כאבי גב מיקרוטראומה


I. ההליך

1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט ירושלמי - דן יחיד; תב"ע מב/343 - 0) שדחה את עתירת המערער להצהיר כי מצבו הינו תוצאה של פגיעה בעבודה (מיקרוטראומה).

2. העובדות, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין קמא, הן:

א) בשנים 1950 עד 1967-68 נסע התובע - לרגל עבודתו - בדרכים משובשות ברכב ללא בולמי זעזועים ובסופה של כל נסיעה ארוכה היה חש בכאבי גב;

ב) מאז שנות 1967-68 נסע בדרכים סלולות;

ג) הכאבים בגבו הופיעו תמיד לאחר נסיעות במסגרת העבודה;


ד) בתחילת חודש מאי 1980, לאחר שחזר מנסיעה בדרום הארץ, נתקף התובע כאב חזק בגבו. ההתקף הזה נמשך כשבועיים ולא חלף, ואף חלה החמרה כשהופיע לראשונה שיתוק בכף רגלו השמאלית, חוסר תחושה ברגל שמאל וצליעה באותה הרגל. התובע אושפז בבית-חולים איכילוב ונותח שם.

3. בית-הדין מינה את פרופסור סהר כמומחה-יועץ רפואי והפנה אליו סדרה של שאלות במטרה לוודא, מה בין עבודתו של המערער ומצבו הבריאותי לבין הופעת המיחושים בגב, והאם ניתן לייחס את ההתפתחות שהיתה בגבו כתוצאה של מקירוטראומה.

4. בחוות-דעתו מיום 19.12.1983 קבע פרופסור סהר, כי סיבת מחלת הדיסקה אינה ידועה והמחלה נפוצה בין העוסקים במקצועות שונים הכרוכים או שאינם כרוכים במאמצים. נסיעות ממושכות יכולות לגרום למיחושים בגב. ישיבה תוך נסיעה וטלטול בכיוון אנכי מגבירים הלחץ הבין-חולייתי. ידוע כי כאבים אחרי נסיעה ממושכת הם תופעה שכיחה ויש להניח שישנו אפקט מצטבר. מאחר שאין הרפואה יודעת את האטיולוגיה הספציפית למצב המחלה, סביר לראותה כתהליך תחלואתי רגיל, אם כי נסיעות כאמור עלולות להחמיר את התסמונת הקלינית.

5. ברשות בית-הדין הציגה באת-כוח המוסד למומחה שאלות הבהרה, שכוונו לסוגיית המיקרוטראומה.

תשובתו של פרופסור סהר (21.5.1984) היתה, כי קיימת סבירות של הצטברות אירועים זעירים שלא ניתן, במצבים קליניים, להפרידם ולזהותם. ההנחה היא, שהישנות התהליכים הזעירים הינה בעלת אפקט מצטבר המביא למצבהקיים שכבר אינו הפיך.

6. בית-הדין האזורי פסק, כי לא עלה בידי המערער להוכיח מפי רופא, שהנזק הבריאותי נוצר כתוצאה מצטברת של מיקרוטראומה. מחוות-הדעת הרפואית משתמע בבירור, כי הנזק בגב לא נגרם כתוצאה מן העבודה, אלא שהעבודה הסבה את תשומת הלב לסימני המחלה וגילתה את קיומה. המחלה היא מחלת הדיסקה הבין-חולייתי, שלא נגרמה על-ידי העבודה. הנסיעות גרמו להופעת כאבים, שהם סמפטום של המחלה, ולא לנזק. המדובר בתהליך תחלואתי הדרגתי ממושך, שאין לייחס שלב משלביו לאירוע מסוים בעבודה, שפעל כפגיעה זעירה.

7. בהודעת הערעור השיג בא-כוח המערער על כך, שבית-הדין האזורי לא הסיק מחוות-דעתו של המומחה הרפואי, על-פי פשוטם של דברים, כי ניתן לייחס את מיחושי הגב של המערער לעבודתו וכי לא היו נתונים רפואיים על ההיבטים הקונסטיטוציוניים של המערער. על-פי חומר הראיות, כולל חוות-הדעת הרפואית, הוכיח המערער שנפגע מהצטברות של תהליכים זעירים שחסרו ונשנו בעת נסיעותיו בדרכים, ולא היה מקום לפסוק, שהמדובר בתהליך תחלואתי רגיל ללא גורם טראומטי.

8. בא-כוח המוסד טען, ששומה היה על המערער - על מנת שמצבו יסווג כתוצאה של מיקרוטראומה - להראות שארעו ונישנו אירועים תאונתיים. מה שהוכח הוא, שהיה לו גב נגוע ולכן הגיב לזעזועי הנסיעה בעבודה. כל שהמומחה הרפואי אמר הוא, שהמערער היה חש בכאבים אחרי נסיעות, אך לא שהפגימה בגב נוצרה עקב העבודה.
המדובר בתהליך תחלואתי ניווני רגיל ועל רקע של מחלה קיימת באו הכאבים.
ועוד: המחלה החלה לפני זמן רב - ההתקף הראשון היה ב-1950, בטרם חוקק חוק הביטוח הלאומי.


II. פסק-הדין

1. נתחיל מהסוף - מהכאבים שהופיעו לראשונה ב-1950. בשנה 1980 אושפז המערער בבית-החולים איכילוב, בגלל "תלונות צליעה ברגל שמאל, הפרעות תחושה באותה רגל וכאבים סכיאטיים". הוא עבר ניתוח בגב התחתון.
בגליון הקבלה - כיום 3.6.1980 - נרשמו מפיו פרטים אנמנטיים מפורטים על התקף כאבים שפקד אותו כשבועיים לפני כן ועל האירועים בעבר. וכה כתוב:

"לפני 30 שנה ולפני 7 שנים כאבי גב תחתון וכאבי איסקיאליקה שמאליים.
הכאבים נמשכו כשבועים-חודש".

בהתקבלו במחלקה הנוירוכירורגית נרשמו (ב"גליון מהלך המחלה") פרטים אנמנטיים מלאים יותר, ולענייננו:

"מזה 30 שנה ידוע על כאבים בעמוד שדרה תחתון עם התקפים בתדירות של אחד לכמה שנים".

ובסיכום המחלה:

"לפני 30 שנה התקף ראשון של כאבי גב תחתון שנמשכו שבועיים. מאז מדי פעם כאבים קלים שלא הפריעו לעבודתו. לפני 7 שנים שוב התקף כאבי גב תחתון שגם הוא נמשך שבועיים וחלף לאחר שכיבה ותרופות אנלגתיות" (ההדגשות לא במקור).

2. לפי ההגדרה שבחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (סעיף 35) "פגיעה בעבודה" היא: "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". לצד שתיים אלה, נטעה יד הפסיקה סוג שלישי של פגיעה בעבודה: תאונת עבורה כתוצאה ממיקרוטראומה. אם נקרא לילד בשמו ייאמר, שהזן הנוסף הוא מחלת מקצוע שטרם הוכרה ככזאת, ובעזרת פיקציה משפטית מתייחסים אליה כאל תאונת עבודה. הפיקציה הנ"ל נולדה על ברכי הפסיקה האנגלית בתחילת שנות העשרים. לענייננו, אין צורך לחזור ולסקור שוב את שלבי לידתה והתפתחותה (ראה דב"ע לה/0-61 [1], בע' 350).
החשוב במקרה דנן - נוכח העובדה שהמערער לקה בגבו כבר בשנת 1950 - הוא לקבוע, מאימתי ניתן לחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם גמלאות נפגעי עבודה בגין "תאונת עבודה" מסוג המקרוטראומה.

3. בסעיף 13 לחוק הבטוח הלאומי, תשי"ד-1953 (החוק המקורי) הוגדה פגיעה בעבודה כך:

" 'פגיעה בעבודה', במבוטח, פירושו - תאונה שארעה אחרי תחילת תוקפו של חוק זה, תוך כדי עבודתו... (להלן - תאונת עבודה) ומחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות... והוא חלה בה בהיותה קבועה כמחלת מקצוע...
(להלן - מחלת מקצוע)".

בנוסח המשולב (1968) השמיטו את המלים המודגשות שהזמן עשה אותן למיותרות, אך בתחילת דרכו של הביטוח הלאומי חשוב היה להציב כאבן דרך את התאריך הקובע:
1 באפריל 1954, היום שממנו ואילך משלם המוסד לביטוח לאומי גמלאות בגין תאונת עבודה.

4. וכך גם במחלות מקצוע. סעיף 41 לחוק, נוסח משולב (סעיף 15 בחוק המקורי) מייפה את כוחו של שר העבודה לקבוע, מאימתי מחלה פלונית הינה מחלת מקצוע.
עשרות מחלות נקבעו כמחלות מקצוע עם תחילת תוקפו של החוק, או נוספו מאוחר יותר לרשימה, והן נחשבות למחלות מקצוע לכל המוקדם מיום 1.4.1954 (ראה תקנות 44, 45 ו-46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, והתוספת השניה לתקנות).

5. בדב"ע לב/29 - 0 [2] קבע בית-הדין, כיצד לפרש את המלים "נעשה לראשונה לא מסוגל לעבודתו" שבסעיף 41(ג) לחוק:

"41(ג) אדם שנעשה לראשונה לא מסוגל לעבודתו עקב מחלה פלונית בטרם היותה קבועה כמחלת מקצוע, רואים אותו כמי שחלה באותה מחלה בטרם היותה קבועה כאמור".

אמר בית-הדין:

"... המלה 'נעשה' מלמדת במקרה זה על יצירת מצב שיש בו מידת מה של סטטיות. אין לומר על אדם שנעשה לחולה ואינו מסוגל למלא יותר תפקיד מסוים אם חלה ימים ספורים בלבד...
... 'נעשה לראשונה לא מסוגל לעבודתו', פירושו של דבר שנוצר מצב של היות המבוטח לראשונה לא מסוגל לעבודתו, מצב שנמשך זמן מה..." (שם [2], ע' 317; ההדגשות במקור).

6. בענייננו אין המדובר במחלה (כאבי גב תחתון עקב זעזועי נסיעה) שנקבעה כמחלת מקצוע החל מתאריך מסוים, אלא במחלה שרואים אותה בבחינת תאונת עבודה.
לו מדובר היה בתאונה "רגילה" - אירוע פתאומי ובלתי-צפוי שניתן לאתרו בזמן ובמקום - קל היה לקבוע אם ארעה לפני או אחרי ה-1.4.1954. משמדובר ב"תאונה- מחלה" - תולדה של אין-ספור תאונות זעירות (מיקרוטראומה) - אין תחליף למבחן החל על מחלת מקצוע כדי לוודא, אם "התאונה" קרתה לפני או אחרי התאריך הקובע.
והמבחן הוא: המועד בו נוצר לראשונה מצב של היות המערער בלתי-מסוגל לעבודה.

7. התשובה לשאלה נמצאת במסמכים הרפואיים (ראה סעיף 1 דלעיל): לפני 30 שנה (1950) לקה המערער בכאבים בעמוד השדרה התחתון שנמשכו "כשבועיים-חודש".
הכאבים חלפו אחרי שכיבה ותרופות אנלגתיות, לאחר מכן הופיעו מדי פעם בפעם התקפים קלים יותר, שלא הפריעו לעבודה.

8. צא וראה: גם לו היתה מתקבלת הטענה, שהמדובר בתאונת עבודה (מיקרוטראומה) הרי שהתאונה קרתה ב-1950, כאשר נוצר לראשונה מצב של היות המערער בלתי-מסוגל לעבודה. משמע, שהתאונה לא ארעה "אחרי תחילת תוקפו של חוק זה" (1.4.1954) (ראה סעיף 3 דלעיל).

מכאן, שדין הערעור להידחות, ולאו דווקא מטעמיו של בית-הדין קמא.

אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי הכרה במיקרוטראומה

  2. כאבי גב מיקרוטראומה

  3. ליקוי בגב של נהג משאית שנגרם על דרך המיקרוטראומה

  4. תביעה להכיר בצרידות כפגיעה בעבודה לפי הלכת המיקרוטראומה

  5. בקשה להכיר בפגימה בברכיים ככזו שנגרמה על דרך מיקרוטראומה

  6. הכרה בפגיעה ביד ימין כפגיעה בעבודה עפ"י תורת המיקרו טראומה

  7. תביעה להכיר בפגיעה בגב כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה

  8. בקשה להכיר בליקויים ביד כ"תאונת עבודה" על פי תורת המיקרוטראומה

  9. תביעה להכיר במחלת הגב כפגיעה בעבודה על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה

  10. הכרה בפגיעה בעור כנובעת מעבודה ב-"מע"צ" כ"פגיעה בעבודה" - מיקרוטראומה

  11. תביעה להכרה בפגיעה בכתף כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה של מטפלת סיעוד

  12. תביעה להכיר בדלקת פרקים בידיים וברגליים כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה

  13. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון