אגרה כבלים


1. הוגשה תובענה על דרך המרצת-פתיחה, בה התבקש בית המשפט להצהיר, כי המבקשים אינם חבים למשיבה 1 (להלן: המשיבה) אגרת טלוויזיה.

2. העובדות


א. המבקשים מחזיקים במכשירי טלוויזיה בבתיהם.

ב. במועדים שונים התחברו המבקשים לרשת הטלוויזיה בכבלים של המשיבה 2, ולטענתם, נותקו מכשירי הטלוויזיה שלהם מכל אפשרות של קליטת שידורים ישירה, לרבות אלה של המשיבה. כל שקולטים המכשירים, טוענים המבקשים, הוא תכניות המופצות על ידי המשיבה 2 באמצעות רשת הטלוויזיה בכבלים.

3. גדר המחלוקת

א. טוענים המבקשים, כי משחובר מכשיר הטלוויזיה שבבעלותם לרשת הטלוויזיה בכבלים, אין הוא מתפקד עוד כ"מכשיר טלוויזיה" במובן המקובל של המילה, אלא כתחנת קליטה של שידורי טלוויזיה בכבלים בלבד, ושידוריה של המשיבה 1 נקלטים מעתה אך ורק באמצעות המשיבה 2.

ב. לאור העובדה הנטענת, לפיה המכשירים שבביתם אינם עונים עוד להגדרת "מכשיר טלוויזיה", טוענים המבקשים, כי הם פטורים מתשלום אגרה למשיבה.

על כך למדים המבקשים מהגדרת המונח "טלוויזיה" בתקנות הטלגרף האלחוטי (מקלטי טלביזיה), תשכ"ז-1967, שם מוגדר מקלט טלוויזיה כ"תחנת אלחוטית לקליטה של שידורי תמונות וקול".

4. המונח "מקלט טלוויזיה"

א. חוק רשות השידור, תשכ"ה-1965, אינו מגדיר את המונח "מקלט טלוויזיה".
סעיף 29(א) לחוק קובע, כי "הוועד המנהל יטיל בדרך שתיקבע בתקנות, אגרה שנתית ... בעד החזקת מקלט טלוויזיה...".

ב. מקובלת עליי טענת פרקליט המבקשים, כי ההגדרה האמורה בתקנות

הטלגרף האלחוטי (מקלטי טלביזיה) הינה ההגדרה הראויה אף למונח "טלויזיה" שבחוק רשות השידור (השוני באיות "טלוויזיה"/"טלביזיה" הוא במקור).

ג. ברם, שאלה היא אם מקלט טלוויזיה, אשר נותק, וולונטרית, מן האפשרות לקלוט את שידורי המשיבה באופן אלחוטי, אינו עונה עוד על הגדרה זו.

כפי שיובהר להלן, הייתי משיב על שאלה זו בשלילה.

ד. המבקשים צירפו לתצהיר מטעמם חוות-דעת מומחה, על-פיה, חיבור מכשיר הטלוויזיה של המבקשים לרשת הטלוויזיה בכבלים הפך את המקלט "למכשיר המעביר שידורי תמונות וקול באמצעות כבל ... ולפיכך לא תואם המכשיר ... את ההגדרה דלעיל (היינו ההגדרה שבתקנות הטלגרף האלחוטי - א' ג').

אולם, מדברי המומחה עולה, כי חיבור מקלט הטלוויזיה בבית המבקשת לרשת הטלוויזיה בכבלים אינו משנה את הפונקציה העיקרית של מכשיר הטלוויזיה, שכן "אם יוסרו הממיר וחיבורי הכבלים כאמור לעיל - יחזור המכשיר של הגב' גולדין להיות "תחנה אלחוטית".

ה. לפיכך, העובדה שכיום, באופן ארעי הניתן לשינוי בכל עת, מחוברים מקלטי הטלוויזיה של המבקשים לרשת הטלוויזיה בכבלים, אין בה כדי ללמד כי המכשיר חדל מלהוות "תחנת אלחוטית". מקובלת עליי בהקשר זה עמדת פרקליטת המשיבה, כי השימוש שבוחר אדם לעשות במקלט הטלוויזיה בביתו באופן וולונטרי, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין הגדרת המכשיר כמקלט טלוויזיה, שכן אין חולק, כי במכשיר גופו לא בוצע כל שינוי טכנולוגי.

ו. סעיף 29(א) לחוק רשות השידור קובע, כאמור, כי אגרת הטלוויזיה מוטלת על החזקת מקלט טלוויזיה, ולא בגין השימוש בו. לפיכך, כל עוד מחזיקים המבקשים במקלט שכזה, אין נפקא מינה מהו השימוש אשר נעשה בו (על הטעם בניסוח זה של החוק, ראה להלן).


ז. המבקשים מסתמכים בסיכומיהם, בין היתר, על פסק הדין ב- ע"א (י - ם) 207/90 [5] (שור נ' רשות השידור). באותו עניין החזיק המערער במכשיר וידאו-טייפ המחובר לצג ("מוניטור") ובאופן זה הצליח לקלוט שידורי טלוויזיה. דעת הרוב שם קבעה, כי אין המכשירים הנ"ל מהווים "מכשיר טלוויזיה", ולפיכך פטרה את המערער מתשלום אגרה.

המבקשים מנסים ללמוד לענייננו, גזירה שווה מאותה הלכה, אך עיון בפסק הדין מעלה, כי דעת הרוב שם עומדת דווקא לרועץ לעמדת המבקשים.

השופט צבי כהן מבהיר:

"כנושא להטלת אגרה, בחר המחוקק... במבחן של החזקת המכשיר, ולא במבחן של ניצול השיטה".

לפיכך, תתבקש אותה המסקנה, כאמור לעיל, כי אין נפקא מינה בכך שהמבקשים אינם משתמשים במקלטי הטלוויזיה שבבעלותם כ"תחנה אלחוטית".
כל עוד הם מחזיקים במכשיר שכזה, והיעדר השימוש בפונקציה שלו כתחנה אלחוטית נעשה באופן וולונטרי, חייבים המבקשים בתשלום האגרה.
ויפים לעניין זה דברי השופט ד' קציר בפסק הדין בעניין ע"א (חי') 318/87 [6] (רשות השידור נ' כהן):

"אין בעל המקלט משלם עבור השידורים הנקלטים במקלטו, אלא עבור עצם האפשרות לקליטתם במכשיר שבהחזקתו. אכן, לא כמות השידורים, ובעצם גם לא טיבם ואיכותם, הם המחייבים את בעל המקלט בתשלום האגרה. שהרי, אפשר שפלוני, בעל מקלט טלויזיה או רדיו, אינו נזקק כלל לשידורים המשודרים ע"י רשות השידור, ועדיין יהא הוא חייב בתשלום האגרה".

ח. מן האמור לעיל עולה, כי המכשירים אשר בהחזקתם של המבקשים הינם מקלטי טלוויזיה לכל דבר ועניין, ולאור לשונו הרחבה של חוק רשות השידור, די בעובדה זו כדי לחייבם בתשלום אגרת טלוויזיה.

5. הזיקה בין תשלום האגרה לבין השירות

א. בהקשר זה יש להדגיש, כי בעצם ההתחברות לרשת הטלוויזיה בכבלים, אין המבקשים מנתקים עצמם משידוריה של המשיבה. סעיף 6 כא(א) לחוק הבזק, תשמ"ב-1982, קובע:

"בעל זכיון יעביר, העברה מלאה, בזמן אמתי, ללא כל קטיעה או עריכה, את שידורי הרדיו באפנון תדר ואת שידורי הטלויזיה המשודרים לפי כל חוק לציבור בישראל והניתנים לקליטה מהאויר".

לפיכך, ויתורם של המבקשים על קליטת שידורי המשיבה באופן אלחוטי, אין פירושו כי הם אינם נהנים עוד משידורים אלה; קליטתם של השידורים נעשית עתה באמצעות כבלים.

ב. התשלום בו מחוייבים המשיבים הוא אגרה. על מהותה של אגרה והקשר בינה לבין השירות הניתן בגינה, עמדו המלומדים ויתקון ונאמן בספרם דיני מסים, בעמ' 7-6:

"יש כאן קשר סיבתי בין התשלום ובין השירות, שאלמלא מתן השירות לא היית משלם את האגרה ואלמלא התשלום לא היית מקבל את השירות. אף על פי כן, גם הקשר הסיבתי ההדוק בין השירות ובין התשלום אינו

עושה את האגרה לתמורה במשמעותה המסחרית של המילה... שיעור האגרה וערך השירות אינם תלויים זה בזה...".

(וראה ע"א 620/92 [1]; ע"א 154/83 [2], וכן לאחרונה ע"א 474/89 [3]).

ג. המחוקק קבע, כאמור לעיל, את מבחן החזקת המכשיר לצורך גביית האגרה בלבד. בפועל, כוונת המחוקק היתה למנוע ככל האפשר ניסיונות התחמקות מתשלום האגרה, כפי שנעשה במקרה שלפניי.
אולם, אחזקת המכשיר אינה הטעם להטלת האגרה. אחזקת המכשיר היא אמצעי לגבייתו בלבד, שכן כאמור בפסק הדין בעניין קריב .3, הנ"ל, האגרה נגבית בגין השידורים, ולא בגין עצם ההחזקה. ומכאן, מה לי קליטת שידורי טלוויזיה באמצעים אלחוטיים ומה לי קליטתם באמצעות כבלים?

כל עוד נהנים המבקשים (בין בפועל ובין בכוח) משידורי המשיבה, באמצעות מקלטי טלוויזיה (ההולמים את ההגדרה האמורה לעיל), מחוייבים הם בדין בתשלום האגרה.

6. האם מחוייבים המבקשים בכפל תשלום בגין שידורי המשיבה?

א. טוענים המבקשים, כי חיובם בתשלום אגרת הטלוויזיה מאלץ אותם לשלם תשלום-כפל, שכן מחיר המנוי החודשי - אותו מחוייבים המבקשים לשלם למשיבה 2 - כולל בתוכו את התשלום שמשלמת זו האחרונה "למדינת ישראל או לגוף רשות מרשויותיה".

ב. אולם טענה זו עומדת בסתירה לאמור בסעיף 6 כא(ב) לחוק הבזק, הקובע:

"בעל זכיון אינו חייב, בשל העברה כאמור בסעיף קטן (א) (של שידורי הרדיו והטלויזיה של המשיבה - א.ג.) בתשלום כלשהו למי שמשדר את השידור המקורי ובעלי זכויות היוצרים וזכויות המבצעים בשידורים".

לפיכך, אין כל כפל-תשלום בעובדה שהמבקשים משלמים דמי מנוי חודשיים למשיבה 2, שכן המחוקק פטר את זו האחרונה מתשלום כלשהו למשיבה.

7. הפטור הקבוע בחוק רשות השידור

א. טוענים המבקשים, כי לאור הוראת סעיף 49 לחוק רשות השידור, אין החוק חל על שידורים בטווח מוגבל או במעגל סגור, ולפיכך, הואיל ושידורי טלוויזיה בכבלים הינם שידורים "במעגל סגור" ול"טווח מוגבל" הרי שאין החוק חל עליהם.

ב. גם בעניין זה לא דק פורתא פרקליט המבקשים.
הסעיף קובע:

"בלי לגרוע מהוראות כל חיקוק הקובע חובת רישוי לשידור או למכשיר שידור, לא יחול האמור בחוק זה:
(1) ....
(2) על שידורים בטווח מוגבל או במעגל סגור או שידורים אחרים שאינם ניתנים לציבור, כפי שיקבע בתקנות שיותקנו לענין סעיף זה לאחר התייעצות בשר הדואר".

ג. ראשית, אין המחוקק הראשי עצמו מעניק את הפטור. כל שקובע הסעיף הוא כי מחוקק המשנה, הוא שיתקין תקנות בדבר היעדר החלת החוק, ולמיטב ידיעתי טרם הותקנו תקנות שכאלה. אל לו למבקש להלין על המשיבה, שכן את טענותיו בהקשר זה, שומה היה עליו להפנות כנגד השר הממונה על ביצועו של החוק, על שלא התקין תקנות כאמור.
מסופקני, אם יש בטענות שכאלה ממש, אך ממילא הן אינן ממין העניין לצורך הכרעה בתובענה דנא.

ד. שנית, לגופו של עניין, השידורים אשר חוק רשות השידור אינו חל עליהם הינם "שידורים בטווח מוגבל או במעגל סגור או שידורים אחרים שאינם ניתנים לציבור".

המילה "אחרים" יוצרת לדעתי זיקה ניסוחית בין שידורים שאינם ניתנים לציבור לבין שידורים במעגל סגור או לטווח מוגבל. כלומר, על מנת ששידורים כנ"ל ייצאו מתחולת החוק, צריך שיהיו שידורים שאינם ניתנים לציבור (והשווה ד"נ 9/83 [4], בעמ' 851 מול האותיות א-ב, לעניין פרשנות המילה "אחר" בחיקוק).

ה. שידורי רשתות הטלוויזיה בכבלים הינם שידורים הניתנים לציבור. תקנה 13 לתקנות הבזק (זכיונות), תשמ"ח-1987, קובעת:

"בכפוף לאמור בכל מקום אחר בתקנות אלה לענין חיבורם של מבקשים לרשת הכבלים, יחבר בעל זכיון לשידורי כבלים אל רשת הכבלים שלו כל מבקש באזור, ואין הוא רשאי להתנות חיבורו של מבקש מסויים בחיבורם של מבקשים אחרים".

לפיכך, השירות אשר מעניקים בעלי הזיכיונות לשידורי הטלוויזיה בכבלים, מוענק לכל דיכפין באותו אזור, ואין המדובר בשידורי טלוויזיה במעגל סגור לצרכיו הפרטיים של מאן דהוא. לא למשיבה 2 כיוון המחוקק את דבריו בסעיף 49 הנ"ל, ואשר על כן נראה לי, כי אין שידורי המשיבה 2 יוצאים מתחולתו של חוק רשות השידור.

8. לאור האמור לעיל לא מצאתי כי המבקשים הראו טעם לפטור אותם מחובת תשלום אגרת טלוויזיה, ולפיכך, החלטתי לדחות את התובענה.


9. כל אחד מן המבקשים (שמונים ושמונה במספר) ישלם בנפרד סך של 200 ש"ח, כשהסכום נושא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תשלומי המבקשים יועברו לידיו הנאמנות של פרקליט המבקשים, אשר ידאג לתרום אותם לקרן לב"י.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון