מועדים להגשת כתבי טענות


בקשה למתן הוראות כך שבית המשפט יורה למשיבות להמשיך בהליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים בפני כב' הבורר עו"ד רון ברקמן, ולדחות את טענת המשיבות בדבר זניחת הבוררות על ידי המבקשת. הבקשה הוגשה בהמלצת הבורר, שלא הביע עמדתו בכל הנוגע למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, וציין כי הוא אינו רואה עצמו חופשי לקדם את הליכי הבוררות מבלי שמחלוקת זו תבוא על פתרונה.

עובדות
בין המבקשת למשיבה 1 נחתם הסכם ביום 8.8.1986 שעניינו אמצאה של מקור אינפרא אדום על ידי פרופ' שמואל יציב מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
המבקשת הינה בעלת הקניין הרוחני באמצאה ואחראית על השיווק והמסחור של אמצאות כגון זו אליהן מגיעים מדענים וחוקרים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בהתאם להסכם, התחייבה משיבה 1 לממן את המשך המחקר ולנצל את תוצאותיו לצורך פיתוח, ייצור ושיווק של המוצרים בארץ ובחו"ל. מדובר בזכויות נרחבות ובלעדיות שניתנו למשיבה 1 בתמורה להתחייבויותיה.
מטרתו של ההסכם הייתה להסדיר מערכת יחסים ארוכת טווח בין המבקשת לבין המשיבות שהיו אמורות להשתמש בקניין הרוחני בהתאם להתחייבויותיהם. במשך 17 שנים שילמו המשיבות למבקשת מעבר לסכום הקבוע עבור הזכות להשתמש בתוצאות המחקר, התחייבה משיבה 1 לשלם למבקשת בין 4% ל – 6.5% מהתקבולים שתקבל עבור מכירת המנורות המשופרות על ידה.
כך פעלו הצדדים במשך כ- 17 שנים. מחיר המנורות באותה תקופה נע בין 17-30 דולר ארה"ב.


סעיף 22 להסכם קובע תניית בוררות לפיה באם יתגלעו סכסוכים וחילוקי דעות הנובעים מההסכם, או מאחד מתנאיו, הם יוכרעו על ידי בורר יחיד שיבחר על דעת הצדדים.

משיבות 2-3 שהצטרפו לבוררות הינן חברת האם של המשיבה 1 וחברת בת נוספת. המשיבות כולן נסחרות בבורסה בשוויץ. משיבה 2 עוסקת בפיתוח מוצרים המאפשרים לבדוק רמת גז ומרכיבים אחרים של הנשימה ללא מגע, וזאת על בסיס האמצאה של פרופ' יציב, המהווה חלק מהותי ביותר במוצרים אלה.
בשנת 2003 הסכימו הצדדים להעביר לבוררות את כל המחלוקות ביניהם הנוגעות להסכם, בהתאם לסעיף 22 שבו, זאת לאחר שהמבקשת טענה כי היא זכאית לקבלת תמלוגים לא לפי מחירם של המנורות, כי אם לפי שוויו של מכשיר שאחד ממרכיביו הוא מנורה שפותחה על ידה. לצורך כך מונה עו"ד רון ברקמן כבורר (להלן: "הבורר"). ביום 30.6.2003 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה בעקבותיה נקבעו מועדים להגשת כתבי טענות מטעם הצדדים.

המבקשת טוענת כי במהלך גיבוש כתבי הטענות, התברר לה כי הנתונים המצויים בידיה חסרים, ולאחר שפנתה למשיבות לקבלת נתונים נוספים והן סירבו, החליטה המבקשת לשכור את שירותיו של יועץ כלכלי בינלאומי, המתמחה בקניין בינלאומי ובמתן חוות דעת בנוגע לסכסוכים הנוגעים לקביעת הבסיס לחישוב תמלוגים במקרה של שימוש בקניין רוחני. היועץ שנשכר שכר חברה נוספת שבדקה את המידע לגבי האמצאה, ועל יסוד המידע שנמסר וניתוחו ניתנה חוות דעתו של המומחה. המבקשת יידעה את המשיבות על כך שהיא פועלת להשגת חוות דעת הנוגעת לתביעה אותה היא מתכוונת להגיש בהליך הבוררות. כל תהליך איתור המומחים והכנת חוות הדעת הסתיים רק בחודש יוני 2005. לאחר בדיקת חוות הדעת הודיעה המבקשת למשיבות כי על יסוד מסקנות חוות הדעת לא יהא מנוס מהמשך ההליכים. בהמשך
להודעה זו מסרו המשיבות כי המבקשת זנחה את הליך הבוררות ואין להיזקק לו. באשר לחוות הדעת, הודיעו המשיבות כי היא נבדקת עניינית.

ביום 23.8.2005 פנתה המבקשת לבורר וביקשה לקבוע ישיבה מקדמית לצורך קביעת מועדים חדשים להגשת כתבי הטענות. במכתב זה ציינה המבקשת כי אין בסיס לטענת ה"זניחה" שהועלתה על ידי המשיבות. המשיבות לא הגיבו למסמך זה.
הבורר השיב לצדדים במסמך נושא תאריך 25.8.2005 כי הוא אינו רואה עצמו חופשי לקדם את הבוררות, כל עוד לא תיפתר המחלוקת בין הצדדים.

טענות המבקשת
המבקשת טוענת כי לא התכוונה לזנוח את הליך הבוררות. הדבר לא עלה ממעשיה והתנהגותה של המבקשת, זאת בין היתר בשל העובדה כי המבקשת יידעה את המשיבות באשר למעשיה במכתבים, אשר המשיבות לא טרחו להשיב עליהם.


המשיבות אף לא הגיבו למכתב שנשלח לבורר ואשר הבהיר בסעיף 7 כי המבקשת לא זנחה את הליך הבוררות וביקשה לקיים ישיבה מקדמית כדי לקבוע שוב סדר להגשת כתבי הטענות לבורר. המבקשת טוענת כי עצם התעלמות המשיבות מן המסמך מהווה מצג כאילו המשך הבוררות מקובל עליהן, ומשכך המבקשת המשיכה לפעול לגיבוש חוות הדעת ועל כן המשיבות מנועות מלטעון כי נזנח הליך הבוררות.

עוד טוענת המבקשת כי לו סברו המשיבות כי המבקשת זנחה את הליך הבוררות, מדוע לא פנו לבורר. כל טענה בשלב זה מהווה חוסר תום לב, ומשלא עשו דבר הן מנועות ומושתקות מלטעון כאילו נזנח ההליך.

טענות המשיבות
המשיבות טוענות כי הליך הבוררות פקע, תוך שהן מסתמכות על סעיף טו לתוספת לחוק הבוררות שקובעת כי על הבורר ליתן פסק בוררות תוך עד 6 חודשים מיום תחילת הבוררות, ואם לא הסתיים ההליך בפסק בורר או בחתימה על תנאי בוררות אחרים מן התנאים המקוריים – תם הליך הבוררות. טוענות המשיבות כי בין הצדדים נחתמה רק תניית הבוררות בהסכם משנת 86', ולא סוכמו כל תנאים אחרים לבוררות.

הגם שהבורר קצב מועד להגשת כתבי טענות לא פעלה המבקשת כדי להגיש את כתבי טענותיה, ואף לא הגישה כל בקשה להארכת מועד. טוענות המשיבות כי במעשיה אלו גרמה המבקשת לפקיעת הבוררות. יתרה מכך, נטען על ידי המשיבות כי רק במקרה, בדרך של חליפת מכתבים בין הצדדים לבוררות, שלא בענייני הבוררות, התברר למשיבות כי המבקשת מגבשת את תביעתה. בהחלטת הבורר נקבע כי קציבת המועדים להגשת כתבי הטענות נובעת מהסכמת הצדדים. המשיבות אף מתייחסות לעובדה כי המבקשת היא שפנתה במטרה לפתוח בהליך של בוררות ויזמה אותו, ומכאן שאין לקבל את הטענה שלא היה בידיה כל החומר הדרוש לה לגיבוש תביעתה. על אף טענת המבקשת לפיה המשיבות לא מסרו לה פרטים ונתונים, טוענות המשיבות כי המבקשת יכלה למצוא מזור לקשייה אם הליך הבוררות היה מתנהל כסדרו, שכן במסגרת ההליכים המקדמיים ניתן בידי המבקשת לנקוט בכלים דיוניים על מנת לקבל את המידע שחסר לה. המשיבות טוענות כי הליך הבוררות הינו הפורום היעיל, ואין לקבל את טענת המבקשת לפיה נאלצה לזנוח את הליך הבוררות לתקופה כה ארוכה רק לשם גילוי מידע.

עוד מבקשות המשיבות למחוק את משיבה 2 מן ההליך המתנהל בהיותה חברת האם של משיבה 1, ולא הייתה צד למערכת החוזית עם המבקשת ואינה חתומה על הסכם הבוררות ולמשכך תניית הבוררות אינה חלה עליה.

דיון:
מצאתי כי יש להורות על המשך הליך הבוררות וזאת מן הטעמים שיפורטו לעיל.

סעיף טו' לתוספת לחוק הבוררות קובע:
"טו. על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל הדין, הכל לפי המוקדם יותר, אולם רשאי הבורר להאריך את התקופה עד לשלושה חודשים נוספים."

הישיבה היחידה שהתקיימה בין הצדדים, במסגרת הליך הבוררות הנדון, הייתה ישיבה מקדמית, מבלי שהוגשו כתבי טענות ומבלי שנערך דיון לגופו של סכסוך. ישיבה זו אינה באה במניין הימים המוקצבים לבורר ליתן את פסק הבוררות, שכן בשלב זה טרם נמצאים בידיו של הבורר כתבי הטענות, המסמכים והראיות הדרושים לו לשם הכרעה, ואין הוא יכול לעמוד במסגרת הזמנים שהוקצו לו על פי התקנות. מן המועדים שנקצבו על ידי הבורר, בהסכמת הצדדים, עולה כי הצדדים בהתנהגותם התנו על ההוראה הדיספוזיטיבית של סעיף טו' לתוספת, שכן הוקצו 5 חודשים לצדדים להגיש כתבי טענותיהם, מה שהותיר, כך על פי לשון התקנה רק חודש להגשת כל הראיות, חקירת המצהירים ונמתן פסק בורר, לוח זמנים צפוף שאינו מתקבל על הדעת. יש לראות בישיבה הראשונה שנתקיימה בין הצדדים כישיבת "קדם בוררות" בה הוסכם על מועדים. (ראה לעניין זה ת"א (חי') 95/92 וישינסקי נ' פ.ב. תמר בע"מ, פ"מ תשנ"ב (3) 82.)

פרופ' סמדר אוטלונגי ז"ל, בספרה בוררות דין ונוהל, כרך א', מהדורה רביעית מיוחדת, תל אביב, תשס"ה – 2005, בעמ' 839, הביעה עמדתה בסוגיית ישיבת קדם בוררות בקובעה:
"סבורתני, שאן מקום להכליל את ישיבת קדם הבוררות במסגרת הזמן המוקצב למתן הפסק באופן אוטומטי, אלא יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. מצד אחד, הן יתכן ויקבע
באותה ישיבה כי על הצדדים להמציא מסמכים שונים, שהכנתם אורכת זמן רב. האם ניתן להעלות על הדעת כי פרק זמן זה של הכנות ייכלל במסגרת השלושה חודשים למתן הפסק, כאשר הבורר טרם נכנס לעובי הקורה, ואף טרם שמע טיעון לגופו של הסכסוך שבין הצדדים?..."
כן ראה לעניין זה ע"א 661/87 גרנות נ' איש שלום, פ"ד מג(2) 78 וכן ה"פ (ים') 604/99 ד.צ. עמית, בניה ופיתוח בע"מ נ' עובד לוי, תיעוש האבן והבניה בע"מ, תק-מח 2000(1) 512.

בנסיבות אלה, צודקת המבקשת בטענתה לפיה לא ניתן לראות בישיבה המקדמית כמתחילה את מירוץ הזמן לפסק הבורר, שהרי לא נדונו עניינים לגופו של סכסוך. יתרה מכך, התנהגותם של הצדדים לסכסוך, שלא פנו לבורר לאחר שתמה התקופה הקצובה על ידו להגשת כתבי הטענות, מלמדת כי היא גוברת על לשון התקנה. ההתנייה על לשון התקנה נובעת הן מהסכמת הצדדים לפרק זמן העולה על חמישה חודשים לשם הגשת כתבי טענות, והן מחלופת המכתבים שבין הצדדים ואשר העתקה צורף לבקשה ולתגובה לפיה הצדדים פעלו לשם הגשת כתבי טענות, ומשלא נענו דרישות המבקשת לגילוי מסמכים, היא נאלצה לפעול לבירור הפרטים בעצמה, תוך שהמשיבות לא ענו למכתבה זה ועל כן מסכים אנוכי כי יש לראות בהתנהגות הצדדים כמתנה על הוראת התקנה.

בעניין זה של התמשכות ההליכים, מוצא אנוכי כי אין למשיבות להלין אלא על עצמן. משחלף פרק הזמן שהוקצב על ידי הבורר, לא פנו המשיבות לבורר על מנת שיתחיל לדון בסכסוך. העלאת הטענה כי הבוררות פקעה רק עתה, בשלב בו פנתה המבקשת לבית המשפט יש בו טעם נפגם, וחוסר בתום לב, זאת בהתאם לקבוע בסעיף 26(ג) לחוק הבוררות. מחליפת המכתבים עולה כי המשיבות לא רק שלא הגיבו לפניית המבקשת לבצע הליך של גילוי מסמכים, הן אף לא פנו לבורר בבקשה לזרז את המשך הבוררות. (ראה לעניין זה ת"א (חי') 582/01 עו"ד דן שפריר נ' גב אלום בע"מ ואח', תק-מח 2001(2) 34969).

תקופת הבוררות ניתנת להארכה ואינה סוף פסוק. מהיותו של הליך הבוררות שונה מהליך משפטי המתנהל בבית המשפט, הרי שלצדדים נתונה הזכות להאריך מועדים, בהסכמה במפורש או מכללא. לאור דברים אלו מוצא אנוכי כי בעל דין מנוע מלטעון בחלוף תקופה כה ארוכה מתום המועד שנקצב על ידי הבורר, מבלי שהעלה עניין זה בפני הבורר, שסמכותו של הבורר פקעה בשל חלוף הזמן. העובדה כי טענה זו הועלתה לראשונה רק במסגרת ההליך המשפטי דנן, מאיינת את תחולתו של סעיף טו לתוספת לחוק הבוררות ומותירה את הליך הבוררות על כנו.

מהתנהלותה של המבקשת לא נראה כאילו זנחה את הליך הבוררות, אלא שההפך הוא הנכון. מן הצרופות לבקשה ולתגובה עולה כי המבקשת פנתה לקבלת המידע הרלנבטי לה לשם גיבוש כתב טענות, ומשלא נענתה, פנתה לקבלת חוות דעת חיצונית, לשם עמידה על זכויותיה ועמדתה במסגרת כתבי הטענות. מכתבה של המבקשת מיום 28.4.04 מגלה באשר לכוונותיה של הממבקשת והעובדה שהיא עומדת על הליך בוררות בין הצדדים. משלא הגיבו המשיבות למסמך זה רואה בית המשפט את הסכמתן להמשך ניהול הליך הבוררות מכללא.

היות ולא נמסרה הודעה מצד מי מהמעורבים על סיומה של הבוררות, אני סבור כי הצדדים הניחו שיש סיבה לעיכוב והמשיכו לפעול לגיבוש כתבי הטענות. שתיקתו של צד להליך הבוררות אינה יכולה להתפרש כעילה לוויתור על התנהלות ההליך, ולא עלה מצד מי מהצדדים מצג של זניחת הבוררות.

יש לדחות גם את טענת המשיבות לפיה אין לראות במשיבה 2 כצד לבוררות. מן המסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי ההסכמה על הצטרפותן להליך הבוררות נשלחה לבורר במכתב מיום 28.7.03 אשר צורף כנספח י' לבקשה. משיבה 2 הינה צד להליך הבוררות, היות והיא עושה שימוש בזכויות שהוענקו על ידי המבקשת למשיבה 1. מכיוון שלמשיבות 2-3 הומחו זכויות שימוש באמצאות המבקשת מכוח ההסכם שנחתם בין המבקשת למשיבה 1, ובהסכם הופיע סעיף בוררות מחייב, הרי שלא ניתן להתכחש לבוררות. יפים לעניין זה דברי כב' השופט א. גולדברג ברע"א 4913/92, 313/93 אלדא נ' בוא ניסע בע"מ, תק-על 93(2) 1525:
"...הסכם הבוררות נוקט לשון רחבה וגורפת, לפיו מעבירים הצדדים "להכרעת בורר כל חילוקי הדעות וטענותיהם הדדיות המתייחסות לשירותי תיירות במהלך שנת 1990". אם באותה שנה היו עסקי תיירות בין אלדא ובין בוא ניסע וכן בין אלדא והחברה השנייה, כי אז הדעת נותנת כי על אף שלא בא זכרה של החברה השניה בהסכם הבוררות, נתן הסכם זה לבורר סמכות להכריע במכלול העסקים שבין אלדא ושתי החברות. שכן, גם אם בוא ניסע והחברה השניה הן שתי ישויות משפטיות שונות, הרי שמעשית מדובר ביחסים עסקיים שקיימו אותם בעלי אינטרסים, עם אלדגא, בחובשם שני "כובעים" משפטיים שונים, ששימשו להם בערבוביה בהיותם בעלי המניות והמנהלים של שתי החברות...בנסיבות אשר כאלה יש לראות את החברה השנייה כמי שהייתה צד נוסף להסכם הבוררות מלכתחילה, גם אם שמה לא הופיע בהסכם והיא לא חתמה עליו. שהרי חוק הבוררות אינו דורש כי ההסכם יהיה חתום דווקא, ודי שהתקיימה דרישת הכתב, ויש כוונה להתקשר על פי אותו כתב...".

יתרה מזאת, אם סבורה משיבה 2 כי אינה צד להסכם ולהליך הבוררות, עליה לפעול בדרכים המקובלות ואין בהעלאת הטענה במסגרת תגובה לבקשה, עילה לביטול הסכמתה להצטרף לבירור המחלוקות שבין הצדדים.

לאור כל האמור לעיל – הנני מורה כי יש להמשיך במסגרת הליך הבוררות בפני כב' הבורר עו"ד רון ברקמן.

המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות הבקשה בסך -.10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום
המלא בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון