חילופי מעבידים רצף זכויות


1. זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשי שכר.

העובדות המוסכמות

2. התובעים עבדו אצל הנתבעות מיום 1.1.99 ועד ליום 28.2.03 שהם 4 שנים ושני חודשים.

3. עד לחודש דצמבר 2002 קיבלו התובעים משכורתם מאת הנתבעת 2. בחודשים ינואר ופברואר 2003 קיבלו התובעים משכורתם מאת הנתבעת 1.

4. בכל תקופת העבודה עבדו התובעים באותו מקום עבודה, באותו תפקיד, באותה מתכונת ובאותו שכר.

5. ביום 1.3.03 פיטרה הנתבעת 1 את התובעים וזאת בשל חילופי מעבידים. המעביד החדש לא קיבל על עצמו רצף זכויות העובדים.

6. הנתבעות לא שילמו לתובעים דבר על חשבון זכויותיהם אשר על פי דין בעקבות פיטוריהם.

7. במהלך החודשים 8/02 – 11/02 לא שילמה הנתבעת 2 מלוא שכר העבודה לתובעים. הנתבעת 1 שילמה במקום ועבור הנתבעת 2, לתובעים, חלק מהמשכורת.

8. הנתבעות לא שילמו לעובדים דמי הבראה, לא העניקו לתובעים ימי חופשה ואף לא פדו ימי החופשה בתשלום על פי חוק.

9. מוסכמים הסכומים להם זכאים התובעים בגין כל תקופת העבודה כדלקמן:

התובע 1 – זיגדון גיל

א. פיצויי פיטורים: על פי תלושי השכר שבידו – משכורתו הממוצעת לשנת 2002

הייתה 7,717 ₪. התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשל מלוא תקופת עבודתו אצל הנתבעות:

4.166 X 7,717 ₪ = 32,150 ₪.

ב. פדיון ימי חופשה: התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בגין 3 שנות עבודה אחרונות. בשל כל אחת מ- 3 השנים זכאי ל- 12 ימי חופשה ובסה"כ 36 ימי חופשה. שכרו היומי של התובע עמד ע"ס 175 ₪.

36 ימים X 175 ₪ = 6,300 ₪.

ג. דמי הבראה: הצדדים מסכימים כי לתובע לא שולמו דמי הבראה כל תקופת העסקתו ולפיכך זכאי לתשלום בגין 25 ימי הבראה. אולם בהתאם לצו ההרחבה, עובד שלא קיבל דמי הבראה רשאי לתבוע אותם כל עוד לא סיים את עבודתו. לאחר סיום העבודה, ניתן לתבוע דמי הבראה שלא שולמו רק בגין השנתיים האחרונות לעבודה.

סה"כ זכאי התובע ל- 13 ימי הבראה X 307 ₪ = 3,991 ₪.

ד. השלמת שכר: התובע זכאי להשלמת שכרו בגין החודשים 8-11/2002 בהם שולמו 75% מהשכר נטו. סה"כ זכאי
התובע להשלמת שכרו בסך 5,777 ₪.

התובעת 2 – סווירינובסקי ילנה


א. פיצויי פיטורים: משכורתה הממוצעת עמדה ע"ס 7,911 ₪. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בשל מלוא תקופת העסקתה אצל הנתבעות:

4.166 X 7,911 ₪ = 32,963 ₪.

ב. פדיון ימי חופשה: התובעת זכאית לפדיון ימי חופשה בגין 3 שנות עבודה אחרונות. בשל כל אחת מ- 3 השנים זכאית ל- 12 ימי חופשה ובסה"כ 36 ימי חופשה. שכרה היומי של התובעת עמד ע"ס 35 ש" X 8 שעות = 280 ₪.

36 ימים X 280 ₪ = 10,080 ₪.

ג. דמי הבראה: הצדדים מסכימים כי לתובעת לא שולמו דמי הבראה כל תקופת העסקתה ובסה"כ זכאית לתשלום בגין 25 ימי הבראה. כאמור, בגין השנתיים האחרונות להעסקתה, זכאית התובעת ל- 13 ימים.

סה"כ זכאית התובעת ל- 13 ימי הבראה X 307 ₪ = 3,991 ₪.

ד. השלמת שכר: התובעת זכאית להשלמת שכרו בגין החודשים 8-11/2002 בהם שולמו 50% מהשכר נטו. סה"כ זכאית התובעת להשלמת שכרה בסך 16,061 ₪.

10. המחלוקת בין הצדדים הינה סביב השאלה – על מי מוטלת האחריות לשלם לתובעים את מלוא זכויותיהם, כפי שפורט לעיל.

התובעים טוענים, כי משהנתבעות לא עשו ביניהן אבחנה והנתבעת 1 שילמה מדי פעם את המשכורות עבור הנתבעת 2 ומשהנתבעת 1 באה בנעלי הנתבעת 2 בחודשים האחרונים להעסקתם קודם למכתב הפיטורים מיום 1.3.2003, ומשבמכתב הפיטורים התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובעים את מלוא זכויותיהם עד לחילופי המעבידים – האחריות לתשלום מלוא הסכומים מוטלת על הנתבעת 1.

לטענת התובעים, הנתבעת 1 בהתנהגותה, קיבלה על עצמה חובות הנתבעת 2 כלפי התובעים וראתה בעצמה מעבידה של התובעים. כמו כן לפי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, משהתובעים המשיכו באותו מקום עבודה, המעביד האחרון חייב לשלם מלוא הזכויות הנובעות מהפיטורים גם אם הוא לא היה זה שקיבל את העובדים לעבודה.

הנתבעות טוענות, כי האחריות לתשלום מלוא הסכומים עד ליום 1.1.2003 מוטלת על הנתבעת 2 שהיא הייתה המעסיקה בפועל, ואילו החל מיום 1.1.2003 ועד ליום 1.3.2003- האחריות מוטלת על הנתבעת 1.

הנתבעות טוענות, כי העובדה שהנתבעת 1 סייעה טכנית בלבד לנתבעת 2 ובשל מחסור במזומנים, הייתה הגורם המשלם- אינה הופכת את הנתבעת 1 למעסיקה של התובעים משך כל התקופה מאז 1.1.99.

הנתבעת 1 לא קיבלה על עצמה, על פי תלושי השכר, חובות הנתבעת 2 שעד ליום 1.1.03 משהתחילה ותק העובדים מחדש, וכי מכתב הפיטורים מאת הנתבעת 1 מתייחס לתקופת העבודה של התובעים אצל הנתבעת 1 בלבד.

דיון והכרעה


התביעה לפיצויי פיטורים

11. משפט העבודה המגן כולל מערך של הוראות אשר נועדו ליצור רצף של זכויות לעובד במקום עבודתו, חרף חילופי מעבידים. בכך ביקש המחוקק ליצור לעובד תשתית של זכויות הנובעות לא רק מיחסיו עם מעביד מסוים, אלא גם מכוח מקום העבודה (דב"ע מב/132-3 "להבים" עבודות שרברבות בע"מ ואח' נ' משה פרנסה, פד"ע י"ד 264). הפסיקה קבעה, כי לענין זכויות במשפט העבודה המגן יש לראות את "המפעל", היינו את מקום העבודה לא רק כנושא של בעלות אלא גם בנושא של זכויות באופן שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכח עבודה באותו "מפעל". (דב"ע שם/67-3 יעל נוסבאום נ' עירית גבעתיים, פד"ע יב 194; דב"ע מו/3-8 דלויה נ' בלזכה, פד"ע יח' 48).

12. סעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים), קובע:

"מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי – פיטורים".

סעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים משקף את העיקרון שלפיו זכויות מסוימות של עובדים, על פי החוק, נקבעות
ומחושבות על פי העבודה או תקופת העבודה, לא רק אצל אותו המעביד, אלא "באותו מקום עבודה" או בקשר למקום העבודה (ראה: דב"ע נד/3-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' התעשייה האוירית לישראל בע"מ ו-רמת"א בע"מ, פד"ע כט 601, ופסקי הדין הנזכרים שם).

דהיינו, ככל שעובד עבד ברציפות במקום עבודה אחד והוא פוטר על ידי מעבידו, אף אם מעבידו זה לא היה המעביד שקיבלו לעבודה, קמה לעובד הזכאות לפיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, מאת מעבידו שפיטרו (דב"ע תשן/105-3 ת.ד.ל. – שירותים טכנים (1986) בע"מ נ' אהרן בביאן, פד"ע כב 102).

לכלל הנזכר בסעיף 1(א) לחוק, נקבע חריג בפסיקה. ככל שעובד קיבל פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתו "באותו מקום עבודה" מאת מעבידו הקודם, לא יהיה המעביד החדש חייב בפיצויי פיטורים בעד אותה תקופה, אם וכאשר יפוטר העובד (דב"ע נז/135-3 אגודת השומרים נ' אברהם פיסקון, פד"ע לב 78; דב"ע 3-107/98 אורי ארבל נ' הרבלייף ואח', פד"ע לב 156).

13. בענייננו הודו הנתבעות, כי לא שילמו לתובעים דבר על חשבון זכויותיהם אשר על פי דין בעקבות הפיטורים (סעיף 6 לרשימת המוסכמות) ומכאן שהחריג המוזכר אינו מתקיים במקרה הנדון.

14. במקרה דנן, אף שמדובר, לכאורה, בשני מעבידים שונים, בעלי אישיות משפטית נפרדת, כטענת הנתבעות, הרי שמדובר במקום "עבודה אחד". הנתבעות אישרו כי בכל תקופת העבודה עבדו התובעים באותו מקום עבודה, באותו תפקיד, באותה מתכונת ובאותו שכר (סעיף 3 לרשימת המוסכמות). השינוי בישות המשפטית של העסק שנעשה בחודשים ינואר ופברואר 2003 אירע מבלי שיורגש שינוי כלשהו בתחומי העיסוק של הנתבעות ובזהות המנהלים והבעלים.

בנוסף ומעבר לכך נשאה הנתבעת 1 בתשלום שכרם של התובעים אף כאשר אלו הועסקו על ידי הנתבעת 2. כל הסממנים האמורים מובילים למסקנה כי לא נותק רצף עבודת התובעים באותו "מקום עבודה" במשמעותו המפעלית, החל מתחילת עבודתם בשרות הנתבעת 2, וכלה בסיום עבודתם בשרות הנתבעת 1. יש ליתן למונח "מקום עבודה אחד" פרשנות התואמת את תכליתו בשים לב לכך שמדובר בחוק קוגנטי שנועד, בין היתר, למנוע התחמקות מתשלום זכויות סוציאליות. כדי להגשים תכלית זו יש ליתן למונח "מקום עבודה" משמעות רחבה (ר' לענין זה דב"ע נד/1-4 ההסתדרות הכללית נ' התעשייה האווירית, פד"ע כט 609).

15. לאור האמור לעיל, על הנתבעת 1 לשאת בתשלום פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעים עבור כל תקופת עבודתם החל מיום 1.1.99.

התביעה לפדיון חופשה

16. סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 :

"אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא... ".

נפסק, כי אין בחוק חופשה שנתית סעיף דוגמת סעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים בענין החלפת מעבידים. אשר על כן, אין המעביד האחרון חב לשלם פדיון חופשה שנתית בגין התקופה בה הועסק העובד אצל המעביד הקודם (דב"ע נה/187-3 שטרקמן רפופורט סוכנות לביטוח בע"מ ואח' נ' שרה חפץ, פס"ד מיום 28.5.96). סעיף 3 (א) עניינו צבירת תקופת ותק לענין חישוב משך החופשה השנתית ולא זכות תביעה נגד המעסיק החדש בגין ימי חופשה שלא ניצלו אצל המעסיק הקודם (ד"ר י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 14 עמ' 8-7).

17. כאמור זכאי התובע 1 סה"כ לפדיון 36 ימי חופשה בסך 6,300 ₪ מתוך הסכום הנ"ל תשלם הנתבעת 1 סך 300 ₪ בגין 2 ימי חופשה (ביחס לתקופת עבודת התובע 1 אצלה), ביתרת הסכום תחוב הנתבעת 2.

התובעת 2 זכאית לפדיון 36 ימי חופשה בסך 10,080 ₪, כאשר מתוך הסכום הנ"ל חבה הנתבעת 1 בסכום של 560 ₪ בגין 2 ימי חופשה (ביחס לתקופת עבודת התובעת 2 אצלה) ואילו הנתבעת 1 חבה ביתרת הסכום.

דמי הבראה

18. הבסיס לקביעת הזכות לפדיון דמי הבראה הוא מקום העבודה. הזכות לדמי הבראה נהנית מ"רצף זכויות" באותו מקום עבודה גם במקרה של חילופי מעבידים (ע"ע 1281/02 נירה שאול נ' עזרי יהודית ועזרי יהודה, פס"ד מיום 3/3/03 אולם אין מדובר בהטלת חיוב של תשלום דמי הבראה על מעביד אחד בעד תקופה שבה הועסק העובד על ידי מעביד אחר. (ד"ר יצחק לובוצקי חוזה עבודה וזכויות העובד פרק 18 עמ' 9).

19. משנקבע, כי התובעים עבדו ברציפות באותו מפעל או באותו מקום עבודה, התוצאה היא, כי במועד סיום עבודתם בנתבעת 1 התובעים היו זכאים ל-13 ימי הבראה בגין שתי שנות עבודתם האחרונות.

על פי דין, אין לחייב הנתבעת 1 במלוא הפדיון אלא באופן יחסי לתקופת עבודת התובעים בכל אחת מהנתבעות, 1 ו-2
שכן אין הוראה זהה לסעיף 1 (א) לחוק פיצויי פיטורים, כאשר עסקינן בפדיון דמי הבראה לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד.

בנסיבות אלה, הנתבעת 2 תשלם לכל אחד מהתובעים 12 ימי פדיון דמי הבראה ובסך של 3,684 ₪ לכל אחד מהתובעים. הנתבעת 1 תשלם יום פדיון אחד בסך של 307 ₪ לכל אחד מן התובעים.

הפרשי שכר

20. באשר להפרשי השכר, להם זכאים התובעים, סעיף 30 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע:

" 30. ערבות מעביד חדש לחוב קודמו
(א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש
לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור " .

לאור האמור בסעיף זה חבה הנתבעת 1 בתשלום הפרשי השכר לתובעים. הנתבעת 1 לא פעלה בהתאם לאמור בסעיף 30. יתרה מכך הפרשי השכר הנתבעים הינם בגין יתרת שכר התובעים לחודשים אוגוסט 2002 עד נובמבר 2002, כאשר חלק מהשכר ששולם, שולם גם הוא על ידי הנתבעת 1.

לאור האמור, חייבות הנתבעות יחד ולחוד בתשלום יתרת השכר.

סיכום

21. נוכח האמור לעיל, הננו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובעים כדלקמן:

א. פיצויי פיטורים:
הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 סך 32,150 ₪ ולתובעת 2 סך 32,963 ₪.

ב. פדיון ימי חופשה שנתית:

הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 סך 300 ₪ ולתובעת 2 סך 560 ₪.
הנתבעת 2 תשלם לתובע 1 סך 6,000 ₪ ולתובעת 2 סך 9,520 ₪.

ג. דמי הבראה:

הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 סך 307 ₪ ולתובעת 2 סך 307 ₪.
הנתבעת 2 תשלם לתובע 1 סך 3,684 ₪ ולתובעת 2 סך 3,684 ₪.

ד. הפרשי שכר:

הנתבעות יחד ולחוד תשלמנה לתובע 1 סך 5,777 ₪ ולתובעת 2 סך 16,061 ₪.

לכל הסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעות יחד ולחוד ישאו בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון