חזקת השיתוף סעד הצהרתי


בפני בקשת המבקשת למתן פסק-דין הצהרתי שבו יוצהר שכל המטלטלין והתכולה המצויים בביתה של המבקשת, במושב עמיעוז, הינם בבעלותה הבלעדית.

בעלה של המבקשת - המשיב 1, הסכים לבקשה ואילו המשיבה 2 התנגדה
מהנימוקים שיפורטו בהמשך.

להלן עיקרי הנתונים הצריכים לענין:

המבקשת ובעלה - המשיב 1, נשואים כשנה וחצי ומתגוררים יחד בביתם שבמושב עמיעוז, משק 175.

הזכויות במשק ובאדמות החקלאיות הקשורות למשק רשומות על שם שני בני הזוג.

משיב 1 נקלע לקשיים כלכליים, ככל הנראה עקב עיסוקו בחקלאות.

המבקשת טענה, כי בעת שנשאו, בעלה - משיב 1, היה שכיר ולאחר מכן החל לעסוק בחקלאות וזאת חרף התנגדותה של המבקשת. המבקשת הוסיפה וטענה שעבדה כשכירה מאז שיחרורה מהצבא ולא התעניינה בעיסוקי החקלאות של המשיב 1.


ביום 20.1.98 חתמו המבקשת והמשיב 1 על הסכם יחסי ממון (להלן: "הסכם ממון"), שבו נקבע, בין השאר, שבית המגורים במשק על כל תכולתו - יהיו בבעלותה המלאה והבלעדית של המבקשת, וכל האדמות החקלאיות וכל הקשור למשק החקלאי הנ"ל, למעט בית המגורים ותכולתו - יהיו בבעלותו הבלעדית של המשיב 1.

המשיבה, שהינה נושה של משיב 1, נקטה בהליכי הוצאה לפועל כנגד משיב 1, שבמסגרתם הוטל עיקול על המטלטלין - נשוא הבקשה.

לאחר הטלת העיקול על המטלטלין כאמור, פנו המבקשת ומשיב 1 לבית המשפט לעניני משפחה בבאר-שבע ועל פי בקשתם, ביום 16.3.98, בתיק תמ"ש 4260/98, אושר ההסכם האמור וקיבל תוקף של פסק-דין.

לטענת המבקשת החוב שבגינו הוטל עיקול על תכולת הבית הינו חוב אישי של משיב 1 עקב פעילותו כחקלאי והעיקול הוטל על המטלטלין ותכולת

הבית השייכים למבקשת על פי ההסכם שקיבל תוקף של פסק-דין בבית המשפט לעניני משפחה, ואשר על כן הגישה המבקשת לתיק זה את הבקשה האמורה למתן פסק-דין הצהרתי.

ב"כ המשיבה טען שהסכם הממון שעליו נסמכת המבקשת אושר בבית המשפט יום לאחר שהוטל העיקול על המטלטלין, כך ש"העיקול שהוטל על המטלטלין גובר". ב"כ המשיבה הוסיף שהעובדה, כי בני הזוג פנו לבית המשפט לצורך אישור ההסכם כחודשיים לאחר שחתמו על הסכם זה ויום לאחר שהוטל העיקול - מצביעה על חוסר תום לב, חוסר נקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט ועל כן אין ליתן במקרה זה את הסעד המבוקש - סעד הצהרתי שהוא סעד מן היושר.

לטענת ב"כ המשיבה המבקשת ומשיב 1 נשואים, חיים בבית במשותף ומשתמשים יחדיו במטלטלין שבו והמבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי הרכוש שייך לה בלעדית.



ב"כ המשיבה ציין שההסכם האמור "משולל כל תוקף, מנוגד לדין ולתקנת הציבור, נועד כל כולו להברחת נכסים והשארת הנושים חסרי אונים".

כמו כן, הוסיף ב"כ המשיבה שגם האישה חייבת בחובות בעלה.

ביסוס לטענותיו מצא ב"כ המשיבה בפסקי-דין שנתנו בבית המשפט העליון והעתקם הוגש במסגרת סיכומיו.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופיה ושמעתי את דברי הצדדים, מסקנתי הינה שהמבקשת בעלת מחצית מהזכויות ברכוש נשוא הבקשה.

חזקת השיתוף היא חזקה ראייתית פרי ההלכה הפסוקה, שמצאה ביטויה בחוק יחסי ממון בין בני הזוג תשל"ג - 1973.

ב"כ המשיבה טען שהלכת השיתוף חלה גם על חובות בני הזוג, כך שגם המבקשת חייבת בחובות בעלה.

באשר לטענה זו, אמנם נאמר לא אחת בפסיקה כי "חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים. בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים."

(דברי כב' הנשיא לשעבר מ.שמגר בפסק הדין שניתן בע.א 3002/93, פ"ד מ"ט (3) 5, שם בעמ' 16). עם זאת, אין להתעלם מהדברים שנאמרו בענין זה ע"י כב' השופט ש.לוין בפסה"ד שניתן בע.א 1967/90 (פ"ד מ"ו (5) 661, שם בעמ' 671): "לדידי ספק רב מאוד בו, אם חזקת השיתוף בנכסים חלה... גם על חזקת השיתוף בחובות, כשאין מדובר... ביחסים הפנימיים שבין בני זוג, אלא בקביעת הלכה שבאה לזכות נושה מן ההפקר בחייב נוסף... גם לא הוברר לי, על מה מבוססת הטענה, שהלכת השיתוף בחובות יוצרת דווקאה חיוב סולידרי של החייב ואשתו כלפי הנושה".

בע.א. 3002/93 שאוזכר לעיל, אומר כב' הנשיא לשעבר מ. שמגר שדבריו האמורים של כב' השופט ש. לוין מקובלים עליו.

יצויין כי בפסק הדין הנ"ל, אומר כב' הנשיא א.ברק שהשאלה אם הלכת השיתוף חלה לא רק על זכויות אלא גם על חובות הינה שאלה מעניינת, אולם בסופו של דבר השאיר "בצריך עיון את הדיון בשאלת חובתו של בן זוג עפ"י הלכת שיתוף כלפי נושה של בן הזוג האחר (שם בעמ' 22).

במקרה שבפני התובענה היא לפסק דין הצהרתי באשר לזכויות המבקשת בנכס והדיון לא התנהל על בסיס הטענה שכנגד זכותו של בן הזוג עומדת חובתו, וכי ניתן לקזז בין שני אלה, מה עוד שככל הנראה המשיבה עצמה לא ראתה במבקשת בעלת חוב ולא צרפה אותה כנתבעת או חייבת להליכי ההוצאה לפועל שבמסגרתם הטילה עיקול על הרכוש נשוא התובענה. אשר על כן אינני נדרשת להכריע כאן בסוגיה של החלת הלכת השיתוף בחובות ביחסים שבין בני הזוג לצדדים שלישיים.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה בטענו, בין השאר, שהסכם הממון שעליו נסמכת המבקשת, אושר בבית המשפט לענייני משפחה יום לאחר שהוטל עיקול מטעם המשיבה על המטלטלין נשוא התובענה, וזאת מבלי שבני הזוג טרחו להודיע לבית המשפט לענייני משפחה שיום קודם לכן הוטל עיקול על הרכוש האמור ודבר זה מצביע "על חוסר תום לב, חוסר נקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט ושולל לפי הפסיקה סעד הצהרתי שהוא סעד מן היושר".

נראה שיש ממש בטענה זו ולענין זה מן הראוי להביא את דברי כב' השופטת ט. שטרסברג - כהן ב-ע.א.5598/94 (פ"ד מ"ט (5) 163, 168) שציינה כי אין בחזקת השיתוף "כדי למנוע מהנושים מלגבות את חובם ע"י מימוש הנכס שעליו הטילו עיקול". בפס"ד זה מאזכרת כב' השופטת שטרסברג-כהן את דברי כב' השופטת בן פורת (שם בעמ' 168): "...כאשר עסקי הבעל אינם סוגים בשושנים אלא שקועים בעול כבד של חובות, יש להתייחס לתביעה בחשדנות, שמא אינה אלא פרי קנוניה בין שני בני הזוג למלט לפחות מחציתם של אותם נכסים מהישג ידם של הנושים..."

כמו כן מתאימים לכך גם הדברים שנאמרו ע"י כב' הנשיא ברק בע.א. 3002/93 (שאוזכר לעיל, שם בעמ' 22) "לעניין זה אין נפקא מינה שביחסים בין בני הזוג שניהם מסכימים כי הלכת שיתוף הנכסים חלה ביניהם. הסכמה זו אינה יכולה לשלול מהנושה את זכותו להוכיח כי חרף ההסכמה הלכת השיתוף לא חלה בין בני הזוג. לעיתים הוא אף יצליח להצביע על קנוניה בין בני הזוג לשלול מהנושה את הזכויות".

במקרה שבפני, בני הזוג הגישו את הבקשה לאישור הסכם הממון רק לאחר הטלת העיקול ע"י המשיבה,
ומבלי שהודיעו לבית המשפט על דבר הטלת העיקול כאמור. בעובדה זו יש כדי להצביע על חוסר תום לב, כפי שציין ב"כ המשיבה.

ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי העיקול שהוטל על מטלטלין גובר על הסכם הממון וזאת מאחר וההסכם אושר ע"י בית המשפט לאחר הטלת העיקול כאמור. נראה שטענה זו יש לבחון על בסיס דיני עסקאות נוגדות. בפסק הדין שניתן בע.א.3002/93 (שאוזכר לעיל) נאמר ע"י כב' הנשיא ברק שגם במקרים שלא חל סעיף 9 לחוק המקרקעין (הקובע את דיני העסקאות הנוגדות), ניתן להקיש מסעיף זה על מקרים אחרים "ואם הקש אינו מצוי ..." ניתן להגיע לתוצאה דומה "... עפ"י עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" (שם בעמ' 24), ומהלכה זו נובע ש"יד ההתחייבות הראשונה בזמן על העליונה". (שם בעמ' 23). יצויין שבני הזוג חתמו על הסכם הממון לפני הטלת העיקול, אולם בהתאם לסעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני הזוג - הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה ואישור בית המשפט ניתן כאמור לאחר הטלת העיקול.

המסקנה מהאמור לעיל הינה שהעיקול שהינו קודם בזמן לאישור הסכם הממון, גובר על הסכם זה.

עם זאת, ובהסתמך על אותה הלכה, מאחר וזכותה של המבקשת למחצית הרכוש (מכח שיתוף הנכסים) קדמה להטלת העיקול, לפיכך העיקול אינו יכול לפגוע בזכות זו.

בהסתמך על המקובץ אני מצהירה בזאת שהרכוש נשוא התובענה, דהיינו המטלטלין ותכולת הבית כמפורט בבקשה על נספחיה, והנמצאים בבית במושב עמיעוז משק 175, הינם בבעלות משותפת של המבקשת X רחל מס' זהות ... ובעלה X דן - משיב 1, והמבקשת היא בעלת מחצית הזכויות ברכוש האמור.

אני מחייבת המבקשת לשלם למשיבה 2 הוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח ובתוספת מע"מ כחוק.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון