אוניברסיטת לטביה אישור שקילות


השופטת א' חיות:

שלוש העתירות שלפנינו הינן חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של עתירות שהוגשו לבית משפט זה בפרשה שתחילתה במחצית שנת 2001, המכונה "פרשת תארי אוניברסיטת לטביה". העותרים, בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן: נציגות אוניברסיטת לטביה) שבים ומלינים גם זו הפעם על כך שלא ניתן להם "אישור שקילות" לתארים שקיבלו מאת הנציגות וזאת לאחר הליכים שונים שנקט המשיב בעניינם.

הרקע וההליכים המשפטיים

1.החל משנת 1996 פעלה בישראל נציגות אוניברסיטת לטביה כנציגות של אוניברסיטה זרה בשיטת ה"למידה מרחוק". על פי שיטה זו התבצעה הלמידה בדרך של עבודה עצמית מול מוסד האם בהתאם ל"אישור פעולה" (השונה מאישור לפעול כשלוחה בישראל) שניתן לנציגות מאת המועצה להשכלה גבוהה ללימודי תואר שני במנהל עסקים, בחינוך ובמדעי ההתנהגות, והחל מיום 2.3.1998 גם ללימודי תואר ראשון בחינוך, במינהל עסקים, במדעי ההתנהגות, באיכות הסביבה ובמינהל ציבורי. במהלך השנים פנו רבים מבוגריה של נציגות אוניברסיטת לטביה אל הגוף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל הפועל ליד משרד החינוך (להלן: המשיב או הגף להערכת תארים) והמופקד על בחינת בקשות המוגשות על ידי עובדים בשירות המדינה וכן על ידי המשרתים בצה"ל, במשטרה ובשירות בתי הסוהר המחזיקים בתואר אקדמי ממוסדות אקדמיים זרים, למתן אישור לשקילותם של התארים שבידיהם לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים. זאת לצורך קבלת הטבות ממעסיקם (תוספת שכר, קידום בדרגות ואפשרות להתמודד במכרזים אשר אחד מתנאיהם הוא תואר אקדמי) (להלן: אישור שקילות). עד ליום 21.11.1999 ניתן בדרך כלל אישור כאמור לבוגרי הנציגות אך באותו מועד פירסמה המועצה להשכלה גבוהה רשימה של שלוחות ונציגויות זרות, עימן נמנתה גם נציגות אוניברסיטת לטביה, עליהן נאסר לרשום סטודנטים חדשים ללימודים. כמו כן, התעורר במהלך שנת 2001 חשד ביחס לחוקיות פעולתה של נציגות אוניברסיטת לטביה, בין היתר בכל הנוגע להענקת תארים במרמה ונפתחה חקירה פלילית בנושא זה. בעקבות החקירה הורתה פרקליטות המדינה ביוני 2001, על דעת נציבות שירות המדינה, להקפיא את בדיקת אישורי השקילות לבוגרי הנציגות (להלן: החלטת ההקפאה). במאמר מוסגר יצוין כי חקירת המשטרה הובילה לבסוף להגשת כחמישים כתבי אישום נגד מפעילי הנציגות ונגד חלק מבוגריה בעבירות של קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים וכן התקיימו הליכים משמעתיים לכ-200 בוגרים.


2.כנגד החלטת ההקפאה הוגשו שלוש עתירות על ידי שוטרים, אנשי שב"ס ואנשי צבא קבע בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה (בג"ץ 478/02; בג"ץ 4512/02; ובג"ץ 4569/02, להלן: העתירות נגד החלטת ההקפאה), אך עתירות אלו נדחו בכפוף לכך שהמשיבים לאותן עתירות יקבלו החלטה באשר לאופן בו ינהגו בהיבט המנהלי ובמישור יחסי העבודה בכל הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות, לא יאוחר מיום 1.10.2002. בהתאם לכך הודיעו המשיבים, ביום 1.10.2002 לבית המשפט, כי ככלל לא יינתנו אישורי שקילות לבעלי תארים של נציגות אוניברסיטת לטביה, אך ייבנה מודל שיאפשר לבוגרי הנציגות להוכיח, לאחר שימוע, את זכאותם לקבל הטבות שכר. בהמשך להודעה זו התקבלה ביום 20.3.2003 החלטה סופית על ידי נציב שירות המדינה והממונה על השכר לפיה לא יוענקו אישורי שקילות לבוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה שטרם קיבלו אישור וכן ישללו אישורי השקילות שהוענקו בעבר לחלק מבוגרי הנציגות. עוד נקבע באותה החלטה כי בוגר נציגות אשר אין ראיות כי השיג את התואר בדרך בלתי חוקית או בלתי כשרה יהיה זכאי לבחור באחת משלוש חלופות: עמידה בבחינה בתחום הלימודים שלמד בנציגות והצלחה בה כתנאי לקבלת הטבות שכר (אך לא אישור שקילות); תשלום חד פעמי על ידי המדינה בגובה שכר הלימוד ששילם (בניכוי הטבות השכר); או תוספת שכר בשווי 20% מהתוספת לה היה זכאי אילו התואר שקיבל היה שקול לתואר ישראלי או 2% מהשכר לשעה לו היה זכאי באותו מועד, לפי הגבוה (להלן: החלטת הפסילה).

חוקיותה של החלטת הפסילה נתקפה בשש עתירות שהוגשו לבית משפט זה (בג"ץ 3379/03; בג"ץ 3459/03; בג"ץ 3487/03; בג"ץ 3616/03; בג"ץ 5162/03; ובג"ץ 5715/03, להלן: העתירות נגד החלטת הפסילה) ואלו התקבלו ביום 18.3.2004. בפסק הדין נקבע כי כיוון שהמשיבים לאותן עתירות לא ערכו לכל אחד מהעותרים שימוע אינדיבידואלי נמנעה מהם האפשרות לשכנע כי החשדות שבגינם נפתחה החקירה המשטרתית אינם נוגעים אליהם ובכך נפגעה זכות הטיעון שלהם. עוד קבע בית המשפט כי החלטת הפסילה לא התבססה על תשתית ראייתית מספקת וכי היא אינה מידתית שכן האמצעי שנבחר פוגע ללא הצדקה בבוגרים רבים שאין כל ראיות שהתואר האקדמי שבידיהם הושג בדרך לא כשרה. כמו כן נפסק כי לא מתקיים יחס ראוי בין התועלת הצומחת מהפעלת האמצעי לבין הנזק הכבד אשר נגרם לבוגרים אשר אין ראיות לפסול כלשהו שנפל בהתנהגותם. לפיכך הורה בית המשפט על בטלות החלטת הפסילה וקבע כי אין למנוע מהעותרים את זכותם להמשיך ולקבל את ההטבות להן הם זכאים בשל התואר מהנציגות שבידיהם וכן כי אין למנוע מבוגרי הנציגות את הזכות שהגף להערכת תארים ידון בבקשות לאישור שקילותם של תארים שעניינם טרם הוכרע. עם זאת הבהיר בית המשפט כי אין במסקנה זו כדי למנוע מן המשיב לשלול הטבות מבוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה אשר לגביהם באופן אישי קיימות ראיות ברמה המנהלית כי התואר האקדמי הושג על-ידם במרמה או בדרכים אחרות שאינן כשרות.

3.משלא חודש הטיפול בבקשות אישורי השקילות של הבוגרים, הגישו העותרים בעתירות נגד החלטת הפסילה ביום 15.8.2004 בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. בהחלטה מיום 12.10.2004 קבע בית המשפט כי הזמן הסביר בו היה על המדינה לבצע את פסק הדין חלף והוא הורה כי הבדיקה הפרטנית של הבקשות להכרה בשקילות תחל לא יאוחר מיום 1.11.2004 ותסתיים לא יאוחר מיום 1.3.2005.


בעקבות החלטה זו הוקם על ידי המשיב מערך לעריכת בדיקות פרטניות של הבקשות למתן אישורי שקילות שהגישו בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה. באותו שלב אף החליט המשיב למקד את הליך הבדיקה הפרטני בבוגרים שתוארם טרם נבדק, כ-4000 במספר, ולא לשלול את אישורי השקילות מבוגרים שכבר קיבלו אותם. מדצמבר 2004 ואילך התקיימו ראיונות לבוגרים באמצעות חברת טלדור בע"מ (להלן בהתאמה: טלדור ו-סבב הראיונות הראשון) ולצורך הבדיקה הפרטנית במסגרת ראיונות אלה, נשלחו אל בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה במהלך חודש נובמבר 2004 שאלונים הנוגעים למהלך לימודיהם בהם נדרשו למלא פרטים שונים אודות הלימודים וכן לצרף העתקים של עבודות שהגישו במהלכם (ככל שהן בידיהם). בנוסף הוצאו תיקיהם האישיים מהארכיב של חברת "מודום" (מפעילת נציגות אוניברסיטת לטביה), ונבדקו עבודות הגמר שאותרו שם (כעשרים וחמישה אחוזים מהתיקים ובהם עבודות הגמר, לא אותרו).

4.ביום 5.12.2004 וביום 8.12.2004 הוגשו שתי בקשות נוספות לפי פקודת בזיון בית משפט במסגרת העתירות נגד החלטת הפסילה, בהן נטען כי הליכי הבדיקה בהם נוקטת המדינה מהווים ניסיון לעקוף את פסק הדין שניתן בעתירות. ביום 11.1.2005 דחה בית המשפט את הבקשות בקובעו כי עצם קיומם של הליכי בדיקה אינו עומד בסתירה לפסק הדין ועוד הבהיר כי הליכי הבדיקה נקבעו לאחר מתן פסק הדין, ומשכך ההחלטה על הליכים אלה לא עמדה לביקורתו של בית המשפט ולכן לא ניתן להעמידה לביקורת במסגרת הליכי ביזיון בית המשפט. בית המשפט הוסיף וציין לבסוף כי אין הוא נוקט עמדה באשר לסבירותה של ההחלטה בדבר הליכי הבדיקה. בקשה נוספת שהוגשה לפי פקודת בזיון בית המשפט נדחתה אף היא ביום 19.6.2005 ונקבע כי אין ממש בטענה שהתארכותם של הליכי הבדיקה בעניינם של חלק מן העותרים מהווה הפרה של פסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה.

5.במהלך חודש פברואר 2005 נתן המשיב את החלטתו בחלק ניכר מן הבקשות שהוגשו לו על ידי בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה לאישור שקילות. בוגרים רבים אשר פניהם הושבו ריקם מיאנו להשלים עם ההחלטה לדחות את בקשתם והגישו השגות על ההחלטה בעניינם ומשאלו נדחו הגישו כ-1,500 מן הבוגרים שש עתירות נוספות לבית משפט זה נגד ההליכים הפרטניים שהתנהלו בעניינם (בג"ץ 4573/05; בג"ץ 4756/05; בג"ץ 5154/05; בג"ץ 5863/05; בג"ץ 6051/05; בג"ץ 6993/05, להלן: העתירות נגד ההליכים הפרטניים). באותו שלב החליטו המשיבים ליתן אישורי שקילות ליותר מ-1,200 בוגרים שבקשתם סורבה רק מן הנימוק שתכנית הלימודים בנציגות אוניברסיטת לטביה לא תאמה את תכנית הלימודים שנדרשה על ידי אוניברסיטת האם (להלן: נימוק אי ההתאמה). כתוצאה מכך הוכרו
באותו השלב 2,213 תארים מתוך 4,066 תארים שנבדקו. עוד החליטו המשיבים לאפשר ראיון חוזר לכ-620 בוגרים אשר בקשתם נדחתה כיוון שלא שיתפו פעולה במהלך הראיונות, אך זאת בכפוף לתשלום של 800 ש"ח (השווים לעלותו של ראיון על ידי חברת טלדור), וכן הסכימו לערוך ראיונות לבוגרים שטרם התראיינו, לבוגרים שהוחלט לזמנם לראיון חוזר ולבוגרים שהגישו את בקשותיהם לאישור שקילות באיחור ניכר (בכפוף למתן הודעה מיידית על ידם ולכך שישאו בעלות הראיון) (להלן: סבב הראיונות השני או הראיון החוזר). נוכח התפתחויות אלו צמצמו העותרים את העתירות נגד ההליכים הפרטניים ומיקדו אותן בבקשה שלכל הבוגרים שיהיו מעוניים בכך ייערך ראיון חוזר בלא שעלותו תוטל על הבוגרים וכי יוסדר מנגנון ערעור שיאפשר לבוגרים שבקשותיהם נדחו להשיג על ההחלטות. כמו כן הלינו העותרים שם על כך שלאחר שנימוק אי ההתאמה בוטל קיבלו חלק מהבוגרים שנדחו בשעתו בשל נימוק זה הודעות לפיהן קיים נימוק נוסף לדחיית בקשתם.

6.בפסק דינו מיום 27.5.2007 דחה בית המשפט את העתירות נגד ההליכים הפרטניים בקובעו כי אין מקום לקבל את בקשתם הגורפת של העותרים לסבב ראיונות שני שכן העובדה שכמחצית מהבוגרים נמצאו זכאים לאישור שקילות מעידה על כך שאין בסיס לניסיונם של העותרים להציג את הראיונות שנערכו בסבב הראשון כבלתי סבירים. עוד קבע בית המשפט כי לבוגרים אשר בקשותיהם נדחו בשל טענות פרטניות שונות עמדה האפשרות להשיג על ההחלטה והשגות אלה נבחנו כולן על ידי המשיבים וחלקן אף התקבל. עובדה זו, כך נקבע, יש בה כדי להעיד על כך שההשגות נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח ולא על מנת לצאת ידי חובה. עם זאת קבע בית המשפט כי אין לקבוע באופן גורף שכל הבוגרים אשר בקשותיהם נדחו מסיבות פרטניות לא יהיו זכאים לראיון חוזר ויש לבחון כל מקרה לגופו. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים להתנות את קיומם של ראיונות חוזרים בכך שהבוגרים ישאו בעלותם, בקובעו כי מדובר בדרישה סבירה ומידתית וכי אין כל הצדקה להטיל על המשיבים, ובעקיפין על הציבור, את עלותם של הראיונות החוזרים. עוד קבע בית המשפט בפסק הדין כי יש לדחות את דרישת העותרים להקמת מנגנון אשר יאפשר הגשת ערעור על החלטת המשיבים בהדגישו כי המשיבים בדקו ובודקים כל השגה המוגשת להם באופן פרטני ומעמיק. אשר לאותם בוגרים שבקשתם נדחתה בשל נימוק אי ההתאמה ולאחר מכן הודע להם כי בקשתם נדחתה מטעמים אחרים, קבע בית המשפט כי אין כל סיבה להניח שהתנהלות המשיבים בעניין זה נבעה משיקולים זרים וציין כי בוגרים אלו רשאים להגיש השגה אשר תיבחן לגופה.

בית המשפט סיכם את פסק דינו בעתירות נגד ההליכים הפרטניים באמרו:

ענייננו בפרשה אשר נמשכת מזה מספר שנים, מאז הגשת הבג"ץ הראשון [העתירות נגד החלטת הפסילה]. בעקבות פסק הדין בבג"ץ הראשון, ובמהלך התנהלות ההליכים בעתירה שבפנינו, חלו מספר שינויים בנסיבות ובעמדות המשיבים. כך, בעקבות פסק הדין בבג"ץ הראשון קיבלו כל הבוגרים הזדמנות לראיון אישי, ועקב ראיונות אלה, ולאחר הסרת נימוק אי ההתאמה, קיבלו כמחציתם את אישור השקילות המבוקש. בוגרים נוספים יוכלו לעמוד בפני ראיון חוזר, בהתאם לשיקול דעתם של המשיבים. בנוסף, במהלך הדיונים הסכימו המשיבים שלא לעמוד על נימוק אי ההתאמה, אשר היווה את סלע המחלוקת העיקרי לאורך מרבית הדיון בעתירה שבפנינו. מסקנתנו היא כי ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי, וכי המשיבים השקיעו מאמצים ראויים להסדרתו. אך טבעי הוא כי חלק מהבוגרים אשר בקשותיהם לאישור שקילות נדחו, אינם שבעי רצון מתוצאות ההליך. עם זאת, לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים, נוכח קביעת בית המשפט בבג"ץ הראשון כי המדינה רשאית לשלול את הזכות להטבות מבוגרי אוניברסיטת לטביה, כאשר קיימות הוכחות ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על-פי מבחן הראיה המינהלית, שהתואר שלהם הושג בדרכים שאינן הולמות הליך של השגת תואר אקדמי. כפי שהובהר לעיל, בוגרים אשר להם טענה מבוססת, המצביעה על פגם בבחינת עניינם הפרטני, יהיו רשאים לפנות למשיבים בהשגה, וזו תיבחן לגופה.

לאחר מתן פסק הדין הנ"ל נערך סבב ראיונות שני ל-840 בוגרים, וכרבע מתוכם (202 בוגרים) קיבלו אישור שקילות בעקבות ראיון זה.

העתירות שלפנינו

7.העותרים בשלוש העתירות שלפנינו הם אנשי צבא הקבע אשר החלו לימודיהם בנציגות אוניברסיטת לטביה לפני יום 21.11.1999 בשיטת לימודים מרחוק וקיבלו תארים אקדמיים. סמוך לחודש יוני 2001 פנו העותרים למשיב בבקשה לקבל אישורי שקילות, אך בקשתם סורבה. עותרים אלה, למעט שניים מן העותרים בבג"ץ 1820/08, נמנו עם העותרים בעתירות הקודמות נגד החלטת ההקפאה, נגד החלטת הפסילה ונגד ההליכים הפרטניים אך בסיום ההליכים הפרטניים בעניינם לא ניתנו להם אישורי שקילות ומכאן העתירות שלפנינו בהן שבים העותרים ומלינים כנגד ההליכים הפרטניים.

עשרים ושמונה העותרים בבג"ץ 1820/08 ובבג"ץ 973/08 הינם בוגרים אשר בקשתם למתן אישורי שקילות סורבה בתום סבב הראיונות הראשון מטעמים שונים ובהם: חוסר הכרות וחוסר התמצאות בחומר הנוגע לעבודת הגמר ולקורסים שעברו וכן קיומה של עבודת גמר זהה לזו שהוגשה על ידם. חלק מן העותרים הללו מבקשים כי נורה למשיב ליתן להם אישור שקילות וחלקם עותרים (כסעד ראשי או לחלופין) כי נורה למשיב לזמנם לראיון נוסף (להלן: העתירות נגד ההחלטות בסבב הראיונות הראשון). העותרים בבג"ץ 4840/08, מאה שלושים במספר, סורבו לאחר ראיונות חוזרים שנערכו להם לבקשתם (אף שלטענת המשיב לא שיתפו פעולה ולא סיפקו מידע המאפשר להעריך את תוארם בסבב הראיונות הראשון), אך גם בתום סבב הראיונות השני נותרה על כנה ההחלטה שלא ליתן להם אישורי שקילות משום שלא סיפקו מידע המעיד על הליך לימודים תקין ולא עלה בידם להרחיב אודות מושגי יסוד, קורסים
מרכזיים ועבודת הגמר. לגבי חלק מן העותרים הוסיף המשיב וקבע כי קיימים פגמים המעלים חשד שעבודת הגמר לא הוכנה על ידם או כי קיימת עבודת גמר נוספת הזהה או דומה במידה רבה לעבודתם. העותרים בעתירה זו קובלים כולם נגד ההחלטה שלא ליתן להם אישורי שקילות (להלן: העתירה נגד ההחלטות בסבב הראיונות השני).

ביום 9.4.2008 אוחד הדיון בשלוש העתירות דנן (שתי עתירות נוספות שהוגשו בפרשה זו - בג"ץ 4534/07 ובג"ץ 9734/08 - נמחקו בהסכמה ביום 24.11.2008 על מנת שתוגשנה כתביעות לבית הדין לעבודה).


טענות העותרים בעתירות נגד ההחלטות בסבב הראיונות הראשון (בג"ץ 973/08 ובג"ץ 1820/08)

8.העותרים טוענים כי יש לבטל את ההחלטות שהתקבלו בעניינם. חלקם טוענים כאמור כי יש ליתן להם אישור שקילות וחלקם מבקשים (כסעד עקרי או חלופי) לזמנם לראיון נוסף. העותרים כולם מדגישים כי לימודיהם בנציגות היו לימודים אמיתיים אשר התקיימו בהליך לימודי תקין, כי הם נהגו בניקיון כפיים ובתום לב ועבודות הגמר הוכנו על ידם. העותרים טוענים כי לפי "כללים להערכת תארים אקדמיים ראשון ושני מחו"ל שהוענקו לבוגרי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ולבוגרי שלוחות בישראל של מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל, לצורך דירוג ושכר" (להלן: הכללים להערכת תארים), שפורסמו באוגוסט 2000, כל שעל המשיב לבחון לצורך מתן אישור שקילות הוא אם המוסד להשכלה גבוהה מוכר על ידי הרשויות המוסמכות לכך בארצו והאם יש למבקש תעודה המעידה על קבלת תואר אקדמי מאותו מוסד. לטענתם אין חולק כי הם עומדים בתנאים פורמאליים אלו וכי משמולאו כל הדרישות הפורמאליות להענקת זכות, על בעל הסמכות הטוען לקיומם של פגמים המונעים את הענקתה להוכיח אותם ברמה שאינה מותירה מקום לספקות סבירים. בעניינם, כך מוסיפים העותרים וטוענים, קבע המשיב ללא כל בסיס עובדתי כי לא גילו בקיאות בעבודות הגמר או בקורסים שלמדו. עוד טוענים העותרים כי שיקול הדעת שהוענק למשיב על פי פסק הדין בעתירות נגד ההליכים הפרטניים אינו מוחלט והוא כפוף לעקרונות היסוד של המשפט המנהלי; כי השיקולים לעריכתו של ראיון חוזר כפי שפורטו בפסק הדין אינם בבחינת רשימה סגורה; וכי אף לו היה מדובר ברשימה סגורה היה עניינם בא בגדר אותם מקרים שבהם הורה בית המשפט על עריכתו של ראיון חוזר, בין היתר, כיוון שהראיונות שנערכו להם לא היו בבחינת שימוע כדין ונפלו בהם פגמים. בהקשר זה טוענים העותרים כי הראיונות היו צריכים להוות הליך בדיקה ראשוני בלבד אך בפועל הם נבחנו על חומר הלימודים ועל עבודת הגמר שהגישו וזאת שנים לאחר סיום התואר ובניגוד לקביעת בית משפט זה בפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה, לפיה אין לערוך לבוגרי האוניברסיטה בחינות. עוד הם מציינים כי הלימודים התבצעו מחוץ לשעות העבודה לצורכי דירוג ושכר בלבד וייתכן כי הדבר השפיע על רמתם האקדמית הכללית, אך בכך אין כדי להשליך על ניקיון כפיהם.

העותרים מוסיפים כי המשיב יצא מנקודת הנחה שהם השיגו את התארים במרמה, כי חיפש ראיות לאשש זאת, וערך "מסע דייג" לאיתור ראיות מרשיעות תוך שהוא כובל עצמו לגישתו הראשונית והשלילית ולא נותן להם הזדמנות הוגנת להתייחס לטענות נגדם. עוד טוענים העותרים כי ביסוד החלטות המשיב עמדו שיקולים זרים, כי הן חורגות באופן קיצוני ממתחם הסבירות ואינן מידתיות וכי המשיב הפלה אותם הפליה פסולה אל מול בוגרים אחרים לגביהם נענה לקיים ראיון חוזר. העותרים בבג"ץ 1820/08 מוסיפים וטוענים כי אין בסיס לעמדת המשיב לפיה העתיקו את עבודת הגמר מעבודת גמר אחרת וכי המשיב נקט נגדם במדיניות שונה מזו שבה נקט כלפי מי שקיבלו אישורי שקילות לפני החלטת ההקפאה ובכך הפלה אותם לרעה לעומת אותם בוגרים, בניגוד להודעה שמסר לבית המשפט בעניין זה בעתירות קודמות. עוד מוסיפים העותרים וטוענים כי החלטות המשיב מנוגדות לאמנות ולהסכמים עליהם חתמה המדינה לעניין תארים הניתנים על ידי מוסדות להשכלה גבוהה במדינות אחרות וכי בשילוב כל הגורמים הללו, יש משום פגיעה קשה ושרירותית בהם ובציפיותיהם המוצדקות לאישורי שקילות, לאחר שהשקיעו בלימודים מזמנם ומממונם בהסתמכם על מדיניותם המוצהרת של רשויות השלטון בדבר עידוד השכלה גבוהה בשירות הציבורי.

טענות העותרים בעתירה נגד ההחלטות בסבב הראיונות השני (בג"ץ 4840/08)

9.העותרים בעתירה נגד ההחלטות בסבב הראיונות השני מעלים בעתירתם טענות החופפות בחלקן את אלו שנטענו על ידי העותרים נגד ההחלטות בסבב הראיונות הראשון, והם מוסיפים ומעלים טענות הרלבנטיות לעניינם בלבד. כך טוענים העותרים כי גם בראיונות החוזרים, כבראיונות המקוריים, כל שהיה על המשיב לוודא הוא כי הבוגר למד לימודים אמיתיים ועמד בכל הדרישות. למרות זאת, הראיונות החוזרים נערכו במתכונת של בחינות תוך עליית מדרגה בהשוואה לראיונות המקוריים והם נדרשו להפגין בקיאות יתרה בנושאים נקודתיים אותם למדו ובעבודות הגמר שהגישו, כשבע שנים לאחר שסיימו את לימודיהם אף שבמקרים רבים החומרים כלל לא נותרו ברשותם ובלא שיודעו על כך מראש. לטענתם מדובר בהליך ציני המציג תמונה מעוותת תוך היתפסות לקטנות שכוון להכשיל כמה שיותר מרואיינים בחריגה מסמכות. העותרים מציינים כי חוסר הסבירות, המגמתיות והשרירות בהם היו נגועים הראיונות החוזרים נלמדים, בין היתר, מכך שהמשיב העניק אישור שקילות רק ל-10-15 אחוזים מן הבוגרים שעברו אותם. העותרים מוסיפים וטוענים כי המשיב התנער מן הנטל שהוטל עליו למצוא הוכחות לכך שהתואר הושג בדרכים לא כשרות והעבירו לכתפיהם. בנסיבות אלה כשלונם בראיונות החוזרים היה כמעט בלתי נמנע והמשיב אינו רשאי לבסס החלטתו על כך. עוד טוענים העותרים כי תשובות המשיב נוסחו באופן סכמטי ושבלוני כי הדבר גרר טעויות במכתבים שנשלחו אליהם והם דוחים את כל אחד משלושת הנימוקים שפורטו במכתבים אלו. העותרים מוסיפים כי הם ערים לקושי שיש לבית משפט זה לדון בעניינו של כל אחד ואחד מהם באופן פרטני, אך לטענתם הדבר אינו יכול לעמוד להם לרועץ והם אף מוסיפים כי אינם מתנגדים להקמתו של מנגנון בדיקה מקצועי ובלתי תלוי אשר יבדוק האם קיים מתאם בין תשובותיהם בראיון להחלטות המשיב והאם יש בראיונות החוזרים כדי להוכיח שהם לא עברו הליך לימודים תקין.


טענות המשיב

10.בתשובתו לעתירה נגד ההחלטות בסבב הראיונות הראשון טוען המשיב כי בהליכים הפרטניים שקיים הוא אסף כל מידע שיש בו כדי לסייע בקבלת החלטות פרטניות לגבי הבוגרים וכי בראיונות הם נתבקשו לספק מידע, ברמה הבסיסית ביותר, לגבי מהלך הלימודים ותוכנם והדגש הושם על עבודות הגמר שהיוו הפרוייקט המשמעותי ביותר בתואר. לאחר סבב הראיונות התקבלו כמחצית מן הבקשות ובקשות נוספות התקבלו לאחר בחינת ההשגות שהוגשו. המשיב מציין כי בפסק הדין שניתן בעתירה נגד ההליכים הפרטניים נקבע כי הליכים אלו היו ראויים וסבירים ונדחו הטענות כי נעשה במסגרת הראיונות האישיים ניסיון להכשיל את העותרים תוך חריגה מסמכות ושיקולים זרים או בלא תשתית עובדתית מספקת. בעתירתם, כך טוען המשיב, שבים העותרים ותוקפים את ההליכים הפרטניים באופן גורף, תוך העלאת טענות שונות שנדונו והוכרעו באותו פסק-דין ובכך הם מבקשים לערוך "מקצה שיפורים" ולפתוח יריעת מחלוקת שכבר נדונה והוכרעה ויש לגביה מעשה בית דין. משכך, סבור המשיב כי הטענות הכלליות שמעלים העותרים דינן להידחות על הסף. בהתייחסו בפירוט להחלטות שהתקבלו בעניינם של כל אחד מן העותרים טוען המשיב כי המדובר בהחלטות ענייניות, מנומקות וסבירות אשר לא קמה כל עילה להתערב בהן וכי כל החלטה התבססה על תשתית עובדתית, ברמת הראיה המנהלית, המלמדת כי התואר הושג בדרכים בלתי הולמות. בהקשר זה טוען המשיב כי העותרים לא ידעו לספק אינפורמציה מינימאלית ביותר אודות הליך הלימודים או אודות עבודת הגמר שהגישו ובחלק מן המקרים אף נמצאה עבודת גמר זהה לשלהם או שנמצאו בה פגמים משמעותיים. משלא עלה בידי העותרים להזים ממצאים אלו סבור המשיב כי יש לדחות את בקשתם ועוד הוא טוען כי ההשגות שהגישו העותרים, כמו גם פניות נוספות מטעמם, נבדקו כולן בדקדקנות ובקפידה אך לא נמצאה הצדקה לקיים ראיון נוסף למי מהם. לעניין טענת ההפליה שהעלו העותרים אל מול בוגרים שתוארם אושר לפני החלטת ההקפאה טוען המשיב כי העותרים אשר נמצאו כבלתי זכאים לתואר אינם רשאים לצפות כי תוארם יאושר רק משום שקיימים אחרים שתוארם אושר ועניינם לא נבדק, ועוד הוא טוען כי במקרים בהם התגלתה תשתית עובדתית המצדיקה זאת הוא שלל אישורי שקילות שניתנו לבוגרים לפני החלטת ההקפאה וכן נבחנת על ידו האפשרות לשלול אישורים נוספים שניתנו לבוגרים אשר נתגלו עבודות גמר דומות מאוד לעבודתם.

כמו כן טוען המשיב כי יש לדחות את הטענה שההחלטות עומדות בניגוד להתחייבויות המדינה במסגרת אמנות בינלאומיות בדבר שיתוף פעולה בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה, בציינו כי היא נטענה בסתמיות ומבלי להפנות להוראות המתאימות באמנות הרלבנטיות ומכל מקום, אין לה בסיס שכן חובותיהן של המדינות החתומות על האמנה נוגעות להכרה הדדית בתארים אקדמיים לצורכי קבלה למוסדות השכלה גבוהה ולצורכי לימודי המשך והן אינן מגבילות את שיקול דעתם של מעסיקים באשר למעמדו של התואר לצורך עניינים הנובעים מיחסי העבודה. לבסוף מציין המשיב כי העותרים משמשים בצבא הקבע ושכרם וגמלותיהם ממומנים מכספי הציבור. על כן חלה עליו, כמי שמשמש כידו הארוכה של המעסיק הציבורי, חובה מוגברת לוודא כי ההטבות הכספיות משולמות למי שזכאי להן ולו בלבד, וכי נוכח הממצאים שהתגלו בעניינם של העותרים אין באפשרותו להכיר בתואריהם לצורכי דירוג ושכר.

11.בתשובתו לעתירות נגד ההחלטות בסבב הראיונות השני מוסיף המשיב וטוען כי בעתירה זו לא פירטו העותרים את הטענות הספציפיות שיש לכל אחד מהם אף שכל החלטה עומדת לעצמה וכי זו הוגשה כעתירה עקרונית תוך התייחסות לעניינים הפרטניים לצורכי הדגמה בלבד. על כן התייחס גם המשיב בתשובתו לטענות שהועלו על דרך של הדגמה בלבד והוא מדגיש כי למעשה שבים העותרים ותוקפים באופן גורף גם בעתירה זו את ההליכים הפרטניים תוך העלאת טענות שכבר נדחו בפסק הדין שניתן בעתירות נגד ההליכים הפרטניים ועוד הוא טוען כי חלק ניכר מן העותרים לא השיגו על ההחלטות שהתקבלו בעניינם טרם שפנו לבית משפט זה ועל כן עתירתם לוקה באי מיצוי הליכים. לגופם של דברים טוען המשיב כי הראיונות החוזרים היו זהים במתכונתם לסבב הראיונות הראשון ומדובר בהליכים סבירים וראויים שאין כל עילה להתערב בהם ואין כל יסוד לטענה כי סבב זה התאפיין ברמת קושי גבוהה יותר ונועד להכשיל את הבוגרים. לטענתו כיוון שהראיונות החוזרים לא סטו מהעקרונות ומהמדיניות לפיהם נערך סבב הראיונות הראשון, בו לא ראה בית המשפט להתערב, לא קם בסיס להתערבות גם בסבב הראיונות השני. עוד טוען המשיב כי אין להתפלא על כך שלאחר קיום סבב הראיונות השני אושרו על ידו מספר נמוך יחסית של בקשות שכן על פני הדברים קיים סיכוי קטן שאותם בוגרים שלא הפגינו ידע בראיון הראשון יפגינו בקיאות בראיון השני. לבסוף מכחיש המשיב את טענת העותרים כי הבקשות נדחו מטעמים "סכמטים ושבלוניים" בהדגישו כי המדובר בטעמים ענייניים וכי כל מקרה נבחן לגופו.

דיון

12.ככלל פועל המשיב בעניין אישור שקילות בהתאם לכללים שקבע לשיטת ה"למידה מרחוק" (שאינם הכללים להערכת תארים אליהם הפנו העותרים). שני התנאים המרכזיים לצורך מתן אישור שקילות על פי הכללים הרלוונטיים לעניין זה הינם: היות המוסד בו למד המבקש מוכר על ידי המדינה בה הוא פועל כמוסד המוסמך ליתן תארים אקדמיים והצגת מסמכים המעידים על כך שהמבקש עמד בכל דרישותיו של אותו המוסד (ראו: הכללים להערכת תארים זרים מיום 12.11.1997; חוזר המשנה לנציב שירות המדינה מיום 22.8.2004; ופסקה 14 לפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה. ראו גם הכללים מיום 10.5.2005 להערכת תארים אקדמיים (ראשון או שני) שהוענקו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ואשר נלמדו בשיטת "הלמידה מרחוק" ולתארים שלישיים זרים לצורכי דירוג ושכר, בהם התווספו תנאים נוספים וביניהם עמידה בבחינה). יחד עם זאת, הדעת נותנת כי מקום שבו מתעורר חשד כי המבקש אישור שקילות קיבל את התואר שלא כדין יש למשיב סמכות ואף חובה לבחון ולבדוק האם קיים בסיס
לחשד זה טרם שיתן למבקש אישור שקילות, על כל ההטבות הכרוכות בכך. זאת ועוד. בפרשה דנן קבע בית המשפט בפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה כי על המדינה לערוך בדיקה פרטנית לצורך בירור החשדות נגד בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה (וראו גם ההחלטה מיום 11.1.2005 בבקשות למתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט), אשר במסגרתה ייערך לכל אחד מן הבוגרים שימוע כדין ותינתן לו הזדמנות הוגנת להוכיח את ניקיון כפיו. אשר על כן, בנסיבות המיוחדות של הפרשה שבפנינו לא נפל כל פסול בהתנהלות המשיב בהחליטו לבחון את הבקשות בדרך החורגת מן הכללים המנחים אותו דרך כלל בכגון דא.

אשר לסבירותם של הליכי הבדיקה בהם נקט המשיב הרי שזו נבחנה על ידי בית המשפט במסגרת העתירות נגד ההליכים הפרטניים ובפסק הדין שניתן בהן אישר בית המשפט את מתכונת הראיונות הפרטניים לבוגרי הנציגות כהליכים ראויים וסבירים המקיימים את החובה לערוך לכל אחד מן הבוגרים שימוע טרם שתסורב בקשתו לאישור שקילות. בצדק טען אפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענות הכלליות שהעלות העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נשאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12). משלא הצביעו העותרים, שרובם ככולם היו צד לעתירות הקודמות בפרשה, על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה (השוו בג"ץ 1443/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 25 (לא פורסם, 22.5.2008)).

13.אשר לטענות הפרטניות שהעלו העותרים בעתירות נגד ההחלטות בסבב הראיונות הראשון. שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מינהלית להתערבות כזו (ראו והשוו: בג"ץ 7611/01 מכבי מגן אגודה שיתופית לביטוח הדדי נגד מחלות בע"מ נ' שר האוצר, פסקאות 21-22 (לא פורסם, 20.8.2006)); בג"ץ 6620/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הוועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות, פסקה 19 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר (לא פורסם, 3.9.2006) והאסמכתאות המובאות שם). בחנתי את הטענות הפרטניות שהעלו העותרים בדבר פגמים שנפלו בראיונות שנערכו לכל אחד ואחד מהם וכן עיינתי בתגובתו המפורטת של המשיב לטענות אלו ושוכנעתי כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של המשיב בענין זה ובהחלטות שהתקבלו על ידו שלא לאשר קיומו של ראיון חוזר, ושלא ליתן אישור שקילות. זאת משום שהחלטות אלה אינן חורגות ממתחם ההחלטות הסבירות ולא נפל בהן כל פגם אחר המצדיק את התערבותנו. לעניין קיום ראיון חוזר, אותו ביקשו כאמור חלק מן העותרים (כסעד עיקרי או חלופי), הרי שכבר בעתירה נגד ההליכים הפרטניים טענו העותרים שעל המשיב לאפשר קיומו של ראיון חוזר לכלל הבוגרים שבקשתם נדחתה ולא רק לאלו שסירבו לשתף פעולה במהלך הראיון המקורי. אך טענה זו נדחתה ובית המשפט קבע בעניין זה כי "משהגיעו המשיבים למסקנה כי קיימות בעניינם של חלק מהבוגרים ראיות מנהליות המצדיקות מסקנה כי תואריהם הושגו במרמה, וזאת חרף ההזדמנות שניתנה לבוגרים לשכנע את המשיבים כי התארים הושגו בדרכים כשרות, אין מקום לחייב את המשיבים לערוך ראיונות אלה פעם נוספת", ועוד נקבע שם כי המשיב יבחן בכל מקרה לגופו ויחליט האם יש מקום לאשר קיומו של ראיון חוזר (פסקה 8 לפסק הדין). הנה כי כן, טענת העותרים כי על המשיב לאשר לכל אחד מהם הזדמנות נוספת להוכיח את ניקיון כפיו, נדחתה בעבר על ידי בית משפט זה ואין כל מקום להידרש אליה בשנית.

14.הטענות שהעלו העותרים בעתירה נגד ההחלטות בסבב הראיונות השני אף הן דינן להידחות. כזכור, טענו העותרים בעתירה זו כי לא ניתן להתבסס על הראיונות החוזרים לצורך דחיית הבקשה נוכח "עליית מדרגה" של ממש מבחינת הקושי בראיונות החוזרים לעומת הראיונות המקוריים. משקבענו כי אין פגם בכך שהמשיב כלל בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים וכי הליך זה מצוי בגדר מתחם הסבירות ממילא אין עוד מקום לטענה כוללנית זו. מאה שלושים העותרים לא פירטו בעתירה את הליך הראיון החוזר שנערך להם. ממילא לא ניתן להידרש לטענה כי נפל פגם ספציפי בראיון החוזר שנערך למי מהם, וכן לא ניתן לבחון האם השאלות שנשאלו חרגו מגדר שאלות שנועדו לבחון את ניקיון כפיהם בקבלת התואר והיוו הליך של בחינה גרידא, כטענתם. עיון בתמלילים המדגמיים שצירפו העותרים לתמיכה בטענותיהם אלה מעלה כי במסגרת הראיונות החוזרים הם אכן נשאלו שאלות לגבי הליך הלימודים ולגבי תוכנם, אך לא מצאתי כי המשיב חרג באותם המקרים משאלות ברמה בסיסית, אותן רשאי היה לשאול בהליך כגון דא. כמו כן, לא מצאתי פסול בעובדה שהמשיב שלח לבוגרים שבקשתם לאישורי שקילות נדחתה מכתבים בנוסח זהה הכוללים בין נימוק אחד לשלושה נימוקים, לפי העניין, בהיות הפגמים אותם מצא המשיב בהליך הלימודים של העותרים דומים זה לזה מטבע הדברים.

15.לא מצאתי ממש בטענתם הנוספת של העותרים כי הם הופלו לרעה לעומת בוגרים אחרים של נציגות אוניברסיטת לטביה אשר בקשתם לאישור שקילות התקבלה לפני החלטת ההקפאה. עמדתו של המשיב שלא לשוב ולבחון את זכאותם של הבוגרים אשר קיבלו אישור שקילות לפני החלטת ההקפאה היא עמדה סבירה נוכח העלויות הכרוכות בהחלטה לבחון גם את זכאותם של אלפי הבוגרים הללו ובייחוד נוכח העובדה כי החלטה כזו כרוכה בשלילת אישורים שכבר ניתנו. זאת ועוד, המשיב ציין בפנינו כי ככל שהתגלתה תשתית עובדתית המצדיקה זאת - נשללו על ידו גם אישורי שקילות שניתנו לבוגרים לפני החלטת ההקפאה ומכל מקום, גם אילו קיים המשיב הליכים לשלילת אישורי שקילות שניתנו לבוגרים לפני החלטת ההקפאה לא היה בכך כדי לקדם את עניינם של העותרים שכן משמצאנו כי נערך לעותרים הליך שימוע כדין וכי לא נפל פגם בהחלטת המשיב שלא ליתן להם אישורי שקילות או
לקיים להם ראיון נוסף, הרי שגם אם יימצא כי עניינו של מי מהבוגרים שקיבל בעבר אישור שקילות דומה לעניינם של העותרים, תוצאת הדברים תהא כי על המשיב לשלול את אישור השקילות שניתן לאותו בוגר אך לא יהא בכך כדי להצדיק מתן אישור שקילות לעותרים (השוו בג"ץ 4212/07 דנון נ' משרד ראש הממשלה, פסקה 10 (לא פורסם, 8.11.2007)). לא למותר להוסיף ולציין בהקשר זה כי החלטת המשיב להתמקד בבחינת זכאותם של הבוגרים שביקשו אישור שקילות רק לאחר החלטת ההקפאה, עמדה בפני בית משפט זה עוד במהלך הדיון בעתירות נגד ההליכים הפרטניים והוא מצא כי ההליכים סבירים וראויים. לבסוף, טענת העותרים כי אי מתן אישורי השקילות על ידי המשיב עומד בניגוד לאמנות בינלאומיות עליהם חתומה מדינת ישראל אכן הועלתה באופן כללי וסתמי כטענת המשיב ובלא להפנות לאמנות הרלבנטיות. על כן, אין מקום להידרש אליה.

מכל הטעמים המנויים לעיל אציע לחברי לדחות את העתירות ולחייב את העותרים בכל אחת מהן לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.

הנשיאה ד' ביניש:

אני מסכימה.

השופט ח' מלצר:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תנאים להכרה במכללה

  2. ביקורת שיפוטית חופש אקדמי

  3. הסכם קיבוצי שכר סטודנטים

  4. אוניברסיטת לטביה אישור שקילות

  5. הסכם קיבוצי אוניברסיטת חיפה

  6. הסכם קיבוצי אוניברסיטת תל אביב

  7. הסכם קיבוצי האוניברסיטה העברית

  8. הסכם קיבוצי אוניברסיטת בר אילן

  9. הסכם קיבוצי האוניברסיטה הפתוחה

  10. הסכם קיבוצי מוסדות להשכלה גבוהה

  11. הסכם קיבוצי סגל אקדמי אוניברסיטה

  12. הסכם קיבוצי אוניברסיטת בן גוריון

  13. עתירה לביטול סעיף בתקנון אוניברסיטה

  14. תביעה על ציון נמוך במבחן באוניברסיטה

  15. מכרז פומבי להקמת בניין מעבדות ומשרדים באוניברסיטה

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון