אזרחות לבני זוג של אדם שנפטר


הנשיאה ד' ביניש:

1. העותרת היא אזרחית ליטא, שנכנסה לישראל באשרת תייר בשנת 2000. בשנת 2002 נישאה לאזרח ישראלי שבינתיים נפטר בשנת 2005. בעת פטירת בעלה, היתה העותרת במעמד של בעלת רישיון ישיבה מסוג א/5 ובעיצומו של ההליך המדורג, לשם קבלת מעמד של אזרחית מכח נישואיה. ההליך המדורג הופסק עקב פטירת בעלה של העותרת, וכנגד ההחלטה להפסיק את ההליך הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירתה ביקשה העותרת כי תינתן לה אזרחות או מעמד של תושבת קבע.


עובדות המקרה
2. כאמור, העותרת (להלן גם: אדמונינה), ילידת שנת 1950, אזרחית ליטא שאיננה יהודיה. בשנת 2000 נכנסה למדינת ישראל באשרת תייר, כדי לסייע ולתמוך בבתה, אזרחית ישראל, ששכלה את בעלה, זכאי השבות. האשרות הארעיות שניתנו לאדמונינה פקעו בחודש דצמבר שנת 2001, והחל ממועד זה שהתה בישראל שלא כדין. במהלך שהותה בישראל הכירה העותרת את שמואל אדגר, יהודי אזרח ישראל, יליד שנת 1945, והזוג נישא בנישואין אזרחיים בקפריסין ביום 26.4.2002. ביום 20.8.2002 הגיש בעלה המנוח של אדמונינה בקשה עבורה לקבלת מעמד בישראל בעילה של איחוד משפחות. הזוג נפגש עם פקידה בלשכת מינהל האוכלוסין וזו התרשמה, כי אין מדובר בקשר כן, אלא בנישואים שנועדו לאפשר את הישארותה של העותרת בארץ, ולשפר את מצבו הכספי של בעלה. משכך, הוחלט ביום 31.12.2002 ליתן לעותרת רישיון ביקור עם אשרת עבודה מסוג ב/1 בלבד, וזאת למשך שנה.

3. ביום 8.2.2004, בעקבות פנייה נוספת של בעלה המנוח של העותרת, ניתן לה מעמד של תושבת ארעית ברישיון ישיבה מסוג א/5 עד ליום 29.4.2005. בחודש מאי 2005 פנו בני הזוג בבקשה להארכת רישיון הישיבה שהיה בידי העותרת, אולם במועד זה הם לא הציגו, לטענת המשיבים, הוכחות לחיים משותפים. על כן, ניתנה להם שהות להמציא את המסמכים הדרושים לבחינת בקשתם ורישיון הישיבה, שהחזיקה העותרת, הוארך בשלושה חודשים. ביום 22.8.2005 פנתה העותרת לבדה למשרדי המשיבים בבקשה להאריך את רישיון הישיבה שלה וטענה כי בן זוגה מאושפז בבית חולים. בנסיבות אלה הוארך רישיון הישיבה שבידיה בחצי שנה עד ליום 22.2.2006. בעלה של העותרת נפטר ביום 30.12.2005, לאחר שהיה מאושפז בבית חולים ללא הכרה במשך כחצי שנה. ביום 20.2.2006 פנתה העותרת למשיב בבקשה להאריך את רישיון הישיבה שלה. לאחר שימוע שנערך לה בלשכת מינהל האוכלוסין נמסר לעותרת בהודעה, מיום 30.7.2006, על הפסקת ההליך המדורג בעניינה, בשל פטירת בן זוגה הישראלי. ביום 28.1.2007 הוגשה על ידי אדמונינה עתירה לבית משפט זה כנגד ההחלטה האמורה. ביום 11.3.2007 ניתן צו ארעי, בהסכמת המדינה, לפיו "תימנע הרחקת העותרת מישראל עד להחלטה אחרת של בית משפט זה".

4. ההכרעה בעתירה שלפנינו הושהתה עד למתן פסק דין במספר עתירות שאוחדו בבית משפט זה, ועניינן היה בשאלת מעמדן של אזרחיות זרות שבני זוגן, אזרחי מדינת ישראל, נפטרו בעיצומו של ההליך המדורג. משניתן פסק הדין בבג"ץ 4711/02 הלל נ' שר הפנים (טרם פורסם, 2.8.2009) (להלן: פרשת הלל), בו נדון בהמשך, ונוכח ההלכה שנקבעה בו, נבחן עניינן הפרטני של העותרות שם ושל העותרת שלפנינו על ידי הממונה על אשרות במשרד הפנים. בהתאם לנוהל שאושר באותו פסק דין, הממונה קבע, כי אין מתקיימים לגבי העותרת טעמים הומניטרים מיוחדים המצדיקים את הבאת עניינה בפני הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטרים (להלן: הוועדה הבינמשרדית). בהתאם לקבוע בנוהל האמור, נקבע בהחלטה זו שאין העותרת מקיימת את תנאי הסף הקבועים בנוהל. ביום 20.1.2008 קיימנו דיון בעתירה. בעקבות הדיון ולאחר מתן פסק הדין בפרשת הלל, ניתנה על ידנו ביום 5.7.2010 החלטה לפיה, עקב מכלול הנסיבות שהצביעו על הקשר הזוגי בין העותרת לבין בן זוגה המנוח, ובהתחשב בתקופת שהותה הממושכת בארץ "מן הראוי כי המשיבים ישובו וישקלו את העברת עניינה לבחינת הוועדה הבינמשרדית". המשיבים לא מיהרו להחליט בעניינה של העותרת ורק ביום 11.8.2011 הוגשה לנו הודעה מעדכנת, שממנה התבררו העובדות המפורטות להלן.

ביום 11.4.2011 נערך לעותרת שימוע בלשכת מינהל האוכלוסין. בשימוע נתבקשה העותרת להסביר את אופן התקשורת שלה עם בעלה, בהתחשב בכך שאף במועד השימוע, דהיינו מספר שנים לאחר מות בעלה, לא שלטה בשפה העברית. העותרת השיבה שהתקשורת ביניהם נעשתה באמצעות בתה. ביום 22.5.2011 התקיים דיון בעניינה של העותרת בוועדה הבינמשרדית. הוועדה החליטה כי אין בנסיבותיה הפרטניות של העותרת כדי להצדיק מתן מעמד בישראל מטעמים הומניטרים, ולפיכך המליצה לראש מינהל האוכלוסין לדחות את הבקשה. הוועדה ביססה החלטתה על מספר שיקולים: נסיבות שהייתה של העותרת בארץ, לרבות שהייה שלא כדין; היעדר כנות הקשר בינה לבין בעלה המנוח, הן נוכח התרשמותה של פקידת האוכלוסין בראיון הראשון שנערך לזוג, והן נוכח ההתרשמות מהראיון שקדם לדיון בוועדה כי לא היתה תקשורת בין בני הזוג; קיומם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה במדינת מוצאה; לעותרת בת נוספת החיה באנגליה; התרשמות המשיבים כי כל שרוצה העותרת להשיג בקבלת מעמד בישראל הוא שהייה לצד בתה ונכדתה החיות בישראל.

5. על הודעת העדכון מטעם המשיבים הגיב בא כוח העותרת בהודעה על השלמת טענות שהוגשה לבית המשפט ביום 7.9.2011. בהודעה זו התייחס למסקנות המשיבים וביקש מבית המשפט להתערב בהן ולבטלן.

עד כאן, השתלשלות האירועים אליהם נדרשנו. כעת נפנה לטענות הצדדים.

טענות הצדדים
6. לעותרת טענות מספר הנוגעות לשלבים שונים בקבלת ההחלטות על-ידי המשיבים, שתוצאתן תהא הרחקתה מן הארץ. תחילה, מופנות טענותיה לעצם הפסקת ההליך המדורג למתן אזרחות בעילה של איחוד משפחות. בהקשר זה, טוענת העותרת כי נישואיה היו נישואי אמת. כביסוס לכך העותרת מציינת, כי היא ובן זוגה גרו ביחד; כי ידעה כמעט בכל רגע היכן מצוי בעלה; כי היא זו שסעדה אותו לאחר שחלה ובמסגרת זו מונתה לאפוטרופוס עליו על ידי בית המשפט לענייני משפחה; כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בה כאלמנתו לעניין זכאות לקצבת שארים; וכי בעלה נהג בנכדתה של העותרת כאילו היתה נכדתו שלו.

לא זו אף זו, העותרת טוענת כי ניתן ללמוד שהמשיבים ראו בנישואיה נישואי אמת מן העובדה, כי גם לאחר הראיון הראשון בלשכת האוכלוסין בו התרשמה הפקידה מהיעדר כנות הנישואין, ניתן לה היתר שהיה ונמשכה בחינתו של המבחן המדורג. כמו כן, טוענת העותרת כי מרכז חייה מצוי בישראל מאז הגיעה לארץ כתיירת בשנת 2000. העותרת מציינת כי אין לה קשר עם קרובי משפחתה במדינת מוצאה וכי אין היא יכולה להיפגש עם בתה, החיה באנגליה, בשל התנגדות בעלה של הבת. העותרת עובדת בארץ וכאן גם חוג מכריה וחבריה ואין לה עבר פלילי.

נוכח זאת, לשיטתה של העותרת, לא היה מקום להפסיק את ההליך לקבלת אזרחות בעילה של איחוד משפחות, חרף מותו של בעלה. לדידה של העותרת, על פי פסיקתו של בית משפט זה כיוון שמילאה לדעתה את התנאים שנקבעו בבג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728 (1999) (להלן: פרשת סטמקה), ולחלופין בהתאם לפרשת הלל, זכאית היא לאזרחות.

נוסף על הכל, טוענת העותרת, כי נסיבות המקרה מצדיקות מתן מעמד מטעמים הומניטרים, כיוון שמרכז חייה בישראל ואין לה מקום אחר שתוכל לקרוא לו בית, וזאת כיוון שהקשר בינה לבתה ונכדתה, החיות בישראל והן אזרחיות ישראליות – הינו קשר נפשי עמוק שיפגע עד מאוד אם תגורש.

7. המשיבים טוענים כי במקרים בהם פקע קשר הנישואין מחמת מותו של בן הזוג הישראלי, במהלך המבחן המדורג, אזי יש להפסיק את המבחן המדורג. במצב עניינים זה, טוענים המשיבים, אין אנו נמצאים עוד בגדרי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות). משכך, ניתן להעניק מעמד בישראל לנתינות זרות, שבן זוגן נפטר טרם סיימו את הליך התאזרחותן, מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), וזאת רק בהתקיים טעמים הומניטרים. לפיכך, טוענים המשיבים, כי אין בסיס לטענת העותרת לפיה קמה לה זכות לקבלת אזרחות בישראל.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי אין גם מקום ליתן לעותרת מעמד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל בשל טעמים הומניטרים. המשיבים סומכים ידיהם על החלטתה של הוועדה הבינמשרדית לפיה אין ליתן לעותרת מעמד של קבע בישראל. לשיטתם של המשיבים לא נמצא כי קשר הנישואין בין בני הזוג היה כן, וכי אין נסיבותיה של העותרת עולות כדי צידוק למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטרים. המשיבים גורסים, כי ככל שהעותרת תבקש להשיג על החלטתה של הוועדה הבינמשרדית לעניין מתן מעמד מטעמים הומניטרים לפי חוק הכניסה לישראל, מקומה של העתירה בבית המשפט לעניינים מנהליים ולא בבית משפט זה.

דיון והכרעה
8. העותרת, שאיננה בת לדת היהודית, מבקשת אזרחות ולחילופין רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל בעילה של איחוד משפחות עם בן זוגה היהודי. היות שבן זוגה של העותרת היה אזרח ישראלי יליד הארץ, הרי שלענייננו מבוססת הבקשה על שני מסלולים מקבילים לפי שני חוקים שונים: חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל. נדון במסלולים לפי סדרם ונבחן האם עומדת העותרת דנן בקריטריונים הקבועים לקבלת אזרחות או מעמד של קבע בישראל.


חוק האזרחות
9. סעיף 5 לחוק האזרחות קובע מהם התנאים לפיהם בגיר, שאיננו אזרחי ישראלי, יכול לקבל אזרחות ישראלית. זהו המתווה לבקשה רגילה לאזרחות. היות שעסקינן בטענה שמדובר בבני זוג נשואים הרי שעל אלה חל סעיף 7 לחוק האזרחות, הקובע מתווה מקוצר או מקל לקבלת אזרחות. סעיף 7 קובע כדלקמן:

"7. בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)".

סעיף 7 מקל את הליך ההתאזרחות של בן זוג של אזרח ישראלי במובן זה שבן הזוג הזר אינו צריך לעמוד בתנאי סעיף 5(א) לחוק האזרחות. עם זאת, אין בהוראה זו כדי להעניק אזרחות אוטומטית מכוח נישואין כפי שטוענת העותרת. סעיף 7, כמו גם סעיף 5(א) לפניו, נתונים תחת מרותו של סעיף 5(ב), המקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב במתן אזרחות ואינו מחייב את מתן האזרחות (ראו: בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289 (2002) (להלן: פרשת דימיטרוב); פרשת סטמקה, בעמ' 765, 791; בג"ץ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ"ד לח(4) 113, 116 (1984)).

10. סעיף 7 הנ"ל ושיקול הדעת שהוא מקנה, מיושמים באמצעות "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן הזוג הנשוי לאזרח ישראל" (מס' 5.2.0008), ובשמו המוכר "המבחן המדורג" או "ההליך המדורג". המבחן המדורג, כשמו כן הוא, נעשה בשלבים ובוחן את התקיימותם של שלושה מדדים לאורך פרק הזמן הקבוע בו, ואלו הם: כנות קשר הנישואין והמשך קיומו, מרכז חיים בישראל, והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית. על פי המבחן המדורג, עם הגשת הבקשה למתן אזרחות לבן הזוג הזר, ובהנחה שאין חשד ראשוני ביחס לכנות קשר הנישואין ובהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית, יזכה בן הזוג להיתר ישיבה ועבודה בישראל לתקופה של שישה חודשים. בתוך תקופה זו תיבחן בקשתו של בן הזוג הזר ויוחלט, על סמך הקריטריונים לעיל, על כניסת בני הזוג להליך המדורג. עם אישור הבקשה, זוכה בן הזוג הזר לאשרה ולרישיון לישיבה ארעי בישראל מסוג א/5, הניתן כל פעם לשנה אחת במשך תקופה כוללת של ארבע שנים. בתום ארבע השנים הללו תוענק לבן הזוג הזר אזרחות על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, בתנאי שישב בישראל שלוש שנים מתוך תקופת המבחן המדורג, מתוכן שנתיים אחרונות ברציפות. מנהל מינהל האוכלוסין רשאי לקצר בנסיבות מיוחדות כל תקופה מן התקופות לעיל. הליך המבחן המדורג נבחן מספר פעמים בבית משפט זה ונקבע כי אין מקום להתערב בו (ראו: בג"ץ 7139/02 עבאס-בצה נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 481 (2003)).

מן הכלל אל הפרט
11. העותרת נישאה לאזרח ישראלי. לפיכך, נכנסה לגדרו של המבחן המדורג לצורך בחינת האפשרות ליתן לה מעמד על פי חוק האזרחות. אין חולק כי העותרת לא השלימה את המבחן המדורג. העותרת טוענת שלא היה מקום להפסיק את ההליך שבו היתה נתונה היות שמקיימת היא לדבריה את הדרישות שנקבעו בפרשת סטמקה. אלא שלטענתה של העותרת אין אחיזה באותה הלכה. בפרשת סטמקה לא נקבעו הדרישות או הקריטריונים לקבלת רישיון לישיבת קבע או לקבלת אזרחות בישראל, אלו קבועים בחקיקה הרלוונטית ובנהלי המשיבים. בית משפט זה לא מצא פגם בשיקול דעתו של שר הפנים, כפי שבא לידי ביטוי בכינון המבחן המדורג. הפגם, שנמצא בפרשה ההיא, היה התקופה הארוכה שנקבעה אז לסיום המבחן המדורג ובדרישת משרד הפנים לקיום שלב של הקניית מעמד של תושבות קבע כתנאי מוקדם והכרחי לאזרחות, ללא מתן אפשרות לחריגים (ראו: פרשת סטמקה, בעמ' 794). בית המשפט לא החליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של שר הפנים לגופם של השיקולים להענקת אזרחות, וכך נקבע באותה פרשה:

"(ד)(1) אשר להתאזרחותו של בן-הזוג הזר: שר הפנים מוסמך לקבוע מדיניות – אשר תפורסם – ולפיה יזכה בן-הזוג הזר באזרחות בתום תקופת זמן סבירה שתיקבע ובהתמלא התנאים המוקדמים הנדרשים. למותר לומר כי שומה עליו על שר הפנים לשקול כל בקשת התאזרחות לגופה, על-פי נסיבותיו המיוחדות של העניין ועל-פי המדיניות שנקבעה. בהיעדר טעמים מיוחדים לדבר, אל-לו לשר הפנים לתלות את תחילת הדיון בבקשת ההתאזרחות בחלוף הזמן הנדרש להקניית מעמד של תושב קבע לבן-הזוג הזר.

(2) במסגרת מדיניותו הכללית, רשאי שר הפנים לקבוע פרק זמן מינימלי להיענות לבקשתו של בן-הזוג הזר להתאזרחות, ולמותר לומר כי פרק זמן זה חייב לעמוד במבחן המידתיות" (פרשת סטמקה, בעמ' 796).

אשר על כן, צדקו המשיבים כאשר בחנו את הבקשה לגופה, את השאלה האם עמדה העותרת בקריטריונים, הקבועים במבחן המדורג, והאם היה מקום להפסיקו שעה שנפטר בעלה.

12. צליחה של המבחן המדורג מחייבת, כי המבקש ובן זוגו יהיו נשואים. התכלית במסלול המקוצר, של התאזרחות בן זוג של אזרח ישראלי, היא להביא לידי איחוד התא המשפטי ולהגן על הזכות לחיי משפחה של בן הזוג הישראלי (ראו: פרשת סטמקה, בעמ' 787). מרגע שנפטר בן הזוג הישראלי תכלית זו איננה עומדת עוד. התא המשפחתי חדל מלהתקיים ולכן נשמט הבסיס תחת הצורך להגן עליו (ראו: בג"ץ 4775/02 ניקולובה נ' שר הפנים (לא פורסם, 24.12.2002); בג"ץ 2391/06 ארוטיוניאן נ' משרד הפנים, מנהל האוכלוסין (לא פורסם, 31.5.2006)). על כן, בשלב זה נשמט גם הבסיס למסלול המקוצר לפי סעיף 7 לחוק האזרחות ומבקש האזרחות עובר למסלול המקביל, הרגיל, נטול ההקלות, של בקשת אזרחות לפי סעיף 5 לחוק האזרחות.

13. העותרת טוענת, כי היות שלשיטתה עמדה בתנאים של המבחן המדורג עובר למותו של בעלה, אזי היה מקום ליתן לה להמשיך במבחן המדורג. זאת לטענתה בהתאם לאמור בפרשת הלל בה נבחן "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (מס' 5.2.0017) (להלן: נוהל הפסקת הליך) שעוסק במצב בו נפטר בן הזוג הישראלי או במקרה בו בני הזוג התגרשו. העותרת סומכת ידיה על הדברים הבאים מפי המשנה לנשיאה ריבלין:

"בהחלטה הקודמת הבהרנו כי בירור הקריטריונים צריך להיעשות תוך מתן זכות טיעון לבן-הזוג, וכי "במקרים המתאימים, יש מקום לאפשר את המשך ההליך המדורג חרף מותו של בן הזוג הזר. משמעות הדבר היא כי במקום שבו השתכנעו הגורמים המוסמכים באשר לכנותו של קשר הנישואין, מרכז חייו של בן הזוג הזר הוא בישראל ומתקיימים המודדים שיקבעו כאמור, ייקבע נוהל שיאפשר את המשך הימצאו של בן הזוג הזר בארץ על-מנת שניתן יהיה לבחון לאורך זמן את הקשר עם הארץ ואת היעדרה של מניעה ביטחונית או פלילית" (פרשת הלל, בסעיף 4 לפסק הדין).

אלא שפרשנותה של העותרת את פרשת הלל אינה יכולה לעמוד. אמנם פרשת הלל ונוהל הפסקת הליך במתכונתו החדשה השאירו פתח צר, להמשך ההליך המדורג שעה שנפטר בן הזוג הישראלי, אך זאת במקום שבו השתכנעו הגורמים המוסמכים באשר לכנותו של קשר הנישואין. כאשר נגד עינינו עומדות התכליות שבבסיס ההליך המדורג, על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, כפי שתיארנו לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי הכלל נותר בעינו, ולפיו מרגע שנפטר בן הזוג הזר נפסק ההליך המדורג ולא תינתן עוד אזרחות מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות. אלמלא כן, מה הועילו חכמים בתקנתם, שכן לשיטתה של העותרת בכל מקרה בו השלים בן הזוג הזר את תקופת ההליך המדורג גם בהיעדר בן זוגו הישראלי יזכה באזרחות. כך יהפך היוצא מן הכלל לכלל. משכך, עצם העמידה בקריטריונים של ההליך המדורג לתקופה קצרה אינה מספיקה בכדי להמשיך במבחן המדורג לאחר מות בן הזוג. נדרש דבר מה נוסף, טעם מיוחד, שיטה את הכף לטובת המשך ההליך. במקרה שלפנינו לא מצאנו כי קיים טעם שכזה ולכן אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים להפסיק את ההליך המדורג. זאת, קל וחומר מקום בו כלל אין וודאות, בלשון המעטה, וטרם נקבע, כי העותרת עברה את הסף הנוגע לעמידה בקריטריונים של המבחן המדורג ובראשם כנות הנישואין.

14. עוד טוענת העותרת כי העובדה, שההליך המדורג נמשך לאחר חוות הדעת הראשונית, מלמדת שלא היה בה ממש וכי המשיבים הכירו בכנות הנישואין. בטענה זו אין ממש. המשיבים היו נכונים ליתן לעותרת הזדמנות לבסס את בקשתה ולא קבעו עמדה על סמך ראיון אחד ויחיד ועל כך אין לבוא אליהם בטרוניה. ההליך המדורג, כשמו כן הוא, מדורג. הקריטריונים בו נבחנים מספר פעמים לאורך ציר הזמן. היות שמדובר במספר נקודת בהן נבחנת כנות הנישואין העותרת אינה יכולה להיבנות מהחלטה של המשיבים, אילו היתה כזו, בתחילת המסע בדבר כנות הקשר. ההליך המדורג אינו מעין פס נע לפיו מרגע שעבר פלוני את שלב א' אין הוא יכול לחזור לאחור. בלאו הכי, נדרש כי בכל עת ועת יתקיימו במבקש כלל הקריטריונים שתוארו לעיל, בין אם נבחנו כבר, בין אם לאו.

15. לעותרת טעם נוסף מדוע לשיטתה לא היה מקום להפסיק את המבחן המדורג. על פי הטענה משנפטר בעלה יש להעניק לה אזרחות שכן מתקיים הרציונל של שימור התא המשפחתי, הנדרש לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, היות שלעותרת תא משפחתי עם בתה ונכדתה. בטענתה זו עירבב בא כוח העותרת מין בשאינו מינו. התא המשפחתי הנדרש בסעיף 7 הוא הקשר בין איש לאישה בדרך של נישואין. אין כל ספק שקיימים סוגים אחרים של תאים משפחתיים, כדוגמת התא שמציגה העותרת, אלא שאלו אינם נבחנים בשלב זה, ולא חלה עליהם הוראת הסעיף הנ"ל. הקשרים המשפחתיים עליהם הצביעה העותרת עשויים להיבחן בבקשת מעמד בשל קיומם של טעמים הומניטרים מיוחדים על-פי חוק הכניסה לישראל. פטירתו של בעלה של העותרת מנעה, הלכה למעשה, את המשך קיומו של המבחן המדורג. התכלית בבסיסו נשמטה, שכן כבר אין מקום להגן על תא משפחתי, שאיננו קיים עוד. יפים לעניינו דבריו הבאים של הנשיא ברק:

"גישתו של חוק האזרחות שלפיה ניתן להגמיש את התנאים להתאזרחות מקום שבן-זוגו של המבקש להתאזרח הוא אזרח ישראל, מבוססת על הרצון לשמור על שלמות התא המשפחתי ועל הצורך למנוע פיצול אזרחותם של מרכיביו (ראו פרשת רנקין [2], בעמ' 117; פרשת סטמקה [1], בעמ' 790). מקום שבו התא המשפחתי התפרק הלכה למעשה, בני הזוג חיים בנפרד, והם מנהלים הליכים לגירושין, שוב אין קיים הטעם המונח ביסוד ההקלה בהתאזרחות שנותן חוק האזרחות לבן-זוג זה של אזרח" (פרשת דימיטרוב, בעמ' 293).

16. נוכח הדברים האמורים, לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטתם של המשיבים שלא ליתן לעותרת להמשיך בהליך המדורג. משכך, אין העותרת זכאית למעמד בישראל מכוחו של חוק האזרחות.

חוק הכניסה לישראל
17. נוהל הפסקת הליך שאוזכר דלעיל קובע באילו מקרים יועבר עניינו של פרט לבחינת הוועדה הבינמשרדית. כלומר, נוהל הפסקת הליך משמש צינור למעבר בין המסלול הראשון לקבלת מעמד בישראל למסלול השני. במקרה בו מתקיימים התנאים הקבועים בנוהל, או במקרה בו מתקיימים טעמים הומניטרים מיוחדים אחרים, יועבר הדיון לטיפול בוועדה הבינמשרדית המוסמכת ליתן מעמד של קבע בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל. נוהל הפסקת הליך במתכונתו החדשה נבחן בפרשת הלל ושם נקבע כי לא קמה עילה להתערב בו.

18. לעותרת טענות גם לגבי נוהל זה של הפסקת ההליך, לעניין הקריטריונים שנבחרו בו, ולעניין יישומם במקרה דנן. העותרת טוענת כי נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים מפלה, שכן מבחין הוא בין אלמנה זרה לה יש ילדים משותפים מבן זוגה הישראלי לבין אלמנה זרה לה אין ילדים משותפים מבן זוגה הישראלי. כמו כן, טוענת העותרת כי עמדה בכל הקריטריונים הקבועים בנוהל זה ועל כן היה מקום להעביר את עניינה לוועדה הבינמשרדית. משעניינה של העותרת נדון לבסוף גם בוועדה זו, לאחר שהתקיים דיון בעתירה ובהמלצת בית משפט זה, טענותיה ביחס למסלול זה מוצו.

19. עתה מעלה העותרת טענות גם ביחס להחלטתה של הוועדה הבינמשרדית שלא ליתן לה מעמד בישראל מטעמים הומניטרים. ראשיתה של המסגרת הנורמטיבית לעניין מתן מעמד בישראל מטעמים הומניטרים בחוק הכניסה לישראל. חוק הכניסה לישראל מקנה לשר הפנים סמכות ליתן אשרות ורישיונות ישיבה בישראל. סעיף 1(ב) לחוק הכניסה לישראל קובע כי "מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה לפי חוק זה". כבר נפסק פעמים רבות כי בהפעילו סמכות זו מסור לשר הפנים שיקול דעת רחב. במסגרת זו נוקט שר הפנים מדיניות מצמצמת, המיושמת בהחלטות הוועדה הבינמשרדית, לפיה, בהעדרה של זכות קנויה לכל אדם לשבת ישיבת קבע בישראל, אין מוענקת לזרים אשרה לישיבת קבע אלא במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת. ככלל, על פי מדיניותו של המשיב בקשתו של תושב זר להימצא בקירבת בן משפחה, אזרח או תושב, אינה עולה כדי טעמים הומניטרים מיוחדים המצדיקים מתן רישיון לישיבת קבע בישראל אלא בהתקיים תנאים מסוימים שהמשיב קבע (ראו: פרשת דימיטרוב, בעמ' 294).

20. בתגובה להחלטת הוועדה הבינמשרדית העותרת עומדת על דעתה כי היא מקיימת טעמים הומניטרים מיוחדים, המצדיקים מתן מעמד של קבע בישראל. גורסת היא, כי הקשר המשפחתי העמוק שנוצר בינה לבתה ונכדתה ינותץ באם תורחק ולכך תהיה השפעה הרת גורל על שלוש הנשים. העותרת סבורה, כי נפלו בהחלטת הוועדה הבינמשרדית מספר פגמים. המשיבים סבורים, כי אין בנמצא טעמים מיוחדים וכי לדידם אין די במצב שנוצר כדי להצדיק מתן מעמד של קבע ודבקים הם בהחלטת הוועדה הבינמשרדית.

21. אנו לא נדרש לדיון לגופו של עניין בהשגותיה של העותרת על החלטתה האחרונה של הוועדה הבינמשרדית, שלא ליתן לה מעמד בישראל מטעמים הומניטרים. העתירת שלפנינו הופנתה כנגד ההחלטה שלא להכיר בזכותה של העותרת למעמד מכח היותה אלמנתו של אזרח ישראלי שנפטר. בעניין זה לא עלה בידי העותרת להרים את הנטל המוטל עליה כדי להראות שהיא עומדת בתנאי הנוהל שאושר בפרשת הלל. המסלול לפיו מבקשת העותרת מעמד בשל קשריה ההדוקים עם בתה ונכדתה מבוסס על הוראות חוק הכניסה לישראל, והנהלים שנקבעו להפעלת שיקול הדעת על פי אותו חוק. זהו מסלול החורג מגדר העתירה המקורית ובית המשפט המוסמך לדון בהחלטות על פי חוק הכניסה לישראל הוא בית המשפט לעניינים מנהליים.

22. סיכומו של דבר, מהטעמים המפורטים לעיל, דין העתירה להידחות. אם תבקש העותרת מהמשיב לדון בבקשתה על פי חוק הכניסה לישראל יהיה עליה להגיש בקשתה בהתאם לכך ומסלול ההשגה על החלטה זו שונה.

צו הביניים בטל. העותרת לא תורחק מישראל משך 60 ימים נוספים לשם עריכת הסידורים הדרושים לה. העתירה נדחית, ללא צו להוצאות.

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט (בדימ') א' א' לוי:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון