אזרחות לאדם ששירת בצה''ל


1. תמצית העובדות:

עניינה של עתירה זו בבקשתו של העותר להורות למשיב להעניק לעותר אשרה לישיבת קבע בישראל. זאת בניגוד להחלטת המשיב מיום 13.12.05, בה סירב המשיב לבקשתו של העותר להסדרת מעמדו בישראל. העותר טוען כי יש לו סיכוי טוב לקבל אשרה לישיבת קבע בישראל על יסוד קריטריונים לחריגים ובשל היותו אב לבן אשר שירת שירות צבאי בצה"ל.

2. הליכים קודמים:

העותר פנה מספר פעמים למשיב על מנת שיעניק לו רשיון ישיבה בארץ. לראשונה ביקש העותר בשנת 1999 מעמד על סמך היותו אביו של גיא גבידולין. בקשתו נדחתה.

בשנת 2001 קיבל העותר מעמד מסוג ב/1 מכוח היותו נשוי לזכאית חוק השבות (אשתו השניה). משיחסיו עם אשתו השניה עלו על שרטון, בוטל רשיון הישיבה שניתן לעותר מטעם המשיב.

העותר עבר להתגורר עם גרושתו, אשתו הראשונה, כאשר הוא שוהה בארץ באופן בלתי חוקי. כעת מבקש העותר מעמד על סמך ניהול חיים משותפים עם גרושתו. עוד טוען העותר כי יש להעניק לו מעמד כהורה לילד המשרת בצה"ל, מאחר ובנו השני, אילן, אשר הינו תלמיד תיכון, עומד להתגייס לצה"ל ביולי 2006. ביום 13.12.05 החליט המשיב שלא להיעתר לבקשתו של העותר למתן רשיון ישיבה בארץ וכנגד החלטה זו מכוונת העתירה שבפני.

3. טענות הצדדים:

לטענת העותר, המקרה שלו הינו מקרה הומאניטרי חריג וזאת בשל העובדה שהעותר הינו אדם מבוגר, בעל משפחה המתגוררת בארץ, ללא עבר פלילי, אדם חיובי וללא כל קרובים אחרים החיים בארץ מוצאו וכל משפחתו בישראל. לטענתו, אי מתן אישור ישיבה בארץ לעותר וגירושו עלול להביא לפירוקה ולהרס של משפחתו, לנזק קשה ובלתי הפיך במאמציו של הבן אילן בתקופת הבגרויות טרם גיוסו לצה"ל וכי אם יוצא כנגד העותר צו גירוש, התקף ל- 10 שנים, לא יוכל העותר להגיש בקשה לקבלת מעמד כאשר בנו, אילן, יגויס לצה"ל מכוח היותו אב לילד המשרת בצה"ל.

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה הן דחיה על הסף מחמת אי נקיון כפיים וחוסר תום לב של העותר והן דחיה לגופם של דברים בהיות החלטת המשיב סבירה וראויה ובהעדר כל עילה שיפוטית להתערב בה.

לטענת המשיב, העותר לא הציג את התמונה המלאה בפני ביהמ"ש, הצהיר בפני המשיב אודות פרטים שהינם שגויים (הצהיר כי הוא גרוש בעת כניסתו לישראל לראשונה, כל זאת כאשר היה נשוי לאשתו השניה), התחייב בפני המשיב לצאת מהארץ בתאריך מסוים ולא מילא אחר הבטחתו וכדומה. על כן, טוען המשיב, יש לדחות את עתירתו של העותר על הסף בשל אי נקיון כפיים.

לעניין בקשתו של העותר להיתלות בקשריו עם ילדיו טוען המשיב כי העותר איננו אביו של אילן, זאת על פי הרישום במרשם האוכלוסין, תעודת לידתו של אילן ומסמכים נוספים. על כן, טוען המשיב, העותר מסר פרטים כוזבים בעתירתו והדבר מהווה חוסר נקיון כפיים. העותר טוען מנגד כי על אף המסמכים הנ"ל, אילן הוא בנו והעותר אף מוכן לבצע בדיקת רקמות, בדיקה אשר בוצעה במהלך ניהול הדיון בעתירה שבפני, אך תוצאות הבדיקה טרם התקבלו.

המשיב טוען בנוסף כי נוהל מתן מעמד לבני זוג שאינם נשואים אינו חל בעניינו של העותר מאחר והנוהל מיועד אך ורק לאלה השוהים כדין בישראל. אין די בחיים משותפים או בקשרי אהבה בין העותר ובת זוגתו כדי להעניק לעותר זכות לשהות בישראל.


כן טוען המשיב כי נוהל מתן מעמד להורים של חייל אינו רלוונטי לעניינו של העותר וזאת משום שהנוהל מסדיר מתן מעמד להורה לחייל ששירת בצה"ל מאז שנת 2000 ובנו הבכור של העותר, גיא, השתחרר משירותו הצבאי בשנת 1999. בנוסף, הנוהל גם איננו רלוונטי לעניין אילן, בנו השני של העותר, גם משום שעל פי הרישומים אילן איננו בנו של העותר וגם משום שהמעמד ינתן רק להורה לחייל אשר נמצא בשירות סדיר מזה 12 חודשים. בנו של העותר, אילן, עדיין לא התגייס לצבא ועתיד להתגייס רק ביולי 2006. בנוסף, גם נוהל זה מהווה חריג לכלל לפיו אין לאזרח זר זכות קנויה לשהות בישראל וככל שמבקש העותר ליהנות מנהלים חריגים עליו לכבד תחילה את חוקי המדינה ומוסדותיה.

המשיב מציין כי טענתו של העותר כי הוצא כנגדו צו גירוש למשך 10 שנים איננה מדויקת וכי בהתאם לנהלי המשיב, כאשר נמצא כי אדם זר שוהה בישראל שלא כדין, לא תותר כניסתו לישראל במשך 10 שנים אלא בכפוף לערבויות מתאימות ולנסיבות המצדיקות כניסה. על כן, העותר לא יהא מנוע כניסה אם בת זוגו תזמין אותו לישראל או אם יבקש לבקר בישראל ויפקיד ערבות מתאימה.


המשיב טוען כי העותר אף מנוע מלפנות לועדה הבין משרדית בעניין חריגים וזאת משום ששהה באופן בלתי חוקי בישראל.

4. דיון:

לעניין טענת המשיב לחוסר נקיון כפיים של העותר, אינני סבור כי התנהגותו של העותר מהווה חוסר נקיון כפיים במידה המצדיקה דחית עתירתו על הסף. אמנם העותר שהה בישראל שלא כחוק ואולם נראה מבדיקת השתלשלות העניינים כי מערכת יחסיו שנותקה עם אשתו ויצירת הקשר המחודש עם גרושתו הובילו לכך שעניין מעמדו לא הוסדר. לא שוכנעתי כי הדברים נעשו במטרה להונות את רשויות אכיפת החוק ונראה כי התהפוכות בחייו ומערכת יחסיו עם משפחתו הובילו למציאות כפי שהיא כעת. אמנם בכל האמור לעיל אין כדי להכשיר את מעשיו ואולם לא מצאתי לנכון לדחות עתירתו על הסף מטעם זה.

לגופו של עניין, לפי סעיף 1 (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן:

"מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה לפי חוק זה".

בהתאם לחוק, לשר הפנים שיקול דעת להעניק רישיון קבע:

"2. סוגי אשרות ורשיונות ישיבה [תיקון: תש"ס, תשס"א(3), תשס"ג]
(א) שר הפנים רשאי לתת -
(4) אשרה ורשיון לישיבת קבע."

למעשה, מבקש העותר לקבל מעמד של ישיבת קבע בהתאם לסעיף 2 (א) (4) האמור. שיקול דעתו של שר הפנים והפעלת מדיניותו במסגרת סעיף זה, כפופים לביקורת שיפוטית של בית המשפט. שיקול הדעת של משרד הפנים באשרה לפי סעיף 2(א)(4) לחוק הינו רחב ביותר. החוק אינו מגדיר את הקריטריונים להענקת רשיון כזה. לכן למשיב שיקול דעת רחב בנושא.
ראה:
בג"צ 431/89 ,758/88 קנדל ריצ'רד ו-10 אח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, עמ' 519-520;
עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים, תק-על 2005(3), 3248, עמ' 3250;
בג"צ 9211/04 צביון איבורה נ' משרד הפנים, תק-על 2005(3), 561, עמ' 567 (להלן: "בג"צ 9211/04").


לכן לצורך הכרעות שר הפנים בנושאים אלה, ישנם נהלים וקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הפנים. העותר מבקש כי המשיב יעניק לו רשיון שהות בישראל מכוח חריגים הקבועים בנהלים אלו. חריגים אלו הינם חריגים לכלל לפיו אין לאדם זר, שאינו אזרח ישראל, זכות קנויה להיכנס בשערי המדינה ולשהות בה.

לעניין מעמד הורה לחייל קיים נוהל מתן מעמד להורים לחייל/ים. הנוהל חל על חיילים שמשרתים בצה"ל 12 חודש. בנו של העותר, אילן, איננו משרת עדיין בצה"ל ועל פי הנוהל רק בתום שנה מתחילת שירותו בצבא יוכל העותר לקבל מעמד כהורה לחייל (במידה ויוכיח כי הוא ההורה הביולוגי של אילן) ולכן סעיף זה אינו חל כיום על העותר ואין אפשרות להעניק לו מעמד מכוחו. בכל מקרה, כפי שצוין, נוהל זה הינו חריג לכלל לפיו אין לאדם זר, שאינו אזרח ישראל, זכות קנויה להיכנס בשערי המדינה ולשהות בה ולכן העותר לא יכול לזכות במעמד מכוחו של הנוהל כאשר הוא שוהה בארץ שלא כדין.
גם הנוהל במסגרתו ניתן רשיון ישיבה לבן זוג שאיננו נשוי מיועד רק לאלה השוהים כדין בישראל. העותר הגיש בקשתו למשיב בעת ששהה בישראל שלא כדין. על כן, העותר איננו עומד בקריטריונים על מנת לקבל רשיון ישיבה כבן זוג שאיננו נשוי.

"הרציונאל העומד ביסוד הנכונות להעניק לבן זוג זר אזרחות או מעמד של תושב קבע בישראל הוא רציונאל הומניטרי שעיקרו - הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני
הזוג לחיות יחדיו תוך המשך מגורים בארץ והקמת משק בית משותף" (בג"ץ 7088/03 הנ"ל, בסעיף 4 לפסק הדין). עם זאת, נישואין עם תושב ישראלי אינם מקנים לבן הזוג הזר זכות לישיבת קבע לאלתר. מכוח הסמכות להחליט מי רשאי לבוא ולהשתקע בתחום המדינה, ניתנה למשיב סמכות לבקר ולפקח על הליכי הקניית הזכויות לבן הזוג הזר (ראו: בג"ץ 4156/01 לעיל; בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 787-788)".

עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים, תק-על 2005(3), 3248, עמ' 3250.

גם המשפט העברי, שהוא חלק ממקורות המשפט בישראל ומקור לפרשנות הוראות החוק מכוח חוק יסודות המשפט, התש"ם – 1980, מכיר בשמירת התא המשפחתי כשיקול הומניטארי, שיש לו משקל רב המעניק "פטור" מחובות אחרות החלות על פי דינים שונים (ראה לעניין זה דברים שכתבתי בעת"מ (חיפה) 1060/05 פלונית ואח' נ' שר הפנים, תק-מח 2005(3), 1954).

עם זאת, כשאר הערכים, אף הערך של שמירה על שלמות משפחות אינו ערך מוחלט ולעיתים הוא יידחה מפני ערכים אחרים. במישור היחסים בין אדם לחברו, ניתן לערך זה משקל ובהתאם, שמירה על שלמות המשפחה גוברת על צרכים בעלי אופי פרטי. ואולם, כאשר מתנגש הצורך לשמירה על שלמות המשפחה עם צורך ציבורי אחר, נדחה הצורך האישי מפני צרכים אחרים, ובהם אלו שעניינם שמירה על מסגרת חברתית/לאומית.

אכן התוצאה של גירוש העותר הינה תוצאה קשה אשר גוררת עמה את ניתוקו ממשפחתו והגלייתו למדינה אשר בה אין לו משפחה. שמירה על תא משפחתי הוא אמנם ערך הזוכה להגנה בשיטת המשפט בארץ וכן על פי המשפט העברי המנחה את בית המשפט בבואו לפרש תכלית חקיקה שעניינה שמירה על אופייה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. יחד עם זאת, ועם כל הקושי, נקבע בפסיקה כי אין לראות במקרה כפי זה שבפני טעם הומניטארי המצדיק חריגה מהמדיניות ומהנהלים כפי שגובשו ע"י שר הפנים בהתאם לסמכותו.

כבר נפסק במקרים דומים, כי למרות שהם אכן מצערים, אין בכך כדי להעניק רישיון קבע. אכן מתן רישיון קבע בעניינו של העותר עלול לפתוח פתח בעניינם של רבים אחרים כמוהו.
ראה: בג"ץ 9211/04 הנ"ל:

"... על רקע מדיניותו של שר הפנים, שאושרה על-ידי בית משפט זה פעמים רבות, "שלא להעניק אשרות לישיבת קבע לזרים, אלא במקרים חריגים, בהם קיימים שיקולים מיוחדים" (בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15, 19). כך, למשל, בעניין שנדון בבג"ץ 8093/03 ארטמייב נ' שר הפנים (טרם פורסם), נדחתה עתירה של עותר, כבן 30, יליד אוזבקיסטאן, שאמו זכתה לאזרחות ישראלית מכוח שבות, למרות טענתו כי הוא אדם בודד, את אביו אינו מכיר, ולא נותרו לו כל קרובים או מכרים זולת אמו, החיה בישראל, וחרף חששות שהעלה מפני שיבתו לאוזבקיסטאן, שבה שורר לדבריו משטר לאומני נוקשה". (ההדגשה הוספה ר.ש).

ניתן ללמוד כי גם בנסיבות דומות אלה אשר יהיה על אותו אדם לחיות ללא משפחתו, נפסק כי אין לאשר רשיון קבע.

בענייננו, לאחר ששהה העותר בארץ מספר שנים, הרי שהפכה ישראל למרכז חייו. לעניין זה, ראה דברים שנאמרו בעת"מ (ת"א) 2248/03 צ'יין שסוואן נ' שר הפנים ואח' , תק-מח 2004(2), 4145:

"הטענה הנטענת כיום כי ישראל הפכה להיות מרכז חייו של העותר, אינה רלבנטית לדעת העותרים, ובצדק.ואין המדובר בנימוק הומניטרי, וזה מסוג הנימוקים שכשלעצמם אין המשיבים אמורים לשקול". (ההדגשה הוספה ר.ש).נ((ההדגשה ספה ר.ש)

ער אני לקושי הנובע מן המצב אשר נוצר כאשר העותר נאלץ לעזוב את הארץ וילדיו יוכלו לחיות ולהישאר בישראל ואף לשרת בצה"ל, יחד עם זאת יש לקבוע את הגבול בהתאם לקריטריונים של המשיב, יחד עם הקושי הנלווה להחלטה זו.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בבג"ץ 8093/03 סרגיי ארטמייב נ' משרד הפנים ואח' , תק-על 2004(4), 2470:
"בתחום זה, כמו בתחומים אחרים, מתחשב הדין באינטרס הציבורי הכללי ובצורך להפעיל אמות מידה אחידות ושוויוניות. אכן, כך פסקנו לא אחת, במקרים דומים שהובאו בפנינו בעבר (ראו, למשל, בג"ץ 9369/99 טרנובוי נ' משרד הפנים (לא פורסם); בג"ץ 2828/00 קובלבסקי נ' שר הפנים (לא פורסם)). כל פעם קשה התחושה. אך אין בידינו להביא לתוצאה אחרת". (ההדגשה הוספה ר.ש).

וראה גם בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, בעמוד 527:

"מטיבה של מדיניות כזו, שהתוויית הקו התוחם את גבולותיה קשה היא. כל מקרה לעצמו הוא עולם ומלואו, והכללתו בגדר המדיניות הכללית פוגעת בציפיותיו, תקוותיו ורגשותיו של כל מבקש. כך הוא גם עניינו של העותר שלפנינו, איש צעיר לימים שהגיע לישראל כקטין ובשהותו הקצרה כאן מלאו לו 18 שנים".


לאור כל האמור לעיל, סבור אני כי החלטתו של המשיב בעניינו של העותר ניתנה על פי הנהלים של המשיב, לפיהם אדם השוהה בארץ שלא כדין איננו יכול לבוא במסגרת החריגים של חיים משותפים עם תושב ישראלי או לחילופין של הורה לחייל. באשר להיותו של העותר הורה לחייל, העותר אף אינו נכנס לגדר הקריטריונים הדרושים למתן מעמד מכוח חריג זה וזאת משום שאילן עדיין לא התגייס לצבא. בנוסף, סבור אני כי גם לו היה העותר מגיש בקשה לועדה הבין משרדית להסדר מעמדו מטעמים הומניטריים, יתכן ובקשתו הייתה נדחית מהטעמים שפורטו לעיל.

5. סוגית האבהות לאילן והליך בדיקת הרקמות:

עובר לדיון בפני פנה העותר ביחד עם בנו אילן וגרושתו הגב' גלינה גבידולין, בבקשה לעריכת בדיקת רקמות, כל זאת כדי להוכיח כי הוא אכן אביו של אילן. הבקשה הוגשה לבית המשפט לעניני משפחה בחיפה (תמ"ש 2860/06, החלטה מיום 30/1/06). עד למועד כתיבת פסק דין זה לא דווחו תוצאות הבדיקה לבית המשפט.

העותר סבור כי אם יוכח שהוא אכן אביו של אילן כי אז ישתנה מעמדו, ככל שהדבר נוגע להליך שבפני. המשיב סבור כי לא יהיה בכך כדי לשנות את המצב המשפטי.

אינני נדרש כעת להכריע בהשפעה של תוצאות בדיקת הרקמות והוכחת אבהותו לאילן, ככל שיוכח, על בקשתו של העותר להישאר בארץ. עניין זה ראוי שידון תחילה ע"י שר הפנים, שישקול נתון זה שלא היה בפניו עת החליט על הרחקתו של העותר מישראל. רק לאחר שתתקבל החלטה מנהלית על בסיס נתון זה, יהיה ניתן לפנות לבית משפט לעניינים מנהליים כדי להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית את ההחלטה שתתקבל. לעת הזו, אין מקום שבית המשפט ייתן החלטה בסוגיה שכלל לא נבחנה ע"י הרשות המנהלית המוסמכת.

עם זאת סבור אני כי יש מקום לאפשר לעותר, בדרך של עיכוב ביצועו של פסק הדין, לפנות בבקשה מתאימה לרשות המנהלית כדי שזו תשקול שוב את ענינו, על בסיס נתונים חדשים (אם יהיו כאלו) כתוצאה מבדיקת הרקמות.

6. סיכום:

בסיכומו של דבר, דין העתירה להדחות. מדובר בעותר אשר שהה בארץ זמן רב שלא כדין וסירב לצאת חרף הבטחות שנתן למשיב כי יצא את הארץ מרצונו החופשי. העותר מיצה את כל ההליכים האפשריים בעניינו מלבד פניה לועדה הבין משרדית לחריגים להסדר מעמדו מטעמים הומניטריים. בכל מקרה, לטענת המשיב, אין באפשרותו של העותר לפנות כעת לועדה הבין משרדית, לאחר ששהה בארץ שלא כדין ולכן נסגרה בפניו אפשרות זו.

על אף שמצבו המשפחתי של העותר אכן מעלה מצוקה שיש לשקול אותה אל מול ההחלטה להוציאו מישראל, לא מצאתי כי החלטתו של המשיב חרגה מסמכותו באופן המצדיק התערבותה של ערכאה זו. אשר על כן, העתירה נדחית. על העותר לצאת את ישראל. מובן כי אם יחול שינוי המצדיק בקשה מחודשת למתן רשיון לעותר, כי אז יהא העותר רשאי לפנות בדרכים המקובלות בחוק בבקשה לאשרת שהיה בישראל וזאת גם ממקום מושבו בחו"ל, זאת על אף צו הגירוש ובתנאים המיוחדים המפורטים בנהלי המשיב.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אני מעכב את ביצועו של פסק הדין וגירושו של העותר עד ליום 1/9/06, זאת כדי לאפשר לו להיערך לקראת היציאה מהארץ וכן לאפשר לו למצות כל הליך נוסף, כפי שימצא לנכון, ובהנחה שבפרק זמן זה גם תתקבל תוצאת בדיקת הרקמות וניתן יהיה לפנות בבקשה מתאימה על בסיס תוצאות אותה בדיקה ועובדת גיוסו של הבן אילן לשירות צבאי. חזקה כי אם יהיו נתונים חדשים תישקל בקשתו של העותר. לגופו של עניין איני מביע כל עמדה.

עיכוב ביצוע צו ההרחקה מהארץ מותנה בהפקדת ערבות בנקאית ע"ס 10,000 ₪ להבטחת יציאתו של העותר מהארץ. הערבות תופקד במנהלת ההגירה בנמל תעופה בן גוריון עד לא יאוחר מיום 1/4/06 שאם לא כן יהיה על העותר לצאת את הארץ לאלתר.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון