חוזה אישי עובד מדינה


1. בפנינו בקשת המבקשת (להלן – בזק) לסילוק על הסף של התביעה שהגיש נגדה המשיב (להלן – התובע). תביעתו של התובע כנגד בזק, בקליפת האגוז, הינה, כי בית הדין יורה לבזק ליישם בעניינו, את פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב סק 75-4 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – בזק, היועץ המשפטי לממשלה (ניתן ביום 16/11/99, מותב בראשות השופטת חגית שגיא, להלן פסק הדין האזורי, ראה ס' 27 ואילך לכתב התביעה).

2. בזק טוענת כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, לאור מה שנקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי, בערעור שהוגש על פסק הדין האזורי (עס"ק 28/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – בזק, היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ביום 23/9/03 וטרם פורסם, להלן – פסק דין הארצי).

לטענת בזק, קביעות פסק דין הארצי שומטות את הבסיס מתחת לתביעה כולה, וזאת ללא צורך להידרש לפרטי טענות הצדדים לגופה של התביעה.

3. נקדים ונאמר כי הדיון בבקשה דנן נתארך במידה רבה מן המקובל. זאת, בין השאר, עקב ניסיונות לפשרה שנערכו בין הצדדים, לרבות במסגרת הליך של גישור, שלמרבה הצער לא צלח.

4. העובדות הרלבנטיות ומסכת ההסכמים החלים על הצדדים אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. נעמוד כאן על עיקריהם:

א. התובע, עובד בזק לשעבר, פרש לגמלאות מעבודתו בבזק ביום 18/8/97. התובע היה "עובד מועבר", דהיינו, עובד שהחל עבודתו במשרד התקשורת, עד שהועבר לעבוד בחברת בזק עם הקמתה בשנת 1984 כחברה ממשלתית.

ב. את תנאי העסקתו של התובע עד שנת 1994 הסדירה מערכת של הסכמים קיבוציים שחלו על יחסי העבודה בחברה. מאז שנת 1994 הוסדרו תנאי העסקתו בחוזה אישי.

ג. כפי שנרחיב ונפרט עוד בהמשך, במוקד המחלוקת שבין הצדדים עומדת הוראת סעיף 16 להסכם הקיבוצי מיום 1/2/85 החל על עובדי החברה. סעיף זה איפשר את החרגתם של עובדים מעובדי בזק מן ההסכמים הקיבוציים החלים בבזק, והעסקת בחוזים אישיים. וכך נקבע בסעיף 16 להסכם:

"הוראות הסכם זה חלות על כל העובדים בחברה למעט:

[א] המנהל הכללי, ויתר בעלי התפקידים המנויים בתוארם בסעיף 32(א)(4) לחוק החברות הממשלתיות, וכן היועץ המשפטי, מזכיר החברה, מנהלי אגפים ומנהלי מחוזות.

[ב] לגבי בעלי תפקידים אלו ינהגו כאמור בהחלטת הממשלה ש/70 מיום 6.6.79 הנוגעת לחוזי העסקה של פקידים בכירים בחברות ממשלתיות ומוסכם כי תנאי שכרם ופרישתם של בעלי תפקידים אלה העומדים להם כעובדי מדינה לא ייפגעו"

ד. הוראת סעיף 16 להסכם הקיבוצי (להלן – הוראת ההחרגה) הורחבה בשנת 1989 והיא חלה גם על מנהלי תחומים (מת"חים). אין חולק כי מכוח מינויו ביום 18/10/94 לתפקיד מנהל תחום תשתית ואנרגיה, התובע הינו מת"ח והוראת ההחרגה חלה עליו.


ה. ביום 29/2/90 נחתם סופית הסכם פנסיה קבוע בין מקפת, בזק והסתדרות העובדים, והוא בא במקום הוראות הסכם הפנסיה הזמני שהיה בתוקף קודם לכן (נספח ה' לבקשה). בהסכם הפנסיה הקבוע נקבעו הוראות מיוחדות לעובדים המועברים (ובהם התובע). לעובדים הללו נקבעו שני מסלולי פרישה. מסלול אחד המכונה מסלול חוק הגמלאות (מכונה גם מסלול א'), ומסלול שני הוא מסלול מקפת (מכונה גם מסלול ב').

ו. לחוזה האישי של התובע כמו גם לחוזהו של כל מת"ח אחר צורף נספח ב' שקבע בין השאר כדלקמן:

3". לסעיף 16 (תגמולים ופיצויי פיטורין בשנויים מתחייבים) יתווספו הפסקאות הבאות:

....

ט. עם הפסקת עבודתו, עקב סיומו של חוזה אישי זה. מכל סיבה שהיא, ופרישתו המוחלטת מן החברה, יהיו העובד או שאיריו זכאים לתשלומי פנסיה שוטפים מקרן הפנסיה, שבסעיף ז' לעיל, בתנאי שתקנוניה מזכים אותם בכך, ובהתאם לתנאים הקבועים בתקנון, ובהסכם הפנסיה, כפי שיחולו על יתר עובדי החברה המועברים מן הממשלה לחברה, ובלבד שלעובד הבוחר בפנסיה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), יחושב השכר הקובע כממוצע משוקלל של שתי תקופות:

(1) השכר הקובע ערב החתימה על הסכם עבודה האישי לפי שנות העבודה הקודמות, במדינה ובחברה, הנושאות זכות לגימלאות.

(2) השכר הקובע ערב סיום השרות לפי שנות העבודה הקודמות הנושאות זכות לגימלאות ממועד החתימה על חוזה זה".

ז. ההסתדרות הגישה לבית הדין האזורי בקשת צד לסכסוך קיבוצי וטענה, בין היתר, כי מתוך המערכת ההסכמית הקיימת, העובדים המועברים זכאים שתחול עליהם ההוראה המיטיבה מבין הוראות החוזה האישי ושני ההסכמים הקיבוציים החלים - ס' 16(ב) להסכם העבודה הקיבוצי והסכם הפנסיה הקבוע לעובדים מועברים.

ח. בית הדין האזורי דחה את טענות ההסתדרות וקבע בפסק דינו, כי תנאי הפרישה של העובדים הבכירים, שחתמו על חוזה עבודה אישי והוצאו מתחולתו של ההסכם הקיבוצי, יקבעו לפי האמור בחוזה האישי, וזאת בסייג אחד, העולה מהסיפא של ס' 16(ב) להסכם העבודה הקיבוצי, לפיו,תנאי פרישתם לא יפחתו מתנאי פרישתם של עובדי בזק המקבילים למת"חים, ואשר הועסקו על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד בבזק. בית הדין האזורי פירש אם כן את ס' 16(ב) סיפא להסכם העבודה הקיבוצי, כקובע "רצפת זכויות" לעובדים, ודחה את טענות ההסתדרות לפיהן הסעיף בא להעניק להם זכויות עודפות (ראה ס' (6) בעמ' 30 לפסק דינו של בית הדין האזורי, והתייחסות בית הדין הארצי לפסק הדין האזורי, בפסק הדין הארצי בפסקה 7).

וכך בלשון בית הדין האזורי, ובהתייחס להוראת סעיף 16 סיפא להסכם הקיבוצי משנת 1985:


"(10) לאור כל האמור אנו קובעים שיש לפרש את סעיף 16 (ב) להסכם הקיבוצי כמגן ומונע הרעה בתנאי השכר והפרישה של הבכירים המועברים לעומת תנאי השכר והפרישה שהיו מוקנים לה לולא עברו לעבוד במסגרת הסכמים אישיים.

לפיכך יש לבחון אם משכורתו הקובעת של כל אחד מהעובדים הבכירים המועברים, במועד פרישתו, אינה פחותה מהמשכורת הקובעת שהיתה נקבעת לגביו לו היה ממשיך לעבוד בדירוג עובדי המדינה ועולה בסולם הדירוג הרלבנטי, במהלך התקופה שעד לפרישה".

וכך נקבע בעמ' 34 לפסק הדין:

"אנו קובעים כי עקרונית זכאי כל עובד בכיר מועבר לקבל פנסיה לפי משכורת קובעת שגובהה לא יפחת מהמשכורת הקובעת שהיתה נקבעת לגביו לו היה ממשיך לעבוד כעובד מדינה עפ"י הדירוג שאליו השתייך, עפ"י הדרגה שהיתה מגיעה לו לפי סולם הדירוג ערב פרישתו"

4. בכתב התביעה טוען התובע ארוכות כנגד בזק, כי נמנעה מלפעול על פי הנחיות פסק הדין, בכך שאין היא משלמת לו את ההפרש בין תנאי הפרישה שקיבל לתנאי הפרישה שהיו מגיעים לו אילו היה מועסק בתפקידו ללא הסכם אישי.

התובע מציין בכתב התביעה כי הוא ער לכך שהוגש ערעור על פסק הדין האזורי, אלא שעל אותו חלק של פסק הדין עליו הוא נסמך, דהיינו, על הפירוש שנתן בית הדין האזורי לסיפא של סעיף 16 להסכם הקיבוצי כקובע רצפת זכויות,
לא הוגש ערעור, ומשכך, פסק הדין הפך חלוט וסופי. התובע מוסיף ותובע פיצוי בגין הפרת ההסכם, וכן פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.

5. ההסתדרות הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי, על כך שלא פסק לעובדים זכויות עודפות כפי שהתבקש (ס' 9 לסיכומים מטעם המשיב). כתבי הטענות שהוגשו לבית הדין הארצי לא הוגשו לתיק, ועל כן יש קושי לעמוד על מכלול הטענות והמחלוקות שהועמדו להכרעת בית הדין הארצי. אין חולק, כי בזק לא הגישה ערעור מטעמה על פסק דינו של בית הדין האזורי, אף לא על הפרשנות שנתן בית הדין האזורי לסיפא של סעיף 16 להסכם הקיבוצי, עליו מסתמך התובע בתביעתו בפנינו.

6. בהתייחסו למחלוקת העומדת בפניו, ציין בית הדין הארצי :

"ערעור זה סב על מחלוקת עיקרית אחת והיא, האם העובדים הבכירים זכאים לזכויות פרישה אך ורק מכוח חוזה העבודה האישי האחיד עליו חתמו, כטענת בזק, או האם זכאים הם גם לזכויות פרישה הנובעות מההסכם הקיבוצי בעניין זכויות הפנסיה של כלל עובדי בזק כטענת ההסתדרות" (עמ' 2 לפסק דינו של בית הדין הארצי, ההדגשה שלי –ר.ר).

במסגרת מחלוקת זו, נזקק בית הדין הארצי לפירוש הוראות סעיף 16(ב) להסכם הקיבוצי. בהתייחס לחוזה האישי כמקור לזכויותיהם של המתח"ים קבע בית הדין הארצי כדלקמן:

"כתוצאה מההרשאה/ההסמכה המפורשת המופיעה בהסכמים הקיבוציים המתירה הוצאתם של המת"חים מתחולתם עם חתימתם על חוזי העבודה האישיים בנוסח אחיד, הוצאו המתח"חים מתחולתו של ההסכם הקיבוצי החל על כלל עובדי בזק. כתוצאה מכך, מקור זכויותיהם הוא חוזה העבודה האישי ואין בלתו. המת"חים אינם זכאים לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי, אלא אם כן החוזה האישי מאמץ הוראות שונות מתוך ההסכם הקיבוצי או חוק שירות המדינה גימלאות"

כך בכלל, וכך לענין תנאי פרישתם של המת"חים-

"עובד אשר הוצא מתחולתו של ההסכם הקיבוצי אינו נהנה מהזכויות שנקבעו בו. במקרה דנן נקבע בחוזה העבודה האישי האחיד, כי העובד יקבל חלק מההטבות שניתנו לעובדי בזק מכוח ההסכם הקיבוצי והוראות הנהלת בזק.

המת"חים זכאים לזכויות הללו מכוח החוזה האישי ולא מכוח ההסכם הקיבוצי. לפיכך, אין המת"חים אשר הוצאו מתחולתו של ההסכם הקיבוצי זכאים לזכויות הפנסיה שנקבעו בהסכם הקיבוצי וזכויותיהם ייקבעו על פי האמור בחוזה האישי בכלל וסעיף 16 בפרט"

7. באשר לטענת ההסתדרות, כי יש לפרש את הוראות סעיף 16 להסכם הקיבוצי משנת 1985כמעניק למת"חים זכויות עודפות, טענה ההסתדרות בפני בית הדין הארצי כדלקמן:


"לטענת באכוח ההסתדרות, פירש בית הדין קמא נכון את הסיפא של סעיף 16, היינו כקובע רצפת זכויות למת"חים, ולפיה מכלול זכויותיהם של המת"חים לא ייפול מאלה שהיו מגיעות להם ביום פרישתם לו הועסקו רק על פי ההסכם הקיבוצי ולא הועסקו במסגרת חוזה עבודה אישי. אולם טעה בית הדין קמא בפירוש הרישא לסעיף 16, שם נקבע כי החברה תפעל כאמור בהחלטת הממשלה ש/70 שצוינה לעיל. (ההדגשות שלי – ר.ר.)

בית הדין הארצי דחה טענות אלה בקובעו:

"עמדה זו אין בידי לקבל לאור עמדתי לעיל לפיה החלטת הממשלה ש/70 אינה מעניקה לעובדים זכויות אלא מסמיכה את החברה להעסיק עובדים בכירים על פי חוזה עבודה אישי. בנוסף, אין לפרש את הרישא לסעיף 16 כסותרת את הסיפא. לאמור, שהרישא קובעת שיטת חישוב אחת ואילו הסיפא שיטת חישוב אחרת. סעיף 16ב' קובע לגבי העובדים הבכירים שיועסקו במסגרת של חוזה עבודה אישי, כי "תנאי שכרם ופרישתם של בעלי תפקידים אלה העומדים להם כעובדי מדינה לא ייפגעו", אולם מדובר במכלול תנאי עבודתם, משום שהמת"חים שהועסקו על פי חוזה עבודה אישי זכו לתנאי עבודה טובים לאין שעור מאלה של עובדים מקבילים שהועסקו במסגרת ההסכם הקיבוצי. סיכומו של דבר, יש לפרש את סעיף 16 כמכלול אחד התואם את תכלית ההסכם בנושא זה, שהיא להוציא את המת"חים מתחולתו".(עמ' 10 לפסק דינו של הארצי, בסעיף ב'; ההדגשות שלי-ר.ר).


8. על פסק דינו של בית הדין הארצי מבססת בזק את בקשתה לדחיית תביעתו של התובע על הסף. את נימוקיה פירטה בבקשה שהוגשה כמו גם בסיכומים שהוגשו בכתב בקשר לבקשה. את עיקרי הטענות נפרט כאן כדלקמן:

א. לפי פסק דינו של בית הדין הארצי לא חלים על המתח"ים אלא הוראותיו של ההסכם האישי שעליו הם חתומים. פסק הדין של בית הדין הארצי ביטל את הוראות בית הדין האזורי בעניין אופן ההשוואה בקובעו כי החוזה האישי הוא המקור היחיד לזכויותיהם של המתח"ים.

ב. בית הדין הארצי הבהיר כי הוראת סעיף 16(ב) להסכם בזק הקובעת רצפת זכויות למת"חים אינה מתייחסת אך ורק לתנאי פרישתם, אלא למכלול תנאי העסקתם, ועל כן החלטת בית הדין האזורי בעניין ההשוואה המעמידה זה מול זה תנאי פרישה בלבד אינה יכולה לעמוד. בית הדין הארצי קבע כי תנאי עבודתם של העובדים הבכירים כפי שנקבעו בחוזים האישיים היו טובים לאין שיעור מתנאי העבודה הקבועים בהסכם ועל כן, גם בפרישתם של המתח"ים אין לבחון את עניינם אלא על פי הוראות ההסכם האישי שנחתם עמם.

ג. בסיכומים שהגישה מוסיפה בזק וטוענת כי בקביעותיו של בית הדין האזורי אין אחידות בהכרעה, וקיימת אי בהירות ואף סתירה בשני מישורים. במקום אחד קובע בית הדין האזורי כי בסיס ההשוואה צריך להיות מכלול תנאי הפרישה, ובמקום אחר הוא קובע כי בסיס ההשוואה צריך להיות השוואת השכר הקובע. וכן, במקום אחר נקבע כי בסיס ההשוואה הוא למצבם של העובדים אילו היו ממשיכים עבודתם כעובדי מדינה. במקום אחר נכתב שההשוואה היא למצבם של אותם עובדים אילו היו ממשיכים לעבוד כעובדי בזק על פי ההסכם הקיבוצי. בית הדין האזורי הציג בפסק דינו את טיעון בזק בדבר השוואת המכלול לא דחה אותה, ולכאורה גם לא אימץ אותה.

ד. פסק הדין בארצי הינו מעשה בית דין גמור, ואין בעובדה שלא ניתן בערעור של בזק על פסק הדין האזורי כדי לגרוע מתוקפו. לערכאת הערעור נתונה סמכות טבועה להכריע במכלול ההיבטים המשפטיים הקשורים לעניין שהונח בפניו גם אם הכרעתו חורגת אל מעבר לנטען על ידי הצדדים.

ה. כאשר ערכאת ערעור מותירה את פסק הדין שבערעור על כנו, אך מתקנת או משנה אותו בעניינים נוספים, נוצר מעשה בית דין המשלב בין שתי ההכרעות.

ו. בזק שומרת לעצמה את הזכות לטעון טענות סף נוספות המפורטות בסיכומיה.

9. אלו הם עיקרי טענות התובע המבקש מבית הדין לדחות את הבקשה:

א. התביעה נסמכת אומנם על פסק הדין של בית הדין האזורי, אך לא רק עליו, כי אם גם על הצהרות בזק ועל מערכת ההסכמים.

ב. פסק דינו של בית הדין הארצי לא ביטל כל קביעה של בית הדין האזורי באשר פסק דינו של בית הדין האזורי הינו חלוט וסופי. כך לאור העובדה שלא הוגש ערעור על אותן קביעות שבפסק הדין של בית הדין האזורי, הרלבנטיות לעניין מושא דיון זה.

ג. מדובר במערכת הסכמית בין בזק לבין עובדיה הבכירים ובהם התובע, כשבזק עצמה פירשה את המערכת ההסכמית ככזו שנועדה להבטיח זכויות מינימום לעובדיה הבכירים. בזק עצמה הודתה כי הסיפא לסעיף 16(ב) להסכם הקיבוצי ממשיכה לחול גם על עובדיה שחתמו על חוזה אישי ואשר יתר הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות עליהם. בזק עצמה ראתה את סעיף 16(ב) כסייג לסעיף ההחרגה.

ד. אין בזק רשאית, בהסתמך על אמרת אגב של בית הדין הארצי לזנוח הסכמות מפורשות שלה ביחסים עם עובדיה. עניין סף המינימום כלל לא היה בגדר פלוגתא בפני בית הדין הארצי.

ה. בית הדין הארצי לא הפך, לא שינה, ולא ביטל, שום קביעה של בית הדין האזורי הנוגעת לתובע ושהיתה מושא לערעור. שינוי כזה מחייב היה את בית הדין הארצי לציין אותו במפורש. בית הדין הארצי לא פסק פוזיטיבית כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל, מכאן שאין מתעוררות כלל שאלות של מעשה בית דין, והדיון של המבקשת בשאלות אלה הוא תיאורטי בלבד. דעות שהובעו בבית הדין אינן יכולות להיות מעשה בית דין.

ו. גם אלמלא פסק הדין של בית הדין האזורי, זכאי היה התובע לזכויות נשוא תביעתו. לא נדרשת הצהרת בית הדין הארצי על מנת ליתן להם תוקף.

ז. לא בנקל ידחה בית הדין תביעה על הסף.

ח. התובע זכאי לאכיפת זכויותיו על פי הצהרות בזק בבית הדין האזורי, גם אם הן עומדות בניגוד לדעתו של בית הדין הארצי.

ט. מאחר שהשאלה בדבר תחולתו של ס' 16(ב) סיפא להסכם הקיבוצי לא הועלתה בערעור הרי שבכל מצב לא ניתנה
להסתדרות זכות הטיעון בנוגע לנושא זה.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים.

ההכרעה

10. ראשית נפנה אל קושי המתעורר למקרא התייחסות התובע לטענות בזק, כפי שהובאו בפני בית הדין האזורי, וציטוטיהן מתוך פסק הדין של בית הדין האזורי. אין לקרוא את אותן הטענות כפי שקורא אותן ב"כ התובע. לפי העולה מהצגת טענות בזק בפסק הדין, בזק טענה מפורשות כי "משמעות הסיפא לסעיף 16(ב) הנ"ל הינה כי יש להשוות את מכלול תנאי הפרישה המוענקים למתח"ים על פי החוזים האישיים לעומת מכלול תנאי השכר והפרישה שהיו מוענקים להם אלמלא החתמתם על חוזים אישיים (ההדגשות שלי ר.ר.). מטעמים שלו בחר ב"כ התובע להדגיש מתוך המילים "מכלול תנאי השכר והפרישה" אך את המילה "פרישה" (ראה בסיכומי התובע בעמ' 5, וראה בפסק הדין האזורי בפרק המפרט את טענות בזק בסעיף ח', י').

הנה כי כן, מטענות בזק כפי שהובאו בפני בית הדין האזורי אין ללמוד על הודאת בזק או הסכמתה לכך כי ההשוואה צריכה להיערך בין תנאי הפרישה בלבד. הטענה כפי שהועלתה במפורש על ידי בזק הינה השוואת המכלול.

11. בנוגע לכך עוד נוסיף ונפנה אל פרוטוקול הדיון בפני בית הדין הארצי (מש/5) אותו הגיש ב"כ התובע לתיק. אכן, מדברי ב"כ בזק כפי שנרשמו, עולה מודעותה של בזק לפסיקת בית הדין האזורי לטובת העובדים בנושא שלפנינו (ראה עמ' 6 לפרוטוקול). ב"כ בזק מציין כי בזק לא ערערה על קביעה זו של בית הדין האזורי, ואף מציין כי מקובל עליו כי אם "מישהו היה מראה שאם הוא לא היה עובר, מצבו היה טוב יותר, אנו לא היינו מתווכחים". אלא שבהמשך אותו פרוטוקול נמצא ב"כ בזק מוסיף ומבהיר:

”המשמעות היא שצריך לתת תוקף למה שקבוע בהסכם האישי בסייג אחד, שזה שסתום ההגנה, שאם עובד יראה שלולא הוא היה מועבר לחוזה אישי, ותנאיו היו טובים יותר כמכלול, אז צריך לעשות את ההשוואה” (עמ' 9 למש/1).

(ההדגשות שלי ר.ר).

הנה כי כן, בכל אלה אין למצוא הודאה בטענות ב"כ התובע, ואף לא בדיון שקוים בפני בית הדין הארצי.

12. לפי העולה מכתב התביעה שהוגש בפנינו, עילת התביעה נסמכת על פסק דין האזורי אחריו מסרבת בזק למלא. על כך מלין התובע ומבקש מבית הדין בתביעתו, להורות לבזק לקיים אחר פסק הדין. התובע טוען כי לא רק על פסק הדין הוא מבסס תביעתו, כי אם על גופן של הוראות ההסכמים.

אם כך, אם הטענה היא לגופן של הוראות ההסכמים, ודאי ינחה עצמו בית דין אזורי בפסיקתה של הערכאה הגבוהה יותר, היא בית הדין הארצי, בדבר יישומה ופירושה הנכון של הוראת סעיף 16(ב) להסכם הקיבוצי. במקרה זה לא תתעורר שאלה בדבר התערבות ערכאת הערעור ופסיקתה בענין שלא עמד לערעור בפניה.. בית דין אזורי ממילא יפסוק אז בענין שלפניו לפי הלכת בית הדין הארצי.

13. עיקר טענותיו של התובע מתמקדות בכך שבזק כלל לא ערערה על אותו חלק של פסק דינו של בית הדין האזורי עליו נסמכת התביעה, והרי על כך בזק אינה חולקת. ומכאן, כך טוען התובע, שפסק הדין של בית הדין האזורי הפך להיות חלוט, ואת אמירותיו וקביעותיו של בית הדין הארצי באותו עניין יש לראות אך כאמרת אגב. קביעות אלו אינן מורות הלכה, ואין להן כל השפעה רלבנטית לעניינו של התובע.

14. בבואנו להכריע בטענות הצדדים, בקשר לקביעותיו של בית הדין הארצי בענינים שעליהם לא הוגש ערעור אנו נזקקים להוראת תקנה 110 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 שבה נקבע כך:

"בית הדין שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה או לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש או ליתן החלטה נוספת או אחרת, ככל שיחייב הענין;בית הדין רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור נוגע רק לחלק מן ההחלטה ורשאי הוא להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד"

תקנה זו זהה בלשונה להוראת תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

בקשר להוראות תקנה 110 לתקנות בית הדין לעבודה ותקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, כבר נקבע, כי בית המשפט שלערעור רשאי להשתמש בסמכותו, בין היתר, לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד. בית המשפט שלערעור מוסמך לחרוג מנימוקיהם של בעלי הדין בערעור ואף לפסוק לטובת בעל דין שלא ערער. בסמכות זו של ערכאת הערעור יש לעשות שימוש בזהירות סבירה ואין לפרשה בצורה נרחבת. עם זאת היא סמכות רחבה הכוללת את סמכותה של הערכאה הדיונית (ע"ע 1212/01 ראד קבלאן –
המועצה המקומית בית ג'אן ואח', ניתן ביום 24/2/04 וטרם פורסם, ע"א 8495/00 ברזילי נ' שירות ופיתוח ואח' פ"ד נה(4) 721, בש"א (בית משפט עליון) 5398/02 הפניקס נ' בהרב ביטוחים ואח', ניתן ביום 28/8/02, וההפניות שם).

15. בענייננו כאן אישר בית הדין הארצי את תוצאת פסק הדין של בית הדין האזורי לפיה תנאי הפרישה של העובדים הבכירים שחתמו על חוזה עבודה אישי והוצאו מתחולתו של ההסכם הקיבוצי יקבעו לפי האמור בחוזה העבודה האישי. לענין זה דחה בית הדין הארצי את ערעור ההסתדרות.

עם זאת, ובמסגרת הנמקת פסק דינו קבע כי ס' 16(ב) סיפא קובע לגבי העובדים הבכירים שיועסקו במסגרת של חוזה עבודה אישי, כי תנאי שכרם ופרישתם כמכלול לא יפגעו. מדובר בהשוואת מכלול תנאי עבודה – שכר ופרישה. מדובר במכלול תנאי עבודה משום שהמת"חים שהועסקו על פי חוזה עבודה אישי זכו לתנאי עבודה טובים לאין שעור מעובדים מקבילים שהועסקו במסגרת ההסכם הקיבוצי. משכך, יש לפרש את ס' 16 כמוציא את המת"חים מתחולתו של ההסכם הקיבוצי. ההנמקה של בית הדין הארצי הביאה לתוצאה אופרטיבית שונה בגינה אנו נדרשים לבקשה דנא.

16. נוסיף ונדגיש, כי לא לנו הסמכות לקבוע אם כדין הפעיל בית הדין הארצי את סמכותו לפי תקנה 110 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין). החלטת בית הדין הארצי, על קביעותיה החד משמעיות, בדבר בסיס ההשוואה הנכון בין אגד הזכויות – "מכלול" הזכויות או זכויות פרישה בלבד, לא הועמדה לביקורת ואין פסיקה הסותרת אותה. משכך, פסיקתו זו של בית הדין הארצי הפכה לחלוטה, והיא המחייבת.

17. הנה כי כן, בתביעתו מבקש התובע מאיתנו להורות לבזק להכין מצג של הזכויות להן הוא זכאי כמי שפרש מתפקידו האחרון בתנאי ההסכם הקיבוצי, ולקבוע כי הוא חופשי לבחור את תנאי הפרישה המועדפים עליו (ראה כתב התביעה).

תביעתו זו מבוססת על קביעתו של בית הדין האזורי כי תנאי פרישתו של העובד המועבר לא יפלו מאלו שהיה זכאי להם אילו לא חתם על הסכם עבודה אישי (לענין זה נכונה טענת ב"כ בזק כי קיימת חוסר בהירות בדבר בסיס ההשוואה - האם מול עובד מדינה או שמא מול עובד בזק). אלא שקביעה זו שונתה על ידי בית הדין הארצי. לפי מה שנקבע בפסק הדין של בית הדין הארצי,בסיס ההשואה לפי ס' 16(ב) להסכם הקיבוצי הוא אחר. בסיס ההשוואה הינו מכלול תנאי השכר והפרישה, אלו מול אלו. משכך קבע בית הדין הארצי, יש בסיס לטענת בזק כי דינה של התביעה להיות מסולקת על הסף.

18. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי בית הדין ישתמש בסמכותו לדחות תביעה על הסף בזהירות יתרה, ובמשורה. בשים לב לזהירות הרבה שבה יש לנקוט בנסיבות אלו אנו קובעים כי התביעה תדחה על הסף, וזאת, אלא אם תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה כך, שהתביעה תעלה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין הארצי בדבר הבסיס הנכון להשוואה לפי הוראת ס' 16(ב) להסכם, דהיינו, מכלול תנאי השכר והפרישה של העובדים המועברים, ובמקרה זה,התובע, ככל שהם נופלים ממכלול תנאי השכר והפרישה של עובדים מקבילים שהועסקו במסגרת ההסכם הקיבוצי(ראה לענין זה הצעתו של ב"כ המבקשת שנרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 14.6.04, עמ' 3 ש' 19).

19. סוף דבר

הבקשה מתקבלת, בכפוף לאמור לעיל בדבר האפשרות הנתונה לתובע להגיש בקשה לתיקון תביעתו. התובע רשאי להגיש בקשה כאמור בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו אליו.

אם תוגש בקשה, יקבע אז בית הדין את סדרי ההליך בהמשך. היה ולא תוגש בקשה התביעה תידחה על הסף.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון