אזיקים על עצורים


הנאשם הואשם בעבירה לפי ס' 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן-"החוק").

במועד הנקוב בכתב האישום, נסע הנאשם יחד עם שניים אחרים ברכב "סובארו" בצבע לבן, בעיר טייבה, משנעצר על ידי שוטרי יחידת "אלמוג" - משטרת ישראל.

מיד לאחר שנעצר והורד מרכב הסובארו, נמצא בסמוך אקדח מסוג "גלוק", שהינו נשק, ופרטיו רשומים עלי כתב האישום.

עובדות אלה מוסכמות ונתונות בפני.

המחלוקת היחידה הנטושה בין באי-כח הצדדים המלומדים, התובעת, עו"ד גבי ליברמן, והסניגור עו"ד זילברמן הינה הקשר של הנאשם לאקדח מסוג "גלוק" המצויין לעיל.

התובעת המלומדת, נשענת בעתירתה על עדויות השוטרים שחזו בעיניהם כיצד משליך הנאשם את האקדח לאחר שהרכב בו נסע נחסם על ידם.

מנגד, נשען הסניגור על עדות הנאשם שהכחיש כל קשר אל האקדח. כמו גם על עדות חוקר המשטרה, רס"מ מנשה אופק, שחקר כל אחד מיושבי הרכב כאילו היה הוא זה שהשליך את האקדח מן הרכב והחוצה במהלך הנסיעה.

ראשית לכל, תמצית ראיות התביעה:

מפקח רמי ימין נסע ברכב אחרי רכב המשטרה בו נסע רס"ר רענן גולן. העד סיפר על החלטתו של רס"ר גולן לעצור את רכב הסובארו הלבן לבדיקה. רס"ר גולן חסם את נסיעת הסובארו מקדימה, ואילו הרכב בו נסע מפקח רמי ימין, חסם את נסיעת רכב הסובארו מאחור.

קצין המשטרה יצא מרכבו, פתח את הדלת הימנית האחורית של רכב הסובארו ואמר לנאשם לצאת החוצה. בעת הזו: "...כשאני מושך אותו החוצה, אני מזהה ביד ימין אקדח שחור, כעקרון לא ידעתי איזה סוג, צעקתי אקדח ומשכתי אותו שמאלה כדי שלא יפלוט לנו כדור או ישתמש בנשק כנגדנו... האקדח נזרק עם יד ימין מתחת לבית השחי יד שמאל שלי לגינה הסמוכה, כאשר אני מלווה את האקדח במבט...". (עמ' 19 ש' 23-28).

קצין המשטרה הודיע לנוסעי רכב הסובארו שהינם עצורים והניח אזיקים על ידיהם. בהמשך, תפס העד את האקדח, הוציא את המחסנית ושמר שלא תוטבענה טביעות אצבעותיו על האקדח.

התאורה במקום היתה נוחה, נוכח פנס רחוב שהיה במקום. (עמ' 20 שורה 13, 14). בכל מקרה, את האקדח בידו של הנאשם: "... ראיתי ממרחק של חצי מטר". (עמ' 20 ש' 15).

קצין המשטרה דחה נמרצות הנחת הסנגור, שמקום האירוע לא היה די מואר (עמ' 26 ש' 14). בדומה, דחה את הצעתו לפיה השוטרים שאלו את נוסעי רכב הסובארו מי זרק את האקדח (עמ' 27 ש' 5-6). לגישת קצין המשטרה החוקר מנשה אופק קרא את דוחות הפעולה לפני שחקר את נוסעי רכב הסובארו, והוא עצמו לא שוחח עם החוקר לפני שחקר את החשודים (עמ' 27 ש' 7-12).

רס"ר רענן גולן תיאר בבית המשפט את אופן לכידת הנאשם. לאחר חסימת נסיעת רכב הסובארו פרקו השוטרים משני הרכבים בהם נסעו. העד רץ לבחור שישב ליד הנהג, אילו מפקח רמי פנה לדלת הימנית האחורית, שמשם ניסה להוציא את הנאשם. מפקח רמי התקשה למשוך את הנאשם החוצה, ורס"ר גולן בא לסייע לו. בזמן זה הבחין: "...אני
מבחין באקדח ביד ימין של הנאשם, אקדח שחור, צעקתי לרמי ש'יש אקדח, יש אקדח' והנאשם זרק את האקדח כמה מטרים קדימה תוך שאני שומר על קשר עין רצוף הלכתי להביא את האקדח, ראיתי שזה אקדח, מחסנית בפנים, הקצין רמי בא ופרק את הנשק, החשודים נעצרו והובאו לתחנה להמשך טיפול". (עמ' 9 ש' 1-4).

רס"ר גולן זוכר את דברו של הנאשם לחשוד אחר בשם עזאם בשעה שעבר בסמוך לו בתחנת המשטרה. הנאשם אמר לאותו עזאם: "לא ראית כלום" (עמ' 9 ש' 8).

רס"ר גולן בטוח היה, שמקום האירוע היה מואר בפנס רחוב (עמ' 10 ש' 3-10).

לשאלות הסנגור המלומד ציין העד, כי רשם את הדוחות- בהם, מן הסתם, עיין החוקר- לפני שנחקר הנאשם. הוא עצמו לא שוחח, כל עיקר, עם החוקר לפני חקירת הנאשם (עמ' 16 ש' 3-12). העד הרחיב, לבקשת הסנגור, בעניין התאורה במקום האירוע ועל המרחק ממנו ראה את האקדח בידי הנאשם: "אני צמוד אליו" (עמ' 18 ש' 1).

רס"ל אסף מרום אבטח עם נשק ארוך את מפקח רמי בעת שזה ניסה להוציא את הנאשם אל מחוץ לרכב הסובארו. רס"ל אסף מרום ראה בעיניו איך הנאשם: "זרק משהו". רס"ר גולן ישר קפץ למקום אליו נזרק הדבר הביא את הנשק ואמר שזה אקדח (עמ' 28 ש' 21-24).

רס"ל אסף מרום היה עד לצעקות הנאשם לאחד החשודים האחרים: "לא ראית כלום" (עמ' 28 ש' 26).

מן העבר השני העיד הנאשם.

הנאשם סיפר בבית המשפט על נסיבות הצטרפותו לנסיעה ברכב הסובארו. במהלך הנסיעה עצרו שוטרים את נסיעת הרכב תוך שהם צועקים: "מי זרק, מי זרק" (עמ' 32 ש' 9). בא אליו שוטר והניח אזיקים על ידיהם. לדברי הנאשם עדויות השוטרים בבית המשפט: "...זה סרט, הכל שקר זה בראש שלהם. לא היה לי ביד שום דבר, לא ראיתי אקדח, כלום". (עמ' 32 ש' 23).

הנאשם הדגיש בעדותו בבית המשפט, שלא ראה, שמישהו זרק: "...לא ראיתי משהו נזרק ולא ראיתי כלום" (עמ' 33 ש' 15).


הנאשם ציין, כי אין למי מאנשי המשטרה דבר כלפיו, והוא אינו מכיר את השוטרים (עמ' 34 ש' 26).

דיון:

שלושה שוטרים העידו על אשר חזו בעיניהם במקום האירוע. כל אחד משלושת השוטרים תאר, מנקודת מבטו את התרחשות האירוע. במוקד העדות זריקת האקדח על ידי הנאשם.

ראיתי כל אחד מעדי התביעה בעומדו על דוכן העדים. בחנתי אופן מסירת העדות ולא מצאתי כל סיבה שהיא לפקפק במהימנות העדים. נחה דעתי שכל אחד משלושת השוטרים, שהעידו לפניי, העיד אמת בבית המשפט.

כל עדות ועדות עומדת על רגליה שלה, בכוחה של כל עדות, לעצמה, לגבש יסודות העבירה כנגד הנאשם. בוודאי, ששלוש העדויות בהצטברותן פועלות כמקשה ראייתית אחת כנגד הנאשם.

דברים דומים לא אוכל לומר על עדות הנאשם בבית המשפט. הנאשם הותיר רושם עגום ביותר. לא ניתן להתבסס על עדותו בבית המשפט.

סנגורו המלומד של הנאשם יצא חוצץ כנגד עדויות השוטרים. לגישת הסנגור המלומד, מדובר בשלושה עדים שבחרו למסור עדות שקר בבית המשפט.

על פי גרסת ההגנה נתממשה לפני בבית המשפט קונספירציה משטרתית כנגד הנאשם. שלושה שוטרים קשרו ביניהם להעיד שקר ולרקום עלילה זדונית כנגד הנאשם, שנסע לו לתומו ברכב חברו ולפתע מצא עצמו מואשם בעבירה פלילית.

הסנגור בלמדנותו לא ידע להסביר מדוע ולמה ירצו שלושה שוטרים להעליל עלילה שכזו כנגד הנאשם, במצב דברים בו שניים מתוך שלושת השוטרים לא הכירו את הנאשם טרם האירוע. לא לאחד מהם היה בעבר סכסוך עמו, ובטח לא נתפתחה איבה ביניהם.

שלושת השוטרים תיארו בבית משפט את האירוע באופן דומה ביותר לתיאור אותו העלו על הכתב זמן קצר ביותר לאחר המעצר (ראה: ס/1- ס/3). הסנגור לא יכול היה ליתן הסבר הגיוני מדוע שלושת השוטרים - במיוחד, קצין המשטרה מפקח רמי ימיני ורס"ל אסף מרום, שאינם שייכים למשטרת טייבה - יבקשו להפליל דווקא את הנאשם ולא את אחד מחבריו שישב עמו ברכב.


לגישת ההגנה, האקדח הושלך מהרכב בו נסע הנאשם והשוטרים לא ראו מי זה מבין יושבי הרכב השליך את האקדח. אם אכן כך, מזדקרת השאלה מדוע היה על השוטרים ל"הדביק" אחריות לאקדח דווקא לנאשם ?! בד בבד, לפתור מאחריות לאקדח את העבריין האמיתי?!

נראה, כי גישת ההגנה מרחיקת לכת, ואינה עומדת במבחן ההיגיון.

הנאשם הדגיש בעדותו בבית משפט, כי לא החזיק ברשותו כל אקדח, לא ראה אקדח, בוודאי שלא השליך אקדח.
עובדה היא, ואין בלתה, האקדח השחור מסוג "גלוק" נמצא במקום, מטרים ספורים ממקום עצירת רכב הסובארו.
לא נטען כי האקדח "הושתל" על ידי השוטרים במקום בו נמצא. הפועל היוצא מכך, כי האקדח, נשוא הדיון, הושלך מהרכב בו נסע הנאשם.


נתון זה מתיישב להפליא עם גרסת עדי התביעה ומפריך, לא מעט, גרסת ההגנה.

לו האקדח היה מושלך מתוך רכב הסובארו במהלך נסיעת הרכב - לא ניתן היה למצוא אותו במרחק מטרים ספורים ממקום עצירת הרכב.

יתר על כן, סביר להניח, שהאקדח לא היה נמצא במיידיות על ידי השוטרים, כפי שנמצא.

כמו כן, לו האקדח היה מושלך במהלך נסיעת רכב הסובארו, סביר להניח, שהשוטרים לא היו מצליחים לזהות בשעת חשכה שכזו זריקת חפץ מרכב נוסע, בטח לא זריקת אקדח שחור, בטח לא היו מזהים את מקום נחיתת האקדח, בתוך גינה, בחצר בית, מאחורי חומת אבן בגובה של למעלה ממטר.

הסנגור המלומד, הקדיש חלק ניכר מטיעוניו לתזה לפיה האקדח הושלך מרכב הסובארו במהלך הנסיעה, לאו דווקא על ידי הנאשם.

הסנגור לא מצא להוכיח סברתו זו.

הנאשם נמנע מלהעיד בבית המשפט על האקדח או/ו השלכת חפץ אחר מן הרכב במהלך הנסיעה.

הסנגור לא זימן לעדות, וממילא לא העיד את חבריו של הנאשם לנסיעה ברכב הסובארו.

לעובדת הימנעות ההגנה מלהעיד עדים, שהיה בכוחם להעיד לטובתה, משמעות משפטית העומדת לחובתה. [ראה: ע.פ. 728/84 חרמון נ' מ"י (פד"י מא (3) 617 בעמ' 625; ע"פ 112/52 גבוב נ. היומ"ש פ"ד ז' 251; ע"פ 677/84 דוד נ' מ"י פ"ד מ"א (4) 33, בעמ' 48; ע"פ 437/82 אבו נ' מ"י פ"ד ל"ז(2) 85, בעמ' 97; ע"פ 663/81 חורי נ' מ"י פ"ד לו (2) 85 בעמ' 94] לאמור, מתרס ההגנה אותו ביקש הסנגור להקים מעורער מיסודו.

ועוד, לא למותר להוסיף, כי עדויות השוטרים רס"ל מרום - עליו מצא הסניגור להישען משהו בטיעוניו - ורס"ר רענן גולן על דבריו של הנאשם בתחנת המשטרה לעזאם: "לא ראית כלום", כמצוטט לעיל - מתיישבים ומשתזרים בראיות התביעה.

הסנגור המלומד, מצא חיזוק לטענת ההגנה לפיה השוטרים שיקרו בעדותם, בכך שלו היו בטוחים השוטרים בעמדה אותה ביטאו בבית המשפט לא היו שולחים ומבקשים למצוא טביעות אצבע על האקדח.

יפה עשו השוטרים משביקשו למצוא ראיות נוספות, ראיה אובייקטיבית בדמות תוצאות בדיקת טביעות האצבע. אין בכך, ולו בשמץ קצת כדי לתמוך בגרסת הסנגור.

גדולה מזו, לו היה ממש בעמדת ההגנה היו השוטרים עושים כל, ובוודאי נמנעים מהעברת האקדח לבדיקת מעבדה. בדיקה זו יכולה הייתה להוכיח "חפותו" של הנאשם. בד בבד, להוכיח שמאן דהוא אחר (אחד הנוסעים האחרים) החזיק באקדח - ולא הנאשם. בכוחם של תוצאות בדיקת מז"פ היה להאיר את "גרסתם השיקרית" של השוטרים - והמה הראשונים לדעת זאת.

לאמור, בדיקת טביעת האצבעות, שנדרשה על ידי השוטרים - אינה מתיישבת עם גרסת ההגנה, אלא דווקא עם עמדת התביעה.

הסנגור המלומד, השתית הגנתו על העובדה, שחוקר המשטרה, רס"ם מנשה אופק, חקר את נוסעי רכב הסובארו, לאחר שהזהיר, כל אחד מהם, בנפרד, כחשוד בהשלכת האקדח.

לגישת הסנגור המלומד, לו השוטרים היו בטוחים באחריות הנאשם, רס"מ מנשה אופק לא היה חוקר ומזהיר כל אחד משלושת נוסעי הסובארו.


צרת טיעונו המלומד של הסנגור, כי החוקר, רס"מ אופק, נשאל בנושא על ידי הסניגור, וזה השיב, כי חקר כפי שחקר את האחרים כחשודים: "...רק בגלל הפרוצדורה שמכווינה אותי, שאומרת שבמקרים כאלה חוקרים את כולם באזהרה כחשודים, ואם יתברר מאוחר יותר שהיה משהו לא צריך להזמין אותו שוב, סך הכל פרוצדורה משטרתית, זאת פרוצדורה שידועה לכל" (עמ' 7 ש' 9-13).

זאת ועוד, העד, רס"מ אופק, אישר לסנגור בחקירה נגדית, שקודם חקירת נוסעי רכב הסובארו קרא את דוחות הפעולה של השוטרים (עמ' 6 ש' 9-10, 21).

על פי דוחות הפעולה ידע חוקר המשטרה, ידוע היטב, שהנאשם הוא האיש שהשליך את האקדח תוך כדי הוצאתו מרכב הסובארו על ידי השוטרים. במצב דברים זה, ברור, שרס"מ אופק הזהיר את נוסעי רכב הסובארו, לא מטעמיו של סנגור, אלא מן הטעמים אותם ציין, כמצוטט לעיל.

לאמור, אין בתזה שנטענה על ידי ההגנה - ולא כלום.

ועוד, הסנגור המלומד, ניתח עדויות השוטרים בבית המשפט. כמו גם, דוחות הפעולה שרשמו לאחר האירוע. הסנגור הבליט כל סתירה שוני או הבדל בין העדויות השונות. למשל, מפקח רמי ימין ציין בבית המשפט שאף אחד לא עזר לו להוציא את הנאשם מן הרכב לעומתו רס"ר גולן סיפר שסייע למפקח ימני להשתלט על הנאשם. רס"ר גולן "שכח", אליבא דסנגור, לציין בדוח את הגדר מעליה נזרק האקדח.

בדקתי הסתירות אותן מצא הסנגור לציין, ולא מצאתי שיש בהן כדי להחליש, ולו במקצת, מכוחן הראייתי של העדויות.

ביתר שאת, דווקא הסתירות מלמדות על העדר תיאום מוקדם בין השוטרים, כנטען על ידי הסנגור. לו היה ממש בגרסת הסנגור ניתן לשער שהשוטרים היו מקפידים במסירת עדות שזורה ומאורגנת לפרטי פרטיה. בדומה, בנשוא ענייננו העיד, רס"ל אסף מרום, שלא ראה כלל השלכת אקדח אלא חפץ שהוא. עדות, שאינה בדיוק מתאימה להיות עדות של קושר בקשר פלילי נגד הנאשם.

הסניגור המלומד העיד מטעם ההגנה את המהנדס סאלח ג'באלי, שהעיד בבית המשפט על כך שברחוב אליו הובא על ידי הסניגור, כרחוב בו בוצעה העבירה (ראה: ס/4, ס/5), לא היתה מעולם תאורת רחוב.

עובדה זו, מוכיחה, אליבא דסניגור, טענת ההגנה, שהשוטרים שיקרו במצח נחושה בבית המשפט.

הסניגור נמנע מלהציג התמונה - ס/4, כמו גם את מפת העיר טייבה - ס/5, בפני השוטרים.

לא מדובר בהימנעות של מה בכך. הסניגוריה השתיתה הגנתה על היות האיזור חשוך ולא מואר. משזו היתה טענתה מתחילת הדרך, צפוי היה כי השוטרים ידרשו להסביר המוצגים הנ"ל, שיש בהם, לכאורה, לכרסם בגירסתם.
הדברים לא נעשו, ולכך משמעות משפטית שאינה תומכת דווקא בגישת ההגנה.

יתר על כן, גם אם אניח לטובת ההגנה, שהרחוב בו בוצעה העבירה לא היה מואר בתאורת רחוב, כנטען על ידי ההגנה - אין בכך כדי להחליש התשתית הראייתית שהונחה בפני.

למה אני מכוון?

השוטרים הותירו רושם אמין לחלוטין. השוטרים העידו על שחזו עיניהם. גם אם שגו בעניין תאורת הרחוב, העובדה שהיו בטוחים בתאורה שכזו מלמדת, כי המקום היה בסך הכל מואר מספיק על מנת לאפשר לעין אדם להבחין באקדח, כמתואר על ידם.

ועוד, קשה להניח לחובת השוטרים שהמה בחרו לשקר בנושא תאורת רחוב - ממצא עובדתי הניתן לבדיקה בכל רגע ורגע. השוטרים העידו על תאורת רחוב, הואיל והיו סמוכים ובטוחים שהמקום היה מואר בתאורת רחוב.

השוטרים תיארו את התאורה במקום הנדון. למשל, רס"ר גולן ציין תאורת הרחוב ביחד עם: "תאורת הניידות, האורות של הרכב. זה מקום די מואר בשביל לראות מה שראיתי" (עמ' 10 ש' 3-4). בדומה, מפקח רמי ימין מתאר את תאורת הרחוב ומוסיף: "אם יש לך רכב 4X4 עם אורות גבוהים אז רואים. חוץ מזה יש אורות של בתים, זה לא חושך מצרים" (עמ' 26 ש' 14-15).

ועוד, לגישת ההגנה, נראתה זריקה מהרכב. (ראה למשל עמ' 40 שורה 16; עמ' 32 שורה 9; עמ' 33 שורה 3; עמ' 33 שורה 14). אם אכן המקום היה כה חשוך, הכיצד הבחינו השוטרים בזריקת "חפץ חשוד" מהרכב בו נסע הנאשם במהלך נסיעת הרכב, כשהשוטרים נוסעים, בזמן זה, ברכבם שלהם?


כמצויין לעיל, היאך יכלו השוטרים לאתר את האקדח, במיידי, כאשר זה נזרק מעבר לחומה - אם לא ראו את האקדח במעופו, כמצויין על-ידי כל אחד משני השוטרים, במהלך עדותו בבית המשפט.

עיקר העיקרים, השוטרים ציינו כי ראו את הנאשם אוחז באקדח ממרחק של 2-3 מטרים ולא יותר. ממרחק כזה ניתן להבחין באקדח שחור דוגמת מוצג ת/3 גם במקום חשוך יחסית.

הנה כי כן, תשתית ראיות התביעה ניצבת איתנה במלוא אונה.

הסנגור המלומד, עו"ד זילברמן, טען בסיכומיו כי גם על פי גרסת התביעה לא הוכחה עבירה לפי סעיף 144 (ב) אלא לכל היותר, עבירה לפי סעיף 144 (א) (ראה עמ' 41 למטה).

לא אוכל לקבל עמדה זו.

גרסת הנאשם נדחתה על ידי מכל וכל. הוכחה התשתית העובדתית על פיה החזיק הנאשם בידיו אקדח טרם השליכו ממנו והלאה.

ראייה זו, מוכיחה נסיבתית, ולא רק, כי נשא והוביל אקדח בשעה שנסע ברכב הסובארו.

משאמרתי כל שאמרתי, קצרה הדרך אל המסקנה המשפטית, יסודות העבירה שיוחסה לנאשם בכתב-האישום, הוכחה עד תום.

הנאשם מורשע, אפוא, בעבירה לפי ס' 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אזיקים על עצורים

  2. ביטול פקודת מעצר

  3. ביטול מעצר מנהלי

  4. ביטול שחרור ממעצר

  5. אחידות בשחרור ממעצר

  6. תנאים להארכת מעצר

  7. אישור צו מעצר מנהלי

  8. ביטול צו מעצר אוניה

  9. בקשה לעיון חוזר מעצר

  10. התנגשות ברכב שעצר בצד

  11. בקשה לשינוי תנאי מעצר

  12. חילוט ערבות שחרור ממעצר

  13. ביקורת שיפוטית מעצר מנהלי

  14. חילוט ערבות הפרת תנאי מעצר

  15. בקשה לעיון חוזר תסקיר מעצר

  16. בקשה נוספת לעיון חוזר מעצר

  17. בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר

  18. התנאים למעצר עד תום ההליכים

  19. בית דין צבאי מעצר עד תום ההליכים

  20. אי הגשת כתב אישום במשך שנה הארכת מעצר

  21. בקשה לעיון חוזר מעצר עד תום ההליכים

  22. פגיעה מאחור ברכב שעצר לפני מעבר חציה

  23. בקשה לביטול החלטת מעצר עד תום ההליכים

  24. תביעה על סך 70,000 ₪ בטענת מעצר שווא רשלני

  25. פגיעה מאחור ברכב שעצר במטרה לבצע פניית פרסה

  26. תא המטען נטרק על הנהג לאחר שעצר בצד הכביש לצורך החלפת פנצ'ר

  27. תביעה בגין מעצר שווא פעמיים לאחר שהודיע שהרכב באובדן מוחלט ואף חתם על מסמכים בהם ויתר על הרכב

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון