אחריות הבנק להעדר ביטוח חיים


פתח דבר


עניינה של התביעה בפני הוא זכויות יורשי מי שעתר לפוליסה ךביטוח החיים של נוטלי הלוואה בנקאית המובטחת במשכנתא.
הסוגיות העיקריות בהן הדרושות להכרעה במסגרת פסק הדין :

  1. האם חב הבנק למשכנתאות חובה נורמטיבית להודיע ללווים על הזכות להתקשר בפוליסת ביטוח חיים?
  2. האם יידע הבנק את הלווים באשר להעדר ביטוח חיים למנוח?
  3. האם ניתן ,בבחינת מעמד הבנק ,לגזור גזירה שוות ממעמד של סוכן ביטוח ומכאן להסיק חובותיו בהתאם לחובות סוכן ביטוח, זאת בנוסף לחובות המוטלות עליו ממילא ביחסי בנק לקוח?

מבוא


בפני תובענה שהגישה הגב' רבייב סנם (להלן: "התובעת") , אלמנתו של המנוח מלך רבייב כנגד בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הנתבע") במסגרתה עתרה לקביעת תחולת פוליסת ביטוח חיים של המנוח וזכותה מכוח התחולה כאמור בעקבות פטירת בעלה המנוח. כפועל יוצא מכך עתרה למימוש זכותה לפרעון החוב המובטח במשכנתא שנרשמה לטובת הנתבע לאלתר. לטענתה הפר הנתבע חובת נאמנות וחובת הגילוי שחב כלפיה וכלפי בעלה המנוח.
בנוסף, תובעת היא תשלום פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.
עובדות

ביום 15.7.1999 התקשרו התובעת, בעלה מר מלך רבייב ז"ל (להלן: "המנוח") והגב' מרינה רבייב (להלן: "בת התובעת") בהסכם משכנתא "מסגרת" והסכם לנטילת הלוואה מהנתבע בסך כולל של 410,000 ₪ המובטחת בשעבוד זכויות המנוח והתובעת בדירה הידועה כחלקה 148/8 בגוש 10042 המצויה ברח' ביאליק 5/7 בחדרה (להלן: "ההלוואה").


החתימה על ההסכם נעשתה בפני פקידה מטעם הנתבע (להלן: "מריאנה").
למצער, וכעבור כ- 4 שנים ביום 2.5.2002 הלך המנוח לבית עולמו, בן 53 במותו.
לטענת התובעת- אלמנתו , מת מוות טבעי, משלא התעורר משנתו, בהיותו אדם בריא.


כתב התביעה
מהות התביעה- תביעה ל"תביעה להפסקת תשלום משכנתא והחזרת כל התשלומים – כותרת כתב התביעה המתוקן מיום 18.5.2006.
בהחלטתי מיום 28.10.2008 נישום סכום התובענה בסך של 367,000 ₪ ליום ההחלטה


התובעת והמנוח מעולם לא למדו באולפן ללימוד השפה העברית ולא שלטו ברזי השפה.
לגירסת התובעת בכתב תביעתה חתמו התובעת והמנוח ביום 15.7.99 על הסכם לקבלת הלוואה מובטחת במשכנתא לצורך רכישת דירה, בסמוך לאחר עלייתם לישראל.
כחלק בלתי נפרד מההסכם לקבלת המשכנתא חתמו התובעת והמנוח גם על בקשה להצטרפות לביטוח חיים.
ביום 2.5.2002 ניפטר המנוח כתוצאה ממוות טבעי
עם מות בעלה סברה התובעת כי ימומש ביטוח החיים על שם בעלה המנוח ותיפרע ההלוואה המובטחת במשכנתא. אלא שאז נענתה כי בעלה לא נכלל במסגרת ביטוח החיים להבטחת תשלומי המשכנתא שנטלו מהנתבע ולפיכך יהא עליה לשאת בתשלומי המשכנתא בכוחות עצמה.
לטענת התובעת בסעיף 4 לסיכומי בא כוחה, מילאה נציגת הנתבעת את טפסי ההצטרפות לביטוח ומצב המבוטח בצורה רשלנית ובניגוד לתפקידה, לא גילתה לתובעת ולמנוח את משמעות ומהות הביטוח ולא הסבה תשומת ליבם ל

להשלכות אי ביצוע ביטוח חיים, ולעובדה כי בפועל לא נעשה לו ביטוח חיים למרות שלכאורה חתם על טפסים כפי שיפורט להלן.
התובעת שוללת טענת הנתבע לפיה המנוח לא התקשר בביטוח חיים על שמו, וזאת מן הטעמים הבאים:


מדפי ההסכם עולה כי הן התובעת- האלמנה , והן המנוח חתומים על כל אחד ואחד מדפי ההסכם לנטילת הלוואה מובטחת במשכנתא .
אמנם בעמוד הראשון לטופס ה"בקשה להצטרפות לביטוח חיים" חתומה רק התובעת, אולם בעמוד השני נושא הכותרת "מצב ביטוחים בעת ביצוע ההלוואה" ניתן להיווכח בחתימת שני בני הזוג בעמודה של "הבעל" ובעמודה של "האישה" וכן בתחתית הדף.
לגירסת התובעת, לא הביעו בני הזוג מעולם התנגדות לביטוח חיים, כגירסת פקידת הנתבעת, ולפיכך ההערה המופיעה בתחתית הדף, בו מופיעות חתימות בני הזוג, "לא נעשה ביטוח חיים ללווה נוסף, לא מעוניינים" מהווה הטעיה מכוונת מצד הנתבע.לאמור כי המנוח מעולם לא ביטא רצונו או כוונתו כי "אינו מעוניין" בביטוח חיים כאמור.
לטענת התובעת מעולם לא נשאלה ,לא היא ולא בעלה המנוח, ע"י מריאנה, פקידת הנתבע או מי מטעם הנתבע האם שללו עריכת ביטוח חיים למנוח.

מה גם ולא היה כל הגיון לבטח רק אחד מבני הזוג שהרי שניהם היו בריאים כטענתה.


מריאנה, פקידת הנתבע , דוברת השפה הרוסית, לא ציינה באוזני בני הזוג כי הם חותמים על ויתור על ביטוח שכזה בבחינת "לא מעוניין", זאת בניגוד להוראות סעיפים 4 ו-5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981.

כתב ההגנה


לגרסת הנתבע, נוהג הנתבע לדרוש מלווים שבריאותם תקינה וגילם נמוך מ-55 שנים לרכוש ביטוח חיים, באמצעות התקשרות עם חברות ביטוח חיצוניות לנתבע, המהווה בטוחה נוספת להשבת ההלוואה במקרה של פטירה.
במקרה דנן, הוצעה ללווים הצטרפות לתוכנית הביטוח הקבוצתית של מגדל חברה לביטוח בע"מ. אולם, בבירור ראשוני שביצעה פקידת הבנק אודות מצב בריאותם של הלווים התברר כי מצבו הבריאותי של המנוח לקוי ולפיכך אינו עומד בתנאי הסף של ביטוח החיים.
בנסיבות אלה, לא דרש הנתבע מהלווים ביטוח חיים למנוח כתנאי למתן הלוואה, והמנוח לא הצטרף לתוכנית ביטוח החיים.גירסא זאת, סומך הבנק גם על טופס "מצב ביטוחים" שנחתם ע"י בני הזוג.
פקידת הבנק שטיפלה בהלוואה המדוברת - דוברת רוסית- שפת האם של הלווים היא זו שביררה עם הלווים מצבם הבריאותי בפירוט ותוך התייחסות למחלות הנזכרות בבקשת ההצטרפות לביטוח חיים.

לגירסתה, לבני הזוג הוסבר כי מצבו הבריאותי של המנוח אינו מאפשר צירופו לביטוח החיים ולפיכך נערך ביטוח חיים עבור התובעת בלבד.


משלא איפשר מצבו הבריאותי של המנוח צירופו לפוליסת ביטוח החיים, נמחק הסימון בעמודה המתייחסת אליו בסעיף 11 לטופס הרלבנטי, חתימות התובעת והמנוח מופיעות בסמוך למחיקה ומוכיחות כי התיקון הובהר.
בנוסף, מבהיר סעיף 16 שסומן כי למנוח לא נרכש ביטוח חיים מפאת מצבו הבריאותי. חתימת הלווים מופיעה גם בתחתית המסמך.
מדי שנה נשלח אל הלווים דו"ח שנתי ובו צוין מפורשות כי ביטוח החיים שנרכש הינו עבור " יחיד".
ביחס לכתב התביעה, ההערה המופיעה בסעיף 19 לטופס הביטוחים: "לא נעשה ביטוח חיים ללווה נוסף- לא מעוניינים" אינה מתייחסת למנוח אלא ללווה השלישית, היא מרינה- בת התובעת.
התובעת והמנוח שלטו בשפה העברית באופן שאפשר להם להבין המסמכים עליהם חתמו. בנוסף, פקידת הבנק דוברת רוסית כאמור, והליך ההתקשרות נעשה ברוסית, כמו גם ההסברים שקיבלו הלווים.
זאת ועוד, לבנק המלווה אינטרס שלוויו יבטחו חייהם לשם בטוחה נוספת לפרעון ההלוואה ומשכך אין כל הגיון בטענה לפיה הבנק עשה מעשים של "ניצול מכוון".
אם נכונה טענת התובעת לפיה היה המנוח בריא, הרי שהוא ו/או התובעת יצרו בפני הבנק מצג שגוי.

לא זו אף זו, מחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה עולה כי בתקופה הסמוכה להתקשרות הלווים סבל המנוח מלחץ דם גבוה ובעיות בכלי העיכול, בעיות אלה מופיעות ברשימת התנאים בבקשת ההצטרפות לביטוח כשאלות מהותיות עליהן נדרש המנוח לענות.

גרסאות ועדויות הצדדים כפי שנתבררו בפני:
דיון והכרעה
אין מחלוקת כי על פי סעיף 23(ב) להסכם ההתקשרות בין התובעת , המנוח והנתבע
"הלווה מתחייב לבטח את חייו בביטוח חיים ...ולהיות מבוטח ..וזאת אם יעמוד בקריטריונים הדרושים ע"י וחברת הביטוח לביצוע ביטוח חיים כאמור...פוליסת הביטוח תכלול סעיף שיעבוד לטובת הבנק.."
ובסעיף 23 ב)3) להסכם הוסכם מפורשות כי "הלווה ..רשאים לבצע את ביטוח החיים...בין אם בכל חברת ביטוח בה יחפצו ...ובין אם באמצעות הבנק על דרך של הצטרפות לביטוח אצל חברת ביטוח איתה התקשר הבנק לצורך זה".

האם חב הנתבע חובה מושגית נורמטיבית להודיע ללווים על הזכות לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה?


על פי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א – 1981:

"3. לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר העלול להטעות לקוח בכל ענין מהותי למתן שירות ללקוח (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים:
(1) המהות והטיב של השירות;
(2) מועד מתן השירות;
(3) התשואה והתועלת שניתן להפיק מהשירות;
(4) זהות נותן השירות;
(5) החסות, העידוד או ההרשאה שניתנו למתן השירות;
(6) המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר בעד השירות;
(7) חוות דעת מקצועית שניתנה לגבי טיב השירות או מהותו;
(8) תנאי אחריות לשירות;
(9) תקופת מתן השירות ודרכי חידושו."




כידוע, בבע"א 8905/96, 9358/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' רוזנברג (להלן: "הלכת רוזנברג") דחה ביהמ"ש העליון הטענה לפיה מוטלת על בנק שמעניק הלוואה מובטחת במשכנתא החובה, לעדכן הלווה על זכותו לביטוח חיים במקרה של פטירה כ"פרט מהותי", וקבע בזו הלשון:

"המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא להודיע ללקוח כ"פרט מהותי" שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה. לפיכך, נראה לנו שמסקנותיו של בית המשפט המחוזי אינן מבוססות. לעניין זה אין זה מעלה או מוריד כיצד ינהג הבנק במקרה זה או אחר או בכלל, כשחובה כאמור לא קמה."
[ראו בעניין זה: ת"א (שלום ירושלים) 1904/04 כהן נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ת"א (שלום ב"ש) 8644/98 ירובינסקי נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ ת"א (שלום נצרת) 5229/01 טבין טקלה נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ ת"א (שלום ירושלים) 4181/02 כספרוק נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ].



לטענת הנתבע, בהתאם להלכת רוזנברג אינו חייב להציע ללווים או לערוך להם ביטוח חיים ולפיכך לא קמה חובה מושגית ליתן ללווים הסברים באשר לביטוח החיים.




לעניין זה אציין כי הפסיקה איבחנה ההלכה המוזכרת ממקרים שארעו לאחר שהוצאו הנחיות האוצר והמפקח על הבנקים , נושאות הכותרת "הלוואות לדיור, לזכאים, מכספי תקציב" מיום 17.4.1990, לפיהן כאשר מדובר בכספי המדינה, בשונה מכספי הבנק, קמה חובה לבטח כל זכאי בביטוח חיים בגין החזרי הלוואה. וכן ההנחיה שכותרתה : "נהלים למתן הלוואות לדיור"

ראו פסק דינו של כב' הש' ק.ורדי הפ 176534/00 (שלום ת"א-יפו) שפיצר דוד נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ:
"לטעמי ניתן לאבחן את פס"ד רוזנברג לגבי מקרים שקרו בטרם הוצאו ההנחיות של האוצר ונוהלי המפקח על הבנקים, כשפס"ד רוזנברג התייחס גם לגבי כספים שנטלו לווים מבנק מכספי הבנק ולא מכספי מדינה כמו במקרה דנן, שלגביהם ישנה חובה, מכח הוראות משרד האוצר, לעשות ביטוח חיים לכל זכאי שיקבל הלוואה."

וכן :
" עפ"י סעיף 4(א) להוראות המפקח על הבנקים, על הבנק ליתן למבקש ההלוואות, דפי הסבר, בין היתר - (8) - "התנאים לביטוח חיים ולביטוח נכסים, לרבות שיעורי הפרמיות" ובמקרה דנן לא ניתנו דפי הסבר כאמור.

הוראות בנק ישראל, מעבר לכך שהמשיב עצמו ראה אותו מחויב לנהוג לפיהם וטוען שפעל כדין ומעבר לכך שלטעמי הן צריכות גם לחייבו, יצרו נורמה של סטנדרט של חובת זהירות סבירה ונורמה של התנהגות כלפי אנשים הפונים למשיב לקבלת הלוואה העולה גם מכוח חובת הנאמנות, חובת הגילוי וחובת תום הלב. אני קובע שנורמות אלו הופרו במקרה דנן ועקב סטייה והפרה של חובות אלו קמה למשיב גם חבות חוזית ו/או נזיקית.

יש להבחין בין ביטוי חובת הנאמנות כלפי לקוח מנוסה הבקיא בעניינים פיננסיים לבין ביטויה כלפי לקוח שהעניינים הפיננסיים זרים לו והוא מסתמך על ייעוצו של הבנק בלבד [ראה ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ, פ"ד נד(2) 162 ,145 - להלן: "פס"ד גרציאני"].

ביחסי בנק לקוח יש חובת נאמנות של הבנק כלפי הלקוח כשהיקף החובה משתנה עפ"י מקרה ומקרה לפי טיב היחסים, מידת המעורבות של הבנק וגורמים משתנים נוספים (ראה פס"ד גרציאני).

במקרה דנן מדובר במעורבות ברורה של המשיב, מנסח הטפסים ובעל החובה לתדרך, להסביר וליידע את הלקוח באפשרויות שבפניו לגבי עשיית ביטוח חיים, הן לגבי המנוח כלווה נוסף והן לגבי הלווים האחרים, שסביר להניח שאם היו יודעים על כך שניתן לבחור רק שניים מתוך השלושה היו דואגים לכך שבעל היכולת הכלכלית-המנוח יהיה אחד משני הלווים. "

מעיון בחוזה ההלוואה דעסקינן (נספח א לתצהיר מר יקיר וייס) עולה כי ההלוואה המדוברת מורכבת בחלקה מ"תכנית הסיוע של הממשלה" ולפיכך דעתי היא כי הנחיות משרד האוצר הקובעות החבות לביטוח חיים חלות במקרה דנן.
מעיון בהסכם ההלוואה עולה בבירור כי חלק מכספי ההלוואה היווה סיוע של הממשלה ולפחות בשיעור של 25 אחוז מהסך הכולל של כספי ההלוואה – ניספח ב לכתב ההגנה עמוד 1.
חובה זו אומנם לא נדונה בהליך, לא נטענה על ידי בא כח התובעת ואינה עולה מכתב התביעה . יחד עם זאת אין להתעלם מתחולת הנחיות משרד האוצר, לפחות לגבי חלק מכספי ההלוואה בעיקר לא נוכח חוסר השוויוניות של האלמנה ., אל מול התאגיד הבנקאי עתיר חובות הנאמנות כלפי הלקוח.

התובעת טוענת לחובת גילוי ויידוע הרובצת על הנתבע בנושא היעדר הביטוח לגבי המנוח, מה גם ועל פי גישתה הנתבע לא יידע את הלווים כי המנוח לא צורף לביטוח החיים הקבוצתי ועל אפשרות לבטחו בביטוח חיצוני .

האם יידע הבנק את התובעת והמנוח באשר להיעדר ביטוח באמצעות הבנק לאחרון? האם הובהר ללווים כי הם רשאים לבטח המנוח בחברת ביטוח חיצונית?


במקרה דנן אני סבורה כי פעילות הנתבע כמשווק פוליסות לביטוח חיים קבוצתי ללוויו קרובה במהותה ובהתייחס לחובות הכרוכים בביצועה לפעילות סוכן ביטוח כפי שיפורט.
לטענת הנתבע, במידה ומי מהלווים השיב כי סבל בעבר ו/או בהווה מאיזו מהמחלות המפורטות בבקשת ההצטרפות, הודרכו הפקידים להבהיר כי לא ניתן לצרפו לביטוח חיים קבוצתי. עוד מוסיף וטוען הנתבע כי הובהר ללווים שהנתבע אינו דורש מהלווה שהצהיר כי בריאותו לקויה לערוך ביטוח חיים אך הציע לערוך ביטוח אצל מבטח חיצוני (סעיף 10.7 לתע"ר וייס).
לשיטת הנתבע, משלא עלתה בריאות המנוח בקנה אחד עם הקריטריונים של חברת הביטוח לא נרכש עבורו ביטוח חיים ועניין זה הובהר לבני הזוג מפורשות לתובעת ובעלה המנוח הן בעל פה ע"י נציגת הנתבע והן במסגרת בקשת ההצטרפות לביטוח החיים, טופס מצב ביטוחים ודוח שנתי שנשלח ללווים.
מכתבי בי-דין ., תצהירי הנתבע והעדים מטעמו לא נוכחתי כי העדר ביטוח חיים למנוח אכן הובהר ללווים בעל פה ו/או בכתב.
יאמר מיד, העובדה כי פקידת הנתבע דוברת רוסית אין בה להוסיף או לגרוע בעניין טענת הלוות לפיה לא הוסבר להן כי לא נעשה ביטוח חיים קבוצתי למנוח, מה גם ולא עודכנו באשר לאפשרות ביטוח חיים במסגרות אחרות.
מעדות הפקידה מרינה, אשר טיפלה בחוזה ההלוואה דעסקינן, עולה כי לא ידעה לומר בוודאות ולמעשה לא זכרה באם הסבירה ללווים שהמנוח רשאי לפנות לחברת ביטוח אחרת:

"ש. מפנה אותך לסעיף 6.5 לתצהיר שלך שם את אומרת ש"במידה ומי מהלווים השיב כי הוא סבל בעבר ו/או סובל בהווה מאיזו מהמחלות המפורטות בבקשת ההצטרפות לא ניתן היה לצרפו לביטוח החיים הקבוצתי של חברת מגדל, לאור תנאי סף בדבר בריאות תקינה הייתי מבהירה זאת ללווים."
ת. זה לא נכון שאי אפשר לצרף. אלא לביטוח קבוצתי אי אפשר לצרף ובמקרה כזה אנו מסבירים ללקוח שהוא יכול לפנות לכל חברת ביטוח אחרת ולעשות ביטוח אך לא חייב להעביר את הביטוח כי אנו לא מחייבים. פה אני לא יודעת." (ע"מ 11 לפרטיכל מיום 17.2.2010 ש' 21-25).
וכן:
ש. אם אגיד לך שהלווים לא ידעו שלמנוח אין ביטוח חיים כי לא הוסבר להם שאין ביטוח חיים מה תאמרי?
ת. הם לא זוכרים אולי, אבל גם אני לא יכולה לזכור." (ע"מ 19 לפרטיכל מיום 8.4.2010 ש' 2-4).


לא למותר לציין, כי הלווים אמנם חתמו בפני מרינה על הבקשה להצטרפות לביטוח חיים אך כעולה מעדותה, לפחות שלושה פקידים נוספים טיפלו בתיק המדובר. אלא שאלה לא הובאו לעדות:
"ש. את היחידה שטיפלת בתיק התובעים?
ת. לא אני לא היתי הנציגה היחידה הינו שלושה לפחות אם היו אצל אחרים או לא אני באמת לא יודעת. לפי אימותי חתימה אז חתמו הלווים היו לפני." (ע"מ 10 לפרטיכל מיום 17.2.2010 ש' 10-12).


מעדויות התובעת וביתה עולה קו אחיד לפיו לא הובהר להן בשום שלב כי למנוח אין ביטוח חיים . הדבר התגלה במפתיע במותו.
אני נותנת אמון בגרסה זו. אציין, כי איני מוצאת מקום ל"תפוס" התובעת בלשונה ולזקוף לחובתה הניסוח בעדותה לפיו "קיוותה" שיש לבעלה ביטוח חיים ואני נוטה ליחס זאת להיותה עולה חדשה שהשפה העברית אינה שגורה בפיה.


האמנם העובדה כי למנוח לא נערך ביטוח חיים עולה מהמסמכים בכתב?
טופס "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה" (נספח ה' לתע"ר וייס) –


חלקו הראשון של הטופס עוסק בביטוח מבנה הנכס .

חלקו השני עוסק בביטוח חיים.
החלק השני מחולק לשמונה סעיפים, לצד כל סעיף שלוש עמודות המאפשרות סימון: "בעל", "אישה" ו"ערבים".
אציין ואדגיש, כי טופס מצב הביטוחים משתמע לשתי פנים בנוגע למצב הביטוחי של המנוח, מה גם והטופס אינו ממולא כראוי ויוצר מצב שהלווה עלול לטעות בהבנתו, וזאת מהסיבות שאפרט להלן:


הטופס נושא בחלקו העליון את שמם של שני בני הזוג מבלי שהוזכר שם ביתם, הגב' מרינה, שהייתה לווה נוספת ולגביה אין חולק כי לא נעשה ביטוח חיים.

הווה אומר, משהבת אינה רשומה בראש הטופס ואינה מבוטחת ומששני בני הזוג רשומים, מטעה מצב דברים זה ועלול להתפרש כי שניהם מבוטחים.


בסעיף: "הביטוח נעשה במלואו באמצעות הבנק.." מסומנת "האישה" –התובעת וכן "הבעל" דהיינו המנוח.
לגישת הנתבע, עמודת "הבעל" נמחקה ועל כך ניתן להיווכח מחתימות בני הזוג בסמוך המאשרות התיקון.

ברם.,, הסימון לביטוח האישה סומן ב"איקס" והסימון לביטוח הבעל סומן בשני "איקסים" זה על גבי זה.
רוצה לומר, מי שאינו מכיר את נוהל הבנק לפיו, כנטען, חתימה לצד סימון מהווה ביטולו יכול להסיק כי שני בני הזוג מבוטחים שהרי העמודה בהתייחס לכל אחד מהם מסומנת.
יתרה מזאת, העמודות המדוברות ממוקמות זו לצד זו בסעיף אחד ומכאן שלא ניתן בהכרח ללמוד שהחתימות המדוברות מתייחסות לעמודת הבעל בלבד.


בסעיף: "לא נעשה ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין" מסומן הבעל.
בעניין זה אמרה הפקידה – מריאנה בעדותה: "עכשיו אני מבינה שאולי היה צריך להחתים את המנוח. לפי הנוהל אין צורך." (ע"מ 18 לפרטיכל מיום 8.4.2010 ש' 27). במשמע שהודתה בפירוש כי המנוח לא חתם ליד המילים – "לא נעשה ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין".

ודוק: לא נוכחתי בסימון לגבי מי מהלווים בסעיף החשוב (18): "כשההלוואה ניתנה לשני לווים (בדרך כלל בעל ואישה) או יותר – כל פרטי הביטוח כדלעיל, ובמיוחד בדבר קיומו או אי קיומו לגבי מי מהם הודעו לכל אחד מיחידי הלווים."
רישום סעיף זה כשלעצמו מקים חובת גילוי ממשית ., ברורה שנכתבה חד משמית וידיעה פוזיטיבית של נציג הבנק המחתים את הלווים אודות חובת הגילוי לגבי העדר ביטוח למנוח.
חובה זו ברת נפקות הן כלפי הבת- "הלווה הנוספת" והן כלפי התובעת זאת בנוסף על החובה כלפי המנוח.
עסקינן בחובת גילוי ספציפית ביחס למצב ביטוח הלווה מקום שיש מספר לווים!.

זאת ועוד, אי סימון הסעיף מאשש ותומך בממסקנה לפיה העדר קיומו של הביטוח לא הודע ללווים כולם או מקצתם.

זאת ביתר הדגשה למקרא האותיות הקטנות בסיפא הטופס תחת הכותרת: "הערות לפקיד המטפל" כתוב כך: "חובה לסמן X בחלופות הרלוונטיות, כולל סעיף 18, לפי המקרה".

לסיום עניין זה אציין כי טופס הצטרפות לביטוח, אין בו לבדו להכריע הכף בכל הקשור להבהרת המצב הביטוחי של המנוח נוכח טופס "מצב הביטוחים" והקשיים והספיקות העולים הימנו כפי שפורט לעיל.

דו"ח שנתי (נספח ו' לתע"ר וייס) –


לטענת הנתבע, הוא שלח מידי שנה ללוויו דו"ח שנתי ובו פורטו פרטי ההלוואה. ממנו ניתן היה ללמוד לשיטתו כי ביטוח החיים נעשה ליחיד. התובעת אמנם מאשרת בעדותה קבלת מסמך דומה בדואר (ע"מ 5 לפרטיכל ש' 1).

ברם, מעיון במסמך לא ניתן ללמוד בבירור כי המנוח לא היה מבוטח שכן מצוין בסעיף ביטוח חיים "קיים (יחיד)" הא ותו לא.
אין עסקינן בדוח לנושא הביטוחי בלבד. לא למותר לציין כי הוצגה דוגמא בלבד ולא נוכחתי בהעתק דוחות שנשלח לתובעת.

מסמך "נהלים למתן הלוואות לדיור" מטעם המפקח על הבנקים (נספח ג' לתע"ר וייס)-


המדובר בהוראות נהלים ,החלים על הלוואות לדיור הניתנות על ידי תאגידים בנקאיים .מהם משתמעת חובת הגילוי על פי נהלי בנק ישראל.

מעיון במסמך עולה, כי על תאגיד בנקאי ליתן למבקשי הלוואות דפי הסבר המפרטים עניינים שונים לרבות "התנאים לביטוח חיים ולביטוח נכסים, לרבות שיעורי הפרמיות" (סעיף 4(א)(8)).
ובסעיף 11 נושא הכותרת "ביטוח נכסים וביטוח חיים" המחיל על תאגיד בנקאי החובה להבהיר משמעות הבחירה בביטוח:
"(א) תאגיד בנקאי רשאי לדרוש מהלווה לבטח את הנכס המשמש כערובה להלוואה, וכן לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שקיבל; על תנאי הביטוחים באמצעות התאגיד הבנקאי יודיע התאגיד הבנקאי ללווה בכתב לפני חתימתו על הסכם ההלוואה.
(ב) התאגיד הבנקאי יודיע ללווה כי הוא רשאי לבצע את הביטוחים הנ"ל במישרין עם חברת ביטוח שלא באמצעות התאגיד הבנקאי. במקרה זה, רשאי התאגיד הבנקאי לעמוד על קיומם של אותם תנאים הדרושים לשם הבטחת זכויותיו; הודעה כאמור תופיע באופן בולט ובאותיות גדולות בדפי הסבר לפי סעיף 4(א), בהסכם ההלוואה ובהודעה השנתית לפי סעיף 11(ו)."

הנתבע מילא לכאורה אחר הוראות אלה בכך שהחתים הלווים על טופס "תדריך ללווים בנושא קבלת הלוואה" (נספח ב' לתע"ר וייס). אלא שלא נוכחתי בשלוש חתימות – על פי מספר הלווים . לכאורה עולה כי חתימת הבת אינה בנמצא!. וזאת חרף חובת הגילוי הספציפי בהתאם להוראות טופס מצב הביטוחים.


סיכום ביניים: מסקנתי כי לא ניתנו מלוא ההסברים לתובעת, בעלה המנוח ולביתה בעל פה. לא בעברית ולא ברוסית ולא בכלל. ובעיקר לא למשמעות העדר ביטוח חיים למנוח., כי בפועל לא בוטח בביטוח חיים ומשמעות אי הביטוח כאמור.




באשר למסמכים בכתב: כאמור .,טופס מצב ביטוחים אינו חד משמעי מהסיבות אותן מניתי לעיל.
בנוסף, חרף הנחיות הנתבע לפקיד המטפל, לא סומן ב-"X" – בבחינת אסמכתא לביצוע בפועל - הסעיף המחייב חובת גילוי ספציפי באשר לפרטי הביטוח לכל לווה לרבות קיומו או היעדרו .
משכך נוטה הכף לקבלת גירסת התובעת לאמור כי פרטי הביטוח והיעדרו לגבי המנוח לא הובאו לידיעת הלווים כולם או מקצתם!.
יתרה מזאת, חתימת בת התובעת בתדרוך ללווים אינה בנמצא. מסקנתי היא כי הנתבע יצר מצג כלפי הלווים – התובעת., ביתה והמנוח לפיו הן התובעת והן המנוח מבוטחים ובכך יצר אצל הלווים הסתמכות לכך שהמנוח מבוטח.


הנתבע כסוכן ביטוח - האמנם?


בענייננו, אני סבורה כי בבחינת מעמד הנתבע יש לגזור גזירה שוות ממעמד של סוכן ביטוח.
הנתבע פעל כמתווך בין הלווים למבטחת וביצע הפעולות שהביאו ליצירת ההתקשרות בין הצדדים, החתים את התובעת ובעלה המנוח על בקשה להצטרפות להסדר ביטוח חיים ובחן עמידת המנוח בתנאי הביטוח.
בעניין זה גרס הנתבע בכתב הגנתו (סעיף 7): "ויודגש, הבנק אינו מבטח. התקשרות בהסכם לרכישת ביטוח חיים היתה נעשית עם מגדל מקום בו בחרו הלווים להצטרף לתוכנית הביטוח החיים הקבוצתי שלה או לחילופין עם חברת ביטוח חיצונית... הבנק הוא המוטב על פי הפוליסות ותו לא."
סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 מגדיר סוכן ביטוח בזו הלשון: "מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים."
בעניין פרשנות סעיף 32 נקבע בע"א (מחוזי חיפה) 3778/06 ניסים איפרגן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (להלן: "פרשת איפרגן"):

"הגדרת סעיף 32 לחוק הביטוח קובעת כי כל העוסק בתיווך ביטוחים נחשב לסוכן ביטוח לצורך סימן ו', אף אם אינו מחזיק ברישיון של סוכן כדרישת סעיף 24 לחוק הפיקוח. יתרונה של הגדרה זו בכך שהיא מבוססת על פעילות הסוכן בפועל ולא על היבט פורמאלי של מעמדו (כגון רישוי לשמש כסוכן). דהיינו: מאיסור העיסוק בתיווך לעניין ביטוח ללא רישיון אין ללמוד על מהותה של פעולת התיווך. גם אדם ללא רישיון ייחשב ל"סוכן ביטוח" אם הוא עוסק בתיווך ביטוחים (ראו ש' ולר, דיני ביטוח, כרך ראשון (תשס"ה-2005), בעמ' 681-685 (להלן: "ולר"). כך, למשל, ב-ת"א (שלום י-ם) 20511/95 המוביל ז'ק יולזרי נ' איתן חברה לביטוח (דינים ועוד) דחה בית המשפט, בצדק, את הטענה שמתמחה של סוכן ביטוח, שבאמצעותו נכרת חוזה, אינו נחשב לסוכן, משום שלא היה לו רישיון לפעול כסוכן."


מכאן, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי הנתבע תפקד כסוכן ביטוח שעסק בתיווך ביטוחים אף אם לא החזיק ברישיון לעסוק כסוכן ביטוח בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.
בעקבות מסקנתי זו קמה לו חובת גילוי ווידוא אקטיבי לרבות החובה להסב תשומת לב הלווים וערנותם לתנאי פוליסת הביטוח לרבות לתנאים החוסמים ומונעים את שכלול הפוליסה וכן לוודא כי הלווים הבינו על מה חתמו. ראו בהמשך פרשת איפרגן:

"אין די בענייננו בקריאה רגילה של פוליסת הביטוח על-ידי המבוטח כדי לעמוד על משמעותה ועל תוקפו של החריג לפסקת ההרחבה. הייתה מוטלת חובה על המבטחת או מי מטעמה לווידוא אקטיבי באשר להבנתו של המבוטח בנוגע לכל סעיפי הפוליסה, לרבות החריגים. לעניין זה, יפים דבריה של המלומדתד"ר אורנה דויטש:
"המידע יהיה מידע עודף אשר העברתו לצרכן איננה רצויה, כאשר הוא בלתי רלוונטי או כאשר חשיבותו מועטת. העברת כמויות גדולות של מידע לצרכן יוצרת קשיים גוברים בעיבוד המידע ובעיכולו אצל הצרכן, בהתחשב גם בכך שהעוסק לעתים קרובות מציג מידע זה לצרכן באופן סבוך. בסופו של יום, הגורם המכריע אינו איזה מידע גולמי מצוי בידי הצרכן, אלא מה הן תוצאות העיבוד של המידע על-ידיו. לא חומר הגלם האינפורמטיבי מכתיב את ההתנהגות, אלא התהליך המנטלי המתנהל ביחס לאותו חומר. חובת גילוי עדיין איננה פותרת חלק חשוב מן הבעיה, ולעתים היא עלולה אף להחמיר אותה".
(ראו א' דויטש, "מעמד הצרכן במשפט", 363-362 (2002), פרק 10: "הצרכן והגורם האינפורמטיבי", סעיף 10.12)."
[בעניין חובות סוכן הביטוח ראו גם רע"א 5695/06 בהא סייף נ' מרעי
ואח'.



ומן הכלל אל הפרט, מעדות ביתה של התובעת שהיתה מהימנה בעיני עולה כי התובעת המנוח וביתה חתמו על אסופת דפים בזה אחר זה מבלי שקיבלו הסבר:

"לבית המשפט: כשאתם חתמתם על המסמכים האם תרגמו לכם, אני עונה שלא תרגמו, שמו המסמכים ואמרו לחתום פה ולחתום פה. הגב' מריאנה הסבירה שאלו המסמכים שצריך לחתום והיא העבירה נייר אחרי נייר וחתמנו. ידענו על משכנתא פחות או יותר, זה הלוואה שלוקחים ל-20 שנה. הבנו שאם לא משלמים לוקחים את הבית. לא חשבנו לשאול על מה חותמים.." (ע"מ 8 לפרטיכל מיום 17.2.2010 ש' 15-19).


מהעדויות שהובאו בפני לא התרשמתי כי מלוא ההסברים בעל פה ניתנו ללווים, על הקושי במסמכים בכתב שהוצגו בפני עמדתי בפירוט לעיל.
משכך, אני קובעת כי הבנק הפר את חובותיו המקצועיות בכובעו כסוכן ביטוח לביטוח החיים לביצוע התשלומים שהובטחו במשכנתא .
הנתבע לא עשה די להפנות תשומת לב הלווים להעדר ביטוח למנוח וזאת ביתר הדגשה משעסקינן בחובה מוגברת ובלווים שהעניינים הפיננסים זרים להם, לווים שעלו לארץ בפברואר 98, כשנה וחצי בלבד בטרם נטילת ההלוואה המדוברת.
לא למותר לציין, כי ספק בעיני אם הכירו הלווים את מוסד המשכנתה בטרם עלו ארצה ונטלו ההלוואה. אוסיף ,כי אין בעובדה כי בת התובעת עלתה לארץ 3 שנים קודם לכן להוסיף או לגרוע.
לצד חובות הנתבע בכובעו כסוכן ביטוח, עומדת מערכת היחסים שבין בנק ללקוח: במרכז מערכת יחסים משפטית זו בין בנק ללקוח קיימות החובות לנהוג בזהירות, בתום לב ובאמון. במתן שירות ללקוח לעתים נמצא הלקוח ביחסי תלות כלפי הבנק בהתבסס על אמון הלקוח בבנק במומחיותו ומיומנותו. בע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל נ' נתן צבאח נאמר כך:

"מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצדו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן." (שם, ע"מ 585).

האם אכן היה מצב בריאות המנוח לקוי בעת נטילת ההלוואה?


לטענת הנתבע, הצהיר המנוח כי בריאותו לקויה.
הלוות – אלמנת המנוח וביתו, שללו גרסה זו. הנתבע מצידו לא הציג כל אסמכתא עדכנית למועד החתימה על בקשות ההצטרפות שיעידו על מצב בריאות לקוי כטענתו.
על פי חוות דעת ד"ר קורולין אלכסנדר שהוגשה כנספח לכתב התביעה, בהתאם לתיק רפואי של המנוח חלה ב- DUODENAL ULCER. לא ידוע על מחלות כרוניות נוספות.
מעדות ד"ר קורולין מיום 7.7.2010 עולה כי מדובר בכיב תריסריון-אולקוס (ע"מ 29 ש' 15 לפרטיכל). עוד ציין בעדותו כי מדובר במחלה בכלי העיכול (ש' 29). באשר לערכי הסוכר שהוצגו בפניו ציין כי כאשר עולה מהבדיקות יתר סוכר יש לערוך בדיקות נוספות שמא מדובר בערך חד פעמי (ע"מ 30 ש' 7-10).
מעיון בטופס הצטרפות לביטוח חיים של הנתבע ניתן לקבל אינדיקציה לקטגוריות הרפואיות המהוות תנאי קבלה לביטוח הקבוצתי בהקשר זה יודגש כי מסמך טופס ההצטרפות של המנוח לא נשמר).
מעיון בטופס עולה כי מנויות קטגוריות כגון "עיכול" וכן "סכרת" שרלוונטיות, אולי, למצב בריאות המנוח.
מתצהירה של הגב' נורית ברניצקי, ראש מחלקת חיתום ביטוח חיים במגדל חברה לביטוח בע"מ ומעדות מר וייס עולה כי בבחינת העמידה בקריטריונים שמציבה חברת הביטוח, המהווים תנאי לביטוח חיים, מסתמכת חברת הביטוח על הצהרת בריאות המבוטח הפוטנציאלי בעניין בריאותו ללא תלות במצבו הרפואי האמיתי ומבלי שנדרשים מסמכים רפואיים.
משכך, הסוגיה הרלוונטית לבחינת בקשתו להצטרף להסדר ביטוח חיים ., הצהרתו בדבר מחלה , והודעתו כי "אינו מעוניין" בביטוח חיים אינה מצבו הרפואי של המנוח אלא הצהרתו בעניין בריאותו.
כאמור לגירסת הנתבע שלא נתמכה באסמכתאות או בזכרון ממשי של עד מטעם הנתבע- המנוח הצהיר שבריאותו לקויה. הלוות – האלמנה וביתה מכחישות זאת.
איני נדרשת להכריע במחלוקת עובדתית זו משקבעתי כי הבנק הפר חובת הגילוי והוידוא בכך שלא עידכן הלווים חד משמעית בהעדר ביטוח למנוח בין אם בהתאם להצהרת המנוח ובין אם היה על הנתבע לבטח המנוח ובין אם לאו.


סוף דבר


סיכומו של דבר, מהעדויות שהובאו בפני התרשמתי כי הנתבע לא נתן למנוח וללוות הנוספות הסברים בעל פה כדרוש.
המסמכים בכתב שערך ומילא הנתבע ., עליהן מבסס הוא העדר ביטוח חיים למנוח , מטעים ואינם ברי הבנה לבאים בשערי הבנק כפי שביארתי לעיל. משכך, אני קובעת כי הנתבע הפר את חובתיו בכל הקשור ליחסי בנק-לקוח וכן חובותיו כמי ששימש כסוכן ביטוח לצורך ההצטרפות לפוליסת ביטוח החיים כמפורט לעיל ובהתאם ., הפר גם את חובת הגילוי והיידוע שרבצה עליו. בהחלט התרשמתי כי נוצר והתבסס אצל הלווים- לרבות התובעת - האלמנה אינטרס הסתמכות לגיטימי ומשכך אני מוצאת לנכון לקבוע אחריות הנתבע.
אשר על כן, מקבלת את התביעה. מחייבת את הנתבע לסלק את חוב יתרת המשכנתא ולשלם יתרת ההלוואה מיום פטירת המנוח ואילך.
סכומים ששילמה התובעת לאחר פטירת המנוח , יושבו לה על ידי הנתבע בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום ביצוע כל תשלום ותשלום
בנוסף מחייבת את הנתבע לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה ., אוזלת היד כאלמנה שהתאלמנה במפתיע אל מול מכבש המנגנון הבנקאי התובעני בסכום נוסף של 15000 ₪
כן מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת שהוצאו בפועל ובשכר טירחת עו"ד בסך של 34,800 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח חיים רצח

  2. ביטוח חיים בשואה

  3. ביטוח חיים מחלת לב

  4. ביטוח חיים התיישנות

  5. התיישנות ביטוח חיים

  6. מצג שווא ביטוח חיים

  7. ביטוח חיים תעודת פטירה

  8. ביטוח חיים נכות מתאונה

  9. אוטם שריר הלב ביטוח חיים

  10. ביטוח חיים ניתוח מעקפים

  11. ביטוח חיים במקרה התאבדות

  12. ביטוח חיים למשכנתא התאבדות

  13. ביטוח חיים משכנתא התיישנות

  14. אחריות הבנק להעדר ביטוח חיים

  15. התיישנות פוליסת ביטוח חיים

  16. אי גילוי מידע מהותי ביטוח חיים

  17. אי אישור ביטוח חיים לפני פטירה

  18. אי גילוי בהצהרת בריאות בביטוח חיים

  19. אי גילוי מחלות קודמות בהצהרת בריאות

  20. ביטוח חיים ביטול פוליסה כוונת מרמה

  21. האם במועד עריכת הסכם ההלוואה נערך למנוחה ביטוח חיים בגין ההלוואה ?

  22. ביטוח חיים - האם פירעון יתרת הלוואה עקב מקרה מוות מזכה בהשבת פרמיות ?

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון