אסיפה כללית פירוק מרצון


החלטה זו עניינה יכולתה של עמותה בהליך של פירוק מרצון להתמזג עם עמותה אחרת.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים
1. בשנת 2002 נכנסה עמותת "מרכז כפרי אלומה" (להלן: "אלומה") להליכי פירוק מרצון והמבקש מונה כמפרקה. הליכי הפירוק טרם הושלמו, והמפרק עותר עתה לבית המשפט במסגרת בקשה למתן הוראות על מנת שבית המשפט יורה על מיזוג אלומה עם עמותת "'חזון יחזקאל', כפר הנוער של הסתדרות צעירי אגודת ישראל בארץ ישראל" (להלן: "חזון יחזקאל"), בהתאם להוראות סעיף 34ו' לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות").

2. בבקשתו ציין המפרק כי מטרותיהן של שתי העמותות זהות. מטרותיה של חזון יחזקאל אשר נרשמה תחילה כאגודה עות'מאנית הן לנהל ולקיים כפר נוער, לייסד מוסדות חינוכיים, להקים תלמודי תורה, ישיבות ומוסדות חינוך, לארגן ולהקים גרעיני התיישבות ומקומות התיישבות ולהוות מרכז הקולט ילדי עולים חדשים העלולים להיות במצוקה. מטרותיה של אלומה אשר גם היא נרשמה תחילה כאגודה עות'מאנית הן לייסד ולנהל מוסדות הדרכה חקלאיים, להגיש עזרה למתיישבים ולקדם חינוך להתיישבות. כן ציין המפרק כי קיימת זהות בין רוב החברים המייסדים בשתי העמותות.

3. נטען כי בד בבד עם החלטת הפירוק, החליטה האסיפה הכללית של אלומה על העברת נכסי העמותה לאחר סילוק כל חובותיה לחזון יחזקאל. במועד קבלת החלטת הפירוק על ידי האסיפה הכללית של אלומה לא ניתן היה לפעול למיזוג שתי העמותות בהיעדר הוראות למיזוג עמותות, שכן ההוראות בדבר מיזוג עמותות נוספו לחוק העמותות רק בשנת 2009. ואולם, החלטת אלומה על העברת נכסי העמותה לאחר סילוק כל חובותיה לחזון יחזקאל, היא למעשה הקניית סמכות למפרק לפעול למיזוגה של אלומה. המפרק וב"כ חזון יחזקאל הוסיפו וטענו כי יש בהחלטה זו די במקרה זה כדי למלא אחר הוראות סעיף 34ז' לחוק העמותות הדורש את הסכמת האסיפה הכללית של חברי העמותה למיזוג. מה גם, שבנסיבות העניין לא ניתן לכנס כיום את האסיפה הכללית של אלומה, מפני שרוב חבריה אינם עוד בין החיים. לעומת זאת האסיפה הכללית של חזון יחזקאל בהחלטתה מיום 3.05.11 החליטה לפעול לשם מיזוג העמותות. לחילופין טענו המפרק וב"כ חזון יחזקאל בדיון שהתקיים ביום 26.10.11, כי המפרק בא בנעליהם של הוועד והאסיפה הכללית של אלומה והחלטתו לאשר את המיזוג ממלאת אחר הוראות החוק. הם גם ציינו כי מבחינת העמותות אין מניעה כי המיזוג יערך באופן שאלומה תהא עמותת "היעד" וחזון יחזקאל העמותה "הקולטת" או באופן שחזון יחזקאל תהא עמותת "היעד" ואלומה תהא העמותה "הקולטת". תוצאת המיזוג תהא ממילא זהה לתוצאת הפירוק מפני שכאמור, האסיפה הכללית של אלומה החליטה על העברת נכסיה לחזון יחזקאל, ואין אפוא, כל מניעה לאשר את המיזוג.

4. רשם העמותות התנגד לבקשה. לטענתו, המפרק מונה לשם פירוק אלומה ואין בסמכותו לפעול למיזוגה. מה גם, שיש לעמוד בהוראות חוק העמותות ולא ניתן לוותר על קבלת אישור הוועד והאסיפה הכללית למיזוג, כמו גם על מילוי שאר התנאים הקבועים בחוק העמותות לשם ביצוע מיזוג. במידה ולא קיימת אסיפה כללית כטענת המפרק, לא ניתן לעת הזאת לפעול למיזוגה של העמותה.

5. עובר לדיון בשאלה השנויה במחלוקת יצוין כי אין מחלוקת כי במקרה זה טרם מולאו כל התנאים הנדרשים בחוק העמותות לשם אישור מיזוג, ועניינה של החלטה זו היא אך בשאלה העקרונית בדבר היכולת למזג עמותה הנמצאת בהליכי פירוק כעמותת יעד או כעמותה קולטת. במקרה זה גם, מדובר בעמותה הנמצאת בהליכי פירוק מרצון ואולם במסגרת ההחלטה תינתן הדעת גם על היכולת למזג עמותה המצויה בהליכי פירוק כפוי, כמו גם על יכולתה של חברה הנמצאת בהליכי פירוק כפוי, מפאת חדלות פירעון או מרצון, להתמזג עם חברה אחרת.

מיזוג חברה שבפירוק
6. מיזוג הוא טכניקה משפטית המאפשרת למוסדות המוסמכים של התאגיד "המוכֶר" (תאגיד היעד) ושל התאגיד "הרוכש" (התאגיד הקולט) להגיע להסכמה בדבר תנאי מכירת מניות התאגיד המוכר לתאגיד הרוכש (ידידיה שטרן, רכישת חברות (ירושלים, תשנ"ו) בעמ' 458). עד לחקיקת חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") לא היו במסגרת הדין הוראות המאפשרות מיזוג שיסודו בהסכמה ידידותית שמובלת על ידי הנהלותיהן של החברות המתמזגות. מיזוג חברות התאפשר אך בדרך של הסדר לפי הוראות סעיפים 233 ו-234 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), ובהתאם להוראות באותם סעיפים היה המיזוג כפוף לאישור בית המשפט. עם חקיקת חוק החברות הוסף במסגרתו פרק מיוחד העוסק במיזוג חברות הסכמי (פרק ראשון לחלק השמיני, סעיפים 327-314 (להלן: "מיזוג הסכמי". וראו לעניין מהלך המיזוג וזכויות בעלי המניות בתהליך ה"פ (מחוזי-ת"א) 786/07 שני נ' מלם מערכות בע"מ, פורסם במאגרים [21.10.07] וכן מבט משווה למדינת דלוואר בארה"ב – Omnicare, Inc. v. NCS Healthcare, Inc., 818 A.2d 914 (Del. Supr. 2003)).

7. בד בבד, במקביל לדרך המיזוג ההסכמי, נותרה בעינה הדרך של שינוי מבנה ומיזוג בהסדר, שהיו קבועים כאמור, בסעיפים 233 ו-234 לפקודת החברות והועתקו לסעיפים 350 ו-351 לחוק (יחיאל בהט, חברות - החוק החדש והדין העשור השני, כרך ג' (מהדורה 12, תשע"א) עמ' 11). ואולם, קיים הבדל משמעותי בין המיזוג ההסכמי לבין המיזוג לפי סעיפים 350 ו-351 לחוק. המיזוג ההסכמי הוגדר בסעיף ההגדרות (סעיף 1 לחוק) כ"העברה של כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, של חברת יעד לחברה קולטת, אשר כתוצאה ממנה מתחסלת חברת היעד". במיזוג ההסכמי נקבעת התמורה במשא ומתן מסחרי המתנהל בין הנהלות שתי החברות והיא מועברת ישירות לבעלי המניות בחברת היעד. התמורה יכולה להיות במזומן, באגרות חוב, במניות בחברה הקולטת או בכל תמורה אחרת. המיזוג לפי פרק זה הוא טוטאלי ובלתי מסויג. במסגרת המיזוג מועברים באופן אוטומטי כל נכסיה והתחייבויותיה של חברת היעד לחברה הקולטת. מדובר במעבר שלם של כלל הזיקות המשפטיות שהיו לחברת היעד, כשהחברה הקולטת אינה יכולה לברור בין הזיקות המשפטיות השונות, את אלו שברצונה לקבל ולדחות את האחרים. החברה הקולטת מקבלת עם המיזוג גם את אותן זיקות משפטיות שהיא לא הייתה מודעת להן או להיקפן עובר למיזוג והיא אינה יכולה להתנער מהן. תוצאת המיזוג ההסכמי היא חיסול אישיותה המשפטית של חברת היעד הנבלעת בחברה הקולטת. לעומת זאת, מיזוג לפי סעיף 351 לחוק מחייב וידוא הוראותיו המדויקות של בית המשפט באשר לנכסים והחיובים שהועברו מהחברה המוכרת לחברה הרוכשת. כך גם, סעיף 350 לחוק עשוי לשמש גם למיזוג המתקבל על ידי הסדר בו נכפית העברת המניות על מיעוט מתנגד, בלי שבהכרח מתחסלת החברה המוכרת. זאת ועוד, המיזוג ההסכמי יונק את חיותו מאישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית. לעומת זאת, הליך המיזוג לפי סעיף 350 לחוק החברות יונק את כוחו מבית המשפט. סעיף 350 לחוק קובע כי "רשאי" בית המשפט לכנס אסיפה כללית, אך הוא אינו חייב לעשות כן (וראו פש"ר (מחוזי-ת"א) 2146/01 אלישרא מערכות אלקטרוניקה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים [18.4.02]).

8. משכך, ברור מאליו כי לא ניתן לפעול למיזוג הסכמי כאשר החברה הקולטת נמצאת בהליכי פירוק, בין בהליך פירוק מרצון ובין בהליך פירוק על ידי בית המשפט (להלן: "הליך פירוק כפוי"). הליך המיזוג נועד להגדיל את פעילותה של החברה הקולטת, ואילו חברה המצויה בהליכי פירוק היא חברה גוססת שהמשך קיומה אינו אלא עניין של זמן. תפקידו של המפרק לפי סעיף 307 לפקודת החברותנוגד את מטרת המיזוג ופשיטא כי הוא אינו יכול לפעול לקידומו. מה גם, שעל פי רוב, בחברה המצויה בהליכי פירוק, וודאי חברה הנמצאת בהליכי פירוק מפאת חדלות פירעון, לא ניתן לעמוד בתנאים הנדרשים לאישור המיזוג, היינו שיש בידי החברה הקולטת את היכולת לקיים את התחייבויות חברת היעד לנושיה (סעיף 315 לחוק החברות).

9. בד בבד, די ברור גם כי לא ניתן לפעול למיזוג הסכמי כאשר חברת היעד מצויה בהליכי פירוק כפוי מפאת חדלות פירעון. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהפן ההסכמי הוא הפן הדומיננטי במיזוג לפי החלק השמיני לחוק. בעלי האינטרסים במיזוג לפי פרק זה הם בעלי המניות ולא הנושים של החברה. אדרבה, נושי החברה מוצאים עצמם לאחר המיזוג בהתקשרות עם חברה שייתכן שלא היו מסכימים להעניק לה אשראי. למשל, בשל היותה רבת סיכונים יותר מהחברה שהעניקו לה את האשראי או מכל טעם אחר. לכן, תנאי בסיסי למיזוג הסכמי הוא אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית בכל אחת מהחברות המתמזגות (סעיף 314 לחוק, בכפוף לחריגים שונים המנויים בסעיף 320 לחוק). לעומת זאת, אישורם של הנושים אינו נדרש. הנושים מוצאים את הגנתם בהעברת כל הנכסים והחיובים של חברת היעד, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים לחברה הקולטת (סעיף 323(1) לחוק החברות), ובחובת הדירקטוריון של כל אחת מהחברות המתמזגות לדון ולקבוע האם קיים לדעתו חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויות החברה לנושיה, והוא מנוע מלאשר את המיזוג אם מצא שקיים חשש שכזה (סעיף 315). הגנה נוספת נמצאת בחובת מסירת הודעה על הצעת המיזוג לנושיה של חברת היעד (סעיף 318), הזכאים להגיש התנגדות לבית המשפט, ובית המשפט רשאי להורות על אי ביצוע המיזוג אם נוכח כי אכן קיים חשש לאי יכולת החברה הקולטת לפרוע את חובות חברת היעד לנושיה (סעיף 319). לעומת זאת, הליכי פירוק כפוי נועדו בראש ובראשונה להגן על האינטרסים של נושי החברה שבפירוק. תפקידו של המפרק הוא למקסם את קופת הפירוק באופן שיאפשר פירעון מרבי של חובות החברה לנושיה. בעלי המניות בהליך פירוק נדחים לסוף סדר הנשייה. המיזוג ההסכמי כאמור, אינו משמש ואינו מקדם תכלית זו, ולכן המפרק אינו יכול לפעול למימושו.

10. מאידך, כפי שנאמר במפורש בסעיפים 350 ו-351 לחוק, המפרק יכול לפעול למיזוג החברה על פירוקה הוא אמון בדרך של הסדר פשרה בין נושיה ו/או בין בעלי מניותיה. מטרתו של מיזוג לפי סעיפים אלו זהה למטרת פעילותו של המפרק (בדרך כלל) שהיא מקסום קופת הפירוק לטובת הנושים. מטעם זה, המיזוג לפי סעיפים אלו, דורש, מעצם טבעו, את אישורם של הנושים. מיזוג זה, בשונה מהמיזוג ההסכמי, אינו דורש את אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית בחברה הנמצאת בפירוק, אלא את אישורו של בית המשפט הרשאי כאמור, להורות גם על העברה חלקית של הנכסים או החיובים אל החברה הקולטת. המיזוג לפי סעיפים 350 ו-351 לחוק יעשה לפי הוראותיו של בית המשפט והוא פטור מהפעולות המקדימות שיש לבצע כתנאי למיזוג ההסכמי (הקבועות בסעיפים 316 לחוק ואילך ובתקנות החברות (מיזוג), התש"ס-2000).

11. השאלה הנשאלת היא, באיזו דרך מפרק של חברה הנמצאת בהליך פירוק מרצון יכול לפעול לשם מיזוגה כחברת יעד. האם הוא חייב לפעול לפי המתווה שבסעיפים 350 ו-351 לחוק, או שמא פתוחה לפניו הדרך לפעול למיזוג גם בדרך ההסכמי. במקרה שכזה, המפרק ממלא אחר הוראות בעלי המניות אשר יזמו את ההליך, ונראה על פניו כי אותם נימוקים העומדים בבסיס שלילת המיזוג ההסכמי בהליך פירוק כפוי, אינם חלים בהליך של פירוק מרצון וכי אין מניעה, שהמפרק יוכל לבחור גם במתווה של המיזוג ההסכמי.

מיזוג עמותה שבפירוק
12. שונה עמותה מחברה בכך שאין לעמותה בעלי מניות. יש בה חברי עמותה. העמותה היא תאגיד שלפי סעיף 1 לחוק העמותותאינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריו ושמטרתה העיקרית אינה עשיית רווחים. מטרת החברות בעמותה היא לקדם את מטרות העמותה ולא האינטרסים של חבריה. שונה עמותה מחברה גם בכך שעם פירוקה של עמותה, נכסיה עוברים לפי סעיף 58 לחוק העמותות למטרות הקרובות למטרות העמותה, והם אינם עוברים לבעלות חבריה.

13. חרף הבדל זה, בכל הנוגע למיזוג ההסכמי, דין דומה, אך לא זהה, לזה הקיים במיזוג חברות קיים גם בנוגע למיזוג עמותות. חוק העמותות החיל את הוראות החלק השמיני לחוק במסגרת דיני מיזוג עמותות המפורטים בפרק ד'2 לחוק העמותות תוך ביצוע התאמות ושינויים מחויבים (סעיף 34ז' לחוק העמותות). לעומת זאת, חוק העמותות לא החיל את הוראות סעיפים 350 ו-351 לחוק במסגרת דיני פירוק עמותה שבפרק ז' לחוק העמותות (סעיף 54). לאמור, עמותה שאינה בהליכי פירוק יכולה להתמזג כעמותת יעד או כעמותה קולטת בהתאם להוראות פרק ד'2 לחוק העמותות והחלק השמיני לחוק. ועמותה המצויה בהליכי פירוק מרצון תוכל גם כן להתמזג כעמותת יעד רק בהתאם להוראות פרק ד'2 לחוק העמותות והחלק השמיני לחוק.

14. ובאשר לפירוק כפוי של עמותה. כאמור, בכל הנוגע לחברה המצויה בהליך של פירוק כפוי, הדרך פתוחה למפרק לפעול למיזוג החברה עם חברה אחרת לפי הוראות סעיפים 350 ו-351 לחוק. לעומת זאת, הוא אינו יכול לפעול למיזוג החברה בדרך של מיזוג הסכמי. כפי שנאמר, הטעם לכך הוא מפני שביסוד המיזוג ההסכמי האינטרסים של בעלי המניות. לעומת זאת, סעיפים 350 ו-351 לחוק לא נקלטו לתוך חוק העמותות בצורה ישירה. הדרך להחלתם של סעיפים אלו על עמותה היא בדרך הקבועה בסעיף 380(ב) לפקודת החברות, היינו רק כאשר ניתן צו מטעם שר המשפטים בדבר החלת הוראת סעיף 350 לחוק על העמותה (בש"א (מחוזי-י-ם) 7615/07 WUJS - ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודיים נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [12.11.07]). לכן מפרק העמותה אינו יכול לפעול למיזוג העמותה שבפירוק לפי סעיפים אלו. עם זאת, נראה כי כאשר מדובר בפירוק כפוי בשל חדלות פרעון, לא קיימת מניעה שהמפרק לא יוכל לפעול למיזוג העמותה בדרך המיזוג ההסכמי, מכיוון שאין לעמותה בעלי מניות שיש לדאוג לאינטרסים שלהם. אדרבה, מיזוג עמותה בפירוק, גם פירוק שנכפה עליה, יכול לעלות יפה עם הוראת סעיף 45 לחוק העמותות הקובע כי תפקידי המפרק הם: לכנס את נכסי העמותה ולגבות את החובות המגיעים לה מחברים ומאחרים; לממש את נכסי העמותה במידה הדרושה לפרעון חובותיה; לפרוע את חובות העמותה, לרבות הוצאות הפירוק; ולעשות ביתרת הנכסים בהתאם לסעיף 58 לחוק העמותות.

15. לעומת זאת נראה כי לא ניתן לפעול בדרך של מיזוג הסכמי בפירוק כפוי של עמותה אשר נכפה עליה לא בשל חדלות פרעון אלא בשל אחת מהעילות המפורטות בסעיפים קטנים (1) – (3) לסעיף 49 לחוק העמותות, היינו בשל כך שפעולות העמותה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה; שהעמותה או מטרותיה מכוונות לשלילת קיומה של מדינת ישראל או אופיה הדמוקרטי; או שחוקר שנתמנה לפי סעיף 40 לחוק העמותות המליץ על פירוק העמותה בשל אי סדרים שנתגלו בניהולה. בפירוק בגין אחת מעילות אלו נמצא פגם מהותי בפעילותה של העמותה או בדרך ניהולה, ומובן מאליו, כי בנסיבות שכאלו, לא ניתן לפעול על בסיס הכסמה של אלו אשר בהתנהלותם הובילו את העמותה להליך של פירוק.

מהכלל אל הפרט
16. בענייננו, מדובר בפירוק עמותה מרצון. כאמור, במקרה שכזה רשאי המפרק לפעול למיזוג עמותת אלומה עם עמותה אחרת רק לפי הוראות פרק ד'2 לחוק העמותות והחלק השמיני לחוק. משמעות הדבר, שהמפרק יכול לפעול למיזוג אלומה כעמותת יעד (ולא כקולטת), אך הוא אינו יכול לעשות כן ללא אישור מוסדותיה החוקיים כמותווה בהוראות המיזוג ההסכמי שבחוק ושבחוק העמותות. אין די אפוא, בהחלטתה הקודמת של חברי אלומה לפרק את העמותה מרצון. צעד זה היה הראשון בשרשרת הצעדים שיש לבצעם והמפורטים בין היתר בסעיף 34ז לחוק העמותות. גם אם המפרק יחפוץ להמשיך אך בהליכי הפירוק מרצון, עליו להצטייד גם כן באישור האסיפה הכללית לפעולותיו לפי הוראת סעיף 47 לחוק העמותות. פשיטא, אפוא, ולו מדין גזירה שווה בין הליך הפירוק ובין הליך המיזוג, שעל המפרק להביא את אישור המיזוג לאישור האסיפה הכללית של העמותה.

17. ובנוסף על האמור, על המפרק לקבל את עמדתו של המשיב למיזוג לפי סעיף 34ו(ד) לחוק העמותות ולבסוף להביא את המכלול להחלטתו של בית המשפט. המפרק אינו יכול, אפוא, למלא את מקומם של מוסדות העמותה והפתרון למצוקה שבה נמצאת אלומה, נוכח פטירתם של מספר חברים בה, צריך (ויכול) שיימצא בדרך אחרת.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון