מוות במהלך אימון ספורט

לפניי תביעה כספית לתשלום תגמולים לפי חוק חוזה ביטוח.

1. צאסוואה אנפואה ז"ל, אזרח זמביה, יליד 1980 (להלן: "המנוח") שיחק כדורגל בשורות מועדון הכדורגל "הפועל באר שבע", בעת שנפטר ביום 29.08.2007, במהלך אימון רשמי במסגרת הקבוצה הרשומה והפועלת במסגרת ההתאחדות לכדורגל בישראל.

2. איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), חברת ביטוח הפועלת כחוק בישראל, בהתאם לנטען בזמנים הרלוונטיים לתביעה ביטחה את שחקני קבוצת "הפועל באר שבע" ובכלל זה את המנוח, בביטוח תאונות אישיות בפוליסה אשר הופקה על ידי געש סוכנות לביטוח ובאמצעות הקבוצה.

כתב התביעה הוגש בתחילה גם נגד מועדון הכדורגל "הפועל באר שבע", בהתאם להסכמת הצדדים נדחתה התביעה ללא צו להוצאות. התובעים הם עזבונו של המנוח.

3. בכתב התביעה נטען כי במסגרת פוליסת הביטוח שמספרה 2-43-021777/06 התחייבה הנתבעת לשלם לספורטאים המבוטחים, אשר יפגעו במסגרת פעילותם הספורטיבית, תגמולי ביטוח בגין מוות בסך של 164,000 ₪ (סכום הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה ליום הגשת התביעה הועמד על סך של 174,135 ₪). כן נטען, כי הנתבעת התחייבה לשלם הוצאות אשפוז וטיפול רפואי בסכום שלא יפחת מ 7,600 ₪ (הפוליסה צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

עוד נטען כי חוק הספורט התשמ"ח - 1988 ותקנות הספורט (ביטוח) התשנ"ה - 1994 (להלן: "חוק הספורט" ו- "תקנות הספורוט") שהותקנו מכוחו, חייבו את "הפועל באר שבע" לבטח את השחקנים הנוטלים חלק בפעילות המאורגנת על ידה ובכלל זה את השחקן המנוח. במסגרת זו הוצג בפני המנוח ויורשיו מצג לפיו הוא מבוטח וכי יתקבל הפיצוי המגיע להם בגין פטירתו.

4. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הפוליסה נשוא התביעה אינה מכסה מקרה מוות זה. בהתאם לנטען, הפוליסה הינה פוליסה לביטוח "תאונות אישיות". הגדרת הפוליסה ל"מקרה ביטוח" הינה:

"פגיעה גופנית בלתי צפויה כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש שנגרמה במישרין על ידי סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין".

הנתבעת טענה כי אין המדובר ב"אירוע פתאומי בלתי צפוי מראש" וכי בהתאם לדו"ח נתיחתו של המנוח:

"הרי שמדובר היה במנוח אשר סבל ממחלת לב מולדת אשר ידוע לגביה כי היא גורמת למוות בזמן מאמץ. לא מדובר היה על אירוע שלא ניתן היה לצפותו מראש... מקרה המוות המצער נגרם בגין מחלת הלב, מבלי שקדמה לכך חבלה כלשהי וללא מעורבות של גורם חיצוני כלשהו.
(סעיף 1א' ו ב' לכתב ההגנה).

עוד טענה הנתבעת, כי באם מתקיימת במקרה דנן הגדרת "מקרה ביטוח", כי אז מתקיים החריג הקבוע בסעיף 8 לפרק החריגים בפוליסה:

"פוליסה זו אינה מכסה מקרה ביטוח שייגרם על ידי או כתוצאה מאחד או יותר מהאירועים הבאים:... (8) מוות... כתוצאה מליקוי גופני או מחלה שהיו למבוטח קודם למקרה הביטוח שאירע בתקופת הביטוח הנקובה ברשימה" (ההדגשה אינה במקור - א.נ)"
(הסעיף צוטט במדויק, לרבות ההדגשות מסעיף 1ג' לכתב ההגנה).

הנתבעת חזרה וטענה בכתב ההגנה כי שעה שהמנוח סבל "ממחלה מולדת לבבית" והיא אשר גרמה למוות, כי אז מתקיים סעיף 8 לפרק החריגים ולכן גם בנסיבות אלו אין התובעים זכאים לתגמולי ביטוח כאמור.

עוד במסגרת כתב ההגנה נטען כי הנתבעים פעלו בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק הספורט, ולתקנות הספורט וביטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על ידם בהתאם לחוק. המדובר בפוליסה קולקטיבית, סטנדרטית, המופקת בהתאם לחוק הספורט ותקנותיו. לעניין זה נטען, כי לא ניתן להתאים פוליסה שכזו לתכונותיו המיוחדות של כל שחקן, תוך ציון חריגים ספציפיים לאור מגבלות או מחלות של כל יחיד מתוך הקבוצה.

5. בתיק התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, בתום הישיבה ביום 3 נובמבר 2013, סיכמו באי כח הצדדים טיעוניהם בעלפה.

6. בא כוח התובעים בסיכומיו, טען כי דחיית התביעה תהווה תקדים מסוכן לאלפי ספורטאים שימצאו עצמם מחוסרי ביטוח בנסיבות זהות בהן נטענת מחלה, בהעדר ממצאים כלשהם בבדיקות. נטען, כי יש לפרש את הפוליסה על פי תכליתה וכנגד מנסחה, זאת בהתאם ל"תכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית". בנוסף, נטען כי ההחרגה הנטענת לא הובלטה בפוליסה בהתאם למתחייב מסעיף 3 לחוק חוזה הביטוחהתשמ"א-1983 (להלן: "חוק הביטוח") וכי הצעת הביטוח לא הוצגה למנוח בניגוד לחובת הגילוי המעוגנת בסעיפים 16 ו- 17 לחוק הביטוח. לטענתו, המדובר בפוליסת "תאונות אישיות" סטנדרטית המחויבת על פי חוק, כאשר שחקן אינו יכול ואינו רשאי להשתתף באימונים בהיעדר ביטוח. הפוליסה הינה של קולקטיב ואינה פתוחה למשא ומתן. המנוח עבר בדיקות על פי חוק הספורט ונמצא כשיר לשחק. נטען כי אירוע המוות היה תאונתי, הוכח כי התובע לא סבל ממחלה מולדת או מום מולד, נדחתה גרסת מומחה הנתבעת למחלתו של המנוח ובנסיבות אלו יש לקבל את התביעה.

7. ב"כ הנתבעת בסיכומיה, טענה כי בפוליסת ביטוח קולקטיבית המבטחת מפני "תאונות אישיות" אין די בהוכחת קיומה של נכות או מוות אלא יש להוכיח כי האירוע נגרם כתוצאה מתאונה. לטענתה מותו של המנוח אינו נכנס לגדר המונח "תאונה", וכפועל יוצא מכך, המקרה אינו "מקרה ביטוח", לכן אינו מכוסה על פי הפוליסה ומשכך דין התביעה להידחות. עוד נטען כי המנוח נפטר כתוצאה ממחלה או ליקוי גופני אחר ולכן חל החריג לכיסוי. בנסיבות אלו נטען כי דין התביעה להדחות.


מושגים רפואיים רלוונטיים להליך זה:

8. קרדיומיופתיה היפרטרופית - מחלה תורשתית של שריר הלב המתאפיינת בעיבוי לא פיזיולוגי של סיבי השריר תוך פגיעה במבנה סיבי השריר. כתוצאה מהעיבוי נפגע תחילה התפקוד הדיאסטולי (הרפיה) לאחר מכן יכול להיפגע גם התפקוד הציסטולי (ההתכווצות) של שני החדרים. ביטויי המחלה כוללים תסמיני אי ספיקת לב עם נטייה להפרעות קצב.

9. לייפת - הצטלקות רקמת שריר הלב. עשויה להיגרם מאוטם בשריר הלב, ממחלת לב הנובעת מיתר לחץ דם, מאיסכמיה הנובעת ממחלת כלי דם קטנים הקיימת בקרדיומיופתיות שונות כולל קרדיומיופתיה היפרטרופית ומתהליך דלקתי. את הרקמה שנהרסה מחליפה רקמה חיבורית והריפוי נעשה על ידי צלקת.

10. מיוקרדיטיס - דלקת של שריר הלב.

11. אסכמיה - הפחתת אספקת הדם.

12. לב ספורטאי - לב שעובר עיבוי כתוצאה מחשיפה לפעילות ספורטיבית.

השתלשלות האירועים:

13. המנוח בן 26 במותו, יליד ניגריה, שחקן כדורגל נבדק בתאריך 31.07.2007 על ידי ד"ר חנן שניידר ונמצא כשיר ללא הגבלה לפעילות כשחקן לעונת המשחקים 2007-2008 במסגרת "הפועל איתורן קריית שמונה".

14. ביום 14.08.2007 בוצע למנוח מבחן מאמץ על ידי ד"ר רון גולן בתחנה מורשית לרפואת ספורט באיצטדיון רמת גן. בתרשים א.ק.ג במנוחה תוארו שינויים שהוגדרו כקלים כולל התקדמות איטית של גלי R בחיבורי החזה, היפוך T תחתון צדדי, ללא היפרטרופיה. מבחן מאמץ נמצא תקין, ללא שינויים איסכמיים וללא הפרעות קצב. המנוח קיבל אישור ככשיר לפעילות גופנית ללא הגבלה, אך לאור השינויים בא.ק.ג הופנה לביצוע אקו קרדיוגרפיה.

15. ביום 15.08.2007 בוצע תרשים א.ק.ג המדגים היפוך גלי T בכל חיבורי החזה ומשיכת ST קלה ב V 2-3 (ללא עיבוי של חדר שמאל). בוצעה בדיקת אקו שנמצאה תקינה: חדר שמאלי בגודל 55 מ"מ דיאסטולי, 30 סיסטולי, עם תפקוד תקין, ללא עיבוי (עובי מחיצה ודופן אחורי 8 מ"מ, כאשר התקין הוא 6-11 מ"מ), ללא הפרעה דיאסטולית, חדר ימין נמצא תקין בגודל ובהתכווצות.

16. ביום 20.08.2007 נבדק בבדיקה רפואית טרם-עונה, על ידי ד"ר זלר. באנמנזה שלל המנוח מחלות בעברו ובמשפחתו, לרבות אירועים של מוות פתאומי. הוחלט שהשחקן כשיר לשחק ב"הפועל באר שבע".

17. בתאריך 29.08.2007 נפל המנוח במגרש הכדורגל במהלך אימון, פרכס ובוצע בו ניסיון החייאה. מותו נקבע בחדר המיון של בית החולים סורוקה. בדו"ח מד"א נכתב כי המנוח היה ללא דופק ונשימה, עם פרפור חדרים, בוצעה החייאה ולאחר 10 דקות נקבע מותו.

18. ביום 31.08.2007 בוצעה נתיחה של הגופה על ידי פרופ' היס, באמצעות מרכז רפואי "אסף הרופא", המרכז הלאומי לרפואה משפטית (חוות דעת 3/1058/2007). מסקנות חוות הדעת היו כי מותו של המנוח נגרם "מכישלון לב חריף על רקע מוקדים מרובים של לייפת בשריר הלב, עם התעבות דפנות האורכיות ולב מוגדל".

19. הסוגיות בהן עלי להכריע הן האם בנסיבות שהוכחו בתיק זה מתקיים "מקרה ביטוחי", ככל שיקבע כי מתקיימים התנאים הקבועים בפוליסה לקרות מקרה הביטוח, אדון בשאלה האם מתקיימים החריגים הקבועים בפוליסה.

חוק הספורט ופוליסת תאונות אישיות

20. המנוח היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח "קולקטיבית", מתוקף תקנות הספורט, אשר הותקנו מתוקפו של חוק הספורט. בסעיף 7 לחוק הספורט נקבע כי:

"(א) אגודת ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם.
(ב) השר רשאי להתקין תקנות, לאחר התייעצות בממונה על הביטוח במשרד האוצר ובארגוני הספורט, את סכומי הביטוח המזעריים ואת פרטי הביטוח, לענף ספורט כולו ומקצתו."


בתקנה 2 לתקנות הספורט נקבע כי:-

"פרטי הביטוח לכל ענפי הספורט יהיו המפורטים להלן, ובלבד שמקרה הביטוח אירע בפעילות ספורט מאורגנת:
(1) מוות של ספורטאי;
(2) נכות של ספורטאי;
(3) אשפוז של ספורטאי וטיפול בו;
(4) נזק לשיניו של ספורטאי;..."

21. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מקרה המוות אינו מכוסה בפוליסה. נטען כי הגדרת הפוליסה למקרה ביטוח הינה: "פגיעה גופנית בלתי צפויה כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש שנגרמה במישרין על ידי סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין" (סעיף 1 לכתב ההגנה). בסיכומיה לפני, הפנתה ב"כ הנתבעת לנוסח אחר של פוליסה (אשר צורף באופן חלקי לתיק המוצגים שהוגש על ידה) ולפיו הוגדר מקרה ביטוח כדלקמן: "פגיעה על ידי תאונה שנגרמה בתקופת הביטוח במישרין על ידי סיבה חיצונית (להלן מקרה ביטוח) ותאונה זו כסיבה בלעדית ויחידה וללא סיבה אחרת תגרום למותו של המבוטח או לנכותו..." (פרק 18) (הדגשה אינה במקור).

21. הסעיף בנוסחו, כפי שצוטט בכתב ההגנה תואם את פוליסת הביטוח שצורפה גם לכתב התביעה ובהתאם לנטען נמסרה לב"כ התובעים. איני מקבלת את טענתה החדשה של הנתבעת, כפי שהועלתה לראשונה בסיכומיה ולפיה נוסח הסעיף הינו שונה מזה שנזכר בכתב ההגנה. אני קובעת כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. לפיכך ינותחו מרכיבי ההגדרה כפי שנטענו בכתבי הטענות.

"הפגיעה הגופנית בלתי צפויה כתוצאה מאירוע בלתי צפוי"

22. לטענת הנתבעת, כאמור המנוח סבל ממחלה לב מולדת והיא אשר גרמה למותו. לפיכך, אין המדובר באירוע בלתי צפוי. קביעתי היא כי דין טענת הנתבעת בעניין זה להידחות. (יוער כי, דיון בסוגיה זו ייתר, באופן חלקי דיון בשאלת קיומו של החריג.)

23. התובעים במסגרת ראיותיהם הגישו את תצהיר עדות מטעם מר ניר קרין, סוכן השחקנים שייצג את המנוח וליווה אותו בישראל. מר קרין טען כי המנוח עבר בדיקות רפואיות בישראל וקיבל אישור לשחק בקבוצה. לטענתו, המנוח עבר בדיקות רפואיות מחויבות במשך השנים בקבוצות הקודמות בהן שיחק (רוסיה, יוון, מלזיה וזמביה) ולא נמצא כי הוא חולה במחלה כלשהיא.

24. התובעים זימנו גם לעדות את ד"ר רון גולן, מומחה לרפואת ספורט, מנהל מרפאת מאוחדת ספורט באיצטדיון רמת גן, אשר בדק את המנוח ביום 14.08.07 ובהתאם לנטען נתן לו אישור לשחק וכן את ד"ר ליאור זלר, מומחה לרפואה פנימית רופא בכיר במחלקה פנימית ו' בבית החולים סורוקה, אשר בדק את התובע ביום 20.08.07 בהיותו רופא הקבוצה ונתן לו, גם כן, אישור לשחק.

25. ביום 04.09.12, כשבועיים לפני המועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, הוגשה על ידי הנתבעת חוות דעת בתחום הקרדיולוגי, ערוכה על ידי פרופ' אליעזר קפלינסקי, ובנסיבות אלו ניתנה אורכה לתובעים להגיש חוות דעת מטעמם. ביום 17.02.13 הוגשה חוות דעת התובעים, ערוכה על ידי ד"ר טובי רסין. חוות דעת משלימה מטעם הנתבעת הוגשה ביום 28.04.13. חוות דעת מומחה בית המשפט, פרופ' מוריס מוסרי, הוגשה ביום 09.06.13.

26. בחוות הדעת, אשר הוגשה מטעם הנתבעות, על ידי פרופ' קפלינסקי נטען כי סיבת המוות של המנוח הינה דום לב עקב פרפור חדרים אשר גרם לדום הלב, כתוצאה ממחלת הקרדיומיופתיה היפרטרופית ממנה הוא סבל. נטען, כי משחק תחרותי במצבי קרדיומיופתיה היפרטרופית הינו טיפוסי למהלך הטבעי של המחלה אצל ספורטאים.

27. מומחה התובעים, ד"ר רסין, שלל בחוות הדעת את הטענה כי המנוח סבל ממחלת קרדיומיופתיה היפרטרופית, בהיעדר ממצאים היסטולוגים אופייניים למחלה. בהתאם לחוות דעתו, מותו של המנוח נגרם "מצירוף נסיבות חריג שהביא למותו בטרם עת".

28. מומחה בית המשפט, פרופ' מוסרי, התייחס לחוות דעת הצדדים, לממצאי נתיחת הגופה ולאבחנה הרפואית המבדלת העולה מן הממצאים. בהתאם לחוות דעתו שני הממצאים הפתולוגיים העיקריים והרלוונטיים לשם קביעת סיבת מותו של המנוח הם הלב המוגדל והלייפת המפושטת.

לטענתו, משמעות הלב המוגדל עשויה להתאים הן לקרדיומיופתיה היפרטרופית והן ללב ספורטאי. בהקשר לכך, סקר פרופ' מוסרי את הנסיבות השכיחות ללייפת. אוטם בשריר הלב ומחלת לב הנובעת מיתר לחץ דם כרוני, לגבי שתיהן אין מחלוקת כי אינן רלוונטיות במקרה של המנוח. לכן נותרו לבחינה הסיבות של איסכמיה הנובעת ממחלת הקרדיומיופתיה ההיפרטרופית או כתוצאה של תהליך דלקתי. תהליך על רקע של דלקת חריפה של שריר הלב, על רקע זיהום ויראלי נשלל בהעדר אינדיקציה ברורה לדלקת במועד. לפיכך, נותרו לדיון הגורמים של דלקת תת חריפה ולייפת ללא ממצאי דלקת המעידים על תהליך דלקתי בעבר.

29. במסגרת חוה"ד דחה פרופ' מוסרי את מסקנתו של ד"ר רסין לצירוף נדיר של נסיבות שהביא למותו של המנוח וכן את מסקנתו של פרופ' קפלינסקי ולפיה סבל המנוח מקרדיומיופתיה היפרטרופית. מסקנתו של פרופ' מוסרי הייתה כי האבחנה הסבירה ביותר היא מיוקרדיטיס ישנה אשר הותירה לייפת על רקמת שריר הלב. בהיעדר גורמים אחרים בנתיחה, הניח כי המאמץ הפיזי המוגבר בשילוב הלייפת היא שגרמה להפרעת קצב חדרית ולמותו של המנוח.

30. ד"ר רסין במסגרת חוות דעתו שלל את קביעת פרופ' קפלינסקי, במיוחד בהתבסס על בדיקת האקו אשר פורשה כתקינה לחלוטין, כאשר חדר שמאל נמצא בגודל ותפקוד תקין ללא עיבוי דפנות ועם תפקוד דיאסטולי תקין. בנוסף, הפנה לכך שבנתיחה שלאחר המוות לא נמצא עיבוי של סיבי השריר (DYSERAY).

31. בחקירתו הנגדית התבקש ד"ר רסין להתייחס ללייפת המפושטת שנמצאה בליבו של המנוח, אשר בהתאם לחו"ד מומחה ביהמ"ש היתה אחד מהגורמים למותו הפתאומי. ד"ר רסין השיב :

"אם הסיבה הייתה הלייפת בלבד הוא היה עושה את המוות הפתאומי בזמן הבדיקה. הלייפת גורמת לאי יציבות חשמלית בלב. בדיקת מאמץ אנחנו רוצים לעשות בבדיקה עם השגחה"
(עמוד 36, פרוטוקול דיון מיום 10.10.13, שורה 15-17)

32. פרופ' קפלינסקי בחקירתו הנגדית הודה כי המנוח לא סבל ממום בלב וכי הממצא של היפוך גלי T בא.ק.ג הינו ממצא מקובל, ידוע ומוכר ואינו מעיד על בעיה קלינית בלב. פרופ' קפלינסקי גם ציין כי בדיקת האקו נמצאה תקינה לחלוטין. לשיטתו, העובדה שגודל המחיצה היה 8 מ"מ הצדיקה בדיקת אקו חוזר, אולם לא היה בה כדי למנוע מהמנוח את האישור לשחק עד לתוצאות הבדיקה החוזרת. לפרופ' קפלינסקי לא היה הסבר לעובדה שהקרדיומיופתיה ההיפרטרופית לא אובחנה בבדיקת האקו וכי לא נמצאה לה אינדיקציה באף בדיקה אחרת למעט תוצאות הנתיחה, כפי שהוא פירש אותן, אף בהעדר אינדיקציה לעיבוי של סיבי השריר. גם פרופ' קפלינסקי בחקירתו הנגדית הבהיר כי דום לב יכול להיגרם מסיבות רבות נוספות והוסיף כי לעיתים אף לאחר נתיחה שלאחר המוות לא נמצאת התשובה לסיבת דום הלב. אצל המנוח, לטענתו, נמצאה הסיבה. לבסוף, הודה פרופ' קפלינסקי כי גם לו תתקבל הטענה כי המנוח סבל מקרדיומיופתיה היפרטרופית הרי שאין הוכחה כי המדובר במום מולד.

33. פרופ' מוסרי הבהיר בחקירתו כי: "פעילות גופנית היא אחת מהנסיבות המצטרפות לשינוי ברקמה (הלייפת) כדי לגרום להפרעה בקצב שיגרום לדום לב". עוד, במענה לשאלת בית המשפט, הסביר כי יתכנו סיבות נוספות למותו של המנוח אשר אינן נעוצות בלייפת:

"כשלא מוצאים סיבה אנחנו מניחים שמדובר בהפרעת קצב ראשונית ללא סיבה. בחולה שיש לו לייפת מותר להניח שהלייפת היא הגורם כי יש סיבה. לייפת זה מצב שיכול לנבוע מסיבות שונות. למעשה, דלקת הוא תהליך ריפוי בתגובה לטראומה שזו יכולה להיות טראומה חיצונית או תוצאה של זיהום. יכול להיות ריפוי ללא צלקת וריפוי אחר עם צלקת שזו הלייפת. כשאנחנו מדברים על מחלות אנחנו מדברים על הגדרה מאוד ספציפית, לשאלת בית המשפט האם לייפת היא אחת ממחלות הלב, אני משיב שלא, היא תוצאה של מחלה, הצלקת עדיין מהווה בעיה. היא לא מחלה במובן המקובל של רפואה אבל היא עדיין מצב שנובע ממחלה בעבר שיש לו השלכות גם לעתיד".
(עמוד 56, פרוטוקול דיון מיום 03.11.13, שורות 15-22).

34. ראשית, מחו"ד כל המומחים שוכנעתי כי לא הוכחה טענת הנתבעת לפיה המנוח סבל ממחלה מולדת או מום מולד. גם לשיטת פרופ' קפלינסקי לפיה המנוח סבל מקרדיומיופתיה היפרטרופית, אשר הינה מחלה גנטית העוברת בהורשה, הובהר כי ניתן גם לחלות בה באופן ראשוני כ"מוטציה חדשה". פרופ' קפלינסקי בחקירתו הנגדית אישר כי ישנה סבירות כי המדובר במום מולד אולם הודה כי אין לכך הוכחה.

35. מעיון בכל חוה"ד ומחקירות המומחים שוכנעתי כי המנוח לא נפטר כתוצאה מקרדיומיופתיה היפרטרופית היות ולא הוכח כי סבל ממנה. העדר סימפטומים היסטולוגיים המעידים על המחלה כמו עיבוי בחדר השמאלי והעדר אינדיקציה לעיבוי סיבי השריר, כאשר גודלו של הלב (455 גרם) תואם גם אבחנה המתאימה ללב ספורטאי, אשר אין מחלוקת כי למנוח היה לב של ספורטאי לרבות המאפיינים, שולל את האבחנה למחלת הקרדיומיופתיה ההיפרטרופית. כך סבר ד"ר רסין, כך קבע פרופ' מוסרי וגם פרופ' קפלנסקי הודה כי אין לו הסבר לעובדה שלא נמצאו ממצאים בבדיקת האקו או בבדיקות אחרות שבוצעו למנוח המעידים על המחלה, למעט ממצאי הנתיחה כפי שהוא מפרש אותן.

36. בהתאם לקביעה כי לתובע היתה לייפת מפושטת, צלקת כתוצאה מדלקת שעבר שריר הלב, בטווח של לפחות שנה ממועד הפטירה, עולה מעדויות המומחים כי לא ניתן היה לאבחן את הצלקת אלא בביופסיה או במסגרת "נתיחה שלאחר המוות". עוד, הובהר כי בבדיקת ארגומטריה המדמה מאמץ לבבי ופיזי מוגבר, היה מצופה כי שילוב השניים ייצור אירוע בדומה לאירוע בסופו נפטר המנוח. יוער, כי באספקט זה, נשללה על ידי ד"ר רסין האבחנה ולפיה סיבת המוות נעוצה בלייפת. ברם, משבוצעו בדיקות רפואיות כאמור, הן במסגרת קבוצת הפועל באר-שבע והן בקבוצות שונות בארץ ובחו"ל ואירוע מסוג זה לא התרחש, הרי שגם באספקט זה ניתן לקבוע כי האירוע היה בלתי צפוי.

37. לפיכך אני קובעת כי הוכח שהפגיעה הגופנית היתה בלתי צפויה ונגרמה כתוצאה מאירוע בלתי צפוי.

"סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין"

38. האם אימון ספורט קבוצתי, אשר גרם למאמץ פיזי מוגבר ולאירוע דום הלב של המנוח הינו בבחינת "סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין" ? הגם שהצדדים לא הרחיבו טיעוניהם בשאלה זו הרי שעלי להכריע בה לשאלת קיומו של "מקרה ביטוחי". הנתבעת, בהמשך לטיעוניה לעיל, טוענת כי הפגיעה אינה תוצאה ישירה של סיבה פיזית חיצונית אלא תוצאה של מצבו הבריאותי של התובע, הינו עניין פנימי גופני.

39. פסיקה רבה, עיקרה מבתי משפט השלום דנה בסוגיה של ביטוח "תאונות אישיות" והגדרת האירוע כסיבה חיצונית. למשל: בת.א. 466/03 עו"ד אליעזר קליין נ' איילון חברה לביטוח (מיום 17.2.2005), קבעה כב' השופטת א. דגן, כי אירוע לב שארע לעו"ד לאחר סערת רוחות, בעקבות הפסד בתיק עבור לקוח, הינו אירוע בלתי צפוי אשר נגרם כתוצאה מסיבה פיזית נראית לעין. בת.א. 33128/05 צחי דב נ' איי.אי.ג'י ביטוח זהב, (מיום 4.5.2009), קבע כב' השופט ד"ר א. סטולר כי קרע לגיד אכילס אשר ארע לתובע, במהלך משחק כדורסל הינו אירוע היזק גופני בלתי צפוי אשר נגרם כתוצאה מאמצעי אלימות חיצוני.

40. ב"כ הנתבעת ביקשה לאבחן את פס"ד קליין בטענה ששם לא נדרשה "דרישת הבלעדיות", יוער כי בהתאם לקביעתי כי המדובר בהרחבת חזית, הרי שגם בענייננו דרישה זו אינה נדרשת. כן, הפנתה ב"כ הנתבעת לפס"ד של כב' השופט מ. קליין בת.א 58291/07 אביחי הרזי נ' כלל חברה לביטוח, (מיום 28.7.2011) שם דחה בית המשפט את התביעה לתשלום תגמול בגין פוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי לנכות תאונתית, כאשר התובע דרך על רגלו ונפל. נקבע כי אירוע שבו תובע דורך בעצמו על רגלו וגורם לנפילתו, הוא בגדר פעולה טבעית הנובעות מתוך גופו של התובע ואינה מהווה סיבה חיצונית לפגיעה גופנית. עוד, תהליכים שהתרחשו בגופו של התובע הינם תהליכים פנימיים ואינם פרי התערבות של גורם חיצוני כלשהו. הגם שאין הנסיבות דומות לענייננו, בכל הכבוד איני מסכימה עם מסקנת ביהמ"ש בענין זה.

41. הקביעות אליהם הפניתי בסעיף 39 לעיל, מתבססות על פס"ד של כב' הנשיא א. ברק בע"א 779/89 יעקב שלו נגד סלע חברה לביטוח, פ"ד מח(1) 221 (להלן: "פס"ד שלו"), שדן גם כן בביטוח "תאונות אישיות". שם איש עסקים לקה בהתקף לב בעקבות ריב מילולי קשה בינו לבין מנהל השירות של החברה שבבעלותו. שם מקרה הביטוח הוגדר, בין היתר שנגרם "במישרין על ידי-אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין". הנשיא ברק, תוך שהוא מיישם את כללי הפרשנות הבהיר כי על ביהמ"ש לבחון תחילה את "הקשר הדברים הראוי", אשר הוא המטרה אשר הפוליסה מבקשת להגשים, היינו "תכלית חוזה הביטוח המסויים, על פי המאטריה הביטוחית שהוא בא לשקף" והוסיף כי כאשר המדובר בפוליסה סטנדרטית, אשר אינה תוצאה של מו"מ בין הצדדים לה, יש לקבוע את התכלית העסקית בהתאם לתכלית האובייקטיבית. כאשר התכלית אינה מובילה לפירוש ברור וחד משמעי, על השופט לעשות שימוש בשיקול דעתו ו"לגבש במיטב האוביקטיביות האפשרית את התכלית העומדת ביסוד הטקסט החוקי". בנוסף, בשאלת פרשנות של חוזה ביטוח, יש לבחור בתכלית המיטיבה עם המבוטח, גם כאשר ישנן מספר משמעויות לשוניות אפשריות.

42. בעניננו, מדובר בפוליסת "תאונות אישיות" אשר הוצאה למנוח ולכלל הספורטאים מתוקף הוראות חוק הספורט ותקנות הספורט. מעיון בהצעת החוק ובדברי ההסבר לה (ה"ח 1840, מיום 8 יולי 1987, עמ' 271) עולה כי החוק והתקנות חוקקו בהתאם להמלצות ועדה של משרד החינוך והתרבות וכדי להסדיר את הבטחת בריאותם של העוסקים בפעילות ספורט, הן על ידי הסמכה מתאימה למאמנים, בדיקות רפואיות מוקדמות, ביטוחם של העוסקים בספורט מאורגן וכקביעת נהלי בטיחות. עוד נכתב, שם בעמ' 273:

"5. פעולות ספורט כרוכות במאמץ גופני מוגבר וכבר קרו מקרים של פגיעה בריאותית ואף מוות כתוצאה מהעדר אבחנות רפואיות מוקדמות. כדי למנוע עד כמה שאפשר תופעות אלה מוצע לאסור על גופי הספורט לשתף ספורטאים בתחרויות ספורט, אם לא נבדקו תחילה בדיקה רפואית.
6. בפעילות ספורט קיימת אפשרות של גרימת תאונות שכתוצאה מהם הנפגע אינו יכול חזור לתיפקודו המלא. לפיכך מוצע לחיי את גופי הספורט לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות."

43. עולה כי תכלית הפוליסה היתה לתת כיסוי ביטוחי לכל פגיעה בלתי צפויה או כל נזק שאינו טבעי (להבדיל מנכות או מוות בשל מחלה) המהווה סיבת האירוע ובלבד ש"מקרה הביטוח אירע בפעילות ספורט מאורגנת" (סעיף 2 לתקנות). סיכוני ספורטאים לתאונה במהלך פעילות ספורט הינם כאלה שמטבע הדברים כרוכים בפעילות הנמרצת, המאומצת והאינטנסיבית במהלך משחק או במהלך אימון, העשויים לגרום לפציעה חיצונית, מכה, נפילה או פגיעות אחרות לרבות אירוע לבבי. מבחינת תכלית ההתקשרות, נראה שיש ציפיה לגיטימית לספורטאים כי הכיסוי הביטוחי יינתן להם, כל עוד לא הוחרג במפורש ובהבלטה מודגשת כדרישות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. בענייננו, הוכח על ידי מומחה בהמ"ש, כי עצם פעילות הספורט האינטנסיבית היא האירוע החיצוני והסיבה הפיזית הנראית לעין, אשר גרמה לפגיעה אשר הוביל לאירוע הלבבי ולמותו של המנוח (פרוטוקול דיון מיום 3 נובמבר 2013, עמ' 57 ש' 12-14).

44. יוער, כי בע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ פ"ד נב(5) 746 ,763, נקבע כי: "אם המשיבה טוענת כי אירוע לב נלווה תמיד למחלה של טרשת עורקים ולכן אינו בגדר תאונה בלעדית, על פי לשון חוזה הביטוח, היה עליה לציין בפני המבוטח במפורש, בזמן כריתת חוזה הביטוח כי הביטוח אינו חל על נכות כתוצאה מאירוע לב כזה. לא עשתה כן המבטחת, יהא זה חוסר תום לב מצידה לטעון כי לא התקיימה דרישת הבלעדיות בפוליסת הביטוח". יודגש, כי בפס"ד חסון היתה בפוליסה דרישה לבלעדיות ("כתוצאה בלעדית מתאונה בלתי צפויה אשר נגרמה במישרין על ידי אמצעי חיצוני") בעניננו, כאמור קבעתי כי אין דרישה לבלעדיות כזו ועל כן הקביעה שם וההכרה באוטם שריר הלב כתוצאה מהתרגזות בעבודה כאירוע תאונתי מכוסה, נכונה ביתר שאת בעניננו.

45. אני ערה לטענת הנתבעת, המוצאת ביטוייה בדברי ירון אליאס בספרו דיני ביטוח מהד' 2 בעמ' 135, לפיהם:

"אין ללמוד גזירה שווה מביטוח הפרט לענין הביטוח הקבוצתי, שכן ע"פ רוב, תנאיה של ההתקשרות הקבוצתית אינם מוכתבים מראש ע"י המבטח, אלא הם פרי מו"מ קונקרטי בין מייצג הקבוצה ( בעל הפוליסה ) לבין המבטח ... מכוח אותו היגיון , אין מקום להפעלה עיוורת של כלל הפרשנות נגד המנסח ביחס לפוליסה זו"

46. בענייננו, התכלית כאמור הוכתבה בחקיקה ובתקנות. אין המדובר בהפעלה עיוורת של הכללים, שכן הן התכלית הסובייקטיבית והן התכלית האובייקטיבית מובילות לאותה התכלית, לאותה הפרשנות ולמיטב הבנתי לאותה המסקנה. במקרה שלפני הדרישה היא מרוככת ל"סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין". להבדיל מפס"ד שלו שם הדרישה היתה לאמצעי אלימות חיצוניים. בעניננו, אין אפילו דרישת אלימות אלא סיבה פיזית נראית לעין בלבד, על כן ההלכה בפס"ד שלו נכונה מקל וחומר בענייננו. פרופ' מוסרי הסביר והבהיר כי הפעילות גופנית היא אחת מהנסיבות שצריכות להצטרך לשינוי ברקמה ולצלקת, כדי לגרום להפרעה בקצב שתגרום לדום לב. היינו הפעילות הספורטיבית עצמה היא הסיבה הפיזית החיצונית הנראית לעין אשר גרמה לאירוע הלבבי ממנו נפטר המנוח. מכל האמור אני קובעת כי הוכח שהתקיים האירוע ביטוחי.

שאלת קיומו של החריג לפוליסה

47. הנתבעת כאמור הפנתה לסעיף 8 לפרק ב' בפוליסה ולפיו (יובא כפי שצוטט בכתב ההגנה):

"פוליסה זו אינה מכסה מקרה ביטוח שייגרם על ידי או כתוצאה מאחד או יותר מהאירועים הבאים: ... (8). מוות ... כתוצאה מליקוי גופני או מחלה שהיו למבוטח קודם למקרה הביטוח שארע בתקופת הביטוח הנקובה ברשימה"

הנתבעת הבהירה שבה וטענה לאורך כל כתב ההגנה כי המנוח סבל ממחלה מולדת לבבית ומום לבבי והיא אשר גרמה למוות. כפי שקבעתי לעיל, לא הוכח כי למנוח היתה מחלה או מום מולד, גם לגישתו של פרופ' קפלנסקי, אשר לבסוף הודה בחקירתו שאין הוכחה לכך שהתובע סבל ממחלה מולדת. נהפוך-הוא, כפי שקבעתי לעיל התובע כלל לא סבל מקרדיומיופתיה היפרטרופית ולעניין זה קיבלתי את חוה"ד של מומחה ביהמ"ש ומומחה התובעים. האפשרות המסתברת הסבירה לנסיבות מותו של המנוח, נעוצה כאמור במאמץ הגופני בשילוב עם הצלקת שנותרה לו בלב (הלייפת) כתוצאה מדלקת ממנה סבל חודשים או שנים עובר האירוע והחלימה באופן שהותיר צלקת בליבו של המנוח. מומחה ביהמ"ש השיב חד משמעית כי הלייפת שאובחנה בלבבו של המנוח אינה מחלה. רק להשלמת התמונה יודגש כי גם מומחה ביהמ"ש לא יכול היה להגיד כי הלייפת זו הסיבה ואין בילתה לאירוע הלבבי שגרם למוות. אולם בעת שאובחנו ממצאים של לייפת מפושטת רשאי קרדיולוג להניח כי זוהי הסיבה לאירוע, אם כי ייתכנו סיבות נוספות שונות. בהקשר זה אעיר כי גם מומחה התובעים כיון לכך כאשר טען לצירוף נסיבות חריג. "אם הסיבה הייתה הלייפת בלבד הוא היה עושה את המוות הפתאומי בזמן הבדיקה. הלייפת גורמת לאי יציבות חשמלית בלב. בדיקת מאמץ אנחנו רוצים לעשות בבדיקה עם השגחה" (עמוד 36, פרוטוקול דיון מיום 10.10.13, שורה 15-17)

48. ב"כ הנתבעת, לראשונה בסיכומיה, לאחר חקירתו של מומחה ביהמ"ש ובהתייחס לעדותו של פרופ' מוסרי טענה כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהלייפת והמאמץ הגופני. היינו, כי המאמץ הגופני אינו הסיבה הבלעדית לקרות האירוע ובכך כוונה כאמור להגדרת אירוע ביטוח, לגביה קבעתי כי הינה בבחינת הרחבת חזית. עוד טענה ב"כ הנתבעת, לראשונה בסיכומיה כי ה"ליקוי הגופני", היינו הצלקת - הלייפת הוא הגורם למותו של המנוח. ולעניין זה הפנתה במיוחד לשאלה היחידה ששאלה את המומחה בחקירתה "האם כל פרשת המחלה של המנוח, כל הממצאים שעלו מדו"ח הנתיחה ומהבדיקות, האם האירוע יכול היה להיגרם תוך כדי מנוחה?" עליה השיב פרופ' מוסרי בחיוב. מאחר שקבעתי כי האירוע הלבבי התרחש כתוצאה מהפעילות הגופנית שהיתה סיבה פיזית חיצונית הנראית לעין. הנחה היפוטטית זו אינה רלבנטית.

49. ב"כ התובעים בתגובה לטענת הנתבעת, שב וטען להרחבת חזית והפנה לטענה היחידה והעקבית של הנתבעת, לאורך כל ההליך למחלה מולדת או למחלה מולדת לבבית וטען כי יש להוקיע את התנהלות הנתבעת, התעקשותה והתפתלותה המשפטית והעובדתית.

50. צודק ב"כ התובעים כי הטענה ל"ליקוי גופני" לא נטענה ולא הוכחה על ידי הנתבעת. טיעוני ב"כ הנתבעת הינם מבחינת הרחבת חזית. אף אחד מהמומחים לא נדרש לשאלה זו ואף יותר מכך, טיעוניה מתבססים על פרשנותה לממצאים רפואיים שנקבעו על ידי מומחה ביהמ"ש, ללא שהוגשה בעניין זה חו"ד רפואית כנדרש. שוב להכרעה במחלוקת זו ואף מבלי להידרש לשאלת הרחבה החזית ושינוייה, הנני נדרשת לשאלת הפרשנות הראויה שיש ליתן לסעיף החריגים בפוליסת הביטוח והאם יש לקבל את טענת הנתבעת, בהתבסס על הממצאים העובדתיים שהוכחו בתיק זה.

51. שוכנעתי, כאמור מחוה"ד ועדותו של מומחה ביהמ"ש כי הלייפת שנמצאה בבדיקה הפתולוגית בליבו של המנוח אינה מחלה ובוודאי שאינה מחלה מולדת. אף אחד מהמומחים שמונו בתיק זה לא טען כי לייפת הינה מחלה. הלייפת הינה כאמור תוצאה, בלתי מחוייבת, המעידה על תהליך ריפוי והבראה של המנוח מדלקת בשריר הלב ממנה סבל בעבר. כפי שהובהר לעיתים הדלקת מתרפאת ולא משאירה כל סימן, לעיתים היא מתרפאת גם כן ומותירה רקמה צלקתית - המכונה לייפת.

52. בחינת אומד דעתם של הצדדים, התכלית האובייקטיבית והסובייקטיבית מובילות אותי למסקנה כי לו היו נדרשים הצדדים לשאלת תחולת החריג בפוליסה, למקרה שכזה עובר לעריכתה, תשובת שניהם היתה שלילית. מתן פירוש "מרחיב" להגדרת "מחלה" ואף "ליקוי גופני" בנסיבות בהן המדובר בצלקת או תוצאה המהווה ביטוי להחלמה מדלקת או זיהום, אשר כאמור לא ניתן לזהותה, לאתרה, למנוע אותה או לטפל בה, המנוח לא ידע על קיומה וגם הנתבעת בעצמה לא טענה לכך לאורך כל ההליך עד לסיום חקירתו של מומחה ביהמ"ש ובשלב הסיכומים כאמור, הינה בלתי סבירה בנסיבות העניין ומבחינתי חותרת תחת תכלית החוק, התקנות והפוליסה עצמה. לפיכך, מכל האמור לעיל, הנני סבורה כי לא הוכח קיומו של החריג לפוליסה וכי דין התביעה להתקבל.

53. מכל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את תגמולי ביטוח בגין מוות, בהתאם לנקוב בפוליסה, בסך של 164,000 ₪ (סכום הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה ליום הגשת התביעה הועמד על סך של 174,135 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לא מצאתי לנכון לחייב הנתבעת בריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק הביטוח, שוכנעתי כי בין הצדדים היתה מחלוקת כנה.

54. אני מצרה על כך שההליכים בתיק נמשכו מעבר לסביר, בנסיבות בהן בשל תקלה בהגשת מסמכים ניתן פס"ד נגד התובעים וגם בשל הימשכות ההליכים כתוצאה מהגשת חו"ד הנתבעת באיחור ניכר. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בגין חוה"ד הרפואית והוצאות שכר העדים שזומנו על ידם, בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6 אחוז ובאגרת ביהמ"ש ששולמה על ידי התובעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום.

55. עוד, מתבקשת הנתבעת לוודא ביצוע התשלום למומחה ביהמ"ש פרופ' מוסרי בגין חוה"ד. הגזברות תשיב לתובעים באמצעות בא כוחם, את הפקדון שהופקד על ידם בקופת ביהמ"ש להבטחת הוצאות הנתבעת.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון