השלמת חוזה


כדי להקים כולל ציוני בטשקנט הוכשר שליח בישראל. השליח נסע עם אשתו לטשקנט. הכולל לא הוקם. השליח מבקש לקבל שכר ופיצויים.

כללי
1. הנתבעת היא עמותה הפועלת להפצת הרעיון הדתי ציוני בקרב יהודי התפוצות. היא עוסקת בהכשרת שליחים, אשר מקימים כוללים ציונים בתפוצות, ומסייעת בהקמת כוללים ציונים בתפוצות.

2. התובע עבד במכון ללימודי היהדות והתגורר עם אשתו ביישוב נוקדים (שניהם דוברי השפה הרוסית). מספר גורמים, ("מדרש ספרדי", "ג'וינט", פרויקט "חפציב"ה", תנועת בני עקיבא העולמית, ארגון "נר לאלף" וקרן פינקוס, כל אלה יקראו: "היזמים"), חברו יחדיו להקמת כולל ציוני בטשקנט (להלן: "הכולל" או "המיזם"). התובע היה מיועד לשמש בכולל שיוקם בטשקנט. התובע השתתף בשבוע הכשרה, שנועד לבחון התאמתו ולהכשירו כשליח, בחודש יולי 2006.

3. מקובל כי אשת השליח עובדת אף היא במקום השליחות. ואכן, אשת התובע מצאה עבודה כמורה בקהילה בטשקנט, באמצעות חפציב"ה, שהייתה אחת היוזמות להקמת הכולל בטשקנט. עבודת אשת התובע החלה בתחילת שנה"ל בסמוך ל- 1/9/06. התובע ואשתו עזבו את ביתם ביישוב נוקדים ונסעו לטשקנט ביום 24/8/06 אותה עת, וגם אחר כך, נעשו מאמצים רבים להקמת הכולל בטשקנט. דא עקא שכולל כזה לא הוקם אז. נציין כי כל אותה העת, וגם אחר כך, לא נחתם חוזה עבודה עם התובע על אף שהוחלפו טיוטות רבות בין הצדדים. התובע נסע עם אשתו לטשקנט. התובע חזר ארצה ביום 11/9/06 או בסמוך לאחר שבחן המצב בטשקנט ונוכח כי הכולל לא הוקם ויש קשיים בהקמתו. כדי לפעול לקידום והקמת הכולל חזר ארצה כאמור. כיוון שלא הייתה לו עבודה בטשקנט וכיוון שביקש לדחוף הקמת הכולל, נותר בארץ בגפו, כשאשתו שהייתה מחויבת לעבודתה נותרה בטשקנט.


4. לטענת התובע היה עובד של הנתבעת, שנשלח על ידה לשליחות, להקמת הכולל בטשקנט, והנתבעת מחויבת לשלם לו שכר עבודה של שנה או פיצוי חלף שכר העבודה כמו גם החזר הוצאות שנגרמו לו וכך גם לשלם לו פיצויים על נזקים שנגרמו בעקבות נזק תדמיתי, עגמת נפש כמו גם אובדן מטלטליו ונכסיו ביישוב נוקדים. לנוכח הצורך לעקור לטשקנט לא היה מנוס מלמסור את מטלטליו (שאותם לא יכול היה למכור). בסופו של דבר כאמור, לא הוקם הכולל. בינואר 2007 חזר לטשקנט להיות לצד אשתו ומצא שם עבודה רק בחודש 9/07 בשכר נמוך. לאחר תום אותה השנה חזר ארצה ונאלץ לרכוש ציוד חלף הציוד המקורי שהיה לו.

5. לטענת הנתבעת המשא ומתן עם התובע לא הבשיל לחוזה עבודה. אף אילו היה מבשיל לחוזה עבודה הרי שזה לא היה נחתם עימה, הואיל ותפקידה היה לכל היותר לאתר ולהכשיר שליחים אך העסקתם נעשית על ידי הקהילה, או על ידי גורמים אחרים. גם הקמת הכוללים אינה תפקידה בדרך כלל ואף במקרה זה. בכל אופן חרף כל המאמצים של כל הגורמים המעורבים לא נשאו המאמצים פרי, וכלל לא הוקם אותה עת בטשקנט. הואיל והתפקיד המיועד לתובע היה לתפעל את הכולל ולא להקימו הרי שבודאי לא היה הוא עובד של הנתבעת. כיוון שלא היה התובע עובד של הנתבעת, הרי שאין יחסי עובד ומעביד ולבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה. נסיעתו לטשקנט נעשתה בטרם עת ומטרתה להיות לצד אשתו שנסעה לעבוד שם מטעם חפציב"ה. בכל אופן, אילו היה נחתם עימו הסכם עבודה הרי שהיה בו סעיף (סע' 7 לנספח א2 לתצהיר התובע) הקובע בוררות חובה במסגרת בתי הדין לממונות.

6. בפנינו העידו עדים רבים. התובע, מר פרידמן, מר גרליק, מר בורדו, גב' קמינסקי, מר טלברג, הרב שורץ, הרב גנוט, עו"ד גקסון, מר קול, מר ליונל לינק, הרב דוד ישובייב. לאחר הדיון הוגשו סיכומי התובע, סיכומי הנתבע וסיכומי תשובה.

הכרעה
7. נקדים ונאמר כי מדובר במקרה קיצוני בו למרבה הצער לא הוקם המיזם בו חפצו הצדדים וזאת בשל בעיות אובייקטיביות ביעד השליחות – טשקנט – אופי המשטר שם, הצורך באישורים מהרשויות ואופי הקהילה. עוד התרשמנו כי כל צד ראה את הדברים מאספקלריה שלו וכך נוצר הפער בין הגרסאות והטענות.

האם נוצר חוזה עבודה בין התובע לנתבעת?
8. אכן התרשמנו כי כדבר שבשגרה הנתבעת מתמקדת באיתור והכשרת השליחים לקהילות בתפוצות. ככלל העסקת השליחים נעשית על ידי הקהילות עצמן, או על ידי גופים פילנתרופים אחרים, כמו היזמים. במקרה דנן בשל גודלה של הקהילה בטשקנט, אופייה ומצבה הכלכלי, לא ניתן היה לצפות כי ההעסקה תתבצע על ידי הקהילה. בכדי להביא להקמת הכולל בנסיבות אלה צריכה הייתה הנתבעת לשנות ממה שהיא נוהגת בדרך כלל. אכן ניתן לראות מהתכתובת הענפה שהוגשה כי הנתבעת עשתה מאמצים מרובים, הביאה גורמים רבים ביניהם ניסתה לחבר, כדי להזיז את התהליך (כך למשל ניתן לראות את סיכום הישיבה מיום 29/10/06 ת/3). גורם מרכזי שצריך היה לממן את הפעילות בהתאם לסיכום הפגישה הנ"ל היה בית מדרש ספרדי. יחד עם זאת חלקה של הנתבעת בכולל בטשקנט לא התבטא (כפי שטענה) רק בהכשרת השליח. ברור כי במקרה דנן הנתבעת (וזאת יש לומר לזכותה) פעלה רבות להקמת הכולל.
בטשקנט נדרשו כאמור אישורים של הרשויות המקומיות לפעילות המתוכננת. אישורים כאלה לא ניתנו במועד. אותה עת הייתה מלחמת לבנון השנייה ואוזבקיסטן לא אישרה הקמת ארגונים יהודים חדשים (ל/7). הייתה בעיה עם הקמת ארגונים מסוג הכולל בשל תנאי וחוקי אוזבקיסטן.
בית מדרש ספרדי בסופו של דבר משך ידיו מהמיזם וכל התוכניות למעשה קרסו עוד לפני שקמו. ההסבר לכישלון המיזם-הכולל, מופיע בין היתר בתצהירו של מר ליונל לינק ומנכ"ל הנתבעת תלה את הכישלון בשותפים, מדרש ספרדי שלא קיימו את חלקם (פרו' עמ' 92 ש' 2 עמ' 93 ש' 1-2 וכן ראה ת/3).
עמדת הנתבעת היתה כי היא לא מקימה כוללים אלא רק מאתרת מי שמוכשר לשליחות, תוך התאמתו לקהילה והכשרתו. טענות אלה אינן מתיישבות עם האמור בטיוטות החוזים שהוצגו ונערכו על ידה, (נספח א2 לתצהירו של התובע כמו גם נספח ת/4 לתצהיר הנתבעת שכותרתו זכרון דברים, להלן: "זכרון הדברים"), בהם נרשם כי הנתבעת: "מקימה ומתחזקת כוללים ציונים ברחבי תבל... ומעוניינת להקים כולל ציוני בעיר טשקנט באוזבקיסטן...".
בהמשכו של המבוא להסכם נרשם כי "הצדדים מעוניינים להסדיר את תנאי העסקתם... עד לפתיחת הכולל שאז הסכם זה יוחלף... והצדדים מסכימים שבמידה ועד לתאריך 15/1/07 לא תושג התקדמות לגבי פתיחת הכולל לשביעות רצון תורה מציון, כל הנושאים המוזכרים כאן יבחנו מחדש".
דברים אלה שפורטו בהצהרות הצדדים, במבוא לזכרון הדברים שנוסח על ידי הנתבעת, מגלים למעשה את מהות וטיב ההתקשרות שתכננו הצדדים. יתכן כפי שטענה הנתבעת, כי בדרך כלל הנתבעת עוסקת רק בהכשרה ובהתאמה של השליח לקהילה. במקרה שלנו – הכולל בטשקנט – כאמור מדובר היה בהקמה של כולל מיוחד, לאור התנאים הייחודיים באותו מקום. גורמים רבים כאמור חברו יחיד למיזם – הקמת הכולל, ובראשם הנתבעת. נאמר כבר כאן כי עמדת הנתבעת כאילו היא אינה מקימה כוללים אינה משקפת את חלקה ביחס למיזם הכולל בטשקנט. טיוטת החוזה (זכרון הדברים ת/4), קבע אפוא את התפקיד שאותו אמור לבצע התובע במסגרת הקמת הכולל וכן נקבע בו כי הדברים יבחנו בבוא העת (לא יאוחר מיום 15/1/07) מחדש.
נציין כי ב"כ הנתבעת תולה יהבו במוסכמה בה נרשם כאילו תפקידו של התובע היה לתפעל את הכולל ולא להקימו. מהראיות שפורטו עולה בבירור כי התובע נשלח לכולל שלא קם ושהיה צורך להקימו, וכי הנתבעת נטלה על עצמה את הקמתו כשאת המלאכה הטילה למעשה על התובע. נחזור ונפנה למכתבו של התובע מיום 5/9/06 בו הוא מפרט את כל שעשה להקמת הכולל ואת הקשיים להקמתו.

11. הצדדים החליפו טיוטות של חוזים בחודש 11/06 (זכרון הדברים ת/4 לתצהיר הנתבעת, כמו גם א2 על שלל נספחיו). האם ניתן לומר כטענת הנתבעת כי לא היתה גמירות דעת ולכן החוזה לא נחתם? תשובתנו לכך הינה שלילית. חוזה עבודה, נכון לאותה עת, לא חייב היה להיות בכתב. הצדדים הסכימו ביניהם על עיקרי הדברים כבר בקיץ 2006, אך נותרה מחלוקת בשולי הדברים. הלכה למעשה, וזה עיקר, פעלו הצדדים לפי אותו זכרון דברים. מדובר בקיבול על דרך התנהגות לפי סעיף 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, להלן: "חוק החוזים"). בעיקר בשל התעקשות התובע על מספר תנאים שוליים כפי שניתן לגלות מהמיילים שהוחלפו (א2), לא נחתם זכרון הדברים. יחד עם זאת כאמור פעלו הצדדים בפועל כמי שיש ביניהם יחסים על בסיס העקרונות שבזכרון הדברים.

12. אכן התובע התייחס לזכרון הדברים והודה כי "ההסכם לא התגבש" (פרו' עמ' 35 שו' 18-23) וכן אמר כי הדברים לא היו סגורים אך הכוונה למספר פרטים הנזכרים בזכרון הדברים, שנותרו במחלוקת כאמור. יחד עם זאת, עיקרי הדברים היו מוסכמים והצדדים פעלו בהתאם להם. התובע נערך לשהות בטשקנט, עזב את ביתו, שכר דירה בטשקנט ובדק אפשרויות שונות להקמת הכולל, במסגרת זו קיבל אף חוות דעת משפטית בקשר לאפשרויות הקמת הכולל.
התובע העביר דיווחים מפורטים, אודות הדרך להקמת הכולל ובהם פירט מה ניתן לעשות ומהן המגבלות במקום, כעולה ממכתביו המפורטים מיום 5/9/06 ומיום 11/9/06 (נספח ג' לתצהירו), וכן המסמכים שצירף למכתביו אלה. התובע אף הגיש דו"ח מפורט על פעילויותיו להקמת הכולל (כמפורט בנספח ד' לתצהירו).
התובע יצר קשר עם אנשי הקהילה, הקפיד לדווח על פעולותיו לנתבעת וזו פעלה על יסוד דיווחיו ונשאה בחלק מהוצאותיו (כמפורט בנספח ה' לתצהירו). נציין כי הנתבעת הציגה את התובע כלפי צדדים שלישיים כעובד שלה. כך באתר האינטרנט, כך בכנסים של רבנים, כך באישורים שהוצאו על ידה לצדדים שלישיים (ראה נספח ב' לתצהירו של התובע). ברור שדרך זו בה פעלו הצדדים יש בה יצירת חוזה עבודה הלכה למעשה על יסוד התנהגות הצדדים אף שיתכן שכמה פרטים בשולי ההתקשרות לא היו מוסכמים, ואנו נזקק להשלמתם.


13. נציין כי אף אם תמצי לומר שכל שנעשה היה חלק ממשא ומתן לכריתת חוזה עבודה, הרי שאף על שלב זה חולשים דיני החוזים ומחייבים פעולה בתום לב כאמור, בסעיף 12 לחוק החוזים ואף עניין זה נתון לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה כאמור בסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969.
לפיכך יש לדחות את טענת הנתבעת, לפיה בזכרונות הדברים (ת/4, א2 שצירפו הצדדים לתצהיריהם) נכתב כי אין יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וכי סמכות השיפוט נתונה רק לבית הדין לממונות כבורר. טענות אלה נדחות על ידינו, כפי שנסביר לקמן.

14. קיומם של יחסי עובד ומעביד אינו מותנה בהסכמת הצדדים והואיל ומדובר במעמד משפטי ובזכויות קוגנטיות, הרי שהסכמה על העדר קיומם אין לה תוקף – ונדמה שאין צורך להפנות לפסיקה הענפה בעניין זה. השאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד נקבעת על פי המבחן המעורב שבמרכזו מבחן ההשתלבות על שני פניו. בתובע מתקיימים שני הפנים ואין צורך להרחיב כאן.

15. באשר לטענה לפיה העניין אינו בסמכות בית הדין הואיל ובזכרון הדברים הנ"ל נכתב כי יש לפנות לבוררות בהתאם לסעיף 8(ד) לזכרון הדברים. יש לזכור כי בתביעה זו מדובר על הזכות לשכר וכן באשר להכרה בתובע כעובד. מדובר בזכות קוגנטית שאינה ניתנת לויתור כאמור. כיוון שמדובר בזכות שאינה ניתנת לויתור, הרי שהעניין אינו יכול להיות מושא לבוררות על פי סעיף 3 לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968. לנוכח זאת, דין הטענות להידחות.

16. ביחס לשתי הטענות האחרונות של הנתבעת, המבקשת להיבנות מהאמור "בזכרון הדברים" (ת/4), ולפיו אין יחסי עובד ומעביד, סעיף 8 (ד), ויש תניית בוררות, סעיף 7, הרי שיש לזכור כי זכרון הדברים לא נחתם. דברים אלה מביאים לכך שלא נוכל לקבל את טענות הנתבעת הנסמכות על זכרון הדברים. לא שוכנענו שהיתה הסכמה על תנאים אלה בזכרון הדברים. יחסי העבודה בדידן מבוססים על התנהגות הצדדים הלכה למעשה. יתר הפרטים החסרים נזקק להשלמתם בהתאם לחוק החוזים, ולכללי הפרשנות. על יסוד אלה לא נוכל לקרוא הסכמת הצדדים לשני התנאים האמורים (חובת הבוררות כאמור בסעיף 7 והעדר קיומם של יחסי עובד ומעביד), מה גם שכאמור אין לתנאים אלה אף אילו נחתמו, תוקף, בשים לב לכך שעוסקים אנו בזכויות קוגנטיות.

17. לנוכח האמור אנו בדעה כי התובע הועסק על ידי הנתבעת בהקמת הכולל בטשקנט כאשר ההתקשרות הינה מעת נסע לחו"ל – לטשקנט, כפי שהצדדים למעשה הסכימו בזכרון הדברים (נספח ת/4 ו – א2 ס' 2(א) לו). גם באשר לגובה השכר נראה מזכרון הדברים ומחילופי המיילים שהיתה בינו לבין נציג הנתבעת עו"ד ג'קסון (שצורפו לנספח א2), הסכמה על שכר של 1,500 דולר לחודש. נציין כי מניירות העבודה של הנתבעת עולה כי הסכום למשפחה עומד על כ – 2,500 דולר (כך למשל עולה מהמסמך ל/4). העד הרב ישובייב העיד כי השכר במוסקווה עומד על כ – 2,500 דולר – 3,000 דולר. מנכ"ל הנתבעת העיד (פרו' עמ' 87 שו' 23) כי הסכום עמד על כ – 1,650 דולר. [נציין כי משיקולים שונים נקרא לעיתים הסכום מלגה. לדידנו היינו הך בסוגיה זו]. שליחים אחרים קיבלו סכומים דומים (פרו' עמ' 37). לנוכח זאת אנו בדעה כי התגמול החודשי לו היה זכאי, היה 1,500 דולר.

18. זכרון הדברים, נועד להסדיר את יחסי הצדדים עד להקמת הכולל. לאחר שיוקם או בחודש 1/07 היתה הבנה שייחתם חוזה חדש, כאשר מאותה עת (לאחת הקמת הכולל) יתמקד תפקידו של התובע בהפעלת הכולל (כאשר עד אותה עת יעסוק הוא בהקמה).
התובע מסר כי מדובר בתפקיד חינוכי ובדרך כלל לא ניתן למצוא תפקיד חינוכי באמצע שנה. עוד מסר בתצהירו כי דובר עימו על תקופה של שנתיים ואף הוזכר 3 שנים (ס' 34.5 לתצהיר). מזכרון הדברים ברור כי היתה כוונה להעסקה בשתי תקופות, הקמת הכולל ומייד לאחר מכן הפעלתו. התקופה הראשונה יועדה להסתיים עם הקמת הכולל או בחודש 1/07 אזי יבחנו הצדדים הקשר ביניהם ככל שלא תתקדם הקמת הכולל.

אי הקמת הכולל נבעה למעשה מחוסר היכרות של הנתבעת ואנשיה את תנאי המקום בטשקנט, אי הבנת החוק באוזבקיסטן, אי הכרת התרבות והמנטליות של יהודי המקום. הנתבעת לא בדקה הדברים בצורה ברורה. אילו נבדקו הדברים בצורה יסודית יותר, ניתן היה לדעת כי לא ניתן להקים כולל בטשקנט במתכון עליו חלמו אנשי הנתבעת, וכפי שמסר להם התובע בסמוך לאחר הגעתו בטשקנט, בדו"ח שנכתב על ידו כבר ביום 5/9/06 (נספח ג' לתצהירו). הנתבעת שלחה את התובע למשימה בלתי אפשרית – שנועדה לכשלון. התובע נענה לשליחות מתוך השקפת עולם אידיאולוגית ותום לב. הנתבעת למעשה מסרה לו מצג שווא ובמקרה הטוב רק התרשלה בבדיקת המציאות בטרם שיגרה התובע לארץ גזרה – לטשקנט. מדובר ברשלנות רבתית כלפי התובע, שכאמור נטש מקום עבודה שהיה לו ולרעייתו, עזב מגורים, מכר מטלטלין ובסופו של דבר מצא עצמו "קרח מכאן ומכאן". זהו חוסר תום לב בשלב המשא ומתן ואף בשלב החוזה.

19. המיזם נכשל (והכולל לא הוקם) שלא בעטיו של התובע. זה האחרון מצא עצמו "תקוע" בארץ כשאשתו עובדת בטשקנט והוא מתרוצץ כאן, בין הגורמים השונים של הנתבעת בנסיון לקדם המיזם, שהיה מלכתחילה חסר כל סיכוי. שונה המקרה בתכלית השינוי מעובד שניתנו לו כלים להצליח אך נכשל בעטיו. כאן כאמור מדובר היה "במשימה בלתי אפשרית". נציין כי ההתקשרויות המקבילות אצל הנתבעת עם שליחים הנשלחים לכוללים הינן לתקופה העולה על שנה, לשנתיים שלוש. זוהי תקופה ארוכה הנגזרת מהעובדה שהעובד עוזב את ארצו ומולדתו ונשלח לקהילה בגולה, שם אמור לעבוד על פרויקטים חינוכיים תרבותיים, שמטבע הדברים דורשים זמן.
כאמור, עדות התובע היתה שהובטחו לו שנתיים שלוש. התובע ביקש בתצהירו שכר לשנת עבודה אחת. נראה שראוי להשלים החוזה בנקודה זו ולקבוע את תקופת ההעסקה המינימלית כשנה.

20. השלמת חוזה חסר נעשית על פי סעיף 26 לחוק החוזים. בעניין זה נציין כי בטיוטת חוזה העבודה שהציע התובע, ביום 31/10/06, נקבע כי אם התובע לא יוכל להמשיך לעבוד בשל נסיבות אישיות שלו, יקבל הוא פיצוי. במייל ששלח לעו"ד של הנתבעת מיום 8/11/06 נכתב כי הפיצוי יהיה שווה ערך ל – 1,500 דולר כפול מספר החודשים עד להשלמת שנת עבודה (דהיינו למעשה ביקש התובע שיובטח לו שיקבל שכר עבודה – עבור שנה שלמה). עורך הדין של הנתבעת, עו"ד ג'קסון, הבין בתחילה כי הפיצוי הינו בסך הכל 1,500 דולר. התובע העמידו על טעותו ואזי ענה לו עורך הדין כי יש צורך לקבל אישורים נוספים, לאור החשיפה הגבוהה של הנתבעת (כעולה מתכתובת המיילים מהתאריך 8/11/06 שצורפה כחלק מנספח א2 לתצהיר התובע). לא מצאנו תשובת הנתבעת בעניין זה אותה עת. ברור מהתכתובת הנ"ל כי היתה הסכמה ל – 1,500 דולר פיצוי, השאלה מה לגבי הפיצוי על השלמת שנה שלמה. בעניין זה יש לערוך השלמה הואיל ולא נקבע בחוזה דבר בעניין זה.

21. השלמת חוזה על פי ס' 26 לחוק החוזים נעשית לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג. בעניין זה כעולה מהראיות, התקופה המינימלית אליה נשלחו שליחים הינה שנה. נזכיר כי עוסקים אנו בפרויקטים חינוכיים שנערכים בדרך כלל במקביל לשנה"ל. [ביחס למורים נקבע בתקשי"ר עובדי הוראה, כי עובד הוראה לא ניתן להפסיק עבודתו לפני תום שנת הלימודים ויש להודיע לו עד חודש מאי כדי שיהיה לו סיפק למצוא עבודה חילופית].
במקרה דנן, הנוהג הספציפי אצל הנתבעת, כמו גם הנוהג בסוג כזה של התקשרות, הוא שההתקשרות נעשית לשנה לפחות. עם התובע התקשרו כאמור. ההתקשרות החלה בחודש 8/06. יש לומר כי מדובר בחוזה לתקופה קצובה של שנה לפחות. הנתבעת הפסיקה החוזה לפני תום השנה ועליה לשלם לתובע פיצוי שווה ערך לשכרו עד השלמת התקופה הקצובה – שנת העבודה.

22. למעשה לתוצאה דומה ניתן להגיע גם בדרך נוספת. התובע הציע בטיוטת החוזה מטעמו פיצוי על הפסקת ההתקשרות שלא בעטיו, בסכום השווה להשלמת שכר לשנה. עורך הדין של הנתבעת לא דחה הבקשה אלא ביקש לבודקה. בסופו של דבר לא ניתנה על בקשה זו תשובה שלילית אותה עת והצדדים המשיכו לעבוד יחדיו בנסיון לקדם הקמת הכולל. באי מתן תשובה שלילית אותה עת והמשך קשר למעשה, יש מעין קיבול לתנאי זה.
תנאי זה נראה גם סביר וצודק בנסיבות העניין ולכן אנו סבורים שהחוזה, שצריך השלמת פרטים בנקודה זו, יושלם באופן שנקרא לתוכו תנאי ולפיו אם תסתיים עבודתו של התובע שלא בעטיו (כפי שקרה כאן) ישולם לו פיצוי השווה לשכר עד תום אותה שנה.
כאמור התובע החל לעבוד בחודש 8/06. התובע זכאי אפוא לשכר עד תום אותה שנה בסכום של 1,500 דולר לחודש לפי התעריף שהיה אותה עת ועמד על סך 4.3 ₪ לדולר, דהיינו 6,450 ₪ לחודש כפול 12 חודשי עבודה. הנתבעת צריכה אפוא להשלים שכרו באופן שישולם לו סכום של 77,400 ₪ ומסכום זה יש להפחית תשלומים שקיבל כשכר או כמלגה (במובחן מהחזר הוצאות).

23. התובע דרש לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש. פיצוי זה הינו בשל כך שבסופו של דבר נשלח למשימה בלתי אפשרית שנועדה לכשלון, נאלץ להשאיר את אשתו החדשה בטשקנט, בעוד שהוא נותר בגפו בישראל כדי לנסות "לדחוף" את הפרויקט (פרו' עמ' 57). אכן מציאות מורכבת. בעינינו העובדה שהנתבעת לא בחנה הפרויקט בצורה טובה ושלחה התובע כבלון ניסוי אנושי לארץ רחוקה וקשה מבלי לשקול מה יקרה לו, ולאחר מכן כשכשל המיזם, הפנתה לו עורף והתעלמה ממנו, הינה מציאות לא ראויה בלשון המעטה.
כאן נזכיר את העובדה שהתובע נותר בארץ ללא מגורים, ללא ציוד ואפילו ללא בגדיו. התובע טוען בעניין זה לפיצוי נפרד. אנו סבורים שעניין זה צריך לבוא לידי ביטוי בפיצוי הכולל בגין עוגמת נפש שנפסקו לו כאמור להלן.
כאן נכון לומר כי על התובעת, כמי ששולחת אנשים מטעמה, חלה חובת אחריות וזהירות הנגזרת בין היתר מחובת תום הלב והנאמנות הקיימת בחוזה עבודה. התובעת הפרה חובה זו. התובעת לא בדקה האם ניתן להקים כולל בטשקנט לאור המצב המשפטי שם. הנתבעת לא בחנה מה התנאים של השותפים למיזם, מה מצב הקהילה במקום וכיוצא בזה. הצעתו של התובע להקדים ולנסוע כדי ללמוד את תנאי המקום לא נענתה (ראה פרו' עמ' 63 וכן בעדותו של מר שוורץ עמ' 88 שו' 5-6). לזכותה של הנתבעת נאמר כי היא אינה רגילה לעסוק בהקמה של כוללים והיא ראתה בעניין פרויקט לאומי חשוב ולכן עמסה אותו על כתפיה, אך כשלה בשל חוסר נסיונה כאמור.
בנסיבות אלה אנו סבורים שראוי לפסוק לו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 25,000 ₪. נציין כי טענותיו של התובע אודות פגיעה בתדמית וכיוצא בזה, לא הוכחו והן נדחות.

24. באשר להוצאות שהוציא התובע, הרי שבעניין זה התובע העלה הדברים על הכתב בתצהירו אך אין בהם פירוט נדרש. התובע מציין עלויות שונות שהיו לו אך הוא לא מפרט, לא מביא להן אסמכתאות ולא מציין מה המקור הנורמטיבי לחיוב הנתבעת בתשלום הוצאותיו. לנוכח זאת התביעה בעניין זה נדחית.

25. בשולי הדברים ולקראת סיום נאמר כי ב"כ הנתבעת בסיכומיהם העלו שלל טענות כלפי התובע תוך שהם מטיחים בו ביטויים שנועדו להשחיר את פניו שלא לצורך. אף בהליך שיפוטי וגם בעת מחלוקת יש לשמור על כבודו של אדם וכבודו של העובד. המחלוקת צריכה להתברר לגופה ולא לעסוק באישיות של העובד אלא אם כן הדבר רלבנטי. כינוי התובע כחמדן כמו גם ביטויים אחרים היה מיותר וחבל.

סוף דבר
26. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום את הסכומים הבאים:
א. הפרשי שכר בסך 77,400 ₪ מהם ניתן להפחית סכומים ששולמו כאמור לעיל בסעיף 22.
ב. פיצוי על עוגמת נפש בסך 25,000 ₪.
ג. החזר הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

הסכומים הנ"ל בסק' א' ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1/10/06 ועד התשלום בפועל.

27. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה גמר

  2. חוזה זהב

  3. חוזה גנן

  4. חוזה ברטר

  5. חוזה גננת

  6. חוזה הקמה

  7. הכנת חוזה

  8. חוזה הפקה

  9. חוזה הפסד

  10. חוזה חוקי

  11. חוזה בכתב

  12. חוזה חסות

  13. חוזה אישי

  14. חוזה הקדמה

  15. חוזה חיתום

  16. חוזה אירוח

  17. חוזה השאלה

  18. הגדלת חוזה

  19. חוזה חוגים

  20. חוזה איכות

  21. השלמת חוזה

  22. חוזה הובלה

  23. חוזה בסיסי

  24. חוזה הפרשים

  25. חוזה חליפין

  26. חוזה הובלות

  27. חוזה זיכיון

  28. חוזה הקלטות

  29. חוזה אחריות

  30. חוזה גלובלי

  31. חוזה דפי זהב

  32. חוזה דו צדדי

  33. חוזה השתדלות

  34. חוזה זכיינות

  35. השתכללות חוזה

  36. חוזה גג רעפים

  37. חוזה דו שבועי

  38. חוזה בהתנהגות

  39. חוזה בית אבות

  40. חוזה גב אל גב

  41. חוזה יחסי אמון

  42. חוזה בלתי חוקי

  43. חוזה בלתי מוגן

  44. חוזה ארוך טווח

  45. חוזה אובליגטורי

  46. חוזה הוצאה לאור

  47. חוזה בלי אופציה

  48. חוזה בין שותפים

  49. חוזה השאלת ציוד

  50. חוזה אישי בכירים

  51. חוזה אישי גלובלי

  52. קיום חוזה בקירוב

  53. חוזה בשפה הרוסית

  54. חוזה קידום אתרים

  55. חוזה אישי קביעות

  56. חוזה אישי זכויות

  57. חוזה הפסקת עבודה

  58. חוזה אמריקן לייזר

  59. חוזה חיים משותפים

  60. חוזה חלוקת רווחים

  61. השלמת פרטים בחוזה

  62. חוזה תיאום ציפיות

  63. חידוש חוזה אוטומטי

  64. בטלות חוזה בלתי חוקי

  65. חוזה דיור בלתי מוגן

  66. הסכם קיבוצי חוזה אישי

  67. התנאים לקיומו של חוזה

  68. השלמת פרטים חסרים בחוזה

  69. חוזה אישי במגזר הציבורי

  70. חוזה בכירים בשירות המדינה

  71. חוזה בכירים בשלטון המקומי

  72. אי חוקיות הבטחת תשואה בחוזה

  73. חוזה הסותר את תקנת הציבור

  74. חוזה בכירים נציבות שירות המדינה

  75. חוזה לביצוע עבודות מסגרות מעקה ושערים

  76. התנאים בהם משא ומתן משתכלל לכדי חוזה מחייב

  77. נטען כי מעולם לא נכרת חוזה מכר כיוון שלא היתה גמירות דעת

  78. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון