אחוז נכות מותאם ניידות


סגן הנשיא (אדלר):
1. לפנינו ערעור ברשות על פסק-דין של בית-הדין האזורי, אשר דחה את תובענת המערער נגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים בדבר גמלת ניידות מיום 11.2.1992 (להלן - הוועדה).



2. הוועדה דנה בעניין בעקבות פסק-דין אחר של בית-הדין האזורי בחיפה (השופטת א. קציר - דן-יחיד; תב"ע נא/37 - 01) מיום 4.11.1991, שניתן בהסכמה, שם הודיע בא-כוח המוסד על הסכמתו להחזיר את העניין לוועדה, משום שהד"ר קכל היה חבר הוועדה הקודמת. כמובן, שד"ר קכל לא היה חבר בוועדה שעל החלטתה הוגש הערעור שלפנינו.

3. וזו לשונה של החלטת הוועדה:
"... התייחסות לגבי אפשרות הערכה על-פי סולם וינברג: מאחר שהוועדה נוכחה ביום פער בולט בין היכולת ההליכה שלו לבין שיתוף הפעולה שלו בעת הערכת הכוח הגס המפורט. בשל קבוצת השרירים השונים, עליה להתבסס על ניתוח פונקציונאלי של הליכתו ומתן משקל מתאים לקבוצת השרירים ומידת דלדולם.
הוועדה עיינה מחדש בחוות הדעת של ויינברג, הד"ר מינדס והד"ר זידן וחוזרת ומאשרת את מסקנת הוועדה הקודמת, כי מדובר בשיתוק מלא למעשה של שוק וחולשה בשרירי הירך, אך לא בחומרה של שיתוק מלא.
ועל כן קובעת הוועדה א(3) חלקי מותאם 70%.
יש לציין שהוועדה שמעה את עורך דינו של התובע עו"ד ברזילי שהציג את המקרה".

4. רשות הערעור (דב"ע נב/143 - 9) ניתנה אמנם רק בשאלה של אי-קביעת דרגת הנכות על-פי סולם וינברג. בנושא זה יש הסבר משכנע בהחלטת הוועדה.
אולם, בדיון שלפנינו התייחסו באי-כוח הצדדים לשתי שאלות משפטיות אחרות, ועל כן החלטנו לדון בהן להלן.

5. הוועדה קבעה אחוז נכות מותאם. על-פי הפסיקה, אין לקבוע, לעניין גמלת ניידות, אחוז מותאם, ועל הוועדה לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם הניידות, ואם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי ברשימה אין לקבוע נכות חלקית מותאמת (דב"ע לז/576 - 01 [1]; דב"ע מה/383 - 01 [2], בע' 361; בג"צ 363/84 [3]).
המוסד לא הגיש ערעור בנושא זה, והעמדנו את בא-כוח המערער על הסיכון הצפוי למרשו, שכן אם יוחזר העניין לוועדה, עשויה זו לקבוע אפס אחוזי נכות. תשובתו היתה כי מרשו מכון לקחת סיכון זה.
מאחר שאין ערעור של המוסד בנושא זה, אין אנו חייבים להכריע בו, מה עוד שהחזרת העניין לוועדה בנימוק זה יכולה רק להזיק למערער.

6. התעוררה שאלה משפטית נוספת המחייבת התייחסות. הוועדה התייחסה בהחלטתה לחוסר שיתוף פעולה מצד המערער. בא-כוחו של המערער טען לפנינו, שנכח בדיון לפני הוועדה והיא לא הודיעה למערער על חשד לאי-שיתוף פעולה.
הוועדה היתה רשאית להתחשב באי-שיתוף הפעולה של המבוטח בבואה להחליט.


כמו-כן, היתה רשאית לשקול גם מאמצים של המערער להסתיר את נכותו האמיתית. עם זאת, כאשר יש חשד של התנהגות כזאת של מבוטח לפני ועדה, הדרך הדיונית הנכונה היא, להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו.

7. סוף דבר - הערעור נדחה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת ערר ניידות

  2. ביטול קצבת ניידות

  3. פרשנות הסכם ניידות

  4. הגדרת מוגבל בניידות

  5. ועדה רפואית ניידות

  6. ועדת עררים לניידות

  7. אחוז נכות מותאם ניידות

  8. ועדת ערר לגמלת ניידות

  9. ועדה רפואית לגודל רכב

  10. בקשה לקביעת מוגבלות בניידות

  11. ועדה רפואית לעררים ניידות רכב

  12. ועדת עררים היחידה לגמלת ניידות

  13. ועדה רפואית של משרד הבריאות ניידות

  14. ועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות

  15. תוספת לקצבת ניידות מכוח סעיף 14(א) להסכם בדבר גמלת ניידות

  16. תביעה כנגד החלטת ביטוח לאומי אשר דחתה את בקשה לקצבת ניידות

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון