אמנת האג ערובה להוצאות

זוהי בקשת הנתבעת, נרקיס מרום מבני תעשיה בע"מ (להלן: "המבקשת"), לחייב את התובע, מאטיס פרנקל (להלן "המשיב") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

רקע
המשיב הגיש תביעה בהליך של סדר דין מקוצר כנגד המבקשת, בסך של 770,000 ₪. כנטען בכתב התביעה המבקשת עשתה, שלא כדין, שימוש בכרטיס האשראי שלו, אשר נמסר לה לצורך העמדת קו אשראי זמני לחברת היל"ת החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "היל"ת") בה היו שותפים.
המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, במסגרתה טענה כי התשלום נעשה בידיעת המשיב ובהסכמתו.

בדיון מיום 28.1.13 ניתנה למבקשת, בהסכמת המשיב, רשות להתגונן ונקבעו מועדים להליכים מקדמיים.

לבקשה זו הוגשה תגובה, וכן תשובה לתגובה.

יצוין כי לאחר הגשת התשובה לתגובה, הגיש המשיב בקשה למחיקת התשובה לתגובה, והמבקש הגיב לה – אולם לא מצאתי ממש בבקשת המחיקה.


להלן טענות הצדדים בבקשה להפקדת ערובה:

טענות המבקשת
1. בבקשתה, טענה המבקשת כי המשיב אינו תושב ישראל, אינו נמצא בישראל ואף אין בכוונתו לשוב לישראל.

2. כן נטען כי המשיב סירב להגיע לישראל לחקירה על ידי המפרקים הזמניים שמונו לחברת היל"ת, ובלית ברירה נחקר באמצעות וידאו קונפרנס.

3. למיטב ידיעת המבקשת אין למשיב נכסים בישראל, וקיים חשש כי לא יהיה לה ממי להיפרע במקרה בו תידחה תביעת המשיב וייפסקו הוצאות לטובתה.

4. לאור האמור, ולאור פסיקת בית המשפט העליון כמפורט בבקשה, לפיה יש לחייב תובע זר שאין בידיו נכסים בישראל בהפקדת ערובה להוצאות, אף מבלי לבחון את סיכויי התביעה, מבקשת המבקשת לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בשיעור של 5% מסכום התביעה.

טענות המשיב

5. התובע הוא אזרח בלגי, ובלגיה היא אחת המדינות החברות באמנת האג.

6. על פי תקנה 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות האג"), אין להורות לתובע זר שהוא אזרח אחת המדינות החברות באמנת האג להפקיד ערובה להוצאות משפט.

7. לאור האמור, הפסיקה עליה מסתמכת המבקשת בבקשתה אינה רלוונטית למקרה דנן. המשיב מפנה לפסיקה אחרת, לפיה עצם היותו של תובע תושב חוץ אינו מהווה סיבה לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות, כאשר התובע אזרח מדינה החברה באמנת האג.

8. לשיטת המשיב, מאחר והבקשה נשענת על הנימוק לפיו התובע הוא אזרח זר ללא נכסים בישראל, הרי שמשקרס נימוק זה – דין הבקשה להידחות.

9. מוסיף וטוען המשיב כי הפקדת ערובה תפגע בזכויותיו החוקתיות לגישה לערכאות ולקניין, וכי ההלכה היא כי רק במקרים חריגים תותנה זכות התובע להביא את עניינו לבירור בהפקדת ערובה.


10. בנוסף נטען כי גם יתר השיקולים ששוקל בית המשפט בבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה מצדיקים את דחיית הבקשה. כך, סיכויי התביעה גבוהים שכן התביעה נתמכת בפירוט החשבוניות והחיובים שנעשו באמצעות כרטיס האשראי של המשיב והנתבעת אינה חולקת על כך, אלא טוענת להסכמה ולקיזוז. כמו כן, מדובר בהליך פשוט שאינו מורכב יתר על המידה, והגשת התביעה נעשתה בתום לב.

טענות המבקשת בתשובה לתגובה

11. המבקשת טוענת כי על אף שהמשיב הוא אזרח מדינה החברה באמנת האג, הרי שהפסיקה קובעת כי ניתן לחייבו בהפקדת ערובה.

12. לשיטתה, אמנת האג מגנה על תובעים זרים המתבקשים להפקיד ערובה אך ורק מחמת היותם זרים, אולם לא על תובעים זרים שאין להם נכסים בישראל מהם ניתן להיפרע, או שאינם ממציאים מען מדויק כנדרש, כפי המקרה דנן.

13. במקרה דנן, התובע הינו תושב זר, אשר אמנם מדינתו חברה באמנת האג, אולם הוכח כי אין לו נכסים בישראל. המבקשת טענה זאת בבקשתה, והמשיב לא סתר זאת בתגובתו. כך אף לא נסתרה טענת המבקשת בדבר אי המצאת מען כנדרש על ידי המשיב.

14. המשיב אף לא הכחיש את הטענה כי אין בכוונתו להגיע לישראל, וכי סירב להגיע לישראל לחקירה.

15. המבקשת גורסת כי יתר האמור בתגובת המשיב, לגבי סיכויי ההליך וכדומה אינם רלוונטיים כלל במקרה דנן.

דיון והכרעה

16. תקנה 519 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי לצוות על תובע להפקיד ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע. העניין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר נקבעו בפסיקה מספר קריטריונים על מנת להכריע בכך. יחד עם זאת, הכלל הוא כי אין לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים (ר' רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן ( 16.1.13) להלן: "פרשת יגרמן").

17. במקרה דנן, המדובר בתובע זר, אזרח בלגיה. לפיכך, מצטרפת לתקנה 519 הנ"ל גם תקנה 28(א) לתקנות האג, שזו לשונה:
"תובע או מתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא תצווה עליו רשות שיפוטית, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן בטחון או ערובה לפרעון הוצאות משפט שנתבע עלול להוציאן ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט."

18. תקנה זו קובעת, כי אין לצוות על תובע זר אשר הוא אזרח מדינה החברה באמנת האג, ליתן ערובה להוצאות מחמת היותו זר או מחמת שאין לו מקום מגורים בישראל.

19. בית המשפט העליון ברע"א 2795/10 ד"ר גיא פיטוסי נ' מדינת ישראל ( 17.03.2011) הבהיר כיצד יש לנהוג מקום בו מבקש הנתבע להורות לתובע זר, אזרח מדינה החברה באמנה, להפקיד ערובה:
"טענתו העיקרית של המבקש היא כי ההחלטה לצוות עליו ליתן ערובה לתשלום הוצאות מנוגדת לסעיף 17 לאמנת האג בדבר סדרי הדין האזרחי 1954, ולכן יש לבטלה. לשיטתו, נתין זר המתגורר בחוץ לארץ, אשר מדינתו חתמה על אמנת האג, אינו חשוף לעולם להפעלת תקנה 519. טענה זו משוללת כל יסוד. ברי כי אמנות האג והתקנות אשר הותקנו לשם ביצוען לא נועדו לייצר מעמד עדיף לאזרח זר על פני אזרח ישראלי. גישה כאמור נוגדת את תכליתה של תקנה 519 כתקנה שנועדה לשמור על האינטרסים של הנתבע, ובראשם זכות הקניין שלו, וכן על האינטרס המערכתי של מניעת בזבוז משאבים בגין הליכים חסרי תוחלת. כל שנועד סעיף 17 להשיג הוא, כי לא תוטל ערובה להוצאות על מתדיין רק מחמת היותו תושב זר, אך אין בכך כדי לשלול הטלת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת." (פסקה 3 לפסק הדין, ההדגשה שלי, ה.פ.)

20. רוצה לומר, ניתן לחייב תובע זר אזרח מדינה החברה באמנת האג בהפקדת ערובה להוצאות, אלא, שאין לעשות כן רק מחמת היותו תושב זר. יש אפוא, לבחון את הבקשה בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין זה.

21. משמעות הדבר היא כי אמנת האג למעשה מעמידה תובע זר אזרח מדינה החברה באמנה במעמד של תובע ישראלי. השיקול של היותו "אזרח זר" אינו נמנה עוד במניין השיקולים, ועל בית המשפט לבחון את הבקשה כשם שהיה בוחן בקשה זהה המופנית כלפי תובע המתגורר בישראל. לעניין נכסי התובע – יש לבחון את יכולתו הכלכלית בלבד, לאו דווקא בישראל, כשם שבוחנים יכולת כלכלית של תובע אזרח ישראל.

22. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת אביגיל כהן, רשמת בית המשפט המחוזי בתא (ת"א) 37524-07-12 ביטום תעשיות פטרו כימיות בע"מ נ' BELLODERIA LTD ( 28.01.2013):
"אציין כי, אמנת האג בדבר סדרי הדין האזרחי שנחתמה בהאג ביום 1.3.54 וכן תקנות לביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט - 1968 לא נועדו ליצור מעמד עדיף לתושב חוץ/ חברה זרה על פני תושב ישראל/ חברה ישראלית. יש להחיל את אותם מבחנים על תושב חוץ ועל תושב ישראל כאשר מדובר במדינה הכלולה באמנה וכך גם לגבי חברה זרה – מכוח האמנה, בימ"ש צריך להתייחס אליה לא כאל חברה זרה, אלא כאילו היא חברה ישראלית." (פסקה 5.ה. לפסק הדין, ההדגשה שלי, ה.פ.).
כן ראו דברי השופטת שטרסברג כהן בהמ (י-ם) 629/88 יוסף זינגר נ' חברת aermar s.r.l ( 15.04.1993):
"עם זאת רשאי בית המשפט לחייב תובע זר וחסר נכסים בארץ, להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אם התביעה תדחה. אלא שכאן עומדת לנתבע לרועץ אמנת האג ותקנות לביצוע אמנת האג (1954 סדר הדין האזרחי תשכ"ט-1968) הקובעות כי רשות שיפוטית לא תצווה על תובע שהוא אזרח אחת המדינות בעלות אמנה, ושמקום מושבו באחת מהן, לתת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, מחמת היות התובע זר או מחמת שאין לו מקום מושב או מקום מגורים בישראל. איטליה וישראל חתומות על האמנה. איסור זה הוא הגנה בפני חיוב כאמור כאשר הוא נעשה רק בשל העובדה שמדובר בתובע זר שאין לו נכסים בארץ. אין באמנה כדי למנוע חיוב במתן ערובה מטעמים אחרים."

23. האמור אף עולה בקנה אחד עם פסק הדין של השופטת גרסטל אליו מפנה המבקש, בת"א (מרכז) 20676-06-12 אמבלייז בע"מ נ' winton capital holdings ltd ( 05.06.2013). באותו עניין, קבעה השופטת גרסטל כדלקמן:
"על פי האמנה הנזכרת, מעמדו כמעמד אזרח ישראלי, תושב הארץ, שאינו צריך להפקיד ערובה מקום בו אין חשש שלא יוכל לשלם הוצאות המשפט לנתבע..."
ובהמשך:
נוכח כל זאת, ומשבאתי למסקנה כי הוראת תקנה 28 ל"תקנות לביצוע אמנת האג 1954" אינה מאיינת את הכללים שנקבעו בפסיקה לגבי הפקדת ערובה להוצאות הנתבע, וכי מטרתה למנוע חיוב בערובה רק משום היות התובע אזרח זר, ונוכח העובדה שלא השתכנעתי כי בידי המשיב 2 נכסים בשווי מספק, מהם יוכלו המבקשים להיפרע את הוצאות המשפט באם ייפסקו להם, דעתי היא כי דין הבקשה להתקבל גם לגבי המשיב 2, וכי עליו להפקיד ערובה להוצאות המבקשים."
24. החלטת כבוד השופטת גרסטל לחייב את התובע בהפקדת ערובה, נבעה מן השיקולים הרגילים שנקבעו בפסיקה בנושא הפקדת ערובה, ולא מחמת היותו תובע זר. באותו עניין, לא הוכח כי לתובע נכסים מהם יוכל לפרוע את הוצאות המבקשים. יצוין כי באותו עניין הראיות מטעם המשיב עצמו היו לגבי נכסיו בישראל, ונקבע כי הוא הציג בעניין זה מצג שווא בתצהירו. אולם אין ללמוד מכך כי אם היה מצביע על נכסים בחו"ל, לא היה די בכך על מנת שלא לחייבו בהפקדת ערובה. כמו כן, באותו עניין דובר במקרה של ריבוי תובעים ונתבעים, סכום התביעה עלה על 85 מיליון ₪ ולא ניתן היה להכריע בדבר סיכויי התביעה באותו שלב.

25. יודגש, כי הרעיון העומד בבסיס אמנת האג הוא כי הנתבע הישראלי יוכל לבצע את פסק ההוצאות בכל המדינות בעלות האמנה, ועל כן השיקול שהוא תובע זר למעשה מתאיין לצרכי שאלת הפקדת הערובה (לעניין זה ראו י.זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 902 להלן: "זוסמן"). עניין זה עולה בקנה אחד עם העובדה שאין צורך לבחון את נכסיו דווקא בישראל של התובע הזר אזרח מדינה בעלת האמנה, שכן נתבע ישראלי יוכל לתבוע את ביצוע פסק ההוצאות בכל מקום.

26. לאור המפורט לעיל, אף בבקשה דנן יש לבחון את הבקשה בהתאם לשיקולים שנקבעו בעניין זה בפסיקה. לעניין זה, יפים דברי כבוד השופט מלצר ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ( 11.02.2009):
"עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט.... הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד .... לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך.... שיקול משמעותי נוסף שהתווסף החל משנת 1992 לסוגיה נכבדה זו מתמקד בפגיעה-בכוח בזכות הקניין של התובע באמצעות האפשרות להטיל עליו ערובה להוצאות הנתבע. לגישתו של ד"ר שלמה לוין במחקריו, על בית המשפט, המיישם את העקרונות שהובאו לעיל, ליתן עתה גם משקל לזכות הקניין ככזו, לאחר שזו הוכרה כזכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (עיינו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית 30-27 (מהדורה שניה, 2008 – תשס"ח) (להלן: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008). כן ראו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 3)." (פסקאות 8-9 לפסק הדין)

27. מבחינת סיכויי ההליך, הרי שלא ניתן להכריע בכך בשלב מוקדם זה. מכל מקום, לא נראה כי מדובר בהליך מופרך או קנטרני, אלא בתביעה שיש לבררה על בסיס ראיות, אשר יכולות להכריע לכאן או לכאן באופן שווה.

28. מבחינת מורכבות ההליך, הרי שאין המדובר בשאלות מורכבות יתר על המידה, שעה שיש לבחון בעיקר האם השימוש בכרטיס האשראי של המשיב על ידי הנתבעת נעשה כדין, אם לאו.

29. התביעה אף לא הוגשה בשיהוי. על פי כתב התביעה, למשיב נודע על השימוש בכרטיס האשראי שלו ביום 4.1.12. המשיב פנה לנתבעת באמצעות מר יורם שכטר, וקיבל את תשובתו ביום 25.5.12. התביעה הוגשה ביום 21.6.12, כך שאין כל שיהוי בהגשתה.
כמו כן לא הונחה בפניי תשתית להניח בשלב זה חוסר תום לב בהגשת התביעה.

30. בתשובתה לתגובה טענה המבקשת כי המשיב לא המציא מען כנדרש, וכי טענתה זו לא נסתרה על ידי המשיב. אולם, לא מצאתי בבקשת המבקשת כל טענה בדבר אי המצאת המען כנדרש.

31. כן נטען כי המשיב מסרב להתייצב בארץ, לשם חקירתו על ידי המפרקים. אולם, אין מחלוקת כי המשיב נחקר באמצעות וידאו קונפרנס, ואם חקירתו אושרה באופן זה הרי שאין בכך כדי להעיד על כוונתו לברוח או להתחמק.

32. לא הוכחה בפניי יכולתו הכלכלית של המשיב. בבקשה נטען כי למיטב ידיעת המבקשת אין לו נכסים בארץ, אולם לא נטען דבר באשר למצבו הכלכלי ונכסיו מחוץ לישראל. בבקשת המשיב למחיקת התגובה של המבקש, טען המשיב כי בכל מקרה יש לו בארץ תביעת חוב כנגד חברת היל"ת הנמצאת בפירוק.

33. לגבי תביעת החוב יצוין כי איני סבורה שמדובר בנכס ממשי, שכן לא ניתן לדעת האם תביעת החוב תאושר או מה יעלה בגינה, והאם יוכל המשיב לגבות את החוב הנטען. יחד עם זאת, אכן המבקש בבקשתו לא טען כנגד יכולתו הכלכלית של המשיב – אלא רק כי אין לו נכסים בישראל. מכל מקום, מצבו הכלכלי של המשיב אינו טעם מספק על מנת לעמוד לבדו כטעם לחייבו בהפקדת ערובה, כאשר כל יתר השיקולים כמפורט לעיל אינם מצדיקים את חיוב המשיב בהפקדת ערובה. הלכה היא כי אין בית המשפט משתמש בשיקול דעתו לחייב תובע (שאינו תאגיד) במתן ערובה מטעם זה בלבד שהתובע עני, שכן בדרך זו היה נועל את שערי בית המשפט בפני דלי אמצעים (ר' זוסמן, 899).

34. לסיכום יפים דברי כבוד השופט זילברטל בפרשת יגרמן (פסקה 5 לפסק דין):

"הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית... יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו... עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק. אלא שלטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק. הלכה היא כי בסוגיה האמורה על בית המשפט לנהוג "במתינות", מה גם שמשמעות אי הפקדת ערובה להוצאות הנתבע היא דחית התביעה (ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ פ"ד מז (3) 846, 850 (1993)). מערכת הכללים הנ"ל משקפת את האיזון הראוי שבין זכות הגישה לערכאות אל מול אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו (עניין ו'נצ'ון, בפסקה 8; זוסמן, בעמ' 901-900))." (ההדגשה שלי, ה.פ.)

35. אני סבורה אפוא, כי לאור כל המפורט לעיל, במקרה דנן אין הצדקה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאות המבקש.

36. הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון