אישור זכויות יוצרים


1. בפני תביעה על סך 100,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים שהגיש התובע נגד הנתבעת.

2. התובע הוא קרטוגרף ומוציא לאור של מפות במקצועו.

3. הנתבעת היא חברה בע"מ , העוסקת בין היתר בהוצאה לאור של מגזין המופץ למנויים וכן חוברות טיולים בישראל המופצים חינם למנויים ובאתרי טיול בישראל.

4. תמצית טענות התובע:

א) התובע הוא היוצר ובעל זכויות יוצרים באטלס "המועצות האזוריות בישראל" אשר יצא לאור בשנת 1991.

ב) הנתבעת הוציאה לאור בשנת 2002 עלון בשם "תעצרו את העיר אני רוצה לנגב" שהוא מעין מדריך תיירות וטיולים בנגב (להלן: "מדריך התיירות").

מדריך התיירות כלל חמישה קטעים ממפה אשר לטענת התובע מופיעה באטלס אשר הוציא.

המפה סומנה נספח א' לכתב התביעה והיא תכונה להלן: "המפה".

ג) התובע טען, כי הנתבעת פרסמה במדריך התיירות חמישה קטעים מהמפה וזאת ללא כל היתר ממנו ותוך הפרת זכויותיו במפה, נטילת הזכויות בה לעצמה וללא ציון שמו ו/או זכויותיו של התובע בה.

ד) עוד טען התובע, כי פרסום קטעי המפה על ידי הנתבעת נעשה באופן רשלני ובלתי מקצועי תוך פגיעה ביצירתו, במוניטין שלו ובשמו הטוב.

ה) התובע העמיד את נזקיו על סך 100,000 ₪ וזאת בגין חמש הפרות ובגין כל הפרה ביקש לפסוק את הפיצויים הסטטוטורים הקבועים בסעיף 3 א' לפקודת זכויות היוצרים.

5. תמצית טענות הנתבעת:

א) הנתבעת טענה, כי בחורף 2002 פנה אליה "פורום תיירות הנגב" (להלן: "הפורום") וביקש להפיק עבורו חוברת שתסייע להביא מטיילים לנגב.

כל החומרים הועברו לנתבעת על ידי הפורום כולל תמונות ומפות והנתבעת התבקשה והסכימה להפיץ ללא תשלום את החוברות למינוייה.

הפורום קיבל לידיו 10,000 חוברות להפצה עצמאית.

סוכם שהפורום ישתתף בחלק מהוצאת הפקת המדריך בסכום של כ- 20,000 ₪ והנתבעת תנסה לגייס כסף מגופים כלכליים שיש לה אינטרס לשווק את עצמה ואת שאר הסכום תשלים הנתבעת וכך נעשה.

ב) הנתבעת טענה, כי כאשר קיבלה את החומר מהפורום, נענתה מנהלת ההפקה על ידי נציג הפורום, כי התמונות שייכות להם מזה זמן רב, הם משתמשים בהם לצרכי שיווק, ועל כן אין אפשרות ליתן קרדיט של צלם לכל תמונה. ולגבי המפות שהתקבלו - התקבלה מפה אחת, שעליה הופיע שמו של התובע, ובתשובה לשאלה אם יש לפורום זכות שימוש על המפה, השיב נציג הפורום כי יש להם זכויות והם שילמו לתובע עבור היצירה.

על כן הוכנסה המפה כפי שהיא, עם הקרדיט שהיה מצורף עליה.


מפות אחרות הופיעו ללא שם, ו"בהיגיון בריא" הסיקה הנתבעת שהמפות הן חלק מרכוש הפורום והיה אישור הפורום להשתמש בחומר. (סעיף 12 לכתב ההגנה).

ג) הנתבעת טענה, כי לא רק שלא מכרה ולו חוברת אחת בתשלום, אלא היא עצמה השקיעה אלפי שקלים מכספה לסיוע לפורום.

ד) הנתבעת טענה, כי אין כל פגיעה במוניטין של התובע כיוון שאף אחד לא יודע שהוא זה שצייר את המפות וכן לא הופקו רווחים מהשימוש במפות אלא ההפך.

ה) הנתבעת טענה, כי על פי פקודת זכויות יוצרים וחוק זכויות יוצרים, אין מקום לחייב את הנתבעת בסכום כלשהו. השימוש בחומר לא היה למטרות רווח. וכן הנתבעת לא היתה מודעת לזכות היוצרים של התובע.

ו) עוד טענה הנתבעת, כי המפה אינה פרי עמלו הבלעדי של התובע שכן הוא השתמש ביצירה שהופקה על ידי מרכז מיפוי ישראל – מחלקת המדידות, ועל כן מדובר ביצירה מעותקת או לפחות יצירה משותפת שהבעלים שלה הם מרכז המיפוי והתובע.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל בחלקה מהנימוקים כדלקמן:

7. האם המפה היא זכות מוגנת על פי חוק זכויות יוצרים 1911?

(1) מקצועו של התובע הוא קטוגרף וכחלק מעבודת הגמר שלו בלימודי תואר שני בגיאוגרפיה הוא עסק בכתיבה, הפקה, עריכה, שרטוט, מיפוי והוצאה לאור של ספר המועצות האזוריות בישראל בהוצאת ארגון המועצות האזוריות.

בסופו של דבר – הספר לא הוגש כעבודת תזה, אלא הוצא בהוצאה פרטית.

בספר נכתב, כי העורכים הם: דוד ניומן ואביגדור אורגד, "בהוצאת ארגון המועצות האזוריות".

כמו כן נכתב:

" כל הזכויות שמורות בכל השפות – 1991

לארגון המועצות האזוריות תל אביב

אין להעתיק או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני או מיכני ללא אישור בכתב מהעורכים ומארגון המועצות האזוריות".

לשמות העורכים נוסף גם מספר הטלפון של התובע.

(2) זכות יוצרים היא זכות בלתי מוחשית, וביהמ"ש העליון הגדירה:

"זכות היוצרים היא בעיקרה זכות למנוע מאדם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר" (ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך פ"ד מ"ב (3) 749, 756).

ביהמ"ש העליון בפס"ד שניתן בימים אלו, (22/8/06) בע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ ואח'; הרחיב רבות בסקירה הסטורית של התפתחות דיני זכות היוצרים.

ובסוף הסקירה; בסע' 18 לפסה"ד; מפנה כב' השופטת ברלינר, לדברי כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A, פד"י מח (4) 133 שם נאמר:

"זכויות יוצרים מתקדמות בהגנה על תהליך היצירה, ועל כן עניינם העיקרי במניעת העתקה כדרך ליצירת האיזון הראוי בין עידוד ביטויים חדשים לאי-הרתעת ביטויים פוטנציאליים. על-כן, מה שאסור הוא ההעתקה ולא עצם היצירה של מוצר זהה".

כב' השופטת ברלינר הפנתה לעניין עקרונות היסוד בדיני זכויות יוצרים גם לע"א 559/69 דן אלמגור נ' גיורא גודיק ואח', פד' כג (2) 825.

(3) במקרה דנן, עסקינן בספר שהוא "יצירה" ומדובר ב"זכות יוצרים" כמשמעותה בסעיף 12 לחוק זכות יוצרים 1911.
בספר נכתב כי הזכויות שמורות לארגון המועצות האזוריות ואין להעתיק ממנו ללא אישור בכתב הן מהעורכים והן
מארגון המועצות האזוריות.


(4) "מפה" יכולה להיות מסווגת כיצירה אומנותית בשל המימד הוויזואלי שבה, אך מוגדרת בסעיף 35 (1) לחוק זכויות יוצרים כיצירה ספרותית.

התובע טוען להפרת זכות היוצרים שלו במדריך התיירות, שכן חמישה קטעי מפה מתוך הספר פורסמו, לטענתו ברשלנות ובחוסר מקצועיות מבלי לקבל ממנו היתר.

התובע הצהיר, בתצהיר עדות הראשית שלו, כי עבודת הכנת מיפוי של גבולות מועצות אזוריות ארכה במשך חודשים ארוכים. כל חברה או גוף הזקוקים למפת ארץ ישראל לצרכיהם יכולים לשכור שרותי קטוגרף בשכר שיערוך עבורם מפה חדשה או לשכור שרותי קטוגרף שכבר ערך מפה ולשלם לו עבור השימוש בה.

התובע ציין, כי כשחברת דרך ארץ נזקקה למפה ובה יסומן כביש 6 – הוא ערך לה מפה חדשה על בסיס המפה שכבר ערך קודם וקיבל תשלום על כך, וכך גם רשות שמורות הטבע והגנים (סעיפים 7 – 8 לתצהירו).

התובע כלל לא נחקר על טיעונים אלו במסגרת חקירתו הנגדית ותצהירו לא נסתר כלל ועיקר.

(5) הנתבעת בסיכומיה טענה, כי התובע אינו בעל זכויות יוצרים על המפה; כיון שהוא לא ביצע מדידות בשטח ואף לא צילומי אוויר לצורך יצירתם; אלא לקח מפות של מחלקת המדידות של מדינת ישראל, הסיר מהן פרטים לא רלוונטיים שינה פונטים וטשטש את המקור; והמפה אינה יצירה מקורית שלו ובעל הזכויות האמיתיות היא מחלקת המדידות (סע' 2 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת גם התיימרה להסתמך בדברם אלו על סעיף 15 לכתב התביעה למרות שאין כלל סעיף כזה בכתב התביעה.

לטיעונים עובדתיים אלו שנטענו בסיכומיו; אין כל אזכור בתצהיר הנתבעת; ובוודאי שלא בתצהיר התובע, ומשלא נשאל התובע על כך בחקירה הנגדית; אזי אין מדובר בעובדות; אלא בהשערות מהשערות שונות שהועלו על ידי הנתבעת בסיכומיה. התובע לא יכול לנחש שטענות עובדתיות אלו תטענה נגדו בסיכומים וממילא לא התייחס ולא היה צריך להתייחס לכך בתצהירו ובסיכומיו.

(6) התובע הדגיש, כי הוא לא מוכר את הזכויות במפות, אלא כאשר מזמינים ממנו מפה לצורך מסוים, הוא מספק למזמין מוצר מוגמר מודפס בכמויות מסוימות.

(7) מנהל הנתבעת אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא לא ביקש וממילא גם לא קיבל אישור מהתובע לעשות שימוש במפות, ואף אין לו אישור בכתב מארגון המועצות האזוריות.

לטענתו, הוא קיבל את המפות, כחלק מחומר שקיבל מהפורום ולא ראה את הספר ולא ידע שצריך לקבל אישור מהתובע או שיש צורך באישור בכתב (עמ' 11 שורות 7 – 12 לפרוטוקול).

מנהל הנתבעת לא שלל את האפשרות, שבמדריך התיירות שערכה והוציאה הנתבעת נעשה שימוש במפה של התובע, אלא טען שהוא קיבל מעטפה עם חומר מהפורום, ו"שאלתי את מי שעמד מולי אז ואני לא זוכר מי זה היום" (עמ' 12 שורות 21 – 22 לפרוטוקול), אם הם בעלי הזכויות והשיבו לו שכן.

כלומר – למרות גרסתו בכתובים ולפיה כלל לא צריכה להיות זכות יוצרים על מפה כזו; למאן דהוא; למעט מחלקת המדידות; הוא העיד כי הוא דווקא כן היה מודע לאפשרות של קיום זכות יוצרים ושאל את נציג הפורום שאלה בעניין.

כך שגם לגרסתו של מנהל הנתבעת, ידוע לו, כי יכולה להיות בעיית זכויות יוצרים בשימוש בחומר מעין זה, אלא לטענתו – הוא שאל מאן דהוא בפורום, אם הזכויות הן של הפורום ונענה בחיוב.

8. נטל ההוכחה:

(1) עפ"י סעיף 19 (1) לפקודת זכות יוצרים 1924, תיקון תשס"ג קיימת חזקה ולפיה, כאשר מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה – חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה ובעל זכות היוצרים בה.

סעיף 2 (1) בחוק זכות יוצרים (תיקון תשי"ג) 1911 קובע:

"רואין זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות-היוצרים: בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות-יוצרים: -"

בהמשך, הסעיף מפרט את אותם מקרים.


(2) הנתבעת למעשה, לא שוללת את האפשרות שבמדריך לתיירות פורסמו קטעי מפה שנלקחו מספרו של התובע, אלא טוענת טענות הגנה שונות. כגון; שלא ידעה כי יש זכויות יוצרים לתובע או שקיבלה אישור מארגון המועצות האזוריות וחשבה כי דן בכך.

בנסיבות אלו, על הנתבעת להוכיח, כי קיימות לה הגנות, אשר גורמות לכן שלא הפרה זכויות יוצרים.

(3) הנתבעת טענה, כי מהספר עולה, כי לתובע אין זכויות יוצרים, שכן יש זכויות יוצרים רק לארגון המועצות האזוריות, אלא שאין לקבל את טענתו.

לו היה מודה מנהל הנתבעת, כי המפות הועתקו מתוך הספר, וכי עובר לעשיית השימוש במפות הוא ראה את הספר ואת הכתוב בו לגבי זכויות יוצרים, כי אז ניתן היה לבדוק את טענתו, ולפיה, מהספר עולה כי זכויות היוצרים הן של ארגון המועצות האזוריות בלבד.

אך מנהל הנתבעת ציין, כי לגרסתו הוא לא ראה את הספר וכלל לא ידע על קיומו, והוא הסתפק בכך ששאל מאן דהוא בפורום אם יש אישור לעשות שימוש בחומר שסופק לו, ונאמר לו – שכן.


(4) מנהל הנתבעת לא צרף לתצהירו כל אישור בכתב של ארגון המועצות האזוריות לעשות שימוש בחומר ואף לא מצא לנכון להביא לעדות מי מטעם הפורום, שיוכל לאשר, כי ניתן אישור שכזה.

יודגש, כי בספר נכתב במפורש, כי יש צורך באישור של העורכים וארגון המועצות האזוריות בכתב, ואם ארגון המועצות האזוריות נתן אישור לפורום, מה היה פשוט יותר מלהזמין נציג הפורום או ארגון המועצות האזוריות על מנת להוכיח זאת?

(5) טענת מנהל הנתבעת ולפיה לא נדרש ע"י בימ"ש או הצד שכנגד להמציא אישור שכזה (עמ' 12 שורות 17 – 18 לפרוטוקול) אין בה ממש, שכן הוא זה שצריך להוכיח, כי היה אישור לפרסום ולא התובע.

התובע הרי טוען, כי לא היה אישור שכזה, ועפ"י נטלי ההוכחה/ראיה, על הנתבעת להוכיח, כי היה לה אישור לעשות שימוש בזכויות.

כאשר נשאל מנהל הנתבעת מדוע לא ביקש לצרף את ארגון המועצות האזוריות לתיק (הכוונה לצרופם ע"י משלוח הודעת צד ג' – א.כ.) השיב:

"כי אני לא חושב שהם סיבכו אותי כי הם בעלי הזכויות. אני גם פניתי ושאלתי אותם וענה לי אותו אחד שהיה ולא זה מי שהיה בזמנו כי הוא התחלף, והוא אמר שהוא לא יודע והוא לא יכול להעיד על דברים שלא היה שותף להם כי זה היה ארבע שנים אחרי המועד, כששאלתי אותו מי העביר את החומר והוא אמר שכנראה המזכירות או באישורו". (עמ' 12 שורות 25 – 29 לפרוטוקול).

אלא, שאישור על שימוש בזכויות יוצרים אינו זקוק להעדה של האדם שעמד ספציפית מול הנתבעת בשנת 2002. מדובר בארגון מועצות אזוריות ובפורום שהוא עמותה וניתן לזמן לעדות מי מטעם ארגונים אלו והמסמכים אמורים להמצא במסמכי אותם ארגונים, אם אכן קיימים אישורים כאלו.

מה יותר פשוט מזימונו לעדות של הפונקציונר בארגון שיעיד, מתוך מסמכים, על אישורים שמצויים או לא מצויים בארגון, או לברר מה היה שמו של אותו פונקציונר בארגון לפני כארבע שנים ולבקש לזמנו לעדות?

הנתבעת לא הוכיחה כלל ועיקר, כי ביקשה אישור וקיבלה אישור מארגון המועצות האזוריות.

הנתבעת גם לא הוכיחה, כי "פורום תיירות הנגב" שלבקשתו הפקידה את מדריך התיירות הוא הגוף של "ארגון המועצות האזוריות", ולמעשה; גם לא הוכיחה שקיבלה את החומר מהפורום.

(6) עדותו של מר רן היא למעשה "עדות יחידה" כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971, זאת למרות שניתן היה בקלות יתרה להביא מטעם הנתבעת עדים שהם נציגי הפורום, שיכלו לאשר טענותיו אלו.

אני סבורה, כי בנסיבות הענין אף ניתן להחיל את החזקה ולפיה צד אשר נמנע מהבאת ראיה שעשויה לסייע לו, לכאורה – חזקה, כי היתה משמשת לחובתו.

ראה לענין זה , י. קדמי, על הראיות, חלק השלישי בעמ' 1649 ואילך ובפסקי הדין הרבים המאוזכרים שם.

(7) סיכום ביניים:


הנתבעת לא הוכיחה, כי קיבלה אישור ממאן דהוא שהיו לו זכות יוצרים על המפה לפרסום המפה.

9. האם הופרה זכות היוצרים של התובע?

(1) בית המשפט העליון בע"א 3422/03 KRONE AG נ' ענבר פלסטיק משוריין תק – על 2005 (1) 1166, הרחיב בסעיף 7 לפסק דינו באשר למבחן לעניין הפרת זכויות יוצרים, וקבע: "הפרת זכות היוצרים עניינה – פרסום היצירה או כל חלק ניכר הימנה".

הדיבור "חלק ניכר" פורש בע"א 8393/96 מפעל הפייס נ' The Roy Export Establshment Company, פד"י נ"ד (1) 577, 591, כך שאין מדובר בבחינה כמותית של הקטעים העומדים להשוואה אלא הבדיקה היא בדיקה איכותית ויש לבחון את הקטעים מתוך ראיה כוללת.

והוסיף ביהמ"ש העליון, כי כדי לבסס תביעה על פגיעה בזכות יוצרים, על התובע להוכיח שהנתבע העתיק מיצירתו חלקים ממשיים ומהותיים "ובענין זה לא הכמות קובעת אלא איכות החלקים שהועתקו". (ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פד"י כ"ד (1) 825, 830.

(2) במקרה דנן, העתקת המפה היא משמעותית מבחינה איכותית.

ניתן אף לומר ש"פרויקט חייו" של התובע הן המפות שהוא ערך, והעתקה של מפה היא בגדר הפרת זכויותיו, גם אם נעשים בה שינויים קוסמטיים אלו, או אחרים.

(3) יחד עם זאת, אינני סבורה, כי פרסום המפה פגע במוניטין של התובע, כפי שהוא טוען, שכן –אם לא ניתן לו קרדיט על המפה ולא צויין כלל שמו (ראה סעיף 12 לתצהיר העדות הראשית שלו) אזי – לא ניתן היה לדעת שהמפה נערכה על ידו, וגם אם נפלו בה טעויות, אין בכך פגיעה במוניטין שלו.

10. האם קמות הגנות לנתבעת?

(1) הנתבעת טענה כי קיימת לה הגנה עפ"י סעיף 2 (1)( (I לחוק זכויות יוצרים 1911.

סעיף זה קובע, כי אין משום הפרת זכויות יוצרים כאשר מדובר ב"כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית".

הנתבעת טענה, כי פירוש הדבר הוא – שיש הגנה כאשר השימוש בחומר אינו למטרות רווח.

הנתבעת טענה, כי לא הרוויחה דבר מהפקדת המדריך לתיירות. החוברת חולקה חינם והיא עצמה השקיעה מכספה עוד אלפי שקלים.

מחירי הפרסום בחוברת עמדו על 800 – 1,000 ₪ לעמוד והיה ברור מראש שעלות הפקת החוברת לא תוכל להיות מכוסה באמצעות פרסום ולכן היה לתובעת טענה, כי החוברת היא בגדר תרומה לקהילה וחוברת המוצעת חינם לציבור ומזמינה אותם לצאת למרחב הנגב היא בהחלט "טיפול הוגן ביצירה".

(2) ביהמ"ש העליון ברע"א 2687/92 גבע נ' חב' וולט דיסני פ"ד מ"ח (1) 251 אימץ את ההסדר החקיקתי האמריקאי, לבחינת הגינות.

בחינה זו נעשית עפ"י ארבעה גורמים עיקריים:

1) טבעה של היצירה המוגנת.

2) מטרתו ואופיו של השימוש בה.

3) היקף השימוש שנעשה ביצירה המוגנת.

4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה המוגנת ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

אלה גורמים מצטברים והמשקל היחסי שניתן לכל גורם משתנה לפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

(לענין זה ראה גם ספרו של עו"ד טוני גרינמן זכויות יוצרים הוצאת תשס"ד – 2003 עמ' 448).

(3) כוונת רווח אינה פוסלת את המסקנה שנעשה שימוש הוגן ביצירה. אך ככל ששימוש נושא אופי מסחרי יותר, כך
תגבר הנטייה לסווגו כבלתי הוגן.

אולם אופי בלתי מסחרי, ואפילו פילנטרופי – התנדבותי עשוי להיות בלתי מספיק כדי להפוך שימוש מפר לשימוש הוגן.

בספרו של עו"ד גרינמן (עמ' 450) אף הובאה דוגמא של מוסד ממשלתי בארה"ב שהעתיק סרטים חינוכיים עבור תלמידים מעוטי יכולת ונקבע כי הפעולה היתה בלתי הוגנת למרות שהמטרה היתה ראויה – ביהמ"ש ייחס משקל יתר לכך שההפרה פגעה בשוק היעד של בעלי הזכויות.

[ראה לעניין זה: Encyclopedia Britanica Educational Corp V.Crooks 447 F.Supp -243 (w.d.n.y. 1978)]

(4) במקרה דנן, בהחלט ניתן היה לקדם את המטרה החשובה של קידום התיירות בנגב גם מבלי להפר זכויות יוצרים.
ניתן היה לשלם עבור זכויות היוצרים, ואם אכן טענתו של מר רן נכונה ולפיה, הוא משלם עבור זכות יוצרים מעין זו כ- 200 ₪ למפה לשימוש בהפקה מסחרית רווחית (סעיף 16 לכתב ההגנה), מה מנע ממנו לשלם סכום כה זעום ולמנוע הפרת זכויות יוצרים?

יובהר, כי הנתבעת היא חברה בע"מ, ולא עמותה שהיא מלכ"ר – ללא כוונת רווח.

(5) הירחון שמוציאה החברה מחולק למנויים אשר משלמים תמורת הירחון, וכ"בונוס" לאותם מנויים מוציאה הנתבעת מידי פעם חוברות דוגמת המדריך לתיירות.

הגוף שמעוניין בהוצאת החוברת מממן חלק מההוצאה (ולטענת הנתבעת מימן הפורום כ- 20,000 ₪ מתוך 100,000 ₪), אך הנתבעת לא צרפה כל מסמך שיאמת נתון מספרי זה! ומה יותר פשוט מלצרף קבלה או חשבונית באשר לכך?

(6) הנתבעת גם צרפה חלק מהחשבוניות בגין הפרסומים שפורסמו באותו מדריך לתיירות, אך צורפו רק דוגמיות ולא נפרסה כל התמונה של ההכנסות מול ההוצאות שהיו כרוכות בהפקת החוברת. (ראה למשל; עמ' 14 לפרוטוקול) כך שגם הטענה ולפיה החוברת הוצאה ללא כוונת רווח היא טענה מעוררת ספק, ובוודאי שיש לנתבעת אינטרס כלכלי עסקי עקיף בהוצאת חוברת מעין זו, שכן בדרך של צרוף חוברות מעין אלו, היא מספקת למנוייה ירחון עם תוספות וכן את עצמה למנויים פוטנציאליים באתרי תיירות, שם מחולקת החוברת חינם.

מכל מקום, אין הצדקה להשתמש ביצירה ללא הסכמת בעל זכות היוצרים ואין מדובר ב"לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה או תמצית עיתונאית" אלא בחוברת שמקטינה את קהל היעד של מבקשי שירותו של התובע.

גוף שירצה להפיץ מפה של הנגב יוכל לעיין באותה חוברת, מבלי לפנות לתובע או לקטוגרף אחר ולבקש ממנו את שירותיו.

(7) הנתבעת הפנתה לסעיף 8 לפקודת זכויות יוצרים ולפיו:

"אם הוגש משפט מחמת הפרת זכויות יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע מדבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא היה יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה".

(הדגש אינו במקור – א.כ.)

נציג הנתבעת טען, כי לא היה מודע לזכות, וגם עפ"י הסכם בינו ובין הפורום – לא חלו עליו עלויות התשלום ליוצר (סעיף 3 לתצהירו מיום 9/12/2006).

ועל כן, אם היה יודע על הזכויות – היה מבקש מהעמותה לטפל בענין ולהעביר את זכויותיה במפות.

(8) נטל ההוכחה הוא על הנתבעת גם עפ"י סעיף זה.

הנתבעת לא צרפה הסכם בינה ובין הפורום, כך שלא הוכיחה טענותיה לגבי תוכנו. ומה היה פשוט יותר מלצרף מסמך כה מהותי – לפי גרסתה.

זאת ועוד, מעדותו של מר רן עלה, כי הוא כן היה מודע לעובדה שצריכות להיות זכויות יוצרים, אך מי שעמד מולו בפורום השיב לו פוזיטיבית, כי הם בעלי

זכויות היוצרים "... ואמרו לי שכן שהם בעלי הזכויות וכל מה שבפנים נרכש על ידנו" (עמ' 12 שורות 23 – 24 לפרוטוקול).


הנתבעת כאמור לעיל, לא הביאה מי מטעם הפורום לעדות ולא הוכיחה כי כך היה, ומעדותו של מר רן עלה, כי הוא היה מודע לעובדה שעל חומר מעין זה יש זכויות יוצרים, כך שאין מקום להחיל הגנה במקרה זה.

11. שעור הפיצוי:

עפ"י סעיף 3 א' לפקודת זכות יוצרים 1927, רשאי בימ"ש לפסוק ללא הוכחת נזק פיצוי שלא יפחת מ- 10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪ לכל הפרה.

התובע טוען, כי מדובר בחמש הפרות, כיוון שהמפה "חולקה" בחוברת לחמישה חלקים שפורסמו בדפים שונים.
אני סבורה, כי עסקינן ב"הפרה" אחת בלבד.

זכויות התובע הופרו בנוגע למפה אחת, גם אם הנתבעת פרסמה את אותה מפה המחולקת באותה חוברת לעמודים שונים.

כמו-כן, אני סבורה כי די בפיצוי המינימלי; בהתחשב בכך שלא נגרם נזק למוניטין של התובע וזכויות היוצרים היו גם של ארגון המועצות האזוריות על פי הכתוב בספר.

12. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, אם כי סכום פס"ד קטן משמעותית מסכום התביעה.

ב) הנתבעת תשלם לתובע סך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (14.3.05) ועד התשלום בפועל. כמו כן הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

ג)



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה זכויות יוצרים

  2. אישור זכויות יוצרים

  3. העברת זכויות יוצרים

  4. התיישנות זכויות יוצרים

  5. הפרת חוזה זכויות יוצרים

  6. חוזה ויתור זכויות יוצרים

  7. אי מתן קרדיט

  8. ביצוע פומבי מוסיקה

  9. מסכת אחת של מעשים

  10. בעלות משותפת בזכויות יוצרים

  11. הפרת זכויות יוצרים - אי עמידה בזמני אספקה

  12. אחריות מנהל אולם אירועים על הפרת זכויות יוצרים במוזיקה

  13. תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים ביצירות דרמטיות מסוג משחקי ספורט

  14. הפרת זכויות יוצרים להרשות השמעתה בפומבי של מוסיקה מוקלטת בישראל

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון