כתב הסתלקות מעיזבון



הרקע לבקשה וטענות הצדדים
1. ביום 17.12.09 ניתן צו כינוס לנכסי מבקשת 1 (להלן: "החייבת") לבקשת בנק מסד בע"מ (סניף ירושלים) בשל חוב של החייבת כלפיו. ביום 2.02.11 הוכרזה החייבת פושטת רגל והמבקשת מונתה נאמנת לנכסיה (להלן: "הנאמנת"). שתי תביעות חוב הוגשו לנאמנת ואושרו על ידה ביום 6.05.10. האחת, לבנק מסד בשל חוב לפי פסק דין מיום 15.11.01 (בת"א 15253/01 בבית משפט השלום בירושלים) שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. פסק הדין הוגש לביצוע בהוצל"פ ביום 13.12.01 אז עמד החוב על סך של 1,498,365 ₪, ונכון ליום מתן צו הכינוס על סך של 4,585,633 ₪. השנייה, למר אפרים כדורי בשל חוב לפי פסק דין מיום 21.09.08 (בת"א 3763/04 בבית משפט השלום בירושלים). פסק הדין הוגש לביצוע בהוצל"פ ונכון ליום מתן צו הכינוס עמד החוב על סך של 292,949 ₪.

2. פסק דין זה עניינו בקשת הנאמנת לקבוע כי הסתלקות החייבת מחלקהּ בעיזבון אביה המנוח, מחמוד קאסם אחמד אבו אל זולוף ז"ל שנפטר ביום 28.03.05 (להלן: "המנוח" או "האב"), לטובת אמהּ, משיבה 2 (להלן: "האם"), הינה הענקה הבטלה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), ולהורות לאם להעביר לידי הנאמנת את חלקה של החייבת בנכסי העיזבון. כן נתבקש בית המשפט להורות לחייבת ולאם (שתיהן יחד תכוננה להלן: "המשיבות") למסור למבקשת פירוט מלא ומדוייק של נכסי עיזבון המנוח, וכן מידע ומסמכים רלוונטיים כפי שנתבקשו על ידי הנאמנת.

3. בבקשתה ציינה הנאמנת כי ביום 8.06.06 ניתן לבקשת האם צו ירושה לעיזבון המנוח על ידי בית הדין השרעי בירושלים (בתיק 930/2006). על פי הצו, החייבת אינה נמנית על יורשי המנוח לאור הסתלקותה מחלקה בעיזבון לטובת האם. הנאמנת ציינה כי אין לה מידע רב ביחס לעיזבון האב, אך ככל הנראה הוא היה עתיר נכסים והיקף עיזבונו נאמד בעשרות מיליוני שקלים. הנאמנת ציינה כי היא דרשה מהחייבת להמציא לה את צו הירושה והמסמכים הקשורים אליו כמו גם הסתלקותה מהעיזבון, אך שנה חלפה והחייבת לא מסרה לה מסמך כלשהו ואף לא התייצבה לחקירה אליה הוזמנה. גם פנייתה לעורך דינה של האם דאז, עו"ד אלי תוסיה כהן, לקבלת מידע זה, לא נענתה. רק לאחר הדיון ביום 13.12.10 שנקבע להכרזת החייבת פושטת רגל, נתקבלה תגובת ב"כ הנוכחי של החייבת, בה נטען כי עוד עובר לפטירת אביה, חבה החייבת חובות גבוהים והייתה מצוייה בקשיים כלכליים, אך גם במסגרת תגובה זו לא נמסר המידע המבוקש אודות צו הירושה, הסתלקותה של החייבת מהעיזבון ונכסי העיזבון. טענת הנאמנת הינה כאמור, שהחייבת לא הייתה רשאית להסתלק מחלקה בעיזבון, והסתלקותה לטובת האם מהווה הענקת נכסים פסולה לפי סעיף 96 לפקודה ודינה להתבטל.

4. בתגובה טענו המשיבות כי בשנת 1990 נסעה החייבת ללימודים בלונדון ועם סיום לימודיה בשנת 1993 נתבקשה על ידי אביה המנוח לשוב ארצה אך היא סרבה. היא נשארה בלונדון שם הכירה אדם בשם גורג' גזאוי (להלן: "ג'ורג'") והיא נישאה לו בנישואין אזרחיים בחודש יוני 1994 באופן סודי וללא ידיעת הוריה ובני משפחתה, זאת בשל התנגדותם הנחרצת של הוריה לקשר שלה עם ג'ורג'. ההתנגדות באה בשל היותו של ג'ורג' נוצרי "לא יוצלח, לא נורמטיבי, חסר אחריות המנתנהל בדרכים עקלקלות". כשנודע דבר הנישואין למנוח הוא כעס מאוד וסרב בתוקף להגעת בני הזוג לירושלים, גם לאחר שג'ורג' התאסלם. בסופו של דבר, בתחילת שנת 1995, שבו החייבת וג'ורג' לירושלים, והחייבת נהגה להיפגש עם אמהּ בסתר בבית אחיה וליד אבו אלזאלף (להלן: "וליד"). מתח זה ששרר בין החייבת ובין המנוח גרמה עגמת נפש לבני המשפחה עד שהאחות ג'ינה אבו אלזאלף (להלן: "ג'ינה") אירגנה פגישה בין החייבת לאביה והכריחה אותם להתפייס. בפגישה זו, כך נטען, התפייס האב עם החייבת והחזירה לחיקו, אך בד בבד דרש ממנה לוותר על חלקה בירושה שיותיר לאחר מותו. בעצת נכבדים, מכרים, עורכי דין ונציגי הווקף המוסלמי, החליט המנוח לערוך צוואה בה ידיר את החייבת מנכסי עיזבונו לאחר מותו ולהחתים אותה על כתב הסתלקות מעיזבונו. המנוח פנה לעו"ד דאז, כב' השופט רפאל שטראוס ז"ל, במהלך המחצית הראשונה של שנת 1995, על מנת לאשר באישור נוטריוני את צוואתו ואת כתב ההסתלקות של החייבת. המנוח והחייבת חתמו על המסמכים במועדים שונים כשלחייבת נתלווה למעמד החתימה האח וליד. לפי הטענה, המסמכים נשמרו אצל המנוח עד לפטירתו ביום 28.03.05, אך כל ניסיונות בני המשפחה לאחר מות האב, לאתר את הצוואה וכתב ההסתלקות, עלו בתוהו. כך, על אף שאחיה (הנוסף) של החייבת מרואן אבו אל זאלאף (להלן: "מרואן") היה איש סודו של המנוח וכיהן כיו"ר החברה שהייתה בבעלות האב והוא ניהל אותה כמו גם את יתר ענייני המשפחה בעצה אחת עם המנוח, לא ניתן היה לאתר באמצעותו את הצוואה וכתב ההסתלקות משנת 1995 מפני שמרואן עבר ניתוח מוחי ביום 22.02.10 ומאז הוא נמצא במצב של "Coma". גם קודם הניתוח סבל מרואן ממחלה שהשפיעה על התנהגותו, כישוריו, זכרונו וכושר שיפוטו. גם הפניות לשותפיו של כב' השופט שטראוס בעת שעבד כעורך דין לא הועילו והעלו כי ככל הנראה האישורים הנוטריונים של הצוואה וכתב ההסתלקות הושמדו. העתקי אישורים אלו גם לא אותרו במחלקה לנוטריונים במשרד המשפטים. המשיבות ציינו גם כי לאחר מות האב הוגשה בקשה למתן צו ירושה על פי דין, כשבמסגרתו, בהתאם לרוח הצוואה וכתב ההסתלקות ולרצונו של המנוח עוד משנת 1995, הסתלקה החייבת מחלקה בעיזבון המנוח לטובת האם במסגרת צו הירושה שניתן ביום 8.06.06, כאמור.

5. לאור נסיבות אלו טענו המשיבות כי הדיון בבקשה אינו מסור לסמכותו של בית משפט זה, שכן מבוקש בה למעשה לתקן את צו הירושה שניתן על ידי בית הדין השרעי בעניין עיזבון המנוח, דבר המסור לסמכותו הייחודית של בית הדין השרעי ו/או בית המשפט לענייני משפחה. כן נטען כי בשל מורכבות הסוגיה, הנסיבות והשתלשלות העניינים בכל הנוגע לנסיבות סילוק והסתלקות החייבת מירושת אביה עוד בשנת 1995 בטרם נוצרו החובות נשוא הליכי פשיטת הרגל, אין הדיון בה מתאים להליך של בקשה למתן הוראות. בעניין זה צוין כי הבקשה מצריכה שמיעת עדים רבים והדיון בה בדרך המקוצרת של בקשה למתן הוראות יגרום להן עיוות דין.

6. לגופו של עניין נטען כי מקור החוב לבנק מסד נעוץ בעסקיו של ג'ורג' שלחייבת לא היה בהם יד ורגל. החתמתה על כתב ערבות לחובתיו של ג'ורג' נעשה על ידו מבלי שידעה על מה היא חותמת ולאחר שהוטעתה לחשוב על ידי ג'ורג' כי מדובר על מסמכים לפתיחת חשבון בנק. המשיבות טענו כי החייבת אמנם אינה כופרת כיום בחוב אך השתלשלות עניינים זו מלמדת על תום לבה וכי היא למעשה אך קרבן של החייב האמיתי, בעלה לשעבר ג'ורג'. גם החוב למר כדורי נוצר למעשה על ידי ג'ורג' כשלמעשה היא כלל לא הכירה את מר כדורי. לדברי המשיבות, בשל העובדה כי החייבת הסתלקה וסולקה מעיזבון אביה המנוח כבר בשנת 1995, אין מדובר בהענקה בטלה לפי סעיף 96 לפקודה, שכן חובות החייבת לבנק מסד ולמר כדורי נוצרו רק מספר שנים לאחר מכן. כנגד טענה אפשרית כי הסתלקותה של החייבת בשנת 1995 לא הייתה תקפה בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 היא השיבה שבהתאם להלכה הפסוקה, ההגבלה על עסקאות שבסעיף זה מתייחסת רק לעסקאות ב"ירושה" ולא בנכסי עיזבון עתידי. היינו, האיסור מתייחס רק להסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש על פי דין או על פי צוואה. אין בסעיף כדי להגביל ביצוע עסקאות בנכסי עיזבון או על העברת יורש מירושה לפי צוואה על פי דין, כבמקרה זה. על כל אלו נטען כי בכל מקרה אין מדובר בהענקה בטלה לפי סעיף 96 לפקודה בשל העובדה כי בעת ההענקה, הייתה החייבת כשרת פרעון של כל חובותיה גם מבלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה. לא זו בלבד, שבמועד ההענקה הנטענת, יום מתן צו הירושה, עמד כנגד החייבת רק החוב לבנק מסד, אלא שהבנק עצמו לא ראה בחייבת כמי שאינה יכולה לפרוע את חובותיה עד להגשת בקשתו להכרזתה פושטת רגל ביום 6.11.08. מה גם, שעד לסוף שנת 2008, היינו למעלה משנתיים לאחר מועד ההענקה הנטען, הופקדו ושולמו במסגרת תיק ההוצל"פ סכומי עתק על ידי החייבת וג'ורג' על חשבון החוב לבנק מסד. לכן, פשיטא כי לא ניתן לראות בחייבת חדלת פרעון עד ליום גירושיה מג'ורג' ביום 22.07.07.

7. בתשובת הנאמנת היא דחתה את טענותיהן המקדמיות של המשיבות. לדבריה, לבית משפט זה מסורה הסמכות העניינית לדון בבקשה בהתאם להוראת סעיף 178(א) לפקודה, ובהתאם להלכה הפסוקה בית המשפט רשאי לדון בבקשה זו בדרך של בקשה למתן הוראות. לגופו של עניין נטען כי גם אם יעלה בידי המשיבות להוכיח את טענתן כי היה ברצון האב לערוך צוואה במסגרתה ידיר את החייבת מנכסי עיזבונו, לא יהיה בכך כדי להוכיח כי הוא אכן עשה זאת, ולמצער לא יהיה בכך כדי להוכיח כי צוואה שכזו הייתה בתוקף במועד פטירת המנוח. לא זו בלבד שהצוואה הנטענת אינה קיימת, על אף שלא צריך היה להיות קושי באיתורה, אלא שהאם לא ביקשה לקיים את הצוואה הנטענת של המנוח אלא ביקשה צו ירושה על פי דין. באופן דומה גם אין ממש בטענה אודות חתימת החייבת על כתב ההסתלקות בשנת 1995, הן בשל העדר ראייה כלשהי על קיומו של מסמך זה והן בשל העובדה כי בהתאם להוראות חוק הירושה כתב הסתלקות שכזה נעדר תוקף משפטי בהיותה עסקה בזכות הירושה ולא בנכס ספציפי מנכסי העיזבון. באשר לטענות בדבר אי התקיימות תנאי סעיף 96 לפקודה שבהתקיימם יש לראות על ביטול הענקה, טענה הנאמנת כי לא יכולה להיות מחלוקת כי הסתלקות מעיזבון היא וויתור על זכות הבאה בגדר הענקה כהגדרתה בפקודה, וכי העובדה שהחייבת הייתה תמת לב אינה משנה דבר לעניין זה. כמו כן, הטענה כי החייבת הייתה כשרת פרעון של חובותיה במועד הסתלקותה מעיזבון המנוח בשנת 2006, לא הוכחה כשהנטל להוכיח זאת רבץ על כתפי המשיבות.

8. ב"כ הכנ"ר תמכה בעמדת הנאמנת מנימוקיה.

דיון והכרעה
9. ראשית יצוין כי טענותיהן המקדמיות של המשיבות בדבר סמכות בית משפט זה לדון בבקשה ככלל ובמסגרת בקשה למתן הוראות בפרט נדחו זה מכבר בהחלטה מיום 20.06.11. לא נותר אפוא, לדון אלא בטענות לגופו של עניין.

10. שנית, חרף העובדה שהמשיבות הגישו שלושה תצהירי עדות ראשית מלבד תצהיריהן של המשיבות והן הודיעו על כוונתם לזמן לעדות שבעה עדים נוספים, בפועל פחות ממחצית העדים על הזמנתן הודיעו המשיבות התייצבו למתן עדות, והאֵם, חרף היותה בעלת הדין העיקרית וחרף קרבתה למנוח וחרף העובדה שהתייצבה למספר דיונים, לא עלתה לבסוף לדוכן העדים ולא מסרה כל עדות. יתרה מזאת, העדים העידו בעיקר על רצונו של המנוח לערוך צוואה במסגרתה הוא ידיר את החייבת מנכסיו ועל הנסיבות שהובילו את המנוח לכך, כמו גם על נסיונות בני המשפחה לתור אחר הצוואה וכתב ההסתלקות או העתקיהם, נסיונות שלא העלו דבר. עדויות אלו ככל שהן מהימנות, אין בהן כדי ללמד על כך כי בסופו של יום אכן נערכה צוואה בפועל בה הודרה החייבת וכי החייבת חתמה על כתב ההסתלקות. גם אין בהן כדי לשלול את האפשרות כי גם אם אכן נחתמה צוואה שכזו, המנוח לא ביטלה בשלב מאוחר יותר. למעשה, לא רק שהצוואה או עותק ממנה, לא הוצגו בפני בית המשפט, אלא שהעדויות היחידות שהייתה בהן התייחסות לנסיבות עריכת הצוואה בפועל וחתימת החייבת על כתב הסתלקות בשנת 1995, היו עדויות החייבת ואחיה ווליד שלפי הטענה נלווה לחייבת במעמד החתימה. דא עקא, שלא זו בלבד שהחייבת אפילו לא זכרה באיזה שפה היה כתב ההסתלקות עליו חתמה, והיא לא קיבלה עותק לידיה (עמ' 34 לפרוטוקול), אלא שבעניין זה, העומד בבסיס טענת המשיבות, נתגלעה מחלוקת בין העדים. החייבת טענה בתצהירה כי חתימת האב על הצוואה וחתימתה שלה על כתב ההסתלקות היו במועדים שונים. כך גם נטען בתצהירו של וליד שהיה זהה בלשונו בעניין זה כמו גם בעניינים אחרים לתצהיר החייבת. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית בבית המשפט (עמ' 44 לפרוטוקול) נשאל וליד על כך במפורש והוא השיב כי שני המסמכים נחתמו באותו מעמד. בהקשר זה יצוין כי בצדק גם טענה הנאמנת בסיכומיה כי בעדותו של וליד נאמרו דברים שנסתרו על ידי העדים האחרים, בני משפחתו, באופן שיש בהם כדי להטיל ספק במהימנותו. כך, למשל, וליד טען בעדותו כי נכח בפגישה הפיוס בין החייבת ואביה במסגרתה סוכם על הדרתה מהעיזבון (עמ' 43 לפרוטוקול), כשמעדויות החייבת ואחותה ג'ינה שאירגנה את הפגישה עולה שאיש לא נכח בפגישה זו. למעשה, גם וליד עצמו לא טען כך בתצהירו. על כל אלו יצוין כי כל ניסיונות המשיבות והאחים לאתר את הצוואה גם לפי טענתם נעשו רק לאחר מתן צו הירושה, ויש רגליים לסברה שהדבר התעורר רק לאחר שהם הבינו כי החייבת בדרך להכרזתה פושטת רגל, ומתוך מחשבה שהצוואה תוכל להציל חלק מהנכסים.

11. שלישית ועיקר. כאמור, ספק בעיני אם אכן הייתה צוואה בה הדיר המנוח את החייבת, אך בסופו של יום גם אם היה מקום ליתן אימון בעדויות שנשמעו ולקבל את גרסת המשיבות כי המנוח ערך צוואה בשנת 1995 בה הדיר את החייבת מעיזבונו וכי החייבת חתמה בסמוך לכך, או באותו מעמד על כתב הסתלקות מהעיזבון, אין בכך כדי להועיל למשיבות. הטעם לכך הוא שצו הירושה משנת 2006 מהווה פסק דין מכריע וסופי בכל הנוגע לחלוקת עיזבונו של המנוח. טענות המשיבות כיום לקיומה של צוואה הן למעשה טענות המבקשות לערער על צו הירושה, ופשיטא כי הן לא יכולות להישמע בטענות מעין אלו כיום. לא זו בלבד שלא הוגש כל ערעור על הצו בדרך ובמועדים הקבועים בדין אלא שהאֵם עצמה היא זו שיזמה את ההליך וביקשה את מתן הצו, כשהחייבת או מי מאחיה לא התנגדו לו ואף נתנו את הסכמתם. משטענו המשיבות לירושה על פי דין הן מושתקות כיום מלטעון לירושה על פי צוואה. בנסיבות אלו גם אם הייתה צוואה שנחתמה על ידי המנוח בשנת 1995, היא חסרה כיום כל נפקות משפטית, מאחר והיא או העתק ממנה לא הוצג בפני בית הדין השרעי במסגרת הבקשה למתן צו ירושה וגם לא נטען בעל פה לקיומה על ידי מי מהצדדים.

12. בנסיבות אלו, גם אם הייתי מקבל את גרסת החייבת כי חתמה על כתב הסתלקות בשנת 1995, אין בכך כדי לסייע בידי המשיבות, מפני שהסתלקות זו חסרת תוקף משפטי. הנה כי כן, לפי טענת המשיבות, בכתב ההסתלקות משנת 1995 וויתרה החייבת הלכה למעשה על ירושה עתידית. ברם, סעיף 6(א) לחוק הירושה קובע כי ויתור על ירושה יעשה אך ורק לאחר פטירת המוריש, וסעיף 8(א) לחוק הירושה קובע כי הסכם בדבר ירושתו של אדם וכן ויתור על ירושתו, שנעשו בחייו של אותו אדם, בטלים. אכן, כטענת ב"כ המשיבות בית המשפט פירש סעיף זה על דרך הצמצום וקבע כי:

"...מה שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעיזבונו העתיד של מוריש אשר עודנו חי, ובודאי לא הסכם בדבר נכס מסוים מנכסי עיזבונו. האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה - והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש לא על פי דין ולא על פי צוואה ככתוב בחוק. המדובר הוא בהענקה או בשלילה של זכות ירושה, ולא בעסקות הנוגעות לנכסי עיזבון" (ע"א 682/74 יקותיאל נ' ברגמן, פ"ד כט(2) 757, 762).

ואולם, מקרה זה הוא המקרה הבא בגדר ההסכמים הבטלים לפי הוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה שכן אין מדובר בביצוע עסקה עתידית בנכס של עיזבון שהיא מותרת, אלא בהסכם על זכות הירושה עצמה, שאינה מותרת על פי הדין. הסתלקותה של החייבת מעיזבון המנוח בשנת 1995, ככל שהייתה הסתלקות כזו, היא אפוא, נעדרת תוקף משפטי (וראו גם ע"א 6567/99 שטרנשיין נ' עו"ד יששכר פישר, פורסם במאגרים [22.05.02]; בש"א (מחוזי-ת"א) 15465/06 זלצמן נ' עו"ד גיורא בלופרב ועו"ד איל ארנברג, הנאמנים, פורסם במאגרים [16.02.09].

13. מכאן המסקנה כי החייבת הסתלקה מעיזבון אביה רק עם מתן צו הירושה ביום 8.06.06, למעלה משנתיים ובתוך עשר שנים לפני הכרזתה של החייבת פושטת רגל. במקרה שכזה בהתאם להוראת סעיף 96(ב) לפקודה, לאחר שהנאמנת הרימה את הנטל המוטל עליה להציג ראיה ראשונית להענקה, הנטל עובר אל כתפי החייבת ועל מקבלת ההענקה להוכיח כי בזמן שנעשתה ההענקה הייתה החייבת כשרת-פירעון של כל חובותיה בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות החייבת באותו נכס לנאמנת (השוו ע"א 5578/93 נדב נ' עו"ד סרגובי, פ"ד מט(2) 459; בש"א (מחוזי-חי') 51454/07 עו"ד עופר דוידוב, הנאמן נ' מימון אילקה, פורסם במאגרים [18.01.09]).

14. סעיף 96(ג) לפקודה מלמד כי "הענקה" כוללת "כל העברה", בין היתר העברות בדרך של מתנה, משכון או שיעבוד אחר, ויתור על חוב או ויתור על זכות תביעה עקב פשרה בתום לב וכיוצ"ב. הדגש בעניין זה הוא על המשמעות הכלכלית של הפעולה ולא על הגדרתה הפורמאלית (ש' לוין, א' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית (תש"ע-2010), בעמ' 312; פש"ר (מחוזי-י-ם) 5037/08 עו"ד איתי הס, הנאמן על נכסי החייב בועז גבאי נ' גבאי, פורסם במאגרים [5.05.11]). בהקשר זה, הסתלקות מעיזבון כמוה כמתנה של המסתלק למי שנהנה מההסתלקות. בעת מותו של אדם, קמה לכל אחד מהיורשים זכות אובליגטורית לקבל את חלקו בנכסי המוריש בעת חלוקת העיזבון ובכפוף לכל דין. זכות זו היא כמובן בעלת ערך כלכלי, ומשכך, הויתור עליה בלא תמורה עשוי ליפול למסגרת הענקה פסולה לפי סעיף 96 לפקודה (ראו פש"ר (מחוזי-ת"א) 1427/00 שפורן נ' עיזבון המנוח גבריאל טורנר ז"ל, פורסם במאגרים [2.05.04]; ע"א (מחוזי-ת"א) 1310/91 עו"ד רונית ורנר, נאמנת נ' עיזבון המנוחה רחל אבני ז"ל, פורסם במאגרים [27.02.94]).

15. הסתלקות החייבת מחלקה בעיזבון המנוח במסגרת צו הירושה בשנת 2006 היא אפוא, הענקה פסולה ובנסיבות אלו גם אם אקבל את הטענה כי ההסתלקות במסגרת צו הירושה הייתה אך בהתאם להסכמתה של החייבת בשנת 1995 ורצונו של האב ולא מכל סיבה אחרת, אין בכך כדי להביא למסקנה הפוכה. התכלית העומדת בבסיס סעיף 96 לפקודה הינה ביטול הענקות נכסים שביצע החייב ללא תמורה ריאלית ונאותה במתחם הזמן שקדם לפשיטת הרגל, אשר גורמות להקטנת מאסת הנכסים שלו ומגבילות את יכולתם של נושיו להיפרע ממנו (ע"א 3853/98 עו"ד סדן נ' רוזנטל, פ"ד נז(4) 699). הסיבה לביטול הענקות מסוג זה היא החובה המוטלת על האדם לנהוג בהגינות, קודם כל כלפי נושיו ולפרוע חובותיו, בטרם יהיה נדיב כלפי אחרים ובטרם יחלק מתנות (ראה, למשל, ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פורסם במאגרים [7.01.01]; פש"ר (מחוזי-י-ם) 6403/09 לוין נ' לוין, פורסם במאגרים [2.01.11]). תום לבה של החייבת בעת ההענקה אין בה כדי להשפיע על ביטול ההענקה.

16. כאמור, משהוכח כי הסתלקותה של החייבת מחלקה בעיזבון המנוח בא בגדר הענקה פסולה לפי הוראת סעיף 96(ב) לפקודה, עובר הנטל אל כתפי החייבת ואמהּ מקבלת ההענקה, להוכיח כי בזמן שנעשתה ההענקה הייתה החייבת כשרת-פירעון של כל חובותיה בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה. בעניין זה טען ב"כ המשיבות כי לא ניתן לראות בחייבת חדלת פרעון עד ליום גירושיה מג'ורג' ביום 22.07.07, וכי העובדה שהבנק לא הגיש את בקשתו להכרזת החייבת פושטת רגל רק בשלהי שנת 2008 מלמדת כי עד מועד זה הוא ראה בחייבת כשרת-פרעון. כן נטען כי העובדה שעד לסוף שנת 2008, הופקדו ושולמו במסגרת תיק ההוצל"פ סכומי עתק על ידי החייבת וג'ורג' על חשבון החוב לבנק מסד מלמדת גם היא על יכולתה של החייבת לפרוע את החוב אותו מועד. על כל אלו נטען כי החייבת בעלת זכויות בשלוש חלקות מקרקעין. ברם, לא זו בלבד שהמשיבות לא הציגו בפני בית המשפט כל ראיה פוזיטיבית להוכחת טענתן בדבר כושר פרעונה של החייבת. ולא זו בלבד שהמשיבות לא הוכיחו את שווין של חלקות הקרקע לאחר מימוש. ולא זו בלבד שהמשיבות לא הביאו כל ראייה באשר לנכסיו של גו'רג' שלפי הטענה היה בחלק של החייבת בהן די כדי לפרוע את חובותיה, כמו גם לטענותיהן אודות פרעון החוב בהוצל"פ. ולא זו בלבד שאין בעובדה שהבנק לא פתח בהליכי פשיטת רגל כנגד החייבת אלא רק בשלהי שנת 2008 כדי ללמד עם כשרות פרעונה קודם לכן (ראו פש"ר (מחוזי-חי') 159/04 בש"א 2792/05‏ עו"ד נפתלי נשר, נאמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [8.08.07]; פשיטת רגל, בעמ' 324). אלא שבחקירתה הנגדית נשאלה החייבת "ברחל בתך הקטנה" האם במועד מתן צו הירושה היא הייתה יכולה לפרוע את חובה לבנק מסד, והיא השיבה: "לא, אין לי כלום" (עמ' 37 לפרוטוקול). גם ניסיונו של בא-כוחה בחקירתו החוזרת לתקן את העולה מהודאתה המפורשת בהצביעו על זכויותיה בשלוש חלקות מקרקעין לא צלח והחייבת השיבה: "אני ויתרתי על הזכויות שלי ואחיותיי ואחיי כך שזה לא שלי". בנסיבות אלו לא זו בלבד שלא הרימה את הנטל להוכיח שהיא הייתה כשרת פרעון במועד ההענקה מבלי ההענקה אלא שהיא למעשה הודתה כי באותה עת היא הייתה חדלת פרעון.

סופו של יום אפוא, אני קובע כי הסתלקותה של החייבת מחלקה בעיזבון אביה המנוח בטלה. כמו כן, אני מורה למשיבות ליתן לנאמנת את כל המידע המבוקש על ידה בקשר לעיזבונו של המנוח, תוך 30 יום.

המשיבות תשאנה ביחד ולחוד בהוצאות הנאמנת בסך של 20,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות עיזבון

  2. כתב הסתלקות מעיזבון

  3. ביטול צו ניהול עזבון

  4. הסתלקות יורש מעזבון

  5. הסתלקות קטין מעזבון

  6. התיישנות תביעת עזבון

  7. הסתלקות חלקית מעזבון

  8. הסתלקות מחלק מהעזבון

  9. שיעור הסתלקות מעיזבון

  10. אי הכרה בהסתלקות מעזבון

  11. אישור הסכם חלוקת עזבון

  12. הסתלקות חלקית מעיזבון

  13. הסתלקות בתמורה מהעיזבון

  14. הסתלקות יורש מחלקו בעזבון

  15. הסתלקות היורש מזכותו בעזבון

  16. מחלוקת לגבי שערוך חובות העזבון

  17. בעלות על 1/6 מהזכויות בדירה מכוח הסכם חלוקת העזבון

  18. האם נרכשה החלקה מהאב לפני מותו ולפיכך לא היתה חלק מעזבונו ?

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון