אישור ארנונה


1. התובע, חבר באגודה השיתופית גן שומרון (המושב), בעל יחידת משק במושב, טוען כי חיובי הארנונה שחויב ע"י ועד המושב לא היו כדין או בסמכות וכי צווי הארנונה שהותקנו ע"י הוועד גם אינם סבירים ובטלים.

2. התביעה במקורה הוגשה גם נגד המועצה המקומית, אך זו נמחקה. בעלי הדין הגישו ראיותיהם, תצהירים, מסמכים וטיעונים וההכרעה ניתנת על פי חומר שהוגש ובקיצור רב. יש לציין לשבח את טיעוניהם היסודיים והעניינים של ב"כ הצדדים.

למעשה מדובר באותו עניין בשתי תביעות נפרדות שאוחדו ומונחות בפני. בתיק אזרחי 19807/00 היא תביעת אובשני רון, מרדכי וורד נגד גן השומרון, בה נטען שהוועד גבה תשלומי ארנונה מעל לסכום שהוא זכאי לו כדין. ואילו בתביעה בתיק אזרחי 10795/01 היא תביעת גן השומרון נגד אובשני רון, לתשלום חובות הארנונה לשנים 2000-1993.

3. מספר שאלות התעוררו וצריכות הכרעה בהן:

א. מהי סמכות הועד להטלת מסי ארנונה.

ב. האם תהליך הטלת הארנונה נעשה כדין ו"באישור" כדין.

ג. לחילופין - בהנחה שהנתבעת מוסמכת היתה להטיל הארנונה וכי הטלתה נעשתה ב"אישור" - האם לוקה הצו בחוסר סבירות קיצונית ותוך סטייה ממשית מאיזון הראוי - פגם מהותי המביא לבטלות הצווים.

4. ראוי להקדים ולהעיר כי בצווי המסים של הועד הנתבע נכללת גם הארנונה של המועצה האזורית; הוועד משלם באופן מרוכז את הארנונה למועצה האזורית עבור כלל התושבים בישוב, וגובה מהם את הארנונה וגם את מסי הוועד המקומי בהתאם לקבוע בצווי המסים. (ראה עדות מר שדה ומר גבאי, ראשי המועצה בתקופות השונות). מה שעומד לדיון ולמחולקת הם תשלומי הארנונה המוטלים ע"י המושב ועבורו.

5. על פי תצהיר מר גרנות, יו"ר הוועד המקומי, עומד חובו של התובע על הסכומים שפורטו בתצהירו (סעיף 6) על כ- 80,728 ₪ כולל ריבית, כאשר מאז 1993 לא שולמו המסים במלואם.

בתביעתו טוען התובע כי מאז 1988/9 נגבו ממנו ע"י הוועד שיעורי ארנונה שלא כדין, ואת תביעתו הגיש לראשונה ב- 27.3.1995.


6. הנתבע דוחה את טענות התובע בדבר תוקפם, סבירותם וחוקיותם של צווי הארנונה ודרישות התשלום, וטען כי הללו אושרו כדין הוטלו בסמכות ובלא כל פגם.

7. סמכות ועד מקומי להטלת מסים, מקורה בסעיף 133 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח-1958 (להלן הצו) הקובע בין היתר:


"133. (א) ועד מקומי רשאי להטיל בתחום הנהלתו כל מס או ארנונה כללית שהמועצה רשאית להטילם לפי סעיף 68 (א), ולפי חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן - חוק ההסדרים) והתקנות שהותקנו לפיו (להלן - התקנות), ובכפוף למגבלות לועד שנקבעו בהם, ובלבד שהועד יקבל לכל פעולה כזו את אישור המועצה.

(א1) הוטלה ארנונה כללית כאמור בסעיף קטן (א), תיגבה הארנונה, על פי הצעת הועד, בידי המועצה יחד עם הארנונה שהוטלה בידי המועצה, ותועבר לועד המקומי בניכוי הוצאות הגביה החלות עליה, ובלבד שהתקבלה לכך החלטת המועצה".

בסעיף 132 לצו נקבע שהועד "לא יהיה רשאי להשתמש בסמכותו אלא במידה שהמועצה אינה משתמשת בה וכל עוד ואין בכך משום סתירה להחלטות המועצה שהודיעו עליהן לוועד ולחוקי העזר שלה" (132 (א) לצו).

הוועד טען שהטלת הארנונה מכוח סעיף 133 היא פעולה "נפרדת מהטלת הארנונה של המועצה האזורית", וברור מאילו שהוועד המקומי מוסמך להטיל ארנונה כללית מטעמו וזאת באישור המועצה האזורית.

מעיון בהוראות החוק דנן עולה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי הוועד המקומי מוסמך, בתנאים שנקבעו, להטיל ארנונה הן עבור עצמו והן עבור המועצה האזורית. סעיף 132(א) לצו מעניק לוועד סמכויות שיש למועצה. אך מגבילו בשימוש בסמכותו זו, לאמור, בתנאי שהמועצה עצמה לא השתמשה בסמכותה וכל עוד ואין הדבר סותר החלטות המועצה, ואילו סעיף 133 לצו מעניק לוועד הסמכות להטיל גם מס שהמועצה רשאית להטילו לפי סעיף 68 ושניתנו לו בקשר עם כך הסמכויות שיש למועצה לפי סעיף 69(א) לצו. הסכמות היא "סמכות כפופה" - כפי שהוסבר בפרשת בג"ץ 265/77 ועד מקומי סביון נגד שר הפנים פד"י ל"ב(1) 566.

8. סמכות הוועד המקומי להטלת המסים שוב אינה במחלוקת, וראה שורה ארוכה של החלטות ופסקי דין שצוטטו בפני. השאלה, האם הופעלה הסמכות כדין.

טוען ב"כ התובע כי במקרה הנדון, הפעילה המועצה את סמכותה, ולכן ובהתאם להלכת "מרום" (ע"א 54/96 (חיפה) מועצה אזורית מרום גליל נגד אברהם נאף תקדין 96(3) 2846) אין עוד לוועד המקומי הסמכות להטיל מסים לפי סעיף 133 לצו ולכן דין התביעה להתקבל ולו רק מטעם זה.

התובע טען עוד "שאין ספק" כי מידי שנה שלחו המועצה האזורית, החלטות בדבר הטלת ארנונה כללית בתחום שיפוטה - החלטות נשלחו גם לועדים המקומיים כולל לוועד דנן. בהחלטות הנ"ל נקבעו פרמטרים לקביעת ארנונה כללית, ולגבי "משק חקלאי" קבעה המועצה שהארנונה תקבע על פי "גודל המשק" מצד אחד אך מאידך נקבע גם "סכום מכסימלי" לארנונה. מאחר והתובע הוא "יחידת משק" ומאחר והוועד החליט להטיל ארנונה שעולה במאות אחוזים על שיעור הארנונה שנקבע בהחלטות המועצה הרי שממילא לא היה הנתבע רשאי לקבוע את צווי הארנונה.


9. הטענות הנ"ל של התובע אין בידי לקבלה. הסמכות ניתנה לוועד, היתה בידו והוא לא היה מנוע בכל דרך מלהפעילה ובלבד שהיא תופעל כדין. המועצה לא הגבילה את הוועד בהטלת הארנונה בודאי לא בחלקי הארנונה שהם "ארנונת הוועד" ולא ארנונה עבור המועצה, ואין בפנינו כל החלטות המגבילות את סמכותו של הוועד בנדון. לטענה הנ"ל אין כל בסיס במציאות ואין בפני כל תשתית עובדתית בכיוון זה. שאלה אחרת ויותר מרכזית עומדת לדיון - כפי שב"כ התובע העלה, והיא האם צווי הארנונה שהוטלו ע"י הוועד אושרו ע"י המועצה. אישור המועצה נדרש בדין, ועל כך אין חולק. האם ניתן האישור? התובע סבור שהליך האישור לא היה תקין. שקלתי גם טענות אלה ובאתי למסקנות שאפרטן להלן.

10. ההסתמכות על פסק הדין בפרשת מרום ע"א 54/96 הנ"ל, אינה מועילה ואינה יכולה להשליך על המקרה דנן. השאלה שעמדה שם לדיון היתה שונה בתכלית.

בפרשת ע"א 2196/02 (נצרת) וועד מקומי רמות נגד לוי משה וזיוה, שניתן עי בית המשפט ב- 28.4.03, נידונה שאלת "אישור" צווי הארנונה. גם אני סבור שאישור המועצה את צווי הארנונה חייב להיות ברור ומפורש. עסקינן בהליך שמהותו הטלת מס וחובה על האזרח. את דברי המחוקק יש לפרש באופן זהיר לבל תתפרש הטלת מס כעניין שלא ניתנת לו הרשאה ברורה קונקרטית ומפורשת. בע"א 2196/02 הנ"ל, התעוררה השאלה האם אישור התקציב של הוועד המקומי יכול לשמש "אישור" צווי הארנונה כנדרש בסעיף 133 לצו? בית המשפט קבע בין היתר:

"פסקה א' לסעיף 133 מבחינה בין מס לבין ארנונה וקובעת כי על הועד לקבל אישור המועצה להטלתם. על כך אין חולק. אך הצו אינו מתייחס לאופן שבו מבקשים או מקבלים אישור המועצה להטלת מס או ארנונה. איננו רואים כל מניעה כי אישור כזה יינתן במסגרת הצעת תקציב שהיישוב מגיש למועצה, אם ובמידה שניתן להסיק ממנו את שיעור המס שהועד מבקש להטיל על התושבים.
כבר פסקנו בעבר כי דרי מתן האישור הן גמישות [ע"א 1041/01 סלע נגד כפר יחזקאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ].

במקרה שבפנינו נהג המערער לפנות אחת לשנה למועצה האזורית, לצרף את הצעת התקציב שלו ולבקש לאשרה. המועצה מצידה קיימה ישיבה בה אישרה את התקציב ונהגה להודיע על כך במכתב למערער בו כלול דבר האישור. המסמכים שהוגשו לבית משפט השלום מוכיחים כי המועצה אישרה את תקציבו של המערער בכל אחת משנות המס הרלוונטיות וכי התקציב שאושר כולל גם הטלת מס מוניציפלי על התושבים. ניתן היה להגיע למסקנה זו גם בלי לעיין בפרוטוקולים של מליאת המועצה. במכתב האישור כתבה המועצה כי "קיבלה ורשמה לפניה את תקציב הועד המקומי..." וברור כי כוונתה היתה לומר כי אישרה את תקציב הועד על כל מרכיביו. הדבר נלמד לא רק מהעובדה שהדבר נעשה במליאתה של המועצה אלא גם מהאמור בהמשך המכתב לפיו "אין באישור המועצה כדי לחייב את המועצה ן/או מי מטעמה להעביר לכם את מלוא תקציב המועצה...". בפסקה זו כבר מדובר על אישור ממש. הפרוטוקולים שהוגשו לנו מחזקים מסקנה זו שכאמור, היה על בית משפט השלום לאמץ על סמך המסמכים שהוגשו לו.

באחד ממסמכי התקציב גם נרשם במפורש כיצד מורכב הסכום הקרוי "גבייה מכל התושבים": בשולי מסמך התקציב לשנת 1998 נרשם - גבייה חודשית 176 ₪ שמירה חודשית 36 ₪ סה"כ 212 ₪ 12 X חודשים 112 X יחידות = 236,544 ₪, שזה למעשה הסכום שצויין במסמך התקציב מול השורה "גביה מכל התושבים".

בית המשפט בדק את האמור בתקציבים אשר אושרו, והעיר כי "אישור התקציב והסכמה להטיל מסים הם שני הליכים שאינם תלויים זה בזה אך איננו רואים כל מניעה שהם ייעשו בבת אחת ובאותו מסמך".

אינני סבור שנכון יהיה להסיק את דבר אישור הארנונה מאישור התקציב בלבד. האישור חייב להינתן כעניין מודע ומפורש ולא משתמע. הגורם המאשר חייב לאשר את צווי הארנונה ואם עשה כן, במפורש, ובנפרד מה טוב, ואם עשה כן יחס עם אישור התקציב, חייבת להיות ראייה כי המאשר היה מודע לכך שבאישור התקציב אישר את צווי הארנונה לפרטיהם, דן בכך שקל והחליט. אם כך נעשה בפועל - ניתן יהיה לראות באישור הארנונה אישור כדין לא משום שנכללה בתקציב אלא על שום שנידונה לגופה ואושרה מדעת. כאשר מוגשת למועצה לאישור הצעה לאשר צווי ארנונה - חזקה כי הם הונחו על שולחנה, היא בדקה, שקלה והחליטה, לא כן כאשר צריך ללמוד את אישור הארנונה רק מעצם העובדה שהתקציב אושר.

11. בענייננו. הוגשו תצהירי עדות של מספר עדים להם צורפו צווי המסים לשנים השונות והאישורים שניתנו. בתצהירי ה"ה אילן שדה, יאיר זכאי, נתן קורקוס ושלמה גרנות עולה:

א. בישיבת המועצה מיום 26.3.93 - קיימת החלטה מפורשת לאישור הארנונה לוועד הנדון לשנת 1993.

ב. בישיבת המועצה מיום 17.12.93 אישור מפורש לאישור הארנונה של הוועד הנדון.

ג. בישיבת המועצה מיום 25.11.94 - אושר במפורש צו הארנונה של הוועד לשעת 1995.

ד. בישיבת המועצה מיום 29.3.96 אושרו צווי המסים של הוועד הנדון לשנת 1995.

ה. בישיבת המועצה מיום 21.2.97 אושרו תקציבים של הועדים המקומיים כולל הוועד הנדון וכן במיוחד צו המיסוי של גן השומרון.

ו. בישיבת המועצה מיום 5.2.98 אושר צו המסים הספציפי של הוועד הנדון עם התוספות שנכללו בו, וכן אושר בנפרד התקציב לוועד.

ז. בישיבת המועצה מיום 15.1.99, אושרו צווי המסים של הוועד באופן קונקרטי נפרד.

ח.בישיבת המועצה מיום 31.3.00 אושר צו המסים לוועד.

ט. אשר לשנים שקדמו ל- 1993 - מסתבר שבשנת 1989/90 ניתן אישור ב- 15.9.89, לשנת 1990/91 אישור מיום 31.8.90 - וביחס לשנת 1991 לא בפני אישור. לשנת 1992 ניתן אישור בסוף ינואר.

12. עברתי אפוא על כל הפרוטוקולים, ונוכחתי שאכן ניתנו במקרה דנן אישורים נפרדים לצווי הארנונה ושלא על דרך הכללת האישור בתקציב, מכאן שהטענות בדבר חוסר התקינות באישור דינן להידחות. כיוצא בזה לא מצאתי מקום לכל שאר טענות אי התקינות. גם אם ישיבת המועצה ואישור הצווים נעשו באיחור אין כיום
הצדקה משפטית או מעשית לבטל צווי ארנונה רטרואקטיבית לשנים רבות בגין איחור קל באישור. צודק ב"כ התובע בכך שהנהלים לאישור הארנונה חייבים להישמר בהקפדה, וטוב תעשה המועצה אם לא תאחר עוד בדיונים ובהחלטות על אישור התקציבים והארנונות. התערבות בית המשפט עשויה להתרחש אם האיחור נוגע לשנת התקציבית השוטפת, ובית המשפט משתכנע שהפגם היה מהותי ועשוי לגרום לבטלות או לבטלות יחסית של המעשה.

החלטות המועצה אמנם קצרות - אך ברור כי צווי הארנונה הונחו בפניה לדיון וכי הן נשקלו לגופן. הטענה הגורפת שהעלה התובע כיום, שנים לאחר מעשה, כי הצווים לא נבדקו ולא נדונו כהלכה אינה מניחה את הדעת, גם לא הונחה כל תשתית ראייתית שממנה ניתן ללמוד שכך ארע. החזקה בדבר תקינות ההליך והפעולה עומדת לוועד ולמועצה וחזקה זו לא נסתר ולו גם לכאורה.

13. צריך להעיר כי התובע ישב בחיבוק ידיים ולא נקט כל פעולה להתנגד לשומות שנשלחו לו ע"י הועד כל השנים הללו, לא נקט השגה או ערר. גם לבית המשפט פנה לאחר שבע שנים. השיהוי הרב שהינו מהותי ובעל השלכה מעשית במקרה דנן, לא היה מאפשר לבית המשפט לקבל את טענותיו של התובע גם אילו צדק לגופו של עניין - והוא אינו המקרה דנן - וזאת לפחות ביחס לשנים שקדמו ל- 1995 או למצער 1994. מדובר בתקציב של רשות ציבורית שפועלת על פי דין וההלכות הפסוקות בנדון, ברורות ואין צריך לחזור עליהן.

14. והערה נוספת ביחס לטענת התובע כי הארנונה שהוטלה ע"י הוועד חורגת מעבר לשיעור "המכסימלי" שקבעה המועצה האזורית, לשיעור זה אין השלכה לענייננו שכן עסקינן במס שהוועד מטיל וגובה לעצמו בהבדל מהארנונה עבור המועצה, שעבורה בלבד נקבעה התקרה המכסימלית האמורה. זאת ועוד החל משנת 1993 הוטלה הארנונה על המגורים לפי מס' המטרים הריבועים ולא באופן גלובלי - הצווים מדברים בעד עצמם לתקופה 95-1993 שהתובע נמנע מלצרפם לתצהירו. לתובע 2 יחידות מגורים ברות חיוב, שהחזיק יחד עם אחרים, ולכן גם קיים פער בחשבונות - אולם לעניין זה לא נדרשת כל הכרעה.

15. אשר לטענה כי גובה הארנונה חורג באופן בלתי סביר וקיצוני מן ונגוע בחוסר איזון - נראה בעליל שטענה זו נטולת בסיס ותשתית ראייתית מינימלית.

בסיכומי טענותיו טוען ב"כ התובע שהצווים (אילו מהם?) "בלתי סבירים באופן קיצוני הן מבחינת הפן האובייקטיבי והן מבחינת הפן הסובייקטיבי". סתם ולא פירט. אין התובע מניח בפני בית המשפט כל תשתית ראייתית וטיעון או ניתוח של הראיות על בסיסן נטענת טענת חוסר הסבירות. טענה זו מצריכה הנחת יסודות עובדתיים מקצועיים ותשתית ראייתית מינימלית - שנעדרת לחלוטין. עצם הצגת הצווים בודאי שאין די בה. זאת ועוד בהסבר שניתן בסיכומיו טיעון לאקוני המתמצא בשורות אלה:

"בפן הסובייקטיבי טוען התובע כי מדובר בקפיצה משמעותית ובלתי סבירה שחלה בשיעור הארנונה שנדרש לשלם בלא שזכה לקבל שירותים תמורתם.
בפן הסובייקטיבי טוען התובע כי על בסיס השוואה עם שיעורי הארנונה שנגבים על ידי וועדים מקומיים בישובים דומים השוואה ממנו נלמד כי הפער הוא כה גדול עד כי לוקה מחוסר סבירות קיצונית. לאימות טענות הביא התובע כדוגמה את מיסי הארנונה של מושב מאור שאימץ את הנחיות המועצה האזורית".
פערים בין מועצות שונות או ישובים שונים הם כשלעצמם אינם נותנים יסוד להניח שמדובר באי סבירות; כיוצא בזה עלויות בשיעור הארנונה או ב"קפיצה" בשיעורה אף הוא אינו יכול לשמש ראיה לאי הסבירות הנטענת. יסודות פסילת המעשה המינהלי וחקיקת משנה בעילה של אי סבירות קיצונית הונחו בפסיקה רבת שנים - ואף לא אחד מהם מתקיים בענייננו, ודין טענה זו להידחות.

16. לסיכום, תביעת התובע בתיק אזרחי 19809/00 נדחית. התובע חייב אפוא בכל התשלומים שנדרש ונתבע בגין הארנונה במסגרת הליכים אלה. התובע ישלם לוועד גן שומרון כל הסכומים בתיק התביעה 10795/01 וכן ישלם התובע רון אובשני לגן השומרון את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ארנונה פאב

  2. ארנונה הקפאה

  3. אישור ארנונה

  4. ארנונה מכבסה

  5. ארנונה מכללה

  6. ארנונה בנקים

  7. ארנונה מרפאה

  8. ארנונה על גג

  9. ארנונה על חצר

  10. ארנונה על ממד

  11. ארנונה על סככה

  12. ארנונה שטח עזר

  13. ארנונה על חממה

  14. ארנונה על מקלט

  15. ארנונה על משרד

  16. ארנונה על גינה

  17. השגה על ארנונה

  18. ארנונה על חניון

  19. ארנונה מאגר מים

  20. ארנונה מבנה עזר

  21. ארנונה על גלריה

  22. ארנונה על מספרה

  23. ארנונה גן לאומי

  24. ארנונה גג משותף

  25. ארנונה מעון יום

  26. ארנונה סניף דואר

  27. אישור צו הארנונה

  28. התיישנות ארנונה

  29. ארנונה בית מלאכה

  30. ארנונה שטח קניון

  31. ארנונה על קראוון

  32. ארנונה מרכז נופש

  33. ביטול הנחה ארנונה

  34. ארנונה חצר אנגלית

  35. ארנונה עסק רמת גן

  36. ארנונה מקורות מים

  37. ארנונה על דירת גן

  38. ארנונה שטח ביטחון

  39. ארנונה סיום בנייה

  40. אם חד הורית ארנונה

  41. ארנונה מבנה תעשייה

  42. ארנונה אחסון פסולת

  43. ארנונה על שטח פתוח

  44. פטור מארנונה כללית

  45. בקשה לשינוי סיווג

  46. ארנונה מפעל בטחוני

  47. פטור מארנונה בטעות

  48. ארנונה מפעלי תעשיה

  49. ארנונה על עליית גג

  50. ארנונה חצר קפיטריה

  51. ארנונה אזור תעשייה

  52. חובת דיווח ארנונה

  53. ארנונה שימוש מעורב

  54. ארנונה על גג מרוצף

  55. ארנונה שטחים טכניים

  56. השגה למנהל הארנונה

  57. ארנונה על דירה חדשה

  58. ארנונה על דירה ריקה

  59. ארנונה חברה ממשלתית

  60. ארנונה אולם אירועים

  61. ארנונה על שטח משותף

  62. ארנונה על מבנה נייד

  63. ארנונה על החלק היחסי

  64. ארנונה על חדר מדרגות

  65. אזרח ותיק בודד ארנונה

  66. ארנונה על שטחי שירות

  67. בניה לא חוקית ארנונה

  68. ארנונה על יחידת דיור

  69. ארנונה על בריכת שחיה

  70. אי תשלום ארנונה ומים

  71. התיישנות החזר ארנונה

  72. ארנונה תאגיד סטטוטורי

  73. ארנונה על שטח לא בנוי

  74. ארנונה על דירות רפאים

  75. השגה על קביעת ארנונה

  76. ארנונה מבנים לא בשימוש

  77. התיישנות ארנונה עליון

  78. ארנונה טעות בחישוב שטח

  79. ארנונה מפעל לייצור נשק

  80. אינטרס ההסתמכות ארנונה

  81. התיישנות תביעת ארנונה

  82. התיישנות גביית ארנונה

  83. אי סבירות תעריפי ארנונה

  84. חיוב רטרואקטיבי ארנונה

  85. ארנונה על שטחים משותפים

  86. חיוב ארנונה רטרואקטיבית

  87. ביטול הליכי גביית ארנונה

  88. פטור מארנונה למוסד מתנדב

  89. התנאים למתן פטור מארנונה

  90. פטור מארנונה חברה ממשלתית

  91. דחיית בקשה להנחה בארנונה

  92. המועד להגשת ערר על ארנונה

  93. התיישנות על תשלומי ארנונה

  94. ארנונה מוסד ללא מטרות רווח

  95. אי סבירות קיצונית חיוב ארנונה

  96. ארנונה מבנה שאינו ראוי לשימוש

  97. ביטול שינוי סיווג ארנונה של נכס

  98. פטור מארנונה האגודה לתרבות הדיור

  99. סמכות השתת ארנונה באופן רטרואקטיבי

  100. בקשה לשינוי סיווג נכס לצורכי ארנונה

  101. אישור כי חברה לא פעילה לצורכי ארנונה

  102. פטור מארנונה מוסד מתנדב לשירות הציבור

  103. גביית ארנונה בגין מטר מרובע שלם בלבד

  104. תביעה להשבת כספים אשר שולמו ביתר בגין ארנונה

  105. דרישה לבטל את החלטה להעלות ב-5% את תעריפי הארנונה למגורים

  106. החזר תשלומים שנגבו עקב תיקון חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי

  107. על מנהל הארנונה להשיב להשגה תוך 60 יום ממועד קבלת ההשגה - מהו מועד התחלת מנין 60 הימים ?

  108. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון