חוזה אחיד מכרז


1. עניינה של תובענה זו במערכת יחסים חוזית בין שני הצדדים, כתוצאה מפרסום מכרז על ידי הנתבעת בו זכתה התובעת.

התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בעבודות בניה (להלן: "בינעד"). הנתבעת היא חברה ממשלתית, ששימשה כזרוע ביצועית של משרד הבינוי באזור לוד ורמלה (להלן: "לור"ם").

בין הצדדים נחתם חוזה, לפיו הייתה אמורה בינעד להקים קיר אקוסטי על פי הזמנת לור"ם. בטרם הסתיימה הקמת הקיר הודיעה לור"ם על סיום החוזה. לטענת בינעד, הודעה זו ניתנה שלא כדין - ולכן היא תובעת מלור"ם את נזקיה ואת נזקי קבלן המשנה שהעסיקה לצורך הקמת הקיר האמור, "פורטוגז קבלנות כללית בע"מ" (להלן: "פורטוגז"). הנזקים הנתבעים נאמדים (כסכום מופחת לעניין אגרת בית משפט) בסך של 7 מיליון ש"ח.

רקע עובדתי

2. מרביתה של השתלשלות האירועים הקודמת להגשת התובענה - אם כי לא פרשנותם המשפטית של אותם אירועים - מוסכמת על הצדדים.

ואלה הם האירועים הרלוונטיים לענייננו:

א. בחודש אוגוסט 1997 פרסמה לור"ם את מכרז 10/97 לביצוע עבודות להקמת קיר אקוסטי בין כביש מס' 40 לבין שכונת "גני יער" בעיר לוד (להלן: "הפרויקט").

ב. במהלך אותו חודש, אוגוסט 1997, נקבעה הצעתה של בינעד כזוכה במכרז הנ"ל.

ג. ביום 11 פברואר 1998 חתמו הצדדים על ההסכם לביצוע הפרויקט - בהתאם לנוסח החוזה שצורף למסמכי מכרז 10/97 (להלן: "ההסכם"). העתק ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה.

ד. מעט קודם לכן, ביום 3.2.1998 קיבלה בינעד צו התחלת עבודה, החל מיום 15.2.1998. בצו זה נכתב כי "בשלב זה אנו [לור"ם - נ.א.] מאשרים ביצוע ראשוני של קיר תומך תחתון לרגלי הסוללה בלבד. לגבי המשך ביצוע של כלל הסוללה יצא צו נפרד על ידי החברה". העתק צו זה צורף כנספח ג' לכתב התביעה וכנספח י' לתצהיר מטעם התובעת. יצוין כי ביצוע העבודות האמורות בצו הנ"ל מהווה כ-20% בלבד מהיקף הפרויקט.

ה. ביום 24.2.1998 פנתה בינעד בכתב ללור"ם בבקשה לתיקון צו התחלת העבודה, מאחר ש"איננו יכולים לקבל כי יוצאו לחוזה אחד שני צווי התחלת עבודה...". העתק מכתב זה צורף כנספח י"א לתצהיר מטעם התובעת.

ו. ביום 1.3.1998 השיבה לור"ם בכתב לבקשה הנ"ל כך: "בהתייחס לצו התחלת עבודה מיום 3.2.1998, הננו להודיעך שבשלב זה אנו מאשרים להתחיל בביצוע של קיר תומך תחתון לרגלי הסוללה בלבד. הוראות לעניין המשך ביצוע הסוללה יועברו בהמשך". העתק מכתב תשובה זה צורף כנספח י"א-א' לתצהיר מטעם התובעת.

ז. ביום 3.8.1998 קיבלה בינעד מכתב בו הודיעה לור"ם על החלטתה להפסיק את העבודות להקמת הקיר האקוסטי לצמיתות. עד מועד זה השלימה בינעד כחמישית מהעבודות לפי צו התחלת העבודה, חלק השווה ל-4% בלבד מהיקף הפרויקט בכללותו.

ח. ביום 10.2.1999 הגישה בינעד ללור"ם "חשבון סופי עקב ביטול הפרויקט". העתק החשבון צורף כנספח ד' לכתב
התביעה וכנספח ל"ה לתצהיר מטעם התובעת.

ט. בראשית שנת 1999 פרסמה לור"ם את מכרז 4/99 "לביצוע עבודות אחזקה, שיפוצים, בניה ופיתוח שנתיות". במכרז זה נקבעה כזוכה הצעתה של חברת "ונונו עבודות עפר בנין 1982 בע"מ" (להלן: "ונונו"). יצוין כי בינעד לא השתתפה במכרז זה.

י. במסגרת ביצוע העבודות לפי מכרז 4/99 הנ"ל נמסרו העבודות להקמת הקיר האקוסטי - הפרויקט נשוא מכרז 10/97 - לונונו.

יא. עד כה טרם שילמה לור"ם לבינעד בגין ביצוע מרבית העבודות במסגרת הקשר החוזי בין שתי החברות ו/או בגין סיום הקשר החוזי ביניהן. בכלל זה, טרם שולם לבינעד הסכום שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.

טענות הצדדים

טענות התובעת

3. לטענת בינעד, הפרה לור"ם את חובתה לפעול בתום לב במסגרת הקשר החוזי ביניהן - הן לקראת חתימת ההסכם בין שתי החברות (בהתאם לדרישת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 - להלן: "חוק החוזים"), והן במהלך תקופת ההסכם ועם סיומו (בהתאם לדרישת סעיף 39 לחוק החוזים).

כהפרת חובת תום הלב מציינת בינעד את העובדה כי בשום שלב לא יידעה אותה לור"ם כי תידרש לבצע רק חלק מהפרויקט. נהפוך הוא - לור"ם הוסיפה ודרשה באופן חד-משמעי כי בינעד תמשיך ותיערך, גם לאחר קבלת צו התחלת העבודה - החלקי - לביצוע הפרויקט במלואו. לטענת בינעד, בהתאם לכך החזיקה מערך לוגיסטי ערוך ומוכן לביצוע הפרויקט במלואו במשך חודשים ארוכים.

4. בנוסף, טוענת בינעד כי ההסכם בין הצדדים מהווה "חוזה אחיד" בעל "תנאים מקפחים" - שנקבעו מראש על ידי לור"ם - כמשמעות מונחים אלו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים").

5. בהתאם לטענותיה אלו, מבקשת בינעד כי בית המשפט יתערב בהסכם ויקבע כי בינעד זכאית לפיצוי מלא בגין הפרת ההסכם על ידי לור"ם. בכלל זה, תובעת בינעד פיצוי באותו גובה של הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה לטובת לור"ם - בלבד (סעיף 12.28 להסכם).

כמו כן, טוענת בינעד כי "החשבון הסופי עקב ביטול הפרויקט" (נספח ד' לכתב התביעה ונספח ל"ה לתצהיר מטעם התובעת) מחייב את לור"ם, שכן זו לא חלקה עליו.

טענות הנתבעת

6. לטענת לור"ם, לא נפל כל פגם בהתנהגותה במסגרת הקשר החוזי עם בינעד. לטענתה, כבר בהודעה על הזכייה במכרז הודיעה לור"ם לבינעד כי הפרויקט להקמת הקיר האקוסטי לא יבוצע במלואו, וזאת משתי הסיבות לעיל:

א. מחמת הפקדת תוכנית מתאר חדשה לשכונת גני יער (לד/801), שיש בה כדי להשפיע על הפרויקט נשוא התובענה.

ב. מחמת אי-גביית היטלי פיתוח לתשלום עבור כלל עבודות הפיתוח של שכונת גני יער, שהפרויקט נשוא תובענה זו מהווה חלק ממנו - בלבד.

כמו כן, מציינת לור"ם כי - לפי הוראות מפורשות בהסכם בין הצדדים - בינעד אינה זכאית לקבל כל פיצוי בגין שינוי בביצוע הפרויקט, לרבות הקטנתו או ביטולו כליל (אפשרויות המצוינות בסעיף 12.30 להסכם). זכאותה של בינעד במקרה זה - לפי ההסכם - הינה לתמורת העבודות המבוצעות (סעיף 12.34 להסכם) ולפיצויים מוסכמים, כפי שנקבעו לטובת הקבלן - בלבד (סעיף 12.35 להסכם).

7. עוד טוענת לור"ם כי "החשבון הסופי עקב ביטול הפרויקט" שהגישה לה בינעד הינו מסמך חד-צדדי שנדחה על ידיה על הסף. מכאן שחשבון זה איננו "חשבון סופי ואחרון" בעל תחולה מחייבת, כמשמעות הדברים בהוראות ההסכם בין הצדדים.

8. בנוסף - מכחישה לור"ם כי ההסכם בין הצדדים מהווה "חוזה אחיד" ו/או כי נכללים בו "תנאים מקפחים".

9. בסיכומיה מוסיפה לור"ם טענה נוספת כי בינעד היא שהפרה את ההסכם בין הצדדים, בכך שהעבירה את ביצוע העבודה לגורם אחר - פורטוגז - בלא אישור לור"ם.

דיון


האם הפרה בינעד - התובעת - את ההסכם בין הצדדים?

10. כאמור לעיל, טוענת לור"ם - לראשונה בסיכומיה - כי דווקא בינעד היא זו שהפרה את ההסכם בין הצדדים. ההפרה הנטענת על ידי לור"ם היא מסירת ביצוע העבודות בפרויקט נשוא התובענה לחברת פורטוגז, כקבלן משנה.

ראשית, אציין כי טענה זו מהווה "הרחבת חזית" אסורה - דבר המהווה טעם מספיק כדי לדחות טענה זו על הסף. שנית, אין בטענה זו כפי שנטענה כדי לתמוך בהגנת לור"ם כנגד תביעת בינעד. בינעד מעולם לא העלתה נימוק זה לשם הפסקת ההתקשרות החוזית עם בינעד, ואינה יכולה להעלות זאת לראשונה שנים לאחר סיום הקשר עמה. כאמור לעיל, הטענה גם אינה מופיעה בכתב ההגנה של לור"ם.

שנית, לור"ם לא ביקשה כי בית המשפט יראה בטענה זו טענת קיזוז או תביעה שכנגד, ולא ביקשה כל סעד אופרטיבי אם תתקבל טענה זו. יתרה מכך - לור"ם אף לא הצביעה על כל נזק שנגרם לה בעקבות הפרה נטענת זו של ההסכם.

שלישית, לטענת בינעד, לור"ם הייתה מודעת היטב לביצוע העבודות באמצעות קבלן המשנה (מהטעמים שפורטו לעיל, אינני מוצאת לנכון להכריע בשאלה עובדתית זו לגופה).


מכל הטעמים הללו, דין טענה זו להידחות.

האם ההסכם בין הצדדים הינו "חוזה אחיד" (בעל "תניות מקפחות")?

11. "חוזה אחיד" מוגדר בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים כך:

"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם."

12. בינעד, אשר עומדת על הגדרתו של ההסכם בין הצדדים כ"חוזה אחיד", טוענת כי ביחס להסכם מתקיימים כלל היסודות לעיל:

א. ביחס ליסוד ה"רבים" - מציינת בינעד כי אף מר אלמוג, העד מטעם לור"ם שהיה קשור בפרויקט, העיד כי:

"עורכי הדין [של לור"ם - נ.א.] לוקחים את אותו חוזה שנמצא אצלם כפלטפורמה ומעבדים אותו לפי העבודה החדשה".

"כשאני מתייחס לחלק המשפטי של החוזה התנאים הם דומים, הניסוחים הם דומים. כשאני קורא את החוזה כמו שאני קורא חוזים אחרים, הניסוחים חוזרים על עצמם עם ניואנסים כאלה או אחרים."

(ישיבת בית המשפט מיום 31.5.06, עמ' 37 ו-30 לפרוטוקול, בהתאמה)

עוד מציינת בינעד, בתמיכה לטענתה כי מדובר ב"חוזה אחיד", כי לור"ם נמנעה מלהעיד עדים נוספים בעניין הזהות בין החוזים בהם היא מתקשרת עם קבלנים שונים, וכי סירבה להיענות לדרישת בינעד להציג לצרכי השוואה את אותם ארבעים חוזים בהם היה מעורב מר אלמוג אישית.

בהקשר זה מפנה בינעד לכלל הידוע כי מהימנעות מהבאת ראיה מתחייבת המסקנה: שאילו הובאה הראיה - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

לטענת בינעד, משמש ההסכם נשוא התובענה את לור"ם לא רק בהתקשרות עמה, ויסוד "הרבים" הקבוע בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים מתקיים.

ב. ביחס ליסוד כי תנאי החוזה "נקבעו מראש בידי צד אחד" - נטען כי במסגרת תנאי מכרז 10/97 נקבע כי על המציעים לחתום על כל מסמכי המכרז ללא יוצא מן הכלל וכי הצעה שבה לא ייחתמו כל מסמכי המכרז עלולה להיפסל. משכך - לטענת בינעד - מתקיים גם יסוד זה הקבוע בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים.

13. מגד טוענת לור"ם כי ההסכם בינה לבין בינעד אינו "חוזה אחיד" כהגדרתו, בעיקר מחמת אי-התקיימות שני היסודות המפורטים לעיל ולהלן:

א. ביחס ליסוד ה"רבים" - יסוד זה אינו מתקיים מחמת שמדובר בחוזה בניה ייעודי וספציפי שנועד להוות מסמך ההתקשרות בין לור"ם לבין הזוכה במכרז 10/97 בלבד.


בתשובה לטענותיה הראייתיות של בינעד מבהירה לור"ם כי סירובה להצגת החוזים האמורים, התבסס בעיקר על כך שבקשה זו הועלתה זמן רב לאחר סיום הליך גילוי המסמכים בין הצדדים. כן מפנה לור"ם לכלל כי "המוציא מחברו עליו הראיה", אשר לפיו על בינעד להציג ראיות בפני בית המשפט לשם הוכחת טענותיה, בין היתר בעניין יסוד זה.

ב. ביחס ליסוד כי תנאי החוזה "נקבעו מראש בידי צד אחד" - יסוד זה אינו מתקיים, מחמת שקודם לחתימתו הועבר ההסכם לבינעד לעיון - והיא הייתה יכולה להעיר הערות ולדרוש שינוי סעיפים מתוך ההסכם. לור"ם אף מציינת כי מר דיין, מנהל בינעד, העיד כי החוזה אכן הועבר לעיונו אך הוא קרא את החוזה "באופן כללי ביותר, בלי להתעמק בכל המילים הקטנות שכתובות בו" (ישיבת בית המשפט מיום 27.2.2006, עמ' 7 לפרוטוקול).

האם אמנם תנאי החוזה "נקבעו מראש בידי צד אחד"?

14. אין חולק כי במסגרת תנאי מכרז 10/97 נקבע כי על המציעים לחתום על כל מסמכי המכרז ללא יוצא מן הכלל וכי הצעה שבה לא נחתמו כל מסמכי המכרז הייתה עלולה להיפסל. לפיכך, לא הייתה כל נפקות מעשית בהעברת נוסח החוזה לבינעד קודם לחתימתו על ידיה.

יתרה מכך: על פי הפסיקה גם "שלד של חוזה", אשר תנאיו "נקבעו מראש בידי צד אחד" - ואשר הושלם במשא ומתן - הוא בגדר "חוזה אחיד" (ח"א (מחוזי - י"ם) 1/86 היועץ המשפטי לממשלה נ' חברת בית יהונתן, פ"מ תשמ"ז (3) 309; ע"א 568/88 חברת בית יהונתן בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ"ה (2) 385 - שני פסקי דין אלה, יחד, יכונו להלן: "פרשת בית יהונתן"). בנוסף, אין למדוד את הקיפוח של החוזה ביחס ללקוח מסוים - ומכאן שאין רלוונטיות לכך שבינעד יכולה הייתה להעיר את הערותיה על נוסח ההסכם (ראו ספרם של ורדה לוסטהויז ו-טנה שפניץ, חוזים אחידים, 1994). מכאן שטענת לור"ם, ככל שהיא מסתמכת על טעם זה - נדחית.

האם התקיים יסוד ה"רבים", האמור בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים?

15. על פי הפסיקה יש לשים את הדגש ביחס ליסוד זה על פוטנציאל החוזה, הנבדק בעת הכנתו מראש, ועל ייעודו. בבחינת יסוד זה יש להידרש לשאלה - האם ייעוד החוזה לשמש למול מספר בלתי-מסוים של מתקשרים שזהותם אינה ידועה, אם לאו (ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל נ' התאחדות לכדורגל, פ"ד מ"ה (5) 89; פרשת בית יהונתן).

בענייננו - עיקרו של ההסכם משמש כ"פלטפורמה" להסכמים "דומים", שמספרם נאמד במספר עשרות (כפי שהעיד מר אלמוג מטעם לור"ם). אולם, כל אחד מחוזים אלו מותאם למכרז ספציפי ולהתקשרות עם זוכה יחיד בכל מכרז. אף אם זהותו הפרטנית של המתקשר בחוזה אינה ידועה בעת הכנתו, הרי שמאפייניו של אותו מתקשר ידועים ונקבעים מראש על פי תנאי כל מכרז ומכרז. מטעם זה, אני מקבלת את טענת לור"ם כי ההסכם בין הצדדים לתובענה זו אינו "הסכם אחיד".


16. לאור קביעתי לעיל - מתייתר הדיון בשאלה האם התנאים הקבועים בהסכם בין הצדדים הינם "תנאים מקפחים", כהגדרתם בחוק החוזים האחידים.

עם זאת, אציין כי על פני הדברים - ומבלי לקבוע מסמרות בעניין - יש בהוראות חלק ניכר מסעיפי ההסכם משום קיפוח הקבלן (בינעד) ו/או משום יתרון בלתי-הוגן לעורכת המכרז (לור"ם). כיוון שלור"ם פועלת בבחינת "זרועה הארוכה של המדינה", מן הראוי שהחוזים שייערכו על ידה ייצאו מנקודת מוצא שוויונית והוגנת.

האם הפרה לור"ם את חובת תום הלב המוטלת עליה?

17. השאלה העיקרית בה חלוקים הצדדים עניינה באופן התנהגות לור"ם במסגרת הקשר החוזי בינה לבין בינעד, הן לפני חתימת ההסכם ביניהן והן לאחריו. למעשה, הצדדים חלוקים בשאלה עובדתית - והיא: האם בינעד הייתה ערה לאפשרות כי הפרויקט ישתנה מהותית ואולי אף יבוטל - כתוצאה משינוי תוכנית המתאר של שכונת גני יער וכתוצאה מאי-גבייה של היטלי הפיתוח שנועדו למימון הפרויקט (אי-גבייה שהיא לכשעצמה תוצאה של שינוי תוכנית המתאר של שכונת גני יער).

18. שאלת מודעותה של בינעד לאפשרות לעיל מהווה "יסוד שלילי" ביחס לתביעתה - שכן היא טוענת כי לא יודעה על ידי לור"ם, ולכן לא ידעה כלל על שינויים אפשריים בפרויקט.

הכלל הוא כי - על אף שנטל השכנוע וחובת ההוכחה נשארים מוטלים על התובע - די בכמות דלה של ראיות כדי להוכיח "יסוד שלילי" (ראו: יעקב קדמי, "על הראיות", 2003, חלק שלישי, עמ' 1495-1492).

19. בענייננו, טוענת בינעד כי בשום שלב לא נמסר לה על סיבות מהותיות לעיכוב הפרויקט או לשינויו או לביטולו, כדוגמת הטענות אותן טוענת לור"ם במסגרת תובענה זו.

מנגד - טוענת לור"ם כי יידעה את בינעד, אך טענתה זו אינה נתמכת במסמכים ו/או בעדות מטעמה. אף העד היחיד
מטעם לור"ם - מר אלמוג - העיד ההפך מכך, באומרו:

"לא יידענו את הקבלנים שיש תוכנית [מתאר חדשה - נ.א.] בתהליך."

"ש. בהיבט התכנוני אמרת שלא יידעו את בינעד על כך שעומדים לעשות שינוי.

ת. לא ידענו, לא יכולנו ליידע אותם."

(ישיבת בית המשפט מיום 31.5.06, עמ' 45 לפרוטוקול)

20. גם בצו העבודות החלקי (נספח ג' לכתב התביעה ונספח י' לתצהיר מטעם התובעת) וגם בתשובת לור"ם לפניית בינעד בעניין הצו הנ"ל (נספח י"א-א' לתצהיר מטעם התובעת) לא צוינה האפשרות כי הפרויקט יבוצע באופן חלקי, בלבד.

יתרה מכך - במסמכים הנ"ל נכתב (בהתאמה) כי "לגבי המשך ביצוע של כלל הסוללה ייצא צו נפרד על ידי החברה" וכי "הוראות לעניין המשך ביצוע הסוללה יועברו בהמשך".

מלשון זו יכולה הייתה בינעד ללמוד כי היא אכן תידרש לביצוע הפרויקט במלואו, בהתאם להוראות המכרז וההסכם בין הצדדים.

משכך, הוכח אפוא כי לור"ם לא יידעה את בינעד כי לא תידרש לבצע את הפרויקט בשלמותו, אלא במועד בו הפסיקה את עבודת בינעד לצמיתות.

21. אין כל ספק - ונדמה כי אף הצדדים אינן חלוקים על כך - שאי-יידוע צד להסכם כי צפוי שינוי משמעותי וקיצוני באופן ביצועו של ההסכם מהווה הפרה ברורה של חובת תום הלב, הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים.

התנהגות כזו אינה עולה בקנה אחד עם רמת ההתנהגות של צדדים בקשר חוזי, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה:

"עקרון תום הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם."

(ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה, פ"ד נו(3) 28, מראשית שנת 2002 - פסקה 9 לפסק דינו של כבוד הנשיא א' ברק. להלן: "פרשת קל בניין בע"מ")

יש להדגיש כי אין בעובדה שההסכם בין הצדדים צופה אפשרות ביצוע חלקי של הפרויקט (סעיף 12.30 להסכם) כדי לשחרר את לור"ם מחובתה לנהוג בתום לב. צד היודע כי הצד האחר מסתמך על ביצוע מלא של החוזה, חייב להודיע לו על אפשרות הפעלת הוראות הסעיף הדן בביצוע חלקי של החוזה - מיד כשהוא יודע כי לא יוכל למסור לביצוע את החוזה במלואו. אין די בכך שהסעיף מצוי במכלול תניות ההסכם, כדי להפסיק באופן חד-צדדי את ביצוע ההסכם במועד הנוח למזמין, וללא התחשבות כלל בצד השני - המבצע את העבודות ומסתמך על ביצוען.

לפיכך - הריני קובעת כי לור"ם הפרה את חובת תום הלב שלה, בשעה שלא יידעה את בינעד כי ייתכן ולא תידרש לבצע את הפרויקט בשלמותו - מייד כשידעה זאת.

לאיזה פיצוי זכאית בינעד עקב הפרת חובת תום הלב של לור"ם?

22. ככלל, לפי הוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970:

"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה."

לור"ם ידעה כי בינעד מתכוננת לביצוע ההסכם במלואו, על פי תנאי המכרז ועל פי ההתקשרות החוזית עמה. לור"ם אף דרשה - וקיבלה - מבינעד ערבות ביצוע ביחס לכל ההסכם, וכן ביילה בינעד את ההסכם על מלוא ההיקף הכספי של הפרויקט.

יוער כי בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט אינו מוגבל ל"פיצויים שליליים" (פיצויי הסתמכות) בלבד - ויכול להורות בנסיבות מסוימות של הפרת חובת תום לב אף על "פיצויים חיוביים" (פיצויי קיום). ראו, לדוגמא: פרשת קל בניין בע"מ ו-ע"א 8144/00 עלריג נכסים נ' ברנדר, פ"ד נז(1) 158, מסוף שנת 2002).

23. לור"ם מבקשת להסתמך על כך שהצדדים צפו בעת כריתת ההסכם את האפשרות כי הפרויקט לא יבוצע במלואו,
שכן אפשרות כזו צוינה בהסכם מפורשות.

וכך נקבע בסעיף 12.30 להסכם:

"מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 3.5 לעיל, מובהר בזה כי החברה רשאית להודיע לקבלן בכל עת בכתב:

א. על הפסקת ביצוע העבודות על ידו לצמיתות."

לכן, טוענת לור"ם כי זכאותה של בינעד הינה - לפי המוסכם - לתמורת העבודות המבוצעות (סעיף 12.34 להסכם) ולפיצויים מוסכמים, כפי שנקבעו לטובת הקבלן - בלבד (סעיף 12.35 להסכם).

24. כנטען על ידי הנתבעת עצמה, הוראות סעיפים 12.34 ו-12.35 להסכם כפופות להפעלת האפשרות כי הפרויקט לא יבוצע במלואו - בהתאם להוראת סעיף 12.30 להסכם. וזו לשון סעיף 12.35 להסכם:

"בנוסף לאמור בסעיף 12.34, יקבל הקבלן במקרה האמור בסעיף 12.33 לעיל, פיצויים מוסכמים ..."

וזו לשון סעיף 12.34 להסכם:

"לאחר הודעת המפקח, כאמור בסיפא לסעיף 12.33 לעיל, יגיש הקבלן בתוך 15 יום חשבון בגין חלק העבודות שבוצע ..."

וזו לשון סעיף 12.33 להסכם:

"הורתה החברה כאמור בסעיף 12.30 לעיל...."

(ככל ההדגשות אינן במקור - נ.א.)

בענייננו, סעיף 12.30 להסכם הופעל רק ביום 3.8.1998 - עם הודעת לור"ם על החלטתה להפסיק את העבודות להקמת הקיר האקוסטי לצמיתות.

אשר על כן, יש להתייחס לשתי תקופות פיצוי בנפרד: קודם למועד זה, ולאחר מועד זה.

I. זכאות בינעד לפיצויים עד יום הפעלת סעיף 12.30 להסכם

25. ביחס לתקופה של כששה חודשים - שמיום חתימת החוזה, בתאריך 11.2.1998, ועד יום הפעלת סעיף 12.30 להסכם, בתאריך 3.8.1998 - זכאית בינעד לפיצוי הן בגין ההוצאות שהוציאה בפועל במסגרת היערכותה לבצע את 80% המשלימים את העבודות להם ניתן צו העבודה החלקי לביצוע הפרויקט במלואו, והן בגין אובדן האפשרות להפנות משאביה לעבודות שלא במסגרת הפרויקט הנ"ל - פיצוי שיש בו כדי להוות הן "פיצויים שליליים" (פיצויי הסתמכות) והן "פיצויים חיוביים" (פיצויי קיום), בנסיבות העניין.

הואיל ובינעד לא התייחסה לרכיבים אלו באופן ישיר בחוות הדעת עליה התבססה בסיכומיה (ומעבר לכך - לור"ם חלקה על אותה חוות דעת ואף הדגישה כי אינה מבוססת על עובדות המקרה, אלא על נתונים תיאורטיים) ראיתי לנכון שלא להשית קביעת גובה הפיצוי על בסיס חוות הדעת, כי אם לקבוע פיצוי גלובאלי עבור תקופה זו.
הסכום הגלובאלי משקלל את התנהגות לור"ם - הפועלת בשם המדינה, את הוראות ההסכם בין הצדדים, את העובדה שמרבית החומרים ואמצעי העבודה טרם נרכשו, את העובדה שצו התחלת העבודות הראשוני לא כלל - עת הוצא – את כל הפרויקט ואת שווי הפרויקט כולו - העומד על 5,177,540 ש"ח (לפני מע"מ).

לפיכך, לור"ם תשלם לבינעד סך של 150,000 ש"ח + מע"מ כפיצויים בגין תקופה זו - מיום 11.2.1998 ועד יום 3.8.1999. לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

II. זכאות בינעד לפיצויים מיום הפעלת סעיף 12.30 להסכם

26. כפי שקבעתי לעיל, זכאית בינעד לפיצוי בהתאם להוראות סעיפים 12.34 ו-12.35 להסכם מיום הפעלת סעיף 12.30 להסכם, בתאריך 3.8.1998.

פיצוי זה מתייחס לאי-קיום הפרויקט לחלק המשלים בין 4%, החלק שאין חולק כי בוצע בפועל, לבין 20%, החלק שלגביו הוצא צו העבודות החלקי.

לטענת בינעד, "החשבון הסופי עקב ביטול הפרויקט" (נספח ד' לכתב התביעה ונספח ל"ה לתצהיר מטעם התובעת)
הינו "חשבון סופי ואחרון" - אשר יש להגישו במקרה של סיום ביצוע העבודות בפרויקט, לרבות במקרה של הפעלת סעיף 12.30 להסכם - המחייב את לור"ם.

זאת, מבקשת בינעד להסיק מהוראת סעיף 16.8 להסכם - "שכן המפקח לא חלק עליו" בתקופה הקבועה באותו סעיף.

לטענת לור"ם, מדובר במסמך חד-צדדי שנדחה על ידיה על הסף - ואינו מחייב אותה.

27. וזו לשון הוראת סעיף 16.8 להסכם:

"לא יאוחר מ-60 יום מתאריך תעודת ההשלמה לעבודה כולה, יגיש הקבלן את החשבון הסופי והאחרון והוא ישולם לאחר אישורו של המפקח כאמור בסעיף 16.4 וביצוע ניכויים, כאמור בסעיף 16.5 לעיל, לא יאוחר מתום 135 יום מהיום האחרון לחודש בו הוגש החשבון על ידי הקבלן, בתוספת מע"מ כשיעורו על פי החוק - בכפוף לאמור בסעיף 16.10 להלן."

ענייננו של סעיף 16.10 להסכם, שאוזכר לעיל, הוא בהמצאת כתב סילוק/כתב ויתור תביעות על ידי הקבלן ובמתן ערבות טיב על ידי הקבלן לעבודות שבוצעו.

28. האם התקיימו כלל התנאים בסעיף 16.8 להסכם?

ראשית, לטענת לור"ם החשבון שהוגש נדחה על ידה. בינעד מצדה לא הביאה כל ראיה כי החשבון "אושר" על ידי המפקח. יתרה מכך - כלל לא נטען על ידי בינעד כי המפקח "אישר" את החשבון שהגישה באופן פוזיטיבי, אלא נטען כי בהיעדר אישור בתקופה האמורה בהסכם יש לראותו כחשבון מאושר. פרשנות זו אינה עולה מלשונו של הסעיף.

שנית, לא הוכח - ולמעשה, כלל לא נטען - כי בוצעו ניכוים ביחס לחשבון, כנדרש.

שלישית, לא נטען כי התקיימו כל תנאי סעיף 16.10 להסכם, שהוראות סעיף 16.8 להסכם כפופות אליו. ההפך מכך - בכתב תביעתה, כמו גם בסיכומיה, מלינה בינעד כנגד עמידתה של לור"ם כי תחתום על כתב סילוק כאמור, בטרם קבלת פיצוי כלשהו.

לאור האמור לעיל - הריני קובעת כי לא התקיימו כלל הוראת סעיף 16.8 להסכם, ו"החשבון הסופי עקב ביטול הפרויקט" שהגישה בינעד אינו מחייב את לור"ם.

בינעד תהא זכאית להגיש ללור"ם חשבון נוסף ומפורט לעניין העבודות שביצעה, וחזקה כי לור"ם תפעל לאישורו בהתאם להוראת הסעיף הנ"ל.

29. בדיון בפני הצהיר בא כוח לור"ם כי זו תשלם לבינעד את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, אולם - ככל הנראה - לור"ם לא עשתה כן.

מכל מקום, לסכום העבודות שבוצעו (כאמור בסעיף 12.34 להסכם) ולפיצוי המוסכם (כאמור בסעיף 12.35 להסכם) יתווספו ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת "החשבון הסופי עקב ביטול הפרויקט" (נספח ד' לכתב התביעה ונספח ל"ה לתצהיר מטעם התובעת), בתאריך 10.2.1999, ועד מועד התשלום בפועל.

לסיכום

30. לור"ם תשלם לבינעד סך של 150,000 ש"ח + מע"מ כפיצויים עבור התקופה שמיום חתימת ההסכם בין הצדדים ועד יום 3.8.1998. לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל (כאמור בפסקה 25, לעיל).

בנוסף לכך, תשלם לור"ם לבינעד פיצוי עבור התקופה שמיום 3.8.1998 - הן ביחס לעבודות שבוצעו והן פיצויים מוסכמים, בהתאם להוראות סעיפים 12.34 ו-12.35 להסכם, ועל פי "חשבון סופי ואחרון" כפי שיוגש מחדש. לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה כחוק מיום 10.2.1999 ועד מועד התשלום בפועל (כאמור בפסקאות 29-28, לעיל).

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ש"ח + מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה אחיד

  2. חוזה אחיד קבלן

  3. חוזה אחיד מקפח

  4. חוזה אחיד מכרז

  5. חוזה אחיד הגדרה

  6. אישור חוזה אחיד

  7. תקנון חוזה אחיד

  8. חוזה אחיד ומקפח

  9. שינוי חוזה אחיד

  10. חוזה אחיד עם ספק

  11. פרשנות חוזה אחיד

  12. חוזים אחידים קבלן

  13. ייצוגית חוזה אחיד

  14. חוזה אחיד דיזנהויז

  15. חוזה אחיד משא ומתן

  16. חוזה אחיד חדר כושר

  17. חוזה אחיד בית אבות

  18. חוזים אחידים שאושרו

  19. חוזה אחיד תנאי מקפח

  20. חוזה אחיד קבלן משנה

  21. חוזה אחיד השכרת רכב

  22. חוזה אחיד דיני חוזים

  23. חוזה אחיד תקנון חברה

  24. חוזה אחיד השכרת דירה

  25. חוזה אחיד חוק החוזים

  26. תנאים לקיום חוזה אחיד

  27. חוזה אחיד גודל אותיות

  28. חוזה אחיד במשפט העברי

  29. חוזה עבודה כחוזה אחיד

  30. חוזה אחיד להשכרת דירה

  31. חוזה אחיד גודל האותיות

  32. חוזה אחיד תביעה ייצוגית

  33. חוזים אחידים שיכון ופיתוח

  34. סעיף 2 לחוק החוזים האחידים

  35. ביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד

  36. שינוי תנאי מקפח בחוזה אחיד

  37. תנאי מקפח בחוזה אחיד סמכות מקומית

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון