חובת זהירות רשלנות


1. עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 1949, עקב נפילתה בשביל הכניסה לאולם האירועים "קאלה" בע"מ (להלן: "התאונה").

2. התאונה אירעה ביום 09.11.04, לאחר שעברה התובעת בדיקה ביטחונית במקום, המשיכה בדרכה ולפתע נתקלה רגלה בקונסטרוקציית שיש מוגבהת מפני הקרקע. התובעת נפלה לתוך תעלת מים פתוחה, הממוקמת במרכז ולאורך קונסטרוקציית השיש, כאשר בתחתית התעלה הונחו סלעים (להלן: "המפגע").

3. כתוצאה מהנפילה נקעה התובעת את קרסול רגלה הימנית ונעדרה מעבודתה למשך 23 ימים.

4. התובעת טוענת לרשלנות מצד הנתבעת, למחדלים בבניית הקונסטרוקציה, להיעדר שילוט ותאורה מספקת. טוענת הנתבעת מאידך כי מדובר במבנה בטיחותי אשר אינו מהווה מפגע וכי התובעת נפלה כתוצאה מחוסר זהירות וכן יש ליחס לה רשלנות תורמת בשיעור של 100%.

שאלת האחריות

1. אין חולק כי לאולמות האירועים קמה חובת זהירות מושגית כלפי האורחים הנכנסים בשעריהם. ותשאל השאלה האם במקרה דנן חייבת הנתבעת בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת, ואם כן, האם מילאה את חובתה כלפיה.

2. בפסק דינו בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 התייחס כבוד השופט ברק לחובת הזהירות הקונקרטית:

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת.

סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות...

אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים. אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום.

ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה... והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים.

חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" ((ראה בעמ' 119-120 ההדגשות שלי – ש.ש.).


ביהמ"ש אינו מתעלם מן הפסיקות הרבות בהן נדחו תביעות של החלקות ונפילות, אם כי יש לאבחן העובדות נשוא המקרה דנן וכל אירוע נבחן על-פי נסיבותיו הוא.


3. תיאור המפגע במקרה דנן: מדובר בשביל הגישה לאולם, שביל רחב למדי, אשר במרכזו ולאורכו נבנתה קונסטרוקציית השיש מוגבהת מפני הקרקע בכ- 10 ס"מ. האורחים המהלכים בשביל זה, צועדים לצדי הקונסטרוקציה, אשר רוחבה בהערכה גסה הינו כרבע מכלל רוחב השביל. במכרז הקונסטרוקציה חפורות תעלות מים בעומק של כ- 30-40 ס"מ ובתחתית התעלות הונחו סלעים. לגישתי, ובטרם אדון בעדויות ובתנאי השטח אשר שררו ביום האירוע, המבנה כשלעצמו יוצר סיכון בלתי סביר, מהווה מכשול והינו בבחינת מפגע בטיחותי.

4. חובת הזהירות נבחנת על-פי מבחן הצפיות. הנתבעת היתה חייבת לצפות כי רגליו של פלוני או אלמוני, ובמקרה דנן של התובעת, יתקלו במבנה המוגבה מן הקרקע, וזאת ביתר שאת כאשר המבנה ממוקם במרכז שביל הגישה לאולם וכאשר כל מוזמן ומוזמן חייב לצעוד בו.

העדויות

5. התובעת לא היתה עקבית בעדותה באשר לתאורה ביום האירוע. הוצגה לתובעת תמונת השביל (נ/1) ובה ניתן לראות כי התעלות החפורות בקונסטרוקציית השיש מוארות בתאורה פנימית, אך השביל עצמו אינו מואר דיו. מחד, העידה התובעת כי "היה אור חשוך והיו לפידים בצידי השבילים". מאידך, לאחר שהופנתה תשומת לבה לריצוף שחור שבצדי הקונסטרוקציה, העידה כי "אי אפשר היה לראות ריצוף שחור היה חשוך לחלוטין" ובהמשך, "אני לא זוכרת שהיתה תאורה, אולי משהו מעומעם מהלפידים".

ובכל מקרה, אין מדובר בסתירות מהותיות בעדותה אשר יש בהן כדי להשליך על מהימנות התובעת, זאת בהתחשב בעובדה כי העדות ניתנה כשנתיים לאחר התאונה וכי ע"פ עדויות שתי חברותיה של התובעת, אשר הגיעו יחד עמה למקום, עולה כי באותו ערב לא היתה תאורה מספקת בשביל הכניסה הראשי.

6. הנתבעת ניסתה לסתור את גירסתה של התובעת והפנתה את תשומת ליבה לגיליון חדר המיון מיום האירוע בו נכתב כי התובעת סובבה את הקרסול ברחוב. מאידך, קיימות שתי עדויות באשר להתרחשות האמורה, מה עוד שלא קיימת הכחשה אמיתית של התובעת על קרות האירוע במקום שבו התרחש. (ראה פרוטוקול עמ' 11, מיום 26.2.07).

7. ע"פ עדותה, הגב' עדלה ילין ראתה את התובעת מועדת, "עפה" לתוך המים ואת רגלה תקועה בין הסלעים. הגב' אהובה נוימן ראתה את התובעת נופלת היישר לתוך התעלה.

מצאתי את העדויות מהימנות ותומכות בגירסת התובעת.

8. מר כספי, מנהל האולם, נשאל בחקירתו מדוע חלק מן התעלות סגור והחלק הפתוח לא כוסה? על כך השיב, "כי לא צריך... אף אחד לא נפל מזה שלוש שנים" – אם כן, מדוע להמתין לפעם הראשונה? וכמו כן, עצם העובדה שחלק מן התעלות כוסה, יש בדבר כדי לחזק ולהוכיח את הצורך בסגירתן.

עוד טען מר כספי בחקירתו כי מהנדס בטיחות אישר את הקונסטרוקציה וברשותו דו"ח בטיחות. הדו"ח לא הוגש.


9. בהמשך עדותו מעלה מר כספי אפשרויות לאופן נפילתה של התובעת: יכול והיא הלכה על קונסטרוקציית השיש או יכול והיא נתקלה "באבן השפה בהתחלה מקדימה"... יכול ופשוט המבנה אינו בטיחותי?! השערות מעין אלו אך מחזקות המסקנה כי מדובר במפגע ותו לא. מקומן יהא בבואו של ביהמ"ש לשקול האם היתה רשלנות תורמת מצד התובעת.

עוד אומר כי לא נעלמו מעיניי פסקי הדין אשר דחו תביעות דומות אך בד בבד קיימות תובענות אשר התקבלו ופיצויים נפסקו, משמע, כמשפט הנדוש "כל מקרה לגופו".

10. אסכם ואומר כי מחובתה של הנתבעת לגדר את המפגע ולא די בתאורה הקיימת, גם זו אשר הוצגה ע"י הנתבעת (נ/1). הן ע"פ העדויות לא הוצב כל שילוט מתריע במקום ובכל מקרה הריני קובע כי מדובר במפגע חמור שיש בו כדי לסכן ילדים ואף מבוגרים.

(ראה על מה מהותה של "רשלנות תורמת" ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, פורסם באתר נבו).

רשלנות תורמת

11. ב"כ התובעת טען כי לא ניתן היה להבחין באבן השפה שכן השביל היה חשוך ולפיכך לא ניתן ליחס לתובעת רשלנות תורמת. מאידך, במכתבה של התובעת מיום 18.11.04 כותבת התובעת כי "מיד לאחר ביצוע הבידוק הבטחוני, משפניתי לפנות המקום ולסגור את תיקי, שעבר זה עתה בידוק ביטחוני, נתקלתי בשיש המוגבה בסמוך למקום הבידוק ועפתי לתוך תעלת המים הפתוחה...".


עולה כי התובעת היתה עסוקה בסגירת התיק מבלי להסתכל לאן פניה, ובמקרה דנן גם רגליה, מועדות. לפיכך, הנני קובע כי יש ליחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 40%.

הנזק

12. לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה ונזקיה מסתכמים באופן הבא:

הפסדי השתכרות:

לתובעת שולם שכרה בתקופת ההיעדרות. ע"פ אישור המעביד, השכר שולם ע"ח ימי המחלה הצבורים לזכות התובעת. הסכום של 6,000 ₪ בגין רכיב נזק זה לא הוכח.

עזרת צד ג':

גם הסכום הנדרש של 4,000 ₪ בגין רכיב נזק זה לא הוכח. התובעת העידה כי באותה העת גרו עמה ילדיה (הקטנה בת 23), אך מי מהם לא הובא למתן עדות על היקף העזרה שניתנה לה.

הגעתי לכלל מסקנה כי הגם שהתובעת לא העסיקה עזרה בשכר, יש לפצותה בגין העזרה שניתנה לה על ידי בני המשפחה. הנני אומד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בסך של 1,000 ₪ לתקופת אי הכושר.

הוצאות רפואיות:

התובעת צירפה לכתב התביעה קבלות שונות המצטרפות לכדי סכום של כ- 1,700 ₪. התובעת נעדרה מעבודתה למשך תקופה ארוכה ומכאן שנגרמו לה הוצאות רבות, הן רפואיות (למשל תרופות) והן אחרות (כדוגמת נסיעות) והגם שאין ברשותה הקבלות, הנני אומד הפיצוי בגין רכיב נזק זה בסך של 3,000 ₪.

כאב וסבל:

הנני קובע פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה בסך של 6,000 ₪.

סיכום:

עזרת צד ג' 1,000 ₪

הוצאות 3,000 ₪

כאב וסבל 6,000 ₪

..................................................................

סה"כ 10,000 ₪

מסכומים אלו יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור של 40% ובסה"כ הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך 6,000 ₪.

סוף דבר

1. נוכח קביעותיי דלעיל, הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 6,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. וכן השבת מלוא אגרת בית המשפט.

אם חלה יתרת אגרה אזי תחול היא על הנתבעת.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חובת זהירות חברות

  2. חובת זהירות המזיק

  3. חובת זהירות בנקים

  4. חובת זהירות רשלנות

  5. חובת זהירות בחלוקה

  6. חובת זהירות מוגברת

  7. חובת זהירות בנקאית

  8. חובת הזהירות הכללית

  9. חובת זהירות דירקטור

  10. חובת זהירות ברשלנות

  11. חובת זהירות בנזיקין

  12. חובת הזהירות המושגית

  13. חובת זהירות קונקרטית

  14. חובת הזהירות הבנקאית

  15. חובת זהירות דירקטורים

  16. חובת הזהירות של העובד

  17. חובת הזהירות של מעביד

  18. חובת הזהירות כלפי הבנק

  19. חובת הזהירות של המעביד

  20. חובת הזהירות מנהל חברה

  21. חובת הזהירות כלפי קבלן

  22. חובת הזהירות מנהל עבודה

  23. חובת הזהירות במעבר חציה

  24. חובת הזהירות כלפי ניזוק

  25. חובת זהירות מבחן הצפיות

  26. חובת הזהירות כלפי מטופל

  27. חובת הזהירות חוק החברות

  28. חובת הזהירות של עורך דין

  29. חובת הזהירות מזמין עבודה

  30. חובת הזהירות במשפט העברי

  31. חובת זהירות וחובת אמונים

  32. חובת הזהירות הכללית בנהיגה

  33. חובת הזהירות פקודת הנזיקין

  34. חובת הזהירות הכללית תקנה 21

  35. חובת הזהירות בעוולת הרשלנות

  36. חובת הזהירות בהליכי פינוי דירה

  37. חובת זהירות מושגית בעל מקרקעין

  38. חובת הזהירות כלפי מי שאינו לקוח

  39. חובת הזהירות המושגית והקונקרטית

  40. הבחנה בין חובת תום הלב לחובת הזהירות

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון