חילופי מעבידים במקום העבודה


1. בתביעה נשוא פסק דין תבע התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה לתקופה בה עבד בשירות הנתבעים, החל מחודש אוקטובר 94' ועד לחודש יולי 97'.

2. עד שנגיע לטענות הצדדים יש להקדים ולציין את העובדות הבאות:

א. במועדים הרלוונטים לכתב התביעה, אוקטובר 94' ועד יולי 97', הפעילו הנתבעים מוסך באילת.

ב. ביולי 97', העבירו הנתבעים את הפעילות במוסך, לחברה בע"מ בבעלותם.

ג. התובע עבד בשירות הנתבעים מאוקטובר 94' ועד לחודש יולי 97'.

ד. עם חילופי המעבידים במקום העבודה, נשלח לתובע מכתב בו מודיע לו, הנתבע 1, כי:

"הרינו מתכבדים להודיעך כי חברתנו בן חיון מוסך א.ישראל בע"מ נטלה את כל החובות והזכויות שצברת בגין עבודתך הקודמת אצל בן חיון אליהו. רציפות העסקתך ויתר תנאי עבודתך ישמרו בזהה למקודם". נספח נ/1 לתצהיר הנתבעת.

ה. בפועל המשיך התובע לעבוד באותו מקום עבודה כעובד החברה בע"מ עד לפיטוריו ביולי 99'.

ו. עיון בתלושי השכר שהנפיקה החברה מלמד, כי התובע נקלט לעבוד בחברה בע"מ כעובד חדש. זאת על אף שבמכתב נספח נ/1 לתצהיר הנתבעת.

ז. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים וצו ההרחבה.

ח. פרק 19 להסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים קובע:

"חלו חילופי בעלים במוסך, יהא בעל המוסך היוצא חייב בכל תשלומי הפיצויים והתשלומים האחרים בגין כל תקופת העבודה של כל עובד במקום העבודה".

ט. ההוראה בפרק 19 להסכם הקיבוצי, הורחבה על ידי שר העבודה והיא חלה על כל העובדים והמעבידים בענף.

י. אין חולק כי עם חילופי המעבידים במקום העבודה לא שולמו לתובע פיטורים בגין תקופת העסקה המסתיימת בחודש יולי 97', פדיון חופשה ביחס למכסת החופשה שצבר עד לאותו מועד ולא נוצלה על ידו ודמי הבראה.


3. בתביעה נשוא פסק דין זה ביקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה לתקופה בה עבד בשירותם. תביעה המתבססת על הוראת סעיף 19 להסכם הקיבוצי בענף המוסכים וצו ההרחבה. הוראה אשר מקנה לו לשיטתו, את הזכות לפיצויי פיטורים וזכויות נלוות שצבר עד לחילופי הבעלים במקום העבודה - מהמעביד הראשון במעמד חילופי המעבידים.

4. לדעת הנתבעים דין התביעה להידחות. לעניין זה טענות הנתבעים, כי יש לראות בכל תקופת עבודתו של התובע באותו מקום עבודה כתקופת עבודה אחת רצופה. תקופה אשר בסיומה לא זכאי התובע לפיצויי פיטורים משפוטר בנסיבות בהן יש לשלול את הזכות לפיצויי פיטורים מהעובד.

כן טענו הנתבעים, כי התובע לא הוכיח את קיומו של ההסכם הקיבוצי וגם אם הוכח קיום ההסכם הקיבוצי, אין בכוחו לגבור על הוראות החוק. עוד טענו הנתבעים כי בהסכמתו של התובע נטלה החברה על עצמה את חובות הנתבעים כלפיו ומכאן שאין בסיס לתביעה המתבססת על ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה; לבסוף העלו הנתבעים טענת קיזוז במסגרתה טענו, כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לתובע, נזקים שגרם.

5. לא מצאנו ממש בטענותיהם של הנתבעים בנוגע ליכולתו של בית הדין להסתמך על ההסכם הקיבוצי, הנפקות שיש לתת להסכמתו של התובע (ככל שקיימת) לכניסת החברה בע"מ לנעלי הנתבעים ולטענת הקיזוז.

זאת מהסיבות כדלקמן:

א. כידוע הסכם קיבוצי כללי הוא בחזקת דין. משכך אין מקום לטעון כי אין בית הדין רשאי להסתמך על הוראת ההסכם הקיבוצי משלא הוכח קיום ההסכם.


ראה:

דב"ע נד/3-3, אבי כהן נ' החברה המרכזית לתוכנה ואוטומציה בע"מ פד"ע כח 90.

ב. אין מקום לטענת הנתבעים כי מכוח הסכמתו של התובע ולפיה נוטלת החברה את חובות הנתבעים כלפיו - אין התובע זכאי לזכויות בהסכם הקיבוצי, ככל שנקבעו שם.

לענין זה יש להפנות לסעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") הקובע כי:

"זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לויתור".

ג. לבסוף אין מקום להעלות את טענת הקיזוז שעה שטענת הקיזוז מתייחסת למעשים המיוחסים לתובע בתקופת העסקתו בשירותה של החברה בע"מ. פשוט כי לא ניתן להעלות את טענת הקיזוז בנסיבות אלו ביחסים שבין התובע לנתבעים כאן.

6. אליבא לדעתנו, במוקד המחלוקת נשוא פסק דין זה עומדת שאלת המועד בו התגבשה זכותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות הנתבעות לתקופת העסקתו של התובע בשירות הנתבעים. זכויות אשר לדעת התובע המועד להתגבשותם נקבע בהסכם הקיבוצי בענף המוסכים ובצו ההרחבה עם חילופי המעבידים בחודש יולי 97'.

עמדה שמשמעותה היא, כי זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולזכויות הנלוות כדמי הבראה ופדיון חופשה לתקופה המסתיימת ביולי 97'; ללא קשר לאירועים שהתרחשו לאחר מועד זה, בהיותו עובד החברה בע"מ.

7. בשים לב , כי ההכרעה בטענות הצדדים מתבססת על פרשנותו של הסכם קיבוצי כללי בענף המוסכים, צורפו הצדדים להסכם הקיבוצי, בהחלטה מחודש ספטמבר 2004 - כצדדים להליך לשם קבלת עמדתם לשאלה המתעוררת בהליך זה.

8. בהודעה שהעביר ארגון המעבידים בחודש דצמבר 2004, הסביר זה כי לשיטתו אין תחולה להוראת סעיף 19 להסכם הקיבוצי בענף המוסכים בנסיבות שבפנינו.

כך סובר ארגון המעבידים כי הוראת הסעיף חלה עם הפסקת עבודתו של העובד במקום העבודה בעקבות חילופי המעבידים ולחילופין, היא דנה ביחסים שבין המעבידים לבין עצמם באותם מצבים בהם העובד ממשיך את הקשר עם מקום העבודה לאחר חילופי המעבידים.

9. בשונה ממנו, מחזיק ארגון העובדים בדעה כי:

"1. בהתאם לפרק 19(ג) להסכם הענפי ולצו ההרחבה, היה על הנתבעים לשלם לתובע ביום חילופי הבעלים פיצויי הפיטורים וכן כל תשלום אחר לו זכאי התובע בגין חילופי הבעלים עפ"י ההסכם הקיבוצי, צו ההרבה ועפ"י כל דין.


2. אמנם, בהתאם לסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, זכאי היה התובע עם פיטוריו לקבל "ממעבידו שפיטרו" (החברה) את פיצויי הפיטורים לגבי מלוא תקופת עבודתו במוסך (בגין שתי תקופות העבודה - הראשונה והשניה גם יחד, כאמור לעיל).

3. אולם פרק 19(ג) להסכם הענפי ולצו ההרחבה, מוסיף על הוראות החוק ומיטיב עם העובדים, וזאת בהתאם לסעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז 1957 כפי שיפורט להלן.


4. לדעת ההסתדרות, פרשנותו הנכונה של פרק 19(ג), הינה כי ביום חילופי הבעלים, רשאי כל עובד שיחפוץ בכך, לדרוש מהבעלים היוצא, תשלום לאלתר של הפיצויים וכל יתר התשלומים להם הוא זכאי בגין תקופת עבודתו במקום העבודה."

10. סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע את הזכות לפיצויי פיטורים כדלקמן:

"1. (א) מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפטרו פיצויי פיטורים..."

סעיף זה, כסעיפים דומים אחרים בדיני עבודה, משקף את העיקרון לפיו זכויות מסויימות של עובד "נקבעות ומחושבות על פי העבודה או תקופת העבודה, לא רק אצל אותו המעביד, אלא באותו מקום עבודה או בהקשר למקום העבודה".

ראה לדוגמא:

סעיף 18 חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1958;

סעיף 3 לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951

דב"ע מב/132-3, להבים עבודות שרברבות בע"מ נ' משה פרנסה פד"ע יד 264.

11. מכוח הוראת סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, חילופי מעבידים במקום העבודה אינם מזכים את העובד בתשלום פיצויי פיטורים. זכות זו תקום מכוח החוק רק לאחר שינותק הקשר בין העובד למקום העבודה.

ראה:

דב"ע מו/8-3, פנחס דלויה נ' מאיר בלזכה פד"ע יח 48.

12. עם זאת, אין סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים מונע מצב שבו ישולמו פיצויי פיטורים לעובד עם חילופי המעבידים במקום העבודה. במקרה זה, יהיה המעביד הנכנס פטור מתשלום פיצויי פיטורים לעובד בגין תקופת העבודה בה הועסק בשירות המעביד היוצא.

ראה:

דב"ע מא/127-3, נפתלי והל נ' אבשלום אנצילביץ פד"ע יג' 278.

13. על הזכות לפיצויי פיטורים שנקבעה בחוק פיצויי פיטורים, ניתן להוסיף בהסכם קיבוצי. כך קובע סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, כי :

"זכויות עובד הקבועים בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהם אך לא לגרוע מהם.."

14. באופן זה, קובע ההסכם הקיבוצי לענף השמירה את זכותו של העובד לתשלום פיצויי פיטורים, מקום בו המעביד מסיים את ההתקשרות עם מקום העבודה בו מועסק העובד בפועל.

ראה:

סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי בענף השמירה.

דב"ע נה/105-3, צוות ביטחון שירותי אבטחה בינלאומי נ' אלי הורתי פד"ע כט 115 עמ' 119.


דב"ע נז/135-3, אגודת השומרים בע"מ נ' פיסקון ואח' פד"ע לב' 86.

15. לכך יש להוסיף, את זכותו של העובד לתשלום פיצויי פיטורים בעקבות חילופי מעבידים במקום העבודה, שעה שמבקש העובד להפסיק את עבודתו על רקע השינוי בזהות המעביד.

ראה:

דב"ע נד/1-4, הסתדרות הכללית נ' התעשיה האוירית לישראל בע"מ פד"ע כט 601.

16. מהמקובץ עולה, כי מכוח חוק פיצויי פיטורים לא קמה לעובד זכות לתשלום פיצויי פיטורים עם חילופי המעבידים במקום העבודה, כל עוד נמשך הקשר בין העובד למקום העבודה.

עם זאת, אין החוק מונע תשלום פיצויי פיטורים באותם מקרים בהם מכוח חוזה עם המעביד הראשון או הסכם קיבוצי, משלם המעביד היוצא פיצויי פיטורים לעובד לתקופה בה הועסק האחרון באותו מקום עבודה.

כך גם זכאי עובד מתפטר על רקע חילופי המעביד לתשלום פיצויי פיטורים מכוח הוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

17. על רקע זה אין בידינו לאמץ את עמדת ארגון המעבידים בנוגע להוראת סעיף 19 להסכם הקיבוצי בענף המוסכים.

לעניין זה נחזור ונזכיר, כי בהתאם לעמדת ארגון המעבידים חלה הוראת סעיף 19 להסכם הקיבוצי בענף המוסכים בשני מקרים:

המקרה הראשון - "במקרה של סיום עבודתו של העובד בעת החילוף - יחול האמור בפרק 19ג' במסגרת סיום יחסי העבודה בין המעביד היוצא לבין העובד ואז גם תחול החובה לערוך לעובד גמר חשבון במועד סיום העבודה ובערב החילוף"

לעניין זה, סבורים אנו שבמקרה של סיום עבודתו של העובד בעת חילופי המעבידים, זכותו של העובד לפיצויי פיטורים קמה מכוח החוק וממילא אין צורך ומקום לאמור בסעיף 19 להסכם הקיבוצי.

המקרה השני - "במקרה שבו ממשיך העובד לעבוד גם לאחר חילופי המעסיקים, הרי שזכותו לגמר חשבון ולרבות לפיצויי פיטורים, כלל איננה מתגבשת במועד החילוף ואז יחול האמור בפרק 19ג' כאשר יפוטר העובד (או יהיה זכאי לגמר חשבון בנסיבות אחרות), במישור היחסים שבין המעבידים (הקודם והחדש) בינם לבין עצמם, ואין לה כל משמעות ביחס לעובד שעה שהאחרון מקבל את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו ויתר הזכויות הנובעות מגמר עבודתו". פיסקה 12.2.2 לעמדת אירגון המעבידים.

פרשנות זו אין בידינו לקבל שהרי לאורה הזכות הקבועה בסעיף 19 לתשלום פיצויי פיטורים עם חילופי המעבידים, מעויינת כליל. זאת ועוד, מפרשנות זו יוצא, כי ההוראה בסעיף 19 מסדירה את החובות שבין המעביד היוצא והנכנס "בינם לבין עצמם" - יחסים שאינם ניתנים להסדר בהסכם קיבוצי.

ראה:

סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים.

לבסוף יוצא מפרשנות זו, כי זו משחררת את המעביד האחרון מחובת תשלום פיצויי הפיטורים לתקופה בה הועסק העובד בשירות המעביד הקודם. תוצאה שעומדת בניגוד להוראת סעיף 1.א לחוק פיצויי פיטורים.

18. מכאן שפרשנות תכליתית של סעיף 19 להסכם הקיבוצי, פרשנות אשר לפיה נועד ההסכם הקיבוצי להוסיף על הזכות הקבועה בחוק בנוגע למועד בו התגבשה הזכות לפיצויי פיטורים מחייבת להכיר בזכותו של עובד עליו חל ההסכם לפיצויי פיטורים עם חילופי המעבידים במקום העבודה. פרשנות אשר מתיישבת עם לשון הסעיף כפשוטה ועם פסיקתו של בית הדין הארצי הנכבד בפירוש שניתן להורה דומה בהסכם הקיבוצי בענף השמירה.

19. לאור האמור, יש להכיר בזכותו של התובע לפיצויי פיטורים ולזכויות נלוות אשר צבר בתקופה בה עבד בשירות הנתבעים מכוח הוראה שבסעיף 19 להסכם הקיבוצי בענף המוסכים וצו ההרחבה.

20. משלא הציגו הנתבעים חישוב נגדי לחישוב אותו הציג התובע בנוגע לתשלום פיצויי הפיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה להם הוא זכאי בגין תקופת העסקתו בשירות הנתבעים, זכאי התובע לסעדים הכספייים כמבוקש בכתב התביעה כדלקמן:


א. פיצויי פיטורים בסך של 7,026 ש”ח.

ב. פדיון חופשה בסך של 3,366 ש”ח.

ג. דמי הבראה בסך של 938 ש”ח.

ד. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיולי 97'.

21. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד את הסכומים כמפורט בפיסקה 20 לפסק הדין.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

22. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון