חוזה ביטוח משנה


לפני שלוש בקשות לביטול היתרי המצאה של כתבי תביעה והודעה לצדדים שלישיים אל מחוץ לתחום בתיק אזרחי (עיקרי) 293/03.

כפי שיובהר בהמשך, כל הצדדים המעורבים קשורים לתיק העיקרי שעניינו תביעת פיצוי אגב מקרה ביטוח. שלוש הבקשות שעניינן בדיני ההמצאה אל מחוץ לגבולות השיפוט מתקשרות לאותה מסכת עובדות ומכאן ההחלטה לדון בשלוש הבקשות יחדיו.

עובדות המקרה:

המשיבה בבש"א 6782/04 (להלן: "חברת אלביט" או "אלביט") ביטחה את עצמה וחברות בנות שלה ו/או חברות הקשורות עמה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי שכלל בתוכו גם ביטוח בגין כל הסיכונים לציוד ולחלפים השייכים לה. חברת הביטוח סהר, שלימים התמזגה עם חברה אחרת והפכה להראל (להלן ולכל אורך ההחלטה תיקרא: "הראל"), רכשה כתב כיסוי לביטוח משנה אצל מספר חברות ביטוח בינלאומיות (להלן: "המבטחים הזרים") באמצעות חברת אמינים (להלן: "אמינים") שעפ"י הטענה היא פועלת בישראל בשמה ומורשת לניהול עסקיה של חברת תיווך ביטוח בינלאומי (Insurance Broker) ששמה "Aon Limited".

Aon Limited היא חברה מתוך קבוצה של חברות “Aon Group” שמקום מושבה באנגליה (להלן: "חברת התיווך" או "Aon Limited"), מתוקף עיסוקה הוציאה בשם המבטחים הזרים כתב כיסוי ביטוחי לפיו בוטחה הראל בגין כל תשלום שישולם על ידה לאלביט או לחברות הקשורות אליה בגין נזקים שיגרמו לציוד ו/או לחלפים השייכים לאלביט (להלן: "כתב הכיסוי").

ביום 13.7.01 אירעה תאונה למטוס שעליו היו מותקנים פרטי ציוד השייכים לאלביט בשווי עלות של 4.2 מליון דולר. כתוצאה מן התאונה ניזוקו כליל (Total Loss) כל פרטי הציוד של אלביט שהיו מותקנים במטוס.

עם קרות האירוע מסרה אלביט הודעה על כך לחברת הראל ולחברת אמינים, חברת אמינים מסרה את ההודעה לחברת Aon Limited .

עם היוודע דבר התאונה למבטחים הזרים, הם שלחו צוות לבדיקת נסיבות האירוע ופרטי הנזק שאירע. חברת אלביט שיתפה פעולה עמם ומסרה להם מסמכים הנוגעים לאירוע וכן כל מידע אחר שנדרש תוך ציפייה שהם ישפו אותה בגין הנזק שנגרם לה וזאת עפ"י חוזה הביטוח והכיסוי הביטוחי הכלול בו.

במקביל, חברת אלביט פנתה להראל בדרישה דומה שתשלם לה בגין האירוע את דמי הביטוח.
עקב דחיית בקשתה של אלביט לתשלום דמי ביטוח הן ע"י המבטחים הזרים והן ע"י הראל, פנתה לבית המשפט בתביעה עיקרית נגד המבטחים הזרים, חברת Aon Limited, הראל וחברת אמינים.


בד בבד, חברת אלביט הגישה בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום, למבטחים הזרים, בית המשפט מפי כב' השופט רון סוקול נעתר לבקשה – ראה החלטתו בתיק בש"א 15408/04 (החלטה זו מתייחסת לבקשת Aon (המתווך) נגד אלביט).

כתב התביעה נגד חברת Aon Limited וההזמנה לדין הומצאו לה בהסתמך על תקנה 482 לתקנות סדר הדין אזרחי (להלן: "התקנות") שעניינה "המצאה למורשה בהנהלת עסקים", באמצעות חברת אמינים, שלטענת אלביט, היא מורשת בניהול עסקיה של חברת Aon Limited בישראל ומקום מושבה בישראל.

במסגרת תביעתה של אלביט נגד הראל, הגישה האחרונה הודעה לצדדים שלישיים כנגד המבטחים הזרים, ותבעה לשפותה בגין כל תשלום בו תחויב כלפי אלביט. בתאריך 11.2.04 ניתן היתר המצאה מפי כב' השופט סוקול (בש"א 2354/04), במסגרתו הותרה המצאת הודעה לצד ג', מחוץ לתחום השיפוט למבטחים הזרים.

טענות הצדדים:

בבש"א 6782/03 טוענים המבטחים הזרים כי מעמדם במערכת החוזית שעליה מתבססת אלביט בתביעתה העיקרית נגדם, הוא מעמד של "מבטח משנה". לטענתם, בינם לבין הראל קיים הסכם ביטוח משנה וכי אלביט – המבוטחת הראשית, איננה מוטבת על פיו. אי לכך, לא קמה לאלביט עילת תביעה ואין היא יכולה לתבוע מכוחו של הסכם ביטוח המשנה. במלים אחרות, טוענים המבטחים הזרים כי בהיותם "מבטח משנה" אין בינם לבין המבוטח המקורי (קרי: אלביט) יריבות, בעל ריבו של המבוטח הנו המבטח הראשי ( קרי: הראל), ולא מבטח המשנה.

מנגד טוענת אלביט כי כתב הכיסוי לביטוח משנה שהוציאו המבטחים הזרים באמצעות Aon Limited אשר לפיו בוטחה הראל בגין כל תשלום שישולם על ידה לאלביט בגין נזקים שייגרמו ממקרה ביטוח עתידי נערך ישירות בינה לבין המבטחים הזרים באופן שאלביט היא המוטבת על פיו. מכאן, לגישתה, אלביט זכאית לתבוע מכוחו.

בבש"א 5971/03 מבקשת Aon Limited לקבוע כי לא בוצעה לה על ידי אלביט המצאה כדין של כתב התביעה וההזמנה לדין, וכי בית המשפט בישראל לא קנה סמכות בינלאומית לדון בתביעת אלביט נגד Aon Limited שטוענת כי בנסיבות המקרה לא התקיימו יסודות תקנה 482(א) לתקנות ומבקשת מבית המשפט לקבוע כי לא בוצעה לה המצאה כדין.

בבש"א 8992/04 מבקשים המבטחים הזרים לבטל את ההחלטה שניתנה לטובת הראל בבש"א 2354/04, על-פיה הותרה המצאה של הודעה לצד שלישי אל מחוץ לתחום, למבטחים הזרים.

המבטחים הזרים שאליהם הופנתה ההודעה ע"י הראל חוזרים על טיעוניהם בבש"א 6782/04 בנוגע למעמדם כמבטח משנה במערכת החוזית שעליה מתבססת אלביט בתביעתה העיקרית נגד הראל (המודיעה). טעם נוסף להתנגדותם להתרת המצאה של הודעה לצד שלישי, מציינים המבטחים הזרים כי בגין החוזה לביטוח משנה תלויים ועומדים הליכים משפטיים בבית המשפט המסחרי בלונדון בדיוק באותה סוגיה נשוא ההודעה לצד שלישי ולפי כך אין מקום לפתוח הליכים משפטיים מקבילים באותו עניין גם בישראל.

דיון

עסקינן בבקשות שונות בהליך ביניים שעניינן הסמכות להמצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום שיפוט המדינה. העקרונות המנחים בעניין הסמכות במתן היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט קבועים, בתקנות 500 – 501 לתקנות סדר הדין האזרחי, שם מנויות החלופות והתנאים שעל פיהם ייעתר בית המשפט לבקשה להיתר לתבוע לדין בישראל נתבע הנמצא מחוץ לגבולותיה של המדינה. תנאי העילה נגזר מהאמור בתקנה 501 לפיה, המבקש מאמין שיש לו עילת תביעה טובה וברת סיכויים. כבר עתה ייאמר כי לא נטען אף בבקשה אחת כי לא קיימת עילת תביעה טובה או שהתביעה חסרת סיכויים. הבקשות - כאמור, מתמקדות בהתקיימות אחת מעשר החלופות שבתקנה 500 או בהמצאה למורשה עפ"י תקנה 482 לתקנות.

טענתה של אלביט כי בנסיבות המקרה דנן, מתקיימות חלופות תקנה 500 (4) (א) ו- (ג) ותקנה 500 (5) ביחסיה המשפטיים מול המבטחים הזרים סומכת על כך כי בין המבטחים הזרים לבין אלביט נכרת חוזה ישיר וכי כתב הכיסוי שהוצא ע"י המבטחים הזרים הנו הסכם שלפיו המבטחים הזרים אחראים לשפות את אלביט בגין נזק שנגרם לה עקב התרסקות המטוס. אלביט גורסת כי בינה לבין המבטחים הזרים קיימת יריבות חוזית ישירה. טענתה החלופית של אלביט היא שגם אם בחוזה ביטוח משנה עסקינן (כך עפ"י טענת המבטחים הזרים) ולא בחוזה ביטוח ישיר, הרי אלביט היא המוטב עפ"י חוזה ביטוח המשנה ומכאן זכאית היא לתבוע על-פיו.

האם נכרת חוזה ביטוח בין אלביט לבין המבטחים הזרים?

אלביט תומכת את טענתה בדבר התקיימות חוזה ישיר בינה לבין המבטחים הזרים, בנסיבות שקדמו להוצאתו של כתב הכיסוי ע"י המבטחים הזרים ובהתאם להתנהגותם לאחר קרות אירוע הביטוח הנטען עצמו. לטענת אלביט,
עובר להוצאתו של כתב הכיסוי בדקו המבטחים הזרים את הסיכון המבוטח ישירות אצל אלביט, הם העבירו ישירות לאלביט את טופסי הצעת הביטוח, דרשו מידע אודות פעילותה של אלביט ואודות החברות הקשורות אליה אשר גם הן מכוסות באותו ביטוח. אלביט טוענת גם כי המבטחים הזרים קיבלו ממנה את פרמיות הביטוח ללא מחאה, בעקבות התרסקות המטוס המבטחים הזרים בדקו בעצמם את היקף הנזק שאירע ונתנו הוראות סילוק שברי המטוס, במקביל גם נפגשו עם נציגיה של אלביט לצורך טיפול בדרישתה לתשלום תגמולי הביטוח הנטענים.

עיון בחומר הראיות שהוגש מעלה כי בין אלביט לבין המבטחים הזרים לא נחתם הסכם ביטוח מפורש, על פניו נראה כי המבטחים הזרים ראו עצמם מבטחי משנה ולא מבטחים ישירים, ברם, לא בסוגיה זו אני נדרש להכריע.

מצד אחד: כתב הכיסוי עליו נשענת אלביט ממוען לחברת התווך "אמינים" ולא אליה, מכתב הכיסוי ניתן בנקל להתרשם כי חברת הראל היא במעמד של מבוטח משנה (Reensured), כאשר המבטחים הזרים הם מבטחי המשנה, כתב הכיסוי מגדיר את אלביט וחברות הלווין שלה כ "מבוטח מקורי" (Original Insured) מה שמחזק את הסברה כי המבטחים הזרים לא ראו עצמם קשורים בחוזה ישיר מול חברת אלביט אלא ראו בעצמם מבטחי משנה. גם הסתמכותה של אלביט על התנהגותם של המבטחים הזרים עובר לעריכת הביטוח ולאחר מכן אין בה ולא כלום, זכותו של כל מבטח לבדוק את הסיכון שהוא מתעתד לבטחו, מבטח משנה שבעקבות אירוע ביטוח עשוי למצוא עצמו חייב בשיפוי, יכול אף הוא לחקור את נסיבות קרות האירוע ולעמוד מקרוב על היקף הנזק שאירע בעקבותיו.


ומצד שני: טענתה הבלתי מוכחשת של אלביט כי שילמה את מלוא פרמיית הביטוח ישירות למבטחים הזרים ולא להראל, גם העובדה כי המבטחים הזרים נשאו ב – 100% מהסיכון המבוטח אצל אלביט וחברות הלווין שלה, וכתימוכין לכך אנו מוצאים בעמדת הראל שהעידה על עצמה כי לא הייתה מבוטחת בביטוח משנה כטענת המבטחים הזרים, ואף לא היה לה כל חלק במשא ומתן בין אלביט לבין המבטחים הזרים. כל אלה יש בהם כדי לערפל את תמונת המצב ולהקשות על הבנת המערכת החוזית ששררה בין הצדדים.

חיזוק למסקנתי בעניין העדר תמונה ברורה בשאלת יחסה של אלביט למבטחים הזרים אני מוצא דווקא בתגובתה של אלביט לבקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום שהוגשה ע"י המבטחים הזרים – סעיף 9(ב) שם נאמר:

"חוזה הביטוח שמשתקף בכתב הכיסוי לשנת 2001 נערך בכוונה שאלביט תהיה המוטבת על פיו וזכאית לתבוע מכוחו".

השימוש במושגים עמומים מסוג "חוזה משתקף" שנערך ב"כוונה", מלמד במידה מה כי לכאורה לא היה חוזה ממשי, גם הכוונה להעניק זכות לצד שלישי לתבוע על-פיו צריכה למצוא לה עיגון ברור בסעיף חיתוך דרך (Cut Through) או סעיף דומה בגוף החוזה עצמו.

בשים לב לראיות שהובאו במסגרת הבקשות שבהליך ביניים זה, אינני מתיימר לקבוע מסמרות בשאלת היחס בין אלביט למבטחים הזרים. במלים אחרות, השאלה אם בין אלביט לבין מבטחים הזרים נכרת חוזה ביטוח ישיר אם לא, אני מותיר למותב שידון בתביעה העקרית.
דא עקא, משקבענו כי אלביט טוענת לקיומו של חוזה בינה לבין המבטחים הזרים, התקיימו יחסי יריבות חוזית, מכאן טענותיה להתקיימותן של חלופות תקנה 500 המתבססות על עילות שעוסקות בתביעה לפי חוזה (קרי סעיפים 500 (4) (א), 500 (4) (ג) ו- 500 (5) לתקנות).

חלופת סעיף 500(10)

בתביעתה העיקרית, תובעת אלביט - יחד עם המבטחים הזרים, גם את חברת הראל שלגביה אין חולקין כי היא חברה רשומה בישראל. השאלה היא האם המבטחים הזרים שמקום מושבם הוא מחוץ לתחום המדינה, הם "בעלי דין דרושים" או "בעלי דין נכונים" בתובענה שהוגש גם נגד הראל כמשמעותם בתקנה 500(10).

אלביט חזרה וטענה הן בתשובתה לבקשה והן בסיכומיה כי תשלומי הפרמיה בגין הביטוח שנעשה ע"י המבטחים הזרים (בלי לנקוט עמדה לגבי טיב הביטוח בין אם הוא ביטוח משנה או ישיר) שולם על ידה ישירות למבטחים הזרים ולא להראל. טענתה זו של אלביט לא הוכחשה לאורך כל הדרך ע"י המבטחים הזרים זאת חרף חשיבותה וחרף העלאתה חזור ושוב ע"י אלביט.

המבטחים הזרים לא התייחסו כלל לטענה זו, בסיכומיהם הם מודים כי קיבלו פרמיה אך לא טרחו לציין ממי הם קיבלו אותה. לדידי, בנסיבות שבהן המערכת החוזית בין הצדדים איננה די ברורה יש משמעות רבה לשאלת תשלום הפרמיה. כי אם נקבל את טענתם של המבטחים הזרים כי הם היו "מבטחי משנה" בלבד וכי עסקינן בשתי מערכות חוזיות נפרדות, האחת חוזה לביטוח ישיר שהצדדים לו הם אלביט והראל (מבוטח ראשי-מבטח), והשנייה חוזה לביטוח משנה, אשר הצדדים לו הם אלביט והמבטחים הזרים, הרי כיצד ייתכן כי המבוטח (אלביט) שלא נמצא במערכת יחסים כלשהי עם מבטח המשנה (חברות הביטוח הזרות), יצא חייב בדמי ביטוח (פרמיה) למבטח המשנה?
אין ספק כי בנסיבות שלפיהן אין לאלביט הסכם מפורש עם המבטחים הזרים מחד גיסא, והעובדה שאלביט שילמה דמי ביטוח ישירות למבטחים אלה מאידך גיסא, ולנוכח מסכת העובדות הנטענות ע"י אלביט כלפי המבטחים הזרים וביחד עם עמדתה של הראל לפיה לא הייתה מעורבת בעריכת כתב הכיסוי ולא בפרטי הנזק שאירע כתוצאה מהתרסקות המטוס ובבדיקת נתוני האירוע, תוסיף לכך את העובדה כי המבטחים הזרים נושאים ב – 100% מהסיכון
המבוטח אצל אלביט בין אם בביטוח ישיר או בביטוח משנה, עובדה אשר יש בה כדי להצביע על המבטחים הזרים כצד רלבנטי לבירור המחלוקות העיקריות והמהותיות.

לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון בר"א 3872/04 עת שקבע מי הוא בעל דין זר אשר ייראה כבעל דין דרוש או נכון בתובענה:

"...אם כן, מי הוא בעל-דין זר אשר ייראה כבעל-דין דרוש או נכון בתובענה? מדובר בבעל-דין אשר היה נחשב צד נכון לתביעה עם הצד היושב בארץ במקרה שבו שניהם היו יושבים בארץ. כדי לקבוע מיהו בעל-דין זה נוסחו בפסיקה שתי שאלות משנה המבוססות על ההנחה כי הצד הזר היה יושב בארץ: האם היה בית-המשפט מוסמך לברר את עילת התביעה נגד הצד הזר, והאם התביעה נגד הצד הזר הייתה ראויה להתברר עם התביעה נגד הצד היושב בארץ? אם נמצא כי יש לענות בהן על שתי השאלות, יהא מקום לקבוע כי הצד הזר הוא בבחינת בעל-דין נכון או דרוש בתביעה".
בהקשר לחלופה עפ"י סעיף 500(10) לתקנות, אני סבור כי שומה על בית המשפט - בבואו לבחון את שאלת מי הוא בעל דין נכון או דרוש - להידרש לשאלת הסעד המבוקש ע"י התובע ביחס למי שמבקשים לגביו היתר המצאה מחוץ לגבולות. כאשר עשוי הסעד המבוקש ע"י התובע כלפי הנתבע המקומי להשפיע השפעה ישירה על הגורם הזר, הדבר יהווה שיקול להטיית הכף לכיוון התרת ההמצאה מחוץ לגבולות.
בעניינו, המבטחים הזרים אינם חולקים על העובדה כי הם נושאים במלוא האחריות לסיכון המבוטח אצל אלביט אלא שהם טוענים כי האחריות שלהם היא כלפי הראל ולא כלפי אלביט. מכאן, אליבא המבטחים הזרים, אם תחוב הראל כלפי אלביט הם יצטרכו לשפות את הראל, לכן ברור כי לסעד המבוקש כלפי הראל תהיה השפעה עצומה על המבטחים הזרים מה עוד והם נטלו על עצמם – כאמור, 100% מהסיכון המבוטח אצל אלביט וחברות הלווין שלה.

הכיצד יעלה על הדעת שדווקא הצד שבסופו של יום יצטרך לשאת בתשלום (ככל שייפסק כך) לא ייטול חלק בהליכי בירור התובענה ? ראה לעניין זה בספרו של משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה ארבע עשרה, 2004 עמוד 175.

לגישתם של המבטחים הזרים, גם אם נניח כי מעמדם במערכת החוזית שבין כלל הצדדים הוא מעמד של "מבטח משנה", הרי ברור כי בהיותם מבטחי משנה על מלוא הסיכון המבוטח אצל אלביט ובנותיה, הם מכריזים על עצמם כצד שלישי למקרה ביטוח שייתבע בתובענה עיקרית של אלביט נגד הראל, ובנסיבות כאלה נפסק כבר כי נתבע זר בהודעה לצד שלישי יכול להיחשב כבעל דין דרוש או נכון בתובענה.

ברע"א 5150/02 וינברג נ' ביילס ואח' פ"ד נח(2) 205 נפסק כי גורם זר שייחשב כצד שלישי עפ"י תקנה 216 לתקנות, ייחשב כבעל דין דרוש או בעל דין נכון לצורך תקנה 500(10).

"מנקודת מבט רחבה זו די בכך שהצד השלישי, הזר, עונה על הקריטריונים הקבועים בתקנה 216, לעניין הגשת הודעה לצד שלישי, על-מנת שייחשב כ"בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה". במילים אחרות, ניתן להחיל על צד שלישי זר את אותו המבחן שהחילה הפסיקה לעניין נתבע זר בשינויים המחויבים ולומר כי צד שלישי זר הינו "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה", אם היה בית-המשפט מוסמך לברר את ההודעה לצד שלישי נגדו לו ישב בארץ".
ער אני לטענתם של המבטחים הזרים בדבר ההליכים המשפטיים שבינם לבין הראל שתלויים ועומדים בבית המשפט המסחרי בלונדון – (טענה זו תידון בהמשך), דא עקא, כבר עתה ניתן לאומר כי גם תניית סמכות שיפוט מקומית בין מבטח ראשי למבטח משנה לא צריכה לחסום את דרכו של המבוטח להמציא כתבי תביעה מחוץ לתחום השיפוט אם הוא ייחשב כבעל דין דרוש או נכון עפ"י תקנה 500(10) בתביעה שהמבוטח מגיש נגד המבטח.

מכל האמור לעיל עולה כי בדין ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום למבטחים הזרים וכי דין הבקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום שבבש"א 6782/04, להידחות. על כן, אני מחייב את המבטחים הזרים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לאלביט בסך 10,000 ש"ח (כולל מע"מ).

בקשת Aon Limited לקבוע כי לא בוצעה לה המצאה כדין – בש"א 5971/03


עניינה של בש"א 5971/03 הוא חוקיות ההמצאה לדין שאלביט ביצעה תוך הסתמכותה על תקנה 482(א) לתקנות שעניינה "המצאה למורשה בהנהלת עסקים".

אכן ניתן לבצע המצאה של כתבי בי-דין למי שמונה כמורשה לקבלתם כאמור בתקנה ללא בקשת היתר. במקרה הזה המצאה למרשו של הנתבע שלא נמצא בארץ תיחשב בת פועל ללא צורך בהגשת בקשה לפי תקנה 500.

אלביט, כאמור, המציאה את כתבי בי - הדין לחברת "אמינים" בהיותה "מורשה בהנהלת עסקים" מטעם Aon, והשאלה הניצבת בפנינו היא אם אפשר לראות את אמינים כ"מורשה" של Aon Limited בגדר התקנה?

נפסק כבר כי ה"מורשה" לפי תקנה 482, הוא מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו,
שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו; כאמור בפסה"ד של כב' השופט ברנזון שניתן בע"א 403/64 בעמ' 111, שם נקבע:

"מורשה במובן תקנה 444(כיום 483(א) - ש' ל') אינו חייב להיות מוסמך גם לייצג את מרשהו בדין. התקנה אינה מטפלת אלא בהמצאת כתבי-בי- דין לבעל דין באמצעות מורשה ובהמצאה בלבד, ואין היא דנה כלל בייצוגו של בעל הדין או בהתדיינות בשמו. העיקר הוא שהמורשה יהיה כזה אשר יתן מקום ליצירת הנחה שהוא עומד בקשר עם מרשהו או שיש לאל ידו להתקשר עמו ולהביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו".

השאלה, מה מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבעת לבין ה"מורשה" הנדרשת כדי לעשות את ההמצאה בת-פועל, היא שאלה שבדרגה.( ראו רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח מב(4) 267 וראו גם רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה, תק-על 94(3) 409).

טענתה המרכזית של Aon Limited היא כי קבוצת Aon מונה מספר רב של חברות אשר כל אחת מהן היא אישיות משפטית נפרדת, וכי לצורך ההכרעה בשאלה אם ניתן לראות בחברת אמינים כ"מורשה" בהנהלת עסקים, היה על אלביט להוכיח כי חברת אמינים היא מורשה מטעם החברה הספציפית שמבקשים להמציא לה את כתב התביעה – קרי: Aon Limited, דבר שלטענתה לא הוכח.

מוסכם כי הנטל להוכיח התקיימות התנאים המפורטים בתקנה 482 לתקנות מוטל על התובע המבקש להזמין חברה זרה להתדיין בישראל וכי אין זו חובתה של הנתבעת (ראה החלטת כב' השופט גרשון בבש"א 5971/03 Aon Limited נ' אלביט). דא עקא משהוכח כי אמינים הנה חברה מורשה לקבוצת Aon וכי החברה הספציפית Aon Limited הנה אחת מבין החברות המרכיבות את קבוצת Aon , חזקה כי חברת אמינים הנה מורשה לכל אחת ואחת מן החברות הנכללות בקבוצת Aon.
נטל ההוכחה לסתור את החזקה ולהבאת ראיה המבחינה בין חברת Aon Limited ליתר החברות בקבוצת Aon עובר עתה לפתחה של חברת Aon Limited.

מחומר הראיות הרב שהציגה אלביט עלה בידה להראות קיומו של קשר אינטנסיבי בדרגה גבוהה בין חברת אמינים לקבוצת Aon.

ראשית: חברת אמינים וקבוצת Aon מציגות ומפרסמות ברבים את אמינים כמשרד נציג של קבוצתAon בישראל, הדבר מקבל ביטוי באתר האינטרנט של קבוצת Aon, גם ניירות הפירמה של חברת אמינים נושאות לצד סמלה של אמינים גם את הלוגו של קבוצת Aon, בפרסומים בספר הטלפונים מציינת אמינים כי היא נציגת קבוצת Aon בישראל, גם על שלט משרדה של אמינים מופיע הלוגו של קבוצת Aon.

שנית: כתבי הכיסוי ונספחיהם שהוצאו ע"י קבוצת Aon בשם המבטחים הזרים נשאו את הכתובות הן של חברת אמינים והן של קבוצת Aon, מה שמלמד כי אמינים היו בקשר עסקי שוטף עם קבוצת Aon לצורך עריכת ביטוחים לאלביט.

שלישית: אמינים מציגה את עצמה כ "קורספונדנט" של קבוצת Aon , הן במכתביה והן בשלט המוצב בכניסה למשרדיה של אמינים בישראל מופיע כי אמינים הנה -Aon Group Correspondent .

רביעית: מכתבי הטענות של חברות הביטוח הזרות (המבטחים הזרים) עולה בברור כי ראו בקבוצת Aon כמי שפעלה להשגת ביטוח משנה לחברת הראל שביטחה את אלביט בביטוח ישיר, הם כלל לא התייחסו להבחנה בין קבוצת Aon לחברה הספציפית Aon Limited וראו בהן כאחת.

דומני כי גם הנתבעת - Aon Limited, וע"פ טענותיה, מסכימה לכך כי דרגת אינטנסיביות הקשר בין אמינים לקבוצת Aon, הייתה גבוהה עד כדי שניתן לראות באמינים כמורשה לקבלתם של כתבי בי-דין עבור קבוצת Aon. אולם היא מבדילה את עצמה מקבוצת Aon.

טענתה זו של Aon Limited יש לדחות.

הנה כי כן, הוכח כי אמינים הנה נציג של קבוצת Aon בישראל, מהות היחסים ואינטנסיביות הקשר העסקי בינן הוא כזה המאפשר לראות באמינים, מורשה בניהול עסקיה של קבוצת Aon בישראל.

בתור שכזה; חזקה היא שחברת אמינים מוסמכת הייתה למסור כתבי בי-דין לכל אחת מהחברות הנכללות בקבוצת Aon.

כדי לסתור את החזקה, על חברת Aon Limited, שמציגה את עצמה כאחת החברות המרכיבות את קבוצת Aon, היה מוטל עליה הנטל להביא ראיות סותרות המבחינות אותה (בכל הנוגע להיותה של אמינים מורשה לעסקיה של קבוצת Aon בישראל) מיתר החברות בקבוצה.


חברת Aon Limited לא עשתה כן, ואי לכך יש לדחות את בקשתה לקבוע כי לא בוצעה לה המצאה כדין. הואיל והבקשה נדחתה; אני מחייב, את חברת Aon Limited לשלם לאלביט הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ)

בקשת המבטחים הזרים לביטול היתר המצאת הודעה לצד ג' - בש"א 8992/04

התובעת בתיק העיקרי, אלביט מערכות, הגישה נגד הראל ונגד המבטחים הזרים ונגד נתבעים נוספים תובענה חוזית.

הראל (להלן: "שולחת ההודעה" או "המודיעה"), אשר כפרה באחריותה לפצות את אלביט, הגישה בקשה להמצאת הודעה לצד ג' למבטחים הזרים, כי אם תחויב לשלם סכום כלשהו לאלביט, הרי שהיא זכאית לשיפוי ע"י המבטחים הזרים. בית משפט זה (מפי כבוד השופט סוקול) דן בבקשה (בש"א 2354/04 בתיק העיקרי ת.א 293/03) ונעתר לה.

בטיעוניהם במסגרת בקשה זו, מבקשים המבטחים הזרים להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט ובפיהם שני טעמים: האחד, אי תחולת אף לא אחת מחלופות תקנה 500 בנסיבות המקרה דנן, והשני, העובדה שבגין חוזה ביטוח המשנה תלויים ועומדים הליכים משפטיים בבית משפט בלונדון בין המבטחים הזרים לבין שולחת ההודעה, לפי כך אין – לטענתם, מקום לפתוח הליכים משפטיים באותו עניין גם בארץ. בפי המבטחים הזרים טענה נוספת שמסתמכת על עמדת הראל עצמה, לפיה טוענת הראל כי אין בינה לבין המבטחים הזרים הסכם ביטוח משנה והיא לא רואה עצמה כמבוטחת אצל המבטחים הזרים בביטוח משנה.

התקיימות חלופות תקנה 500

כאמור, עניינה של הבקשה שלפני הוא בהליך ביניים. ברי כי בשלב הזה אין בית המשפט עורך חקירה יסודית לגופן של השאלות הנוגעות למהות היחסים החוזיים שבין הצדיים השונים, דיון זה רלוונטי יותר לעת ההתדיינות בתיק העיקרי.

למען ההכרעה בשאלת המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום מספיק לעמוד על ראיה לכאורה (ראיה לטיעון) לקיומה של עילת תובענה טובה לצד קיומה של אחת החלופות של תקנה 500.

לא יכול להיות ספק כי במישור העובדתי, מקרה הביטוח שהתרחש אגב התרסקות המטוס יוצר עילה טובה לתובענה נגד המבטחים בכלל. יש לזכור כי אין מי מן הצדדים חולק על עצם קיומו של מקרה הביטוח, המחלוקת סבה סביב שאלת האחריות למקרה הביטוח.

חרף העובדה כי שאלת טיב המערכת החוזית בין משולש הצדדים (אלביט, הראל והמבטחים הזרים), נשארה להכרעת בימ"ש בתיק העיקרי. מספיקה העובדה שהמבטחים הזרים מעידים על עצמם ובתוקף, כי תפקידם במערכת החוזית היה מבטחי משנה (Reinsurers), לחברת הראל, שביטחה בביטוח ישיר את אלביט, כדי לראות בהם כבעלי דין דרושים ונכונים לצורך התובענה שמתנהלת בישראל לפי תקנה 500(10) לתקנות. יודגש כי מעורבותם של המבטחים הזרים בתובענה דנן היא עניין שאינו נתון בספק בין אם ייאמר כי קיים ביטוח ישיר בין אלביט למבטחים הזרים ובין אם ייאמר כי קיים ביטוח משנה בין הראל למבטחים הזרים (ראה טענות הצדדים בבש"א 6782/03 ).

כך או כך, המבטחים הזרים הם צד מהותי, נדרש וחשוב בהליך בירור התובענה, ואף ברשותם נדבך נכבד מן המידע הרלוונטי לניהול ההגנה מפני תביעתה של אלביט לגופה כמו דו"חות בדיקת האירוע וכו'.

לדידי, לא ברור כיצד אפשר יהיה לנהל את התובענה בלי שהמבטחים הזרים יהיו צד בה. על כן ולאור האמור לעיל, ראוי לראות במבטחים הזרים צד דרוש ו/או נכון בתובענה העיקרית.

לא נעלמה מעיני הבעייתיות המובנת שבעמדת הראל בשאלת יחסה למבטחים הזרים. במסגרת טענותיה, הראל גורסת כי אין היא רואה עצמה מבוטחת בביטוח משנה ע"י המבטחים הזרים וכי אין בינה לבין המבטחים הזרים הסכם לביטוח משנה וכי נקלעה – בעל כורחה, למאבק בין היריבים האמיתיים אלביט מצד אחד, והמבטחים הזרים מצד שני. המבטחים הזרים מתרעמים על עמדתה זו של הראל שעה שהיא מבקשת להוציא הודעת צד ג' להם.

על טרונייתם זו של המבטחים הזרים אשיב כדלקמן:

ראשית: כפי שנאמר לעיל (בבש"א 6782/04) לא הוכח כי אלביט קשורה בחוזה ישיר מול המבטחים הזרים, ייתכן כי בסופו של יום ייקבע בניגוד לעמדת הראל כי בין הצדדים מתקיימות שתי מערכות חוזיות נפרדות כפי שטוענים המבטחים הזרים דווקא.

שנית: בית המשפט בדונו בבקשת אלביט למתן פס"ד כנגד המבטחים הזרים בהעדר הגנה קיבל אף הוא את האבחנה הלכאורית שבין "ביטוח ישיר" ל "ביטוח משנה" לצורך הכרעה בשאלת חלותו של סעיף ההמצאה וכך קבע בעמוד 17 להחלטתו:


"עיינתי במוצג מב/2 ונראה לי כי אכן יש רגליים לטענה כי הנציג שמונה על פי ההסכם האמור מונה לעניין ביטוחים ישירים ולא לעניין ביטוח משנה. פירוש זה אכן תואם את רוח ההסכם מב/2.

לפיכך, לאור האמור בתצהירו של עו"ד גרוס ועדותו בבית המשפט, אני קובע כי עו"ד גרוס לא היה מוסמך לקבל את כתבי בי הדין בקשר לתביעה הנדונה שכן עניינה של תביעה זו בתביעה נגד מבטחי משנה, בעוד שהוא הוסמך לקבל כתבי בי דין בקשר לביטוחים ישירים" (ראה החלטת כב' השופט גרשון מתאריך 1.9.03 בבש"א 6351/03).

שלישית: חששה של הראל כי בדיון בתובענה העיקרית תיקבע תוצאה שהיא לרעתה, בשילוב עם התוצאה אליה הגענו בבש"א 6782/04 לפיה הותר צו ההמצאה למבטחים הזרים על כנו, יש בהם כדי להעניק משקל פחות, לדואליות המשתקפת מעמדתה של הראל בהקשר זה.

הליך תלוי ועומד

המבטחים הזרים מעלים בטיעוניהם טענה מקדמית לפיה אין מקום לנהל הליך זה בארץ; שכן כבר מתקיימים בינם לבין הראל הליכים משפטיים באנגליה. לגישתם, ולאור ההלכה בדבר Lis Alibi Pendens, שומה על בית משפט בישראל שלא ידון ולא ישמע את הבקשה להוצאת הודעה לצד שלישי שהוגשה ע"י הראל כנגד המבטחים הזרים.

לבקשת ביטול היתר המצאה של הודעה לצדדים שלישיים אל מחוץ לתחום השיפוט, לא צורף תצהיר המפרט את העובדות מטעם המבטחים הזרים המאמת את העובדות בנוגע להליכים המשפטיים המתנהלים באנגליה; אחת לאחת, לרבות, את מהות ההליך התלוי ועומד בבית המשפט האנגלי.

יחד עם זאת, וזה העיקר בעיני, כתב הכיסוי לשנת 2001 שאין חולקין על כך כי הוא הוצא ונוסח ע"י המבטחים הזרים כלל סעיף לעניין סמכות השיפוט והדין החל על פיו (Service of Suit) .

עפ"י הסעיף, הדין החל על כתב הכיסוי הנו הדין הישראלי וסמכות השיפוט נתונה בלעדית לבתי המשפט המוסמכים בישראל.

בין המבטחים הזרים להראל נתגלעה מחלוקת סביב הפרשנות הנכונה שיש לתת לסעיף.

לפנינו שתי גישות פירוש שונות, בגישה הראשונה אוחזים המבטחים הזרים, ועל פיה, סעיף תניית השיפוט מופיע בפרק ה - “Information”, אשר משייך עצמו לביטוח הישיר שבין אלביט להראל. היות והמבטחים הזרים אינם צד לביטוח הישיר לכן – לגישתם, הסעיף אינו מחייב אותם.

הגישה ההפוכה בה דוגלים הן הראל והן אלביט היא שסעיף ברירת הדין וההמצאה הנם חלק מביטוח המשנה, שהמבטחים הזרים צד לו. צירופו של סעיף ההתנייה לכתב הכיסוי, נעשה בפרק אחר בכתב הכיסוי שנקרא “Conditions”

עיינתי בטענות הצדדים ובסעיפים הרלוונטיים בכתב הכיסוי והגעתי למסקנה כי אין ממש בטענתם זו של המבטחים הזרים וכי דין טענתם להידחות. אבהיר את דברי:

ראשית: עפ"י הכתוב בכתב הכיסוי, נראה כי אכן כלולות בו הוראות שמהן ניתן להבין כי מצורפים אל כתב הכיסוי - על דרך ההפניה, הוראות הרשימה שבפרק ה – Information אליו טוענים המבטחים הזרים, שם נקבע כחלק מתנאיו, את תנאי הרשימה ובכללם את סעיף ברירת הדין, משמעות הדבר היא כי פרק ה –"Information" הוא חלק מתנאי ביטוח המשנה.
שנית: עצם העיסוק בסעיף התניית שיפוט בישראל ( Israel Service of Suit ) בכתב הכיסוי שלגישתם של המבטחים הזרים, הוא מהווה חוזה ביטוח משנה, היא ראיה לכאורה לכוונת הצדדים להחיל את הדין הישראלי ואת סמכות השיפוט הישראלית על החוזה.
שלישית: המבטחים הזרים לא הצביעו על דין ומקום שיפוט אחרים - מלבד הדין הישראלי - שכן חלים אליבא דגרסתם בנסיבות המקרה, הם הסתפקו לציין כי פנו אל בית המשפט המסחרי בלונדון כדי שהוא יצהיר על כך כי הדין החל על כתב הכיסוי הוא הדין האנגלי דווקא, בלי שטרחו לבסס ולתמוך את טענתם זו בראיות כלשהן.
למעלה מן הצורך יוער כי בפסיקה בארץ ובשיטות משפט אחרות, הותוו כללים מסוימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל שלפיו מקום שבו נוסח הפוליסה, אינו בהיר וברור די צורכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), כמו כן קיים הכלל שלפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר המושמע לעתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח, הוא כי "במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח" (על כללי פרשנות אלה ואחרים ראו למשל: רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ [3], בעמ' 299; Lavarack v. Woods of Colchester Ltd. (1967) [22]; R.E. Keeton “Insurance Law Rights at Variance with Policy Provisions” [39], at p. 967; United Nat. Ins. Co. v. Waterfront Realty Corp. (1991) [18], at p. 257).

כללים אלה נועדו, בעיקר לקרב את הממכר הביטוחי המופשט למוצר מוחשי עד כמה שניתן, וכן לגשר על הפערים המובנים שבין המבטח למבוטח הצרכני, אם לא מראש, בשעת כריתת החוזה, הרי לפחות בדיעבד, לעת ההכרעה בסכסוך - ראו ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2)307 והאסמכתאות המובאות שם.
יתר על כן, ההגיון העסקי מורה כי המבוטח בביטוח משנה לא יסתכן ויעמיד את עצמו במצב כאשר מצד אחד יתגונן בהליך תביעה במדינה אחת לפי דין אחד ולאחר מכן ייאלץ לנהל הליכים לשיפוי מול מבטחי המשנה במדינה אחרת עפ"י דין אחר. לא סביר יהיה שהמבוטח בביטוח משנה (הראל) יהיה כפוף לדין הישראלי ולסמכות השיפוט בישראל ביחסו מול אלביט ואילו מבטחי המשנה (המבטחים הזרים) – הפועלים על פי אותם תנאי ביטוח – יהיו כפופים לדין האנגלי ולבית המשפט האנגלי.
מכל האמור לעיל אני דוחה את טענתם המקדמית של המבטחים הזרים בדבר "הליך תלוי ועומד".
משקבענו קודם לכן כי מתקיימת חלופת תקנה 500(10) לתקנות בדבר היתר לתבוע לדין בישראל נתבע הנמצא מחוץ לגבולותיה, סלולה הדרך בפני הראל להמציא הודעה לצד שלישי בתיק עיקרי (ת.א 293/03) אל מחוץ לתחום למבטחים הזרים.
על כן, אני מחייב את המבקשות – המבטחים הזרים, לשלם להראל הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ)

סוף דבר

הבקשה בבש"א 6782/04 לביטול היתר המצא של כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום שניתן במעמד צד אחד כנגד המבטחים הזרים נדחית. החלטת בית המשפט שניתנה בבש"א 15408/04 שרירה וקיימת. גם בקשתם בבש"א 8992/04 לביטול היתר ההמצאה של הודעה לצד ג' אל מחוץ לתחום שניתן ע"י בית המשפט בבש"א 2354/04 אף היא נדחית.
בקשתה של חברת Aon Limited בבש"א 5971/03 לקבוע כי לא בוצעה לה על ידי אלביט (התובעת בתיק העיקרי ת.א 293/03), המצאה כדין של הזמנה לדין וכתב תביעה נדחית אף היא. החלטת בית המשפט מיום 14.12.2003 שניתנה במעמד צד אחד בש"א 3589/04 בדין ניתנה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח חסר

  2. ביטוח יתר

  3. ביטוח צאן

  4. ביטוח מעילה

  5. ביטוח מכולה

  6. ביטוח רבדים

  7. ביטוח שיטפון

  8. ביטוח מבנה עסק

  9. ביטוח טוטל לוס

  10. ביטוח צמחי נוי

  11. ביטוח נזק בזדון

  12. ביטוח תאונת מטוס

  13. ביטוח מוות ממחלה

  14. ביטוח נזקי ריסוס

  15. חוזה ביטוח משנה

  16. ביטוח נזק בהובלה

  17. ביטוח אובדן מטען

  18. ביטוח אובדן שעון

  19. ביטוח פיצוץ בצנרת

  20. ביטוח תאונה ביוון

  21. ביטוח אשפוז חו''ל

  22. ביטוח הגנה משפטית

  23. ביטוח חפצי אומנות

  24. ביטוח משלים תביעה

  25. ביטוח תאונה עצמית

  26. ביטוח תאונה בהודו

  27. ביטוח אובדן רווחים

  28. ביטוח אובדן הכנסות

  29. ביטוח ימי התיישנות

  30. ביטוח תאונה בברזיל

  31. התיישנות כפל ביטוח

  32. ביטוח תאונה בתאילנד

  33. ביטוח אובדן תכשיטים

  34. ביטוח פיצוצים בצנרת

  35. ביטוח תאונה במתכוון

  36. ביטוח אובדן יהלומים

  37. התיישנות ביטוח ימי

  38. ביטוח גלישה ממצוקים

  39. ביטוח דירה מפני גשם

  40. ביטוח הסעה בשכר

  41. ביטוח צינתור בחו''ל

  42. התיישנות ביטוח רכוש

  43. התיישנות מקרה ביטוח

  44. ביטוח נזקים סופת ברד

  45. ביטוח גילוי מחלה קשה

  46. אי עמידה בחובת ביטוח

  47. ביטוח ימי חסר במטענים

  48. ביטוח עסק מספר עובדים

  49. ביטוח נזק תיבת הילוכים

  50. התיישנות ביטוח 3 שנים

  51. התיישנות תגמולי ביטוח

  52. ביטוח תאונה בניו זילנד

  53. אי תשלום ביטוח פנסיוני

  54. התיישנות ביטוח אחריות

  55. ביטוח אירוע רפואי חמור

  56. התיישנות חבות מעבידים

  57. ביטוח דירה שאינה תפוסה

  58. ביטוח אובדן רכוש בהעברה

  59. ביטוח נזקי טבע מי גשמים

  60. ביטוח פציעה במהלך אימון

  61. התיישנות בתביעות ביטוח

  62. אחריות להעדר כיסוי ביטוחי

  63. ביטוח נזקים שנגרמו בזדון

  64. ביטוח תאונה בדרום אמריקה

  65. ביטוח נזקים למטען בהובלה

  66. ביטול ביטוח עקב אי תשלום

  67. התיישנות ביטוח נזקי צד ג

  68. התיישנות תביעת כפל ביטוח

  69. העברת תיק ביטוח ללא תמורה

  70. אי העברת פרמיית ביטוח במועד

  71. התיישנות מיום מקרה הביטוח

  72. ביטוח עבודות קבלניות חריגים

  73. ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח

  74. התיישנות תביעת חבות מעבידים

  75. התיישנות תביעת ביטוח 3 שנים

  76. ביטוח ברשות לעת זקנה ושאירים

  77. הודעה על מקרה ביטוח בזמן אמת

  78. התיישנות מקוצרת תביעות ביטוח

  79. אזעקה לא תקינה בעסק האם יש ביטוח

  80. אי ידיעת המבוטח על ביטולו של הביטוח

  81. ביטוח הרחבת כיסוי תכשיטים מחוץ לדירה

  82. חיוב בתשלום על גרירה למרות קיומו של ביטוח

  83. סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח כותרתו "הקטנת הנזק"

  84. ביטוח המזכה בהחזר הוצאות רפואיות שנגרמו בשל ארוע לב

  85. תחולת סעיף 18(ג) לחוק חוזה ביטוח, העוסק בפטור מוחלט של המבטחת

  86. סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח - זכות לפטור מתשלום חלקי של תגמולי הביטוח

  87. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון