חובת זהירות סוכן ביטוח


השופטת ע' ארבל:

בקשת רשות הערעור שבפנינו מעלה את סוגיית חובות סוכן הביטוח והמבטח כלפי המבוטח וגבולותיהן.

רקע

1.המשיב 5 הינו נהג משאית (להלן: עומר) השייכת למעבידיו, המשיבים 2-4 (להלן: המעבידים). ביום 21.6.94 קרתה תאונה למשאית בעת שנהג בה עומר, ונגרמו נזקים לטרנספורמטור שהוא רכושה של המשיבה 7 (להלן: חברת החשמל). בעקבות התאונה הגישה חברת החשמל תביעה לבית משפט השלום בחיפה כנגד עומר לפיצוי בגין נזקיה. עומר שלח הודעת צד שלישי למעבידיו בטענה לאחריות שילוחית. המעבידים מצידם שלחו הודעת צד רביעי למשיבה 6, שהינה חברת ביטוח (להלן: מנורה). המעבידים טענו כי מנורה היתה החברה המבטחת של המשאית בעת קרות התאונה. לאחר שמנורה טענה כי הפוליסה הוצאה לאחר קרות מקרה הביטוח שלחו המעבידים הודעת צד רביעי נוספת למבקש, שהינו סוכן הביטוח מטעם מנורה, בטענה כי טרם קרות התאונה ביטחו אצלו את המשאית בביטוח מקיף.

2.בהסכמת כל הצדדים נתן בית משפט השלום פסק דין חלקי לפיו הועמד סכום התביעה על 44,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. השאלה שנותרה במחלוקת בין הצדדים היא על מי לשאת בתשלום סכום זה. לאחר שמיעת ראיות נתן בית המשפט את פסק דינו.

פסק דינו של בית משפט השלום

3.בית משפט השלום (כב' השופט יעקב וגנר) קבע תחילה כי עומר נהג ברשלנות ולפיכך עליו לפצות את חברת החשמל
בסכום התביעה. מאחר שעומר היה עובד שכיר אצל המעבידים נקבע כי המעבידים יפצו וישפו אותו מכוח אחריותם השילוחית בסכום הנזק שנקבע. בית המשפט קבע כי במועד התאונה לא היתה פוליסת ביטוח תקפה למשאית, וכי רק ביום 15.7.94, דהיינו שלושה שבועות לאחר התאונה, חתמו המעבידים על הצעה לביטוח מקיף של המשאית כאשר הביטוח שנתבקש הוא מיום 15.6.94. כן נקבע כי לא הוכח כל תשלום פרמיה שיכול להיות רלבנטי למועד התאונה. לפיכך נקבע כי חל סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח) בעניין חוזה ביטוח לכיסוי של מקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה, וההודעה למנורה דינה להידחות.


עם זאת, קיבל בית המשפט את ההודעה כנגד המבקש. בית המשפט קבע כי ביום 15.6.94 נערכה פגישה במשרדו של המבקש בינו לבין המעבידים, בה נתן המבקש למעבידים הצעה והם הודיעו לו כי ישקלו את ההצעה ויחזרו אליו. כן נקבע כי ביטוח המשאית בחברת הביטוח כלל פקע ביום 1.6.94. בית המשפט הסיק כי המעבידים, בידיעתו של סוכן הביטוח, הימרו כי לא תקרה כל תאונה למשאית עד חידוש הביטוח. נקבע כי המבקש לא פעל כראוי כסוכן ביטוח, שכן היה עליו לפעול לחידוש הביטוח באופן זמני בחברת כלל, בה היתה מבוטחת המשאית, עד להחלטה אחרת של המעבידים, ואז להעביר את הביטוח מחברת כלל לחברת מנורה. לפיכך חייב בית המשפט את המבקש לפצות ולשפות את המעבידים במלוא הסכומים שחויבו לשלם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' גריל, ר' חפרי-וינוגרדוב, מ' פינקלשטיין). בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו. בית המשפט קבע כי אין עילה להתערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. כן הודגש שתאריך הצעת הביטוח למנורה, גם אם הוא שנוי במחלוקת, ברור כי הוא חל לאחר קרות התאונה, ולפיכך חל ס' 16 לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט ציין כי מהמסמכים עולה שהמשאית היתה מבוטחת בביטוח חובה ובביטוח מקיף בחברת "כלל" עד ליום 31.5.94. המעבידים חידשו רק את ביטוח החובה בחברת "כלל" החל מיום 1.6.94 ועד ליום 31.5.95. עם זאת, המעבידים לא חידשו את הביטוח המקיף בחברת "כלל" וזאת מאחר שחיפשו הצעה זולה יותר. המעבידים העידו כי קיבלו הצעה כזו מהמבקש ביום 15.6.94. בית המשפט קבע כי המבקש ידע בפגישה עם המעבידים כי המשאית נוסעת ללא ביטוח מקיף מאז 1.6.94. מכאן קבע בית המשפט:

"בנסיבות אלה, וכל עוד לא החליטו הצדדים השלישיים האם לבחור סופית בהצעת הביטוח של "מנורה", היה על המערער, כסוכן ביטוח, למלא את תפקידו ולוודא שהביטוח המקיף שהיה לצדדים השלישיים קודם לכן בחברת הביטוח "כלל" יוארך עד למועד שבו יוסדר הביטוח החדש בחברת "מנורה", ובכך למנוע מצב שהמשאית תסע ללא ביטוח רכושי מקיף".

עם זאת קבע בית המשפט המחוזי שלמעבידים אשם תורם במחדל שהביא לידי כך שהמשאית נסעה ללא ביטוח מקיף בתוקף בעת התאונה, ולפיכך נקבע כי על המבקש תוטל חובת שיפוי בשיעור של 50% בלבד. בעניין זה קבע בית המשפט כי המעבידים, כבעלים של המשאית, חייבים היו לוודא שכל עוד לא הוסדרה סופית שאלת הכיסוי הביטוחי לא ייעשה שימוש במשאית.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

5.המבקש אינו חולק על קביעותיהן העובדתיות של הערכאות דלמטה. המבקש סבור כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי על המבקש כסוכן ביטוח חלה החובה לוודא שהביטוח המקיף שהיה למעבידים בחברת "כלל" יוארך עד למועד שבו יוסדר הביטוח החדש בחברת "מנורה", וזאת על אף שהמעבידים לא היו לקוחותיו של המבקש, לא החליטו האם לבחור סופית בהצעת הביטוח שנתן להם ואף לא הסתמכו על מצג לפיו יש להם כיסוי ביטוחי.

המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא חדשני, עלול לפגוע בציבור המבוטחים, ופוגע פגיעה בלתי מידתית בזכויות היסוד של המבקש ובציבור סוכני הביטוח. פסק הדין מחייב את סוכן הביטוח ליתן שירותים מקצועיים לאנשים שלא הביעו רצון להיות לקוחות שלו. המבקש טוען כי מדובר בפטרנליזם מוגזם וכי התוצאה היא כי חוטא, אשר במודע לא החזיק כיסוי ביטוחי, יוצא נשכר.

6.לטענת המבקש אין מחלוקת כי על סוכן הביטוח חל מגוון חובות מתוקף מעמדו, אך תכליתן של חובות אלו הינה מניעת הטעייתו של המבוטח בקשר להיקף הכיסוי הביטוחי או לעניין עצם קיומו. במקרה דנן לא בוצעה כל הטעיה ולא הוצג כל מצג שווא על-ידי המבקש. לטעמו של המבקש החובה אותה הטילו הערכאות דלמטה לא חלה לא מכוח דיני החוזים ולא מכוח דיני הנזיקין. באשר לדיני החוזים מדגיש המבקש כי המעבידים לא קיבלו את הצעתו ולפיכך לא השתכלל כל חיוב חוזי בין הצדדים. עוד הוא מדגיש כי המשאית בוטחה עד לאותה עת על-ידי חברת ביטוח אחרת ולא באמצעות המבקש. אף אם קיימת חובת תום לב על סוכן הביטוח להסב את תשומת ליבו של הלקוח הפוטנציאלי להיעדר כיסוי ביטוחי, הרי שבמקרה זה היו המעבידים מודעים לכך. באשר לדיני הנזיקין מסכים המבקש כי חלה עליו חובת זהירות מושגית כלפי לקוח פוטנציאלי. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית הוא טוען כי אמנם הוא יכול וצריך היה לצפות את הנזק אך האמצעים שהיה עליו לנקוט מתמצים לכל היותר בהתראה מפורשת בפני הלקוח הפוטנציאלי כי הוא אינו נמצא תחת כיסוי ביטוחי כלשהו. המבקש מדגיש כי מדובר בפוליסה לביטוח מקיף ולא
לביטוח חובה. המבקש אף טוען כי לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי שכן גם אם היה פועל להשגתו של כיסוי ביטוחי הרי שלא היה מספיק לעשות זאת עד ליום התאונה, 7 ימים בלבד לאחר פגישתו עם המעבידים. לבסוף מעלה המבקש טענה של הסתכנות מרצון של המעבידים.

7.המעבידים נתמכו בכתבי טענותיהם בפסקי דינן של הערכאות דלמטה. לטענתם, פסקי הדין מבוססים על קביעות עובדתיות ומהימנות עדים ולפיכך לא ראוי כי ערכאת הערעור תתערב בהם. המעבידים טוענים כי אין חולק כי היו אצל המבקש ביום 15.6.94 ולפיכך מבחינתם מיום זה מתחיל הביטוח. לטענתם המבקש התרשל במילוי תפקידו וניצל אותו לרעה. בדיון שקיימנו ביום 7.9.09 העלה בא-כוחם של המעבידים טענה נוספת לפיה בעת פגישתם של המעבידים עם המבקש שילמו הם למבקש וחתמו על הצעה קונקרטית לביטוח מקיף. הסוכן התרשל ולא שלח את ההצעה לחברת הביטוח ולפיכך התנערה מנורה מאחריות כלפיהם.

דיון


8.ראשית יש להתייחס לטענה העובדתית שהעלו המעבידים בדיון שנערך בפנינו. בית משפט השלום בפסק דינו קבע ממצא עובדתי לפיו לא הוכח כל תשלום שנעשה על-ידי המעבידים למבקש או למנורה אשר יכול להיות רלוונטי למועד התאונה. נקבע כי כל התשלומים עליהם הצביעו המעבידים בוצעו לאחר אירוע התאונה. לא התקבלה גם טענה כי אחד מהמעבידים ביצע את התשלום מהחשבון הפרטי שלו. מסקנת בית המשפט קמא היתה כי במועד אירוע התאונה לא היתה פוליסת הביטוח בתוקף (פסקה 9 לפסק הדין). בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה. אף אנו כערכאת ערעור, ובוודאי כשהדיון נערך בערכאה שלישית, לא נתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום. לפיכך נקודת המוצא העובדתית היא כי במועד התאונה לא היתה פוליסת ביטוח בתוקף, שכן המעבידים בפגישתם עם המבקש לא החליטו סופית לקבל את הצעת הביטוח שהציג להם, לא חתמו על הפוליסה ולא שילמו פרמיות עבור הביטוח.

9.משכך, נתמקד בדיוננו במחלוקת המשפטית בין הצדדים, הנוגעת להחלתה של עוולת הרשלנות על נסיבות המקרה הנידון. בנוגע למחלוקת זו החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. צודק המבקש בטענתו כי היה ראוי לנתח בצורה מובנית את יסודותיה של עוולת הרשלנות על מנת להחילה על המקרה דנן, ולפיכך נבצע מלאכה זו להלן. עם זאת, עוד בטרם בחינת התקיימותן של יסודותיה של עוולת הרשלנות יש לנתח את חובתו של סוכן הביטוח כלפי מועמד להתקשרות, דהיינו בשלב המשא ומתן.

חובותיו של סוכן הביטוח בשלב המשא ומתן

10.אין חולק כי לסוכן הביטוח מגוון של חובות כלפי המבוטח. החובות כלפי הלקוח משתנות בהתאם לשלב בו מצויים הצדדים: שלב המשא ומתן; התקופה החוזית טרם קרות מקרה הביטוח; והתקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח. מטבעו של העניין אתמקד בשלב המשא ומתן לקראת חתימתו של חוזה ביטוח. מסקירת הפסיקה בערכאות השונות נראה כי הנטייה היא להטיל היקף חובות רחב יחסית על סוכן הביטוח גם בשלב המשא ומתן:

11.כך נקבע כי סוכן ביטוח מחויב לוודא שהלקוח אכן אינו מעוניין לחדש את הפוליסה שלו בחברת הביטוח בעקבות דרישת מיגון חדשה ומחמירה של חברת הביטוח, לאחר שהדברים נשארו עמומים בפגישה בין הצדדים. עם זאת, נקבע כי לו הבין המבוטח שסוכן הביטוח והמבטח אינם מתכוונים לעשות דבר לשינוי דרישתו המחמירה של המבטח, הרי שלא היתה מוטלת על הסוכן והמבטח כל חובה לוודא שהמבוטח יחדש את ביטוחו, שכן "אין הנתבעת צריכה לדאוג לענייניה של התובעת יותר מאשר התובעת עושה זאת בעצמה" (ת"א (שלום ירושלים) 22967/99 מ.ב.ש.ק חברה קבלנית לעבודות בנין בע"מ נ' אייזנברג (לא פורסם, 31.3.04)). בעניין אחר נקבע כי על סוכן הביטוח לבחון עבור המבוטח את ההצעות הטובות ביותר ולוודא שהכיסוי הביטוחי שמספקת חברת הביטוח הוא ראוי ומספיק (ת"א (שלום ירושלים) לוין נ' חבזו (לא פורסם, 12.8.02)). כן נקבע כי על סוכן הביטוח למנוע מן המתקשר בחוזה ביטוח לבצע שגיאות שמשמעותן האפשרית היא ביטול הפוליסה, ולמצער להתריע בפניו על סיכון זה. לפיכך עליו להימנע מכתיבת תשובות מטעות בשאלון מטעם חברת הביטוח (ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ"ד נח(4) 445 (2004)).

12.עיקרן של חובותיו של סוכן הביטוח כלפי המבוטח עוסק בחובות גילוי והסבר שונות. חובות אלו נובעות מחובת תום הלב החלה על כל משתתף במשא ומתן לאור ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (ראו ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); שחר ולר ביטוח 715 (כרך ראשון, 2005) (להלן: ולר)). במסגרת חובה זו נקבע כי על סוכן הביטוח לגלות את עיני הלקוח ולהסביר לו את ההבדל בין הביטוח שביקש מחברת הביטוח לבין מה שקיבל (ע"א 846/76 עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780 (1977)). כן נקבע כי על סוכן הביטוח לפרוש בפני המועמד לביטוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות כל מידע רלבנטי בקשר לצורות התקשרות שונות אפשריות (ת"א (מחוזי ת"א) 2668/99 (בש"א 5092/00) מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' בורובסקי (לא פורסמה, 10.4.00)). שינוי פוליסה על-ידי חברת הביטוח לאחר שכבר נוצרה שגרה קבועה של נוסחי פוליסה מחייב את המבטח וסוכן הביטוח להעמיד את המבוטח על השינוי ולא להסתמך על כך שהמבוטח יקרא את הפוליסה כל שנה מחדש (ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3) 589 (1983)). מנגד, נקבע כי סוכן הביטוח אינו חייב להודיע למבוטח על כוונת המבטח שלא לחדש את הפוליסה (ע"א (מחוזי ת"א) 1533/01 סירי נ' קאן סוכנות לביטוח בע"מ (לא פורסם, 10.9.03)). עוד נקבעה חובת הסבר של סוכן הביטוח והמבטח למתקשר אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח, כגון חריגים לכיסוי הביטוחי (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749 (1995); ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, 763 (1999)), ויש הסבורים כי יש להטיל נטל הסבר עובר
לכריתת החוזה על כל מידע שהוא קל להבנה ולהסבר, כגון תניות מיגון בביטוח רכוש (ולר, בעמ' 252-256; וראו ת"א (קרית גת) 996/95 מויאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.2.98); ת"א (אשדוד) 1435/96 דנן נ' הפניקס הישראלי – חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, 26.10.98)). עם זאת, יש שסברו כי האחריות על סוכן הביטוח והמבטח היא רחבה מדי ומגיעה לכדי אחריות מוחלטת, ואף אינה מתחשבת כלל במודעות המבוטח, דבר אשר עלול לפגוע גם בחברות הביטוח אך גם במבוטחים אשר יאלצו להיחשף להגדלת דמי הביטוח (דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח בעמ' 365, 375-376 (2005)).

13.יש לציין כי חובות אלו והיקפן הרחב יחסית נובעים מאופיו ומהותו של חוזה הביטוח ומהיחסים בין סוכן הביטוח והמבטח למבוטח. בעניין אחר עמדתי בהרחבה על מאפייניה המיוחדים של מערכת היחסים החוזית בין מבטח למבוטח: פערי הכוחות העמוקים בין הצדדים הנובעים ממקצועיותו וניסיונו של המבטח לבין העדרם של אלו אצל המבוטח; היותו של נשוא חוזה הביטוח ממכר מופשט וערטילאי שטיבו אינו נהיר במדויק למבוטח; העובדה שמדובר בדרך כלל בחוזה אחיד; מורכבותו של חוזה הביטוח. לצד זאת הזכרתי את חיוניותו של הביטוח בחברה המודרנית, מעורבותו של גורם שלישי בכריתת החוזה, ועוד (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל (לא פורסם, 8.2.06)). אף ביחסיו של המתקשר עם סוכן הביטוח נוצרת ציפייה אצל הלקוח כי הסוכן ישמור על עניינו בצורה הטובה ביותר, דבר המצדיק הטלת חובת גילוי רחבה יחסית על סוכן הביטוח (ולר, בעמ' 715-716). כל אלו מצדיקים הטלת חובות אמון וגילוי רחבות על סוכן הביטוח והמבטח לצורך הגנה על הלקוח. עם זאת, יש להיזהר מלהרחיב את חובות סוכן הביטוח והמבטח לעבר אחריות מוחלטת, ויש להגביל את היקפן של חובות אלו לחובות אשר באות להגן על הלקוח בשל מאפייניה המיוחדים של מערכת היחסים החוזית כאמור. הרחבה מעבר לכך תיפגע לא רק בסוכני הביטוח ובמבטחים אלא גם בציבור המבוטחים שעלות ההרחבה תגולגל אליו באמצעות הגדלת הפרמיות המשולמות על ידו.

14. מהדברים האמורים ניתן להסיק את הקווים המנחים לקביעת חובה של סוכן הביטוח (או המבטח) בשלב המשא ומתן, כאשר יודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה: ראשית, ככל שהשלב בו מצוי המשא ומתן מתקדם יותר כך היקף החובות מתרחב. כך למשל יש להבחין בין מקרה בו רק ניתנו פרטי הביטוח ומחירו ללקוח לבין מקרה בו הלקוח מסר את הצעתו לחברת הביטוח. שנית, יש לבחון מהי מהות העניין הנבדק. האם מדובר בעניין המצריך מקצועיות בתחום הביטוח או אשר יש בו פערי מידע בין הלקוח לסוכן הביטוח או המבטח. שלישית, יש לבחון מהם היחסים בין סוכן הביטוח או המבטח לבין הלקוח. האם יש ביניהם יחסים קודמים ומה מהותם. רביעית, יש לבחון מיהו מונע הנזק הזול יותר באותו עניין. מיומנותו, ניסיונו והתעסקותו של סוכן הביטוח בתחומו יכולים להוות נסיבות רלוונטיות בבחינה זו. חמישית, יש לשים לב לנוהג בין צדדים בשוק הביטוח אשר יכול לבסס הסתמכות סבירה של לקוח על סוכן הביטוח או המבטח באותו עניין.

15.בהתאם לקווים מנחים אלו ניתן להסביר את הפסיקה שהוזכרה לעיל. מהיותו הגורם המקצועי ובעל המידע בתחום נדרש מסוכן הביטוח בעת המשא ומתן להציג בפני הלקוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות לו כל מידע רלבנטי באשר לצורות ההתקשרות השונות, וכן עליו לוודא שהכיסוי הביטוחי שמספקת חברת הביטוח הוא ראוי ומספיק לצרכיו של הלקוח. לפיכך הוא גם מחויב להסביר ללקוח אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח, כגון תנאי מיגון וחריגים לכיסוי הביטוחי. עוד מחויב סוכן הביטוח למנוע מן המתקשר לבצע שגיאות שמשמעותן האפשרית היא ביטול הפוליסה. מטעמים אלו בנוסף לשלב המתקדם של המשא ומתן נקבע כי על סוכן הביטוח להסביר ללקוח את ההבדל בין הביטוח שביקש לבין מה שקיבל מחברת הביטוח. יחסיהם הקודמים של הצדדים מצדיקים את חיובם של סוכן הביטוח והמבטח להעמיד את המבוטח על שינויים בנוסח פוליסה שגרתי שנחתם בכל שנה בין הצדדים. אעיר עוד כי לטעמי קווים מנחים אלו מצדיקים את חיובם של המבטח וסוכן הביטוח ליידע את המבוטח בדבר מועד סיום הפוליסה המתקרב ובדבר כוונת המבטח שלא לחדש את הפוליסה, וזאת בניגוד להלכה שנקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי בעניין. אני סבורה כי המבטח וסוכן הביטוח, מעצם התעסקותם ומיומנותם בתחום הינם מונעי הנזק הזולים ביותר. ניתן להוסיף ולומר כי במקרה זה נראה שהלקוח מסתמך על סוכן הביטוח שיידע אותו בדבר אי חידוש הפוליסה, וזאת לאור הנוהג הקיים בשוק הביטוח (ולר, בעמ' 714, הערת שוליים 59).

עוולת הרשלנות

16.מכאן ניתן לעבור ולבחון את התקיימותה של עוולת הרשלנות בענייננו.

על מנת לבסס קיומה של עוולת רשלנות יש להוכיח מספר יסודות: קיומה של חובת זהירות של התובע כלפי הנתבע; הפרת החובה (התרשלות); וגרימת נזק כתוצאה מהפרת החובה (עמוס הרמן מבוא לדיני נזיקין 40 (2006); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 128 (1985) (להלן: עניין גורדון)).

חובת זהירות

17.היסוד של חובת זהירות מתחלק לשתי בחינות: חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. חובת הזהירות המושגית בוחנת האם בין סוג המזיקים אליו משתייך המזיק לבין סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק קיימים "יחסי רעות" לעניין סוג הפעולות אליו משתייכת פעולת המזיק ולעניין סוג הנזקים שגרם המזיק. חובת הזהירות הקונקרטית בוחנת אם בין המזיק הקונקרטי לבין הניזוק הקונקרטי קיימת חובת זהירות לעניין הפעולות שהתרחשו בפועל לעניין הנזק שנגרם בפועל. במילים אחרות, מדובר במבחן מושגי וכללי לצד מבחן פרגמאטי וקונקרטי (עניין
גורדון, בעמ' 128). שני המבחנים נחלקים אף הם לבחינת חובת זהירות פיזית או טכנית ולבחינת חובת זהירות נורמטיבית. השאלה שתיבחן הינה האם המזיק יכול וצריך היה לצפות שכתוצאה מפעילותו הרשלנית ייגרם לניזוק הנזק שאירע בפועל (ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מח(3) 45, 64 (1994) (להלן: עניין לוי)). באשר ליחס בין שני המבחנים נקבע כי לא כל נזק שהינו צפוי מבחינה פיסית הינו גם נזק צפוי מבחינה נורמטיבית. אמנם בדרך כלל תיגזר צפיות נורמטיבית מצפיות פיסית, אלא שגזירתה של הצפיות הנורמטיבית מן הצפיות הטכנית לעולם אינה אוטומטית (עניין לוי, בעמ' 65; לעניין קיומה של "חזקת חובה" ראו ניתוחו של ישראל גלעד "על "הנחות עבודה", אינטואיציה שיפוטית ורציונליות" משפטים כו 295 (1995)). יוער עוד כי הצפיות הנורמטיבית תישלל כאשר קיימים לכך טעמים שבמדיניות משפטית. טעמים אלו יכולים לנבוע מדיני הנזיקין עצמם או מתחומים חיצוניים לדיני הנזיקין (עניין לוי, בעמ' 65).

18.האם מתקיימת חובת זהירות מושגית? לדעתי התשובה לכך חיובית. לסוכן הביטוח יש חובת זהירות כלפי הבאים להתייעץ איתו ולנהל איתו משא ומתן לצורך רכישת ביטוח. חובתו של סוכן הביטוח משתרעת גם על נזקים שיגרמו לאותם לקוחות מנסיעה ללא כיסוי ביטוחי בשל מחדל או מעשה שלו. סוכן הביטוח יכול וצריך לצפות נזקים מסוג זה.

19. האם מתקיימת חובת זהירות קונקרטית? התשובה לכך לטעמי היא בשלילה. בנסיבות המקרה אני סבורה כי גם אם היתה יכולת צפייה פיזית של הנזק הרי שעל סוכן הביטוח אין חובה נורמטיבית לצפות אותו. הקווים המנחים שנפרשו לעיל תומכים לטעמי בתוצאה זו. הפגישה בין המבקש למעבידים היתה בשלב ראשוני ביותר וכל מטרתה היתה לברר מה מחירו של הביטוח המקיף שמציעה מנורה. הפגישה הסתיימה בהבטחתם של המעבידים לשקול את ההצעה. דהיינו, הצדדים לא הגיעו אפילו לידי מסירת הצעה מהלקוח לחברת הביטוח, כפי שנהוג בתחום הביטוחי. בין הצדדים לא היו קיימים כל קשרים מוקדמים. המבקש מעולם לא עבד מול המעבידים ולא ייצג אותם בחתימה על חוזי ביטוח. יתרה מכך, המעבידים היו מיוצגים עד אותה עת על-ידי סוכן ביטוח אחר ומבטח אחר. לכך יש להוסיף כי אין מדובר בנושא אשר יש לגביו פערי מידע לטובת סוכן הביטוח או שנדרשת לגביו מקצועיות בתחום הביטוח. מועד סיומו של הביטוח המקיף ודאי יותר נגיש וידוע למעבידים מאשר למבקש שלא היה בינו לבין המעבידים כל קשר מקצועי עד אותה העת. משמעותו של העדר הכיסוי הביטוחי ודאי היתה נהירה למעבידים אשר ביטחו בעבר את המשאית בביטוח מקיף וחיפשו גם באותה העת הצעה זולה לחידוש הביטוח.

20.אעיר עם זאת כי אני סבורה שיתכנו נסיבות אשר יקימו חובת זהירות קונקרטית של סוכן הביטוח כלפי הפונה אליו בשל נזק דומה. כך הוא הדבר כאשר מהפגישה בין הצדדים למד סוכן הביטוח כי הביטוח של הפונה אליו אינו בתוקף, כי הלקוח אינו מבין זאת או אינו מבין את משמעות הדבר. במקרה זה סבורני כי חובת תום הלב, לצד הסתמכותו של הלקוח על הגורם המקצועי שהוא בא להתייעץ איתו, מקימים חובת זהירות קונקרטית. במקרה כזה סוכן הביטוח יכול וצריך לצפות כי אם לא ינקוט באמצעי זהירות עלול להיגרם ללקוח נזק כתוצאה מהעדר כיסוי ביטוחי מתאים. יש לציין כי בנסיבות כאלו קיימים פערי מידע ומקצועיות בין הצדדים, כאשר כל המידע הנדרש מצוי אצל סוכן הביטוח בעוד שהמידע וההבנה אינם מצויים אצל הלקוח. כמו כן בנסיבות כאלו מונע הנזק הזול ביותר הוא סוכן הביטוח. עוד אציין כי גם אם תיקבע חובת זהירות קונקרטית הרי שאיני סבורה כי ניתן יהיה לקבוע התרשלות במקרה בו לא דאג סוכן הביטוח לחידוש הביטוח של הלקוח בחברת הביטוח הקודמת שלו או בכל חברת ביטוח אחר. דרישה זו, אותה קיבלו שתי הערכאות דלמטה, מרחיקת לכת לטעמי, יש בה פטרנליזם לצד הצבת סטנדרט גבוה מדי לסוכן הביטוח. לטעמי, על מנת שלא תיקבע התרשלותו, על סוכן הביטוח ליידע את הלקוח בדבר פקיעת ביטוחו ולוודא כי הוא מבין את משמעות הדבר. אם מחליט לאחר מכן הלקוח שלא לפעול לחידוש ביטוחו אין לו להלין אלא על עצמו.

21.כאמור, בנסיבות המקרה הנידון לא ניתן לומר כי התקיימה חובת זהירות קונקרטית, ולפיכך אין מתקיימים יסודותיה של עוולת הרשלנות. במצב דברים זה ברי כי דין הערעור להתקבל כך שיבוטלו פסקי דינן של הערכאות דלמטה בכל הנוגע למבקש. המשיבים 1-4 ישאו בשכר טרחת עורך דינו של המבקש בסך של 30,000 ₪.

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

אני מסכים.
המשנה לנשיאה
השופטת מ' נאור:

אני מסכימה. גם לדעתי לא הייתה בנסיבות שתוארו התרשלות של סוכן הביטוח. כדי לחדש ביטוח או לערוך ביטוח חדש יש צורך בתשלום פרמיה. אין לצפות כי הסוכן ישלם מכיסו פרמיה עבור לקוח (או לקוח פוטנציאלי); הוא גם אינו יכול לחייב לקוח לשלם, בלי שקיבל את הסכמתו של זה האחרון. הלקוחות פעלו, וביודעין, על סיכונם-הם, ואין להם אלא על עצמם להלין.

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון