אחריות העירייה על נפילה ברחוב

עובדות המקרה:

התובע יליד 15.10.88. ביום 15.9.03 נסע התובע, שהיה כבן 17, עם קבוצת חברים כשהוא רכוב על אופניו על המדרכה בכביש הירידה משכונת גילה לכיוון צומת פת. במהלך נסיעתו נתקלו אופניו במכסה תא המים/ הביוב (להלן: "הבור") הנמצא על גבי המדרכה אשר בלט בחלקו מעל פני המדרכה ובחלקו השני שקע מתחת לגובה המדרכה. התובע נפל קדימה עם אופניו ונחבל בפניו. (להלן: "התאונה").

כתוצאה מן התאונה נפגע התובע בפניו ובשיניו, והופנה לבית החולים הדסה עין כרם. בבדיקתו אובחן שבר בלסת התחתונה ושברים נוספים בשני מפרקי הלסת, משמאל ומימין. שבריו נוספים אובחנו בשיניו של התובע. התובע אושפז בבית החולים למשך 4 ימים ועבר ניתוחים וטיפולים ממושכים בפניו. לטענתו אף נותרה לו, בעקבות התאונה, צלקת בולטת באזור הסנטר.

לטענת התובע, אחראית הנתבעת 1 - עיריית ירושלים (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") לפצות בגין הנזק שנגרם לו בעקבות התאונה. שכן, הנזק שנגרם לו נובע מהתרשלות הנתבעת בין במעשה ובין במחדל בכך שלא דאגה לתקינות המדרכה ולא טיפלה כראוי במפגע שנוצר על ידי הבור במקום התאונה.

התובע הגיש את חוות דעתה של פרופ' דורית ניצן (להלן: "המומחית"), מומחית לרפואת שיניים, אשר קבעה:

"כתוצאה מהפציעה האחרונה קיימת העתקה של ראש מפרק לסת ימין ונותרה מגבלה בתפקוד. כמו כן קיים כאב במפרק לסת שמאל...הצעת טיפול: שיניים 14 ו-15 1. הבקעה, 2. מבנה וכתר, 3. טיפול שורש, שיניים 16,26,35,36,37,43,46,47 1. שיקום על ידי כתרים...התובע זכאי לנכות זמנית בשיעור של 20% ממועד הפציעה למשך חודש ימים...עקב העתקה של החלק השבור התקבל מפרק דפורמטיבי. קיים סיכוי של כ-20% להתפתחות כאבים והפרעה תפקודית...נכות המזכה את התובע בשיעור של 10%...".


הנתבעת מצידה לא הגישה חוות דעת רפואית נגדית בתיק.

הודעות צד נשלחו ג על ידי העירייה כנגד חברת הגיחון וכנגד בזק, בטענה כי התא עליו רכב התובע עם אופניו ושממנו נפגע שייך לחברות אלו. אולם משהתברר, ולבקשת הנתבעת, כי התא אינו שייך לחברת הגיחון או לבזק מחק בית המשפט, ביום 17.3.09 , את הודעות הצד ג שנשלחו.

בין התובע לנתבעת 2 נחתם הסכם פשרה, אשר בית המשפט העניק לו תוקף של פסק דין ביום 17.3.09.

טענות הצדדים בסיכומיהם:

טענות התובע בסיכומיו:


· לטענת התובע, העירייה אחראית מכוח סעיפים 235-236 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. כלומר, החבות הראשונית של העירייה כלפי האזרח בנוגע לשטח ציבורי היא לתיקונו, ניקיונו, סלילתו, תאורתו, וניקוזו. כל טענות העירייה כלפי יתר הצדדים נעשית במישור יחסי העירייה מולם, קרי עילות חוזיות. במקרה דנן, לא רק שהעירייה לא מלאה את חובתה לדאוג להסרת המכשול אלא גם לא טרחה במשך שנתיים של דיונים לומר למי שייך הבור המצוי בשטח הרבים. הפסיקה קבעה (ע"א 2906/01) כי העירייה היא הגורם בידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת השטח ועל כן הטילה חובה על העירייה במקרים רציניים, לטיפול במפגע. כאן המפגע הוא גדול. ועל העירייה להביא ראיות ברורות שפעלה במסגרת הסביר על מנת לטפל במפגע.

· התובע טוען כי זיהויו של מקום התאונה הוא מדויק, על פי חומרי הבניין שהיו זרוקים במקום. שני העדים העידו פוזיטיבית כי זהו המקום.

· לטענת התובע, הפסיקה קבעה כי יש לבחון את אשמו התורם של התובע על פי אמות מידה של קטין בהתאם לגילו (ראה ע"א 61/89 מד"י נ' אייגר). התובע וחבריו רכבו על אופניים בשעה שהיה אור בחוץ, הם לא רכבו בפרעות ולא במהירות. הכביש היה סואן ועל כן לא הייתה להם כל אפשרות לרכב על הכביש. מעדותו של העד טל עולה כי לא פשוט היה להימנע מן הבור, שכן שבירת הגה חדה ימינה מובילה לוואדי, ואילו שבירת הגה שמאלה מובילה אל הכביש. גם התובע בעדותו ציין כי קשה היה להבחין בבור מרחוק.

· לעניין גובה הנזק: מחוות דעת המומחית עולה כי טיפולי השניים לתובע בעבר הווה ועתיד יהיו כ-112,000 ₪ על סכום זה יש להוסיף הוצאות ראשוניות של 3400 ₪. לעניין עזרה לעבר - 5 חודשי טיפול פיזיותרפיה בבתי חולים כולל נסיעות הלוך וחזור מסתכמים בכ- 15,000 ₪. עבור נסיעות לקבלת טיפול רפואי 3000 ₪. עבור כאב וסבל 150,000 ₪ שכן, מהמומחית ציינה כי קיים סיכוי של 20% שהתובע יזדקק להתערבות כירורגית, וכי נגרמה לתובע פגיעה בגובה 10% נכות לצמיתות. לעניין הפסד כושר השתכרות לעתיד - אצל קטינים נכות משקפת פגיעה בכושר השתכרות. בשל מגבלה תפקודית של תפיסת הלסת וקושי להחזיק את הפה פתוח. עיוות צורני בפנים מצדיק פיצויי לעתיד. כמו כן, התובע יזדקק לעוד כ- 200 טיפולים בעתיד, שכן, מדובר בפגיעה ב-10 שיניים וטיפול כתר מוצלחת לוקח 3-4 מפגשים, אשר יובילו להיעדרויות מהעבודה, נסיעה, חניה, ורכישת תרופות נגד כאב בגובה 20,000 ₪. על אלה יתווספו הוצאות משפט, שכר עדים ושכר טרחת עו"ד.


טענות הנתבעת בסיכומיה:

· לטענת הנתבעת לא הוכחה אחריותה במקרה דנן. שכן, לעירייה אין אחריות מוחלטת על הרחובות והכבישים. נכונה הטענה כי אם קיים מפגע שנמצא הרבה זמן והעירייה לא דואגת לתיקונו ואינה ממלאת את תפקידה אזי ניתן לטעון כנגדה כי היא נהגה ברשלנות. במקרה דנן, לא הוכח שהמפגע היה קיים הרבה זמן, לא הוכח שהודע על המפגע לעירייה וכן לא הוכח שהעירייה לא פעלה לפי חובתה לתקן את הליקוי. חובת ההוכחה שהעירייה התרשלה, המוטלת על כתפי התובע והיא לא מולאה במקרה זה. כן טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח שהמפגע המופיע בתמונות הוא אכן המפגע שעליו נפל התובע, ושהעירייה הפרה את חובתה כלפיו וגרמה לו נזק.

· לעניין אשמו התורם של התובע, טוענת הנתבעת כי רכיבה על אופניים היא פעילות עם סיכון, חבריו של התובע שרכבו עמו לא נפלו. הם בחרו לרכב בירידה תלולה בסמוך לכביש סואן במקום מסוכן בניגוד לחוק ובניגוד לתקנות התעבורה שקובעות שאסור לאדם לרכב על מדרכה נכון שמטרת החוק היא להגן על הולכי רגל, אבל העובדה שאדם ביצע עבירה נותרה בעינה. כמו כן, התובע לא רכב עם קסדה ועל אף שבזמן התאונה לא היה חוק לרכב עם קסדה חובת הזהירות מחייבת זאת. כיום אף החוק מחייב לרכב עם קסדה. הנתבעת טוענת כי הפסיקה קובעת שיש לשים זה מול זה את מידת האשמה המוסרית של התובע מצד אחד ושל הנתבעת מצד אחר. במקרה זה לנתבעת אין אשמה כלל. אם, על אף האמור, יראה בית המשפט לנכון לחייב את הנתבעת באחריות אז יש להטיל אשמה גדולה יותר על התובע, לטענתה חלוקת האחריות צריכה להיות 70%אשמה על התובע ו-30% אשמה על הנתבעת.

· לעניין גובה הנזק: טוענת הנתבעת כי לא נגרמה לתובע כל צלקת מן הפגיעה, פניו חלקות. לטענתה, התובע ביקר 20 פעמים, בלבד, במרפאת בית חולים הדסה במשך 6 שנים מאז אירעה התאונה. בביקורים אלו נכללו גם ביקורים לצורך ניקוי שיניים וחניכיים. הטיפול שהתובע יזדקק לו הוא החלפת כתר כל 7 שנים. פרופ' ניצן בחוות דעתה העריכה את עלות הטיפול בכ-80,000 ₪. התובע צריך לקבל פיצוי של 60,000 ₪, ולא 80,000 ₪ כי ממילא, ככול אדם, גם התובע היה נזקק לטיפולי שיניים גם ללא התאונה. 3000 ₪ עבור הוצאות עבר להדסה, ו-15,000 ₪ כאב וסבל סך הכל 80,000 ₪. מסכום זה יש להוריד אשם תורם בגובה 60%.

· אין לפסוק לתובע פיצויי השתכרות טענת התובע בבית המשפט, אשר לא מופיעה בתצהירו, לפיה לא היה לתובע מספיק כסף לטיפולים אז הוא היה צריך לעבוד בשביל הכסף. הטענה שבגלל שלושה ימים אשפוז התובע לא יכול היה להמשיך בלימודיו נשמעת מופרכת מעיקרה.

דיון:

האחריות המוטלת על רשות מקומית לנקוט אמצעי זהירות מפני אפשרות פגיעה של עוברי אורח, קמה הן מכוח סעיף
35 לפקודת הנזיקין, והן מכוח סעיף 2 35 ו-236 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"). יש לעירייה חובת זהירות מושגית כלפי התובע בשמירה על תקינות ובטיחות רחובותיה של העיר.

יחד עם זאת, דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה, ולא על אחריות מוחלטת, ועל כן לא ניתן לצפות כי כל ליקוי, קטן ומזערי יתוקן על ידי העירייה וכי הרחובות והמדרכות יהיו מקומות נטולי כל סיכון מסיכוני החיים הרגילים. על-כן, העובדה שאדם החליק או נפל, אין בה לכשעצמה ללמד על אחריות העירייה. לא קיימת כל חזקה לפיה נפילתו של אדם ברחוב מטילה ישירות אחריות על הרשות אשר בשטחה מצוי הרחוב. כך כותב גם השופט ברק בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה מקומית בית שמש:

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון...מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק, נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים...".

(ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה מקומית בית שמש (ניתן על ידי השופט ברק, ביום 9.11.82 - להן:" ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה מקומית בית שמש").

ועל כן יש לבחון גם בכל מקרה לגופו האם קיימת חובת זהירות קונקרטית על פי נסיבותיו. חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת באופן ספציפי לאירוע הנדון ולסבירות הסיכון שנלקח בו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות והתרשמתי מהעדים נחה דעתי שבמקום בו רכב התובע על אופניים היה המפגע כמתואר בכתב התביעה ושהתובע ניזוק מהמפגע האמור.

במקרה דנן, אני סובר כי התאונה נגרמה כתוצאה ישירה ממחדליה של הנתבעת, ולפיכך יש לראות את העירייה כמי שנושאת באחריות להתרחשותה ולתוצאותיה. אין לקבל בהקשר זה את טענת הנתבעת כאילו רכיבת התובע באופניו על המדרכה, הינה בגדר סיכון בלתי סביר שהוא נטל על עצמו ושאותו לא יכולה ולא צריכה הייתה העירייה לצפות. רכיבה על אופניים ברחובות העיר, ואף בירידה תלולה, הוא דבר שנערים בני גילו של התובע נוהגים לעשות. לפיכך, היה על העירייה לצפות את הסכנה האורבת מהימצאותו של בור על המדרכה במקום, ולדאוג לסידורו. החשש שעוברי אורח הולכים או רכובים על אופניים ייפגעו ממכשולים, כדוגמת הבור, המצויים המדרכה הוא חשש ממשי, שהעירייה הייתה יכולה וצריכה לצפות. הטענה בדבר הסתכנות מרצון שהעלו הנתבעים אף היא דינה להידחות וזאת נוכח המבחנים המצמצמים שנקבעו בפסיקה לעניין זה, לפיהם נדרש המזיק להראות כי הניזוק התכוון לקבל על עצמו, ללא פיצוי, את סיכון הפגיעה, מה שלא הוכח במקרה שלפנינו (ראו: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש).

אשר על הכן, הוכחו קיומם של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של העירייה מקרה דנן. לפיכך אני קובע כי העירייה נושאות באחריות כלפי התובע לנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

לעניין השאלה האם יש לתובע אשם תורם לקרות התאונה:

באשר לטענת הנתבעים כי התובע נושא בנסיבות העניין באשם תורם להתרחשות התאונה. בעת שאירעה התאונה היה התובע קטין כבן 17, ועל כן, תיבחן שאלת אשמו התורם על-פי אמות מידה של קטין סביר בן גילו (ראה: ע"א 61/89 מדינת י' נ' שלום אייגר (קטין), ( ניתן על ידי השופו גולדברג, ביום 18.12.90). אכן, הרכיבה באופניים על מדרכה בסמוך לכביש סואן, בירידה תלולה היא מעשה שיש בו סיכון מסוים, אשר בגינו חשף עצמו התובע לאפשרות של פגיעה. נראה, איפוא, כי קטינים סבירים בני גילו של התובע, גיל 17, דהיינו, כמעט בגירים, מסוגלים להעריך את מידת הסכנה שברכיבה בירידה תלולה בסמוך לכביש סואן, ואף לבחור באפשרות בטוחה יותר של רכיבה במקום אחר. מאידך, התובע וחבריו לא ידעו על הימצאו של הבור שעל פי עדויותיהם קשה היה להבחין בו וקשה היה לחמוק ממנו במהלך הרכיבה. בנסיבות אלה, בהתחשב בגילו של התובע, בהתחשב בסיכון שנטל על עצמו בעת שהחליט לרכב בירידה תלולה סמוך לכביש סואן, וכן בהתחשב בכך שאלמלא היה רוכב במקום בתנאים אלו לא היה נתקל בבור, ככול הנראה, אני סבור כי יש מקום לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 10%.

העירייה נושאות באחריות כלפי התובע לנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, אך נוכח אשמו התורם של התובע להתרחשות התאונה, תחויב הנתבעת ב-90% מתוך סכום הפיצויים שיפסקו לתובע בגין הנזקים שנגרמו לו.
לעניין שאלת גובה הנזק:

כאב וסבל: בהתחשב בסוג הפגיעה, הכאבים הנלווים, הצורך בטיפולים עתידיים, הסיכוי להתפתחות כאבים בעתיד והצלקת הנני פוסק סכום של 60,000 ₪ לראש נזק זה.

הוצאות עבר: 10,000 ₪ (בהסתמך בין היתר על הקבלות)


עזרה לזולת בעבר: 2,500 ₪ (גלובלי)

טיפולי שיניים: על סמך חוות הדעת בפני בית המשפט: טיפול ראשוני= סך 3,400 ₪

טיפול שיניים עתידי (מהוון) סך 86,450 ₪

הפסד השתכרות בעתיד: אין בסוג הפגיעה כדי לגרום לתובע הפסד השתכרות בעתיד הוצאות עתידיות: 5,000 ₪

סה"כ נזק לתובע לפני אשם תורם: 167,350 ₪.

אשם תורם: 16,735 ₪ -

סה"כ לאחר ניכוי אשם תורם: 150,615 אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת, עיריית ירושלים, לשלם לתובע תוך 30 יום סך של 150,615 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן הוצאות משפט בסך 6,500 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בור במדרכה

  2. ביטוח נפילה מסוס

  3. אחריות על נזק מנפילת עץ

  4. אחריות בגין נפילה במדרכה

  5. אחריות על נפילת עובד מפיגום

  6. ביטוח ספורט אתגרי נפילה מסוס

  7. אחריות על נפילה מגובה של עובד

  8. אחריות העירייה על נפילה ברחוב

  9. אחריות העירייה בגין נפילה לבור

  10. נפילה בעבודה בשל מים שהיו על הרצפה

  11. נפילה של אישה קשישה בחנות לדברי מאפה

  12. פיברומיאלגיה עקב נפילה במדרגות המשרד ?

  13. החלקה על מים שנצטברו על הרצפה במהלך העבודה

  14. נפילה במהלך העבודה בעת הורדת ילד מרכב הסעות

  15. נפילת חתיכות מלט וחול על אדם שעבר ליד אתר בנייה

  16. נפילה על מדרגות ברזל המובילות מחצר המסעדה למטבח

  17. פגיעת ראש עקב נפילה מאוטובוס שעצר לפתע ודלתו נפתחה

  18. נפילה עקב כך שסף האוטובוס היה רטוב בשל גשם חזק שירד

  19. תביעה בגין נזקי גוף כתוצאה מהחלקה על משטח רטוב בקניון

  20. נפילת גלגל רכב על הרגל בזמן החלפת גלגל - האם תאונת דרכים ?

  21. האם הנפילה אירעה עקב עבודתו או מסחרחורת שאינה נובעת מהעבודה

  22. תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב נפילה נטענת במדרגות ציבוריות

  23. הסייג המוציא מתחולת החוק הפלת"ד הינתקות או נפילה של חלק מהרכב

  24. החלקה בגלל שתוך כדי העבודה שטפו עובדי הניקיון את עמדת המאפייה

  25. בעת יציאתו החליק ונפל במדרגות בתחום ביתו הפרטי ונחבל בידו הימנית

  26. תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב חונה עקב נפילת ענפי עץ פיקוס על גג הרכב

  27. טען כי תוך כדי ועקב עבודתו, כתוצאה מנפילת גוף מתכת כבד על פניו, נפגע בפנים ובשיניים

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון