חישוב דמי בריאות


1. התובע עותר להשבת דמי ביטוח שלטענתו נגבו על ידי הנתבע ביתר בגין שנת המס 2001, וכן לתשלום הפרשים של תגמולי מילואים המגיעים לו בגין תקופות שירות במילואים בין השנים 1995 – 1998.

2. בכתב ההגנה נטען כי חישוב דמי הביטוח בהם חויב התובע בגין שנת המס 2001, נעשה כדין ובהתאם לנתונים על פי שומת המס שנערכה לתובע בשנת 2002; חישובי הנתבע לעניין זכאות התובע לתגמולי מילואים וקיזוז חובות בגין תגמולי מילואים שקיבל ביתר הינם נכונים; עקב טעות שמקורה בהסבת מערכת התשלומים של הנתבע למערכת ממוכנת, לא שולמו לתובע חלק מתגמולי המילואים המגיעים לו בגין התקופה הרלוונטית. בחודש 6/04 בעקבות גילוי הטעות, נערך חישוב מחדש של התשלומים המגיעים לתובע וההפרש שולם לתובע בצירוף הצמדה ביום 10/6/04; לתובע לא נגרמו נזקים כתוצאה מהתנהלות הנתבע.

3. מטעם הנתבע הוגשו תעודות עובד ציבור של גב' נילי אדיב, מנהלת סניף של הנתבע בחולון (להלן: "גב' אדיב") ושל גב' זיוה הראל, מנהלת תחום גמלאות בסניף הנתבע בחולון (להלן: "גב' הראל").

רקע עובדתי:

4. בכתב התביעה המקורי עתר התובע להשבת דמי ביטוח שלטענתו נגבו על ידי הנתבע ביתר, וכן להשבת סכומים שקיזז הנתבע מהתשלומים המגיעים ממנו לתובע, על חשבון חובות מילואים קודמים.

5. הנתבע הגיש לתיק בית הדין תעודת עובד ציבור של גב' הראל מיום 27/3/03, ובה פירוט התשלומים עבור תגמולי מילואים לתובע בין השנים 1995 – 2002, לרבות חובות וקיזוזים.

6. בחודש 6/04, ולאחר שהתקיים דיון בתיק, ערך הנתבע חישוב מחדש של תגמולי המילואים המגיעים לתובע, והתברר כי בגין תקופת שירות בחודשים 1/95 – 2/95 זכאי התובע להחזר של 5,702 ₪, אשר קוזזו ממנו ביתר בגין חובות תגמולי מילואים. אי לכך ביום 10/6/04 שולם לתובע סך של 8,582 ברוטו בגין החזר התשלומים המגיעים לו בצירוף הפרשי הצמדה, כאשר תשלום הנטו שהועבר לחשבון התובע עמד על סך של 5,769 ₪.

7. בהחלטה מיום 3/7/06 נעתר בית הדין לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה ככל שנוגע לתגמולי המילואים ששולמו לתובע משנת 1996 ואילך. כתב התביעה המתוקן הוגש לתיק ביום 3/10/06.

8. ביום 28/5/07 הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבע, הנתמך בתעודת עובד ציבור נוספת מאת הגב' הראל, ובה פירוט מחדש של תשלומים וקיזוזים בשיעור תגמולי המילואים.

התביעה להשבת דמי ביטוח

9. לטענת התובע, חויב על ידי הנתבע בדמי ביטוח ביתר בגין שנת המס 2001. לטענת הנתבע חישוב דמי הביטוח בהם חוייב התובע בשנת 2001, נעשה כדין, ובהתאם לגובה הכנסותיו על פי השומה לשנת 2001.

דמי הביטוח בהם חוייב התובע בשנת 2001 חושבו בהתאם להכנסה חייבת בשיעור של 241,068 ₪, כמפורט בתעודת עובד הציבור של גב' אדיב.

בכתב התביעה המקורי טען התובע כי הכנסתו החייבת לצורך חישוב דמי ביטוח בשנת 2001 עמדה על 239,197 ₪, כך שחויב ביתר בדמי הביטוח בסך של 272 ₪.

בכתב התביעה המתוקן נטען לחיוב ביתר בדמי ביטוח בסך של 1,835 ₪, בגין הכנסה חייבת בסך של 228,345 ₪. לתמיכה בטענתו לעניין זה הפנה התובע לדו"ח השומה לשנת 2001 (נספח 2א לכתב התביעה המתוקן), וזאת מבלי
לפרט את אופן חישוב ההכנסה החייבת על פי גירסתו.

בסיכומיו טען התובע כי הכנסתו החייבת בדמי ביטוח בשנת 2001 עמדה על סך של 238,754 ₪, ובהתאם, על הנתבע להשיב לו סך של 334 ₪, בהם חויב.

10. בנסיבות המתוארות, ונוכח שינוי סכום התביעה בשלב הסיכומים, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

התובע אמנם פירט בסיכומיו את אופן חישוב ההכנסה החייבת, ובהתאם לכך דמי הביטוח המגיעים ממנו, בגין שנת 2001, בהסתמך על דו"ח השומה. ואולם מדובר בחישוב שנערך לאחר שהסתיים הליך ההוכחות בתיק, מבלי שניתנה לנתבע הזדמנות ראויה להתייחס אליו.

יצויין כי חישוב דומה נערך על ידי התובע גם בכתב התביעה המקורי, אולם מששונה סכום התביעה ברכיב זה ל- 1,835 ₪, בהתאם לכתב התביעה המתוקן, אין לדרוש מהנתבע להתייחס לחישובים אלה.

התובע לא הציג כל ראיה לתמיכה בטענתו לעניין חיובו בדמי ביטוח ביתר, בשיעור הנתבע בכתב התביעה המתוקן, לרבות אופן חישוב הסכום, ושינה את סכום התביעה בסיכומיו, מבלי לקבל לכך רשותו של בית הדין. בנסיבות אלה אין לתובע אלא להלין על עצמו והתביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה להפרשי תגמולי מילואים

להלן נתייחס לטענות התובע לגבי כל אחת מתקופות המילואים, כמפורט בכתב התביעה.

11. לגבי התקופה שבין 15/6/97 – 7/7/97


אין חולק כי בגין תקופת שירות זו זכאי התובע לגמול מילואים בסך של 15,468 ₪.

לטענת התובע, מהסכומים המגיעים לו בגין תקופת שירות זו, קיזז הנתבע שלא כדין סכומים של 226 ₪, 459 ₪ ו- 721 ₪, בהתאם להודעות שנשלחו לתובע (נספחים 13 ו- 64 למוצגי התובע), ובסך הכל 1,406 ₪.

12. על פי תעודת עובד הציבור של גב' הראל, הסך של 226 ₪ קוזז על חשבון חוב גביה שהיה לתובע, והועבר לחשבון הגביה שלו אצל הנתבע. גב' הראל צירפה תדפיס ממערכת כספית מילואים, התומך בטענתה בדבר קיזוז הסכום לטובת החשבון בגביה.

מעיון בתדפיס חשבון הגביה של התובע אצל הנתבע (נספח 14 למוצגי התובע) עולה כי הסך של 226 ₪ הועבר לחשבון הגביה בזכות, בחודש 9/97. עוד עולה כי במועד העברת הסכום, היה החשבון של התובע ביתרת זכות של 484 ₪, ולא ביתרת חובה. מכאן כי על פניו, לא היה מקום לקיזוז הסכום על חשבון חוב גביה, שכן במועד הרלוונטי לא היה חוב בחשבון הגביה של התובע.

יחד עם זאת, הסך של 226 ₪ לא הופחת מהכספים המגיעים לתובע, אלא התווסף ליתרת הזכות בחשבון הגביה שלו אצל הנתבע. הסכום הועבר למעשה מחשבון המילואים של התובע לחשבון הגביה שלו, ובפועל לא קוזז מהתובע. לפיכך אין התובע זכאי להשבתו.

13. לגבי הסך של 459 ₪ - כעולה מתדפיס מערכת כספית מילואים שצורף לתעודת עובד ציבור של גב' הראל, סכום זה נוכה על חשבון דמי בריאות. תגמול מילואים הינו תשלום החייב בדמי ביטוח בריאות על פי הוראות סע' 14(ד) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות"). גביית דמי הביטוח על ידי הנתבע הינה בהתאם לסמכות שהוקנתה לו בסע' 15 לחוק ביטוח בריאות. מכאן כי המדובר בסכום שנגבה כדין על ידי הנתבע, ואין התובע זכאי להשבתו.

14. לגבי הסך של 721 ₪ - על פי עדותה של גב' הראל סכום זה קוזז מחשבונו של התובע בגין הפרשי הצמדה לחובה על הקטנת זכאותו בגין חודש 12/95 (עמ' 22 לפרוטוקול). עדותה זו מתיישבת עם הנתונים שבתדפיס מהמערכת הכספית לעניין מילואים, שצורפה לתעודת עובד הציבור. על פי התדפיס, קיזוז זה נעשה בעקבות הקטנת הזכאות לחודש 12/95, בשיעור של 4,139 ₪. לחוב זה נתייחס בהמשך, לגבי התקופה הרלוונטית.

15. לגבי התקופה שבין 8/9/96 – 26/9/96

בגין תקופה זו עותר התובע לתשלום 796 ₪ בגין הפרשי תגמול מילואים, כאשר לטענתו חלה טעות בחישובי הנתבע לגבי שיעור התגמול המגיע לו, וכן להשבת הסך של 239 ₪, אשר קוזז לטענתו שלא כדין.

מתעודת עובד הציבור הנתמכת בתדפיס מהמערכת הכספית, עולה כי הסך של 239 ₪ נוכה מהתשלום המגיע לתובע בגין תקופת שירות זו, כדמי ביטוח בריאות, ומכאן כי הסכום נגבה על ידי הנתבע על פי סמכותו כדין.


אשר לשיעור תגמול המילואים – על פי תעודת עובד הציבור של גב' הראל – הסכום חושב בהתאם לשיעור התגמול המקסימלי ליום, כפי שהיה בתקוף בתקופה הרלוונטית. עדותה של גב' הראל לעניין זה נתמכת בטבלת שיעורי תשלום מקסימום, שצורפה לתעודת עובד הציבור, ממנה עולה כי בחודש 8/96 עמד שיעור התגמול היומי במקסימלי על 609.73 ₪.

לפיכך נדחית התביעה בגין תקופה זו.

16. אשר לתקופה שבין 29/5/96 – 6/6/96

אין חולק כי בגין תקופה זו זכאי התובע לתגמול מילואים בסך של 5,488 ₪.

על פי תעודת עובד הציבור, מסכום זה קוזז סך של 120 ₪ על חשבון הצמדה של חוב מחודש 1/95 ו-98 ₪ בגין דמי ביטוח בריאות.


כפי שפורט לעיל, גביית דמי ביטוח בריאות נעשית כדין על ידי הנתבע. לעניין תגמולי המילואים בגין חודש 1/95 נתייחס במפורט בהמשך.

17. בחודש 1/00 נדרש התובע להשיב לנתבע סך של 615 ₪ בגין תקופת שירות זו (נספח 67 למוצגי התובע), בנימוק כי במועדים הרלוונטים הועסק כשכיר על ידי קופת חולים כללית, ולפיכך היה זכאי לתגמול מילואים באמצעות מעבידו.

בחקירתה הנגדית העידה גב' הראל כי התובע נדרש להשיב את הסך של 615 ₪ ששולם לו בגין תקופת שירות זו, על מנת שיפנה לקופת חולים כללית, שהיתה מעסיקתו בתקופה הרלוונטית, לקבלת התשלום ממנה (עמ' 27 לפרוטוקול).

18.276(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי") קובע:

"(1) מי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה עובד וברבע השנה שקדם לשירותו עבד לפחות 75 ימים אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד, או מי ששכרו משתלם על בסיס של חודש או יותר, ישלם לו מעבידו את התגמול המגיע לו."

סע' 280 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"המוסד יחזיר למעביד את התגמול שהמעביד שילם לעובדו לפי סעיף 276(א)."

התובע אישר כי הועסק כשכיר בקופת חולים כללית בתקופה שבין 1/96 – 3/96. על פי אישור מקופת חולים כללית שהוצג על ידי התובע (נספח 70 למוצגי התובע) שכרו של התובע בגין עבודתו בקופת חולים כללית בתקופה זו עמד על 1,458.83 לחודש 2/96 ו- 1,447.88 לחודש 3/96. הנתבע לא הציג ראיות מטעמו לסתירת נתונים אלה.

בהתאם לשכרו, כמפורט לעיל, תגמול המילואים המגיע לתובע מאת קופת חולים כללית, אותו זכאי היה לתבוע ישירות מהמעסיק על פי סע' 276(א) לחוק הביטוח הלאומי, עמד על 436 ₪ בלבד, ולא 615 ₪ אשר הנתבע ביקש להשיבם. הנתבע לא הציג תחשיב כלשהו מטעמו לגבי הסכומים המגיעים לתובע כתגמול מילואים מקופת חולים כללית.

לאור האמור זכאי התובע להשבת הסך של 179 ₪, שקוזזו ממנו ביתר.

19. גב' הראל אישרה בחקירתה הנגדית כי הסך של 615 ₪, שקוזז מהתובע, לא שולם על ידי הנתבע לקופת החולים הכללית (עמ' 27 לפרוטוקול). ואולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייב את הנתבע לשלם ישירות לתובע גמול מילואים, המגיע לו מאת המעסיק. לעניין זה היה על התובע לפעול בהתאם להנחיות הנתבע ולפנות למעסיקתו לשעבר בדרישה לתשלום גמול מילואים.

20. לטענת התובע, בנוסף לסכומים הנ"ל קוזז מהכספים המגיעים לו בגין תקופת שירות זו סך של 423 ₪, שלא כדין. התובע סומך את טענתו לעניין זה על הנתונים שבתעודת עובד הציבור הראשונה שהוגשה מטעם גב' הראל בחודש 3/03.

על פי תעודת עובד הציבור הראשונה מטעם גב' הראל, מהתשלומים המגיעים לתובע בגין תקופת שירות זו קוזז סך של 423 ₪ בגין "הפרשי שומה". תעודת עובד הציבור הראשונה תוקנה בעקבות חישוב מחדש שערך הנתבע לגבי תגמולי המילואים המגיעים לתובע, והתעודה המתוקנת הוגשה בחודש 5/07. התעודה המתוקנת היא הרלוונטית לענייננו, שכן החישובים שנערכו על פי התעודה הראשונה תוקנו בהמשך על ידי הנתבע, והתובע קיבל תשלומי הפרשים בעקבות תיקון זה.


מכאן כי הנתונים המצויינים בתעודה הראשונה, לא בהכרח משקפים את התשלומים והקיזוזים שנעשו בחשבונו של התובע אצל הנתבע במועדים הרלוונטים. כך לדוגמא לגבי הסך של 615 ₪, לגביהם אין חולק כי הופחתו מחשבונו של התובע על מנת שיפנה בדרישה לתשלומם על ידי מעסיקתו דאז, צויין כתעודת עובד הציבור הראשונה כי הם קוזזו בגין "הפרשי שומה".

21. על פי תדפיס מהמערכת הכספית - מילואים, שצורפה לתעודת עובד הציבור העדכנית של גב' הראל, לא נעשו קיזוזים נוספים מחשבונו של התובע בגין תקופת שירות זו, למעט הקיזוזים והניכויים שפורטו לעיל. גב' הראל ציינה בתעודת עובד הציבור כי טענת התובע לעניין זה לא ברורה, והפנתה לתשלום בסך 443 ₪, אשר הועבר לחשבון המילואים של התובע מתשלומי יתר בחשבון הגביה. אם אכן מתייחס התובע לתשלום זה, הרי שהמדובר בהעברת הסכום מחשבונו במערכת הגביה אצל הנתבע לחשבונו במערכת הכספית – מילואים, כך שבכל מקרה אין המדובר בקיזוז סכומים.

22. לגבי תקופת השירות שבין 17/12/95 – 15/1/96

לטענת התובע בגין תקופת שירות זו זכאי היה לגמול מילואים בסך של 18,298 ₪. לטענת הנתבע, גמול המילואים המגיע לתובע בגין תקופת שירות זו הינו בסך של 16,914 ₪.

לאחר שעיינתי בתעודת עובד הציבור של גב' הראל ובאופן חישוב תגמולי המילואים כפי שנערך על ידי הנתבע, לא מצאתי כי נפלה טעות בחישוב שנערך על ידי הנתבע, הנסמך על הכנסותיו של התובע הן כשכיר והן כעצמאי, לרבות עריכת חישוב מחדש והגדלת הזכאות בעקבות הפרשי שומה, ובהתאם לתעריפי המקסימום כפי שהיו בתוקף במועדים הרלוונטים, ואשר צורפו לתעודת עובד הציבור מטעם הנתבע. לפיכך יש להעדיף לעניין זה את גירסת הנתבע.

23. לטענת התובע שולם לו בגין תקופת שירות זו סך של 16,351 ₪ בלבד, ואילו לטענת הנתבע, בנוסף לסך של 16,351 ₪ אשר שולמו לתובע בתשלום ידני, כמפורט בתעודת עובד הציבור של גב' הראל, שולם לתובע תשלום נוסף בסך של 1,947 ₪ באמצעות במערכת הממוכנת ביום 20/3/96, ובסך הכל שולם לתובע סך של 18,298 ₪.

טענת הנתבע לעניין תשלום ממוכן בסך של 1,947 ₪ נתמכת בתדפיס חשבונו של התובע במערכת הכספית מילואים, לפיו ביום 20/3/96 קיבל התובע "תשלום בזיכוי בנק" בסך הנ"ל. גב' הראל אישרה בחקירתה הנגדית כי תחילה שולם הסכום בחודש 2/96, אך התשלום חזר בשל פרטי בנק שגויים, ושולם מחדש ביום 20/3/96 (עמ' 28 לפרוטוקול). התובע למעשה אישר את קבלת התשלום בחודש 3/96 בשאלות שהפנה לגבי הראל במהלך חקירתה הנגדית (עמ' 29 לפרוטוקול). לפיכך יש לקבל את גירסת הנתבע לפיה בגין תקופה זו שולם לתובע סך של 18,298 ₪.

24. מתגמול המילואים ששולם לתובע בחודש 8/97, בגין התקופה 6/97 – 7/97, קיזז הנתבע סך של 1,905 ₪ בגין תגמול המילואים ששולם ביתר בגין התקופה 12/95 – 1/96. לאור המסקנה כי לא נפלה טעות בחישובי הנתבע לגבי התגמולים המגיעים לתובע בגין תקופת שירות זו, הרי שלמעשה קיבל התובע תשלומי יתר בגין תקופה זו ומשכך הקיזוז מהתגמול המגיע לתובע בגין תקופה מאוחרת יותר נעשה על ידי הנתבע כדין, עקב תשלום גמול מילואים ביתר.

25. בסיכומיו עתר התובע לתשלום נוסף בגין תקופת שירות זו, בסך של 296 ₪, ואולם נוכח מועד העלאת הטענה, אין מקום להידרש לה בהכרעתי.

26. לגבי תקופת שירות שבין 22/1/95 – 20/2/95

ראשית יש לציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע בדבר דחיית רכיב תביעה זה על הסף, מאחר ותיקון כתב התביעה הותר רק בהתייחס לתגמולי המילואים משנת 1996 ואילך. על פי החלטת בית הדין מיום 3/7/06, תיקון כתב התביעה הותר בנוגע לתגמולי מילואים ששולמו לתובע החל משנת 1996 ואילך. אין חולק כי חלק מתגמולי המילואים בגין תקופת שירותו של התובע בשנת 1995, שולמו לו מאוחר יותר, בשנת 1996, ובשנת 2004 (בעקבות חישוב מחדש שנערך על ידי הנתבע). לפיכך יכול התובע להתייחס לסכומים אלה בכתב תביעתו המתוקן.

27. לטענת התובע, בגין תקופת שירות זו זכאי הוא לגמול מילואים בסך של 16,712 ₪, ואילו לטענת הנתבע זכאי התובע לגמול מילואים בסך של 9,513 ₪ בלבד.

חישובי הנתבע לעניין זה, כמפורט בתעודת עובד הציבור של גב' הראל, התבססו על הכנסות התובע כשכיר וכעצמאי בתקופה הרלוונטית, ועל הפרשי שומה שהצביעו על ירידה בהכנסות התובע כעצמאי. לא מצאתי כי נפלה טעות בתחשיב הנתבע לעניין זה, אשר פורט והוסבר היטב ולא נסתר על ידי התובע.

בגין תקופת שירות זו שולם לתובע סך של 15,187 ₪, ותשלום נוסף בסך של 1,367 ₪, אשר קוזז מגמול המילואים של התובע בגין חודש 1/96.


על פי תעודת עובד הציבור של גב' הראל, סך הקיזוזים שנעשו מחשבונו של התובע במועדים שונים, בגין תקופת שירות זו הוא 11,376 ₪, ולפיכך זכאי התובע להשבת 5,702 ₪, אשר קוזזו ביתר. סכום זה שולם לתובע ביום 10/6/04, בצירוף הפרשי הצמדה ובניכוי מס כדין.

28. להלן נתייחס לטענות שהעלה התובע בכתב התביעה המתוקן לגבי תקופה זו.

לגבי הסך של 2,530 ₪, אשר קוזזו מהתשלום המגיע לתובע בגין 6/97-7/97, וכן הסך של 8,105 ₪, אשר קוזזו מיתרת הזכות של התובע בחשבון הגביה אצל הנתבע ביום 3/6/02 – הנתבע אישר קיזוז סכומים אלה, בגינם הוחזר לתובע סך של 8,582 ₪ ברוטו בחודש 6/04.

לגבי הסך של 98 ₪ - מדובר בדמי ביטוח בריאות בגין גמול מילואים לתקופת שירות 5/96 – 6/96, כפי שפורט לעיל, ואשר אינם קשורים לתקופת שירות זו.

לגבי הסך של 443 ₪ - מדובר בסכום שהועבר מחשבונו של התובע במערכת הגביה לחשבונו במערכת המילואים, כמפורט בסע' 22 לפסק הדין.

לגבי הסך של 212 ₪ - מעיון בתדפיס המערכת הכספית מילואים עולה כי סכום זה הופחת מחשבונו של התובע בגין הקטנת זכאות לתקופת שירות בחודש 6/02, ומשכך אין המדובר בתשלום הקשור לתביעה שבפני.

לגבי הסך של 2,911 ₪ - סכום זה הועבר לחיוב חשבונו של התובע במערכת הגביה אצל הנתבע בחודש 6/03, כאשר הוא מורכב מ- 1,780 ₪ בגין הפרשי שומה לשנת 2002, 810 ₪ בגין הקטנת זכאות לחודש 2/95 ו- 321 ₪ בגין הפרשי הצמדה לחובה.

הסך של 1,780 מתייחס לתקופה שלא נכללה בכתב התביעה המתוקן, כמצויין גם במכתב הנתבע לתובע מיום 21/3/04 (נספח 16 למוצגי התובע) ומשכך אין מקום להתייחס לקיזוז זה בפסק הדין. הסך של 810 ₪ אכן מתייחס לתקופת שירות זו, ואינו נכלל בתעודת עובד הציבור של גב' הראל. לפיכך, משלא הובא הסבר מטעם הנתבע לקיזוז סכום זה מחשבונו של התובע, על הנתבע להשיבו לתובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הסך של 321 ₪, קוזזו מחשבונו של התובע בגין הפרשי הצמדה לחובה בגין שני הסכומים הנ"ל, כעולה מתדפיס חשבון מילואים שצורף לתעודת עובד הציבור. מאחר וחלק מהסכום מתייחס לסכום שקוזז מחשבונו של התובע בגין תקופת השירות 1/95-2/95, אשר לא הוסבר על ידי הנתבע, יש מקום להורות על השבת סכום זה לתובע.

29. אשר לתביעה לסעד הצהרתי – התובע עתר למתן סעד הצהרתי בדבר זכאותו לגמול מילואים בשיעורים שונים, בגין תקופות שונות, לגביהן אין מחלוקת לגבי שיעור הזכאות. לאור הסכמת הנתבע לגבי שיעור הזכאות כאמור, הרי שלמעשה מדובר בסעד תיאורטי בלבד, אשר אין בית הדין נוהג להעניקו.

לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר

30. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. סך של 179 ₪ בהתאם לסע' 19 לפסק הדין, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/1/00 ועד התשלום בפועל.

ב. 1,131 ₪ כמפורט בסע' 29 לפסק הדין, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/6/03 ועד התשלום בפועל.

31. נוכח דחיית מרבית רכיבי התביעה, ולאור התנהלותו של התובע במהלך ניהול התיק, אשר גרמה להימשכות ההליכים בתיק, מצאתי בנסיבות העניין שלא לפסוק הוצאות לטובת התובע, וכל צד יישא בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון