אישור לגבות מיסים


1. התובע הינו וועד מקומי, המנהל את ענייני היישוב השיתופי "עין יהב" (להלן: "היישוב"), לפי צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) התשי"ח – 1958, (להן: "צו המועצות האזוריות").

2. הנתבעים ב- 2 התיקים, הינם הבעלים ו/או המחזיקים של נחלות בתחומי היישוב (להלן: "הנתבעים").

3. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, לתשלום מיסי ארנונה שהוטלו ע"י התובע, בגין 7 שנות המס משנת 96' עד שנת 02'.

בהסכמה ניתנה רשות להתגונן.

הנתבעים בתיק 2603/02 נתבעים לשלם מיסים בסך 93,013 ₪.

הנתבעים בתיק 2604/02 נתבעים לשלם מיסים בסך 97,435 ₪.

מאחר שמדובר בשאלות משפטיות זהות, הוחלט לאחד את הדיון בשתי התביעות (להלן: "התביעה").

4. בהתאם להסדר דיוני, מיום 4/4/04, שקיבל תוקף של החלטה, צומצמה המחלוקת, כך שהשאלה היחידה שהועמדה להכרעה הינה, האם הוטלה הארנונה, נשוא התביעה, כדין. כן הוסכם בהסדר, כי בית המשפט יכריע בתביעה עפ"י סכומי טענות בכתב ועל סמך כתבי הטענות ונספחיהם בלבד.

5. סמכות ועד מקומי להטיל כל מס או ארנונה כללית, מוסדרת בסעיף 133 לצו המועצות האזוריות.

סעיף 133 (א) קובע לאמור –

"ועד מקומי רשאי להטיל בתחום הנהלתו כל מס או ארנונה כללית שהמועצה רשאית להטילם לפי סעיף 68(א), ולפי חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג – 1992 (להלן – חוק ההסדרים) והתקנות שהותקנו לפיו (להלן – התקנות), ובכפוף למגבלות לועד שנקבעו בהם, ובלבד שהועד יקבל לכל פעולה כזו את אישור המועצה".

הנה כי כן, ועד מקומי מוסמך להטיל כל מס או ארנונה כללית, שהמועצה האזורית רשאית להטילם, "ובלבד שהועד יקבל לכל פעולה כזו את אישור המועצה".

6. לטענת ב"כ התובע, הועד קיבל את אישור המועצה, באשר לכל השנים נשוא התביעה.

באשר לשנים 96' ו- 97', טוען ב"כ התובע, כי יש לראות באישור הצעת התקציב ע"י המועצה, אישור כדין. לטענתו, הצעת התקציב מפרטת את רכיבי התקציב, הכוללים מיסים.

באשר לשנים 98', 99', 00', 01' ו- 02', טוען ב"כ התובע, כי הטלת המיסים אושרה כדין ע"י המועצה, שאישרה גם את הצעת התקציב.

ב"כ התובע מפנה לנספחים א1 – א6 לכתב התביעה.



באשר לשנת 00', טוען ב"כ התובע, כי בשל תלונה של חלק מהתושבים ובשל הליכים משפטיים בביהמ"ש בבאר- שבע, כולל ערעורים לערכאות השונות, נמנע התובע לגבות

את המיסים והגביה הועברה למועצה עצמה, ע"פ סעיף 133(ז) לצו המועצות האזוריות, שקיבלה גם את אישור הממונה על המחוז, כנדרש בסעיף הנ"ל.

עם הסרת המכשולים המשפטיים, הוחזרה הגביה לתובע.

ב"כ התובע מפנה לנספחים ב/2 עד עד ב/4, לכתב התביעה.

7. לטענת ב"כ הנתבעים, הועד המקומי – התובע – לא קיבל אישור כדין ולכן אין כל תוקף לדרישת חוב המיסים.

לטענתה, בשנים 96' ו- 97' אושר תקציב, שהגיש התובע, ואין בפרוטוקול של מליאת המועצה אישור על הטלת המיסים.

באשר לשנים הנותרות, טוענת ב"כ הנתבעים, כי גם לאותן שנים אין אישור כחוק, שכן לטענתה, האישור שנתנה המועצה הוא אישור לגביית המיסים ולא להטלת המיסים.

עוד טוענת ב"כ הנתבעים, כי מדובר גם בכפל מיסים, שכן מדובר בארנונה נוספת שדורש התובע, מעבר למיסי הארנונה ששילמו הנתבעים למועצה.

8. בטרם נכריע במחלוקת שבין הצדדים, מן הראוי לפרט את המסמכים, הנספחים לכתבי התביעה, עליהם מסתמך התובע, באשר לכל שנת מס.

שנת המס ציון מס' ישיבת תאריך הישיבה מה אושר בישיבה
הנספח המועצה

96' א-1 281 28/11/95 הצעת התקציב.

97' א-2 298 21/11/96 הצעת התקציב.


98' א-3 316 30/11/97 1.הצעת התקציב.
2.אישור לגבות מיסים.

99' א-4 331 29/11/98 1.הצעת התקציב.
2.אישור לגבות מיסים.

00' ב-1 349 13/12/99 1.הצעת התקציב.
2.אישור לגבות מיסים.

01' א-5 359 14/11/00 1.הצעת התקציב.
2.אישור לגבות מיסים.

02' א-6 371 28/10/01 1.הצעת התקציב.
2.אישור לגבות מיסים.

9. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, תוך בחינת תכלית החוק, נראה שיש להפריד בין שנות המס.

באשר לשנים 96' ו- 97', לא ניתן לראות באישור הצעת התקציב ע"י המועצה, את האישור הנדרש ע"פ סעיף 133(א) לצו המועצות האזוריות.

הסעיף מחייב אישור המועצה לכל פעולה של הטלת מס או ארנונה. אישור הצעת תקציב, הוא אישור התקציב ולא אישור להטיל מס.

עובדה היא, שבשנים שלאחר מכן, החל מהדיונים באשר לשנות המס 98' ואילך, אישרה המועצה גם את הצעת התקציב וגם את גביית המס.

מדובר בהטלת מס, בסכומים לא מבוטלים, שיש לה השלכה על זכות קניינית של התושבים, שהיא זכות
יסוד.

כדי לשלוח יד לכיסו של התושב, חייבים השלטונות למלא אחר הוראות המחוקק ככתבן וכלשונן. משמע, אישור מפורש להטלת המס ואישור כזה לשנים 96' ו- 97' אינו בנמצא.

לעומת זאת, באשר לשנים 98' ואילך, יש אישור מפורש כזה. לצד אישור הצעת התקציב, המועצה אישרה לתובע גם לגבות את המיסים, המהווים את הבסיס לאותו תקציב שאושר.

למשל בפרוטוקול ישיבת המועצה מס' 316 מיום 30/11/97, הוחלט בסעיף 1 לאשר את התקציבים של הוועדים המקומיים ובכללם התובע.

סעיף 2 להחלטה אומר –

"המועצה מאשרת לוועדים המקומיים בתחום המועצה לגבות במישרין ממחזיק הנכסים שבתחומם מיסים לועד המקומי..."

כך גם בפרוטוקול הישיבות לשנים 99' עד 02'.

אומנם לא צויין באישור המועצה, שהיא מאשרת את הטלת המיסים, אלא היא מאשרת לגבות מיסים, אולם ניתן להסיק שאישור גביה, כולל אישור הטלת המיסים, שאם לא כן איך ומה יגבו?

מה גם, שבהקשר זה ניתן לראות את אישור הצעת התקציב, ביחד עם אישור הגביה, כאישור להטלת המיסים.

ועל דא נאמר כבר בע.א. (נצרת) 2196/02 ועד מקומי רמות נ' לוי, "כי דרכי מתן האישור הן גמישות".

10. אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים, באשר לכפל המיסים. לא ברור אם מותר היה להעלות טענה זו, נוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, שכן המחלוקת היחידה היא האם הוטלה הארנונה כדין, במשמע אם אושר לועד להטיל את המיסים.

אולם גם לגופו של עניין, דין הטענה להדחות.

טענה דומה נטענה בעת"מ (תל אביב – יפו), 1471/02, והיא נדחתה ע"י כב' השופטת אסתר קובו.

נאמר שם –

"ואכן ההנחה כי הועד המקומי מוסמך להטיל ארנונה במקביל למועצה האיזורית מושרשת היטב גם בפסיקה (ר' בש"א 8524/01 ורטהיימר נ' מועצה אזורית מטה יהודה ואח', ע"א 2196/02 ועד מקומי רמות נ' לוי ואח'), ומקובלת גם בספרות המשפטית (ר' בספרו של ד"ר אליהו וינגרוד, דיני רשויות מקומיות כרך ב', 613). ואמנם, קיים הגיון רב בהיזקקותו של הועד המקומי לכספי ארנונה נפרדים מאלו שמטילה המועצה האיזורית, נוכח הדרישות התקציביות העצמאיות העולות מצרכי הניהול של המושב. אמור מעתה, כי אין כל מניעה להטלת מיסי ארנונה על ידי הועד המקומי כל עוד אלו עומדים בהגבלות השונות".

11. סיכומו של דבר, על הנתבעים לשלם את המיסים שנדרשו לשלם, עבור השנים 98', 99', 00', 01' ו- 02', בסכומם המשוערך ליום הגשת התביעה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה 31/12/02 ועד התשלום בפועל.

כן ישלמו הנתבעים לתובע את אגרת ביהמ"ש ובנוסף גם שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, בצירוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

12. בשולי פסק הדין, ברצוני לציין, כי לא ראיתי מקום לדון במניעים של הועד להטיל מיסים על התושבים ובצרכי התושבים.

כשמדובר בהטלת מיסים, אין מקום לראות טובתו האישית של תושב זה או אחר, או את צרכיהם של חלק מתושבים, לעומת תושבים אחרים, בחתך של גיל, מצב משפחתי וכיו"ב הבחנות.

אין מקום להבחנות כאלה.


העולם הוא כגלגל המסתובב. מי שזקוק היום לעזרה, או לתמיכה בשרות כזה או אחר, יכול מחר להגיע אל המנוחה ואל הנחלה ולהיפך, כך שהמס הוא כללי ולא פרטני וטוב שכך.

ב"כ התובע ימציא פסיקתא לחתימה.

שימוע פסק הדין הקבוע ליום – 12/9/04 – מבוטל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפקעה מס הכנסה

  2. חובת דיווח כללי

  3. ביטול צו מס הכנסה

  4. אישור לגבות מיסים

  5. ביטול קנס מס הכנסה

  6. התיישנות מס הכנסה

  7. ביטול הסכם מס הכנסה

  8. אי הגשת דוח סעיף 188

  9. בדיקת סבירות ההכנסה

  10. אי הגשת דוחות ניכויים

  11. חובת דיווח מס הכנסה

  12. איחור בהגשת דוח שנתי

  13. הסכם קיבוצי מס הכנסה

  14. ועדת חריגים מס הכנסה

  15. זכות העיון במס הכנסה

  16. ביקורת ספרים מס הכנסה

  17. אי הגשת דוחות תקופתיים

  18. סעיף 2 לפקודת מס הכנסה

  19. התיישנות חוב מס הכנסה

  20. הארכת מועד הגשת דוחות

  21. אי הגשת דוחות למס הכנסה

  22. השגה על שומת מס הכנסה

  23. אחוזי ריווח בלתי סבירים

  24. אופציות לעובדים מס הכנסה

  25. התיישנות שומה מס הכנסה

  26. ביטול כתב אישום מס הכנסה

  27. סעיף 2 1 לפקודת מס הכנסה

  28. ועדה רפואית של מס הכנסה

  29. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד

  30. איחור בהגשת דוח למס הכנסה

  31. אי הגשת דוחות מס הכנסה בזמן

  32. התיישנות מס הכנסה ניכויים

  33. בקשה לתיקון שומה מס הכנסה

  34. ביקורת ניהול ספרים מס הכנסה

  35. אם חד הורית עצמאית מס הכנסה

  36. ועדה רפואית פקודת מס הכנסה

  37. אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד

  38. התיישנות הגשת דוחות למס הכנסה

  39. התיישנות תיקון שומות מס הכנסה

  40. סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה

  41. בקשה לקביעת נכות לצרכי מס הכנסה

  42. אי הגשת דוח מס הכנסה במועד כתב אישום

  43. השגה על שומת מס הכנסה ושומת ניכויים

  44. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מס הכנסה

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון