אחריות הבנק כלפי ערבים


1. זוהי בקשתו של עו"ד אליוביץ', מפרק (להלן : "המפרק") חברת יורופיאן אליאנס בע"מ (להלן : "החברה"), להורות על ביטול ערבות בנקאית (להלן :
"הערבות") שהפקידה החברה בידי חברת מליבו ישראל בע"מ (להלן : "מליבו").
מונחות בפני תגובותיהם של מליבו ושל ב"כ הכנ"ר. בדיון מיום 2.2.99, נחקרו מר אלון רשף, מנהל החברה, ומר בן-הרוש, מנהל כוח-האדם במליבו, על תצהיריהם.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

העובדות הצריכות לענין

2. החברה הינה חברה בע"מ. עובר לפירוקה, עסקה החברה, בין היתר, בייבוא פועלים זרים ממזרח אירופה ובאספקתם לחברות בניה שונות.

3. ביום 4.1.96, התקשרה החברה עם מליבו בהסכם מסגרת להעסקת עובדים זרים (להלן: "הסכם ההעסקה"). בהסכם ההעסקה, התחייבה החברה לספק למליבו עובדים זרים. כמו כן, התחייבה החברה לקבל על עצמה את האחריות לענינים וחובות המוטלים על מעביד בכל הקשור להעסקת העובדים הזרים, לרבות תשלומי השכר וביטוח לאומי, ביטוח רפואי, מקומות לינה, הוצאות נסיעה, כל ההוצאות הכרוכות בהחזרת העובדים לארץ המוצא ופיצויי פיטורין.

4. בנוסף להסכם ההעסקה, התקשרו הצדדים ביניהם בשלושה הסכמים ספציפיים (להלן: "ההסכמים הספציפיים"), בעניין שלושה פרוייקטים שבוצעו באותה עת על ידי מליבו. הסכם ההעסקה ושלושת ההסכמים הספציפיים מהווים עסקה אחת, באופן שאף אחד מהם אינו עומד בפני עצמו.

5. להבטחת התחייבויותיה כלפי מליבו על פי הסכם ההעסקה ועל פי ההסכמים הספציפיים, התחייבה החברה להפקיד בידי מליבו את הערבות נשוא בקשה זו.

6. ביום 24.6.96, שיגר בנק הפועלים בע"מ (להלן : "הבנק") אל מליבו כתב ערבות בנקאית שמספרו 10/136900/96, על סך של 128,000 ש"ח. בכתב הערבות נקבע, כי תוקף הערבות יפוג ביום 30.6.97.

7. מליבו העסיקה פועלים זרים שסיפקה לה החברה בשלושה פרוייקטים שבוצעו על ידה, בנתניה, בתל-אביב ובמחלף בן-שמן.

8. ביום 20.2.97, הוגשה בקשת פירוק כנגד החברה, וביום 3.3.97, מונה לחברה מפרק זמני.

9. ביום 16.3.97, פנתה מליבו אל הבנק בבקשה לממש את הערבות.

10. ביום 20.3.97, פנה המפרק הזמני לבית המשפט בבקשה במסגרת המ' 1032/97, בה עתר ליתן צו מניעה זמני שימנע את מימוש הערבות. בית המשפט זה נעתר לבקשה ונתן צו מניעה ארעי שאסר על חילוט הערבות עד לדיון שיתקיים במעמד הצדדים.

11. ביום 6.4.97, נערך דיון במעמד הצדדים, בו ניתן צו לפירוק החברה.
בהסכמת הצדדים, הוארך תוקף הערבות עד לתום בירור היחסים בין החברה לבין מליבו, והוסכם כי הערבות לא תמומש עד לתום הבירור.

12. ביום 5.10.97, הגישה מליבו למפרק תביעת חוב בסך של 588,705 ש"ח.
במסגרת תביעת החוב טענה מליבו, כי החברה חבה לה 1,077,364 ש"ח, ובמקביל הודתה, בחוב כלפי החברה בסך של 488,659 ש"ח.

13. ביום 15.2.98, שיגר המפרק את החלטתו בתביעת החוב של מליבו, בסיכומה נדרשה מליבו לשלם למפרק סך של 226,245 ש"ח.

טענות הצדדים

המפרק :

14. המפרק טוען, כי מטרת הערבות היא להבטיח את מליבו אך ורק מפני תביעה של משרד הפנים במקרה של בריחת העובדים הזרים. לשיטת המפרק, ניתנת הערבות למימוש בהתמלא שני תנאים מצטברים. האחד, בריחה של עובדים זרים. השני, חילוט ערבויות בנקאיות שהיתה מליבו אמורה להפקיד במשרד הפנים, להבטחת מקרי בריחה. לטענת המפרק, כשלה מליבו בהרמת הנטל המוטל עליה, להוכיח כי הפקידה ערבויות למשרד הפנים להבטיח את מניעת בריחת העובדים שהעסיקה ושסופקו לה על ידי החברה.
לפיכך, אין למשרד הפנים כל אפשרות לממש את הבטוחה אותה היתה מליבו אמורה להפקיד בידיו. מעבר לכך, מצביע המפרק על העובדה, כי מליבו נמנעה מלטעון בתביעת החוב שהגישה, כי משרד הפנים חילט ערבויות שהפקידה להבטחת מניעת בריחת העובדים הזרים.


15. כן נטען, כי הערבות אינה ניתנת לחילוט, נוכח העובדה, כי דרישת מליבו לחילוט הערבות הועלתה לאחר מועד הגשת בקשת הפירוק כנגד החברה. לטענת המפרק, מועד הגשת בקשת הפירוק הוא המועד הקובע, הן לצורך העלאת טענת קיזוז והן לצורך מתן תוקף לעסקאות בנכסי חברה בפירוק.

מליבו :

16. בתגובה, טוענת מליבו, כי הערבות נשוא בקשה זו הינה ערבות בנקאית אוטונומית, המחייבת את הבנק לשלם לה סכום כסף על פי דרישתה הראשונה, במנותק מעסקת היסוד בסגרתה ניתנה. לטענת מליבו, אין כל קשר בין תנאי ההסכמים שאת ביצועם נועדה הערבות להבטיח, לבין זכותה של מליבו לחלט את הערבות. מכך נובע, כי לעניין מימוש הערבות האוטונומית, אין כל חשיבות לשאלה אם הופרו תנאי ההסכמים, אם לאו. מעקרון האוטונומיות של הערבות נגזר, כי בין החברה לבינה אין כלל יריבות בעניין מימוש הערבות. על כן נטען, כי למפרק אין מעמד לבקש את ביטול הערבות או למנוע את מימושה. לטענת מליבו, טענה זו נכונה אף מקום בו מדובר בחברה נגדה מתנהלים הליכי פירוק. כך, בהסתמך על הטענה, כי הערבות הבנקאית האוטונומית איננה נכס מנכסי החברה, וכי מימוש הערבות אינו מהווה עסקה בנכסי החברה.

17. אשר למטרת הערבות, טוענת מליבו, כי הערבות נועדה להבטיח קיום כל התחייבויות החברה בעניין העסקת כוח אדם, על פי הסכם ההעסקה ועל פי שלושת ההסכמים הספציפיים. החברה הפרה, לטענת מליבו, את התחייבויותיה על פי ההסכמים, ולכן קמה למליבו עילה למימוש הערבות. בהקשר זה נטען, כי מליבו התחייבה כלפי רשויות המדינה לשלם את כל ההוצאות הכרוכות בהעסקת העובדים הזרים, ובכלל זה הוצאות עבור כרטיסי טיסה, הוצאות רפואיות וכיוב'. כלפי משרד הפנים התחייבה מליבו, כי עם תום תקופת רשיונות העבודה, יצאו כל העובדים הזרים שהובאו לארץ מכוח אשרות הכניסה של מליבו, את הארץ. מליבו טוענת, כי בארץ שוהים עדיין עובדים שהובאו ארצה, על ידי החברה, מכוח אשרות הכניסה של מליבו. עובדים אלו נטשו את אתרי הבניה וברחו, לפני יום 20.2.97, מועד הגשת בקשת הפירוק. כל עוד לא עזבו את הארץ, חשופה מליבו לתביעות בגין הפרת התחייבויותיה כלפי משרד הפנים.

ב"כ הכנ"ר :

18. ב"כ הכנ"ר סבורה, כי בנסיבות העניין, רשאית מליבו לחלט את הערבות הבנקאית. בתגובתה, טוענת ב"כ הכנ"ר, כי הערבות שנתנה החברה למליבו נועדה להבטיח את ביצוע הוראות הסכם ההעסקה כולו, לא רק את בריחת העובדים הזרים כלפי משרד הפנים. היות ועסקינן בערבות בנקאית אוטונומית, חייב הבנק לשפות את מליבו, לפי דרישתה הראשונה, מבלי להתערב בעסקת הייסוד ובלא שתוטל על מליבו החובה להוכיח את דרישתה או לדרוש את התשלום תחילה מאת החברה-נערבת. טענה זו נסמכת על ההלכה הפסוקה, על פיה מנותקת התחייבות הבנק על פי הערבות האוטונומית מעיסקת הייסוד בין החייב לנושה. בהעדר ראיה לקיום החריגים לכלל האוטונומיות, קרי : מירמה או אי-מילוי דרישות הצורה והתוכן של כתב הערבות, חייב הבנק לשפות את מליבו בגובה הערבות. אולם, עליו להקפיד הקפדה יתרה על קיום דרישות התוכן והצורה של האישורים שתמציא מליבו בתמיכה לדרישת המימוש.

19. ב"כ הכנ"ר מתנגדת אף לטענת המפרק, כי הערבות האוטונומית בטלה עם תחילת הליכי הפירוק כנגד החברה. טענה זו נסמכת על ההלכה הפסוקה, לפיה אין הערבות הבנקאית האוטונומית שייכת למסת נכסי החברה. לפיכך, אין המפרק המתמנה על נכסי החברה יכול לבקש לבטלה. כן נטען, כי אין כל יריבות בעניין הערבות הבנקאית בין המפרק לבין סולל בונה, ומכאן שהבנק הוא היחיד שיכול לסרב למימוש הערבות, על סמך החריגים לכלל האוטונומיות.

דיון

הסעיפים הרלוונטים בהסכם ההעסקה

20. סעיף 4 להסכם ההעסקה עוסק בהתחייבויות החברה :

"4.2 החברה תטיס על חשבונה לארץ ועל אחריותה את העובדים הזרים וכן תטיס את העובדים הזרים בחזרה לארץ מוצאם, על אחריותה ועל חשבונה...
4.4 החברה תדאג להלין על חשבונה ועל אחריותה את העובדים הזרים...
באופן שהלנת העובדים הזרים תהיה בתנאים הולמים וסבירים...
5.1 החברה תשלם לעובדים הזרים, במועדים הקבועים בחוק, את מלוא שכרם.
.., וכן את כל הסכומים שהעובדים הזרים ובאים לקבלם בגדר תנאים סוציאליים...
5.2 החברה תשלם למוסד לביטוח לאומי, במועדים הקבועים בחוק, את דמי הביטוח הלאומי שחובה על מעביד של עובד זר ועל עובד זר לשלמם...
5.3 החברה תשלם לרשויות השונות, במועדים הקבועים בחוק, את כל המיסים, מס ההכנסה, החיובים, האגרות, ההיטלים וביוב', אשר יידרש מהחברה ו/או מהמפעל לשלם בגין עבודת העובדים הזרים...
5.5 ...החברה בלבד תשלם לעובדים הזרים...את כל הסכומים שיגיעו לעובדים הזרים... בגין ובקשר להפסקת עבודתם..."


21. סעיף 7.4 להסכם ההעסקה דן בחובת השיפוי שחבה החברה כלפי מליבו :

"החברה מתחייבת לשפות ולפצות את המפעל, מיד עם כל דרישה ראשונה שלו, בגין כל נזק, תביעה, תשלום, הוצאה והפסד שייגרמו לו...בקשר עם התחייבויותיה ו/או פעולותיה ו/או מחדליה של החברה כלפי המפעל ו/או כלפי הרשויות ו/או העובדים הזרים ו/או צד ג' כלשהו, הקשורים באופן כלשהו להסכם זה (ההדגשה שלי - ו.א.)."

נוסח הערבות הבנקאית

22. בכתב הערבות נאמר כך :

"הננו ערבים בזה כלפיכם לסילוק כל סכום עד לסכום של 128,000 ש"ח...
המגיע או עשוי להגיע לכם מאת יורופיאן אליאנס בע"מ...בקשר עם חוזה להעסקת כוח אדם בין יורופיאן אליאנס בע"מ לבין מליבו ישראל בע"מ. נשלם לכם מפעם לפעם תוך שבעה ימים לאחר קבלת דרישתכם הראשונה בכתב כל סכום שיצויין בדרישתכם בלי שיהיה עליכם לבסס את דרישתכם או לדרוש תחילה את סילוק הסכום האמור מאת החייב, בתנאי שהסכום הכולל שנשלם על פי ערבותנו זו, לא יעלה על הסכום הנקוב לעיל (ההדגשה שלי - ו.א.)."

הערבות הבנקאית האוטונומית וסיווגה

23. נוסח הערבות נשוא בקשה זו מוכיח, כי עסקינן בערבות בנקאית אוטונומית, שמימושה על ידי מליבו אינו מותנה בהרמת נטל ההוכחה כלפי הבנק לעניין עילת המימוש, או בקיום חובת הדרישה מן החברה-החייבת העיקרית.

24. הלכה בסוגיית סיווג הערבות הבנקאית האוטונומית נפסקה בע"א 529/78 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרומכנית ישראלית בע"מ, פ"ד לד(2) 13, בו נדון עניינן של ערבויות בנקאיות שנתנה המערערת למשיבה במהלך חוזה לבניית מבנה תעשייתי, להבטחת ביצוע התחייבויותיה החוזיות. באותו פסק-דין קבע כב' השופט אשר כדלקמן :

"...ברצוני להפנות את תשומת הלב אל המינוח הבלתי-מדויק והבלתי- נכון שניתן בארץ למסמך הקרוי "ערבות בנקאית". לפי מינוח זה היינו מצפים שמסמך הנושא שם זה יהיה "ערבות" לפי חוק הערבות, ולא היא. לפי סעיף 1


לחוק הערבות מוגדרת "ערבות" כהתחייבותו של אדם לקיין חיובו של אדם אחר כלפי צד ג', היינו שמדובר בחיוב טפל (ההדגשה במקור - ו.א.) הבא לשמש ערובה לחיוב אחר שהוא העיקרי. אם אין חיוב בר תוקף אין גם קיום לערבות (סעיף 2 לחוק הערבות (ועל כל פנים לא יתכן שתביעתו של ערב תעלה על זו של החיוב העיקרי (סעיף 4(א) לחוק). אם נתבונן בערבות בנקאית אוטונומית, נמצא שחסרות בה התכונות הנ"ל ההכרחיות לקיומה של ערבות.
"ערבות בנקאית"...היא התחייבות עצמית של בנק אשר מקבל על עצמו כלפי נושה אחריות מוגדרת ובלתי-תלויה בחיובו של החייב העיקרי. המינוח הנכון לערבות בנקאית מעין זו הוא "התחייבות לשיפוי"." (עמ' 17 לפסק-הדין).

בהמשך הדברים קובע כב' השופט אשר כך :

"ערבות בנקאית אוטונומית אינה ערבות במובן החוק אלא חיוב עצמאי נפרד והשימוש במילה "ערבות" הוא מטעה." (עמ' 18 לפסק-הדין).

25. בעניין סיווג הערבות הבנקאית האוטונומית, כותבים המלומדים ששון, יפרח ושנקר כך :

"מכתב אשראי המשמש לערבות הינו סוג של מכתב אשראי - ולא סוג של ערבות.
מכתב אשראי כזה מכונה STANDBY LETTER OF CREDIT, ויש המכנים אותו
GUARANTEE LETTER OF CREDIT. בישראל הוא מכונה בשם "ערבות בנקאית אוטונומית" או "ערבות בנקאית"... ההבדל העיקרי בין מכתב האשראי המסחרי לבין מכתב האשראי לערבות הוא אפוא זה: מכתב האשראי המסחרי צופה תשלום כנגד ביצוע התחייבויות חוזיות מסוימות, בעוד שמכתב האשראי לערבות צופה תשלום כנגד הפרת התחייבויות חוזיות. מכתב האשראי לערבות שונה מערבות ביצוע, שמימושה מותנה בדרך כלל בהחלטה (שיפוטית או אחרת), המכירה בזכות הנערב לממשה; ואין לערבב בין שני סוגי "ערבויות" אלו. ששון, יפרח ושנקר, אשראים דוקומנטרים - היבטים משפטיים ומעשיים (שוקן, תשנ"ו, 60 - 62).

26. סיווג הערבות הבנקאית האוטונומית והבחנתה מן הערבות הרגילה נדונו מחדש בע"א 255/89, 300 פרדו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 641, שם קבע כב' הנשיא שמגר :

"שאלת סיווגה של התקשרות פלונית בין ערב לנושה כאחד משני המוסדות המשפטיים שתוארו צריכה להיחתך על פי מידת התלות של אותה התקשרות בקיומו של חיוב שני, חיצוני לה, של חייב כלשהו כלפי הנושה : באשר עולה מתוך בחינת מכלול תנאי ההתקשרות ומרכיביה, כי כוונת הצדדים היתה להתלות את חיובו של הערב כלפי הנושה בחיובו של החייב, משמעות הדברים היא שהצדדים התכוונו ליצור יחס של ערבות. כאשר בחינת ההתקשרות מוליכה למסקנה כי הצדדים התכוונו ליצור התקשרות עצמאית, הרי שמדובר בהתחייבות לשיפוי. מובן כי יש לבצע את התהליך הפרשני האמור בהתאם לכללים הרגילים החלים על פירוש התקשרויות חוזיות..." (עמ' 650 לפסק-הדין).

27. בפסק-הדין בעניין פרדו, קבע כב' הנשיא שמגר מספר קריטריונים להבחנה בין ערבות רגילה לבין התחייבות אוטונומית לשיפוי. ראשית, נקבע, כי להכללת הדיבור "עם דרישה ראשונה" משקל ניכר בגיבוש המסקנה בדבר כוונת הצדדים לכלול במסמך התחייבות אוטונומית לשיפוי (עמ' 651 לפסק-הדין). עם זאת, אין בהכללת צירוף המילים האמור כדי לבסס מסקנה החלטית בדבר סיווג המסמך.

שנית, העובדה כי דרישת הפירעון מכוח כתב הערבות אינה טעונה, על פני הדברים, ראיה או נימוק כלשהם, מהווה אף היא אינדיקציה לכוונת הצדדים ליצור התחייבות אוטונומית לשיפוי. אולם גם כאן, העדר הוראה מפורשת, הפוטרת את המוטב מחובת הנמקה או ביסוס של דרישתו, עלול להחליש את הטענה בדבר סיווג המסמך התחייבות לשיפוי. שלישית, כותרת המסמך מהווה אף היא אינדיקציה לטיבו של המסמך, אולם אף בה אין לראות סוף פסוק. לפיכך, יש להקפיד על בחינת המסמך כמכלול.

28. בעניין שלפנינו, עסקינן במסמך אותו ערך הבנק לטובת מליבו, לבקשת החברה, מכוח הסכם ההעסקה בין הצדדים. במסמך כלול הדיבור "לאחר קבלת דרישתכם הראשונה בכתב", וכן נאמר בו במפורש, כי דרישת הפירעון אינה מותנית בראיה או בנימוק כלשהו, ואינה כפופה לקיום חובת הדרישה-תחילה מאת הנערב. כותרת המסמך אינה מהווה ראיה חד-משמעית, שכן היא נוקטת בדיבור "ערבות בנקאית". ראיות נוספות מצויות בהוראות הסכם העסקה עצמו ובנסיבות בהן נערכה ההתקשרות בין הצדדים. לשונו הברורה של 7.4 להסכם ההעסקה שהובא לעיל מלמדת, כי הערבות נועדה להבטיח את ביצוע כל הוראות הסכם ההעסקה, לא רק את בריחת העובדים הזרים כלפי משרד הפנים, כטענת המפרק. נסיון המפרק להוכיח טענה הפוכה באמצעות עדותו של מר בן הרוש, מנהל כוח-האדם במליבו, בדיון מיום 2.2.99, נכשל. מסקנתי היא, כי המסמך מיום 24.6.96 הינו התחייבות אוטונומית לשיפוי, המיועדת למימוש על פי דרישתה הראשונה של מליבו, בלא תלות בראיה כלשהי ובלא כפיפות לחובה לדרוש תחילה את פירעון החוב מאת החברה.

יישום ההבחנה בין ערבות רגילה לבין התחייבות אוטונומית לשיפוי

29. שני מאפיינים עיקריים של ההתחייבות האוטונומית לשיפוי מבחינים בינה לבין הערבות הרגילה. האחד, מאפיין הראשוניות. השני, מאפיין העצמאות. בערבות רגילה קמה חובת הבנק לשלם רק לאחר שתנאי עיסקת היסוד הופרו הלכה למעשה. מכך נובע, כי אחריות הבנק כלפי הנערב היא משנית, וקיימת רק אם לא קיימו האחראים הראשיים כלפיו את חיוביהם במסגרת עסקת היסוד. במובן זה קשורה הערבות קשר בל-יינתק לעיסקת היסוד. כתוצאה מאלו, על הבנק-הערב לבדוק אם אכן התרחשה הפרה במציאות. הצגת המסמכים אינה הכרחית בעיקרון, אולם אם מוגשים לבנק מסמכים, מוטלת על הבנק חובה לבדוק את אמיתות תוכנם, שכן אלו משמשים ראיה לקיום העובדות המקימות את חובת התשלום, קרי עובדות ההפרה. שונה המצב במכתב אשראי המשמש לערבות. כאן קמה חובת הבנק לשלם, בלא תלות בקיום הפרה בפועל, אלא מיד עם פניית המוטב אל הבנק והצגת המסמכים המהווים תנאי לתשלום. לעתים, די אף בהצהרה של המוטב עצמו שבוצע הפרה, על מנת לקיים את חובת התשלום. מכך נובע, כי אחריות הבנק כלפי המוטב היא ראשונית ובלתי-תלויה במעשי כל הצדדים האחרים לעסקת היסוד. דרש המוטב תשלום ומילא אחר תנאי הצורה והתוכן שבכתב ההתחייבות לשיפוי, חובה על הבנק לשלם לו. מקרה בו מוטל על המוטב להציג מסמכים שנטען בהם כי היתה הפרה של תנאי עסקת המסמך התחייבות לשיפוי. שלישית, כותרת המסמך מהווה אף היא אינדיקציה לטיבו של המסמך, אולם אף בה אין לראות סוף פסוק. לפיכך, יש להקפיד על בחינת המסמך כמכלול.

28. בעניין שלפנינו, עסקינן במסמך אותו ערך הבנק לטובת מליבו, לבקשת החברה, מכוח הסכם ההעסקה בין הצדדים. במסמך כלול הדיבור "לאחר קבלת דרישתכם הראשונה בכתב", וכן נאמר בו במפורש, כי דרישת הפירעון אינה מותנית בראיה או בנימוק כלשהו, ואינה כפופה לקיום חובת הדרישה-תחילה מאת הנערב. כותרת המסמך אינה מהווה ראיה חד-משמעית, שכן היא נוקטת בדיבור "ערבות בנקאית".

ראיות נוספות מצויות בהוראות הסכם העסקה עצמו ובנסיבות בהן נערכה ההתקשרות בין הצדדים. לשונו הברורה של 7.4 להסכם ההעסקה, לא רק את בריחת העובדים הזרים כלפי משרד הפנים, כטענת המפרק. נסיון המפרק להוכיח טענה הפוכה באמצעות עדותו של מר בן הרוש, מנהל כוח-האדם במליבו, בדיון מיום 2.2.99, נכשל. מסקנתי היא, כי המסמך מיום 24.6.96 הינו התחייבות אוטונומית לשיפוי, המיועדת למימוש על פי דרישתה הראשונה של מליבו, בלא תלות בראיה כלשהי ובלא כפיפות לחובה לדרוש תחילה את פירעון החוב מאת החברה.

יישום ההבחנה בין ערבות רגילה לבין התחייבות אוטונומית לשיפוי

29. שני מאפיינים עיקריים של ההתחייבות האוטונומית לשיפוי מבחינים בינה לבין הערבות הרגילה. האחד, מאפיין הראשוניות. השני, מאפיין העצמאות. בערבות רגילה קמה חובת הבנק לשלם רק לאחר שתנאי עיסקת היסוד הופרו הלכה למעשה. מכך נובע, כי אחריות הבנק כלפי הנערב היא משנית, וקיימת רק אם לא קיימו האחראים הראשיים כלפיו את חיוביהם במסגרת עסקת היסוד. במובן זה קשורה הערבות קשר בל-יינתק לעיסקת היסוד. כתוצאה מאלו, על הבנק-הערב לבדוק אם אכן התרחשה הפרה במציאות. הצגת המסמכים אינה הכרחית בעיקרון, אולם אם מוגשים לבנק מסמכים, מוטלת על הבנק חובה לבדוק את אמיתות תוכנם, שכן אלו משמשים ראיה לקיום העובדות המקימות את חובת התשלום, קרי עובדות ההפרה. שונה המצב במכתב אשראי המשמש לערבות. כאן קמה חובת הבנק לשלם, בלא תלות בקיום הפרה בפועל, אלא מיד עם פניית המוטב אל הבנק והצגת המסמכים המהווים תנאי לתשלום. לעתים, די אף בהצהרה של המוטב עצמו שבוצע הפרה, על מנת לקיים את חובת התשלום. מכך נובע, כי אחריות הבנק כלפי המוטב היא ראשונית ובלתי-תלויה במעשי כל הצדדים האחרים לעסקת היסוד. דרש המוטב תשלום ומילא אחר תנאי הצורה והתוכן שבכתב ההתחייבות לשיפוי, חובה על הבנק לשלם מקרה בו מוטל על המוטב להציג מסמכים שנטען בהם כי היתה הפרה של תנאי עסקת היסוד, חובה על הבנק לקבלם בלא לדוק את אמיתות תוכנם, קרי : אם אכן היתה הפרה (ראה בר"ע 46/71 מדינת ישראל נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ ואח', פ"ד כה(1) 529, בעמ' 531 לפסק-הדין).

30. מן האמור לעיל עולה, כי הגשת המסמכים לבנק, היא לבדה המקימה את חובת התשלום. יתרה מכך ; בלא הגשת המסמכים לבנק, לא קמה חובה תשלום, אף אם אירעה הפרה של תנאי עסקת היסוד (ראה ע"א 241/64 זיברט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד יח(3) 609, בעמ' 613 לפסק-הדין). אף ההפך תקף ; מקום בו הוגשו המסמכים, קמה חובת הבנק לשלם למוטב, אף אם נסיבות המקרה מעידות, כי לא אירעה כל הפרה של תנאי עסקת היסוד (ראה פסק-הדין בענין איליט בעמ' 24 לפסק-הדין). זאת, בכפוף לחריג המרמה.

הערבות הבנקאית האוטונומית באספקלריה של דיני הפירוק

31. אפילו יוכרע, טוען המפרק, כי הערבות נשוא בקשה זו מנותקת לחלוטין מעסקת היסוד בין החברה לבין מליבו, עדיין אין בכך כדי להקנות למליבו זכות לחלט באופן חד-צדדי את הערבות. כך, בהסתמך על העובדה, כי הערבות הבנקאית משקפת זכות לקבלת כספי פקדונות השייכים לחברה, ומכוח עקרון העקיבה, לקופת הפירוק. לטענת המפרק, אין הערבות הבנקאית האוטונומית מקנה למליבו מעמד עדיף על פני נושה מובטח האוחז בנכסים שהגיעו לידיו עובר לפירוק החברה. בתגובה, טוענת מליבו, כי הערבות האוטונומית אינה שייכת למסת נכסי החברה, וכי חובת הבנק לפרוע את הסכום הנדרש אינה תלויה כלל בחיובה של החברה. ב"כ הכנ"ר סמכה ידיה על תגובת מליבו, ואף היא סבורה כי יש לדחות את טענות המפרק.

32. הלכה בעניין מעמד הערבות הבנקאית האוטונומית בהליך הפירוק נפסקה ברע"א 7483/95 פ.א. ברקאי חברה לבניין וייזום בע"מ נ' תשבחות חברה להשקעות ישראליות בע"מ ואח', (טרם פורסם). בפסק-דין זה נדון עניינה של ערבות בנקאית אוטונומית שמסרה המבקשת למשיבה, במסגרת יחסיהן העסקיים. המבקשת נקלעה לקשיים כלכליים, ופתחה בהליך לפי סעיף 233 לפקודת החברות ננוסח חדש], תשמ"ג - 1983, בגדרו ביקשה שהות לגיבוש הצעת הסדר שבדעתה להביא בפני נושיה. בית המשפט נעתר לבקשה ונתן צו להקפאת הליכים כנגד החברה. לאחר מתן הצו, ביקשה המשיבה מן הבנק-הערב לשלם את סכום הערבות. על רקע דרישה זו, הגיש הבנק בקשה להרחבת תחולתו של הצו להקפאת הליכים ולהחלתו על הערבות הבנקאית האוטונומית. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון דחה את בקשת הרשות לערער, וכך אמר כב' השופט מצא :

"טענת המבקשת היא, כי הערבות הבנקאית הינה נכס מנכסיה. מסירתה לתשבחות היא בגדר "צורה אחרת של מתן נכסים כערובה", כמשמעה בהגדרת "שעבוד" שבסעיף 1 לפקודה. מכאן כי דין תשבחות כדין "נושה מובטח", שצו להקפאת הליכים מתלה את זכותו למימוש השעבוד בקבלת היתר מבתי המשפט, לפי סעיף 233(א2) לפקודה. בטענה זו אין ממש. ערבות בנקאית אוטונומית אינה נכס של החייב, ואף אינה "ערבות" כמשמעה בסעיף 1 לחוק הערבות (קרי :
התחייבות לקיים את חיובו של אדם אחר כלפי צד שלישי), אלא "התחייבות עצמית של בנק של בנק אשר מקבל על עצמו כלפי נושה אחריות מוגדרת ובלתי תלויה בחיובו של החייב העיקרי" (כדברי השופט אשר בע"א 529/78 איליט נ' אלקו הנ"ל). חובת הבנק לפרוע את הסכום הנדרש מידו על ידי תשבחות, בגבולות סכום הערבות הבנקאית, אינה תלויה כל-עיקר בחיובה של המבקשת, וממילא אין צו הקפאת הליכים יכול להשפיע עליה." ועמ' 2 להחלטה).

בהמשך ההחלטה, נאמר כך :

"אכן, צו הקפאת ההליכים מעכב פעולות שבידי תשבחות לנקוט כנגד המבקשת. אך תביעת תשבחות לפירעון הערבות הבנקאית אינה בגדר הליך נגד המבקשת אלא בגדר הליך נגד הבנק. תביעה זו אינה מבוססת על חיובה של המבקשת אלא חיובו העצמי של הבנק. לבנק אין טענה כנגד תביעה כזאת, ואף למבקשת אין פתחון-פה לעכב בעד הפירעון." (שם).

33. סבורתני, כי צו פירוק כמוהו צו להקפאת הליכים לעניין מעמדה האוטונומי של הערבות הבנקאית ולעניין תוקפה כלפי המפרק וכלפי הערב. כך, בהעדר כל הצדקה להבחנה בין מעמד נושים בחברה לטובתה ניתן צו להקפאת הליכים לבין מעמד נושים בחברה בפירוק. עינינו הרואות, כי סכום הפיקדון עליו נסמכת הערבות הבנקאית האוטונומית אינו נכס מנכסי החברה. משמעות עקרון האוטונומיות של הערבות היא, כי בין המפרק לבין המוטב אין כל יריבות, ומשום כך, אין למפרק מעמד לבקש את ביטול הערבות או למנוע את מימושה. מימוש הערבות גורם לתשלום ישיר מאת הערב לידי המוטב, ולפיכך, אין הוא מהווה עסקה בנכסי החברה.

34. בענייננו, עסקינן בתשלום אותו דורשת מליבו מאת הבנק. כאמור לעיל, אין הערבות האוטונומית כלולה במסת נכסי החברה, ועל כן אין תשלום הערבות מידי הבנק למליבו מהווה עסקה בנכסי החברה. מכך נובע, כי למפרק אין כלל מעמד לדרוש את ביטול הערבות או את מניעת התשלום. ודוק , אם כתוצאה מתשלום הערבות, ידרוש הבנק כספים מאת החברה, יהיה הבנק בעל-דינה של החברה, ולא מליבו. דחיית תביעת החוב של מליבו על ידי המפרק

35. התאם להסכמת הצדדים, הוארך תוקף הערבות נשוא בקשה זו, עד למתן החלטה סופית בעניין. בפרק הזמן שחלף מאז הגשת הבקשה, דחה המפרק חלקים מתביעת החוב שהגישה מליבו, ובין היתר, דחה מקצת מטענות מליבו לעניין הנזק שנגרם לה עקב בריחת העובדים והפרת הסכם ההעסקה. במקביל, קבע המפרק, כי מליבו חבה לחברה כספים בגין עבודות שביצעה. לפיכך, יצוין, כי להחלטה זו, בדבר חילוט הערבות הבנקאית, אין כל נפקות לגבי תוקף החלטת המפרק.

סוף דבר

36. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי על הבנק מוטלת חובה לשלם למליבו את הסכום הנקוב בכתב הערבות נשוא בקשה זו. זאת, בכפוף לקיום דרישת ההתאמה המוחלטת, קרי : מילוי תנאי כתב הערבות לעניין צורת האישורים שעל מליבו להגיש לבנק ותוכנם. אם ייווכח הבנק, כי מליבו כשלה בקיום דרישת ההתאמה המוחלטת, רשאי הבנק, ואף חייב, לסרב לקבל את המסמכים, ובהתאם לכך לסרב לשלם למליבו בגין הערבות.

37. המפרק ישלם למליבו ולכונס הנכסים הרשמי הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח לכל אחד, בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה בנקאי

  2. חוזה אישי בבנק

  3. חובת דיווח בנק

  4. מכתב החרגה מהבנק

  5. חובת הבנק לעדכן

  6. אי תשלום חוב לבנק

  7. חובת דיווח הבנקים

  8. חובת הבנק כלפי ערב

  9. הסכם קיבוצי בנק יהב

  10. חובת תום הלב של הבנק

  11. אחריות הבנק כלפי ערבים

  12. חובת הבנק כלפי הלקוח

  13. אסיפה כללית בנק לאומי

  14. אישור פעולה חריגה בבנק

  15. הסכם קיבוצי בנק ישראל

  16. ביטול הסדר חוב עם הבנק

  17. הסכם קיבוצי בנק לאומי

  18. חובת הבנק לפתוח חשבון

  19. הסכם קיבוצי בנק איגוד

  20. אחריות הבנק כיועץ השקעות

  21. הסכם קיבוצי בנק הפועלים

  22. אוכף קטום - תביעה נגד בנק

  23. הסכם קיבוצי בנק מרכנתיל

  24. הסכם קיבוצי בנק דיסקונט

  25. בקשה לסילוק יתרת חוב בנק

  26. אי עמידה בהסדר חוב עם הבנק

  27. הסכם קיבוצי בנק אוצר החייל

  28. חובת הבנק לכבד הוראת ביטול

  29. העברת תיק השקעות מבנק לבנק

  30. הסכם קיבוצי בנק מזרחי טפחות

  31. חייב מוגבל באמצעים בנק ישראל

  32. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  33. אי ביצוע הוראת תשלום של הלקוח בבנק

  34. אי הבנת הסכם עם הבנק בגלל קשיי שפה

  35. העברת תיק השקעות מבנק לבית השקעות

  36. אחריות הבנק כלפי לקוח שאינו דובר עברית

  37. תביעה של בנק לפירעון יתרת חוב שנצברה בחשבון עו"ש

  38. הגיע לבנק, משך כסף שם אותם במעטפה בכיס אולם הכסף נגנב בעודו בשטח הבנק

  39. טענו כי הבנק לא אפשר לקבל את דפי החשבון ומסמכים נוספים הנוגעים להתנהלות בחשבונות החברה

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון