נכות בברך עקב שירות צבאי


המערער גויס לצה"ל בשנת 1977, ושירת שירות ארוך עד שהתשתחרר בדרגת אל"מ. המערער הגיש תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 (נוסח משולב) (להלן: "החוק" ), בשל פגימות שונות, וביום 1.6.08 הודיע המשיב למערער על הכרה בהחמרה על חשבון השירות בשיעור שליש מדרגת הנכות בנוגע להפרעה בברך שמאל, ודחה את תביעתו להכרה בכאבי גב, ופגימות נוספות. הערעור נשוא פסק דין זה מתייחס לפגימות בברך שמאל ולגב.


בתצהירו השני של המערער, מיום 22.7.08, נכתב, בין היתר, שהוא שירת בגדוד הארצי כטכנאי טרופו, עד שיצא לקורס קצינים, וכי במהלך שירותו ביצע תפקידים רבים, השתתף בתרגילים ומטווחים. בשנת 1999 שהה ביום כיף של המשפחות מטעם צה"ל בשפיים, ואז ביצע תנועה לא נכונה והרגיש קליק בגב, על כן פונה לבי"ח מאיר בכפר סבא ומשם לנהריה, שם אושפז למשך שבוע ואובחנה אצלו פריצת דיסק. בעדותו בפנינו טען המערער, שלאחר שחרורו מבי"ח מאיר הוא פונה באמצעות אמבולנס פרטי לביתו בנהריה ולמחרת בבוקר נסע לבית החולים המקומי, שם אושפז. כאשר ב"כ המשיב הפנתה את תשומת ליבו של המערער, שלפי מסמכי בתי החולים, הוא אושפז בבית חולים נהריה רק כעבור יומיים מיום שחרורו מבית חולים מאיר בכפר סבא, טען המערער שזה ייתכן. המערער היה תחילה בטוח בתשובתו אודות אשפוזו ביום שלמחרת, ככל הנראה בכדי להציג בפנינו רציפות של כאבים ואשפוזים, ובלית ברירה, ולאור המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, הוא "נאלץ" להודות שחלפו יומיים בינתיים, באומרו: "אם כתוב 19 אז זה 19" והכוונה לאשפוזו בבית החולים בנהריה ביום 19.8.99 כאשר שוחרר מבי"ח מאיר יומיים לפני כן.

באותו תצהיר של המערער, נכתב, שבמהלך שירותו הרים המערער "לא מעט ציוד כבד כגון מכשירי קשר, יחידות כוח, מסעות עם מ.ק. על הגב, נסיעות בנגמ"שים ובג'יפים בשטחים, וכי עבר שתי תאונות דרכים במהלך השירות. המערער הוסיף וטען, כי ביום 20.9.06 "עליתי במדרגות משרדי בנין עוזר קשר"ר ובמהלך העליה "פספסתי" מדרגה והרגשתי קליק ודקירה חזקה בברך שמאל". המערער הוסיף, שהוא המשיך לעבוד אך ככל שחלף הזמן התגברו כאביו, ואז הלך לביתו "בתקווה שהכל יעבור".

המערער העיד בפנינו, שהוא שימש קצין קשר בתפקידים שונים, ולשאלותיה המפורטות של ב"כ המשיב הוא ענה, שעד שנת 1991 לערך, עת שימש סמג"ד וקצין קשר אוגדה, הוא סחב מכשיר קשר על הגב, כאשר מכשיר קשר כזה שוקל בין 10 ק"ג ועד ל- 40 ק"ג. המערער אף העיד בנוגע לחבלה בברך שמאל משנת 1978, בה הכיר המשיב בשיעור שליש מדרגת הנכות.

בסיכומיו טען ב"כ המערער, שהבעיה המולדת בגבו של מרשו לא הקנתה לו נכות, ולדבריו תנאי השירות הם שגרמו לכך. לדבריו, שלושת חוות הדעת הראשונות מטעם המשיב, שנכתבו ע"י פרופ' ביאליק, לא ציינו מאמץ ופעילות כלשהי כרקע לכאבי הגב, זאת שעה שהפנה למסמך מיום 26.7.00 בו נכתב כי "כאב גב תחתון מזה כשנתיים..." ולמסמך אחר מיום 20.8.00 בו נכתב כי "לפני שנה התכופף וגב נתפס...", וביקש להסיק מכך, שאכן קיימים רישומים רפואיים אודות תלונות, וזאת בניגוד לנכתב בחוות הדעת מטעם מומחה המשיב. ב"כ המערער הוסיף וטען, שהאירוע משנת 1999, שלאחריו פונה לבית חולים מאיר, ולאחר מכן לבית חולים נהריה, מעיד על בעיית גב שארעה תוך ועקב השירות. ב"כ המערער הוסיף וטען, שתנאי השירות של מרשו, הכוללים הרמת מכשירי קשר כבדים ונסיעה בתנאי שטח קשים, במכוניות צבאיות כגון נגמשים ורכבי שטח אחרים, גרמו לכאבי הגב. כתמיכה בטיעונו זה הפנה ב"כ המערער לחוות הדעת מטעמו, שנכתבו ע"י ד"ר מרדכי קליגמן, כירורג אורטופד.


בנוגע לבעיית הברך, הסכים ב"כ המערער, שתאונת הדרכים משנת 2006 לא שינתה את מצבו הרפואי, וכי זה נגרם כתוצאה מהאירוע בשנת 1978. לדבריו, יש להכיר בגרימה ולא בהחמרה חלקית, ולחילופין - בהחמרה מלאה, תוך שהוא סומך על חוות דעתו של ד"ר קליגמן. ב"כ המערער הוסיף וטען, שמרשו גוייס עם בעיה מולדת גם בברכיים, וכי עצם העובדה שברכו השמאלית החמירה, ואילו ברכו הימנית, שהיתה במצב מולד חמור יותר מהשמאלית, נותרה כפי שהיא, הרי שבכך יש הוכחה שהאירוע משנת 1978, בצירוף תנאי השירות, הם שגרמו למצבו בברך זו.

ב"כ המשיב ביקשה לדחות את ערעוריו של המערער, על כל חלקיהם. לדבריה, המערער שירת שירות ארוך של שנים
רבות, וכי מתחילת שנות ה-90 אינו סוחב משאות כבדים על גבו. לדבריה, מומחה המערער לא ראה את כל המסמכים בתיקו הרפואי של המערער, כך למשל מסמך רפואי מיום 17.8.99, שנכתב בעקבות פינוי המערער בשל כאבי גב לבי"ח מאיר - במסמך זה נתכב, בין היתר: "תנועה לא נכונה" – ונטען, שתנועה לא נכונה אינה קשורה דווקא בשירות הצבאי, אלא יכולה להתרחש בכל מקום ובכל עבודה שהיא, על כן מדובר ב"סימפטום קלאסי של פריצת דיסק". בענין הברך נטען, שמשך כל שנות שירותו הצבאי של המערער לא נמצאו מסמכים המעידים על נכות בברך שמאל, למעט אירוע חבלתי קל משנת 1978 ואירוע נוסף משנת 2006 - אין מחלוקת שאירוע אחרון זה לא החמיר את מצבו של המערער, כך שהדיון נסב סביב האירוע משנת 1978 בלבד. לדברי ב"כ המשיב, מומחה המערער תולה את יהביו דווקא באירוע משנת 2006, על כן ביקשה שלא לסמוך על חוות דעת זו.

מומחה המערער, ד"ר קליגמן, כתב שתי חוות דעת – בחוות דעתו מיום 22.7.08 כתב אודות ברך שמאל, שלאחר שעיין ברישומים הרפואיים, נכותו של המערער קשורה בצורה ישירה ומלאה לשירותו הצבאי, ואלה נימוקיו: טרם גיוסו לא סבל מכאבים בברך שמאל, במסגרת שירותו הצבאי נדרש לבצע עבודות פיזיות קשות וממושכות שגרמו לנזק מצטבר בסהרון, וביום 20.9.06 נפגע בברך שמאל במנגנון המתאים לנזק של הסהרון, ובחוות דעתו מיום 27.2.09 כתב המומחה, כי "התאונה שאף היא היתה במסגרת שירותו הצבאי מתאריך 20.9.06 גרמה לנזק העיקרי בברך שמאל" - אין בידינו לקבל קביעה זו, ולו מהטעם שגם ב"כ המערער הסכים, שהתאונה הנ"ל לא החמירה את מצבו של המערער - משכך, אין אנו יכולים לסמוך על יתר קביעותיו של מומחה המערער בעניין הברך, ואנו מאמצים את חוות הדעת מטעם מומחה המשיב, כפי שיפורט בהמשך.

בנוגע לכאבי הגב, כתב מומחה המערער, שמאחר והמערער גויס ללא כאבים, ומאחר ומצבו הרפואי התגלה לאחר שנים של שירות צבאי, אזי יש לקשור את מצבו לשירות. כבר בשלב זה קובעים אנו, שטיעון זה אינו מקובל עלינו, וכי אין די בהתפתחות מצב רפואי מסוים במהלך השירות הצבאי, אלא יש להוכיח גם שמצבו נגרם עקב השירות הצבאי. ד"ר קליגמן כתב בחוות דעתו, כי "בהתחשב בעומסים הקשים והאנטנסיביים על עמוד שדרה במסגרת שירותו, הרי סביר להניח שמדובר בנזק שמקורו במנגנון המיקרוטראומה" - אין בידינו לקבל גם קביעה זו, שהרי היה על ד"ר קליגמן לפרט לנו את אותם "עומסים קשים ואנטנסיביים על עמוד השדרה", ולפרט מהם האירועים המהווים מיקרוטראומה שגרמה למצבו הרפואי של המערער. משלא נעשה כן, הרי שמדובר בקביעה כללית ובלתי מבוססת.

מומחה המשיב, פרופ' ויקטור ביאליק, כירורג-אורתופד, כתב מספר חוות דעת בעניינו של המערער. בחוות דעתו מיום 1.11.06 כתב, ש"מחצית הנכות הינה תוצאת הסטיה מהציר התקין והסהרון הלא תקין, כאשר הקרע נגרם בחלקו עקב החבלה הסיבובית, ומחצית הנכות הינה תוצאת הפגם המולד", על כן קבע המומחה שיש לזקוף שני שליש הנכות בברך לגורמים מולדים, ושליש מהנכות על חשבון השירות. בנוגע לכאבי הגב כתב בחוות דעתו מיום 3.12.08, שהמערער גויס לצה"ל עם סעיף המעיד על כאבי גב, וכי במשך 17 שנים, עד שנת 1994, "אין כל תעוד על כך שלעבודתו, לעיסוקיו, ולתנאי השרות היתה השפעה כלשהי על הגב" והוסיף שבשנת 2000 היו למערער התקפים בודדים של כאבי גב, ואין תעוד המראה כי כאבים אלה הינם בעקבות מאמץ או פעילות כלשהי. המדובר, לדבריו, בהתפתחות הדרגתית של פריצת הדיסק. אנו מאמצים את הנכתב בחוות דעתו של פרופ' ביאליק, לפיה "בשנת 2000, כאשר נערכה בדיקת עמוד שדרה מותני על ידי סקירת רנטגן ממוחשבת, מר פרץ היה בן 41, בגיל זה שינויים ניווניים קלים אינם ממצא נדיר. שינויים אלה כמובן שלא נמצאו בעמוד השדרה המותני של מר פרץ אלא הגבי". בחוות דעתו מיום 22.4.09 שב פרופ' ביאליק על קביעותיו, הן בנוגע לפגימה בגב והן בנוגע לברך שמאל, תוך שהתייחס לנכתב בחוות הדעת מטעם ד"ר קליגמן.

המערער שירת למעלה מ- 20 שנה בצה"ל, ובשירות ארוך מעין זה אין די בכך שהמערער יצביע על תנאים כלליים של השירות, אלא עליו לקשור את הפגימות להן הוא טוען לאירוע מיוחד או יוצא דופן בסמיכות זמנים להופעת הפגימות. האירוע משנת 1978 אכן התרחש, ועל כך אין מחלוקת, והוא אף החמיר את מצבו הרפואי המולד של המערער. המשיב הכיר בהחמרה בשיעור שליש, כמפורט בחוות הדעת מטעם פרופ' ביאליק, ואנו סבורים שחסד רב עשה המשיב עת עשה כן. ד"ר קליגמן סבור שדווקא התאונה שעבר המערער בזמן שירות מילואים, בשנת 2006, גרמה לעיקר הנזק בגבו של המערער, ועל קביעה זו חלקו הן ב"כ המשיב והן ב"כ המערער עצמו. במצב דברים זה, אין לנו אלא לדחות את ערעורו של המערער בנוגע לברך שמאל, ואנו מותירים את החלטת המשיב על כנה. בנוגע לכאבי הגב, וכפי שכבר כתבנו לעיל, לא קיבלנו כל פירוט בחוות הדעת מטעם ד"ר קליגמן לאותם אירועים שיש בהם כדי להוות מיקרוטראומה, ולא קיבלנו כל פירוט בנוגע לתנאי השירות שהיה בהם כדי לגרום למצבו. תיאור כללי של תנאי שירות, גם אם יש בהם עבודה פיזית של הרמת מכשירי קשר, אינו מספיק לקשירת כאבי הגב לשירות.

כפי שנקבע בבר"ע 187/83, רדושיצקי נ' ק. התגמולים, פ"ד לז(4) 361, אין צורך להוכיח בדרגה של "קרוב לוודאי" אלא יש להראות כי "מתקבל מאוד על הדעת" שיש קשר סיבתי בין השירות לפגימות הנטענות, וכי על המערער לעמוד במאזן הסתברויות לשם הוכחת תביעתו, כלומר מעל לסבירות של 50%, ובמצב שקול - דין התביעה להידחות - ראה ע"א 192/85, ק. התגמולים נ' הכט, פ"ד מח (3) 646. לא שוכנענו כי במקרהו של המערער הוכח קיומו של קשר סיבתי בדרגה הנדרשת, ואף לא בדרגה המתקרבת אליה, ואנו מעדיפים, כאמור, את חוות הדעת מטעם פרופ' ביאליק כל זו של ד"ר קליגמן. במצב דברים זה אנו מורים על דחיית הערעור, ובנסיבות העניין, אנו נמנעים מהטלת הוצאות.

המערער רשאי לערער בשאלה המשפטית בלבד לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים.

פסק הדין יומצא לצדדים.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון