עיכוב בלתי סביר באבחון מחלה


1. נושא ערעור זה הינה פגימה הקשורה עם מחלת סרטן מסוג לימפומה -

Diffuse Large B. Cell Lymphoma.

2. ביום 05/03/2001, פנתה סגן רונית שלו לק"ת בתביעה להכיר בה כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה הקשורה עם מחלת סרטן, מסוג לימפומה.

3. על פי הנטען, חל עיכוב בלתי סביר של בין 3 ל- 4 חודשים בגילוי המחלה, וכי עקב עיכוב זה, החמיר מצבה, במידה משמעותית, ופגע בסיכויי החלמתה.

4. ביום 11/04/2002, דחה ק"ת את התביעה הנ"ל, והודיע לפונה, כי לאחר עיון בתביעתה ובהסתמכו על תוצאות הבדיקות ועל-סמך חוות-דעת רפואית, מיום 03/02/2002, של פרופ' דינה מיטס, מומחית בהמוטולוגיה (מוצג מש/ 2), הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין המחלה האמורה לעיל, לבין תנאי שירותה הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.

5. פרופ' דינה מיטס קבעה בחוות-דעתה האמורה לעיל, כי לא מדובר בעיכוב של 3-4 חודשים עד לאיבחון, אלא בפרק זמן קצר יותר, וכי פרק זמן של כ- 3-4 שבועות עד לאיבחון - הינו סביר; סימפטולוגיה של כאבי-בטן וגב וכן אנמיה - מעידים שהלימפומה היתה מפושטת כבר בראשית הסימפטומים וכי על אף הטיפול האגרסיבי, נשתנתה מחלתה.

6. ביום 24/06/2002, הוגש ערעור על החלטתו דלעיל של ק"ת, מיום 11/04/2002

(ע.נ. 1088/02).

7. הדיון בערעור נקבע ליום 12/11/2002, ליום 01/09/2003, ליום 18/11/2003, ליום 02/12/2003, וליום 08/01/2004.

8. במהלך הדיונים הוגשה, מטעמה של סגן רונית שלו, חוות-דעת רפואית, של פרופ' ראובן אור, מומחה בהמטולוגיה, אימונולוגיה של השתלות, מיום 04/08/2002 (מוצג מע/ 2); וכן תצהירה של סגן רונית שלו, מיום 20/04/2003 (מוצג מע/ 1).

9. ביום 07/07/2003, הגיש ב"כ המשיב כתב-תשובה, שלה צירף חוות-דעת רפואית, נוספת, של פרופ' דינה מיטס, מיום 08/06/2003 (מש/ 3), המהווה תגובה לחוות-הדעת הרפואית הנ"ל של פרופ' ראובן אור.

10. בתאריך 09/10/2003, נפטרה סגן רונית שלו כתוצאה ממחלתה האמורה לעיל.

11. לבקשת ב"כ המשיב, נדחה הדיון על-מנת לאפשר לק"ת לשקול את צעדיו.

12. ביום 10/01/2004, הודיע לנו ב"כ המערערת, כי כשלו הפניות לק"ת והוא יחזור ויפנה אלינו לאחר שיוצא צו-ירושה המכריז על ירושת המנוחה.


13. ביום 05/02/2004, הוגש ערעור זה, על-ידי ב"כ יורשיה של המנוחה רונית שלו ז"ל, בהתאם לצו-ירושה שהוצא ביום 15/01/2004.

14. ראינו בערעור הנ"ל כערעור על-פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), ה'תש"י – 1950, שלפיו נדחתה תביעת המערערים להכיר בזכותם על פי החוק הנ"ל, ונפתח תיק שמספרו עמ"ח 3/04.

15. הדיון בערעור נקבע ליום 18/10/2004, ועל פי הודעת ב"כ המערערים, נמשך והוצא מתיק הערעור תצהירה של המנוחה, רונית שלו ז"ל, מיום 20/04/2003, ובמקום התצהיר הנ"ל הוגש לנו תצהירה, מיום 07/11/2004, של אמה (המערערת מס' 2), הגב' לילי בוזוקשוילי (מוצג מע/ 3).

16. על פי המוסכם בין ב"כ הצדדים, בוטלה החלטתנו לראות בערעור זה כערעור על פי חוק משפחות חיילים (סעיף 14 בפס"ד זה), והוחלט להמשיך ולדון בערעור במסגרת חוק הנכים.

17. בתאריך 22/11/2005, הוחל בשמיעת ההוכחות בערעור זה.

18. א. ב"כ המשיב הגיש לנו, בהסכמת ב"כ המערערים, את תיקה-הרפואי של המנוחה,

שנתקבל וסומן כמוצג מש/ 1.

ב. ראשון העדים, היתה הגב' לילי בוזוקשוילי, אמה של המנוחה, שנחקרה שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירה מיום 07/11/2004 (מוצג מע/ 3); לא היתה חקירה-חוזרת מטעם ב"כ המערערים; חברי-הוועדה לא הציגו שאלות כלשהן.

ג. לאחר מכן, העיד פרופ' ראובן אור, המומחה-הרפואי מטעמם של המערערים, שנחקר חקירה-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 04/08/2002 (מוצג מע/ 2); בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערערים; חברי- הוועדה לא הציגו שאלות כלשהן.

ד. לבסוף, העידה פרופ' רינה מיטס, המומחית-הרפואית מטעם המשיב, שנחקרה-נגדית ע"י ב"כ המערערים, על האמור ב- 2 חוות-הדעת הרפואיות שלה, מיום 03/02/2002 (מוצג מש/ 2) ומיום 08/06/2003 (מוצג מש/ 3); בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב; חברי-הוועדה לא הציגו שאלות כלשהן.

19. בסיום שמיעת העדויות, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב.

ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים, בכתב, כמבוקש ע"י ב"כ הצדדים, ונקבע, כי פס"ד יישלח אליהם והם פטורים מהופעה לשמיעתו.

סיכומי ב"כ המערערים הוגשו ביום 19/09/2006, לאחר הארכה שניתנה לו; ב"כ המשיב הגיש את סיכומיו ביום 23/11/2006.

20. רקע אישי: -

א. המנוחה נולדה ביום 04/06/78.

ב. בתאריך 12/12/99, התגייסה לשירות חובה בצה"ל.

ג. בעת גיוסה, נקבע לה פרופיל-רפואי: - 72 (שאינו קשור עם הפגימה נשוא הערעור).

ד. עברה טירונות צבאית מלאה בבה"ד 12.

ה. בחודש מאי 2000, יצאה לקורס קצינות, למשך חודשיים, וזאת לאחר קביעה

מיום 11/05/2000, של ד"ר מלחובסקי איילה, כי אין מניעה רפואית לקורס קצינות.

ו. לאחר מכן, עברה "השלמה חיילית" בבה"ד 11.

ז. הוצבה לתפקיד "עוזרת ליועצת אירגונית פיקודית", במחנה פיקוד דרום, בבאר- שבע, בדרגת: - סגן.

ח. נפטרה בתאריך 09/10/2003.


21. מהות המחלה:

המדובר בגידול (סרטני) של קשרי לימפה או של מערכת הלימפה בכללותה.


המחלה מאופיינת בדרך כלל בהגדלה של קשרי לימפה אחרים, מלווה באיבוד-משקל, חום והזעה.

יש מקרים בהם המחלה מוגבלת לאיזור יחיד, כגון: הלוע העליון ועלולה להופיע בכל מקום בו נמצאת מערכת הלימפה.

סימני המחלה הם בדרך כלל קשות ואגרסיביות והיא ממויינת ל- 3 דרגות ארגסיביות המבטאות את האקוטיות וקצב התפתחות המחלה: - מדרגה נמוכה (התפתחות במהלך של שנים), דרך דרגה בינונית, ועד להתפתחות קשה (התפתחות בטווח של חודשים).

שיעורי ההצלחה הממוצעים של הטיפולים הכימוטרפיים, בקרב צעירים, עומד על 50%.

המדד לשרידה - הינו מספר האנשים שנותרו בחיים בחלוף חמש/עשר/חמש עשרה שנים, למן הגילוי של המחלה בגופם, כשהמדד הרווח ביותר הוא מדד "חמש שנים".

האתיולוגיה של המחלה, כפי שהיא מובאת בספרות-הרפואית, וכפי שהעידו בפנינו המומחים-הרפואיים - איננה ידועה.

הידע הרפואי הקיים בנושא מחלה זו, הינו מצומצם, הן מבחינת האפשרות להציג הסבר מדעי וברור ביחס לאופן וכיצד מתפתחת המחלה ולאופן בו יכולה חשיפה כלשהי להוות גורם לה, והן מבחינת האפשרות להוכיח קשר, בדרך אפידמיולוגית, באמצעות נתונים סטטיסטיים, וזאת מחמת הקושי שבו נתונים החוקרים בעריכת מחקרים כאלה, הואיל

ומטבע הדברים, אין מבצעים ניסויים בבני-האדם, ובפועל מרבית המחקרים האפידמיולוגיים הם תצפיתיים ותוצאות סטטיסטיות המבוססות על חיות-מעבדה.

22. בחודש יוני 2000, במהלך קורס הקצינים בבה"ד 12, התלוננה המנוחה, לראשונה, על כאבים בבטן ופנתה למרפאת הבסיס. הופנתה לביצוע בדיקות.

בתאריך 15/06/2000, בוצעו: -

ספירת דם כללית;

ספירת דם מבדלת;

בביכומיה.

הבדיקות הנ"ל נמצאו תקינות.

23. בחודש ספטמבר 2000, בשל חום, כאבים בגב התחתון, חוסר תאבון, ירידה במשקל, חולשה כללית, והעדר המחזור - החל בירור של תלונות, וביום 04/10/2000, נשלחה, בפעם נוספת, לביצוע בדיקות דם.

בדיקות אלה היו בלתי תקינות והיא הופנתה לחדר-מיון.

24. אישפוזה הראשון של המנוחה היה בתאריך 12/10/2000.

המנוחה אושפזה במחלקה פנימית בבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, בשל כאבי בטן וכאבי גב תחתון.

במסגרת הבירור, בוצעה: -

א. בדיקת C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת), בטן, שהדגימה: - גוש באגן;

מימצא סולידי בטחול;

כמה מימצאים היפודנסיש בכבד.


ב. בדיקת C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) חזה, שהדגימה: -

הגדלה של בלוטות לימפה מדאסטינליות, רטרופיטונליות;

בלוטות מזנטריאליות באיזור הקיבה (עקומה הקטנה), באגן;


מעורבות נרחבת של הכבד;

נוזל מימט ונוזל פלאורלי;

כן נצפתה הגדלה של בלוטות סופרקלויקולריות, מימין.

ביופסיה מהבלוטה הנ"ל, הדגים: - Diffuse Large. Cell Lymphoma;

מוח-עצם היה שלילי.

בתאריך 18/10/2000, שוחררה לסוף שבוע.

בתאריך 25/10/2000, הוחלט על טיפול ב – VACCOP - B , וזאת בשל גילה הצעיר והמעורבות הנרחבת של המחלה.

25. לטענת ב"כ המערערים, החל מחודש יוני 2000, ובמשך 3 חודשים שלאחר מכן, שבה המנוחה ומספר פעמים היא פנתה למרפאה, הן בבסיס קצינות בבה"ד 12, והן לחובשת בבה"ד 11, אלא שהרישומים בדבר פניות אלה נעלמו מן הרשומה הרפואית, ובתיקה-הרפואי של המנוחה גיליון-רישומים כזה אינו מצוי.

26. לטענת ב"כ המערערים: -

א. בשל האיחור באיבחון, היתה המחלה מפושטת ואלימה ולפיכך נדרשה לטיפולים כימוטרפיים אגרסיביים, איבדה את שערה, סבלה משלשולים, חסר חיסוני חריף שחייב העברתה לבידוד, עברה השתלת מוח-עצמות, שנכשלה, ובהמשך - הושתלה שנית, הפעם מאחותה.

בשנת 2003, נסעה לארה"ב על-מנת לעבור טיפול ב"זבלין". בטרם החלה טיפול, לקתה בדום-לב ועברה מוות-קליני. במצבה, שוב לא היתה מועמדת לטיפול וחזרה ארצה, ובתאריך 09/10/2003, נפטרה כתוצאה מהמחלה נשוא הערעור.

ב. רשלנותם של הרופאים-הצבאיים מתבטא בכך, כי חל עיכוב בלתי-סביר באיבחון מחלתה של המנוחה, וכי עיכוב זה הוא שהחמיר את מצבה ופגע בסיכויי החלמתה.

ג. המומחה-הרפואי מטעם המערערים, סבור, שהיה איחור באבחנה ובזמן היקר המחלה התקדמה, מה שהביא לנתוני-פתיחה קשים יותר וממילא הקטנה משמעותית בסיכויי ההחלמה.

27. כעולה מטיעוניו של ב"כ המערערים, הוא, שהגם שנכון הוא שבבדיקת המנוחה בחודש יוני 2000 לא ניתן היה לחשוד כי המדובר במחלת הלימפומה. דא-עקא, חובתו של רופא כוללת אף דרישה וחקירה וכן הסקת מסקנות נכונות. הסימנים הקליניים שנתגלו אצל המנוחה צריכים היו להוות תמרור-אזהרה, להדליק אורות אדומים, שחלילה לו לרופא מיומן להתעלם מהן. מכל מקום, חייבים היו הרופאים להורות על ביצוען של בדיקות נוספות במטרה לגלות מחלה סיסטמטית כלשהי.

אין הרופא יוצא ידי חובתו בכך בלבד שהוא מקבל את ההחלטה ההולמת את המימצאים הגלויים, אלא שומה עליו לפעול בשקידה ראוייה ובמאמץ סביר שכל המידע יובא לידיעתו. קבלת החלטה על סמך מידע חסר - לוקה בחסר, ואילו נעשו הבדיקות הנאותות והיה מקויים המעקב הראוי, כי אז היו אותות האזהרה מהבהבים בעוד מועד, והיתה מתקבלת החלטה נאותה קודם לכן.

באחת - קיימת רשלנות באי-גילוי ואיתור המחלה, וכי לו היתה המחלה מאובחנת בזמן, ניתן היה להגדיל את סיכויי ההחלמה.

טעותם של הרופאים-הצבאיים היתה טעות גסה שאינה אמורה לקרות אצל רופא סביר, ועקב הטעות הנ"ל לא אושפזה המנוחה מיד בבית-חולים. אי-אישפוז מיידי ושליחת המנוחה לביתה, הגם שרק לפרק זמן של סוף שבוע - מהווה רשלנות.

הרופאים-הצבאיים התרשלו באיבחון ולא הורו על אישפוז מיידי, וזאת על-אף מימצאי ספירת-הדם שהצריכו בירור נוסף. בירור וטיפול-רפואי הולם לאחר מכן, היה לפחות מאט את התוצאה החמורה.


28. טענותיו הנ"ל של ב"כ המערערים, מתבססות ומסתמכות על כך, שהמנוחה העלתה תלונות, חוזרות ונישנות, והן הן שאמורות היו להדליק את האורות האדומים, ואם ייקבע, שאכן המשיכה המנוחה בתלונותיה, במשך 3 החודשים, הרי שקיימת חובה לדאוג לנהלים שיבטיחו זרימה תקינה של מידע בין הרופאים המטפלים בחולה.

אם ייקבע, שאכן המשיכה המנוחה בתלונותיה, הרי שהרופאים הצבאיים התרשלו בשל אי-עריכת בדיקת הקולונסקופיה, שהיה בה כדי לסייע באיבחון מוקדם ולהארכת תוחלת החיים.

29. ב"כ המשיב גורס: -

(א) אין להסתמך על תלונות וביקורים במרפאות צבאיות, שאינם נמצאים ברישומים.

(ב) יתר על כן, לא כל עיכוב בדיאגנוזה רפואית - מקים התרשלות.

(ג) גם אם נאמץ את דוקטרינת "ההיזק הראייתי" - אי-עריכת הבדיקות בין חודש יוני 2000 לחודש ספטמבר 2000 - ונקבע, כי אכן נגרם נזק ראייתי כנ"ל - הרי שיש בו רק כדי להביא להפיכת נטל השכנוע, בעוד שבנסיבות מקרה זה, הוכח, כי לא ניתן היה לאבחן את המחלה קודם לכן.

30. אשר לתלונות על דבר ביקורים במרפאות צבאיות, שאין להן זכר ברישומים:

ב"כ המערערים מבקש, כי נאמץ, כעובדה, ביקורים נוספים אלה, וזאת לאור דברי עדותו של פרופ' ר.אור, שאומר: -

"בעיקרון, אם חיילת מבקשת המון בדיקות - אני מניח,

כי התלונות שלה היו מעל ומעבר לתיעוד הכתוב ..."

אכן, מעבר לאותה תלונה של המנוחה, מחודש יוני 2000, שבעקבותיה הופנתה לביצוע הבדיקות, בתאריך 15.06.00, מצויה גם תלונה, מיום 03.07.00. דא-עקא, שתלונה זו היא בדבר מוגלה בעין, ואין ספק שאינה מהווה אינדיקציה למחלה נשוא הערעור;

והוא הדין בתלונה מיום 24.07.00.

במצב דברים זה, כאשר חייבים להתעלם מהאמור בתצהירה של אם-המנוחה

(המערערת מס' 2) ומדברי עדותה, כאשר כל האמור על ידה הינו בגדר "עדות מפי השמועה", שאין ליתן להם כל משקל - לא נוכל לקבל עובדות על סמך אותן מסקנות שקובע אותן פרופ' ר. אור, כאמור בציטוט הדברים המובאים לעיל, ומה עוד: כאשר הוא מודה, כי לא ראה תלונה הדומה באופיה לתלונתה הראשונה של המנוחה, מיום 15.06.00.
31. עיכוב דיאגנוזה רפואית:

המומחה הרפואי, מטעם המערערים, מציין, שהמדובר בתלונות אלה על כך שהרופא-הצבאי "כשל", וזאת בשל שהפעיל שיקול-דעת לא נכון.

הלכה פסוקה היא, שלא כל טעות של רופא באיבחון מחלתו של חולה - עולה תמיד כדי רשלנות.

אפילו אם ניתן היה, בניתוח לאחור, שסימנים מסויימים אצל המנוחה היו עשויים להתפרש באותו מועד (15.06.06) בכמה מובנים היכולים ללמד, היום, על תחילתה של המחלה - הרי שבמועד הבדיקה לא ניתן לצפות מהרופא לשייך את אותם הסימנים למחלה נשוא הערעור.

32. ה"נזק הראייתי":

אין ספק, ש"נזק ראייתי", שנגרם עקב הימנעות מעריכת בדיקות-רפואיות שיכלו לאבחן מחלה - ושתוצאותיה חוסר יכולת לדעת מה הוביל להידרדרות הרפואית - מעבירה את נטל ההוכחה לגבי שאלה אם המחלה הוחמרה עקב אי-איבחונה, ואם היה אפשר לטפל בה או לעכבה.

כפי שכבר צויין, אין בפנינו טענה כי מחלתה של המנוחה "נגרמה" עקב שירותה הצבאי.

עיקר טענתם של ב"כ המערערים, המגובה בחוות-דעתו הרפואית של פרופ' ראובן אור, היא, אילו היתה המנוחה מאובחנת כראוי ומטופלת כיאות, במהלך שירותה הצבאי, יתכן שהיה ניתן למנוע, או לכל הפחות לעכב, את מחלתה הקשה.


"החזקה" האמורה במקרה כזה, המעבירה את הנטל למשיב, קיימת אך ורק כאשר המבקש להכיר בו כ"נכה" - מראה "קשר סיבתי" לשירות.

נחזור ונדגיש, כי הדיון בערעור זה הוא על-פי חוק הנכים, שלפיו על מבקש-ההכרה להוכיח, וזאת על-פי סעיף 1 לחוק הנכים, כי פגימתו נגרמה או הוחמרה "בעת השירות" ו"עקב השירות", ופירושו של דבר הוא: כי המערערים אינם יכולים להסתמך על "החזקות", המנויות בסעיף 2 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה.

המבחן הוא ב"הקשר הסיבתי" שבהזדקקותו של החולה למערכת הרפואה הצבאית.
במקרה דנן אין כל טענה כי המחלה "נגרמה" "עקב השירות". הכל מסכימים, כי הטיפול הרפואי שקיבלה המנוחה אינו נובע "עקב השירות". אין, איפוא, לראות בטיפול הרפואי שהוענק למנוחה כמילוי דרישת ה"עקב", כנדרש בסעיף 1 לחוק הנכים.

33. בסעיף 59 לסיכומיו, מצמצם ב"כ המערערים את תקופת ה"איחור באבחון", לחודש אחד בלבד, וטוען, כי בחודש ספטמבר 2000 משקבעה בדיקת-הדם, שאינה תקינה - לא הודיעו על כך למנוחה ולא הפנו אותה לבדיקות נוספות.

ברם, המומחה-הרפואי מטעמם של המערערים, בעדותו בפנינו (בעמ' 28 של פרוטוקול בית המשפט), מעיד, כי בחודש אוקטובר 2000, כאשר אובחנה מחלתה של המנוחה, הייתה המחלה בשלב של B - 4 , שהיא הדרגה החמורה ביותר, וכי באותה עת היתה המחלה מפושטת, מעל ומתחת לסרעפת, וכי המחלה קיננה כבר אצלה במשך מספר חודשים.

אין פרופ' ר. אור קובע מה היה מצבה של המנוחה קודם לכן, דהיינו, בחודש ספטמבר 2000, ומה היו סיכויי החלמתה אילו היתה מאובחנת מחלתה לא בחודש אוקוטובר 2000, אלא בחודש ספטמבר 2000.

באחת - חובתם של המערערים היתה להוכיח, כי גילוי מוקדם יותר של המחלה (וזאת אפילו אם היתה המחלה מאובחנת עוד בחודש יוני 2000, המועד שבו נמצאו בדיקות הדם תקינות), היה משפר את הפרוגנוזה של המנוחה. מכל מקום, המערערים לא מילאו אחר חובתם להוכיח מהו סיכוי ההחלמה אילו אובחנה מחלת המנוחה מוקדם יותר.

כאשר מדובר במחלה, שבה הסיכוי לסיבוכים הוא רב ביותר, חייבים היו המערערים להוכיח, ומידת ההוכחה העולה על 50%, כי מועד האבחון היה בו כדי לשנות את אופי המחלה, בצורה משמעותית, וכי כתוצאה מכך נפגעו סיכוייה לריפוי.

34. שלמה שוקרון נ. קצין-התגמולים:

בסעיף 42 לסיכומיו מאזכר ב"כ המערערים את פסק-הדין הנ"ל.

בתאריך 30.08.98 ניתן על ידינו פסק-דין בתיק מס' ע.נ. 118/94 (שלמה שוקרון נ. קצין-התגמולים).

השאלות שעמדו להכרעה נסבו שם על שלושה אלה: -

א. האם מחלת הכליות, שממנה סובל המערער, "נגרמה" עקב תנאי שירותו?

ב. האם היתה הזנחה, מחדל, או רשלנות בטיפול–הרפואי, שניתן למערער במסגרת השירות?

ג. האם אי–הטיפול הרפואי, שלא ניתן למערער במסגרת השירות, הוא ש"גרם" למחלה או הביא ל"החמרתה"?

צויין בפסק-הדין הנ"ל, כי בערעור זה דנים אנו ועוסקים ב"חוכמה לאחר מעשה", מאחר ו-4 שנים לאחר שיחרורו של המערער מהשירות, נדרשנו לעשות הבחנה מדויקת למצב של "כליה עם אי-ספיקה סופנית", ולא רק שלנו קשה היה הדבר, אלא גם, כפי שאכן נוכחנו, לרופאים-מומחים בעלי ותק במקצועם.

במקרה הנדון לעיל, איבחנו הרופאים שבדקו את המערער, עוד בעת שירותו הצבאי, סימפטומים ראשוניים של מחלה, שהם סימפטומים של מחלת כליה וגם משמשים סמפטומים של מחלות אחרות, קלות.

ולו זו בלבד, שהיה קיים קושי-רב לאתר את מיקומו של ציר הזמן, שבו נגרמה המחלה, אלא, שאליבא-דכולי-עלמא, תנאי שירותו לא היו קשים כלל ועיקר.

גם הבדיקות שנעשו למערער (שלמה שוקרון) - לא היו חייבות, בהכרח, לעורר חשד על מצב הכליות.

בסופו של דבר, מאחר והמערער לא שיכנע בהוכחותיו, כנדרש בחוק, על דבר קיומו של "קשר סיבתי" בין מחלתו לבין השירות - נדחה הערעור.


גם בית-המשפט המחוזי, שבפניו הוגש ערעור על פסק הדין הנ"ל דחה את הערעור בפסק-דין שניתן על ידו ביום 26.10.99 בע"א מס' 1251/98.

עניינו של שלמה שוקרון הגיע לבית המשפט העליון (בתיק רע"א מס' 8317/99). פסק-הדין שניתן ביום 10.07.02 פורסם בפ"ד כרך נ"ו (5), עמ' 321 ואילך.

יש לזכור, כי במקרה שבו אנו דנים, שלא כמו במקרהו של שלמה שוקרון, המומחה – הרפואי של המערערים לא קבע, נחרצות, כי מחלתה של המנוחה היתה בת-טיפול או בת-עיכוב.

שלא כמו במקרהו של שלמה שוקרון, שם נקבע, שהגם שאין מרפא למחלה שבה לקה, הואיל ובמרבית המקרים לא קיים טיפול ספציפי היכול למנוע מחלה מסוג זה, הרי שמפאת קיומו של טיפול סימפטומתי ותמיכתי גרידא - גם טיפול סימפטומתי היכול לשפר את איכות חייו של החולה, ואולי אף להאריכם, הוא טיפול שכל חולה זכאי לו ובשום אופן אין להקל בו ראש. מן הבחינה הזאת מצא בכך בית המשפט העליון "קשר סיבתי" בין "אי-האיבחון" לבין החמרתה של מחלת המערערת.

שונים הם הדברים במקרה שלפנינו, כאשר מדובר במחלה מסוג המחלה הנידונית בערעור זה.

35. המחלה שלקתה בה המנוחה, למרבה הצער, סגרה בפניה אפשרויוית טיפול מועילות גם אילו אובחנה וטופלה כיאות גם בחודש קודם לכן.

36. לאור כל האמור והמוזכר לעיל, דין ערעור זה להידחות והחלטתו של קצין-התגמולים, מיום 11.04.02 - נשארת בעינה.

37. בשים לב לתוצאות המצערות - אין צו להוצאות.

38. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.

39. מזכירות בית-המשפט: -

א.תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 22.11.05, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.

ב.תעביר לקצין-התגמולים, ישירות - עותק מפסק-דין זה.

ד. תחזיר לב"כ המשיב את התיק הרפואי, מוצג מש/ 1.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אובדן עובר מוקפא

  2. אי גילוי מום גנטי

  3. אי הפניה לייעוץ גנטי

  4. התיישנות רשלנות רפואית

  5. אינטובציה רשלנות רפואית

  6. הסכם פשרה רשלנות רפואית

  7. העברת דיון רשלנות רפואית

  8. חובת הגילוי רשלנות רפואית

  9. עיכוב בלתי סביר באבחון מחלה

  10. חובת הזהירות ברשלנות רפואית

  11. אשם תורם בתביעת רשלנות רפואית

  12. אזהרה בדבר סיכונים במשככי כאבים

  13. רשלנות רפואית באבחון סיבת הדימום

  14. אולטרסאונד פרטי - תביעת רשלנות רפואית

  15. אי צירוף חוות דעת לתביעת רשלנות רפואית

  16. כלל הדבר מדבר בעד עצמו - רשלנות רפואית

  17. בקשה למינוי מומחה בתביעת רשלנות רפואית

  18. בקשה לדחייה על הסף של תביעת רשלנות רפואית

  19. אפשרויות טיפול חלופיות בתביעות רשלנות רפואית

  20. אוסטאוגנזיס אימפרפקטה בישראל - תביעת רשלנות רפואית

  21. טענות בדבר רשלנות שנפלה בניהול ההיריון והלידה של בתם

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון