת מניות של אלביט הדמיה על ידי אלסינט מעמנואל גיל (19.7.99)
10. ביום 11.1.99 התקבלה בדירקטוריון אלביט הדמיה החלטה בדבר הקצאה ללא תמורה של כתבי אופציה ל-676,709 מניות של אלביט הדמיה במחיר של 7$ למניה לעמנואל גיל (המשיב 19, להלן: "גיל"), מי שהיה אותה עת נשיא אלסינט, מנהל העסקים הראשי ויו"ר הדירקטוריון באלביט הדמיה ובאלסינט ודירקטור באלרון. ביום 24.3.99 אושרה ההחלטה באסיפת בעלי המניות ובו ביום ההקצאה בוצעה. למחרת היום מימש גיל את האופציות. ביום 19.7.99 (לאחר העברת השליטה באלביט הדמיה לאירופה ישראל) רכשה אלסינט מגיל את מניותיו באלביט הדמיה, סה"כ 885,140 מניות, במחיר של 10$ למניה. סך התמורה: 8,851,400$ (להלן: "עסקת גיל").
המחיר למניה ששולם לגיל היה גבוה ב-12.5% לערך מהמחיר הממוצע של מניות אלביט בתקופה שמחילופי השליטה באלביט (4.5.99) ועד למועד הרכישה (19.7.99). על רקע זאת טוענות התובעות, כי מדובר היה בעסקה נטולת היגיון כלכלי, מתוך העדפת עניינו של גיל על פני טובתה של אלסינט ולקיפוח בעלי מניות המיעוט באלסינט מצד אלסינט ונושאי המשרה בה. לפיכך, לפי כתב התביעה המעודכן וכתב הפירוט, בביצוע העסקה היפרו נושאי המשרה באלסינט חובות אמון וזהירות כלפיה וגרמו לקיפוח בעלי מניות המיעוט. אלסינט עצמה, כך הטענה, היפרה את חובתה כחברה לפעול לטובת בעלי מניותיה והיתה שותפה לקיפוח המיעוט.
לטענת קבוצת אלסינט, עסקת גיל נעשתה בתנאי שוק סבירים. בפועל רשמה אלסינט בדוחותיה הכספיים רווח הון בסך של למעלה מ-30 מיליון ש"ח כתוצאה ממכירת המניות שרכשה לצד שלישי. מעבר לכך, במסגרת העסקה התחייב גיל להשקיע את כספי התמורה שיקבל (לאחר החזר הלוואות שנטל) בחברה חדשה שתוקם בשיתוף שני הצדדים ותרכז השקעות משותפות בעיקר בתחומי הטכנולוגיה המתקדמת. באמצעות העסקה עלה בידי אלסינט לרתום לצדה את מי אשר נחשב באותה עת ל"שם דבר" בתחום ההשקעות בטכנולוגיה מתקדמת, ובה בעת להבטיח שהתמורה ששילמה תשמש לקידום מטרותיה (תגובת קב' אלסינט, בעמ' 6).

אירוע ד: הצעת הרכש (18.2.99 - 7.9.99)
11. ביום 18.2.99 (שבוע לפני החתימה על הסכם מכירת השליטה באלביט הדמיה) פנה ד"ר יעקב וורטמן (המשיב 26, להלן: "וורטמן"), נשיא אלביט הדמיה באותה עת, במכתב לגיל, בתוקף תפקידו כיו"ר הדירקטוריון באלסינט, בעניין אלסינט (להלן: "מכתב וורטמן").

נוסח המכתב הוא כדלקמן (נספח ה' לתגובת קב' אלסינט):
"הננו להודיעכם כי בכוונת אלביט הדמיה רפואית בע"מ (להלן אלביט הדמיה רפואית) לפעול לאיחוד עסקיה עם אלסינט בע"מ (להלן: "אלסינט"), כך שאלביט הדמיה רפואית תשיג את מלוא הבעלות באלסינט, מהלך אשר בעינינו הינו בעל יתרונות לאלביט הדמיה רפואית ולאלסינט כאחד. אנו סבורים, בהתבסס על המידע שבידינו כיום, כי המחיר המתאים למניות אלסינט שבידי הציבור לעניין האמור לעיל, הנו 14 דולר ארה"ב במזומן למניה, מחיר המשקף פרמיה בשיעור של 21%, ביחס למחיר הסגירה האחרון של מנית אלסינט בבורסה לניירות ערך של ניו יורק (NYSE).
"אנו בוחנים את הדרכים השונות להשגת מטרה זו וכן גורמים נוספים החיוניים לשם הוצאתה לפועל של ההחלטה. אנו מבקשים לבוא עמכם בדברים בהקדם האפשרי, כדי לדון בצעדים אשר על שתי החברות לנקוט בהקשר זה".

12. בעקבות מכתב וורטמן ובהסתמך עליו פורסמו דיווחים והודעות לעיתונות מאת אלביט הדמיה ואלסינט. כך, עוד באותו היום בו שוגר מכתב וורטמן, פרסמה אלביט הדמיה הודעה מטעמה בזו הלשון (ההדגשה הוספה):
"Elbit Medical Imaging Ltd. (NASDAQ: EMITF) has today notified Elscint Ltd. (NYSE: ELT) of its intention to enter into a business combination with Elscint under which Elbit Medical Imaging would obtain the entire ownership of Elscint. In a letter to the board of directors of Elscint, Dr. Jacob Vortman, the President of Elbit Medical Imaging, stated his Company’s belief, based on information currently available to the company, that the appropriate price for the shares of Elscint held by the public for the purpose of such transaction is US$14 in cash per share. This price would reflect a premium of 21% over the February 17th closing price of Elscint shares on the NYSE.

“Elbit Medical Imaging is currently examining various ways of implementing this decision. Elbit Medical Imaging has not yet received a response from Elscint".
(נספח ו לתגובת קבוצת אלסינט)


באותו יום פרסמה אלביט הדמיה גם דיווח מיידי אודות מכתב וורטמן, לבורסה לניירות ערך בתל-אביב, לרשות ניירות ערך ולרשם החברות, כדלקמן:
"אלביט הדמיה... הודיעה היום לאלסינט... כי בכוונתה לפעול לשם איחוד עסקיה עם אלסינט, כך שאלביט הדמיה רפואית תשיג את מלוא הבעלות באלסינט. במכתב לדירקטוריון אלסינט, ביטא ד"ר קובי וורטמן, נשיא אלביט הדמיה רפואית, את אמונת אלביט הדמיה רפואית, בהתבסס על המידע שבידי החברה כיום, כי המחיר המתאים למניות אלסינט שבידי הציבור לעניין האמור לעיל, הנו 14 דולר ארה"ב במזומן למנייה, מחיר המשקף פרמייה בשיעור של 21%, ביחס למחיר הסגירה האחרון של מניית אלסינט ביום 17 בפברואר 1999, בבורסה לניירות ערך של ניו יורק (NYSE). אלביט הדמיה רפואית בוחנת את הדרכים השונות לשם הוצאתה לפועל של החלטה זו. אלביט הדמיה רפואית טרם קיבלה כל תגובה לעניין זה מאלסינט" (נספח ז לתגובת קבוצת אלסינט).

באותו יום פורסמה גם הודעה מטעמה של אלסינט אודות מכתב וורטמן (להלן: "הודעת אלסינט"):
"Elscint Ltd. (NYSE: ELT), a subsidiary of Elbit Medical Imaging Ltd. (Nasdaq: EMITF), announced that it has received a proposal from Elbit Medical Imaging Ltd. for a business combination, pursuant to which the public shareholders of Elscint would receive $14.00 per share in cash. This proposal is for approximately 7,012,967 Elscint shares (or approximately 43% of the outstanding shares) not currently owned by Elbit Medical Imaging Ltd.
“This proposal will be considered by the Board of Directors of Elscint".(נספח ח לתגובת קבוצת אלסינט)

באתר האינטרנט של אלסינט פורסמה הודעה בעברית בזו הלשון:
"אלסינט... הודיעה היום כי קיבלה הצעת רכש מאלביט הדמיה רפואית בע"מ לאיחוד מניותיה עם מניות אלסינט. ההצעה היא לרכישת מניות אלסינט תמורת 14$ במזומן למניה. הצעה זו היא לרכישה של בערך 7,012,967 מניות אלסינט (או בערך 43% מכלל מניות אלסינט) שאינן בבעלות אלביט הדמיה רפואית.
"הצעה זו תישקל על ידי דרקטוריון אלסינט בע"מ" (נספח ט לתגובת קבוצת אלסינט).

13. עם פרסום ההודעות הנ"ל עלה שער המניה של אלסינט מ-11.563 דולר ארה"ב ל-13 דולר ארה"ב והוא המשיך לנוע מעליו במקצת עד ליום 26.2.99 (שהיה יום שישי בשבוע). בתחילת חודש מארס שער המניה נע בין 12 ל- 13 דולר ארה"ב והחלה מגמת ירידה. ביום 17.3.99 חזרה המניה להיסחר במחיר 11.563 דולר ארה"ב (נספח מד לתגובת קבוצת אלסינט).
בפרסומים השונים בדבר הכוונה לאחד את העסקים לא אוזכר עניין המשא ומתן למכירת השליטה באלביט הדמיה לאירופה ישראל ובכלל.
לפי דוחותיה הכספיים של אירופה ישראל ליום 30.6.99 (בהם מכונה אלביט הדמיה "EMI"), היא התחייבה בהסכם הרכישה "לגרום לכך ש- EMIתעמוד בכל התחייבויותיה, ככל שתהיינה, הנובעות ממכתב EMI, מיום 18 בפברואר 1999, לאלסינט בנוגע להצעת רכש למניות אלסינט, הקובע מחיר של 14 דולר ארה"ב למניה (להלן: "המכתב"). בכל מקרה הוסכם, כי החברה תשפה את אלרון ו/או בעלי מניותיה ו/או נושאי משרה בהן, כנגד כל נזק שיגרם להם עקב תביעה בגין אי קיום האמור במכתב" (נספח לד לכתב התביעה המעודכן).

14. ביום 3.3.99 פרסמה אלסינט הודעה, על פיה דירקטוריון החברה הקים ועדה בלתי תלויה, המורכבת מהדירקטורים החיצוניים (פרופ' ארנסטו לובין ועמוס חורב, המשיבים 20 ו-21 בהתאמה) על מנת להעריך את ההצעה של אלביט הדמיה לרכוש את מניות אלסינט המוחזקות על ידי הציבור, וכי הוועדה הודיעה לאלביט הדמיה ביום 2.3.99 על נכונותה להתחיל במשא ומתן בקשר להצעה. עוד צויין בהודעה, כי נשכרו שירותיהם של יועצים פיננסים לצורך העניין (נספח יא לתגובת קבוצת אלסינט).
ביום 4.3.99 העבירה אלביט הדמיה לרשויות המוסמכות בישראל דיווח מיידי, בזו הלשון:
"אלביט הדמיה רפואית בע"מ (להלן "החברה") קיבלה היום 4.3.99 מכתב תגובה מחברת הבת אלסינט בע"מ (להלן "אלסינט"), למכתב ששלחה החברה לאלסינט ביום 18.2.99. במכתב מיום 18.2.99, הביעה החברה את כוונתה לפעול לשם איחוד עסקיה עם אלסינט, כך שאלביט הדמיה רפואית תשיג את מלוא הבעלות באלסינט. במכתב התגובה שנתקבל היום, מודיעה אלסינט על הקמתה של ועדה המורכבת מהדירקטורים הבלתי תלויים לבחינת הנושא, ועל כך שהתקשרה עם בנק השקעות לייעוץ פיננסי. אלסינט מציעה ששתי החברות יפתחו בשיחות על בסיס מכתבה של החברה מיום 18.2.99" (נספח יב לתגובת קבוצת אלסינט).

15. כוונתה של אלביט לפעול לאיחוד עסקיה עם אלסינט הוצהרה גם בביאורים לדוחותיה הכספיים לשנת 1998, שפורסמו באפריל 1999.


16. ביום 4.5.99, מועד כניסתו לתוקף של הסכם העברת השליטה באלביט הדמיה מאלרון לאירופה ישראל, פרסמו הן אלביט הדמיה והן אלסינט הודעות על העברת השליטה ובהן גם התייחסות לכוונת איחוד עסקיהן כדלקמן:

“Europe Israel Ltd. stated in its Press Release today, that further to notices regarding the replacement of directors in the companies (Elbit Medical Imaging Ltd. and Elscint), the activity of the committees of independent directors of Elbit Medical Imaging and Elscint regarding the communication in connection with EMI’s intent to examine the possibility of a tender offer by EMI for Elscint’s shares, shall continue. It is noted that so far no such tender offer has crystallized.”
(נספחים ב' ו-יג לתגובת קבוצת אלסינט).

הדברים קיבלו ביטוי גם בדו"ח המיידי שהעבירה אלביט הדמיה לרשויות המוסמכות באותו היום (נספח יג לתגובת קבוצת אלסינט, ההדגשה הוספה).
"אירופה ישראל (מ.מ.ש.) בע"מ מסרה בדו"ח המיידי שלה מהיום, כי: בהמשך להודעות בדבר חילופי דירקטורים בחברות (אלביט הדמיה ואלסינט) תישמר רציפות פעולתן של ועדות הדירקטורים החיצוניים באלביט הדמיה ובאלסינט בנושא המגעים בדבר כוונתה של אלביט הדמיה לבחון אפשרות להצעת רכש של אלביט הדמיה למניות אלסינט. יצויין, כי עד כה לא התגבשה הצעת רכש כאמור".

כל אחד מהפרסומים שאוזכר לעיל כלל התראה לפיה נכללות בו הצהרות צופות פני עתיד, המכילות בתוכן גם גורמי סיכון ואי ודאויות שאינם בשליטת החברה.

17. ביום 6.9.99 הודיעה אלביט הדמיה לאלסינט, כי הוועדה העצמאית של הדירקטורים מטעמה הגיעה למסקנה, כי איחוד העסקים המוצע בין החברות לא יהיה לטובת בעלי המניות של אלביט הדמיה. לפיכך, מפסיקה הוועדה את הדיונים ביניהן בנושא זה (נספח יד לתגובת קבוצת אלסינט).
שתי החברות הוציאו הודעות מתאימות על סיומן של השיחות ביניהן. אלסינט כתבה בהודעתה כי:

“Elscint Ltd. (NYSE: ELT - news), a subsidiary of Elbit Medical Imaging Ltd. (Nasdaq: EMITF - news), announced today that it has received a letter from the committee of Independent Directors of Elbit Medical Imaging (“EMI”) pursuant to which EMI has decided to terminate the discussions on the proposed business combination between the two companies. EMI’s letter puts an end to discussions that were initiated by EMI on February 18, 1999.
The letter, which was signed by the members of the Committee of Independent Directors of EMI, states that the Committee has resolved that the proposed business combination would not be in the best interests of the shareholders of EMI.
Abraham (Rami) Goren, Chairman of Elscint’s Board of Directors, stated that Elscint’s Board is in the late stages of a long-term process of evaluating various alternatives to increase shareholder value”.
אלביט כתבה בהודעתה מיום 7.9.1999 כדלקמן:
"Elbit Medical Imaging Ltd… Announced today that it has notified Elscint Ltd… that it has terminated discussions regarding a possible business combination been EMI and Elscint. Following extensive deliberations and contacts with the Committee of Independent Directors of Elscint, the Committee of Independent Directors of EMI, which had been appointed to review and consider the proposed transaction, resolved that Elscint’s financial condition and financial exposure resulting, mainly, of the contingent and other liabilities relating to the sale of Elscint’s assets in 1998, had led them to conclude that the proposed transaction would not be in the best interests of the shareholders of EMI”.

כן פרסמה אלביט, ביום 6.9.1999, דיווח מיידי בעניין זה בזו הלשון (ההדגשה הוספה):
"ניתנת בזאת הודעה כי ביום 6 בספטמבר 1999, מסרה החברה לאלסינט בע"מ (חברה בה מחזיקה החברה בכ-55% ממניותיה, להלן: "אלסינט") הודעה כי החברה הפסיקה את דיוניה עם אלסינט לגבי האפשרות לאחד את עסקי שתי החברות. לאחר התדיינויות ארוכות שנערכו עם הוועדה של הדירקטורים של אלסינט, הוחלט על-ידי הוועדה של הדירקטורים שלפני העברת השליטה של החברה, שמונתה לצורך בחינת האפשרות העסקית האמורה, כי מצבה הפיננסי של אלסינט והחשיפה הפיננסית הנובעות בעיקר מהחבויות התלויות והאחרות המתייחסות למכירת עסקי אלסינט בשנת 1998, מביאים למסקנה כי העסקה האמורה לא תהיה לטובת בעלי המניות של החברה".
(נספחים טו ו-טז לתגובת קבוצת אלסינט).

עם פרסום הודעה זו חלה ירידה של 17% במחיר מניית אלסינט משער של 9.56 דולר ארה"ב ביום 6.9.99 לשער של 7.94 דולר ארה"ב ביום 13.9.99.


18. בין לבין זכה הנושא להתייחסות בעיתונות בישראל. "הארץ" פירסם במארס 1999, לפי האמור בכתב התביעה המעודכן, ראיון עם מי שהיה אותה עת סמנכ"ל הכספים ומזכיר החברה באלרון, דורון בירגר (המשיב 30) בקשר למכירת השליטה באלביט הדמיה. בתגובה לטענות קיפוח מצד בעלי מניות מהציבור באלביט הדמיה ובאלסינט הוא אמר, כי "עשינו מהלכים שמנוגדים לרצון למכור את החברה במחיר הגבוה ביותר לצרכי מינוף, וזה בגלל ההתעקשות של עוזיה גליל לדאוג למשקיעים. ברור שלזיסר לא היה אינטרס לחלק 2 דולר דיווידנד (לבעלי המניות באלביט הדמיה – הוספה שלי) או להתחייב להצעת הרכש למניות אלסינט במחיר של 14 דולר. לדעתי עוזיה גליל דאג לבעלי המניות מהציבור לפחות כמו למחיר שאלרון תקבל" (נספח לו לכתב התביעה המעודכן. ההדגשה הוספה. עוזיה גליל היה בתקופה הריליבנטית, בין היתר, כאמור לעיל, נשיא אלרון).
ביום 14.4.99, לפי האמור בכתב התביעה המעודכן, פורסמה ב"הארץ" כתבה של גלית חמי תחת הכותרת "מה יעלה בגורל הצעת הרכש באלסינט". הכתבה מעלה ספקות לגבי המחיר בו תבוצע הצעת הרכש, אם בכלל. בין היתר מובאים בה דבריהם של עודד טמיר, שהיה מנהל הכספים באלביט הדמיה, ושל שמעון יצחקי, שהיה מנהל הכספים באירופה ישראל ובהמשך מונה לנשיא אלביט הדמיה, לפיהם כוונותיה של אלביט הדמיה לא התגבשו לכלל הצעת רכש מחייבת ובכל מקרה המחיר של 14$ היה בגדר הערכה בלבד. בסיום הכתבה נכתב, כי "אם להתבסס על התנהגותן של מניות אלסינט בתקופה האחרונה, נראה כי בעלי המניות מהציבור כבר גילמו את הסיכון במחיר. אלסינט חזרה למחיר שבו נסחרה לפני פרסום הצעת הרכש, והיא נסחרת כיום במחיר של 11.75$ למניה" (נספח לז לכתב התביעה המעודכן).
ביום 5.9.99 פורסמה ב"הארץ" כתבה של יורם גביזון בה נכתב, כי "זיסר אמר כי בקרוב תתקבל החלטה בנוגע לגורל הצעת הרכש באלסינט וזאת במסגרת רה ארגון כולל בקבוצה" (נספח מ לכתב התביעה המעודכן).

במהלך התקופה שחלפה מהיום בו הודיעה אלביט הדמיה על כוונתה לפעול לאיחוד עסקיה עם אלסינט (18.2.99) ועד ליום בו הודיעה על החלטתה לסגת מהעניין, אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ (המבקשת 10) חזרה ופנתה בכתב לשתי החברות בניסיון לזרז את ביצוע הצעת הרכש. במכתבי התשובה נטען, כי הודעתה של אלביט הדמיה מיום 18.2.99 לא היתה בגדר הצעת רכש במובנה המשפטי (נספחים לג ו-לט לכתב התביעה המעודכן).

19. לטענת התובעים, הודעת אלביט הדמיה מיום 18.2.99 על כוונתה לפעול לאיחוד עסקיה עם אלסינט הציגה מצג לפיו היא התחייבה כלפי אלסינט לטובת צד ג' (בעלי מניות אלסינט מהציבור) לבצע הצעת רכש. לטענתם, בהסתמך על מצג זה הם רכשו ו/או נמנעו מלמכור מניות של אלסינט. משלא בוצעה הצעת הרכש נגרם להם נזק. לפי כתב התביעה המעודכן וכתב הפירוט, קמה לנתבעים אחריות לנזק זה לפי הפירוט הבא (שהינו חלקי נוכח כלליות הטענות בכתב התביעה המעודכן והעלאת טענות חדשות בכתב הפירוט):
אלרון, אלביט הדמיה ונושאי המשרה בחברות אלה עובר למכירת השליטה באלביט הדמיה אחראים בגין אי ביצוע הצעת הרכש מכוח העוולה של גרם הפרת חוזה, וחלקם גם מכוח הפרת חובת תום הלב בניהול משא ומתן, ובגין המצגים בנוגע להצעת הרכש מכוח העוולות של הפר חובה חקוקה (חובות הדיווח), תרמית בניירות ערך, תרמית לפי פקודת הנזיקין ולחלופין רשלנות במה שנוגע לחובות הדיווח החלות עליהם.
בעלי השליטה ו/או נושאי המשרה באלביט הדמיה לאחר העברת השליטה בה אחראים בגין אי ביצוע הצעת הרכש מכוח העוולות של הפר חובה חקוקה (חובות אלביט הדמיה כבעלת שליטה) ורשלנות ומכוח הפרת חובת תום הלב בניהול משא ומתן והחובה שלא לקפח המיעוט. כמו כן הם אחראים בגין המצגים בנוגע להצעת הרכש מכוח העוולות של פרט מטעה בדו"ח, הפר חובה חקוקה, תרמית בניירות ערך, תרמית לפי פקודת הנזיקין ולחלופין רשלנות.
אלסינט, בעלי השליטה בה ו/או נושאי המשרה בה לאחר העברת השליטה באלביט הדמיה אחראים בגין הימנעותם מלפעול לאכיפת התחייבות אלביט הדמיה לבצע את הצעת הרכש מכוח חובות האמון והזהירות החלים עליהם ומכוח הפרת החובה שלא לקפח המיעוט.
אירופה ישראל, בעלי השליטה בה ונושאי המשרה בה אחראים בגין המצגים בנוגע להצעת הרכש מכוח העוולות של הפר חובה חקוקה (חובות הדיווח) ורשלנות.
בירגר אחראי בגין מצגיו בנוגע להצעת הרכש מכוח האיסור על תרמית בקשר לניירות ערך.

20. טענתם העיקרית של הנתבעים בהקשר זה הינה, שמכתב וורטמן לא היה בגדר הצעת רכש מצד אלביט הדמיה לגבי מניות אלסינט, ושלא ניתן היה ללמוד אחרת מהדיווחים וההודעות לעיתונות שפורסמו בעקבותיו. הטענה נסמכת הן על תוכן המכתב והפרסומים השונים והן על העדר פניה פורמלית לציבור המשקיעים כנדרש על פי הוראות הדין לעניין הצעת רכש.

אירוע ה – העסקות בין אלסינט לבין אירופה ישראל ומרינה הרצליה (9.9.99)
21. ביום 9.9.99, שלושה ימים לאחר הדיווח על הפסקת הדיונים בקשר לאיחוד עסקיהן של אלביט הדמיה ואלסינט, רכשה האחרונה, באמצעות חברת בת הולנדית בבעלותה המלאה, מאת חברת בת בהקמה בבעלות מלאה של אירופה ישראל את מלוא אחזקותיה בחברת BEA Hotels N.V. (להלן:”BEA Hotels”). BEA Hotels ריכזה את פעילות אירופה ישראל בתחום המלונאות, והחזיקה באמצעות מספר חברות זרות בזכויות בבתי מלון בעיקר במערב אירופה, ובחלק מהמקרים בשותפות עם חברה מקבוצת מלונות ים סוף. בנוסף רכשה אלסינט באותו היום באמצעות חברה נכדה בבעלותה המלאה (אס. אל. אס. נאמנות בע"מ) את הזכויות במיזם של מרכז למסחר ובידור במרינה (בהקמה) בהרצליה (אשר לימים נודע בשם "קניון ארנה") מאת מרינה הרצליה, שהינה, כאמור לעיל, שותפות מוגבלת בשליטת מרכזי שליטה, המחזיקה בכ-83% ממניות אירופה ישראל (העסקות הנ"ל יקראו להלן: "עסקת המלונות והמרינה"). במסגרת עסקת המלונות והמרינה שילמה אלסינט לאירופה ישראל כ-100,000,000 (מאה מיליון) דולר ארה"ב ונטלה על עצמה התחייבויות נלוות בסך של כ- 100,000,000 (מאה מיליון) דולר ארה"ב נוספים.

עסקת המלונות והמרינה נעשתה במסגרת ארגון מחדש של עסקי קבוצת אירופה ישראל ונכסיה, תוך מיקוד כל אחת מהחברות (אירופה ישראל, אלביט הדמיה ואלסינט) בתחום פעילות עיקרי וייחודי (דיווח מיידי של אירופה ישראל לבורסה לניירות ערך מיום 9.9.99, נספח כ לתצהירו של יצחקי מיום 24.10.97). ארגון מחדש זה כלל גם את מכירת המרכזים המסחריים של אירופה ישראל באירופה לאלביט הדמיה (תחום שהפעילות בו, לטענת אלסינט, היתה בעלת תשואה גבוהה יותר משל הפעילות בתחום המלונות, אך במקביל גם מסוכנת יותר). הוא נעשה בסופו של "תהליך ארוך ומורכב במסגרתו קיימו הדירקטוריונים של כל אחת מהחברות השונות בקבוצה דיונים מקיפים, תוך התייעצות במומחים בתחומי הפיננסים, החשבונאות והמשפטים ובחינה של האפשרויות העומדות בפני החברות ליצירת ערך לטווח ארוך לבעלי המניות שלהן" (מתוך הדיווח המיידי של אירופה ישראל לבורסה לניירות ערך מיום 9.9.99, נספח כ לתגובת קבוצת אירופה ישראל).

22. דיווחים קודמים של אירופה ישראל התייחסו לאפשרות של מהלך של ארגון מחדש באופן הבא:
בדיווח המיידי של אירופה ישראל לגבי העסקה מיום 25 בפברואר 1999, היא עמדה על האפשרויות אותן היא בוחנת בקשר עם אלביט הדמיה ואלסינט (נספח ט לתגובת קבוצת אירופה ישראל):
"לחברה פעילות באמצעות חברות בנות, בשלושה תחומים עיקריים: תחום מלונאות במערב אירופה באמצעות רשת Park Plaza, תחום הנכסים מניבים באנגליה ובהולנד וכן מרכזים מסחריים ונדל"ן מניב במרכז ובמזרח אירופה ותחום ההחזקה בחברות בתחום ההיי טק. בכפוף לקבלת כל האישורים הנדרשים על פי כל דין, בוחנת החברה אפשרות לשלב את פעילותה בתחום ההיי טק בפעילות של תחומים משיקים הקיימים ב- EMI ואלסינט וכן באפשרות לשלב את פעילותה בתחום המלונאות, המרכזים המסחריים והנדל"ן המניב יחד עם EMI."

בדו"ח הדירקטוריון ליום 30.6.99 שפורסם ביום 31.8.99, תשעה ימים לפני ביצוע עסקת המלונות והמרינה (נספח לד לכתב התביעה המעודכן) נכתב, בהמשך לדברים בנוגע להצעת רכש, שצוטטו לעיל (בסעיף 13):
"החברה בוחנת אפשרות לשלב את פעילותה בתחום ההייטק בפעילות של תחומים משיקים הקיימים ב- EMI ואלסינט וכן באפשרות לשלב את פעילותה בתחום המלונאות, המרכזים המסחריים והנדל"ן המניב יחד עם EMI, וזאת בכפוף לקבלת האישורים הנדרשים על פי כל דין".

23. עובר להתקשרויות בעסקת המלונות והמרינה, קיבלה אלסינט חוות דעת מיום 3.9.1999, של חברת השמאים הבריטית DTZ Debenham Thorpe () לגבי שווים הכלכלי של בתי המלון וההכנסות הצפויות מהם ואת חוות דעתו של המהנדס ושמאי המקרקעין, אינג' שמואל פן, מיום 7.9.1999, לגבי שוויו הכלכלי של מרכז הסחר והבידור בהקמה במרינה בהרצליה. התמורה ששילמה אלסינט במסגרת העסקה נקבעה על יסוד חוות דעת אלה.

24. ההתקשרות בעסקת המלונות והמרינה אושרה ביום 9.9.99 הן על ידי ועדת הביקורת של אלסינט "מכיון שיתכן ולחלק מחברי הדירקטוריון ענין אישי בעסקאות המובאות לאישור" (נספח כ לתגובת קב' אלסינט) והן על ידי הדירקטוריון (נספח כא לתגובת קב' אלסינט). שיקוליה של אלסינט ביסוד ההתקשרות באים לידי ביטוי בפרוטוקול ישיבת ועדת הביקורת בעניין זה:
"ברנד: ...לי אישית נראה שהחברה חייבת להתחיל לפעול בצורה אקטיבית ולהרוויח כסף ולהתחיל לצאת מן ה-Mode של השנה האחרונה בו החברה היתה בתהליך חיסול דה-פקטו, כאשר למעשה האופציה של החיסול וחלוקת הכסף לבעלי המניות אינה קיימת, כפי שדיברנו בישיבת הדירקטוריון. אם מסכימים על כך, הרי שצריך להתחיל לפעול. אני מאמין שכולנו בדעה שלא הגיוני להתחיל לחפש שטחי פעולה שאותם אנו א [צ"ל: לא] מכירים ואין לנו בהם יתרון. לכן ההחלטה בעבר הייתה לפנות למרכזי שליטה ולאירופה ישראל ולראות מה יש להם שמעניין אותנו ולאחר שקיבלנו הנתונים, נראה לי שפעילות המלונות וה-Leisure היא הבחירה הנכונה. כפי שראינו, אלו פעילויות בעלות תוצאות מצוינות, עתיד מצוין וסיכון נמוך יחסית. לא מדובר במלונות במקומות איזוטריים שהיום אופנתיים ומחר אולי לא, אלא במקומות הטובים ביותר בערים המרכזיות ביותר. לכן, איני רואה סיכון רב. לבסוף, נראה מכל הנתונים שאנו בעזרת הכסף שבקופת החברה נוכל לפתח את הפעילות ולהגיע להישגים טובים אפילו יותר.
"בר-און: אני מסכים. הנקודה אותה נשאר לנו לברר לעצמנו, היא האם המחיר שבו ניתן לקנות את המלונות והמרינה בהרצליה הוא המחיר הנכון. לא מספיק שהם נכסים טובים. אם המחיר יקר מדי, לא עשינו עסק טוב. בעניין זה, קיבלנו את הערכת השמאי של DTZ ביחס למלונות ואת הערכתו של שמואל פן ביחס למרינה וגם ראינו את הערכתו של פישלר למרינה. פן ידוע ומוכר ואני חושב שמהתיאור ששלחו לנו DTZ וממה ששמענו עליהם הם גוף מכובד, מומחה ומנוסה שניתן לסמוך עליו. מכל מה ששמענו מכל אלו עולה שהמחיר שנראה שאפשר לסכם עליו הוא מחיר טוב מבחינתו כקונים. אני התרשמתי מאוד ממה שאמר השמאי האנגלי בתשובה לשאלתי, על הפרמיה שלדעתו היינו צריכים לשלם על מחיר הנכסים ושאותה אנו לא משלמים.
"ברנד: אני חושב שאנו עושים עסק טוב, התשואות טובות בכל קנה מידה ביחס לסיכון שאנו לוקחים וכן צריך לקחת בחשבון שאנו קונים למעשה מערכת פועלת שהיא בסיס שעליו
נוכל לבנות ולקנות עוד מלונות. מערכת כזו יש לה שווי משלה, ואנו לא נדרשים כלל לשלם עליה אלא משלמים רק על הנכסים עצמם...
"הוחלט: לאשר... העיסקאות המוצעות הן לטובת החברה".

25. במועד ביצוע עסקת המלונות והמרינה סבלה BEA Hotels מגרעון בהון העצמי של 24,109 אלפי גילדן הולנדי (כ-46 מיליון ₪) והפסדים מצטברים בסך 11,202 אלפי גילדן הולנדי (כ-21.4 מיליון ₪). פעילות המלונות המשיכה לצבור הפסדים גם בשנים שלאחר מכן בטרם מוזגה אלסינט עם אלביט הדמיה.
ערב ביצוע העסקה מחיר מניה של אלסינט היה 9 דולר ארה"ב. בשנת 2000 מחיר המניה בשיאו היה 10.25 דולר ארה"ב, אך גם הגיע לשפל של 3.8 דולר ארה"ב. בשנים 2001 – 2004 מחיר המניה נע בין 2.95 דולר ארה"ב לבין 6.14 דולר ארה"ב, כאשר בדצמבר 2001 חולק דיבידנד של 1.1 דולר ארה"ב למניה, ובשנת 2005, ערב המיזוג, הגיע מחיר המניה ל-8.77 דולר ארה"ב.

26. לאחר המיזוג נמכרו חלק מהנכסים לצדדים שלישיים בריווח. מלון Shaw Park Plaza הממוקם בלונדון, שהוערך בעסקה למכירת המלונות בשנת 1999 על ידי חברת DTZ בסך של כ - 95 מליון דולר ארה"ב (ברוטו) (BEH Hotels החזיקה 30% מהזכויות במלון), נמכר בחודש דצמבר 2005 בסכום של כ - 75 מליון פאונד (כ-132.6 מיליון דולר ארה"ב; נספח כא לתגובה של אירופה ישראל, דו"ח מיידי של אלביט הדמיה מיום 20.12.05). בניין Andrassy Drechsler House (בית הבלט בבודפשט הונגריה), שהוערך בעסקת המלונות בשנת 1999 על ידי חברת DTZ כסך של כ - 4.5 מליון דולר ארה"ב (BEA Hotels החזיקה 50% מהזכויות בנכס), נמכר בחודש יוני 2007 בסכום של כ - 30 מליון יורו, כ-40 מיליון דולר ארה"ב. זאת ועוד: מלון ויקטוריה אמסטרדם, שהוערך בשנת 1999 על ידי חברת DTZ בסך של כ - 72 מליון דולר ארה"ב (ברוטו) (BEH Hotels החזיקה 50% מהזכויות במלון), הוערך בשנת 2007 בסכום של כ- 134 מליון יורו וזאת במסגרת הנפקה בבורסת AIM בלונדון של חברת Park Plaza, המחזיקה בכמחצית הזכויות בנכס (נספח כב לתגובה של אירופה ישראל, דו"ח מיידי של אלביט הדמיה מיום 13.6.07; נספח כג לתגובה זו, הקטע הריליבנטי מתשקיף חברת Park Plaza מיום 12.7.07).

27. בפי התובעים שורה של טענות כנגד עסקת המלונות והמרינה: הסתרת הכוונה להתקשר בה על רקע הציפיות למימוש הצעת הרכש ובכלל גרמה להטעיית המשקיעים באלסינט מקרב הציבור, היה בה עושק של אלסינט ושל בעלי מניות המיעוט בה לטובת בעלת השליטה (אירופה ישראל); ההחלטה להתקשר בה נתקבלה שלא כדין משלא הובאה לאישורה של האסיפה הכללית; היא נעשתה תוך חריגה מהקבוע במסמכי ההתאגדות של החברה; היה בה כדי לסייע לאירופה ישראל לממן את רכישת השליטה באלביט הדמיה תוך הפרת סעיף 139 לפק' החברות, שהיה בתוקף במועד העסקה. הסעיף אסר מפורשות על חברה לרכוש את מניותיה, או לסייע ברכישת מניותיה במישרין או בעקיפין. באופן כללי טוענים התובעים לקיפוח בעלי המניות מקרב הציבור שתוצאתו ירידת ערך מניותיהם.
לפי כתב התביעה המעודכן וכתב הפירוט, קמה לאלסינט ונושאי המשרה בה ו/או בעלי השליטה בה, לרבות אירופה ישראל ונושאי המשרה בה ו/או בעלי השליטה בה אחריות לנזק זה לפי הפירוט הבא (שהינו חלקי נוכח כלליות הטענות בכתב התביעה המעודכן והעלאת טענות חדשות בכתב הפירוט):
בגין אי דיווח על התנהלותו של משא ומתן לרכישת נכסים מבעלי השליטה מכוח העוולות של הפר חובה חקוקה (חובות הדיווח), תרמית בניירות ערך, תרמית, ולחלופין רשלנות במה שנוגע לחובות הדיווח, בגין ההתקשרות בעסקה ללא קבלת אישור כדין מכוח העוולה של הפר חובה חקוקה וחלקם גם בשל הפרת חובות אמון, ובגין עצם ההתקשרות מכוח הפרת חוזה (תזכיר ההתאגדות) והחובה להימנע מקיפוח המיעוט, וחלקם גם בשל הפרת חובות אמון.

28. לטענת הנתבעים, עסקת המלונות והמרינה אושרה כדין במוסדותיה המוסמכים של אלסינט, לאחר הליך של בדיקה וקבלת חוות דעת מומחים כלכליים ומשפטיים מן השורה הראשונה. מומחים אלה תמכו בכדאיותה של העסקה לחברה. לא רק זאת אלא שהעסקה גם התבררה בדיעבד כעסקה אשר הניבה לאלסינט תשואות נאות. בנסיבות העניין לא נדרש אישורה של האסיפה הכללית, שכן רוב חברי הדירקטוריון באלסינט היו חסרי עניין אישי בעסקה. כמו כן המשא ומתן שקדם לעסקה היה בגדר "מידע רך" ועל כן לא קמה לגביו חובת דיווח. בנוסף נטען, כי העסקה נעשתה בגדר מטרות ההתאגדות שהיו קבועים בתזכירה של אלסינט, וכי לא היה בה כדי להפר את הוראת סעיף 139 לפקודת החברות, בין היתר משום שנעשתה במנותק מעסקת רכישת השליטה באלביט הדמיה.

טענות כלליות של הנתבעים
אי עמידה בתנאי סף
29. לטענת הנתבעים, המבקשות אינן מוסמכות להגיש את התביעה. המבקשות הן חברות ישראליות העוסקות בניהול קופות גמל וקרנות נאמנות. חלקן (המבקשות 1, 3, 4, 5 ו -8) חוסלו בינתיים עקב מיזוג. לגביהן נטען, כי לו מטעם זה, הן אינן יכולות להיות צד להליכים דנן. ביחס לכלל המבקשות נטען, כי עצם היותן מנהלות של קרנות המחזיקות במניות אלסינט אינו מקנה להן מעמד בתביעה המבוססת על ההחזקה במניות (שהרי הן עצמן אינן המחזיקות), למצער ללא צירופם לתביעה של הנאמנים לקרנות אלה.

30. לטענת הנתבעים, התובעים ניצלו את הוראותיי בדבר עדכון כתבי הטענות ופירוט עילות התביעה ביחס לכל נתבע על מנת לתקן באופן מהותי את כתבי הטענות מבלי לקבל רשות כדין ולאחר חלוף תקופת ההתיישנות. תיקונים אלה כוללים מחיקה והוספה של בעלי דין; תיקון הסעדים שהתבקשו בכתבי הטענות המקוריים; תיקון או הוספה של עילות תביעה (שממילא, לטענת הנתבעים, התיישנו).

העדר נזק

31. לטענת הנתבעים לא נגרם כל נזק לבעלי המניות באלסינט. בחינת ההתפתחות בשערה של מניית אלסינט מראשית שנת 1999 ועד לסוף חודש יוני 2007, מלמדת, כי משקיע אשר רכש מניית אלסינט בחודש פברואר 1999 - עובר לפרסומים בקשר עם מכתב וורטמן - והתמיד בהחזקתו עד לסוף חודש יוני 2007, זכה לקבל תשואה על מנית אלסינט בשיעור ממוצע של 28.4% לשנה (תשואה מצטברת בשיעור של 236.5%). בחישוב התשואה על מנית אלסינט נלקח בחשבון מרכיב הדיבידנדים שחולקו לבעלי המניות במהלך התקופה הריליבטית, וכן מרכיב שער ההמרה שנקבע במחצית שנת 2005 להמרתה של מנית אלסינט במנית אלביט הדמיה.

32. בנוסף נטען על ידי הנתבעים, כי אפילו היה ממש בטענות התובעים, המבקשות עצמן לא סבלו ממלוא הנזק הנטען (ההפרש בין מחיר "הצעת הרכש" הנטענת לבין המחיר בו נמכרו על ידיהן מניות אלסינט). הקרנות המנוהלות על ידיהן הרי אינן שייכות להן. לכל היותר נמנע מהן ריווח בסך אחוזים בודדים מהנזק הנטען, היינו: סך דמי הניהול, שהיו זכאיות לגבות, לו מומשה הצעת הרכש.

ג. דיון בבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית
התנאים לאישור תביעה ייצוגית
33. סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, תחת הכותרת "מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי" קובע תנאי סף להגשת בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית (ההדגשות הוספו):
"(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:
(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה...
"(ב) לענין סעיף זה, כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק -
(1) בבקשה לאישור שהוגשה בידי אדם כאמור בסעיף קטן (א)(1) - די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק... ".

34. סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות קובע התנאים לאישור תביעה כתביעה ייצוגית בידי בית המשפט:
"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

35. בעלי הדין חלוקים ביניהם בשאלת קיומו של כל אחד ואחד מהתנאים הנ"ל. בנוסף נטען על ידי המשיבים, כי הואיל והמבקשות 1 - 9 ו- 12 כלל לא היו צד להליכי הערעור בעטיים הוחזר הדיון בבקשה זו אל שולחנו של בית משפט זה, לאחר שבקשתן המקורית של המבקשות כולן סולקה על הסף, הרי שלגביהן ההחלטה בדבר הסילוק על הסף הינה החלטה חלוטה, באופן השולל מהן לקחת חלק בהליך הנוכחי.

עילות התביעה
36. לפי סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, עילת התביעה נשוא הבקשה לאישור תובענה ייצוגית צריכה לעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, שבשמה מוגשת הבקשה, ולעמוד למבקש באופן אישי.

37. הבקשה דנן הינה לתבוע בשם כל מי שהחזיקו במניות אלסינט ביום 6.6.99 והוסיפו להחזיק בהן ביום 2.11.99, מועד הגשת התביעה (להלן: "התקופה הקובעת"), למעט הנתבעים. הגדרה הקבוצה אינה מתייחסת למועד רכישת המניות. מחומר הראיות עולה, שלפחות חלק מהמבקשות רכשו חלק ממניותיהן בטרם דווח לראשונה על כוונת אלביט הדמיה לפעול לאיחוד עסקיה עם אלסינט (18.2.99), אך לא בהכרח בטרם מומשו נכסי אלסינט, וחלק בעקבות זאת (נספח לג לכתב התביעה המעודכן). יכול וההגדרה כוללת בתוכה בעלי מניות, שרכשו את מניותיהם ימים ספורים לפני התקופה הקובעת. לשון אחר: הקבוצה בשמה הוגשה הבקשה כוללת בעלי מניות, שרכשו את מניותיהם לאחר שאירוע אחד או יותר מבין האירועים הבאים נשוא התביעה כבר הסתיים, ועל כן גם לא קופחו בעטיו: מימוש נכסי אלסינט, מכירת השליטה באלביט הדמיה לאירופה ישראל, עסקת גיל. השאלות הדרושות בירור בקשר לאירועים אלה אינן, איפוא, משותפות לכלל חברי הקבוצה.
לדוגמא: קיפוח בעלי מניות המיעוט בחברה הינו מצב של פגיעה בציפיות לגיטימיות של אותם בעלי מניות, בהתחשב, בין היתר, באופייה של החברה (ראו: ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' מאיר עטר, מיום 14.12.06, סעיפים 21 ו-22 לפסק דינה של השופטת מ' נאור, פורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת - ). מי שרכש מניות אלסינט בהיותה בעיקרה קופת מזומנים לאחר מכירת השליטה בה לאירופה ישראל, שעיסוקה בתחום הנדל"ן, השקיע בחברה שונה באופייה ובמאפייני בעלי השליטה בה מזו, בה השקיע מי שרכש מניות של אלסינט עת התרכזו עסקיה בתחום ההדמיה הרפואית תחת שליטה של חברה בתחום זה. ציפיותיו של הראשון באשר לשימוש שייעשה בכספים, שהצטברו בקופת אלסינט בעקבות מכירת מרבית אחזקותיה בתחום ההדמיה הרפואית, שונים משל השני.


38. יש חשיבות למועד רכישת המניות גם לעניין השאלות שמעוררים הדיווחים והפרסומים השונים בעניין הצעת הרכש. אמנם שאלת טיבו של מצג מסויים בנוגע לחברה משותפת הן למי שעל סמך מצג זה רכש מניות החברה והן למי שעל סמך מצג זה נמנע מלמכור מניותיה. ברם, טענות התביעה בהקשר זה מבוססות על שורה של פרסומים ודיווחים, ואלה נבדלים ביניהם באופן הצגת עניין הצעת הרכש. עובר למכירת השליטה בה, דיווחה אלביט הדמיה, כי בכוונתה לפעול לאיחוד עסקיה עם אלסינט, לאו דווקא על דרך הצעת רכש, אך באופן שיקנה לבעלי המניות באלסינט פרמיה על מניותיהם. זאת, מבלי לציין, כי בה בעת מתנהלים מגעים למכירת השליטה בה, פרט שהיה בו כדי לשנות התמונה לגבי סיכוייה של כוונה זו להתממש ולהנמיך בהתאם את רמת הציפיות. בדיווחיה של אלסינט הדמיה לאחר העברת השליטה בה השתנתה הכוונה לפעול לאיחוד העסקים לכוונה לבחון אפשרות להצעת רכש. על פי מידע זה טרם התגבשה כוונה ממשית לפעול למיזוג החברות ועל כן רמת הציפיות שיש בו כדי לעורר נמוכה יותר.
אני סבור בנוסף, כי שאלת הסתמכותו של מי שרכש את מניותיו לפני יום 18.2.99 והמשיך להחזיק בהן במועד הגשת התביעה, על הדיווחים בנוגע לאיחוד העסקים בין אלביט הדמיה לאלסינט, אינה ניתנת לבירור באופן קבוצתי. אין זה סביר לצאת מנקודת הנחה, שאלמלא אותם דיווחים כל רוכש כאמור היה מוכר את מניותיו עובר ליום 2.11.99. יש הרי הרוכשים מניות לטווח ארוך. יתרה מכך, חלק מדיווחים והפרסומים עליהם מבססות המבקשות טענותיהן נעשו בארץ ובעברית בזמן שאלסינט נסחרה בבורסה לניירות ערך בארצות-הברית, כך שלא בהכרח שכלל בעלי מניותיה נחשפו להם.

39. האירוע היחידי, שהתרחש בוודאות בזמן שככלל חברי הקבוצה, בשמה מבוקש לנהל את התביעה הייצוגית, החזיקו בניירות ערך של אלסינט, ועילות התביעה בגינו מעוררות שאלות המשותפות לכל מי שהחזיק בניירות ערך אלה אותה עת הינו ההתקשרות בעסקת המלונות והמרינה.

40. ייתכן וניתן להכשיר עילות תביעה נוספות מהעילות, שפורטו לעיל, לבירור במסגרת תביעה ייצוגית. זאת, על ידי הגדרת תת קבוצה מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 10(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. אולם, בהעדר התייחסות לאפשרות זו בכתבי הטענות, כמו גם העדר נתונים כדי לקבוע ביחס לתת קבוצה כלשהי, כי מי מהמבקשות נכללת בתוכה (שהרי לא הוצגו מועדי רכישת המניות), או כי מאפייניה מצדיקים ניהול תביעה ייצוגית, אינני מוצא לנכון לעשות זאת. אין זה מתפקידו של בית המשפט לגבש עילות תביעה בעבור התובעים.

עילת תביעה אישית
41. לטענת המשיבים, לא קמה למבקשות עילה תביעה אישית כנגדם. זאת, בין היתר, משום שהנזק הנטען, ירידה בשווי אחזקותיהם של בעלי המניות באלסינט, הוא נזק משני. הוא נגזר מנזק, שאם נגרם, נגרם בראש ובראשונה לאלסינט, וככזה אינו עומד בפני עצמו, כנזק המקים עילת תביעה אישית כנגד המזיקים.

42. אכן הלכה פסוקה היא, כי (ההדגשה הוספה):
"הכלל הוא, בעיקרון, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק אותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה - בדרך כלל - לבעל מניות, עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה" (ע"א 2967/95מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ פ"ד נא(2) 312, 326, פורסם גם באתר האינטרנט של הרשות השופטת - ; להלן: "פרשת מגן וקשת").
"ברגיל, הנזק יוטב באופן אחיד אם וכאשר תתבע החברה את נזקיה-היא ותזכה בפיצויים. הפיצוי לחברה אמור להביא לעלייה בשוויין של מניות החברה" (ע"א 3051/98 ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ פ"ד נט(1) 673, 689, פורסם גם באתר האינטרנט של הרשות השופטת -
).
אך ההלכה גם מונה חריגים לכלל זה (לרבות מקרים אשר מלכתחילה אינם נכנסים בהגדרתו, ההדגשה הוספה):
"לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, ביניהם, נזק שנגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שנגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שנגרם עקב קיפוח המיעוט. מקרים הנופלים לגדר החריג הם למשל, כאשר לאחר מיזוג, מוקפא מיעוט בעלי המניות על ידי בעלי מניות רוב בתנאים בלתי הוגנים, או כאשר הרוב בחברת אם, מרוקן מתוכן חברת בת בטרנזאקציות בלתי הוגנות בין חברת האם והבת (ראה Fletcher Cyc Corp 5908 note 9, 5911 note 24 וראה : Yanow v, Teal Industries, Inc. 422 A2d 311 (1979) " (פרשת מגן וקשת, 326).

43. ככל שהאירועים השונים גרמו לנזק לבעלי המניות באלסינט, בשני מקרים מדובר בירידה בשווי המניות עקב נזק שנגרם לחברה. כך הוא הנזק הנטען מעסקת גיל וכן הנזק הנטען מעסקת המלונות והמרינה.
ביחס לעסקה הראשונה אני מקבל את טענת המשיבים, כי לכל היותר יש בטענות התביעה לגביה להצמיח עילת תביעה לאלסינט עצמה, אך לא לבעלי המניות בה. לא כן לגבי עסקת המלונות והמרינה. במסגרת כל אחת מהעסקות, על פי טענות התביעה, רכשה אלסינט נכסים במחיר העולה באופן משמעותי על שווים האמיתי. לפיכך, היה בהן בראש ובראשונה להסב נזק לאלסינט. במקרה הראשון, אם נגרם נזק לחברה, הרי שהנזק שנגרם כתוצאה מכך לבעלי המניות
היה משותף לכולם והתחלק ביניהם באופן יחסי לאחזקותיהם. לפיכך, לא קמה להם עילת תביעה אישית. במקרה השני, הואיל והנכסים נרכשו מבעלי השליטה באלסינט, הרי שאם נגרם נזק לחברה, ברי כי הנזק שנגרם כתוצאה מכך לבעלי המניות מהציבור הוא באופן יחסי גבוה יותר מהנזק שנגרם לבעלי השליטה. נזק ייחודי זה מקים עילת תביעה אישית.

44. נימוק אחר לטענת המשיבים לפיה, לא קמה למבקשות עילת תביעה אישית כנגדם, הינו שכל אחת מעילות התביעה הנטענות כוללת יסוד של נזק, ואף אחת מהן לא הראתה, כי לכאורה נגרם לה נזק, כנדרש לפי סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. כתבי הטענות המעודכנים אינם מגלים מה עלה בגורל מניות אלסינט שהוחזקו על ידיהן. האם נמכרו עובר להמרת מניות אלסינט למניות אלביט הדמיה בשנת 2005, ואם כן – באיזה מחיר. אם הומרו למניות אלביט הדמיה – האם מניות אלה נמכרו, ואם כן באיזה מחיר.

45. לשיטת התובעים, אין חשיבות לשאלת גורל מניות אלסינט שהוחזקו על ידיהם לשם ביסוסה של עילת תביעה. לדידם, בין אם מכרו מניותיהם עובר למיזוגה של אלסינט באלביט הדמיה בין אם מניותיהם הומרו במניות של אלביט הדמיה, נגרם להם נזק. במקרה הראשון, הנזק הינו סך ההפרש בין 14 דולר ארה"ב למניה או מחיר המניות עובר השתלטותה של אירופה ישראל על אלסינט, לבין המחיר בו נמכרו המניות בפועל. במקרה השני, הנזק הינו סך ההפרש בין 14 דולר ארה"ב למניה או מחיר המניות עובר השתלטותה של אירופה ישראל על אלסינט, לבין מחיר המניות במועד הגשת התביעה (2.11.99), שהיה 7.25 דולר ארה"ב למניה.

46. שיטת חישוב זו לוקה בקשיים. אין כל היגיון לבסס החישוב לגבי מי שמניותיו באלסינט הומרו במניות אלביט על מחיר מנית אלסינט במועד הגשת התביעה. זהו מועד אקראי, שאינו מתאפיין באירוע כלשהו שהיה בו כדי לשנות את מצבם של בעלי המניות. חישוב בדרך זו בהכרח יביא לפיצוי יתר של חלק מהתובעים, ובכך גם מבחין שלא לעניין בין התובעים לבין עצמם, שכן הוא אינו לוקח בחשבון את השינוי במצבם של אלה שמניותיהם הומרו במניות אלביט הדמיה.

47. לפי הנתונים שהוצגו על ידי המשיבים (ראו לעיל, בסעיף 31), ואף נתמכו בתצהירים, מי שרכש מניות של אלסינט במהלך שנת 1999 והמשיך להחזיק בהן עד למיזוגה באלביט הדמיה אפשר ובסופו של יום השקעתו נשאה תשואה מצטברת ובשיעור של עד 236.5%. לשון אחר: גם אם עוולו המשיבים כלפי המבקשות או היפרו התחייבויות שונות כלפיהן, הרי לא בהכרח נגרם להן נזק, והדבר תלוי בשאלה מה עלה בגורל מניות אלסינט שהוחזקו על ידיהן. בהעדר התייחסות לשאלה זו מצד המבקשות, הרי שלא הראו, אף לא לכאורה, כי נגרם להן נזק.

סיכויי התביעה ויעילות דיונית
48. די בדיון עד כאן כדי לדחות את הבקשה. מכיוון שעיקר טענות התביעה בדבר קיפוח מתמקדות בעסקת המלונות והמרינה (שהינה גם האירוע היחידי, שמעורר שאלות המשותפות לכל חברי הקבוצה), אתייחס בקצרה לאירוע זה בהקשר של סיכויי התביעה. אחד התנאים המנויים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות לאישור תובענה כתובעה ייצוגית הינו, אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. הראיות שהוצגו על ידי המבקשות אין בהן כדי ללמד, כי במסגרת העסקה, נכון למועד ביצועה, שילמה אלסינט מחירים מופקעים בעבור הנכסים שרכשה, או כי ההתקשרות בה מצידה היתה חסרת היגיון כלכלי. טענות התביעה בהקשר זה מבוססות על דו"חות כספיים מהשנים 1988 ו-1999. על פי כללי החשבונאות, שנהגו אותה עת, הצגת הנכסים בספרים היתה לפי עלותם ההיסטורית ולא על פי שווים ההוגן (ראו ביאור 2 לדו"חות הכספיים של BEA Hotels ליום 31.12.98, נספח 2 לכתב התביעה המעודכן). כתוצאה מכך גם ההון העצמי הרשום של חברה לא שיקף את שוויה האמיתי, שכן הוא נגזר משווי הנכסים כפי שהוצגו בספרים. לפיכך, העובדה שלפי הדו"חות הכספיים הנ"ל אלסינט רכשה חברה בלתי סולבנטית, ושילמה בעבורה מחיר העולה על ערכה, כפי שנרשם בספרים של אירופה ישראל, אין משמעה שהמחיר ששולם לא שיקף את תנאי השוק. הדבר תלוי בשווי ההוגן של הנכסים ולשם כך נדרשת חוות דעת שמאית.
המשיבים מצידם הציגו חוות דעת כאמור (נספחים יח ו-יט לתגובת אלסינט), שעל יסודן נקבע המחיר שאלסינט שילמה. במשך השנים העסקה אכן הוכיחה את עצמה, כמפורט בסעיף 26 לעיל.

49. הערה נוספת: המשיבים העלו טענות סף רבות, אשר חלקן הובאו לעיל, הן ביחס לתביעה הן ביחס לבקשה כנגד מעמד המבקשות וכנגד שינויים ברשימת המבקשות ו/או התובעים, שינויים בעילות התביעה ו/או בסעדים המבוקשים, כנגד העובדה שחלק מהטענות העובדתיות בבקשה אינו נתמך בתצהיר או מבוסס על פרסומים בעיתונות ועוד. נוכח ההוראות בדבר התיישנות תובענה נשוא בקשה לאישור תובענה כייצוגית (סעיף 26 לחוק תובענות ייצוגיות) ואפשרותם של המשיבים בשלב זה להגיב לכל שינוי או תיקון, גם אם יאושר בדיעבד, על פני הדברים נראה כי לפחות חלקן של טענות הסף להידחות (לרבות הטענה כנגד מעמד המבקשות כמנהלות הקרנות שהחזיקו במניות אלסינט, בשים לב להוראות סעיף 76(ב) לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994: "הנאמן יתן למנהל הקרן ייפוי כוח לנהל את נכסי הקרן, ובכלל זה לנקוט הליכים משפטיים לשם שמירת נכסי הקרן וכל זכות הנובעת מהם").

עם זאת, הזדקקות התובעים לכל אותם שינויים, במיוחד על רקע מורכבות התביעה – בהיותה מבוססת על אירועים שונים תוך ייחוס ערב רב של עילות לכל אירוע - מעלה ספק רב לגבי היות התביעה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, תנאי הכרחי נוסף לאישור תובענה כייצוגית לפי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

ד. סוף דבר

50. הבקשה נדחית.


אני מחייב את המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחת מקבוצות המשיבות את הוצאות המשפט בבקשה וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 (חמישים אלף) ₪ + מע"מ, להיום.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון