חוזה אבהות


מונחות בפני שתי בקשות, האחת בקשה למחיקה על הסף של התביעה בהעדר עילה והשנייה, בקשה לפסיקת מזונות עבור אישה כידועה בציבור ועבור שתי קטינות שאומצו על ידה.

העובדות הצריכות לעניין:-

ר. ו-ע. הכירו בשנת 1998 וחיו יחדיו כבני זוג לכל דבר ועניין, בדרך ניהול משק בית משותף וחיו חיי משפחה החל משנת 2000. בני הזוג לא מיסדו הקשר ביניהם בקשר נישואין. ר., בשל מחלה ובעקבות טיפולים שעברה, אינה יכולה להורות וללדת.

ר. ובצדה ע.- כפי שיפורט בהמשך ביתר פירוט – החלה בהליך אימוץ בחו"ל לשתי קטינות (ג) ו(ט). בשנת 2004 ניתן צו אימוץ על ידי בית משפט באוקראינה לפיו (ר.) היא האם המאמצת בלבד.צו בית המשפט ניתן בחודש 9/04 ולאחר קבלתו שבו (ר.) ו(ע.) לארץ בלוויית שתי הקטינות (ג.) ו(ט.) והילדות נרשמו בתעודת זהות של (ר.).

בשנת 2006 נקלעה מערכת היחסים בין הצדדים למשבר, וחרף כך המשיכו לגור יחדיו, עד למשבר האחרון ובעניין זה נשמעו על ידי שתי בקשות בעניין הטרדה מאיימת וצו הגנה. במהלך חקירת (ר.) בבקשה למתן צו הטרדה מאיימת, הודתה בחקירתה מיום 13/4/08 שהם ישנים בחדרים נפרדים למעלה משנה ולפני זמן מהגשת ההליכים בבית המשפט. עוד הוסיפה (ר.):

"ש. כמה זמן אתם ישנים בנפרד?
ת. יותר משנה.עוד טרם החלו ההליכים בבת המשפט.
ש. כשהחלטתם להיפרד (ע.) עזב את חדר השינה?
ת. כן.
ש. הפירוד נעשה בהסכמת שניכם?
ת. כן. "

ראה פרוטוקול החקירה מיום 13/4/08 בתיק תמ"ש 1183/08.

פירוד נעשה בהסכמה ולפחות שנה לפני הדיון דהינו: לפחות מ- 13/4/07.ביום 16/3/08 הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה וביום 8/4/08 הוגשה בקשה למזונות זמניים בתיק בשא 1369/08.

לאור מהות הטיעונים שהועלו ביחס להעדר עילה, מצאתי לנכון לקבוע מועד לשמיעת כל הבקשות,וקבעתי דיון במעמד הצדדים ביום 13/4/08. מספר ימים לפני הדיון הגישה (ר.) בקשה למתן צו הטרדה מאיימת, וקבעתי גם את הבקשה למתן צו הטרדה מאיימת לאותו מועד.

במועד הדיון, הצדדים האריכו בחקירות מעבר לנדרש, בשל קיום הבקשה למתן צו הטרדה מאיימת, והתנהל דיון שארך שעות ונרשמו 24 עמודי פרוטוקול, ובסיום הדיון קבעתי שאתן החלטה בעניין צו הטרדה מאיימת ולעניין שמיעת יתר הבקשות קבעתי דיון נוסף ביום 4/5/08.

כעת אדון בבקשה לסילוק על הסף, ואם תדחה הבקשה אדון בבקשה לפסיקת מזונות זמניים.


המסגרת הנורמטיבית:

מזונות קטינים:-

זכויות הקטינות כלפי הנתבע ניתנת לבחינה משתי זוויות ראיה. האחת, מנקודת המבט של דיני המשפחה הנוהגים בישראל- דיני המזונות. זווית הראיה השנייה מתמקדת ביחסים החוזיים שנוצרו הלכה למעשה בין הצדדים וטיב היחסים שנוצרו כלפי הקטינות.

דיני המזונות-דיני משפחה

סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 [להלן: "חוק המזונות" קובע באשר למזונות ילדים קטינים, כדלקמן:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

בעניינו מדובר בנתבע יהודי והדין החל הוא הדין העברי, ובהעדר הוראה בדין האישי(במקרנו העברי) יחולו הוראות חוק המזונות.

הבסיס לחיוב אדם ,מהדין האישי, היא לגבי ילידיו שהם בשר מבשרו.הדין העברי מכיר בחיוב אב לילדיו מנישואין במזנות ילדיו. גם החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע חיוב במזונות של אב כלפי ילדו. החיוב נובע מכוח אבהותו של הנתבע מכוח היותו אביו הביולוגי.

כך הוגדר ילד בסעיף 1 לחוק המזונות:" "ילד" - בין שנולד מנישואין ובין שלא מנישואין לרבות מאומץ."
אם כך העילה הראשונה לחיוב במזונות היא עילת האבהות,על כל הגדרותיה כפי שאבחן, כלהלן:

א. מזונות מקשר ביולוגי ( אבהות טבעית):-

לפי הדין העברי והן לפי החוק, עילת החיוב היא בהורות טבעית ביולוגית, וכל עוד הקטין בנו של החייב במזונות בין אם מהנישואין או שלא מנישואין, מחויב האב במזונות בנו הקטין.אם הקטין אינו בנו הטבעי ואין קשר ביולוגי ביניהם, אין החוק ואין הדין העברי מכיר בחובת אדם בתשלום מזונות.

הקטינות במקרנו זה אינן בנותיו הביולוגיות של הנתבע, בשל כך אין עילה לפי הדין האישי בחיובו במזונות, שנובעת מקשר טבעי או ביולוגי בין הקטינות לבין הנתבע.

מזונות של ילדי בן זוגו (אבהות מורחבת):-

בן זוג משמעותו - הנשוי לו.
חוק המזונות אינו כולל בהגדרת בן זוג "ידוע בציבור" אין הוא קובע כבחוקים שונים אחרים בת זוג לרבות ידועה בציבור.
ראו: עו"ד אמנון בן דרור - הידועה בציבור - נישואין ללא נישואין - עמ' 79, הערה מס' 2. בהמ' (ת"א) 2296/84 שאול כתב נ' ג'וליט מזרחי פסקים מחוזיים תשמ"ה ג' עמ' 12, 13. דובר בתובענתה של ידועה בציבור לחיוב המבקש בכל החיובים הנובעים מיחסיהם לרבות מזונותיה. את עילת תביעתה בקשה לבסס על חייה המשותפים עם המבקש במשך תקופה ארוכה אליהם נלוותה כוונה ליצירת מערכת חובות וזכויות הדדיות.את ההנמקה לתביעתה מצאה המשיבה בחוק המזונות.
כב' השופט מצא קבע כי:
"החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) הינו חוק מטריאלי, הקובע את היקף החבות במזונות על פי דין. בחוק זה אין זכר לחובת איש לזון את הידועה בציבור כאשתו ... כל אימת שהתכוון המחוקק להקנות זכות ממונית או חפצית ל "ידועה בציבור" הוא עשה כן בלשון מפורשת. כזאת למשל הזכות למזונות מעזבון בן הזוג, האמורה בסעיף 57(ג) לחוק הירושה... . בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) אין הוראה מפורשת, בדבר קיום חובה לזון את ה"ידועה בציבור" והעדרה של הוראה כזאת הוא הנותן, שאין החובה הזאת קיימת על פי הדין, כלל ועיקר".
אכן, הגדרת "בן זוג" לכשלעצמה הורחבה לאחרונה ונקבע כי לעניין תביעת פיצויים עפ"י פק' הנזיקין תיכלל בהגדרת "בן זוג" אף הידועה בציבור ברם בית המשפט בקובעו כך, סייג הרחבה פרשנית זו לחוקים על פיהם מוענקות הטבות סוציאליות או פיצויים ולא הרחיב לעניינים מהותיים, המתייחסים לסטטוס, למעמד כבן זוג ושלא לצורך קבלת הטבות סוציאליות או פיצויים.
ראו: ע"א 2000/97 ניקול לינדורן נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תקדין עליון כרך 4)99) תשנ"ט/תש"ס - 1999, עמ' 10-11) 84).

המסקנה שחיוב מזונות מכוח החוק חל לגבי ילדים של בן זוג הנשוי לו.
מכאן מתבקשת המסקנה שבנסיבות מקרנו, שעה שהצדדים כאן לא נישואין אלא חיו כידועים בציבור, הרי לא חלה על הנתבע החובה לזון את הקטינות מכוח היותן בנות בת זוגתו.
מכאן נשללת העילה לחייב את הנתבע מכוח החלופה של ילדי בן זוגו.
מזונות ילד מאומץ( אבהות מורחבת):-
המחוקק,ביקש, להרחיב הגדרת ילד וכלל ילד מאומץ.

כיצד נוצר האימוץ?

סעיף 1 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א- 1981 קובע:-" אימוץ יהיה על ידי צו של בית-משפט, שיינתן לפי בקשת מאמץ. "

מכאן שעל מנת שהקטינות במקרנו זה,יכללו בהגדרת ילד מאומץ, יש צורך בקיום צו אימוץ לפי חוק אימוץ ילדים. האישור הרשמי שניתן לאימוץ בצו בית משפט הוא מאפיין מהותי של מוסד האימוץ המוכר בשיטתנו המשפטית.

אימוץ ילדים הוא דוגמה קלאסית לסטטוס של הורות חוקית , האימוץ משנה את מעמדם האישי של הצדדים. תוצאות האימוץ, היא כאמור בסעיף 16 לחוק האימוץ:

"האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונים להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להןביחס אליו..."

אין חולק בין הצדדים בפני כי לא היה צו אימוץ שניתן על ידי בית המשפט הקובע שהנתבע הינו המאמץ של הקטינות, ובהעדר צו, לא ניתן לקבוע שהוא אביהן של הקטינות מכוח ההגדרה הרחבה של ילדו לרבות ילד מאומץ על ידו.


תשאל השאלה, האם פרשנות המונח , מאומץ לפי חוק המזונות היא מאומץ בפועל?

ב"כ התובעים, טען, כי די באימוץ בפועל ואין צורך באימוץ חוקי בעניין זה הוא מסתמך על אמרה שהובעה על ידי כבוד השופט גרשון בתיק עז' (תל-אביב-יפו) 102562/05 - פלונים נ' עזבון ואח' . תק-מח 2007(1), 13926 ,עמ' 13928, בקובעו:-

"אכן, אפשר ולעניין חיוב במזונות ניתן להסתפק באימוץ שהוא "אימוץ" כ"אימוץ בפועל" ולאו דווקא כאימוץ בדין, וכל זאת בכפוף לכך שאין באימוץ כדי פגיעה בצד שלישי ולא ביצירת מעמד כלפי כולי עלמא, כאימוץ לעניין יורש. כאמור, במקרה אשר כזה, כאשר מדובר בטובת הנאה סוציאלית גרידא, אין צורך ב"פורמליות מעמד העילה".

אין בידי להסכים לטענה זו.

בצד אימוץ כדין קיימים גם מצבים המכונים "אימוץ בפועל". השאלה מה משמעותם, הלכה למעשה, של יחסי אימוץ שלא זכו בהכרה פורמאלית משפטית ,נדונה בעבר בבית המשפט העליון לענין זה קבע כבוד השופט ח' כהן:

"נראה שכל חוק וחוק טעון פירוש משלו: חוק חוק וכוונתו שלו, ומעוות משלו אשר הוא בא לתקון. בחוק האזרחות, תשי"ב-1952, למשל, הקובע שגם "ילד מאומץ" רוכש את אזרחות מאמציו (סעיפים 13,8 ,2), חוששני שבאימוץ בפועל לא סגי: יש צורך באימוץ פורמאלי דוקא, כדי להוליד את התוצאה של רכישת מעמד האזרחות; כפורמאליות מעמד התוצאה, כן פורמאליות מעמד העילה. מה שאין כן בכל אותם החוקים המעניקים טובות הנאה סוציאליות בלבד: כאן אין המדובר ביצירת מעמד זה או אחר כלפי כולי עלמא --- אלא אך ורק בדאגה חומרית למי אשר במות פלוני, או בהיקרות מקרה אסון פלוני, וכיוצא באלה עילות אינדיבידואליות לחסדי המחוקק, זקוק הוא להגנתו ולטובת ההנאה המסוימת אשר הוא מעניק לו" (ע"א 457/63 אברהם רבינוביץ נ' יורשי המנוחה ציפה (דבורה) גרשטיין, פ"ד יח (1) 659, 662).

פרופ' שיפמן בספרו " דיני המשפחה בישראל" כרך (ב) עמוד 94 בקובעו:

"נראה , איפוא ,שאין להגיע למסקנות כוללניות וגורפות,ויש לבדוק כל חוק וחוק לפי מטרתו, אם ניתן לכלול בתחומי תחולתו גם ילדים שאומצו אימוץ למעשה בלבד.מול הרצון להיטיב עם ילדים שהיו סומכים בפועל ממש על שולחנם של מאמציהם בפועל,עמד השיקול שאין לעודד אימוצים הנעשים באורח פרטי.."


מכאן שיש לבחון מה מטרת חוק המזונות ואם הוא כולל בחובו גם הרחבת הגדרת ילד כבן מאומץ בפועל. מעיון בהוראות החוק, מלמד כי כוונת הדברים שהאימוץ הוא אימוץ בצו בית משפט ולא אימוץ בפועל, ויש הכרח במיסוד הקשר בין ההורה המאמץ לבין הבן המאומץ, כדי ליצור עילת התביעה הנובעת מאבהות, בדרך דומה נקט המחוקק בקשר לבן זוג ולא כלל ידועה בציבור. המחוקק לא הרחיב את הגדרה של ילד לקשר שאינו קשר משפטי פורמאלי ולא ככל אבהות פסיכולוגית שהיא אחת מצורות האימוץ בפועל.

הרחבה זו הייתה מביאה כל הנראה להתנגשות עם הדין האישי ובכך לא חפץ המחוקק.וכבר נפסק שהגדרת ילד כפי שבאה לידי ביטוי בחוק הירושה היא אותה הגדרה בחוק הירושה ראה דברי השופט חשין בעא 3077/90 פלונית נ' פלוני מט (2) 578, עמוד 597, בקובעו:-

"כל דברים של עיקרון התופסים ב"ילדים" שבחוק הירושה יתפסו ב"ילדים" שבחוק המזונות, והנה לפנינו כלל נוסף בנושא של "אבהות אזרחית", והיא "אבהות" לעצמה, אבהות השוכנת בצד אותה "אבהות דתית" שהילכת אבו-אנג'לה משיחה בה. על "אבהות אזרחית" זו חל המשפט האזרחי - ככל שמחיל הוא את עצמו - וממנו נלמד. "

ההלכות שקבעו ביחס לחוק הירושה קבעו מפורשות הגדרת ילד מאומץ היא ילד מאומץ לפי הדין ולא בפועל. ראו ע"א 8030/96 - לאה יהוד ו-4 אח' נ' ישראל יהוד ואח' . פ"ד נב (5) 865 ,עמ' 871-872.

הפסיקה בעניין יהוד הנ"ל קבעה מפורשות שלצורך חוק הירושה ילד מאומץ הוא ילד שאומץ כדין בהכרה פורמאלית ולא בפועל, ומכאן המסקנה שילד לצורך חוק המזונות הוא ילד מאומץ בדרך פורמאלית ואין להסתפק באימוץ בפועל.

על כן אני סבור כי לא די באימוץ בפועל לצורך הקמת עילת תביעת מזונות מכוח האבהות ויש צורך בקיום צו אימוץ מבית המשפט כדי ליצור עילה כזו.

מכאן המסקנה כי אין עילת תביעה הנובעת מאבהות.

יחד עם זאת יש לציין כי טענה משיקה לטענת אימוץ בפועל היא טענת מכוח דיני החוזים, דיני ההסתמכות ודיני ההשתק, אך אלה הם עילה נפרדת ואחרת מהטענה של אימוץ בפועל שמביאה את הגדרת הקטין כבנו של הנתבע-לצורך חוק המזונות.

המסקנה עד כאן, שאין עילה לחיוב, כך אני סבור ,לחייב את הנתבע במזונות הקטינות, מכח הדין האישי או מכח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) שכן אין הקטינות בנותיו הביולוגיות, או בנותיו המאומצות כדין או ילדי בת זוגתו.

ב. חוזה, תנאי מכללא והשתק :-

כבוד הנשיא ברק ברע"א 8256/99 - פלונית נ' פלוני ואח' . פ"ד נח (2) 213 ,עמ' 228-229 ,ציין בפסק דינו :-

"כי אין מניעה עקרונית מלבחון את שאלת המזונות על פי דיני החוזים, וזאת מבלי להכריע בשאלת הסטטוס. מכיוון שכך, עלינו לבחור באחת משתי זויות הראיה עליהן עמדתי. הנכריע ערעור זה בדרך הסטטוס או בדרך ההסכם? דעתי הינה כי ראוי הוא שנלך בדרך החוזה."

אמנם הדברים נאמרו ביחס למזונות ידועה בציבור, אך הדבר מקבל משנה תוקף ביחס לקטינים שהם נזקקים, ויש לבחון אם בצד דיני המזונות קיימת עילה מכוח דיני החוזים , שיש בה ,כדי לבחון אם קיימת עילה לפסיקת מזונות.

ההסכם שבין אדם לבת זוגתו הוא הסכם החל עליו הדין הכללי, יקבע מבחינת צורתו ותוכנו על פי דיני החוזים הכללים.

יש להחיל על ההסכם את סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 לפיו( חופש החוזי הצורני) "חוזה יכול שיעשה בע"פ, בכתב או בצורה אחרת זולת אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתוקפו על פי חוק או על פי הסכם בין הצדדים",ולהסכם בין בני זוג לרבות ידועים בציבור אין דרישה צורנית מיוחדת, והסכם יעשה גם בעל פה.על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות.גם כלל זה חל על הסכם בין בני הזוג, ועל התובעים להוכיח בפני, את קיום ההסכם ואת תנאיו.

חוזה בין בני זוג נמצא בצומת שבין דיני החוזיים הכללים לבין דיני המשפחה. הסדרת יחסי בני הזוג באמצעות ההתקשרות חוזית,יוצרת נקודות השקה ,המחייבות החלה גמישה וייחודית של דיני חוזים על החוזים המשפחתיים. הגישה השלטת בדיני חוזים הכללית-הינה גישת הוודאות החוזית והטלת אחריות מוחלטת. ראו בהרחבה- ג' שלו "דיני חוזים(מהדורה שנייה תשנ"ה) עמוד 495 עד 499. הסדרת היחסים המשפטיים בין יחידי המשפחה-בכללם
משפחה לא פורמאלית ידועים בציבור, נישואין אזרחיים וכדומה , מביאה לשינוי בתפיסה קלאסית זו ככל שאנו דנים בחוזים בתחום דיני המשפחה. הדבר נובע מאופים המיוחד של חוזים אלו, בצד הצורך ,לפעמים ,להפעיל עקרונות על -כגון עקרון טובת הקטין.החלת עקרונות על,כאמור, מביאה את בית המשפט,כשיש צורך, להתערב בתוכן החוזה ולא לאשרו ובכך להתערב בחופש החוזים.אם כך-המסקנה היא שעל החוזים הדנים בענייני משפחה, אין תחולה לדיני החוזים הכללים במובנם הקלאסי אלא יש צורך בהחלה גמישה שתתאם את הענף המשפטי של דיני משפחה. ראו בעניין זה מאמרו המקיף והמעניין של ד"ר שחר ליפשץ " הסדרת החוזה הזוגי במשפט הישראלי: מתווה ראשוני" קרית המשפט-כרך (ד),2004.


אם כך, חוזה או תניה מכללא או התחייבות של הנתבע, יש בה כדי לבסס חיוב במזונות קטינים. בתי המשפט, במספר מקרים, השתיתו על יסוד דיני החוזים (חוזה, התחייבות) חיוב במזונות. השופטת נילי מימון בתיק תמ"ש (ירושלים) 10681/98 - פלונים נ' אלמוני . תק-מש 2000(3), 244, עמ' 253,דנה בהרחבה בשאלת חיוב אדם במזונות נולד מהזרעה מלאכותית מתורם זר, כשאז ברור שאין כל קשר ביולוגי עם הנתבע למזונות.

בפסק דינה, סקרה חברתי השופטת מימון באורח מקיף וממצה את השאלה, תוך בחינת הדין, הדין המשווה והספרות בתחום, וכך קבעה:-

"המסקנה היא כי עפ"י הדין העברי החבות במזונות של בעל לילד אשר נולד לאשתו כתוצאה מהפריה מלאכותית מזרעו של תורם זר אינה באה מכוח דין מזונות כי אם עולה אך מכוח התחייבות מפורשת של הבעל בקניין ובעדים לזון את הילד ועפ"י דעה נוספת תחול עליו כדין ערב. "

ובהמשך:-

"סיכומו של דבר, מהאמור עולה, כי הן בארה"ב ובאנגליה לפני חקיקת החוקים המסדירים במקום בו נחקקו כאלה והן בישראל, היסוד העיקרי לפיו נקבע אם קיימים יחסים משפטיים אכיפים בין הידוע בציבור של אם הילד לבין הילד הוא ההתחייבות של הידוע בציבור כלפי האם ובאמצעותה כלפי הילד, כאשר מול התחייבותו נבדקת התחייבות מקבילה של האם בעצמה וכנציגת הילד, אשר באה לידי ביטוי במצג אותו הציגה כלפי הידוע בציבור ביחס לכוונותיה בהתייחס ליחסים שבין הידוע בציבור לבין הילד, וכן המציאות הקיימת בפועל, מהות היחסים אשר נוצרו ואורך התקופה בה נמשכו."

דברים אלו מקובלים עלי, מקום בו דיני המשפחה והמעמד חלים או מקום אינם חלים, אין בהם כדי להוציא את תחולת הדין הכללי, ומקום בו תוכח התחייבות של אדם כלפי בת זוגתו אשר התייחסות לקטינים, הרי העניין יקבע לפי דיני החוזים ולא לפי דיני המזונות הרגלים.

האם אותו דין חל על הליך אימוץ? האם דין בן זוג שהסכים שבת זוגתו תאמץ ילדה , יחויב הוא במזונותיה?

השאלות שמתעוררות בפני, הינן שאלות כבדות משקל, ובמסגרת פסק הדין שיינתן, על בית המשפט לשקול היטב את השפעת הרחבת תחולת המזונות גם על מקרה זה , ויש לבחון –במשנה זהירות –היקף החובה, המשך החובה כלפי "המאומץ" .

נראה לי כי שיקולי ההגינות –כלשון הנשיא ברק- ברע"א 8256/99 - פלונית נ' פלוני ואח' . פ"ד נח (2) 213 ,עמ' 234-235 מחייבים, כי במקום שאחד מבין בני הזוג התחייב או הסכים או נטל חלק פעיל בהליך הפריה מלאכותי ובין בהליך אימוץ שהיה שותף לו גם לא פורמאלית, שלא להותיר את המשפחה בעת פרידה ללא כל תמיכה.

קווי הדמיון בין הליך האימוץ והקשיים העוברים בני הזוג יחדיו עד לקבלת צו האימוץ לבין הבאת ילד לעולם מהפריה מלאכותית, מחייבים את המסקנה שיש להחיל אותו דין.

מכאן מסקנתי שקיימת עילה לחיוב במזונות קטינים מכוח, דיני החוזים, מניעות וחובת תום הלב.

כעת אבחן את העובדות בפני, האם יש בהם ראיות לכאורה לקיומה של הזכות לפי המבחנים שקבעתי לעיל, הקביעה כעת היא קביעה לכאורה בלבד, והקביעה הסופית תהיה בסיום ההליך ועם מתן פסק הדין.

עצם קיום הסכם או התחייבות יש ללמוד מכלל הנסיבות, אך לצורך קביעה לכאורה, אין צורך והכרח לבחון את מלוא הנסיבות ולנתח את הראיות באופן ממצה ומקיף, ולאחר שמיעת שני הצדדים, עולה כי מערכת היחסים הייתה מורכת וקיימים סימנים התומכים בעמדת התביעה וקיימים סימנים השוללים אותה. הקביעה הסופית תעשה במסגרת פסק הדין.

כעולה מעדות (ר.) והעדים מטעמה, (ע.) תחילה סרב לנושא האימוץ ובשל מאוחר וכאשר הוצגה בפניו הברירה להמשיך בקשר הזוגיות בכריכת עניין האימוץ או פירוק קשר הזוגיות, נאות להסכים (ע.) להליך האימוץ.


יחד עם זאת, ולצורך ביסוס הזכות לכאורה,אני סבור שמהראיות שהוצגו בפני, לרבות עדות הצדדים והמסמכים הנלווים, עולה כי ,לכאורה ואני שב ומדגיש לכאורה, שהייתה התחייבות מטעם (ע.) להליך האימוץ ואנמק את דבריי בקצרה:

1. אין חולק כי האימוץ הפורמאלי בוצע בידי (ר.) בלבד. אך בפועל (ע.) הייה שותף בהליך זה מתחילתו ועד סופו, למרות הנסיגה מדי פעם בעמדתו, אך זו נסיגה טבעית של התלבטויות בהרחבת התא המשפחתי אשר מתנדנדת בין הרצון להרחיב את המשפחה לבין הרתיעה מהשלכות אותה הרחבה. תחילה הצדדים ביקשו לבצע אימוץ בארץ והייתה פנייה כזו. הצדדים פנו במשוף וכך הודה (ע.) בחקירתו ביום 4/5/08 בפני ( עמוד 3 לפרוטוקול): " בשלב מסויים הוחלט בין התובע לביני כי תהליך האימוץ שלה יוצג למראית עין כתהליך משותף.הסכמתי לכך מתוך רצון לעזור לה למרות שכפי שפורט בכתב ההגנה,קדמה לכך מחלוקת ארוכה וממושכת וגם פרידות ואני מלכתחילה התנגדתי לכל הליך האימוץ."

(ע.) הציג את עצמו בפני הרשויות בארץ כבן זוג מלווה, כך על פי הודאתו בחקירה בעמוד 3 באומרו:- " לא הצגתי את עצמי כבעל או כנשוי,אלא כבן זוג המתלווה לתהליך האימוץ אשר בסופו של דבר אהיה סיטואציה בחיי היום יום."

עוד הוסיף באותו עמוד : " המצג שהוצג היה שמדובר כאן באימוץ של התובעת מצד אחד ובשותפות שלי בסיטואציה הביתית לאחר שהאימוץ יושלם כבן זוג ודמות בחיי הקטינות.בשום שלב "בעל" לא הוזכר."

בדברים אלו, ניתן לזהות ראשית ההודאה בקיומה של ההתחייבות שניתן לבסס עליה את העילה. הוסכם שהאימוץ הפורמאלי יבוצע בידי (ר.), אך (ע.) הציג מצג כלפי (ר.) ורשויות האימוץ, שהוא שותף כבן זוג.

(ע.) הוסיף והודה( בעמוד 4 לפרוטוקול הדיון):" המשמעות כפי שאני ראיתי אותה שהאחריות המשפטית ההורית תחול על התובעת ואני בן זוג שאוהב אותם אהיה בסיטואציה שאתמוך בילדות,אעשה כמיטב יכולתי מתוך אהבה ורצון טוב ובזה יסתיים."

כאן קיימת הודאה ממש הודאה שהוא יתמוך בילדות מעין מצג כלפי (ר.) וכלפי כל ילד שתאמץ שהוא יתמוך. ניתן מדברי (ע.) , להכיר בקיומה של התחייבת או מצג כלפי (ר.) ,ש(ע.) למרות העדר האימוץ הפורמאלי מטעמו, הוא יתמוך בהליך על כל המשתמע מכך.

2. לא רק עדותו בפני מחזקת מסקנתי זו, אלא התנהגותו במהלך כל התקופה מחזקת את מסקנתי. (ע.), ליווה, השתתף, היה חלק פעיל ואינטגראלי מהליך האימוץ שהחלו בו בארץ. לצורך כך התייצב לכל ישיבה, לכל אבחון, השתתפות פעילה זו היא הסכמה בהתנהגות להשתתפות פעילה בהליך האימוץ.

3. (ע.) פנה במכתב לעו"ד בולדו( מוצג מש/1) מתוך מכתב זה ניתן להבין הלך מחשבתו והסכמותיו של (ע.). (ע.) ציין שחתם בשנת 2003 על חוזה יחד עם (ר.) עם עמותת "עתיד לילדים" לאימוץ ילדים באוקראינה . (ע.) הודה שהוא ניסח את המכתב. כך הוא פתח את מכתבו:- " ביולי 2003 חתמנו בת זוגתי ואני ( הצד בחוזה היתה זוגתי מאחר שאנו לא נישואין )חוזה עם עמותה לאימוץ בין ארצי..." כך ממש תיאר את המצב של בני הזוג והתייחסותם להליך האימוץ. ובהמשך במכתב אף מציין : " בספטמבר השנה נסענו לאוקראינה ואימצנו תאומות מקסימות." .(ע.) אימץ אימוץ בפועל ,לא בצו של בית המשפט, אך בהתנהגות את הקטינות, וכיום לצורך ההליך המשפטי נאחז הוא בחלוקה הפורמאלית בין מאמץ פורמאלי כדין לבין אימוץ בפועל. ההבחנה רלבנטית לעילה מכוח האבהות, אך אינה רלבנטית לעילה החוזית שהיא בצדה של העילה הנובעת מאבהות.

4. (ע.) אף לא חלק, שנסע יחד עם (ר.) לאוקראינה כדי לאמץ את הבנות, ואף אישר שבמעמד קליטת הקטינות ומתוך התרגשות אמר שהוא "אבא גאה". התנהגותו, אינה מקרית, אינה חד פעמית, קיומה של ההתחייבות,כך לכאורה, בנויה מפזל שלם המורכב מהתבטאויות ,הנהגות במשך תקופה ארוכה, בהשתתפות פעילה בהליך האימוץ ובהשתתפות במאמץ בגידול הקטינות כאב ממש, ואלה מובילים למסקנה שקבעתי לעיל.

מכל המובא לעיל, ניתן להסיק ממכלול הראיות שהובאו בפני, דבר קיומה של התחייבת לא רק לתמוך בהליך האימוץ, אלא התחייבות לשאת בתוצאותיו של הליך האימוץ, לרבות התוצאות הכספיות של אותו הליך של הרחבת התא המשפחתי הלא פורמאלי.

משכך קיימת עילה לתובענת המזונות בשם הקטינות.

ג. מזונות ידועה בציבור:

כדי להכיר במערכת יחסים כמערכת יחסים כידועים בציבור יש להוכיח שני יסודות: חיי משפחה וניהול משק בית משותף. מהראיות שהובאו בפני, ניתן לקבוע ,לכאורה, שהחל משנת 2006 הצדדים הם ידועים בציבור. הצדדים ניהלו משק בית משותף ונהגו כמשפחה לכל דבר ועניין.


מוסד הידועים בציבור נולד בעצם כתחליף למוסד הנישואין,ומבוסס על מודל החיים המשותפים ללא נישואים.ניתוק הקשר בין בני הזוג, מסור לבני הזוג, מבלי שיהיה צורך לנמק את הניתוק או להצדיקו, להבדיל ממוסד הנישואין.

פסיקת בית המשפט העליון בשנים האחרונות מכירה בכך שחיים כידועים בציבור מקימים לאישה עילה מכוח יחסיים חוזיים שנוצרו הלכה למעשה בין בני הזוג ולפיה יקבע ,אם מערכת היחסים שבין בני הזוג הקונקרטית, אומד דעתם, כוונותיהם הסובייקטיביות, יוצרים הסכם משתמע לתשלום המזונות.

הפן האחר של אותה פסיקה מלמד שגם אם לא הוכח קיומה של התחייבות חוזית בין הידועים בציבור, קיימת עילה מכוח שיקולי הגינות, תום לב,דיני ההסתמכות והרצון להגן על הצד הנזקק והחלש על ידי יצירת חיוב של מזונות משקמים.

ראו:- ע"א 2000/97 קלדרון נ' קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים,פ"ד נה(1) 12, רע"א 8256/99 פלונית נגד פלוני,פ"ד נ"ח(2) 213 .

לניתוח מעמיק ומפורט ראו: ספרו של שחר ליפשיץ" הידועים בציבור" תשס"ה-2005 בעמודים 153 עד193.
אי לכך קיימת עילה בדין לחיוב בן זוג במזונות או מזונות משקמים .

התוצאה ביחס לבקשה לסילוק על הסף, היא שדין הבקשה להידחות.

ד. מזונות זמניים:-

מזונות זמניים ,כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסיקה ענפה בבית המשפט העליון,הינם צורה מצורת הסעד הזמני שמוסך בית המשפט להעניק וכך נאמר:-
"המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני. טיבו של כל סעד זמני, וצו למזונות זמניים בכללו, שהוא ניתן למי שלפי סברת בית המשפט זקוק לו, עד שיתברר דינו. בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את העניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, לח(4), 105 בעמ' 108) .

ועוד נקבע לעניין אופיו הזמני של צו למזונות זמניים נאמר באותה פרשה:-
"צו זמני למזונות אינו מכריע בזכות האישה למזונות, ובית המשפט, הדן במזונות הסופיים, הוא שבודק את זכותה ואת טענות ההגנה של הבעל על-פי הראיות שלפניו. מכאן גם ברור, שצו זמני כזה אינו מהווה מעשה-בית-דין, שכן אין הוא קובע את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים, ואין שום מניעה שפסק-דין סופי יסטה ממנו" (ראה פס-דין גלוזמן בעמ' 110).

ד.1. מזונות זמניים לקטינות:-

כבר קבעתי כי קיימת עילה מכוח העילה החוזית לחיוב הנתבע במזונות הקטינות. במסגרת פסק הדין, על בית המשפט לדון בהיקף חובה זו, אורך חובה זו ואם היא כוללת כל התקופה כמקובל לפי הדין העברי או יש להחיל אמות המידה של חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט- 1959). בשלב זה נמנעתי מלקבוע מסמרות בשאלת אופי החיוב, היקפו ולאיזה תקופה משתרע חיוב זה, בשאלות אלו יש לדון במסגרת פסק הדין.

כעת יש לדון במזונות הזמניים של הקטינות ונראה לצורך מזונות זמניים אלו, אמת המידה הראויה היא אמת המידה לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט- 1959), ויש להחיל בשלב זה חיוב מזונות על שני ההורים לפי חלקו היחסי של כל צד.

הקטינות בנות 5 שנים.

(ר.) עובדת כעצמאית ולטענתה עסקה נמצא בהפסדים. בסיכומיה ציינה שיש לה כספים-אם כי אלה נמשכו החל מחודש 1/08 ואילך, סעיף 101 לסיכומים - סכום כספים אלו הגיע לסך למעלה מ90,000 ₪, ובבעלותה דירה כפי שהצהירה בחקירתה בפני ודירה זו מושכרת.

(ע.) בהרצאת הפרטים הודה כי הכנסתו החודשית נטו עומדת על סך 11,500 ₪. בשלב זה , אני קובע לצורך המזונות הזמניים, שזו הכנסת הנתבע וזאת בהתבסס על המסמכים שהומצאו על ידו.

לפיכך ולאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, שמיעתם ושקילת הצרכים של הקטינה והאם ונוכח רמת החיים
שהצדדים נהנו עד פרוץ הסכסוך הנני מורה כי:

א.הנתבע ישא בדמי מזונות עבור כל אחת מהקטינות בסך של 1,600 ש"ח לחודש. הנתבע ישלם את מזונותיהן הזמניים של הקטינות לידי התובעת, החל מיום הגשת התובענה ובכל 5 לחודש (להלן: "דמי המזונות").

ב.דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה,המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא 15/9/08.

ג.כל קצבה המשולמת על ידי המל"ל עבור הקטינות כולל קצבת הילדים תשולם לידי האם ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

ד.הנתבע ישא במחצית מעלותם של חוגים קיימים היום, ומחצית הוצאות חינוך כולל גן (כפוף להגשת בקשות להנחות כאם חד-הורית).

ה.הנתבע ישא במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות בסל הבריאות, במידה וקיימת מחלוקת בטיפול המוצע , הרופא המטפל יכריע בעניין.

ו.חוב העבר ישולם ע"י האב בפריסה של 5 תשלומים ויתווסף לתשלום מזונות החודשי השוטף בכל 5 לחודש.

ד.2. מזונות זמניים לידועה בציבור:-

לאחר שעיינתי בכל הנתונים, נחה דעתי שאין כל מקום ,בשלב זה, לפסוק מזונות זמניים עבור התובעת כידועה בציבור, וזכאותה למזונות בין אם מזונות מכוח התחייבות ובין אם מזונות שיקומיים ואלה נימוקיי לכך:-

1. הפירוד בין הצדדים הינו פירוד מוסכם, הגם לאחר הפירוד המשיכו לחלוק אותה דירה. הפירוד היה שנה לפני הגשת ההליכים המשפטיים, וכל אותה תקופה התובעת דאגה לעצמה, כלכלה את עצמה, ואין כל נחיצות למתן סעד זמני שנועד לשמור על המצב הקיים עובר להגשת הבקשה. עובר להגשת התביעה היה פירוד ומתן מזונות זמניים לא נועד לשמור על המצב הקיים ערב הגשת התביעה, אלא מביא לשינוי המצב הקיים.

2. השופט ברק בפסק דינו ברע"א 8256/99 - פלונית נ' פלוני ואח' . פ"ד נח (2) 213, קבע:- "הדיבור "מזונות" בהקשר שלפנינו אינו זהה לדיבור מזונות לו אנו נזקקים על פי הדין האישי. המזונות שלפנינו הם מזונות אזרחיים; הם מהווים את תוכן החוזה שבין הצדדים; הם ממלאים את התמיכה כספית של בן זוג אחד בשני; הם נועדו להבטחת רמת חייו של בן הזוג ולאפשר את שיקומו לאחר הפרידה הפיזית בין הצדדים; אין הם מזונות כמשמעות דיבור זה בדיני המשפחה; אין הם מזונות הנגזרים מסטטוס הנישואין".

ובהמשך קבע:-

"שיעור המזונות, משך תקופת החיוב בהם, עילות השוללות את המזונות וכיוצא בהן שאלות יקבעו כולן על פי עקרון תום הלב. הם עשויים להשתנות ממקרה למקרה; הם נגזרים מהערכת התנהגות הצדדים, מצבם הכלכלי, התקשרותם עם בני זוג חדשים וכיוצא בהם פעולות שהן רלבנטיות מכוח עקרון תום הלב".

נסיבות תיק זה מלמדות שהפירוד נעשה בהסכמה ונמשך תקופה העולה על שנה. לא הייתה כאן עזיבה פתאומית שהותירה את התובעת במחסור. הצדדים הסכימו על פירוד מוסכם ולא הייתה נטישה באורח פתאומי. התובעת עובדת ובבעלותה עסק, דירה וכספים, ולא מתקיים כאן מבחן הנזקקות בפרט לאחר פירוד מוסכם כשנה, במסגרתה הייתה לה האפשרות להשתקם ולמצוא לעצמה את הפתרונות להמשך ניהול חייה, לאחר הפירוד.

מהנימוקים האלו, לא מצאתי מקום לפסוק מזונות זמניים עבור התובעת.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון