אישור לבדיקת רקמות


1. תובענה של קטינה ילידת 16.3.85 לסעד הצהרתי בעניין אבהות (סטטוס) ולחיוב - במזונותיה.

2. בע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני פ"ד מח (3) 857, 844 אמר השופט שמ 2

"לקטין שמורה גם כן הזכות לכבוד האדם, וכי, בין היתר, רשאי הוא, לשם שמירת כבודו האישי והאנושי ולשם הבטחת זכויותיו על - פי הדין האישי...
שלא לרצות להיחשב לבן בלי - אב - ידוע אלא לדרוש לדעת מי אביו".

הזכות של הקטין לדעת את מוצאו הישיר גוברת על זכותו של אדם אחר "שלא לרצות לדעת" אם הקטין הינו בנו.

3. הנתבע פעל בכל דרך אפשרית כדי להמנע מהשתתפות בבדיקת רקמות, וזאת מתוך מטרה למנוע חבות במזונות הקטינה.

(א) בתסקיר פקידת הסעד מ - 10.3.97 הודגש: "הנתבע מציין שלא יסכים לבדיקת רקמות אלא אם האם תבטיח שלא תתבע אותו למזונות. לדבריו הוא לא היה מודע לדבר קיומה של הקטינה כלל,ואינו מוכן כיום להסתבך בתביעת מזונות עבורה ... מצבו הכלכלי כיום הינו ירוד ביותר ואף לבנו , החי בנפרד עם אמו, הוא אינו משלם מזונות".

(ב) סבתה של הקטינה הצהירה בתצהיר עדות ראשית מ - 11.10.99, ועדותה לא נסתרה: "הנתבע אמר לי: מה האם רוצה לעשות לי? אפשר לסדר את כל העניין בלי משפט, אני אוכל קצת לעזור לה, ומידי פעם אף לרכוש לילדה דברים שהיא זקוקה להם, אבל מבלי שבית המשפט יהיה מעורב".

(ג) בבקשה שהגיש הנתבע ב- 9.11.99 הודיע: "שלוש פעמים הצעתי לאם הצעה אשר תעזור לפתור בעיה אנושית של ילדה בת 14.5 אשר מסתובבת בלי אבא ... תשובתה ...
כי תחשוב ותיתן לי תשובה. כך שלוש פעמים רצונה רק בכסף... בעיה אשר יכולה היתה להגיע לפתרון לפני ארבע שנים".

(ד) הנתבע נפרד מאשתו ב - 87. לאחר הגשת התביעה ב - 95, הזדרז והעביר את הזכויות בדירתו ע"ש אשתו, החיה בפירוד ממנו, כדי למנוע ירידה לרכושו, אם יחוייב במזונות הקטינה. גם לאחר העברת הזכויות, הנתבע ממשיך להתגורר בדירה, ואף משכירה בשכירות משנה (ראו: עמ' 48 שורות 16-14, ע' 56 שורות 26-25).

אשת הנתבע העידה שהיא גרה בדירה ברח' יצחק הלוי בחולון, שנרכשה על ידה באותה תקופה שרכש הנתבע את דירתו ברח' הציונות -בשנים 77-76 (ראו: עמ' 55 שורות 3-1). הגירסה, שאשת הנתבע השתתפה במימון דירת הנתבע - הופרכה. אשת הנתבע העידה: "אין לי מושג כרגע כמה כסף נתתי לנתבע כדי לרכוש את הדירה ברח' הציונות" (עמ' 55 שורות 8-7 ). עוד הוסיפה שלצורך רכישת דירתה, שנרכשה באותה עת שהנתבע רכש את דירתו, נאלצה ליטול הלוואות. בהמשך עדותה, הציבה גירסה שונה בעניין העברת זכויות הנתבע בדירה על שמה, עובר להגשת התביעה : "הסיכום היה שזה עבור מזונות ... אני לא יודעת למה דווקא ב - 95 ...אני לא זוכרת אם יש הסכם בכתב לגבי העברת הדירה ברח' הציונות (ראו: עמ' 55 שורות 14-13 18-17, 21, עמ' 56 שורות 16-15).

4. בית המשפט נתן צו לעריכת בדיקת רקמות, לאחר קבלת הסכמת פקידת הסעד וב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה. עוד הנחה בית המשפט, שהבדיקה תערך לאחר שפקידת הסעד תאשר שהקטינה הוכנה ע"י התחנה לבריאות הנפש בחולון.

ב"כ הנתבע עו"ד אוסטרייכר הודיעה לבית-המשפט ב - 19.4.99: "הנתבע לא רוצה ללכת לבדיקת הרקמות. הוא ידע על המועדים של בדיקת הרקמות שנקבעה. הודעתי לנתבע על שני המועדים שנקבעו לעריכת בדיקת הרקמות. התגובה היתה שהנתבע פיטר אותי".

הנתבע השתמש תחילה באמתלא של "אי הכנה פסיכולוגית של הקטינה" כדי לסרב להשתתף בבדיקת הרקמות, אולם אמתלא זו עברה מהעולם, לאור האמור בתסקיר פקידת הסעד מ - 2.3.00, באשר אין צורך עוד בהכנה זו (ראו: עדות פקידת הסעד בעמ' 61 שורה 25 -עמ' 62 שורה 4, עמ' 63 שורה 31 - עמ' 64 שורה 4).

5. בתסקיר מ - 2.3.00 הבהירה פקידת הסעד, שהפסיכולוגית נפגשה פעמיים עם הקטינה, והקטינה הצהירה שאינה מעוניינת בשיחות הכנה לבדיקת הרקמות, והיא תתמודד עם העניין בכוחות עצמה. כן הוסבר, שהפסיכולוגית השאירה לקטינה "דלת פתוחה" לפנות להתייעצות במידה ותראה צורך להעזר בה. פקידת הסעד גם נפגשה עם הקטינה, ללא אמה, כדי לוודא שזה רצונה, וניתן לכך אימות.

פקידת הסעד בתסקיר מביאה לידיעת בית המשפט:

"הפרטים שיודעת הקטינה כיום לגבי זהות האב הם: שמו ומקום מגוריו.
הקטינה יודעת שמתקיימים הליכים משפטיים בנוגע לזהות האב ולקביעת המזונות".

עוד מדגישה פקידת הסעד בתסקיר מ- 2.3.00:

"הקטינה כיום בת 15 , אינה מעוניינת לשתף פעולה בטיפול פסיכולוגי או שיחות הכנה בנוגע לבדיקת הרקמות, וכנערה מתבגרת לא ניתן לכפות עליה...
להערכתי ולהערכתה של הפסיכולוגית אין צורך לעכב עוד את בדיקת הרקמות ... מדובר במתבגרת בעלת כוחות אגו אשר תפנה ותבקש סיוע מאמה או מגורם מקצועי במידה ותזדקק לכך".

6. עוד נדגיש, שבפועל הקטינה נתנה דגימת דם לבקשת האם (ראו: ת/3), וגם אם היתה מתקבלת עמדת הנתבע שיש צורך בזיהוי נוסף ובנטילת דגימת דם, בו זמנית מהקטינה והנתבע - אין עוד צורך בהכנה פסיכולוגית נוספת של הקטינה.

7. חרף האמור בס' 5 לפסק, הצהיר הנתבע ב - 9.3.00 (ראו: ס' 66), שהוא מסרב להשתתף בבדיקת הרקמות.

נתקבל סירוב של הנתבע להשתתף בבדיקת הרקמות. הנתבע, שהיה מיוצג ע"י פרקליטה בתחילת ההליך, היה ער למשמעות הסירוב.

8. בדיקת הרקמות, שאמינותה המדעית אינה מוטלת בספק, מאפשרת קביעת אבהות כמימצא חיובי. לתוצאות הבדיקה משקל של ראיה מכרעת ולא משקל של סיוע בלבד.

זהו אחד הכלים החשובים שהעמיד מדע הרפואה בעשורים האחרונים לשימוש בתי- המשפט. בהעדר הוראת חוק מפורשת, זכותו של כל אדם לא לבצע בדיקת סיווג רקמות, ולא ניתן לכפות עליו את עריכת הבדיקה.

ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736, 756-755.

ע"א 1354/92 י"מ נ' פלונית פ"ד מח (1) 711, 724.

בית המשפט רשאי להסיק מסירובו של בעל דין, ללא מתן הסבר סביר, משום ראיה שיש בה כדי לפעול לרעת המסרב בעניין קביעת אבהותו.

9. הראיה המכרעת הנדרשת מצויה בתביעת אבהות בשליטת המסרב בלבד. לפיכך, רואי בסירוב, נימוק כבד משקל על פיו יוכרע הדין. זכות היסוד של כבוד האדם אינה שוללת מערכאה שיפוטית את היכולת להסיק מסקנה סבירה בדרך ההגיון מתוך נסיבות הסירוב.

בענין זה אומרת השופטת בן - עתו בהלכת שרון בע' 760 בין האותיות ה - ו:

"ככל שהראיה יותר משמעותית כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר ... העקרון הנדון הוא פרי הגיון פשוט ואין צורך בהוראת חוק לעשות בו שימוש".

עוד הדגיש השופט אלון בפרשת שרון בע' 758:

"בכבישת ראיה כגון זו יכול ויהא בסירוב הבאתה משום משקל מכריע כנגד מי שכובשה".

10. בטרמינולוגיה של דיני הראיות, לבדיקת רקמות אין משקל של סיוע בלבד אלא משקל של ראיה מכרעת בשאלת האבהות.

ראו: 417/80 פלוני נ' פלונית פ"ד לז (3) 15.

בטרמינולוגיה של דיני הראיות, סירוב נתבע להשתתף בבדיקת רקמות מהווה תוספת משקל לראיות התביעה.

בע"א 620/74 מור נ' פלונית פ"ד ל (1) 218, 223 אמר השופט זוסמן:

"הימנעותו של בעל-דין מהביא ראיה שכזאת מוסיפה תוספת משקל לראייתו של בעל-דין יריב, ועקב כך יכול שתקטין את מידת הסיוע הדרוש, אם אמנם זקוקות ראיותיו לסיוע מכח דין".

11. במקרים בהם תדחה תביעת קטינה לאבהות, עקב סירוב הנתבע להשתתף בבדיקת רקמות, יכול ותעמוד לתובעת עילת תביעה מכח דוקטרינת "הנזק הראייתי", שמושתתת על עוולת הרשלנות. עפ"י דוקטרינה זו מוטלת אחריות על הנתבע כלפי התובעת, אם התנהגותו העוולתית של הנתבע שללה מהתובעת את היכולת להוכיח את תביעתה. אשמו של הנתבע בגרימת "הנזק הראייתי " מתמקד ביצירת אי הוודאות העובדתית, השוללת מהתובעת את היכולת לדעת מי גרם לנזק. אי וודאות פוגעת באוטונומיה של התובעת, ומזכה אותה בפיצוי המשקף את הערך הכלכלי של הפגיעה בזכות לדעת, ושיעורו עשוי לעלות כדי מלוא ערך הנזק בגין העוולה המקורית.

יישום דוקטרינה זו במשפטי אבהות מחייבת את בית המשפט לקבוע חובת זהירות מושגית בעוולות הרשלנות כלפי גבר, כדי לסייע לקטינה ע"י השתתפותו בבדיקת רקמות, לברר אם הוא אביה - מולידה. הרשלנות יכולה לכלול גם מחדל, והמבחן לקיומה הוא אי הסבירות של ההתנהגות, והצפיות הנורמטיבית של הנזק "כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש".

12. ואפילו נניח שלא היה נזקף לחובתו של הנתבע - סירובו להשתתף בבדיקת רקמות, הונחו בפני בית המשפט ראיות נסיבתיות מספיקות, המוכיחות שהנתבע קיים יחסי מין עם אם הקטינה בתקופה הרלוונטית להריון, ושאם הקטינה לא התייחדה עם גברים אחרים בפרק זמן זה. ראיות נסיבתיות אלה מאפשרות "לקשור" את הנתבע לתוצאה של הולדת הקטינה.


13. בע"א 279/67 לוי נ' נדב כא (2) 426 סבר השופט זילברג:

(א) לשם הוכחת אבהות אין צורך במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי.

(ב) לצורך קביעת אבהות של הנתבע מותר לבית המשפט אפילו להפחית את מידת ההוכחה הדרושה מזו הקיימת לגבי משפטים אזרחיים רגילים, כי עניינים שכאלה דברים שבצנעה, שאין להם כרגיל עדי ראיה.

דעה זו לא נתקבלה בפסיקה, שהרי ההכרעה היא בעניין סטטוס, והרבה מעבר לחובה כספית של תשלום מזונות.

הדעה המקובלת היא, שבמשפט אבהות מידת ההוכחה הדרושה היא זו הנהוגה במשפט אזרחי.

ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736

14. במשפטי אבהות, עדות האם אינה מספקת, וזקוקה היא להוכחת סיוע.

ראו: ע"א 164/60 פלוני נ' אלמוני , פ"ד טו 347.

15. רבות עסקה הפסיקה בשאלה מהו הסיוע הנדרש לעדות האם, כדי להוכיח אבהותו של הנתבע.

בע"א 407/60 פלונית נ' אלמוני פ"ד טו 212, 217 פסק השופט ח. כהן:

"ראיית סיוע בענין כזה חייבת להראות לפחות הסתברות כלשהי של חיי אישות או מגע מיני בין בעלי-הדין".

בע"א 620/74 מור נ' פלונית פ"ד ל (1) 218, 224 פסק השופט זוסמן:

"אם הילדה טענה בפני המערער שהינו אביו של עובר ... המערער אינו מגרש אותה מעל פניו עקב אשמת שווא זו אלא מבקש לקשר אותה עם רופא לשם הפלה ... אין זה תגובה של אדם שמעולם לא היה לו קשר עם האשה, ולא כך מגיב גבר על נסיונה של אשה כוזבת הטוענת לאבהותו. משבאה לפני השופט ראיית סיוע זו לעדות האשה, היה רשאי לקבוע מה שקבע".

בע"א 275/61 פלוני נ' אלמונית פ"ד טו 2300, 2303, פסק השופט זילברג:

"ככל שהנתבע מכחיש יותר, כן מתארך יותר קו המחלוקת שבין בעלי-הדין, ודבר זה נהפך לו לרועץ, כי הוא מאפשר ומתיר לבית המשפט למצוא סיוע גם באותן נקודות הקו השוררות מחוץ לתחומי השאלה העיקרית, אם אך ממשית הן, ועומדות בקשר מסויים אליה".

בעניין זה הוסיף השופט זילברג:

"אילו הודה המערער כי נהג ... כלפי המשיבה (התקיימה ביניהם התקרבות - י.ג) ...
אלא שעפ"י - כן לא הגיעו הדברים לידי מגע מיני ממש, כי אך שטח המריבה ביניהם מצטמצם בשאלת הבעילה בלבד, ועדותן של שתי אחיות בית-החולים לא היתה משמשת סיוע... אך המערער.. כפר בכל, ואמר כי לא התקיימה ביניהם ... לא חיבוקים, לא נישוקים ולא גיפופים, מפני שהיתה לו חברה... עדותן של האחיות ... מצויה בקו המחלוקת .. ומשום כך כשרה היתה לשמש סיוע לעדות המהימנה של המשיבה".

בע"א 366/77 פלוני נ' פלונית פ"ד לד (1) 229, 234 פסק השופט אלון:

"הוכחת אבהות ניתן לבססה על סמך דרכי התנהגות שונות, לפני הלידה ואחריה של מי שנטען לאבהות".

16. אם הקטינה העידה, ועדותה נמצאה מהימנה. אי הדיוק בעניין מועד מתן ההודעה על ההריון לנתבע אינו פוגם בעדותה. האם העידה:

(א) "הקטינה נולדה ב - 16.3.85. נכנסתי להריון בסביבות יולי 84. ביולי 84 קיימנו יחסי מין בתדירות מאוד גבוהה כמעט כל יומיים שלושה. קיימנו יחסי מין אצלי בדירה. רק אני גרתי בדירה בשנת 84".
(עמ' 21 לפרוטוקול).

(ב) בשנת 84 עד יולי 84 לא קיימתי יחסי מין עם גברים אחרים" (עמ' 22 לפרוטוקול).


(ג) "ניסה גם ללחוץ עלי בחודש שני, שאני אבצע הפלה" (עמ' 23 לפרוטוקול).

17. הנתבע הציב בסעיפים 3-2 לכתב ההגנה, שאומת בתצהיר, גירסה עובדתית המרחיבה את קו המחלוקת. הנתבע הצהיר: "בנוב' 93 נפסקו היחסים בין הנתבע ואם התובעת .. בחודשים שלאחר אוק' 83 פגש הנתבע את אם התובעת ברחוב מספר פעמים וכן היא גם באה פעם אחת לחנות בה עבד ... עד 89 הקשרים בין אם התובעת לבין הנתבע הסתכמו בפגישות ברחובות השכונה".

גירסה זו נסתרה, וניתן למצוא סיוע בעדות הנתבע לגירסת האם. הנתבע העיד בעמ' 48 שורות 27-26:

"בשנת 84 היא קראה לי כמה פעמים ... זה היה בשנת 84. הייתי אצלה בבית.
היא קראה לי לתקן לה משהו".

מצויה בפני בית המשפט גם עדות נוספת של הנתבע בעמ' 46 שורות 17-16, על דפוסי ביקורים אלה:

"האם היתה מצלצלת לי שיש לה בעיה בבית, בבוקר הייתי בא מתקן, ומקיימים יחסי מין".

18. עדות סיוע מהימנה נוספת מצויה בעדות החברה רונית, שהעידה:

(א) "הוא היה חבר צמוד שלה מ - 83, 84, ואחרי חודשיים שלושה כשהיא נכנסה להריון הוא התנתק אחרי ההריון וחזר עוד פעם" (עמ' 23 לפרוטוקול).

(ב) "היא נכנסה להריון בסביבות יוני - יולי 84" (עמ' 23 לפרוטוקול).

(ג) בכל התקופה של 83 עד יוני, יולי 84 הוא היה החבר הצמוד שלה...
ראיתי אותו אצלה בבית. הם היו אצלי . הלכנו פעם לסרט" (עמ' 23 לפרוטוקול).

(ד) "אני יודעת שהם קיימו יחסי מין כי אני הייתי מגיעה לפעמים בשבתות בצהריים לבקר אותה, והוא היה יוצא מחדר השינה. היא היתה אומרת תחכי, הוא צריך להתלבש בחדר השינה ולהסתדר. ראיתי אותו עם מכנסיים קצרות וגופיה בדירה שלה... מה שסיפרתי זה היה גם ביולי 84 (עמ' 23 לפרוטוקול).

(ה) "לא היו לה גברים אחרים בשנת 84 " (עמ' 24 לפרוטוקול).

(ו) "בשנת 84 ראיתי אותו אצלה בבית. ראיתי אותך אצל אם התובעת בבית עוד שלוש או ארבע פעמים בתוך הבית" (עמ' 42 שורות 7-6 לפרוטוקול).

(ז) "אחרי שהיא נכנסה להריון היו איומים עליה ועל האוטו שלה" (עמ' 42 לפרוטוקול).

19. עדות סיוע מהימנה נוספת מצויה בעדות סבתה של הקטינה. הסבתא העידה:

(א) "הודיעו לי ביוני יולי 84 , שהבת נכנסה להריון ... היא אמרה שנכנסה להריון מהנתבע... בשנת 84 הם היו ביחד עד שהיא הודיעה לו שהיא בהריון ממנו, ואז הוא הפסיק" (עמ' 25 לפרוטוקול).

(ב) "הייתי באה דופקת בדלת של הבית של הבת, וחיכיתי כמה דקות עד שפתחו לי את הדלת וראיתי שהם היו ביחסים. ראיתי אותו עם גופיה, לא לגמרי לבוש בבית של הבת. הוא הרגיש כמו בבית שלו" (עמ' 26 לפרוטקול).

(ג) "גם בשנת 84 היו כמה ימים שהייתי צריכה להמתין לאחר הדפיקה עד שפתחו לי את הדלת" (עמ' 26 לפרוטוקול).

(ד) ש: " היו סימנים שאנחנו היינו במיטה ...

ת: כן: היה רטוב במיטה (סימני זרע - י.ג)

אני ראיתי את זה בעיניים. ראיתי את זה בשנת 84" (עמ' 43 שורות 17-16).

(ה) "מי כן היה בשנת 84? ת: בזמן שהיא היתה איתך לא היה אף אחד" (עמ' 43 שורות 29-28).

(ו) "אתה רצית לעשות הפלה, ואנחנו ישבנו על זה ולא רצינו שהיא תעשה הפלה" (עמ' 44 שורות 23-22).

20. הנתבע הציב גירסה, שלאם התובעת היו יחסי מין עם גברים אחרים, אולם לא הביא את אותם גברים למתן עדות. הנתבע העיד בעמ' 49-48: שחברתה של האם, בלהה, גילתה לו שלאם היו יחסי מין ביוני - יולי 84 עם חמישה גברים, והאם אף אמרה לחברה, שאינה יודעת מי האב של הקטינה. הנתבע לא טרח להביא עדה זו למתן עדות.

בע"א 620/74 מור נ' פלונית פ"ד ל (1) 218 נפסק, שהימנעותו של בעל-דין, מלהביא ראיה העומדת לרשותו, מוסיפה משקל לראיותיו של בעל דין יריב, ויכולה להקטין את מידת הסיוע הדרוש.

בה בעת, שלגירסת הנתבע לא נמצא סיוע, העידה האם:

"יעקב היה חבר שלי לשעבר בשנת 81. הוא נסע לארה"ב. הוא נסע בסוף 81.
הוא חזר כשהילדה שלי היתה בת 6-5 חודשים, ולא היה בינינו קשר" (עמ' 32 שורות -29 30).

האם הכחישה קיומם של גברים אחרים בחייה בתקופה הרלוונטית. עדותה של האם נתמכה גם בעדות החברה, ובעדות הסבתא.

21. אשת הנתבע בעדותה, הביאה תיאור שבשנת 84 היתה אידליה בביתם, נולד תינוק והנתבע היה כל הזמן בבית (עמ' 54 שורות 20-18).

עדות זו נועדה לשמש סיוע לעדות הנתבע, שלא היה לו יחסים אינטימיים עם אם התובעת.

עדות זו הופרכה בעדות הנתבע, שהעיד על קיום יחסי מין בשנת 84 גם עם בלהה, חברתה של אם התובעת (עמ' 49 שורות 3-2).

22. העדויות מטעם הקטינה, שהיו לפני בית המשפט, יחד עם מידת האמון שבית-המשפט מביע כלפיהן - די בהן כדי לבסס את תביעת התובעת להכרה באבהות ולחיוב במזונות. גירסת הנתבע אינה מעוררת אימון וחוסר האמת והכנות עולה ממנה.
אין מניעה ליתן את הסעד המבוקש בעניין האבהות.

23. ומכאן לתביעת מזונות הקטינה. תביעת האבהות ותביעת המזונות הוגשו בתובענה אחת, וההוכחות נשמעו במאוחד (עמ' 36 שורה 14).

24. הדין בישראל אינו מפלה בין ילד שנולד מנישואין לבין ילד שנולד מהפנויה, לא לעניין מזונות ולא לעניין ירושה.

ראו: ע"א 664/71 מרחב נ' שרלין פ"ד כד (1) 702, 703 ע"א 366/77 פלוני נ' פלונית פ"ד ל"ד (1) 229, 234

לענין זה אומר השופט אולשן בע"א 503/62 פלוני נ' אלמוני פ"ד יז 951:

"זכות קטין למזונות אינה נובעת מנישואין של הוריו, אלא מיחס הקרבה שבינו לבין הוריו. קטין רשאי לתבוע מזונות מהוריו או מאחד מהם, גם כשלא נתקיימו נישואין בין הוריו".

25. ב"כ התובעת העמידה את התביעה למזונות הקטינה על סך 1200 ש"ח לחודש בערכים של אוק' 99 (ראו: עמ' 28 לפרוטוקול).

כפי הנראה, לאור סכום המזונות הנתבע - לא הרחיבו הצדדים בעניין זה בטיעונים, שהובאו בסיכומים.

26. הקטינה גרה עם האם. אמה משלמת משכנתא בסך 1099 ש"ח לחודש, ובנוסף משלמת החזר הלוואות בסך כ - 850 ש"ח, שנלקחו לצורך רכישת הדירה (ראו: עדות האם בעמ' 37 ותצהיר האם מ - 18.10.99).

הוצגו אישורים על טיפול שיניים וחוגים לקטינה (עמ' 28 לפרוטוקול).

27. האם הינה גימלאית של משרד החינוך מאוגוסט 98. עפ"י תלושי המשכורת, האם מקבלת פנסיה (נטו) ממשרד החינוך בשיעור: ינואר 99 - 3661 ש"ח, פב' 99 - 3661 ש"ח, מרץ 99 - 4217 ש"ח, אפריל -99 - 3617 ש"ח, מאי 99 - 3705 ש"ח, יולי 99 - 4440 ש"ח, אוגוסט 99 - 3716 ש"ח, ספט' 99 - 3661 ש"ח, אוק' 99 - 3661 ש"ח.

לאם בנוסף הכנסה מעבודה ארעית, כמדריכה במועדונית, בסך 1000 ש"ח. גם אם עבודה זו תופסק - אין מניעה שהאם תמצא לעצמה מקור הכנסה נוסף.

28. באשר להכנסות הנתבע, העיד בעל-הדין בעמ' 57 שורות 9-5: "בשנת 99 עבדתי ינואר וחצי פב'. הייתי בקורס הכשרה של משרד העבודה ממרץ עד אוגוסט. אח"כ עבדתי חודשיים בנוב' -דצ' 99. בינואר 99 הרווחתי כ- 3500 ש"ח נטו. עבדתי בשיווק מחשבים. בקורס ההכשרה נתנו לי קיצבת ביטוח לאומי בסך 2900 ש"ח לחודש.
בנוב'- דצ' ( 99 - י.ג)

הרווחתי כ- 4000 ש"ח נקי. עבדתי בשיווק מחשבים".

עפ"י אישור המל"ל שהוצג (נ/2), שולמו לנתבע דמי אבטלה ברוטו:

מרץ 99 - 3917 ש"ח, אפריל 99 - 3337 ש"ח, מאי 99 - 3627 ש"ח, יוני 99 - 3627 ש"ח, יולי 99 - 3772 ש"ח, אוגוסט 99 - 3192 ש"ח, ספטמבר 99 - 3482 ש"ח, אוקטובר 99 - 2446 ש"ח, ינואר 2000 - 3401 ש"ח.

כן הצהיר הנתבע, שגרה אצלו דיירת בשכירות מחודש ספט' 99 עד דצ' 99 תמורת דמי שכירות בסך 200 דולר (עמ' 56 שורות 26-25).

29. לצורך פסיקת המזונות, כושר השתכרות הנתבע עומד על סך של כ - 4000 ש"ח נטו. הדירה שהיתה בבעלות הנתבע, עובר להגשת התביעה, יכולה גם לשמש כמקור לפסיקת המזונות. העובדה שהנתבע טרח והעביר לאחר הגשת התביעה את מלוא הזכויות ע"ש אשתו- אינה יכולה לפגוע במזונות הקטינה.

30. לנתבע שני ילדים מעל גיל 18 מהנישואין הראשונים. הנתבע אמנם נשוי, אולם חי בפירוד.

אשתו משתכרת כ - 3100 ש"ח נטו (ראו: עמ' 56 שורה 7), ולפיכך מעשי ידיה יכולים לספק את צרכי מזונותיה. הנתבע חב גם במזונות בן קטין יליד אפריל 84 מנישואיו השניים.

הבן מתגורר אצל אמו, החיה בנפרד מהנתבע.

31. אין טיעון בענין אבות המזונות בסיכומי הצדדים. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 1200 ש"ח בערכים של אוק' 99 (ראו: עמ' 28 לפרוטוקול).

32. אין מניעה לאשר לקטינה אבות מזונות של: מזון, ביגוד, לימוד, החזקת בית, מדור רעיוני, הוצאות רפואיות, הוצאות חינוך - בסך 1200 ש"ח בערכים של יום הפסק.

האם אף היא יכולה להשתתף במזונות הקטינה מדין צדקה, לרבות במימון חוגים לריקוד ואירוביקה, בילויים, והוצאות רפואיות חריגות.

33. באשר להוצאות המשפט, הנתבע לא התייצב לישיבות ההוכחות שנקבעו, ורק לאחר שהוגשו סיכומי התובעת, פנה וביקש לאפשר לו לחקור את העדים ולהביא את עדיו. מאחר והמדובר בעניין של סטטוס (אבהות), וטובתה של הקטינה לנגד בית המשפט, נענה בית-המשפט לבקשת הנתבע תוך חיוב בהוצאות בסך 5000 ש"ח ללא קשר לתוצאות הסופיות.

34. חיוב זה שניתן בהחלטה מ - 28.12.99 - יבוטל, ויפסקו לתובעת הוצאות בסכום גלובלי בגין כל ההליך. לתובעת יפסקו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מ.ע.מ בסך כולל של 12,000 ש"ח.

סכום ההוצאות נפסק תוך מתן משקל גם לעובדה, שהתובעת אף היא גרמה להתארכות ההליך, באשר לא דיווחה במועד לבית המשפט על סירוב הקטינה לבצע את ההכנה הפסיכולוגית, שנדרשה קודם עריכת בדיקת הרקמות.

35. סוף דבר

(א) מוצהר בזה שהנתבע הינו אביה של הקטינה - התובעת.

(ב) הנני מחייב את הנתבע לשלם למזונות הקטינה, לידי האם, החל מיום הגשת התביעה (9.1.95), מדי חודש בחודשו, סך של 1200 ש"ח צמוד למדד יוקר המחיה של מאי 2000 ויעודכן אחת לשלושה חודשים ללא תשלומים למפרע. הסכום נקבע בערכים של יום הפסק.

(ג) קיצבת הילדים תיווסף לסכום המזונות ותשולם לידי האם.

(ד) סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק.

(ה) הנתבע רשאי לקזז סכומים ששילם לאם מיום הגשת התביעה ואילך.

(ו) הפרשי מזונות העבר מ - 9.1.95 ועד 8.7.00 ישולמו בתשלומים חודשיים, וכל תשלום יהיה בשיעור המזונות השוטפים. הפרשי הצמדה וריבית יווספו להפרשי העבר מהמועד שנקבע לתשלומם בסעיף קטן זה.

(ז) אין מניעה לפעול על מלוא חיוב מזונות העבר כנגד רכושו של הנתבע אם יאותר.

(ח) הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד +מ.ע.מ. בסך כולל של 12,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

(ט) ניתן לפרסם את הפסק ללא שמות הצדדים.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון