חובת דיווח תאונת עבודה


מבוא

1. עניין לנו בתביעה לנזקי גוף שהגיש התובע יליד 30.06.1963 כנגד מעבידתו, בטענה כי התרשלה כלפיו וכתוצאה מכך הוסב לו נזק גוף באירוע מיום 23.11.2000.

2. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה לתובע נכות. התובע קיבל דמי פגיעה וכן מענק נכות.

3. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו, וכן המומחה מטעמו ד"ר יהודה דוד.

מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר יואב זיגלבוים, והמומחה מטעמה, פרופ' נרובאי.

טענת ויתור-טענה מקדמית

5. הנתבעת טוענת כטענה מקדמית כי התובע ויתר על תביעתו בכך שחתם על מסמך נושא תאריך 17.09.2002, בו הצהיר כי אין לו כל תביעות כנגד הנתבעת וביקש "לבטל את התיק", כלשונו במסמך. לטענתה, התובע אישר בחקירתו כי הדבר נעשה מתוך ידיעתו והסכמתו המלאה.

6. ב"כ התובע טוען מנגד כי אין להסתמך על המסמך, באשר הנתבעת ניצלה את העובדה שהעברית אינה שגורה בפי התובע (אשר עלה לארץ מרוסיה בשנת 1992), וכן ניצלה את פחדו מפני פיטורין, על מנת להחתימו על מסמך אשר ספק אם ידע את תוכנו.

7. טענת הויתור טוב היה לה שלא נטענה מאשר נטענה. בהחתמה זו על המסמך, אין אלא ניסיון של צדדים שאינם שווים לזכות ביתרון לא הגון.

8. אף כי התובע לא הכחיש במהלך חקירתו כי חתם על המסמך מרצון, התרשמתי כי חתם מתוך הבנה מוטעית ומבלי שהתמונה כולה נפרשה בפניו.

על כך אני למדה מדברים שאמר במהלך החקירה, ראה בעמ' 20 לפרוטוקול:

"אתה שב ואומר לי שהתביעה שהגשתי כאן היא לא נגד חב' הביטוח אלא נגד המעביד שלי יותם תעשיות טקסטיל בע"מ אני משיב לך שביקשתי עו"ד להגיש תביעה נגד החברה ביטוח. אני רוצה להמשיך לעבוד בנתבעת אני לא רוצה לאבד את העבודה.

אם ביהמ"ש שואל אותי באיזה נסיבות חתמתי על המסמך הזה מ-17.09.2002 אני משיב שכעת אני לא זוכר ואני לא יודע לקרוא עברית וחתמתי על הרבה מסמכים ואני לא זוכר באיזה נסיבות זה היה...

אני מפחד לאבד את מקום העבודה שלי בגלל זה, חתמתי על המסמך כדי שלא יהיו לו טענות כנגד החברה שאני עובד בה אבל זה לא מתייחס לחברת הביטוח".

9. אמנם, טוענת הנתבעת כי מר ישראל זיגלבוים (אשר הינו דובר רוסית) אביו של מנהל הנתבעת מר יואב זיגלבוים,
הקריא לתובע את המסמך על מנת שיבין על מה הוא חותם, אלא שעסקינן בעדות שמיעה בלתי קבילה אשר הועלתה לראשונה רק במהלך חקירתו הנגדית של מר יואב זיגלבוים ולא ראיתי לקבלה.

10. הנתבעת לא הפנתה המסמך לב"כ התובע לשם אישור, בטרם החתימה את התובע עליו, זאת הגם שכבר היה מיוצג שכן התביעה הוגשה עוד בחודש אוגוסט 2002.

11. בהתבסס על כל האמור לעיל לא ראיתי ליתן כל משקל למסמך זה והטענה המקדמית נדחית.

שאלת האחריות

טענות התובע

12. יצוין כי בתחילה טען התובע כי יש להחיל על המקרה את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" עפ"י סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] או "דבר מסוכן" עפ"י סעיף 38 לפקודה ועל כן עובר נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת להוכיח העדר רשלנות מצידה. טענה זו לא נטענה שוב במסגרת הסיכומים ועל כן ראיתי אותה כטענה שנזנחה.

13. באשר לאופן קרות התאונה, טוען התובע בתצהירו כדלקמן:

"ביום 23/11/2000 עבדתי במשמרת לילה. במהלך המשמרת, הצטברה פסולת במפעל ונשלחתי, בסביבות השעה 24:00 לערך, להשליך אשפה במכולה הנמצאת ברחבת החצר.

בעת שהגעתי לרחבת החצר בה נמצאה המכולה, היה המקום חשוך וללא תאורה. הרמתי ידי להשליך את הפסולת למכונה כאשר לפתע נחתכתי בידי השמאלית מזכוכית שבלטה מהמכולה" (ראה סעיפים 3-4 לתצהירו).

14. נטען מצד התובע כי על הנתבעת מוטלת הייתה החובה לדווח על התאונה לאגף הפיקוח על העבודה שבמשרד העבודה והרווחה ובניגוד לחובתה לא עשתה כן, כפי שעולה מתשובת מפקח העבודה המחוזי, לפיה לא נתקבלה הודעה על התאונה.

15. ב"כ התובע הוסיף כי במהלך חקירתו של מר יואב זיגלבוים הפתיע העד אותו ואת ביהמ"ש כאשר ציין כי מיד לאחר המקרה הגיע חוקר של חב' הביטוח שחקר את המקרה, וגבה ממנו ומהתובע עדות. לטענת ב"כ התובע הנתבעת הכשילה את חקירת האירוע בכך שהעלימה ממנו ומביהמ"ש את הממצאים שנאספו בחקירה.

לגרסת התובע, העלמת ממצאי החקירה מצד הנתבעת ואי הדיווח על התאונה הסבו לו נזק ראייתי.

16. התובע טוען גם כי הנתבעת נמנעה מלהעיד שני עדים מהותיים מטעמה, מר ישראל זיגלבוים מנכ"ל הנתבעת (ואביו של העד יואב זיגלבוים) וכן את החוקר מטעם חברת הביטוח.

17. עוד נטען כי לא הונהגו במפעל נהלי עבודה מסודרים, דבר אשר בא לידי ביטוי בין היתר באי הימצאותו של אחראי משמרת בעת העבודה והעדרם של כללים ברורים לעניין פינוי האשפה, מה שהוביל בסופו של דבר לפציעתו של התובע.

18. לטענת התובע הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שמוטלת עליה כלפיו כמעבידתו שכן לא הדריכה את התובע ולא הזהירה אותו מפני סכנות הכרוכות בעבודתו, לא דאגה כי סביבת המכולה תהיה מוארת בעת שנשלח להשליך פסולת ולא דאגה כי המכולה עצמה תהא נקייה מחפצים חדים. בכך הנתבעת לא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה.

טענות הנתבעת

19. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את פגיעתו בנסיבות הנטענות על ידו. ראשית, נטען כי בנסיבות המתוארות לא יכולה הייתה התאונה להתרחש, שכן לפי תיאורו של התובע עצמו את זריקת הארגז למכולה, לא ייתכן כי ידו השמאלית, שנמצאה בגובה רב מעל המכולה, פגעה בזכוכית שבלטה ממנה, ובפרט כשגודל הזכוכית כלל לא צוין ע"י התובע. שנית, לא נמצאו כתמי דם בדרך למכולה או בסמוך אליה, אלא רק בכניסה למפעל.

20. מעל לכל טוענת הנתבעת כי אינה אחראית למכולה ולחפצים הנזרקים אליה שכן מדובר במכולה שמצויה בשטח ציבורי, עירוני, מחוץ למפעל ומשמשת לא רק את מפעלה.


קיים מרחק גדול בין המפעל למכולה המצויה בשטח הרשות המקומית ומשמשת לאיסוף אשפה עבור מפעלים נוספים באזור. מכאן נובע כי המכולה ותכולתה אינן בשליטת הנתבעת ועל התובע היה לפנות לעיריית ת"א.

21. עוד טוענת הנתבעת כי עפ"י שיטת העבודה במפעל לא היה כל מקום כי התובע יפנה את האשפה בשעת חצות. מנהל הנתבעת מר יואב זיגלבוים פירט בתצהיר עדותו כי פינוי האשפה מתבצע פעמיים ביום, בשעות הבוקר ואחר הצהריים. לדבריו לא הייתה כל מניעה כי כמות האשפה שמצטברת במשמרת, אשר הינה שני קרטונים בסך הכול,
תוצב במקום כלשהוא בשטחו הגדול של המפעל, עד לפינויה בשעת הפינוי המיועדת.

22. הנתבעת גם חולקת על גרסת התובע בדבר העדר תאורה ליד המכולה וטוענת כי יש לקבל את גרסתו של מנהל הנתבעת אשר העיד כי קיימת במקום תאורה מספקת המיועדת גם לצורכי אבטחה ואף תאורת רחוב שכן מדובר במקום המצוי ברשות הרבים. יתרה מכך, אם אכן כך היו פני הדברים, היה עליו להימנע מלפנות את הפסולת בשעות החשיכה ולהמתין עד בוא האור.

23. הנתבעת מוסיפה כי הקנתה לעובדי המפעל שיטת פינוי אשפה, אולם מעבר לכך מדובר בפעולה פשוטה שאיננה מצריכה הדרכה או שיטה מיוחדת.

24. עוד ובנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע נמנע מהעדת הפועל הנוסף שעבד עמו באותה המשמרת בה נפגע, מר פליקס מוזיקנסקי, אשר הינו עד חיוני. עדות התובע הינה עדות יחיד והימנעותו מלהביא עד חיוני זה פועלת לרעתו.

25. לחילופין ולמען הזהירות מבקשת הנתבעת לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של לפחות 70%.

דיון

26. אין חולק כי הנתבעת חבה כלפי התובע בהיותה מעבידתו חובת זהירות מושגית. הנתבעת הייתה חייבת לספק לתובע סביבת עבודה בטוחה תוך שהיא מביאה בחשבון את הסכנות האורבות לתובע מעצם אופייה של עבודתו. עניין זה נדון בהרחבה בפסיקה, כך למשל:

ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 595 בעמ' 604.

ע"א 3463/95 מדינת ישראל נ' יצחק דרעי, פ"ד נ (3) 433, עמ' 436-437 בעמ' 439 ובעמ' 436.

ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה (2) 211.

ע"א 59/77 חיים למפרט נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (3) 649 בעמ' 652.

ע"א 663/88, שירזיאן נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז (3) 225, בעמ' 229.

27. נשאלת השאלה האם במקרה שבפני הפרה הנתבעת אף את חובת הזהירות הקונקרטית.

28. עולה מן העדויות בתיק כי המכולה אשר בסמוך אליה נפגע התובע לטענתו, אינה שייכת למפעל הנתבעת ואיננה ממוקמת "ברחבת החצר" כפי שטען התובע בתצהירו, אלא הינה מרוחקת מן המפעל. ניתן ללמוד על כך מחקירת התובע עצמו:

"אתה שואל אותי באיזה מרחק הייתה הצפרדע (הכוונה למכולה, ח.ו.ו) מהמפעל? אני משיב לך משהו כמו 500 מ"ר יכול להיות יותר...

אתה אומר לי על סמך מה שאני אומר לך שהמיכל לא שייך למעביד, הוא לא טיפל בו ולא רוקן אותו ולפי הצבע שלו זה כנראה מיכל של העירייה אני משיב שכנראה זה נכון מה שאמרת. (ראה עמ' 23-24 לפרוטוקול).

29. אף לפי גרסת מר יואב זיגלבוים עולה כי המכולה מרוחקת מן המפעל מרחק של לפחות 150 מ', כפי העולה מעדותו בעמ' 34 לפרוטוקול:

"אתה מפנה אותי לסעיף 4.10 לתצהירי ושואל אותי איך ידעתי באיזה דרך הלך התובע מהמפעל ועד הצפרדע אני משיב לך שיש דרך אחת בלבד. אני בטוח שיש דרך אחת בלבד, אפשר להאריך את הדרך וללכת מסביב לכל הבלוק.


אתה שואל אותי אם בדקתי גם את הדרך השניה אני משיב לך שהדרך שאנו מדברים עליה היא בערך של 150 מ' כדי להגיע מהצד השני זה בערך 5 ק"מ".

30. ממכלול העדויות נמצא כי המכולה נמצאת במרחק של 500 מ' כטענת התובע, או 150 מ' כטענת מר זיגלבוים. אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי המכולה איננה מצויה בשטח המפעל, בייחוד לאור העובדה שאף התובע הודה כי המכולה נמצאת רחוק מן המפעל, ומשמשת גם מפעלים אחרים. מכאן נובע כי המכולה איננה בשליטת הנתבעת וזו אינה חבה כלפיי התובע באם נפגע מזכוכית אשר מאן דהוא השליך למכולה. מר זיגלבוים ציין, ועדותו זו לא נסתרה, כי במפעלם אין כל פסולת זכוכית.

איני סבורה שהנתבעת הייתה צריכה ליתן הדרכה לתובע ולפיו עליו להיזהר בעת שהוא זורק פסולת למיכל האשפה,
שנמצא מחוץ למפעל, מן הטעם שיתכן שבמיכל האשפה מצוי מפגע.

משל למה הדבר דומה, לעובד שנדרש לבצע עבודה בבית לקוח. האם סביר שמעבידו יזהירו כי בהולכו ברחוב יתכן ויימצא בו מפגע והוא מתבקש לשים לב בעודו צועד ברחוב?

לעניין זה אין לי אלא לשוב לדבריו של כב' הש' ברק (כתוארו אז) בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113:

"בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיזית) הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמאטיבי.

אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש. (השופט ויתקון בע"א 333/56 בעמ' 622)".

ובהמשך:

"חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית". (שם בסעיף 8 לפסק-הדין).

לפיכך אני קובעת כי לא קמה בענייננו חובת הזהירות הקונקרטית.

31. אף בהתעלם ממסקנתי זו אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את תביעתו. אין חולק כי על התובע הנטל להוכיח את תביעתו מתחילה ועד סופה. ואלה הטעמים שהבאוני למסקנתי זו:

32. ראשית, מטעם התובע לא הובאו עדים נוספים לתמיכה בגרסתו ולפיכך מדובר בעדות יחיד של בעל דין., על כל המשתמע מכך.

33. בהיותה כזו, חלות עליה הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], לפיו אם ראה בימ"ש להאמין לעדות בעל דין אשר הינה יחידה ואין לה סיוע, עליו לנמק מדוע ראה לנכון לקבלה.

ראה לעניין זה: כב' הש' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003 בעמ' 1238.ו וכן ע"א 224/78 חמשה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנדאינשורנס קומפני, פ"ד ל"ג (2) 90.

או אז יש צורך כי לבית המשפט לא יוותרו ספקות לגבי אמינות הגרסה בכללותה.

34. עדותו של התובע התגלתה כלא מדויקת בכל הנוגע להוראה בגינה יצא לזרוק את הפסולת במכולה, בסביבות השעה 24:00 בלילה. בכתב התביעה, בתצהירו ובתחשיב הנזק מטעמו, טען התובע כי נשלח להשליך אשפה. אלא שבעדויות הסתבר כי הדברים אינם מדויקים. במהלך חקירתו הנגדית ציין התובע כי לא נשלח להשליך את הפסולת בהוראה מפורשת של הנתבעת, אלא כדבריו בעמ' 22-23 לפרוטוקול:

"לאחר שאתה חוזר על שאלתך אני משיב לך שלא שמעתי על שום נוהלים, במשך עבודה ברגע שמצטברת אשפה ותמיד באמצע העבודה כבר יש 2 קרטונים מלאים עד הסוף אז אני לוקח 2 קרטונים על העגלה ומביא אותם החוצה, כי אי אפשר להשאיר אותם אין מספיק מקום לעבודה ואני חייב לזרוק את הזבל".

35. מתוך עדותו של התובע עולה כי החליט על דעת עצמו לזרוק את הפסולת למכולה, ולא נשלח בהוראת מעבידיו כפי שנטען על ידו בתחילה. התירוץ שהוא בוחר ליתן הינו כי לא היה מספיק מקום לעבוד אלמלא השליך את הקרטונים. טיעון זה שלא נראה לו כל זכר לא בכתב התביעה ולא בתצהיר עדותו הראשית של התובע, נטען כלאחר יד ולא בא לו כל חיזוק.

36. לו רצה התובע להוכיח את טענתו זו, היה עליו להביא לעדות את שותפו למשמרת מר פליקס מוזיקנסקי.

37. עד זה לא התייצב להעיד ולא בא כל הסבר כי היה קושי בהשגתו. העדרו של עד זה מצביע על כי הבאתו הייתה פועלת לרעת התובע שכן היה בעדותו של זה כדי לפגוע בטענת התובע. הימנעות מהבאתו של עד זה פוגמת ביכולת לקבל את עדותו היחידה של התובע ולפסוק על-פיה.ולעניין הימנעות מהבאת ראיה ראה: כב' הש' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003 בעמ' 1648.ו וכן ע"א 293/90, פיליפ גרינהולץ ואח' נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94 (4), 82, עמ' 88.

38. אכן, ישנם מקרים שבהם לניזוק אין עדים להתרחשות הנזק ולא ניתן לומר כי במצבים אלה לעולם לא יוכל ניזוק
להוכיח נזקו ולהיפרע מן המזיק. ואולם אין הדבר כך במקרה שבפני. התובע אף ציין במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט כי מר מוזיקנסקי נכח במקום בזמן הסמוך להתרחשות הפגיעה, וכדבריו בעמ' 21 לפרוטוקול:

"אתה שואל אותי אם לעוה"ד שלי אמרתי שמוזיקנסקי היה במקום וראה אותי לאחר שנחתכתי אני משיב לך שסיפרתי את כל הסיפור מה שקרה ושמוזיקנסקי ראה וסיפרתי גם איך מוזיקנסקי צלצל לאבא של בעל הבית".

39. עדותו של מר מוזיקנסקי יכלה לשפוך אור על גרסתו המיידית של התובע לאופן קרות האירועים - הגרסה הראשונה שניתנה בסמוך להתרחשות. עדות זו הינה חיונית ביותר לאור העובדה שקיימות סתירות מהותיות בין גרסאות הצדדים.

40. התובע עצמו העיד כי בזמן המשמרת שהו במפעל רק הוא ומר מוזיקנסקי, כדבריו בעמ' 23 לפרוטוקול:

"אתה שואל אותי אם לפני שיצאתי באותו יום לפנות את האשפה האם אמרתי למוזיקנסקי שאני הולך לפנות את האשפה ואני משיב לך שכן, אמרתי לו. היינו רק שנינו שם כי זה היה בלילה בחצות בערך".

מכאן שלא היה במפעל מי שיורה לתובע להשליך את הפסולת, ונראה כי התובע הפעיל את שיקול דעתו האישי.

41. שנית, לא נטען לקשר כלשהוא בין הזכוכית ממנה נפצע התובע לטענתו, לבין הנתבעת. מר זיגלבוים העיד בתצהירו כי אין למפעל כל פסולת שהינה זכוכית:

"אשפה הנוצרת במהלך תהליך הייצור במפעל, הינה אשפה מסוג אחד עיקרי, קונוסים של גלילי חוטים" (ראה סעיף 4.3 לתצהירו).

וכדבריו במהלך חקירתו הנגדית, בעמ' 36 לפרוטוקול:

"אתה שואל אותי איזה אמצעים העמדנו לרשות העובדים לצורך פינוי האשפה בסופה של המשמרת אני משיב לך מאחר שמדובר בקרטונים שמכילים קונוסים שהמשקל שלהם הרבה יותר נמוך מהמצב כשהם מלאים, אני מעריך שהם שוקלים כ-10 ק"ג הדבר היחיד שהם צריכים זו עגלה בשביל להסיע את הקרטונים לפח".

42. דעתי זו מתחזקת לאור דברי התובע בעמ' 22 לפרוטוקול:

"אתה שואל אותי מה עוד יש באשפה, אני משיב לך שיש שקיות, קרטונים, נייר, כל מיני חלקים פלסטיים שמחזיקים את הקרטונים וכל מיני פסולת שבאה מהמכונות הכוונה לחלקים קטנים מבד שמסתובבים באוויר ונופלים על הרצפה".

43. שלישית, מתקבלת יותר על הדעת הטענה כי לא היה צורך מיידי בהשלכת הפסולת. אף התובע העיד בחקירתו כי במהלך משמרת נאספים בסך הכול שני קרטונים. אף מבלי להיכנס לסוגיית גודלם של אלה ושטחו של המפעל, ברור כי בקלות ניתן היה למצוא לפסולת מקום בתוך המפעל, ובכך להימנע מעשיית דרך ארוכה למכולה, בשעת לילה חשוכה. ראה עדותם של התובע ומר יואב זיגלבוים לעניין גודלם של הארגזים, אולם הייצור וחצרות המפעל.

44. רביעית, ראיתי להביא בחשבון את הטענה שלא נסתרה כי לא נמצאו כתמי דם בקרבת המכולה ובדרך אליה, אלא רק בפתח המפעל. מדובר בעניין זה בגרסה מול גרסה אשר ההכרעה בה תעשה על בסיס הרושם שעשו העדים בעדותם. כך העיד התובע :

"אתה אומר לי שיואב מגלה את כל מה שהוא ראה ושהוא ראה כתמי דם אבל בכניסה למפעל, אבל הוא לא ראה שהם ממשיכים לכיוון הצפרדע. אני משיב לך שאני מסביר שנדקרתי שם, החזקתי את היד ורצתי וכשהגעתי למפעל, התחלתי לחפש תחבושת ודם נזל לי. אתה שואל אותי אם כל הדרך לא נזל לי דם? אני משיב שזה היה בלילה בחושך, החזקתי את היד. אתה שואל אותי אם נזל לי הרבה דם כשנחתכתי? אני משיב שהיה חושך אני לא ראיתי ולא הייתה תאורה, יכול להיות שהיה הרבה דם" (עמ' 24 לפרוטוקול).

45. מהאמור לעיל עולה כי התובע אינו מכחיש כי ייתכן שדימם מן הפצע מיד לאחר שנפצע. מן המסמכים הרפואיים עולה כי התובע סבל בין היתר מקרע של העורק ועבר תפירה של העורק. על כן תמוהה העובדה שלא נמצאו כל סימני דם בקרבת המכולה. ייתכן כי עדות העובד הנוסף, מר מוזיקנסקי, יכולה הייתה לשפוך אור על הסוגיה, אולם זו לא הובאה.

46. חמישית, גם טענת התובע לעניין העדר התאורה בסביבת המכולה נותרה בלא הוכחה מצידו, ואינני יכולה לקבלה.


47. כל אלה יחדיו פגמו בגרסת התובע. בשל כל אלה איני סבורה כי המקרה שבפני הינו מאותם מקרים בהם מוצא עצמו בית המשפט מסוגל לנמק את החלטתו לקבל תביעה רק על סמך עדות יחידה של בעל דין. לא ראיתי דרך לעשות כן במקרה זה.

48. נותר עוד לדון בטענת התובע לפיה הנתבעת פעלה בניגוד לחובתה ולא דיווחה על התאונה למשרד העבודה והרווחה. מעיון בפקודת תאונות ומחלות משלח יד (הודעה), 1945, אשר מקימה בסעיף 3 את החובה המוטלת על מעביד לשלוח הודעה למפקח האזורי על תאונת עבודה שגרמה למותו של העובד או עשתה אותו נטול יכולת במשך יותר משלושה ימים, נלמד כי פקודה זו מפנה לתקנות התאונות ומחלות משלח-היד (הודעה על מקרים מסוכנים במקומות עבודה), תשי"א-1951. באותן תקנות נקבע כי הוראות סעיף 3 לפקודה יחולו על המקרים המפורטים בתוספת. המקרה אשר אירע לתובע איננו מנוי בתוספת ולפיכך מלכתחילה לא קמה לנתבעת חובת דיווח בענייננו.

49. מכל אלה ראיתי לקבוע כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת תביעתו ודין תביעתו להדחות.

שאלת הנזק

50. למעלה מן הצורך ראיתי להתייחס בקצרה אף לשאלת הנזק.

51. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מטעם בית המשפט והמומחה שמונה היה ד"ר אייכנבלט. על פי חוות דעתו של המומחה נותרו לתובע 10% נכות לפי סעיף 31 (5) א' III למבחני המל"ל בגין שיתוק חלקי של העצב האולנרי בצורה בינונית. באירוע סבל התובע מקרע של העורק והעצב האולנריים של הגיד המכופף האולנרי ונדרש לעבור ניתוח לשם תפירת העורק והעצב. לאחר האירוע היה התובע באי כושר מלא במשך חודשיים וחודשיים נוספים סבל מנכות זמנית של 30%.

המל"ל גם הוא קבע לתובע 10% נכות צמיתה אך ראה לקבל את כל התקופה שעד לקביעת הנכות הצמיתה כתקופת אי כושר מלא.

52. חוות הדעת של ד"ר אייכנבלט מקובלת עלי, הגם שראיתי לאשר תקופת אי-כושר מלאה לכל ארבעת החודשים.

53. ראיתי להביא בחשבון כי התובע שב לעבודתו לאחר תקופת אי הכושר והוא מתמיד בה מאז ועד היום. לעובדה זו משמעות בעת הצורך בקביעת מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על כושר עבודתו ותפקודו.

54. בנסיבות אלו ראיתי לחשב את נזקו של התובע כדלקמן:

55. הפסדי השתכרות בעבר - 35,000 ₪.

56. הפסד כושר השתכרות בעתיד – מאחר והתובע מוסיף לעבוד באותה עבודה מזה מספר שנים, ראיתי להביא בחשבון סכום גלובלי אשר יהיה בו פיצוי עבור הסיכון שבהפסדי התובע בעתיד ככל שלא יוסיף לעבוד בנתבעת מסיבה כלשהי. ראיתי להביא בחשבון כי לתובע נותרו עוד 24 שנים עד הגיעו לגיל פרישה וכן ראיתי להביא בחשבון שכר של כ – 8,000 ₪. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי על – 80,000 ₪.

57. בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' בעבר ראיתי להביא בחשבון סך של – 2,500 ₪ וזאת בהיות התאונה תאונת עבודה.

58. בגין כאב וסבל ראיתי להביא בחשבון סך של 45,000 ₪ לאור שיעור הפגיעה.

59. מן הסה"כ המתקבל של 162,500 ₪ יש להפחית תגמולי מל"ל.

לאור עמדתי בשאלת האחריות – לא ראיתי להתייחס לשאלת האשם התורם שבוודאי ויהיה קיים בתיק זה לו לא תתקבל דעתי.

סוף דבר

60. לאור דברי שלעיל דין התביעה להדחות וכך אני מורה.

61. משבאתי למסקנתי זו מתייתר הצורך בדיון בשאלת הנזק והאמור לעיל נכתב רק למקרה שבסופו של יום דעתי בשאלת האחריות לא תתקבל.

62. לא ראיתי לעשות צו להוצאות לאור התנהגותה של הנתבעת בהחתמת התובע על מסמך הויתור לכאורה.


63.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אסטמה כתאונת עבודה

  2. אפילפסיה תאונת עבודה

  3. אובדן עין בתאונת עבודה

  4. התיישנות תאונת עבודה

  5. אימון כושר תאונת עבודה

  6. חישוב דמי תאונת עבודה

  7. בלוטת התריס תאונת עבודה

  8. חובת דיווח תאונת עבודה

  9. חזרה לעבודה תאונת עבודה

  10. הגדרת מעון - תאונת עבודה

  11. אוסטאוארטריטיס תאונת עבודה

  12. התפטרות לאחר תאונת עבודה

  13. התפטרות בזמן תאונת עבודה

  14. אחריות פלילית על תאונת עבודה

  15. אחריות לתאונת עבודה עם מכונה

  16. אחריות לתאונת עבודה באתר בניה

  17. אחריות מפקח בניה לתאונת עבודה

  18. ביטוח חבות מעבידים תאונת עבודה

  19. אי ספיקת כליות עקב תאונת עבודה

  20. אי הפסקת עבודה לאחר תאונת עבודה

  21. תאונת עבודה במהלך הרמת ציר ברזל

  22. ביטוח אחריות מעבידים תאונת עבודה

  23. התיישנות ביטוח לאומי תאונת עבודה

  24. אחריות מוגברת על המעביד בתאונת עבודה

  25. חומצה גופרתית וחומר נוסף ניתז לעין וגרם לצריבה

  26. תאונת עבודה: במהלך קילוף נקניק החליק הסכין והעובדת נחתכה

  27. תאונת עבודה עם מסור שנטען שהיה ללא מנגנוני בטיחות: מגן להב, ומנגנון מייצב

  28. תאונת עבודה - התפוצצות מטען חבלה שהוצמד לטנדר אשר הופעל באמצעות טלפון סלולרי

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון