חוזה השכרת גנרטור


העובדות

1. ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ורדי) לפיו התקבלה תביעת המשיב בחלקה והמערערת חוייבה לשלם לו סכום של 150,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

2. לבית-משפט השלום הוגשו תביעה ותביעה שכנגד. תביעת המשיב התבססה על רכישת נכס מהמערערת. ביום 10.6.94 נכרת בין הצדדים הסכם לפיו רוכש המשיב מהמערערת שטח מסחרי באזור התעשיה של ראש העין בשטח של 295 מ"ר שאליו צמודה חצר בשטח של כ- 120 מ"ר. ביום 11.2.96 נמסרה החזקה בנכס למשיב. לטענת המשיב איחרה המערערת איחור ניכר במסירת הנכס, שכן הוא נמסר שנה לאחר המועד המוסכם והמשיב שילם סכומים עודפים למערערת בסך של 108,394 ש"ח. לטענת המשיב נגרמו לו נזקים כספיים משמעותיים בשל האיחור האמור בגין תשלומי שכר דירה, שכירת גנרטור, הפסד רווחים, הפסד בלעדיות בהתקשרות עם חברה מסויימת וכן עוגמת נפש. המערערת טענה לחוסר יריבות כשטענתה נשענת על כך שלמרות שהמשיב היה הצד לחוזה הרי שלא הוא אלא חברה שבשליטתו, חברת ניר קפלן בע"מ, היא המחזיקה בנכס ואם נגרמו נזקים כלשהם הם נגרמו לחברה בלבד ולא למשיב אישית. אשר לעיכוב במסירת הנכס, מקורו היה בהתנהגות המשיב עצמו אשר לא השלים את התחייבויותיו הכספיות, ולמעשה היתה המערערת מוכנה למסור את החזקה עוד בחודש אוקטובר 1995. המשיב ביצע שינויים בנכס שגרמו לעיכוב בעבודות הבניה למשך תקופה של כ- 3 חודשים. כמו כן המשיב לא שילם כל סכום עודף ולא הוכיח נזק כלשהו. בתביעה שכנגד נתבע המשיב בגין פיגור בתשלומים וכן נדרש לשלם את הפיצוי המוסכם בחוזה בשל הפרה יסודית מצידו. לעומת זאת טען המשיב כי לא הפר את ההסכם וכי שילם את מלוא התמורה לפי חישובה של המערערת בעת קבלת החזקה בנכס.

פסק-דינו של בית-משפט השלום

3. לענין טענת חוסר היריבות נקבע כי היא לא נטענה מפורשות בכתב-ההגנה וכי מכל פנים המשיב עצמו הינו צד לחוזה ולהתקשרות והוא תבע את הנזקים שנגרמו לו כבעל שליטה בחברה. כשם שניתן לבצע "הרמת מסך" כדי לחייב באופן אישי בעל שליטה בחברה, במיוחד בחברות משפחתיות, כך ניתן לאפשר לבעל שליטה שכזה לתבוע את נזקי החברה ולזכותו כאורגן וכבעל שליטה בחברה.

לגופה של התביעה, נקבע כי אכן היה איחור במסירת הנכס בעטיה של המערערת. הנכס לא היה מוכן לאיכלוס במועד הנקוב בהסכם ואף לא בתוך שלושת חודשי האיחור המותרים עפ"י ההסכם. יש לדחות את טענת המערערת לפיה היה הנכס מוכן עוד בחודש אוקטובר 1995, מועד הוצאת טופס 4, שכן הדבר אינו מלמד עדיין על היות הנכס מוכן למסירה. אין גם לקבל את טענת המערערת כי האיחור במסירה נקשר לאי תשלום במועד ע"י המשיב. אשר לטענה כי נגרמו עיכובים בשל שינויים בממכר ע"י המשיב, הרי שמדובר בעבודות שלפי העדויות בוצעו במשך פחות מחודש ימים, ולא בכך יש לתלות את הקולר לאיחור במסירה, כאשר חודש ימים לאחר סיומן עדיין בוצעו עבודות ריצוף וקרמיקה במקום, אשר בלא השלמתן לא ניתן היה לקבל את הנכס. בסופו של דבר ולאחר בחינת הראיות ובעיקר צילומי הנכס שהוגשו לבית-המשפט, נקבע כי הנכס לא היה ראוי לאיכלוס עד לחודש פברואר 1996, כאשר יש לדחות את כל הטענות לפיהן מקור העיכוב בהתנהגות המשיב. תביעת המשיב לענין תשלום עודף נדחתה מחוסר הוכחה ראויה ותוך העדפת חישובי המערערת.

אשר לנזקים שנטענו ע"י המשיב - הנזק העיקרי בדבר הפסד התקשרות עם חברת גל בקר לא הוכח כיאות. כמו כן לא הוכיח המשיב אובדן רווחים צפויים עקב האיחור בכניסה לנכס. לעומת זאת הוכחו נזקים בגין
תשלום דמי שכירות, בגין תשלום דמי איחסון וכן בגין השכרת גנרטור, כאשר מדובר בסכומים כוללים בשיעור של 130,000 ש"ח וכן הוצאות נוספות שיש לאומדן בשיעור של כ- 20,000 ש"ח.

תביעתה הנגדית של המערערת נדחתה משום שלא הוכחו כל דרישות כספיות מצידה או ביטול ההסכם בשל הפרה יסודית. כמו כן המשיב שילם למערערת את מלוא החוב כפי שדרשה עם קבלת החזקה, ולא היה מקום לתביעות נוספות מצידה שצצו רק כמענה לתביעת המשיב.

הערעור

4. בערעור חוזרת המערערת על טענת חוסר היריבות, שכן רוכש הממכר היה המשיב עצמו ולא החברה, ולא היה מקום להתייחס לנזקים שנגרמו לחברה שלא היתה צד לדיון. המשיב לא החזיק כלל בנכס, אלא החברה היא ששכרה אותו ממנו. לענין האיחור במסירה, המשיב הוזמן לקבלת החזקה בחודש נובמבר 1995 , אך סירב לכך ולכן יש לראותו כמי שהחזקה נמסרה לו במועד זה בהתאם להוראות סעיף 10א' של ההסכם. המשיב לא הוכיח כי לא ניתן היה לאכלס את הממכר, בפרט לנוכח העובדה שטופס 4 מהווה חזקה משפטית על כך שהנכס ראוי לשימוש. גם הנזקים כפי שהוכחו ע"י המשיב, היו נמוכים בהרבה מהסכום שנפסק. לפי החשבוניות שהוגשו עומדים הסכומים בגין דמי איחסון על שיעור נמוך בהרבה. לא היה מקום להטיל פצוי בגין השכרת הגנרטור, שכן לפי ההסכם היה על המשיב לשאת בהוצאות החיבור לחשמל, ולחילופין מאחר והוצאות החשמל והדלק של הגנרטור צריכות לחול על המשיב יש מקום לקזז הוצאות אלה מסכום השכירות. לנוכח כל אלה היה על בית-המשפט לדחות את תביעת המשיב, או לחילופין לחייבה בסכום שלא יעלה על 45,406 ש"ח.

כמו כן לא היתה הצדקה לדחיית תביעתה הנגדית של המערערת. זאת משום שהיה על המשיב לשאת בפיצוי המוסכם לנוכח הפיגורים בתשלומים, בפרט כאשר נדחתה גירסתו לענין תשלומים עודפים.

5. לטענת המשיב מדובר בשאלות עובדתיות שאין לה לערכאת הערעור לחזור ולדוש בהן. נקבע ממצא עובדתי ברור בהתחשב בעדויות שנמצאו מהימנות ואמינות כי הנכס לא היה מוכן לאיכלוס במועד. בטענת היעדר היריבות יש משום הרחבת חזית, שכן היא הועלתה לראשונה בסיכומי המערערת. הוא הדין בכל הנוגע לטענות לענין העיכוב במסירה בשל מעשי המשיב, אשר נדחו מכל וכל.


אשר לשיעור הנזקים - המערערת נשענת על ראיות חלקיות בלבד שצירפה לתיק המוצגים ואין בהן כדי לשקף את התמונה בכללותה.

דיון והכרעה

6. חרף ריבוי טענותיה ומענותיה של המערערת, ראויה לבחינה מדוקדקת רק טענתה לענין שיעור הנזקים שנגרמו למשיב. בטענת חוסר היריבות אכן היתה הרחבת חזית, ודי היה בכך כדי לדחותה, כאשר גם שאר נימוקי השופט מקובלים עלינו.

אשר לענין האיחור במסירה ולמועד בו היה הנכס ראוי לאיכלוס, מדובר בממצאים עובדתיים מובהקים המעוגנים כדבעי בחומר הראיות והעדויות ואין כל סיבה להתערב באלה. רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית-המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א

7. אשר לשיעור הנזקים, טוענת המערערת כי הנזק אותו עלה בידי המשיב להוכיח באמצעות הראיות שצירף נמוך מסכום הנזק לו טען.

השופט המלומד קבע בפסק דינו כי: "הנזקים שהתובע הוכיח הנם הנזקים בגין השכירות ובגין אחסון לתנובה, לחברה לקירור בע"מ וחברת קפו זן כמפורט בסעיף 14.1 לכתב התביעה, וכן את הנזק בגין השכרת הגנרטור בסך כ- 10,000 ש"ח לכתב התביעה (בהתחשב בעדות גב' קפלן בעניין זה בביהמ"ש), דהיינו סה"כ - 130,000 ש"ח, וכן התובע זכאי להוצאות שהיו לו עקב הנ"ל, שאני אומד אותן ב - 20,000 ש"ח." (עמ' 6 לפסק הדין)

אך לטענת המערערת "טעה ביהמ"ש קמא בקובעו שהמשיב הוכיח הנזקים שנפסקו לזכותו".

לכך מתייחס המשיב בעיקרי טיעונו וגורס כי: "המערערת מביאה ראיות חלקיות בלבד ואינה מראה את התמונה בכללותה בפני ביהמ"ש הנכבד.


נסיונה למזער את סכומי הנזקים שנגרמו למשיב כושל. טענותיה סתמיות, קנטרניות ואינן מבוססות על עובדות, עדויות או ראיות, שהובאו בפני בית משפט קמא, ושעליהן הסתמך בפסק דינו."

אנו לעומת זאת, לא מצאנו את טענותיה סתמיות או קנטרניות. הפער באותם נזקים שבית המשפט השלום קבע כי הוכחו בסך כולל של 130,000 ש"ח, לבין גרסת המערערת, לפיה מגיע סה"כ הנזק לסכום של 45,406 ש"ח, הוא פער גדול.

כשהמערערת תומכת גרסתה באופן מפורט בראיות אותן צירף המשיב לתביעתו, חשבוניות, כרטסות ומסמכים אחרים, לא ניתן לומר כי טענתה קנטרנית ובוודאי שלא סתמית ובלתי מבוססת.
נבחן אם כן נזקים אלה, אותם פסק בית משפט השלום, כמפורטים בס' 14.1 לכתב התביעה, למול טענות המערערת:


8. שכירות ברח' בנאי 299 בחולון:
המשיב טען לנזק בסך 34,749 ש"ח, לפי תחשיב דמי שכירות של $1000 לחודש, בין החודשים 6.95 ל- 2.96. לטענת המערערת, צירף המשיב רק שתי חשבוניות, כשהנזק הכולל אותו הוכיח עומד ע"ס 19,235 ש"ח. בפועל אכן צירף המשיב שתי חשבוניות, האחת עבור דמי השכירות לחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר, והשנייה לא מציינת חודשים אך בסכומה מתאימה היא לתשלום עבור חודשיים, ולפי תאריכה נראה כי המדובר בתשלום עבור החודשים הבאים - דצמבר וינואר.

לפי ראיות אלה בלבד, נראה כי היה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום ולקבוע כי המשיב הוכיח את נזקו רק עבור חמישה חודשים, בסך 19,235 ש"ח, ולא עבור כל התקופה, כפי שתבע המשיב. אולם, במקרה זה צירף המשיב ראייה נוספת והיא הסכם השכירות לשכירת המבנה.

המדובר לא בשטחי קירור נוספים אותם שכר המשיב, עקב אי מסירת החזקה בנכס במועד שנקבע, אלא במקום המרכזי בו פעל עסקו. הסכם השכירות מדבר בתקופה שבין 1.7.94 ל 1.3.96. במקרה כזה, בו צרף המשיב בנוסף לחשבוניות גם את חוזה השכירות, והמסקנה המתבקשת ממנו היא כי אכן השתמש במושכר, מאחר וזה היה מקום עסקו העיקרי, יכולים אנו לקבוע כי המשיב הוכיח נזק זה, לכל תקופת התביעה ( 6.95 - 2.96), ולא להתערב בקביעת ביהמ"ש דלמטה.

דמי אחסון בחברת תנובה:
מאחר ולא נמסר לו הנכס בזמן, נאלץ המשיב לשכור שטחי קירור נוספים בחברת תנובה. בכתב התביעה טען המשיב לנזק בסך של 11,650 ש"ח, להוכחה, צירף המשיב 11 חשבוניות, אלא שסכומן הכולל הוא 54.922,4 ש"ח בלבד. כאן לא תואיל למשיב ראיה נוספת, היא הכרטסת אותה הפיק ממחשבו. מהכרטסת לא ניתן ללמוד דבר מעבר לאותן 11 חשבוניות, שאומנם מופיעות בה, אך לצידן עוד מספר רב של חשבוניות, שלא צורפו לתביעה, וגם אז לא מגיע הסכום בכרטסת לסך שנתבע. משלא צרף המשיב החשבוניות הנוספות, שאין כל מידע לגביהן כי ניתנו בעבור דמי אחסון (ומאחר וגם בחשבוניות שכן צורפו מופיעות הוצאות שאין להן קשר לאחסון), אין מנוס מן הקביעה, כי דמי האחסון בתנובה, אותם נאלץ המשיב לשלם בשל הנזק שגרמה לו המערערת, הגיעו לסך של 4,229.45 ש"ח בלבד.

דמי אחסון בחברה לקירור והספקה:
גם בחברה לקירור ואספקה בע"מ שכר המשיב שטחי אחסון. בניגוד לסך 5,294.60 ש"ח אותו תבע בס' 14.1.3 לכתב תביעתו, הוכיח המשיב, באמצעות שתי החשבוניות שצירף, סך של 4,053.24 ש"ח בלבד. גם כאן, הכרטסת המצורפת לא יכולה להסביר כיצד נוצר פער זה בין כתב התביעה לראיות, מה גם שהסכום הכולל בכרטסת שונה ואף גבוה יותר מהסכום שנתבע בגין נזק זה. וגם כאן, נראה כי הוא נובע מהוצאות שאין להן קשר לנזק אותו גרמה המערערת.

דמי אחסון בחברת קפוא זן:
לפי ס' 14.1.4 לכתב תביעתו, שילם המשיב במהלך התקופה שבין 6.95 ל-2.96 סך כולל של 67,567.5 ש"ח לחברת קפוא זן. להוכחת תביעתו צירף המשיב חשבונית אחת בלבד, מהתאריך 30.4.95, הכוללת תשלום עבור החודשיים הבאים בסך 17,257.50 ש"ח. אם ניקח בחשבון שהתקופה הרלבנטית לתביעה, כפי שנקבע בצדק בבית משפט השלום, מתחילה רק ב 6.95, ניווכח כי המשיב הוכיח בראייה ברורה, נזק שנגרם לו ובגינו נאלץ לשכור שטחי קירור בחברת קפוא זן, בסך של 8,628.75 ש"ח בלבד. כלומר, המשיב אחסן בחברת קפוא זן בתקופה הרלבנטית לתביעה רק במשך חודש אחד, יוני 95. מלבד זאת לא הוכיח המערער טענתו כי שכר מהחברה שטחי קירור במשך כל התקופה.

שכירת שטח אחסון למשך חודשיים בלבד, ובמועדים אלו, מתיישבת גם עם מסקנתו של בית משפט השלום, לפיה לא הוכח הנזק של אי מימוש הסכם הבלעדיות עם חברת גל בקר, משום שלא הוכח כל קשר בינו ובין אי קבלת הנכס במועד, והעובדה העולה מעדות המשיב, לפיה לחברה זו אין מקום אחסון מתאים משלה (עמ' 37 לפרוט'), כשהקשר החוזי עם חברה זו נותק כעבור חודשיים - שלושה בלבד:


"תשובה מדוייקת אני לא יכול לתת לך. הקשר המסחרי בינינו נוצר חצי שנה, שמונה חודשים, ארבעה חודשים, לפני שחתמתי על הסכם השיווק מיום 20.2.96ו הנתק עם גל בקר, אחרי שנפסק החוזה בלעדיות, משך חודשיים שלושה קניתי מס' מוצרים קטן ולאחר מכן לא שלחתי להם שום חוזה ניתוק כי זה היה עבודה קטנה." (עמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 2.4.98)


שכירת גנרטור והוצאות כלליות:
בקביעתו של השופט המלומד לעניין ההוצאות על הגנרטור אין בדעתנו להתערב, היא מבוססת היטב על הראיות שהוגשו בעניין הוצאות אחזקתו ושכירתו, ועל עדות אימו של המשיב, שהודתה בעצמה בחקירתה הנגדית כי היא חוזרת בה מהתביעה על הדלק של הגנרטור, וזאת עקב נוסחו של החוזה: "ת: האירו את עיני בנושא שלא הייתי צריכה לתבוע עבור הדלק, זה כמו שימוש בחשמל. ש: בחוזה כתוב שהדלק על חשבונך, למה תבעת על הדלק? ת: זו טעות". (עמ' 19 לפרוט' הדיון מיום 5.1.98) כך הסכימה העדה כי יש להפחית 7,400 ש"ח מהתביעה בגין הגנרטור (עמ' 20, שם). לאור זאת נכונה מסקנתו כי הנזק בגין השכרת הגנרטור יועמד ע"ס 10,000 ש"ח מתוך 16,667 ש"ח שנתבעו בגינו.

כך גם לא מצאנו לנכון להתערב בקביעה לפיה זכאי המשיב להוצאות כלליות בגובה 20,000 ש"ח. מקובל עלינו אומדן נזק כללי זה, המבטא את הפיזור בשטחי הקירור השונים, עימו נאלץ להתמודד המשיב עקב מחדלי המערערת, במקום שטח קירור אחד גדול, וכן אובדן מסויים של רווחים צפויים עקב השיבוש בפעילותו העסקית.

9. כאמור, אין אנו מקבלים את עמדת המשיב לפיה המדובר בטענה קנטרנית המבוססת על ראיות חלקיות בלבד. נטל ההוכחה בתביעה מוטל היה על המשיב, הוא זה שבחר להוכיח את נזקיו באופן שבחר וגם אם המערערת לא טענה דבר בנושא זה לכל אורך הדיונים, הרי שזוהי זכותה הטבעית, שלא "לעורר מתים מרבצם", ולא לאפשר למשיב לתקן ולשפר את הוכחת נזקיו. כל עוד נטל השכנוע עליו הוא, אין לו להלין אלא על עצמו.

"הכלל הוא - כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. אשר על כן: התובע - נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתוו השאלה האם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט משיב לשאלה זו, ע"פ כלל הראיות שבאו בפניו - ואין נפקא מינה מיהו בעה"ד שהביאן - ועל בסיס הערכת מהימנותן של ראיות אלו וקביעת משקלן הראייתי.

ואין צריך לומר, שחשיבותה המיוחדת של קביעת נטל השכנוע היא בכך: שאם בסוף המשפט העריך השופט שההוכחות של הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע את הדין לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע."
(קדמי, "על הראיות" חלק שלישי,עמ' 1275, 1301, דיונון תשנ"ט-1999).

בפועל צירף המשיב שורה של חשבוניות ומסמכים להוכחת נזקיו. מלבד מסמכים אלה, אותם הגיש המשיב לתיק המוצגים בערכאה דלמטה, ואותם צירפה המערערת לתיק מוצגיה בערעור, לא נידונו נזקים אלה כלל. גם בפנינו טען ב"כ המשיב כי "המשיב צירף לביהמ"ש הן ראיות לגבי חשבוניות ששולמו על ידו והן עדות של מי שעשתה הנהלת חשבונות והסבירה מה שולם, למי וכמה." (עמ' 3 לפרוט' מיום 24.10.02).

עיינו בדקדקנות בפרוטוקולי הדיון אותם צירף המשיב, והוכחת נזקים אלה כלל לא נידונה בהם. כך שבטענת המשיב, לפיה גרסת המערערת לא נסמכת על הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, אין ממש. גם השופט המלומד בבית משפט השלום סמך החלטתו על המסמכים המצורפים, ולא נזקק לאישורם של העדים השונים בנושא זה.

כך גם יוקל לנו, כערכאת הערעור, להתערב בממצאיו העובדתיים של ביהמ"ש קמא, כשההלכה לפיה "ודעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת" (ע"א 583/93 מ"י נ' טחנת קמח שלום בע"מ פ"ד נ(4) 536) לא תחול באותה המידה, כשבפועל לא נשמעו עדים לעניין זה ואין הבדל בין התשתית העובדתית עליה ביסס בית משפט השלום את הכרעתו לבין התשתית עליה מבססים אנו את קביעתנו.

10. לסיכום, אנו קובעים את נזקיו של המשיב שהוכחו כדלקמן:

דמי שכירות ברח' הבנאי 299 בחולון - 34,749 ש"ח.

דמי אחסון בחברת תנובה בע"מ - 4,229 ש"ח.

דמי אחסון בחב' לקירור והספקה בע"מ - 4,053 ש"ח.


דמי אחסון בחברת קפוא זן בע"מ - 8,628 ש"ח.

נזק בגין השכרת הגנרטור - 10,000 ש"ח.

אומדן הוצאות כלליות - 20,000 ש"ח.

סה"כ - 81,660 ש"ח.

מכל האמור לעיל עולה אם כן, כי אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי בלבד, ובמקום 150,000 ש"ח, שנפסקו לזכות המשיב יעמוד החיוב הכספי על סך של 81,660 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 18.12.96 ועד התשלום בפועל. בעקבות זאת יופחת גם סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד בערכאה הדיונית ויהיה בסך של 12,500 ש"ח + מע"מ.

בנסיבות העניין ולאור הקבלה החלקית של הערעור, אין אנו עושים צו להוצאות, מה גם שהמערערת הגישה עיקרי טיעון המשתרעים על פני 20 עמודים צפופים, ובהחלטתנו מיום

ה-3.12.00 קבענו כי אלה מנוגדים לתקנה 446(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשנ"ד-1984, ועניין ההוצאות עוד ייבדק ויוכרע.

העירבון יוחזר לב"כ המערערת.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה השכרת ציוד

  2. חוזה להשכרת בית

  3. חוזה השכרת מכונה

  4. אכיפת חוזה שכירות

  5. חוזה שכירות אחיד

  6. אורך חוזה שכירות

  7. חוזה להשכרת משרד

  8. ביול חוזה שכירות

  9. הכנת חוזה שכירות

  10. בדיקת חוזה שכירות

  11. חוזה השכרת גנרטור

  12. אופציה בחוזה שכירות

  13. חוזה שכירות אופציה

  14. אי חידוש חוזה שכירות

  15. אופציה חוזה שכירות

  16. חוזה השכרת קליניקה

  17. הפרת חוזה שכירות חנות

  18. הפרת חוזה שכירות לעסק

  19. אי עמידה בחוזה שכירות

  20. חוזה השכרת יחידת דיור

  21. חוזה להשכרת חדר בדירה

  22. אישור סיום חוזה שכירות

  23. חוזה שכירות בלתי מוגן

  24. הפרת סעיף בחוזה שכירות

  25. הפרת חוזה שכירות בקניון

  26. הפסקת חוזה שכירות דירה

  27. חוזה שכירות גן אירועים

  28. ביטול חוזה שכירות שותפים

  29. הפרה יסודית חוזה שכירות

  30. ביטול חוזה שכירות בעל פה

  31. הפסקת חוזה שכירות באמצע

  32. הארכת חוזה שכירות בעל פה

  33. חוזה שכירות אולם אירועים

  34. הפרה יסודית בחוזה שכירות

  35. ביטול חוזה שכירות חד צדדי

  36. חוזה השכרת דירה לטווח קצר

  37. אישור פתיחת עסק חוזה שכירות

  38. אופציה בחוזה שכירות ללא סכום

  39. ביטול חוזה שכירות לפני הזמן

  40. הפרת חוזה שכירות בלתי מוגנת

  41. ביטול חוזה שכירות מצד השוכר

  42. הפרת חוזה שכירות עקב רטיבות

  43. הפרת חוזה שכירות עקב גירושין

  44. ביטול חוזה שכירות לאחר חתימה

  45. ביטול חוזה שכירות מצד המשכיר

  46. ביטול חוזה שכירות תוך 14 יום

  47. חוזה שכירות לאחסנת ציוד חקלאי

  48. ביטול חוזה שכירות לאחר 24 שעות

  49. ביטול חוזה שכירות לפני הכניסה לדירה

  50. ביטול חוזה שכירות איחור 14 יום בתשלום

  51. ביטול אופציה לקניית הדירה בחוזה שכירות

  52. אופציית רכישה בחוזה שכירות ללא הגבלת זמן

  53. אחסון בחדר מדרגות בית בניגוד לחוזה שכירות

  54. איסור גביית דמי תיווך על הארכת חוזה שכירות

  55. חוזה שכירות מוגנת - רשות להכניס לדירה בני משפחה

  56. חוזה שכירות לשנה הופסק כשלושה חודשים לאחר כריתתו

  57. סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה - הזכות להפסיק חוזה שכירות

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון