חובת דיווח סביבתי - תביעה ייצוגית


עניינה של הבקשה :

הבקשה המצריכה הכרעה היא, האם ראויה התביעה שבכותרת להתברר כתובענה ייצוגית, או, כלשון החוק כיום, כתובענה קבוצתית.

מאחר ובמועד הגשת תובענה זו, נקט המחוקק בלשון "תובענה ייצוגית", אף אנוכי אגדיר את התובענה בהתאם כ"ייצוגית" ולא כ"קבוצתית".

מלכתחילה הוגשה התובענה כייצוגית ביום 3.5.01. ביום 28.10.03 הוריתי לדחות את התובענה הייצוגית. הכרעה זו בוטלה ע"י ביהמ"ש המחוזי הנכבד ובמסגרת ערעור אזרחי 1446/05 מיום 19.5.05, הוחלט כי הדיון יחזור אל בימ"ש השלום, לצורך דיון בטענות המדינה בענין זכותה שלא לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית.

בישיבת יום 20.9.05 הגיעו הצדדים להבנה כי ישלימו הליכים מקדמיים ולאחר מכן יוגשו סיכומים בכתב בשאלה האם ראוי לאשר את התביעה כייצוגית, אם לאו.

עתה הובאו בפניי סיכומי הצדדים. תוך שימת לב להסתייגויות התובע ולטענותיו בדבר צירוף מסמכים שלא כדין ע"י הנתבעת, הנני להכריע בבקשה.

התביעה:

התביעה המקורית הוגשה ביום 3.5.01. במהותה זו היא "תביעה ייצוגית להסרת מפגע סביבתי ומניעת הישנותו בהתאם לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) תשנ"ב – 1992" (להלן:"חוק למניעת מפגעים סביבתיים").

התובע טען כי הינו אזרח ותושב ישראל המתגורר בקומת קרקע של בנין משותף בן שתי קומות ברח' רמז 53 בראשל"צ, אשר נבנה במהלך שנת 1997. ביתו של התובע נבנה בהתאם לחוק ההתגוננות האזרחית תשי"א – 1951, ומכוח תקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים) תש"ן – 1990 (להלן:"תקנות ההתגוננות האזרחית"), אשר לפיהן חויבו קבלנים העוסקים בבניית בנייני מגורים בהקמת מרחב מוגן דירתי, ממ"ד, בשטח של לפחות 5 מ"ר נטו לכל דירת מגורים.

גם ביתו של התובע נבנה בהתאם. אחד מהחדרים בביתו הינו ממ"ד קרקעי ששטחו 9 מ"ר. התובע טוען, כי ההוראות הנוגעות מטעמים בטחוניים, לבניית ממ"דים בדירות מגורים טומנות בחובן סכנה בריאותית חמורה של תחלואה ותמותה מסרטן ריאות עקב פליטת או חדירת גז ראדון. התובע טוען כי מדובר בסכנה בריאותית חמורה הנשקפת לו אישית ולציבור הרחב בכלל.

לטענתו, ערך שתי בדיקות ריכוזי גז ראדון בממ"ד שבביתו, באמצעות חברות שאושרו ע"י המשרד לאיכות הסביבה. בבדיקות הללו נמצא, כי שיעור גז הראדון בממ"ד שבביתו, הינו פי 4 מרמת הסף שקבע המשרד לאיכות הסביבה.

התובע סבור כי חלק לא מבוטל מאוכלוסיית אזרחי ישראל נמצא בסכנה יום יומית מתמשכת של ספיגת קרינה רדיו-אקטיבית, כתוצאה מפליטת גז ראדון. הסכנה נובעת בעיקרה מהנחיות בניית ממ"דים על פי הוראות המחוקק ומתקין התקנות. הכל תוך העלמת הסיכון הבריאותי החמור אשר נגרם כתוצאה מכך. התובע מפרט בתביעתו מה הוא גז הראדון, מה הוא הקשר בין גז הראדון לבין סרטן ריאות, מציין את הבדיקות שבוצעו על ידו לפרטי פרטים.


התובענה בוססה על הוראות סעיפים לחוק למניעת מפגעים סביבתיים, ולחילופין על עילות נזיקיות של רשלנות ו/או מטרד ו/או הפרת חובה חקוקה ו/או עילות של המשפט הציבורי. התובע סבור כי התביעה דנן ראויה להתברר כתובענה ייצוגית/ציבורית על פי החוק.

ההגנה:

הנתבעת הגישה בקשה שלא לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. הבקשה הוגשה ביום 29.7.03, כבקשה מתוקנת שניה בעקבות בקשה קודמת שהוגשה בענין זה ביום 3.11.02.

הבקשה מושתתת, על טענת הנתבעת, לפיה אין לאשר את התביעה הנ"ל כייצוגית בשל הנימוקים המופיעים בסעיף 11(א)(1) 11(א)(3) לחוק למניעת מפגעים סביבתיים.

נקבע, בהוראת בית המשפט המחוזי הנכבד בע"א 1446/04, כי הנימוק המופיע בסעיף 11(א)(2) לחוק האמור, אינו רלוונטי עוד.

על פי סעיפים 10 ו-11 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים, נקבע הסדר ספציפי לניהול התובענה כייצוגית וזהו לשונם:

"תובענה קבוצתית [תיקון התשס"ו (מס' 2)]

10. מי שנפגע או עומד להיפגע ממפגע סביבתי וכן גוף או עמותה כאמור בסעיף 6 רשאי לתבוע הוצאת צו כאמור בסעיף 2 בשם קבוצת אנשים שנפגעו או עומדים להיפגע מאותו מפגע (בחוק זה - תובענה קבוצתית).

סייג לתובענה קבוצתית [תיקון התשס"ו (מס' 2)]

11. (א)בית משפט רשאי להורות שתובענה שהוגשה לפי סעיף 10 לא תנוהל כתובענה קבוצתית אם שוכנע שנתקיים אחד מאלה:

(1) התובענה הוגשה שלא בתום לב;

(2) גודלה של הקבוצה אינו מצדיק הגשת התובענה כתובענה קבוצתית;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי התובע או בא כוחו אינו מייצג בדרך הולמת את ענינם של כל חברי הקבוצה;

(ב) בית משפט רשאי להתנות ניהול תובענה כתובענה קבוצתית בתנאים הנראים לו ראויים כדי להבטיח הליך הוגן ויעיל, לצורך הכרעה בשאלות המשותפות לכל המעונינים."

לדידה של הנתבעת, אין מקום להורות על ניהול התובענה כייצוגית.

ראשית, סבורה היא כי התובע פעל בחוסר תום לב, כאשר הגיש תוצאות בדיקה בממ"ד ביתו, והסתיר את העובדה שהבדיקה בוצעה בשיטת המדידה קצרת הטווח וכי תוצאותיה נמוכות יותר ממחצית הסף הקבוע בתקן התקף. התובע טען בכתב התביעה כי כמות גז הראדון בממ"ד ביתו חורגת פי 4 מהתקן, ובפועל, הסתמך על שיטת בדיקה לא מתאימה ועל תקן ישן שאינו בתוקף היום. לפי הבדיקות העדכניות רמת גז הראדון בממ"ד בדירת התובע עומדות בתקן.

שנית, הנתבעת גורסת כי קיים יסוד סביר להניח שהתובע אינו מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל חברי הקבוצה. לטענתה, הואיל והתביעה נסמכת על תקן, הנחיות והיתר, שאינם עוד בתוקף, הרי התובע מתעלם מנורמה משפטית תקפה ומחייבת ומסתמך על נורמות ישנות שאבד עליהן הכלח. בכך הוא גורם נזק לכל חברי הקבוצה. היה ותאושר התובענה כייצוגית ולאחר מכן תדחה בשל טענותיו הבלתי כשירות של התובע, יהווה הדבר מעשה בי-דין כלפי כל חברי הקבוצה אותה מתיימר התובע לייצג. בכך יימצא התובע מזיק לכולם.

הנתבעת תוקפת עניינית את כישורי המומחה מטעם התובע, מר ניר משה. אמנם הוא בעל היתר מהמשרד לאיכות הסביבה לביצוע מדידות ריכוזי גז ראדון, אך לא לביצוע הערכת סיכונים מסוג כלשהו, הכל כמפורט בהיתר. הנתבעת מוסיפה כי מר ניר אינו מומחה בתחום הראדון ואינו נושא בתואר אקדמי בתחום מדעי הטבע. השכלתו המקצועית הינה בוגר תואר ראשון במינהל עסקים וניהול, תואר שאינו רלבנטי לנושא גז הראדון. הוא בוגר קורס של שלושה ימים בממ"ג שורק בשנת 1991 בנושא עבודה בטוחה עם מכשירים פולטי קרינה; הדרכה בת ששה ימים בנושא בדיקות גז במבנים, קרקע או מים וקורס עלום בטכנולוגיות לפתרון גז ראדון במבנים. לעומת זאת, הנתבעת מעלה על
נס את כישוריו של ד"ר שטרן, המומחה מטעמה, בעל תואר שני במקצועות רלבנטיים של מדעי הטבע וכן בעל ניסיון מוכח בנושא רדיולוגיה.

הנתבעת מסבירה, כי הראדון הוא גז אציל, כבד מהאויר. החומרים הרדיואקטיביים הנוצרים מן הראדון תלויים בריכוזו של הראדון באויר. חומרים רדיואקטיביים פולטים קרינה מייננת, המעלה במידה מסוימת את ההסתברות הטבעית לתחלואה בסרטן. הנזק הבריאותי מגז הראדון, תלוי לטענת הנתבעת, בריכוזו הממוצע בסביבת המחייה. באויר החופשי ריכוז הראדון הוא נמוך. במקומות בהם ריכוז הראדון גבוה עשויה שהייה ממושכת להוות סכנה. ריכוז הראדון במבנה תלוי במספר רב של גורמים. בחדרים נמוכים, במקלטים ובקומות ראשונות, ריכוז הראדון המגיע מן הקרקע גבוה יותר.

גם במוצרי בנייה נמצא ראדו,ן המהווה מקור נוסף, אולם לטענת הנתבעת, בדרך כלל תרומת הרדיום במוצרי הבנייה לפליטת ראדון במבנה הינה קטנה לעומת תרומת הקרקע, גם בשל העובדה כי פליטת ראדון מקירות היא תהליך איטי והכמות הנפלטת קטנה.

ממ"ד הינו חדר בטחון יחודי למדינת ישראל עם אפשרות לסגירה הרמטית. חובת התקנת ממ"ד נובעת מאיום באמצעי לחימה שונים כנגד תושבי מדינת ישראל, ולרבות אמצעים כימיים, כפי שהיה הדבר במלחמת המפרץ. תקנה 197 לתקנות ההתגוננות האזרחית מכילה חובת בניית ממ"ד מבטון מזוין. אכן, קצב פליטת הראדון מבטון, גבוה יותר מאשר מבלוק בנייה רגיל. לכן, פליטת הראדון בממ"ד עשויה להיות גבוהה יותר מאשר בחדר רגיל. כאשר הממ"ד מאוורר, הראדון הנפלט מהקירות יוצא דרך פתחי האוורור ולכן ריכוזו נמוך. כאשר הממ"ד סגור ואינו מאוורר, עולה ריכוז הראדון.

האם התביעה דנן היא בגין "מפגע סביבתי"? האם הקרינה הנוצרת מגז הראדון עונה על ההגדרה בסעיף 1 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים העשויה לגרום "פגיעה בבריאותו של אדם" או "גרימת סבל ממשי לאדם?".

לטענת הנתבעת, בבדיקות שונות שבוצעו בדירתו של התובע הסתבר כי ריכוז גז הראדון בממ"ד צמוד הקרקע אשר התקבל הן במדידות שבוצעו ע"י התובע בטרם הגשת התביעה בשיטת המדידה קצרת הטווח, והן ע"י המרכז למחקר גרעיני שורק על פי הוראות ביהמ"ש, אינו חורג ואף נמוך בהרבה מנורמת הסף התקפה לריכוזי ראדון בממ"ד צמוד קרקע בשיטת מדידה קצרת טווח, ובשיטת מדידה ארוכת טווח, כפי שנקבעה ע"י המשרד לאיכות הסביבה. על כן, שיעור הראדון בממ"ד צמוד הקרקע בדירת התובע אינו מהווה זיהום ע"י קרינה ואינו בגדר מפגע סביבתי.

התובע, הלין בכתב התביעה על הנורמה המחייבת. לטענתו, נורמה זו מנוגדת להמלצות הועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית, אשר על פיהן התקן המותר הוא 40 בקרל/מ"ק. לדעתו, התקן הקבוע בחוק הישראלי - 2000 בקרל/מ"ק במדידה קצרת טווח ו-200 בקרל/מ"ק במדידה ארוכת טווח – הינו מסוכן ובלתי אמין.

ברם, הנתבעת סבורה כי , כאשר קיימת נורמה חוקית, תקפה ומחייבת, יש לפעול על פיה, ולא לתקוף אותה במסגרת תביעה ייצוגית. תביעה מסוג זה באה בגדרם של בתי המשפט לעניינים מינהליים או במסגרת בג"צ. רק כאשר הרשות אינה פועלת, ניתנת לאזרח הזכות והכוח להגיש תביעה אזרחית. אולם, במקרה דנן, אין המדובר במפגע סביבתי ולפיכך לא מוטלת על הרשות החובה לנקוט בצעדים ממשיים להפסקתו.

הנתבעת מציינת, כי עוד באפריל 2000 נערך סקר ראדון ארצי, בממד"ים בקומות גבוהות ובממ"דים צמודי קרקע והתוצאות היו משביעות רצון ותאמו את התקן הישראלי. מכאן, סבורה הנתבעת, כי אין ממש בתביעה, לא לגופה ובודאי שלא כתביעה ייצוגית.

עמדת התובע:

מכוח ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים בישיבת יום 21.6.06, הגיש התובע את סיכומיו.

התובע עמד על כך, כי הנטל מוטל על שכם הנתבעת, להוכיח כי הסייגים לניהול התובענה דנן , כתובענה ייצוגית, אינו עובר על שכמו, הגם שהוא זה שהגיש תחילה את סיכומיו.

על פי החוק למניעת מפגעים סביבתיים, כמו גם התיקון העקיף שבוצע בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 :

התובע טוען כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח כי התובע הגיש את התביעה בחוסר תום לב, כמובנו של ביטוי זה בסעיף 11(א)(1) לחוק למניעת מפגעים סביבתיים.

עוד גרס התובע, כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובע אינו מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל חברי הקבוצה, כמובנו של ביטוי זה בסעיף 11(א)(3) לחוק למניעת מפגעים סביבתיים.

התובע מצביע על המיוחדות של דיני איכות הסביבה, אשר הרציונאל המונח ביסודם, שונה מאשר בתביעות ייצוגיות אחרות. כאן העיקר הוא הסרת ומניעת המפגע הסביבתי, להבדיל מפיצוי כספי.


מסביר התובע, כי מטרת החוק היא להגביר את אכיפת דיני איכות הסביבה בארץ ועל כן קבע המחוקק, כי הגשת תובענה ייצוגית בגין מפגע סביבתי לפי החוק למניעת מפגעים סביבתיים, תוכר מיידית כתביעה ייצוגית, ואין היא טעונה מראש אישור של בית המשפט.

זוהי התווית מדיניות, ליתן כלי לאזרח הפרטי, להילחם כנגד מפגעים סביבתיים.

המפתח של הסמכות הנתונה בידי בית המשפט, הינו פיקוח על ההליך, אך לא אישורו או סיווגו.

אין הכוונה לסנן תובענות ייצוגיות ולהערים מכשול דיוני בפני התובע, שכן לא זו מטרת החוק ולא זו תכליתו.

מעבר לטענות כלליות אלה, טענותיו הספציפיות של התובע, בקצירת האומר, הן כדלקמן:

קיומו של מעשה בית דין בהחלטה מיום 28.10.03 באשר לתום ליבו וכשירותו לייצג את כל חברי הקבוצה.

הכחשת עמדת הנתבעת כביכול פעל בחוסר תום לב.

הכחשת עמדת הנתבעת כביכול אינו כשיר לייצג את כלל חברי הקבוצה.

ביסוס מקצועי של גירסתו.

אבחן טענות אלה אחת לאחת.

קיומו של מעשה בית דין:

טוען התובע, כי קיים מעשה בית דין / השתק פלוגתא בדמות ההכרעה השיפוטית בתיק זה מיום 28.10.03.

התובע אומנם ערער על החלטה זו, אולם לשיטתו ערער אך ורק על הקביעות שם לפי סעיף 11(א)(2) לחוק.

לאור "גודלה האדיר של הקבוצה", כלשונו, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדתו.

לגירסתו הנתבעת, מושתקת ומנועה לטעון היום טענות בדבר אלמנטים אחרים, כגון חוסר תום לב ואי יצוג הולם של חברי הקבוצה, נוכח קביעות שנעשו בעניין זה בהחלטה מיום 28.10.03, עליהן לא הוגש ערעור.

הוא מצביע על האמירה בפסק בהחלטה ההיא בעמוד 9 לפיה:

"לא נראה כי המשיב (מר רוזנטל- נ.ג.) פעל בחוסר תום לב, ובודאי שלא פעל בחוסר תום לב המספיק להורות כי התובענה לא תידון כתובענה יצוגית".

מאחר והוא לא ערער על קביעה זו, והנתבעת מצידה גם כן לא ערערה על כך, הפכה לטענתו הקביעה הנ"ל לחלוטה.

בדומה לכך, הוא סבור, כי גם העדר הסוגיה של יצוג הולם הוכרעה ביום 28.10.03 לאור הקביעות בעמוד 3-4, 6 לאותה החלטה:

"בשלב זה לא ניתן לדעת אם יש ממש בטענות המבקשים (הנתבעת – נ.ג.), אם לאו... אין לומר בשלב מקדמי זה כי כתב התביעה משולל עילה".

גם על קביעות אלה, לא ערער התובע. לשיטתו, בית המשפט המחוזי לא התערב בהן ועל כן לטענתו, אין מקום לשוב ולפתוח את הנושא בהחלטה זו.

הקביעה מיום 28.10.03, כי התובע אינו מייצג בדרך הולמת את עניינם של חברי הקבוצה, התבססה על גודלה האדיר של אותה קבוצה – כל בעלי הממ"דים בישראל - מאחר ובית המשפט המחוזי הנכבד השמיט את הקרקע מתחת לנימוק זה, אין הוא רלוונטי עוד היום.

כך לטענת התובע.

רק למען הזהירות מציין התובע, כי קבוצת בעלי הממ"דים בישראל היא קבוצה מוגדרת, שנתוניה רשומים ומופיעים באיגוד הקבלנים.


יסוד תום הלב:


רק למען הזהירות, מציין התובע, כי אין להטיל דופי בתום ליבו.

התובע מכחיש, את עמדת הנתבעת, כאילו יצר תמונה כוזבת באמצעות תוצאות הבדיקה בממ"ד שלו, כאשר ביצע את הבדיקה על פי פרמטרים מיושנים לשיטתם.

התובע אינו מקבל את עמדת הנתבעת, כי הפנה בכתב התביעה להיתר ישן לבדיקת ריכוזי ראדון, שאינו בתוקף, הגם שידע שאינו בתוקף.

התובע מכחיש כי ביצע את הבדיקה בתנאים של חדר סגור לתקופה ארוכה, מתוך כוונה להטות את התוצאות של הבדיקה, ובכלל.

התובע מעולם לא הסתיר, כי הבדיקות שבוצעו בביתו היו בדיקות קצרות טווח והדבר עולה במפורש מנספחים י"א-י"ד לכתב התביעה וצויין במפורש בסעיפים 34 ו- 36 לכתב התביעה.

זאת ועוד, טוען הוא כי לא הטעה, עת טען כי התוצאות שהתקבלו בממ"ד ביתו, עולות פי 4 מרמת הסף הקיימת.

נכון למועד קבלת התוצאות, חודשי אוגוסט-ספטמבר 2000 – שאז טרם הותקנו ההנחיות של משרד לאיכות הסביבה, שצורפו כנספח כ' לכתב התביעה ומועדן 13.2.01 – התוצאות היו תקינות.

לשיטתו, נכון להיום, לא היה כל שינוי בתקן הישראלי לגופו, אלא אך ורק בהנחיות המשרד לאיכות הסביבה, שהינן נספח למידע בלבד, במסגרת התקן אשר עוסק אך ורק בשיטות מדידה ולא בקביעת רמות סף שכלל לא מתייחס לממ"דים, אלא לחדרים רגילים בלבד.

מוסיף התובע, כי גם על פי עמדת הנתבעת, רמת הסף המחייבת בדיקה לא השתנתה והיא עומדת על 200 בקרל/מ"ק לבדיקה ארוכת טווח ו- 700 בקרל/מ"ק לבדיקה קצרת טווח.

גם על פי ההנחיות העדכניות, היתה עליו חובה לדווח על תוצאות הבדיקות קצרות הטווח, בממ"ד שלו 820 ו- 751 בקרל/מ"ק לממונה על הקרינה.

זאת, מתוקף הנוסח הישן, שקבע חובת דיווח לממונה על כל בדיקה שתוצאתה מעל 500 בקרל/מ"ק.

התובע אינו מקבל את הטענה כי הסתיר, שיש בידיו גם בדיקה ארוכת טווח שבוצעה ע"י ממ"ג שורק בחודש ינואר 2001 ושתוצאתה 500 בקרל/מ"ק.

על פי נספח ו' לתוספת חוות דעת המומחה, שצורפה לתגובת התובע מיום 17.8.03 לנספח א' לסיכומים, שהוא דו"ח ממ"ג שורק לממונה על הקרינה מיום 4.6.01, על תוצאות הבדיקות קצרות וארוכות הטווח שהתקבלו במהלך ה- 18 חודשים שקדמו לדו"ח, ניתן לראות לשיטתו, כי ממ"ג שורק דיווח לנתבעת ובפרט למשרד לאיכות הסביבה, ככל המאוחר ביום 4.6.01 על תוצאות הבדיקה ארוכת הטווח בממ"ד של התובע בראשון לציון.

גם סגירת דלת הממ"ד, בחלק מזמן הבדיקה הנוספת שביצע ממ"ג שורק, או הבעיות שהיו בקשר עם איסוף הגלאים ממ"ד התובע, אינם מהווים לדידו חוסר תום לב.

לטעמו, אין לראות בתנאי ביצוע הבדיקה משום חוסר תום לב ועסקינן בבדיקה ארוכת טווח שנמשכה מספר חודשים והתבצעה בתנאי מחייה רגילים.

מכאן, סבור התובע, כי טענות הנתבעת כלפי אופן עריכת הבדיקות, התוצאות שהגיש והתנהלותו בכלל, אינן מעידות על חוסר תום לב כמובנו של ביטוי זה בסעיף 11(א)(1) לחוק למניעת מפגעים סביבתיים, ובכלל.

כשירותו של התובע לייצג את כלל חברי הקבוצה:

התובע סבור, כי הוא מייצג באופן הולם את עניינם של כל חברי הקבוצה.

אין הוא מעלים עובדות מבית המשפט וחוות הדעת המקצועית של המומחה ניר, אשר תמכה בתביעתו, הינה מקצועית ומבוססת בידע ובכישורים ראויים.

התובע גורס כי הנתבעת מצידה, לא הרימה את הנטל לטעון אחרת.

חרף טענותיה החמורות של הנתבעת כלפי התובע באופן אישי וכלפי כשירות המומחה מטעמו, הרי הנתבעת אינה רשאית ואינה יכולה לעשות דבר כדי למנוע את הפגיעה בבריאות הציבור.


זו אינה פרשנות תכליתית או סבירה, ואין היא תואמת את לשון החוק או את מטרתו.

לאור ההכרעה מיום 28.10.03, שם נקבע כי התובע הוכיח עילת תביעה לכאורה לפי החוק, ונדחתה בקשת הנתבעת לסילוק על הסף, הטענה על מהות ההליך אינה רלוונטית עוד לדיון היום.

כאשר לא קיימת נורמה משפטית תקפה הקובעת את רמות הסף לגבי הזיהום הרלוונטי, וכאשר התקן הישראלי 4175, עוסק אך ורק בחדרים רגילים ולא בממ"דים, ואך ורק בשיטות מדידה ולא בקביעת רמות סף לסיכון ולפעולות הטעונות שיפור, הרי אין כיום תקן מחייב ובר תוקף מבחינה משפטית לגבי רמות הסף המותרות לריכוזי ראדון. במיוחד כאשר ההתייחסות בחוק, מוגדרת כ"הנחיות" של המשרד לאיכות הסביבה, אשר פורסמו כנספח "לידיעה בלבד".

התובע סבור כי הוא מייצג את עניינו כהלכה, בתום לב ובכשירות ראויה.

מכאן, כי הוא כשיר לייצג היטב את עניינם של כל בעלי הממ"דים בישראל.

התביעה מבוססת כדבעי ברמה המקצועית:

התובע דוחה את טענות הנתבעת, כי המומחה מטעמו אינו כשיר ואינו ראוי.

הטענה כי כישוריו של המומחה "מוטלים בספק" נטולת בסיס.

המשרד לאיכות הסביבה עצמו, הוא שהעניק למר ניר ולמכון "א.מ.ן." בהנהלתו את ההיתר וההסמכה לביצוע בדיקות ראדון.

ההיתר מתחדש כל שנה וגם במועד הגשת הסיכומים 6.8.06, היה בתוקף.

העתק התעודה המעידה על קורס "השימוש בטכנולוגיות לפתרון בעיות גז ראדון במבנים" צורפה לבקשתו של מר ניר מהמשרד לאיכות הסביבה, לחידוש ההיתר ולכן הטענה כי מדובר בקורס אלמוני ואנונימי שאינו רלוונטי לתביעה זו, היא תמוהה אליבא דנתבע.

כבר בשנת 1998 הזמין המשרד לאיכות הסביבה סקר ראדון ארצי, שהסתיים במיפוי ואיתור סטטיסטי ומרחבי של אזורי תכולת ראדון גבוהה בישראל, עוד בפברואר 1999.

סקר זה מעולם לא פורסם.

מקשה התובע: כיצד יתכן שהנתבעת מטילה דופי בכישוריו של המומחה מר משה ניר, בשעה שהמשרד לאיכות הסביבה בעצמו הטיל בשנת 1998 את ביצוע הסקר הארצי לראדון דווקא על "מכון א.מ.ן" בבעלות מר ניר אשר התמנה כמנהל הארצי של הסקר?

מיהו חסר תום הלב? לשיטת התובע – חוסר תום הלב רובץ לפיתחה של הנתבעת דווקא, אשר התעלמה והעלימה עובדה חשובה זו.

ההיתר המצוי בידי מר ניר, אינו לביצוע בדיקות ראדון בלבד.

ההיתר הורחב באופן המקנה למומחה ניר סמכות ליתן המלצות לביצוע פתרונות להורדת ריכוזי ראדון ולביצוע אותם פתרונות.


הרחבת ההיתר צורפה כנספח ז' לסיכומים וכנספח י"ח לתוספת לחוות דעת המומחה שצורפה לתגובת התובע מיום 17.8.03.

הרחבת ההיתר כלולה במכתבו של ד"ר אהוד נאמן מיום 13.11.97.

התובע מדגיש, כי נתונים אלה היו ללא ספק ידועים לנתבעת והוסתרו במפורש.

לדידו, לא יכולה להיות מחלוקת על מומחיותו של מר ניר בתחומים הנוגעים לתביעה זו.

הסמכות הפורמאלית, ההיתרים והאישורים השונים שניתנו לו ע"י הנתבעת במשך שנים בתחום בדיקות ריכוזי הראדון ומתן פתרונות להם.


למר ניר יש ניסיון מעשי ועשיר בתחום זה לאחר שניצבות מאחוריו עשרות אלפי בדיקות.

גם אם אין לו תואר אקדמי, בתחום מדעי הטבע דווקא, אין הדבר גורע ממומחיותו, במיוחד נוכח ההלכה הפסוקה הקובעת, כי אין הכרח בקיום השכלה אקדמאית למומחה.

אשר לטענות הנתבעת כי נפלו טעויות רבות בחוות דעתו של מר ניר, כמפורט בסעיף 31 לבקשת הנתבעת, משיב להן התובע אחת לאחת.

לגירסתו מדובר בטענות קטנוניות ומטעות.

יחידת המ"ק והמספר בסעיף 18 לחוות הדעת הינן תוצאה של טעות סופר.

המלצות ICRP אינן מגדירות את רמת הסף החדשה מפברואר 2001 של 2,000 בקרל/מ"ק בבדיקות קצרות טווח.

חוות הדעת של המומחה ניר בוצעה על פי ההיתר וההנחיות של המשרד לאיכות הסביבה כפי שאלה היו בתוקף במועד חוות הדעת 3.4.01.

אין ביסוס עובדתי לטענת המומחה מטעם התובע כי קיימות תוצאות בדיקות מיוחדות שבוצעו ופורסמו.

חוות דעתו של המומחה ניר מבוססת ומעוגנת בהנחיות ה- EPA האמריקאי.

התקינה הבינלאומית של 200 בקר"ל/מ"ק נקבעה לחדרים רגילים ולא לממ"דים.

המקרה של התובע חמור במיוחד, הואיל ויש לו ממ"ד צמוד קרקע ועל כן יש להקפיד.

בדיקות המומחה ניר מתייחסות למכלול ריכוז הראדון בחדר הנבדק, הן זה הנפלט מהקירות והן זה הנפלט מהקרקע.

נכון לשנת 2003 עדיין לא אושר רשמית תקן חומרי בניין על אף המודעות לבעיית הראדון.

לסיכום טענות התובע, עותר הוא לדחיית הבקשה שלא לאשר את הבקשה כייצוגית, ולהתיר לו את המשך ניהול התביעה כמות שהיא.

עמדת הנתבעת:

הנתבעת הגישה את סיכומיה בהליך אי אישור התובענה כייצוגית, ביום 20.9.06.

הנתבעת חוזרת על עמדתה, כי יש לשלול בירור של התביעה דנן כייצוגית.

טענות הנתבעת הן כדלקמן:

פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מיום 20.9.05 אשר ניתן על ההחלטה של בית משפט זה מיום 28.10.03, אינו כובל את הצדדים ואינו מהווה מעשה בית דין. הנתבעת אינה מנועה מהעלאת מכלול טענותיה במישור זה.

התובע פעל בחוסר תום לב, המכשיל את בירור התביעה כייצוגית.

התובע אינו כשיר לייצג את כלל חברי הקבוצה.

גירסת התובע אינה מבוססת במישור המקצועי.

אבחן את הטענות אחת לאחת.

העדר מעשה בית-דין:

הנתבעת גורסת, כי לא נכבלה בכל הסכמה, ואין למנוע ממנה להעלות כל טענה שהיא, לרבות טענות המצויות בסעיפים 11(א)(1) ו- 11(א)(3) לחוק למניעת מפגעים סביבתיים.

הנתבעת סבורה, כי הטענות המועלות כאן, אינן בחזקת טענות חדשות.

אלה אותן טענות שעלו בשלב הראשוני לפני ההחלטה מיום 28.10.03 ואלה אותן טענות שעמדו לנגד עיני בית המשפט
המחוזי ביום 20.9.05.

הנתבעת עומדת על זכותה, לבקש דיון לגופם של דברים לרבות חקירות, אם וככל שיידרש.

הווה אומר, הטענות הן אותן טענות ואין להגביל ביחס לראיות.

לדבריה, אם קיימת ראייה רלוונטית, אין להסתירה מעיניי בית המשפט, לרבות הליכי שלילת ההיתר המתנהלים כנגד המומחה ניר.

עוד מוסיפה הנתבעת, כי מאחר ובשלב הנוכחי, מוגדרת מסגרת הדיון בתובענה, בין כייצוגית ובין כרגילה, הרי השלב הנכון לעיין באותן ראיות ובמסמכים רלוונטיים, הוא השלב הנוכחי.

הנתבעת מוסיפה בענין זה, תכתובות שהוחלפו בין הפרקליטים, כראיה חותכת לגרסתה בדבר העדר הסכמה על הגבלה בהבאת ראיות ובהשמעת טענות.

חוסר תום לב של התובע, חוסר כשירותו לייצג קבוצת תובעים, חוסר מקצועיות של המומחה:

שלושת הטענות הבאות שלובות זו בזו, בסיכומי הנתבעת.

הנתבעת טוענת, כי עצם העובדה שמדובר בתביעה לפי חוק למניעת מפגעים סביבתיים, אינה מעלה ואינה מורידה. לגרסתה, מטרת המחוקק הייתה להקל את דרכו של מי שמגיש תביעה אמיתית, שמטרתה הכללית מניעת מפגעים ושמירה על איכות הסביבה.

יחד עם זאת, הכוונה לא הייתה לאפשר לכל "עושה צרות", טרדן מקצועי, גישה קלה ונוחה לבית המשפט. על כן, בסעיף 11 לחוק למניעת מפגעים, צומצמה אפשרות בירור תביעה ייצוגית, אם יסתבר כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב וזהו סעיף 11 (א) (1) שם, או שקיים יסוד סביר להניח כי התובע אינו מייצג בדרך הולמת את עניינם של כלל חברי הקבוצה. כך לפי סעיף 11 (א) (3) שם.

הנתבעת מסבירה, כי גז הראדון הינו גז רדיואקטיבי טבעי חסר טעם, ריח או צבע, הנוצר באופן טבעי מהתפרקות של רדיום. הראדון נמצא בכל סוגי הקרקעות והקירות והוא נודף מן הקרקע או ממוצריה אל אויר העולם, אל מבנים שונים, לרבות ממ"דים.

התקן הישראלי, קובע את עליונותה של בדיקת ראדון, בשיטת המדידה ארוכת טווח, המתבצעת בתנאי מחיה רגילים.

המדינה מוציאה היתרים לגורמים מקצועיים, באמצעות המשרד לאיכות הסביבה, לבצע מדידת ריכוזי גז ראדון.

גם המומחה מטעם התובע, מר משה ניר קיבל היתר כזה, כאשר נספח אליו מסמך מדיניות, כיצד יש לבצע את בדיקת הראדון.

הנתבעת גורסת כי בדיקות קצרות טווח, אינן מתאימות לבדיקת ריכוז ממ"ד וריכוז ראדון.

בחדר מסוג ממ"ד, הבדיקה הנכונה והאמיתית, היא בדיקה ארוכת טווח המייצגת ככל הניתן, תנאי מחיה רגילים. רק כך מתקבלות תוצאות אמת.

אמנם, השלב הראשון בבדיקת ראדון בממ"ד צמוד קרקע,הינו בדיקה קצרת טווח. אולם, בדיקה זו נועדה לשמש מסנן קרינה ראשוני בלבד. בדיקה ארוכת טווח בריכוז הגבוה מ- 200 בקרל/מ"ק שקולה כנגד בדיקה קצרת טווח בריכוז של 2000 בקרל/מ"ק.

הנתבעת טוענת כי התובע והמומחה מטעמו גם יחד - מחוסרי תום לב, או כלשונה: "דבר אחד בטוח: ייצוגיים או קבוצתיים – הם לא" סעיף 28 (ה) לסיכומי הנתבעת, עמ' 11.

לגרסת הנתבעת , התובע ביצע את הבדיקה בממ"ד ביתו בשיטות לא נכונות ולא אפשריות

לכן יתקבלו תוצאות בלתי סבירות. בית המשפט, כב' השופטת חנה ינון, מינה מומחה מהמרכז למחקר גרעיני שורק, ושם נמצא כי רמת הראדון בבדיקה ארוכת טווח, בתנאי מחיה רגילים בממ"ד בדירת התובע אינה עולה על 150 בקרל/מ"ק. כלומר, עומדת בהחלט בנורמות הקבועות בדין.

רק אם בבדיקה היה מתקבל ערך הגבוה מ- 200 בקרל/מ"ק, היה מקום לנקוט בפעולות לשיפור המצב.

הנתבעת ממשיכה ומסבירה, כי לשיטתה אין המדובר בטעות של התובע אלא בהכשלה מכוונת, בחוסר תום לב. כך למשל הוא נסמך בתביעתו על היתר ישן שאינו בתוקף עוד.


מומחה בית המשפט, מר גוסטבו חקין, שזכה לביקורת מצד התובע בסיכומיו, הוכיח חד משמעית, לדעת הנתבעת, כי התובע לא נהג ביושר ביחס לבדיקה ארוכת הטווח.

הגלאים הוכיחו, כי התובע לא אוורר את החדר, וניסה ליצור מצג שאינו תואם את המציאות, תוך הפרת תנאי הבדיקה כפי שנקבעו על ידי בית המשפט. התובע אטם את הממ"ד למשך שבועיים ימים כדי להביא לרמות גבוהות של בקרל/מ"ק בממ"ד שלו. ברי כי אין אלה תנאי מחיה רגילים והכוונה הייתה לעוות את תוצאות הבדיקה.

זוהי התנהגות מחוסרת תום לב, אליבא דהנתבעת.

בהערת אגב אציין, כי מועלות טענות עובדתיות שונות באשר לנסיונות של התובע לשנות את מיקום הגלאים כדי להשפיע על תוצאות הבדיקה, אולם אין בדעתי להדרש אליהן בהחלטה זו, משום שלא עוגנו בראיות.

זאת באשר לחוסר תום לבו של התובע.

אשר למומחה מר ניר, גורסת הנתבעת, כי מדובר במומחה שלו ידע מוגבל מאוד בתחום גז הראדון. ראשית, השכלתו הפורמלית כפי שפורט כבר, היא בתחום העסקים והניהול ולא בתחום מדעי הטבע. שנית, השכלתו מוגבלת לקורסים איזוטריים בני כמה ימים שאינם מקנים ידע מעמיק.

מומחה כזה, אינו מתאים לייצג באופן הולם עניינה של קבוצה.

נטען, כי חוות דעתו רוויה בטעויות בולטות ואלמנטריות, כמפורט להלן: שגיאות בנושא הבסיסי ביותר של יחידות קרינה.

טענתו כי שגיאות אלו הינן טעויות הגהה גרידא, נשללות על ידי הנתבעת.

ראשית, הגשת מסמך רווי טעויות כתיב כשלעצמו מעיד על חוסר מקצועיות.

שנית, לא יתכן שמודד גז ינקוב בבקרל/מ"ר במקום בקרל/מ"ק.

מר ניר מתקיף את רמת הסף של 200 בקרל/מ"ק בטענה כי זו אינה מתיישבת עם המלצות הICRP. אולם על פי דו"ח ה-ICRP שיצא בשנת 1994 ואושר מחדש בשנת 2001, המליצה ICRP בדיוק על הרמה של 200 עד 600 בקרל/מ"ק כרמת סף לפעולה. זהו הסף המחמיר שהומלץ על ידי כל הגורמים הבינ"ל העוסקים בתחום זה.

עוד מלינה הנתבעת, על הצגת הדברים על ידי מר ניר, כאילו ישנן בדיקות סודיות שהמשרד לאיכות הסביבה מעלים מן הציבור, ככל שהדבר נוגע לבדיקות גז ראדון בממ"דים ובחדרים רגילים.

נושא אפר הפחם במוצרי בניה, נדון בוועדה מקצועית שדנה בנושאים מסוג זה, ללא קשר לבדיקות ראדון ולא הוסתרה מעיני איש. הנתבעת רואה בכך משום נסיון סרק של המומחה, לזרוע בהלה במקום שאין צורך בכך.

הנתבעת מוסיפה, כי הבקורת שמותח מר ניר בחוות דעתו, על ההנחיות המעודכנות של המשרד לאיכות הסביבה, רק מראות כי הוא חסר הבנה מקצועית בסיסית של אותן הנחיות. לדבריה, המומחה אינו משכיל להבין, כי הערך שנקבע הוא לצרכי סינון והערכה ראשוניים בלבד, של ריכוזי ראדון בחדרים צמודי קרקע . כנ"ל בהמשך חוות הדעת, מגלה המומחה טעויות גסות , למשל, לא ידע כי התקן הרשמי 5098 של מכון התקנים פורסם כבר לפני שנתיים, לאחר שהיה פתוח לעיון והערות הציבור.

מכאן, מבקשת הנתבעת לקבוע, כי הן התובע והן המומחה מטעמם נגועים בחוסר תום לב ו/או בחוסר מקצועיות. ככאלה הם אינם ראויים לייצג קבוצה של תובעים.

סיכומי הנתבעת, הכילו גם תצהיר של מר אלי שטרן, המדען הראשי של המשרד לאיכות הסביבה, בעל תואר ראשון בכימיה ובפיזיקה, תואר שני בכימיה פיזיקאלית, תואר שלישי במדעי הסביבה. בעבר כיהן במשך כ- 20 שנה כראש מחלקת הערכות סיכונים וסיכוני קרינה בועדה לאנרגיה אטומית.

בחרתי שלא להתייחס בהחלטה זו, לתצהירו של מר שטרן, משום שמצאתי כי יש להתמקד בטענות המשפטיות על בסיס הנתונים שהיו בבית המשפט ,עובר להגשת הסיכומים, מבלי להוסיף עליהן.

אציין כי התובע הלין על תוספות עובדתיות בסיכומי הנתבעת. נזהרתי שלא לבחון אותן לגופן וניתנה לתובע האפשרות להתייחס לטענות עובדתיות אלה, בסיכומי תשובה מטעמו.

הכרעה


המסגרת הדיונית:

יש להכריע תחילה בשאלה האם קיים כאן מעשה בית דין, השתק פלוגתא באשר לתחולת סעיפים 11 (א) (1) ו- (3) לחוק מניעת מפגעים סביבתיים. בכך נסמך התובע על נוסח ההחלטה מיום 28.10.03.

מנגד, סברה הנתבעת, כי הוראת בית המשפט המחוזי לפיה יש לשוב ולדון באותם סעיפים עצמם בבית משפט זה, גוברת ומצביעה על העדר קיומו של מעשה בית דין.

דעתי כדעת הנתבעת.

אין לומר כי ההחלטה מיום 28.10.03 היא מעשה בית דין ויוצרת השתק פלוגתא.

ראשית, החלטה זו הועמדה למבחנה של ערכאת הערעור הנכבדה ונמצא כי יש לעיין בה מחדש. מכאן לא ניתן לבור קטעים מסויימים באותה החלטה שהם טובים ומתאימים לתובע ועל כן הם חלוטים ואין להתערב בהם, וקטעים אחרים בהם ניתן להתערב.

שנית, ערכאת הערעור הנכבדה עצמה הורתה כי יש לקיים דיון בענין טענות המדינה לאי אישור התביעה כתביעה ייצוגית, "בהתבסס על סעיפים 11 (א) (1) ו- 11 (א)(3)".

כלומר, ערכאת הערעור עצמה סברה, כי יש לחזור ולדון בנושאים אלה. מה לנו לחלוק עליה? במיוחד כאשר הצדדים עצמם הסכימו לכך בפניה.

שלישית, ההחלטה מיום 28.10.03 הייתה החלטת ביניים. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט רשאי לחזור בו מהחלטת ביניים שנתן. על כן, אין מניעה לשוב ולהרהר אחר אותה החלטה, ואין היא יוצרת מעשה בית דין. אפילו לא הייתה ערכאת הערעור מתערבת בה, היינו אומרים כן, קל וחומר – לאחר שהתערבה.

בית המשפט רשאי לשוב ולעיין בהחלטת ביניים, אשר ניתנה על ידו.

ראו : רע"א 676/04 עיריית נצרת עילית נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתנה מפי כבוד השופט גרוניס, ביום 5.3.04, פורסמה באתר נבו: "הלכה פסוקה היא שהחלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין. כיוון שכך, רשאית מבחינה עקרונית הערכאה המחליטה לשנות את החלטתה [ראו למשל ע.א. 450/54 איזנר נ' פינקלשטיין, פד"י י"ט (1), עמ' 655; ע.א. 37/68 גינז נ' גינז, פד"י כ"ב (1), עמ' 525] סמכות זו קיימת גם מקום בו לא חל שינוי בנסיבות אך נתברר לבית המשפט כי ההחלטה המקורית שנתן מוטעית היא [ראו למשל ע.א. 37/68 הנ"ל; 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פד"י נ"ה (3), עמ' 537]".

וכן דברי כבוד השופט גרוניס בע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פד"י נ"ו (4), עמ' 505 בפיסקה 5 שם.

התוצאה היא, כי אני דוחה את טענת קיומו של מעשה בית דין. בית המשפט רשאי לבחון את הטענות בספקטרום רחב, ללא מגבלות של החלטות קודמות.

כפועל יוצא, אין לקבל את הטענה, כי הנתבעת כבולה בהעלאת טענותיה.

תחולת סעיפים 11 (א) (1), 11 (א) (3) לחוק למניעת מפגעים סביבתיים:

לאחר שקילת טענות הצדדים, אני קובעת כי יש להחיל בענייננו את הסעיפים הקבועים בסעיפים דנן, ולאסור על הגשת התובענה כתובענה ייצוגית.

בבדיקת חוות הדעת של המומחה, מר ניר, מטעם התובע והשוואתה לחווה"ד של מומחה בית המשפט, מר גוסטבו חקין, אף בלי להדרש לבדיקות הנפרדות שערכה התובעת בענין זה, עולה כי חוות דעתו של המומחה ניר הייתה מגמתית ביותר.

חוות הדעת, הכילה אי דיוקים מקצועיים ועובדתיים באופן המשליך גם על התובע.

אני מאמצת בענין זה במלואן את טענותיה של הנתבעת, ככל שהדבר נוגע לחוסר התאמות בחוות הדעת, אי עמידה בתנאי התקן הבינ"ל, הפנייה להיתרים ישנים שאבד עליהם הכלח ועוד.

התנהלות התובע, אשר איפשר ביצוע בדיקה בממ"ד ביתו בתנאים בלתי סבירים, שאינם תואמים את השימוש בחדרים מסוג זה, לפי תוצאות הבדיקה – בעייתית מבחינת תום לבו.


אין לדעת אלו מטרות ביקש התובע להשיג, כאשר הציג ממ"ד סגור ומסוגר למשך שבועיים ימים, כממ"ד בו מתנהלים חיים רגילים.

ברי כי תוצאותיה של בדיקה אשר נערכות במצב כזה, חורגות מהנורמה.

מושא הבדיקה עצמו לא פעל על פי הנורמה.

תובע שאינו נורמטיבי בהתנהגותו, אינו כשיר לייצג קבוצה.

חוסר המקצועיות של המומחה מטעם התובע, בעריכת חוות הדעת שהייתה אמורה לבסס את המקצועיות של התביעה מצד אחד, וחוסר המקצועיותו כפי שהתבטא בעריכת הנתונים לקראת ביצוע הבדיקה, כמו גם התנהלותו הבלתי ראויה מול מומחה בית המשפט, פוסלים את התביעה כתביעה ייצוגית.

אדם המתריע על מפגע אמיתי, ראוי כי בית המשפט יושיט סעד, לו ולקבוצה אותה הוא מבקש לייצג. אדם היוצר מפגע מלאכותי בדרכי- שווא אינו ראוי לכך.

אשר על כן אני קובעת כי חלות הוראות סעיפים 11 (א) (1) ו- 11 (א) (3) לחוק למניעת מפגעים סביבתיים.

התובע התנהל בצורה הפוגמת בתום לבו, לצורך היותו מייצג קבוצה. לפיכך, תביעתו אינה כשירה להתברר כתביעה ייצוגית.

בשולי הדברים, אציין כי תובענה זו הוגשה בשנת 2001. במועד הגשת תביעה זו ואף במועדים שקדמו להחלטה הנוכחית, ההתייחסות לממ"ד הייתה בעיקר ככלי כנגד לוחמה כימית. אף התובע התייחס בכתב התביעה, בראש ובראשונה למלחמת המפרץ בעקבותיה נוסד מושג הממ"דים בישראל.

ההסכמה הדיונית אודות הגשת הסיכומים הושגה ביום 25.6.06. זמן קצר לאחר מכן פרצה "מלחמת לבנון השניה", ובה למדנו כולנו על תועלתם של ממ"דים.

אין לומר חלילה, כי התובענה העיקרית המכוונת כלפי ממ"דים בכלל, אינה ראויה לבירור. אולם, נחיצותם של הממ"דים כאמצעי בטחוני, שבה והוכרה ביתר שאת בקיץ 2006.

נזקי גז הראדון, בשהיה בממ"דים אטומים, מוכרים כפי שראינו מהמסמכים שהגישו שני הצדדים ונעשה נסיון למזער אותם, על ידי הוראות שלא לשהות יותר מ- 3 שעות בממ"ד אטום. אולם, במצב הבטחוני הנוכחי, לא ניתן לומר כי אזרחי המדינה יכולים לוותר על קיום ממ"ד בביתם.

יש לאזן בין נזקי גז ראדון, העשויים להתעורר לאחר שהיה ממושכת בממ"ד אטום מול נזקי פצצה קונבנציונאלית. נכון לעכשיו, הסתבר למרבה הצער, כי נחיצותם של הממ"דים לא הופרכה.

מידתיות היא מילת המפתח, החיים הם מסכת של איזונים.

ראו דבריה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 324:

" ... מתחייבים זהירות, איפוק ושמירה על איזון ראוי בין האינטרסים הרלבנטיים. כל זה נעשה על ידי פרשנות תכליתית של דבר החקיקה הנדון. יש לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות במקרים המתאימים ולשמור על מנגנוני הגנה שימנעו ניצול התובענה הייצוגית לרעה... "

התביעה הנוכחית, אינה ראויה להתברר כתביעה ייצוגית.

סיכום

מן המקובץ לעיל מתקבלת הבקשה.

אין לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית נוכח תחולת סעיפים 11 (א) (1), 11(א) (3) לחוק למניעת מפגעים סביבתיים.

התביעה תתברר כתביעה רגילה ומוצע לתובע כי ישקול עמדתו בענין זה.

אני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והצמדה כחוק
מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול תביעה ייצוגית

  2. התיישנות תביעה ייצוגית

  3. הסתלקות מתובענה ייצוגית

  4. התיישנות תובענה ייצוגית

  5. הסכם פשרה בתביעה ייצוגית

  6. בקשה לתיקון תובענה ייצוגית

  7. חוסר תום לב בתביעה ייצוגית

  8. תנאים לאישור תביעה ייצוגית

  9. גילוי מסמכים תובענה ייצוגית

  10. התנגדות לביצוע תביעה ייצוגית

  11. אישור הסכם פשרה תביעה ייצוגית

  12. תביעה ייצוגית נגד זאפ דפי זהב

  13. דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  14. תנאים לאישור פשרה תביעה ייצוגית

  15. אישור הסדר הסתלקות תביעה ייצוגית

  16. הגשת ראיות נוספות תביעה ייצוגית

  17. בקשה לסילוק תביעה ייצוגית על הסף

  18. דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית

  19. על מה אפשר להגיש תביעה ייצוגית ?

  20. בקשה להוספת נתבעים תביעה ייצוגית

  21. בקשה לצירוף תובעים לתביעה ייצוגית

  22. חובת דיווח סביבתי - תביעה ייצוגית

  23. הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  24. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות

  25. תביעה ייצוגית בסוגיית הסכם קיבוצי ?

  26. בקשה לקביעת שכר טרחה בתביעה ייצוגית

  27. בקשת רשות ערעור אישור תביעה ייצוגית

  28. חובת דיווח על תקלות - תביעה ייצוגית

  29. תביעה ייצוגית "מעוררת שאלות מהותיות"

  30. אובדן השקעה אלטרנטיבית - תביעה ייצוגית

  31. בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  32. גילוי מסמכים לפני אישור תביעה ייצוגית

  33. בקשה למחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  34. אחוזי שומן במוצרי חלב תביעה ייצוגית על הטעיה

  35. כתב תביעה אישית ובקשה לאישור תובענה ייצוגית

  36. אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  37. תביעה ייצוגית: שירות תזכורת לסיום החניה "פנגו"

  38. תביעה ייצוגית נגד חברת סלולר על אי קבלת זיכויים

  39. בקשה לפי סעיף 9 של חוק תובענות ייצוגיות לאשר הודעת חדילה

  40. תביעה ייצוגית: סכומי הארנונה לא עודכנו בהתאם למדדים שליליים

  41. טענה כי לא פנו אליה על מנת לקבל את אישורה למשלוח דברי הפרסומת

  42. אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה ציבורית

  43. החריג בסעיף 10(3) המונע בירור תביעה כתביעה ייצוגית כשיש הסכם קיבוצי

  44. הודעת חדילה מוסכמת לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006

  45. תביעה ייצוגית: התברר כי מכשיר בו בוצעה בדיקה שימש קודם לבדיקת נשא איידס

  46. גביית ריבית בשיטת "ריבית דרבית" ולא בשיטת ה"ריבית הצמודה" - תביעה ייצוגית

  47. תביעה ייצוגית שענינה "החזר הוצאות" שמקבלת מכבי שירותי בריאות מכלל בריאות חברה לביטוח

  48. תביעה ייצוגית: סימון שטח חניה המצוי בבעלות פרטית ככזה המחייב בתשלום אגרת חניה (סימון כחול לבן)

  49. תביעה ייצוגית: הנגשת אוטובוסים בקווים עירוניים ותחנות קו לשימוש עיוורים וכבדי ראיה לפי חוק שוויון

  50. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון