חוסר תום לב בהסכם גירושין


בפני שתי תביעות שהוגשו ע"י בני זוג לשעבר המתייחסות להסכם הגירושין שנחתם על ידם :

תביעת התובעת (להלן : "האשה") לאכיפת ההסכם בתמ"ש 35044/99 ובה עתרה לחייב את הנתבע לקיים את הסכם הגירושין שאושר וקבל תוקף של פס"ד.

תביעת הבעל (להלן: "האיש") בתמ"ש 35045/99 לביטול הסכם הגירושין ולחילופין לשנותו ע"י הוספת סעיפים ותנאים חדשים.

תאור העובדות

1. התובעת והנתבע היו נשואים משנת 1973 ובמהלך הנישואין נולדו להם שלושה ילדים. שניים מהילדים בוגרים והבן השלישי חסוי והוריו מונו אפוטרופסים עליו בשנת 2002.

2.ברוב שנות החיים המשותפים היה הנתבע איש צבא קבע בדרגה גבוהה ולאחר פרישתו שימש מנכ"ל של חברת הייטק. בשנתיים האחרונות נשלח במסגרת עבודתו ל... והצדדים התגוררו שם.

3.הצדדים הינם בעלי הזכויות של נחלה במושב ... בעלת הזכויות המקורית בנחלה היתה סבתו של הנתבע עוד מאז שנת 1934 והיא התגוררה במקום יחד עם בן זוגה עד אחרית ימיה בשנת 1979.

4.הורי הנתבע התכוונו לצאת לשליחות בחו"ל למספר שנים ונוצר צורך באחר במקומם ידאג לכל דרכי הסבתא שהיתה מבוגרת ועיוורת (עמ' 16 ש' 23). הורי הנתבע הציעו לצדדים לעבור ולהתגורר סמוך לסבתא ולדאוג לה ובתמורה תעביר הסבתא את הנחלה לבני הזוג בחלקים שווים. הצדדים קיבלו ההצעה ועל רקע זה נחתם ביום 17.7.79 הסכם בין הסבתא – צד א' לבין מ' וא'– צד ב' (האשה והאיש – הערה שלי ע.מ.), על פיו מועברות הזכויות בנחלה לצד ב' ללא תמורה. סעיף 5 להסכם קבע:

"צד ב' מצהיר ומסכים בזה כי למרות שזכות חכירה במשק תעבור על שמו, הוא לא יפגע בזכות החזקה של צד א' ו/או בן זוגה... מהמשק , לא ייאלצום לעזוב את המשק , לא ידרבנום לעשות זאת, לא יעשו כל מעשה העלול לגרום ליציאת צד א' ו/או בן זוגה מר... מהמשק, ולצד א' ובן זוגה תישמר הזכות להחזיק ולהשתמש במשק כרצונם במשך כל ימי חייהם או ככל שירצו ולהנות מפירותיו".

סעיף 4 להסכם קבע:

"עם העברת זכות החכירה במשק ע"ש צד ב' מתחייב צד ב' לנהוג במשק כדלקמן:-
א. כל עוד יחזיק צד ב' במשק, יהא הוא רשאי לעשות במשק כבתוך שלו.
ב. אם ירצה צד ב' למכור את זכויותיו במשק, תהא לצד א' ולכל אחד מיחידי צד ג' (האחים – הערה שלי ע.מ.) זכות קדימה לרכוש את הזכויות הנ"ל במחיר השוק בזמן המכירה, כפוף להסכמת המוסדות המוסמכים.
ג. ......
ד. עם מכירת הזכויות במשק, בין לפי פיסקה ב' לעיל ובין לפי פיסקה ג', יהא צד ב' זכאי לשליש 1/3 מן התמורה בלבד ואילו כל אחד מיחידי צד ג' יהא זכאי אף הוא לשליש ממנה....

לימים, מכרו התובעת והנתבע דירה שהיתה בבעלותם ב... ובנו את ביתם על הנחלה.


5.המשבר בין בני הזוג פרץ בקיץ 2001. הצדדים הגיעו לחופשה בישראל. הנתבע שב ל... לבדו לאחר שהודיע לאשתו כי מבקש לשקול את עתיד הנישואין. (עמ' 9 ש' 25) (עמ' 49 ש' 1-4).

6.התובעת פתחה בהליכים משפטיים ע"י הגשת תביעת מזונות ותביעה רכושית ביוני 2001. התביעות לא נמסרו לנתבע ולא התקיים בהן כל דיון.

7.באחד מביקורי האיש בארץ, פנו הצדדים למגשרת הליך שנפסק לאחר פגישה אחת. פעם נוספת החלו הצדדים בהליך גישור אצל עו"ד אשר הביא בסופו להסכם גירושין שאושר בביהמ"ש וקבל תוקף של פס"ד ביום 22.8.02. בעקבות ההסכם הצדדים התגרשו בביה"ד הרבני.

8.לצורך ביצוע ההסכם הוגשה ביום 13.2.05 חוו"ד השמאית גב' נ.ב. בנוגע לשווי הזכויות בנחלה. הנתבע אישר את קבלת השומה וויתר על הגשת חוו"ד שמאית מטעמו.

9.בחלוף הזמן ומשנמנע הנתבע לשלם לתובעת את התשלום בו חויב על פי ההסכם, הוגשה ביום 4.12.05 התביעה לאכיפת ההסכם. הנתבע מצידו בחר בדרך של הגשת תביעה לביטול ההסכם ביום 8.5.06 כאשר הוא מגדיר אותה כתביעה לביטול ו/או שינוי הסכם גירושין אולם למעשה מדובר בביטול ההסכם שכן את ההסכם כפי שנוסח אינו מוכן לקים.

10.התובע פרט את הטעמים המחייבים את ביטול ההסכם:

א.הנתבעת נהגה שלא בתום לב במשא ומתן טרם כריתת החוזה . בכך שלא דיווחה לו על התביעות שהגישה ועל כך שמתייעצת עם עו"ד במקביל לגישור. לטענתו הוסכם בין הצדדים שיתייעצו רק עם המגשר.

בשל כך, לא היה מיוצג הוטעה לחתום על הסכם בלא שידע את זכויותיו ועשה וויתורים גדולים.

ב.הנתבע לא זכר בעת עריכת הסכם והגישור את ההסכם משנת 1979 והתובעת בחוסר תום לב לא הזכירה לו.

11.הצדדים הגיעו לרשימת פלוגתאות, לא כולן רלבנטיות לצורך ההכרעה בעניינינו לפיכך אסכם את הנושאים שבמחלוקת:

א.תקיפת הסכם ממון שאושר ע"י ביהמ"ש ובמיוחד כעבור 4 שנים.

ב.העדר תום לב במהלך הגישור.

ג.משמעות ההסכם משנת 1979.

ד.האם יש מקום לשנות ההסדרים הרכושיים.

ה.התמיכה בבן החסוי.


הדיון המשפטי

12.במרכז המחלוקת הסכם הגירושין, שאושר ע"י ביהמ"ש וקיבל תוקף של פסק דין לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

הלכה פסוקה היא, כי הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ממזג בתוכו תכונות של הסכם ושל פסק דין. כפילות זו משליכה על אופן ביטולו של ההסכם שחלות עליו הן דרישות של דיני החוזים והן דרישות דיוניות הנוגעות למעמדו כפסק דין (ראה: ע"א 9318/03 שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ, תק- על 2004(3) 3132, בעמ' 3137; ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767, בעמ' 771 – 770).

פסק דין הנותן תוקף להסכם ממון/ גירושין בין בני זוג נכנס אף הוא לגדר ההגדרה דלעיל (ראה: ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767 בעמ' 771–770; ע"א 9318/03 שובל נ' גרי אלכסנדר, פ"ד נט(1) 828).

אישור ההסכם כתנאי לתקפותו מעוגן בהוראות סעיפים 2 (א) (ב) לחוק יחסי ממון, ובתקנה 258 כ"ו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

האישור עפ"י חוק יחסי ממון נועד כדי להבטיח את גמירות דעת הצדדים, ובכדי לוודא כי ההסכם לא נערך תחת לחץ, השפעה בלתי הוגנת או כל השפעה שיש בה כדי לגרור אחריה יתרון בלתי הוגן או ניצול לרעה. הדבר מתבטא בתנאים הצורניים והמוקדמים שמעמיד החוק כתנאי לתוקף ההסכם: דרישת הכתב; אישור ההסכם ע"י רושם נישואין, בית
משפט או בית דין (ראה: א. רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל, בין קודש לחול, 364). דרישות אלה הן דרישות מהותיות (ראה: ע"א 490/77 נציה נ' נציה, פ"ד לב(2) 621; ע"א 51/81 בראור נ' בראור, פ"ד לה(4) 231 ; ע"א 419/84 טוכמינץ נ' טוכמינץ, פ"ד לט(1) 287; ע"א 487/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב(3) 499).

13.משום כך נהנה הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט ממעמד מיוחד המקנה לו עדיפות על פני הסכם "רגיל" שקיבל תוקף של פסק-דין. לעניין זה ראה ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421 בעמ' 428 שם נפסק:

"… בפנינו חוק מיוחד, שיש בו משום תוספת על דיני החוזים הכלליים בנקודה הרלוונטית לערעור זה. בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק כי אין תוקף להסכם ביניהם אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר, ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".

14.הפסיקה קבעה, כי בהעדר טעם מיוחד, לא יתקבלו טענותיהם של צדדים כנגד פסק הדין המעניק תוקף להסכם שבבסיס פסק הדין (ראה: ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441 ; ע"א 690/88 רובין נ' רובין, פ"ד מד(3) 459). וכך כותב כב' השופט אור בע"א 2495/95 בן עילו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577, בעמ' 593:

"תכונה מרכזית של הסכמי פשרה… היא הסופיות שלהם. בשל כך נקבע בהסכמי פשרה… כי יש בהם הסדר סופי ומוחלט של הסכסוך בין הצדדים. קביעה כזו משקפת את ציפיותיהם של הצדדים להסכמי פשרה… יש בכך כדי להצביע על הצורך בקיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל" (ההדגשה שלי – ע.מ)

15.הלכה למעשה הוכרו בפסיקה שני מסלולים לתקיפת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין: תקיפת הפן ההסכמי, תקיפת הפן השיפוטי. לעניין זה ראה דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח', פ"ד נג(3) 337, פסקה 5:

"באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על-ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק-הדין...

מהיבט הפן ה"שיפוטי" - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים...".

(ראה גם: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (1995, מהדורה שביעית) בעמ' 786; ע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' סלומון טמסיט, פ"ד לב(2) 42, בפסקה 5; בג"צ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(4) 591 בעמ' 605 ועוד רבים אחרים).

16.עם זאת, כשעסקינן באפשרות ביטול הסכם ממון, ובהתבסס על המאפיין הנוסף לו, היינו אישור בית המשפט, נקבע ע"י כב' השופטת בן פורת ברע"א 359/85 קוך נ' קוך, פ"ד לט(3) 421, בעמ' 422 כי:

"ספק בליבי אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט (בלי שערערו על פגם שנפל בהליך האישור) יכול בן זוג להישמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת, תתרוקן לכאורה מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו, להבטיח, שבני הזוג יבינו הבן היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון".

17.הכללים לתקיפת הסכם ממון חמורים עוד יותר כאשר מדובר בהסכם גירושין אשר מסדיר את מכלול יחסי בני הזוג . התוצאות הסופיות מאגדות בתוכן מכלול של כוונות, אינטרסים, יחסים ושיקולים שונים וכל אחד מבני הזוג חותם על ההסכם משיקוליו שלו. בע"א 5490/92 פגס נ' פגס, (לא פורסם) נאמר:

"הנטיה של בית המשפט תהיה בדרך כלל לכבד את הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה, ודבר זה נכון לגבי חוזים מסחריים וגם לגבי הסכמי גירושין. באלו האחרונים יש לא אחת תנאים המושפעים מרצון לקדם ולהקדים את הפרידה והניתוק בין בני הזוג. על כן יתכן כי צד לחוזה יסכים לתנאים שהם מבחינתו אוביקטיבים גרועים, אך מחישים את הגירושין, ענין החשוב לו אותה שעה יותר מכל דבר אחר".



מן הכלל אל הפרט

18.התובע משתית את תביעתו להכרזה על בטלות ההסכם, בין היתר, על חוסר תום לב של האשה, על חוק החוזים ובגין עילות המנויות בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"): כפיה עפ"י סעיף 17; עושק עפ"י סעיף 18, טעות והטעיה בחוסר תום לב.

19.את טענתו בדבר חוסר תום לב מבסס הנתבע על מספר טעמים:

א.התובעת הגישה תביעות לביהמ"ש לענייני משפחה ולא בצעה מסירה, עובדת התביעות התלויות לא היתה ידועה לנתבע בעת הגישור.

ב.התובעת נועצה עם עו"ד במהלך הגישור למרות הסכמת הצדדים כי המגשר יהיה היועץ היחידי.

ג.לא העלתה בגישור נושאים שסברה כי יזיקו לה כמו ההסכם משנת 1979.

דין הטענה להידחות

20.בעצם הגשת התביעות בלא שנעשה בהן דבר, לא נגרם לנתבע כל נזק. התובעת בעדותה הבהירה כי בקשה לתפוס סמכות בבית המשפט משום שלא היתה מעוניינת להתדיין בבית הדין הרבני (עמ' 15 ש' 7, 18). אילו הדיון היה מתמקד בשאלת הסמכות יתכן והיתה משמעות להגשת התביעות ללא ביצוע מסירה אולם בנסיבות שבפנינו נושא הסמכות כלל לא עלה ובפועל לא נגרם לנתבע כל נזק והגישור לא הושפע מהעובדה שהתביעות היו כבר מונחות בביהמ"ש. גם אם ראוי היה לגלות את עובדת הגשת התביעות אי הגילוי אינו עולה לכדי עילה לביטול ההסכם בגין חוסר תום לב. חשוב לציין כי עובדת הגשת התביעות נודעה לנתבע עוד בטרם אושר ההסכם ואם היה הדבר כה מהותי בעיניו, יכול היה לגרום לאי אישורו.

21.לגבי הליווי המשפטי במהלך הגישור לא מצאתי פסול. בהליך גישור רשאי כל אחד מהצדדים להיוועץ בעו"ד או באחר ואין בכך כל פגם. התובעת אף ציינה כי הובהר במפורש לצדדים שכל אחד יכול להיוועץ עם עו"ד (עמ' 14 ש' 22). לא חלה על התובעת כל חובה לדווח לנתבע עם מי היא מתייעצת. המגשר עו"ד בקיא בענייני המעמד האישי והחלטת הנתבע שלא להיוועץ בעו"ד מלבדו מתקבלת על הדעת. גם כאן חשוב לציין כי אם בתהליך הגישור לא ידע הנתבע כי התובעת נעזרת ביעוץ משפטי הרי עובדה זו היתה בידיעתו בעת אישור ההסכם או סמוך למועד זה ולא סבר כי זוהי עילה להפסיק את הגישור או לבקש שלא לאשר ההסכם. הטענה עלתה לראשונה כעבור ארבע שנים ויש לראות בכך שיהוי ניכר.
הטענה כי הוסכם בין הצדדים שלא להיוועץ בעו"ד הוכחשה ע"י התובעת ולא הוכחה.

לגופו של הליך הגישור, הוא נמשך שמונה חודשים הנתבע קבל לידיו את כל הטיוטות קרא כל טיוטה (עמ' 53 ש' 10) וענה עליהן אחת לאחת (עמ' 52 ש' 1-6) , דיבר רבות עם המגשר, דרש שינויים ואכן בעקבות השיחות שונו הטיוטות (עמ' 55 ש' 10). המסקנה כי הנתבע נטל חלק פעיל ביותר בגישור ודאג באופן מודע לאינטרסים שלו. מדובר באדם אינטליגנטי שבצע תפקידים בכירים ובהתאם לכך ניהל את ענייניו. הטענה כי יש להורות על ביטול ההסכם משום שלא היה מיוצג ולא נועץ בעו"ד בהליך הגישור נדחית.

22.חוסר תום לב באי איזכור זכויות צד ג' – ההסכם משנת 1979

העובדות הרלבנטיות לגבי הנחלה הן כי הנחלה נשוא התביעה הינה נחלת "אבותיו" של הנתבע, סבתו היתה בעלת הזכויות והיא התגוררה במקום יחד עם בן זוגה. בנסיבות משפחתיות שנוצרו הוצע לבני הזוג לעבור לגור סמוך לסבתא, לדאוג לה ולבן זוגה (עדות האם עמ' 44 ש' 12 עמ' 45 ש' 16) ובתמורה הזכויות עברו להם ללא תמורה כספית ואפשרו להם לבנות את ביתם בנחלה.
על רקע זה נחתם ביום 17.7.79 הסכם בין הסבתא – צד א' לבין האיש והאשה – צד ב' הסכם על פיו מועברות הזכויות בנחלה לצד ב' ללא תמורה.
מקריאת ההסכם עולה בברור כי מטרתו היתה שני עניינים עיקריים: האחד שמירת זכויותיה של הסבתא ובן זוגה להתגורר בנחלה עד אחרית ימיה ושנותיה והשני להבטיח כי הנחלה תישאר בידי המשפחה. במקרה שתימכר יקבל הנתבע וכל אחד מאחיו שליש מהתמורה.
ההסכם מגדיר את התובעת והנתבע - צד ב' יוצא שכל עוד הנחלה מצויה בידיו של אחד מהם, או בידי שניהם לא מתקיים התנאי של המכירה (סעיף ד) המקנה לאחים זכות לשליש מהתמורה. ובודאי שלא היתה הכוונה למקרה שהנתבע ממשיך להחזיק בנחלה כפי שבפועל נקבע בהסכם הגירושין. מבחינת האחים לא התקיים התנאי המקנה להם זכויות ואף אחד מהם לא הגיש תביעה ולא דרש את חלקו בעקבות הסכם הגירושין. פרשנות זו אושרה גם ע"י אחות הנתבע הגב' א.ש. אשר הבהירה בעדותה בעמ' 46 ש' 22-26 ובעמ' 47 ש'1 כי כל עוד הנחלה מוחזקת ובבעלות אחד מבני הזוג לה לא מגיע כלום.
וכלשונה: "אני חושבת שזכותי לקבל את חלקי אם הנחלה תצא למכירה לצד ג'.
ש. כל זמן שהיא שייכת למ' או לא', אין לך זכות בזה
ת. אמת".


הסכם הגירושין אינו מזכיר כלל את ההסכם משנת 1979. התובעת בעדותה הסבירה כי לדעתה לא אוזכר משום שאינו רלבנטי. לטענתה מטרת ההסכם היתה "שמבטיח שהזקנה תוכל להישאר עד ימיה האחרונים ב... ושלא יעשה שום ערך ספקולטיבי בקרקע הזאת זה הכל" (עמ' 19 ש' 18) עוד הבהירה כי "לא מדובר פה על מכירה אלא על העברת הזכויות שלי אליו..." (עמ' 19 ש' 23) גם הצדדים לא התייחסו להעברה זו כעסקה בכל הקשור לדיווח לרשויות המס ותשלום מיסים.

הנתבע לא נתן כל הסבר מדוע הוא לא העלה את ההסכם מ 1979, אם הוא בעיניו רלבנטי. כמו כן לא נתן כל הסבר איך יתכן שאדם שמחליט לפרק את הנישואין לאחר שנים רבות, חושב רבות על הפרוק על כל מרכיביו, עומד על כך כי הנחלה שהיא נחלת אבותיו תישאר בידיו נשמט מזכרונו פרט כה מהותי. יש להניח כי גם עבורו ההסכם משנת 1979 לא היה רלבנטי.
טענת הנתבע כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא הזכירה לו את דבר קיומו של ההסכם משנת 1979, אינה מתקבלת על הדעת , לא הוכחה ואני דוחה אותה. ראשית אין לביהמ"ש כל מידע מי מהצדדים זכר את דבר קיומו של ההסכם ומדוע כל אחד מהצדדים לא העלה את הנושא, אם זכר. האפשרויות שונות ומגוונות: יתכן והתובעת זכרה אולם סברה כי אין רלבנטיות להסכם כפי שטענה. יתכן וזכרה ולא היתה מעוניינת להזכיר. יתכן כי הנתבע לא זכר כפי שטען אולם גם יתכן שזכר ולא היה מעוניין להבהיר לתובעת כי ההסכם מדבר על 70% משליש ולא 70% מכלל שווי הנחלה ויתכן שפעל בחוסר תום לב. כל אחת מהאפשרויות תיתכן, ואין לביהמ"ש ראיות כדי לקבוע מהי הנכונה.

הטענה כי התובעת ידעה, זכרה ובחוסר תום לב לא העלתה את הנושא אין לה על מה לסמוך . אני נוטה לקבל את גרסתה כי ההסכם לא היה רלבנטי ולכן לא עלה כלל לדיון.

אין בהוראות הסכם הגירושין כדי להביא להתגבשות החיוב הנטען בדבר העברת 2/3 מתמורת מכר הנחלה לאחיו של האיש. הוראת סעיף 4 ב' להסכם משנת 1979 קובעת כי הזכויות של האחים מתגבשות אם הנחלה נמכרת ע"י בני הזוג לסבתו, לאחיו ולגורם חיצוני. העברת הזכויות מהאשה לאיש אינם מכירה לגורם חיצוני.

23.לגבי הטענה כי מתקיימות העילות לביטול חוזה שבחוק החוזים לא מצאתי ממש:

כ פ י ה

24.סעיף 17 לחוק החוזים קובע כדלקמן:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
(ב)אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה.

גם לחצים שונים, כמו לחצים כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים וכיוצא בזה אינם פוגמים ככלל בחופש הרצון החוזי. רק פגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי שקולה כנגד כפייה"
(ההדגשה שלי – ע.מ) (ראה: ת.א (י-ם) 4088/02 דניאל חן בנייה בע"מ נ' בנק אוצר החייל בע"מ, ניתן ביום 28.4.08, פורסם במאגר נבו).

צריך שהכפייה תופעל על ידי הצד השני להתקשרות או אחר מטעמו וכי הכפייה היא שהביאה - מבחינת הקשר הסיבתי - להתקשרות בהסכם.

נטל ההוכחה מוטל על מבקש הביטול (ראה: ע"א 146/81 נשאף נ' נשאף, פ"ד לח(3) 309, 312; ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט(4) 149, 153).

מהעובדות שהוצגו בפני לא מצאתי ולו אחד ממרכיבי הכפיה.

טעות והטעיה

25.סעיף 14 לחוק החוזים קובע תנאים מצטברים לביטול חוזה עקב טעות. על הזוג לטעות להוכיח את הטעות והקשר הסיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות.

בפרשת ולנטין, ע"א 1581/92, פד"י מט (3) 441 עמ' 450 אומר כב' השופט זמיר:

"מכנה משותף יש לטעות ולהטעיה בנקודת המוצא: אין מקום לדבר על טעות או הטעיה אלא אם אדם התקשר בחוזה עקב טעות. משמע, החוק מציב תנאי כפול: ראשית שהיתה טעות שנית, שהטעות גרמה להתקשרות בחוזה. לפיכך צריך להקדים ולבדוק מה היתה טעותו של המערער, ולאחר מכן להוסיף ולבדוק אם הוא התקשר בחוזה עם המשיבה עקב טעות זאת".


במקרה שבפנינו טענת הטעות מפורטת בסעיף 210 טו לסיכומי הנתבע וכלשונה:

"הסכם הגירושין שנכרת נכרת מבחינת הנתבע מתוך טעות, מבלי שיידע את זכויותיו, ואין ספק כי לו היה יודע, כי התובעת הגישה תביעות ו/או נוטלת ייעוץ משפטי נפרד ואף כי המגשר עליו סמך כאדם נייטרלי מודע לכך היה נוטל ייעוץ משלו, או לפחות היתה לו האופציה לקחת יעוץ כאמור ואין ספק כי במקרה לא היה מתקשר בהסכם כאמור, ואם היה מתקשר אזי שזה היה נעשה באופן מודע לוויתורים שעשה, ורק אז היה ניתן לומר כי אין לו אלא להלין רק על עצמו".

לא הוכח כי לא ידע את זכויותיו, לא הוכח כי המגשר לא היה ניטראלי. האופציה לייעוץ משפטי היתה קיימת. העולה מנספחים ת/1, ת/2, ת/3, ת/6, ת/7 הנתבע ניהל מו"מ ארוך, עשה שינויים ותיקונים ועמד על זכויותיו.

לא הוכח מה היתה הטעות ולא הוכח כי בשל הטעות היתה ההתקשרות בהסכם, לא התקיימו התנאים של סעיף 14 לחוק החוזים ולפיכך הטענה נדחית.

26.הסכם הגירושין ערך איזון של כלל הזכויות וקבע מהו הסכום שתקבל התובעת לאיזון כלל הזכויות.

מקובלת עלי עמדת התובעת כי השימוש בשווי הנחלה היה פרמטר לחישוב בעריכת האיזון ואינו מותנה כלל במכירת הנחלה.

הטיוטות הרבות שהוחלפו בין הצדדים במהלך הגישור מצביעות על כך כי הנתבע היה מודע לפרטי המו"מ, דאג לשוויון בין הצדדים בכל התחומים לרבות רכישת הנחלה. בנספח ת/3 מבקש: "כי מעמדי בקניה יהיה זהה לשל א'" , "זכותי לרכוש את הנכס באותם תנאים כמו א'", באותו נספח מציין :"סעיף 5 א' – מבקש שיצוין באופן ברור את הקשר בין הסכמתי לחלוקת הנכס 25% לי ו –75% לא' ובין וויתורה של א' על זכויותיה בנכסים הכספיים שלי – ביטוח חיים, ביטוח מנהלים תגמולים וכו'". בהמשך ביקש להכניס לאיזון 50% מערך המכונית, זכויות עתידיות של א' ועוד.

הנתבע לאחר שערך חישובים דרש מהמגשר לשנות את האחוזים ל 70% ו 30% במקום 75% 25% שהיה בטיוטות הקודמות ועמד על השינוי (עמ' 52 ש' 22 ועמ' 53 1-9). הנתבע שהיה ער לכך כי אשתו לא עבדה באותה עת עמד על כך כי יירשם וויתור על מזונות וכי ההסכם יהיה תנאי לקבלת גט (עמ' 54 ש' 1-18).

עם סידור הגט בוצע חלק מהותי בהסכם ובהקשר זה לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, לא על ידי השבה ולא ע"י תשלום שווי.

בע"א 105/83 פ"דג לח(4) 635 נאמר ע"י כב' השופט בייסקי:

" בשל מורכבותו אין הסכם הגירושין ניתן להפרדה לחלקים... אף כי הסכם הגירושין מוחלק לפרקטים והוא דן בנפרד:
א) בעצם הגירושין ב) בהחזקת ילדים ג) בבעיות רכוש ד) במזונות הילדים אין אלה התחייבויות נפרדות הניתנות להפרדה לחלקים ... ההסדר דין במכלול הבעיות המורכבות שיש להסדיר עת באים לפרק מסגרת משפחתית על כל הכרוך ".

27.כפועל יוצא מהאמור לעיל לא ניתן לדון מחדש בנושא האיזון והזכויות. ההסכם עסק בזכויות שהיו לשני הצדדים הכל ניתן לבדיקה וכך נהוג לעשות במצב של חוסר אימון. לטענת התובעת הנתבע היה בקיא בנושא זכויותיה שכן טפל בעניינים במהלך השנים, היתה בידיו האפשרות לערוך את כל הבדיקות ולא ניתן היום לפתוח את הנושא לדיון מחודש.

28.לגבי התמיכה בבן החסוי ההסדר בין הצדדים נקבע בסעיפים 10-12 להסכם. טענת האיש כי באופן מניפולטיבי גרמה האשה לכך שישלם את המשכנתא מחשבונו האישי ולא מחשבון הניהול טען ולא יסף, הטענה לא הוכחה אפילו לא לכאורה. בעתיד פתוחה בפניו הדרך לשלם כפי שהוסכם. לא מצאתי כל פגם ברצון בעת כריתת ההסכם ואם נוצר צורך לדון מחדש בצרכים של הבן, הוצאותיו והיכולת הכספית של כל אחד מההורים הרי אין זאת במסגרת תביעה לביטול ההסכם.

29.אשר על כן אני קובעת כדלקמן:

א.התביעה לביטול ההסכם נדחית.

ב.אני מחייבת את הנתבע לפעול על פי ההסכם ולשלם לתובעת 70% מתוך שווי הנחלה.

ג.בשל הזמן הרב שחלף והצורך להתייחס לשווי הנחלה היום, על הצדדים לפנות לשמאית שערכה את חוות הדעת
לצורך עדכון חוות הדעת .

ד.אני מחייבת את הנתבע (התובע בתמ"ש 35045/99) בהוצאות משפט + שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ +מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי הסכמה לגירושין

  2. הפרת הסכם גירושין

  3. פרשנות הסכם גירושין

  4. אי עמידה בהסכם גירושין

  5. התיישנות הסכם גירושין

  6. הערת אזהרה הסכם גירושין

  7. בקשה לתיקון הסכם גירושין

  8. בקשה לשינוי הסכם גירושין

  9. ביטול סעיפים בהסכם גירושי

  10. חוסר תום לב בהסכם גירושין

  11. בטלות הוראות בהסכם גירושין

  12. ביטול סעיפים בהסכם גירושין

  13. ביטול חלקי של הסכם הגירושין

  14. אכיפת הסכם גירושין בהוצאה לפועל

  15. העברת זכויות מכוח הסכם גירושין

  16. ביטול הסכם גירושין סמכות עניינית

  17. אכיפת הסכם גירושין סמכות עניינית

  18. ביטול הסכם גירושין אי תשלום מזונות

  19. ביטול זכות שימוש בדירה הסכם גירושין

  20. ביטול הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון